אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

למה אין כח לעמידה איתנה? (מקץ תשע)


נסים ישעיהו's picture

אנחנו לכאורה עצמאים, לכאורה לא כפופים לשום פרעה, אבל ההוא כופה עלינו הקפאה, ההם מטילים חרם על מוצרינו והאחרים מתיימרים לקבוע עבורנו איזו עיר תהיה בירתנושמונת ימי החנוכה מקבילים לשבעת ימי חג הסוכות והיום השמיני הוא כנגד שמחת תורה. בחג הסוכות אנחנו מארחים שבעה אורחים המכונים (בארמית) "אושפיזין" אורח ליום. האורחים הם אברהם, יצחק, יעקב, משה אהרון, יוסף, דוד. שבעה המייצגים את שבע המדות לפי הסדר; חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. כוכב השבוע שלנו הוא יוסף שמכונה "הצדיק". כאמור הוא מייצג את מדת היסוד כי הוא האבטיפוס של "צדיק יסוד עולם" (על פי משלי י') אותו צדיק שבשבילו ניזון כל העולם. על דרך שכתוב בגמרא (ברכות י"ז/ב): אמר רב יהודה אמר רב, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת. ובחסידות מדייקים בלשון: לא כתוב נזונין "בזכות"... אלא "בשביל"... הצדיק יסוד עולם יוצר בעבודתו שביל רוחני, כביכול, שדרכו יורד השפע הגשמי לעולם. כאמור, יוסף הוא האבטיפוס של הצדיק הזה ואצלו זה נעשה בפועל ממש, הוא מארגן את הכלכלה המצרית והעולמית ודואג שלכולם יהיה אוכל. לקורא בן דורנו, הסיפור שלו נשמע מוזר עד הזוי. אסיר שנשלף מהכלא בקריאת חירום אחרי שתים עשרה שנה (בראשית מ"א) [יד] וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר; כדי שיפתור את החלומות שטורדים את מנוחת המלך, והאסיר המשוחרר לא נכנס ללחץ ולא מתבלבל; לא באים אל המלך בבגדי אסירים, צריכים לשפר את ההופעה לפני שמתייצבים לפניו, לכן וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, ורק אחר כך, וַיָּבֹא אֶל-פַּרְעֹה. וזה עוד כלום, ההמשך עוד יותר מוזר; פרעה מקבל את פניו בתקווה: [טו] וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף, חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ; וַאֲנִי, שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר, תִּשְׁמַע חֲלוֹם, לִפְתֹּר אֹתוֹ. ומה עונה לו יוסף? [טז] וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי: אֱלֹקִים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה. מילא שהוא לא מבקש לעצמו מחמאות או כבוד על יכולתו לפתור חלומות, אבל לדבר ככה אל גוי עובד עבודה זרה, שעשה מעצמו אלהים, לומר לו שיש אלוקים מעליו? נו טוב, הוא כנראה לא למד בבית ספר לדיפלומטים צעירים. הוא אומר את האמת שלו שהיא האמת המוחלטת והשומע כבר יתאים עצמו אליו.היינו מצפים אולי שפרעה יתקומם על הסגנון של יוסף, אבל לא, הוא אינו מתקומם. הוא מקבל בפשטות את קביעת יוסף שלא הוא אלא אֱלֹקִים יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה ומספר לו את חלומותיו. בסיום דבריו הוא מקפיד לציין עובדה חשובה שאמורה לאתגר את יוסף: וָאֹמַר אֶל-הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי. יוסף אינו מגיב כלל להערה זו, היא כאילו לא נאמרה כי בהשקפת עולמו אין שום מקום להתייחס לחרטומי מצרים, הם לא בני תחרות שלו, הם אינם מציאות כלל. יוסף פותר לפרעה את החלומות כאשר בתחילת דבריו הוא מקפיד לציין שני דברים, הדבר הראשון: [כה] (...) חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא: זה לא שני חלומות, אלא חלום אחד שחלמת פעמיים. והדבר השני שמציין יוסף הוא: אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹקִים עֹשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעֹה. שלא יהיו אי הבנות, החלומות שלך מתייחסים אל העתיד, אבל זה משום שהקב"ה בחר לגלות לך את הצפון באותו עתיד. הוא לא מסתפק בכך שהכריז מראש כי בִּלְעָדָי, אֱלֹקִים יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה. זו עלולה להיות אמירה ריקה שנאמרת כדי לצאת ידי חובה. לכן הוא חוזר עליה שוב אחרי ששמע את החלום ולפני שפתר אותו. והוא ניגש לפתרון החלום: [כו] שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה: חֲלוֹם, אֶחָד הוּא. [כז] וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת, שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים--יִהְיוּ, שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב. חד וחלק, השינוי הזה בחלום מפרות טובות לפרות ריקות ורעות ומשבלים טובות לשבלים ריקות שדופות קדים, השינוי הזה רומז לשנים טובות ולשנים רעות. כאן עלול מישהו לטעות ולחשוב שבחכמתו שלו פתר יוסף את החלום. אסור שיחשבו כך, לכן הוא מוסיף:[כח] הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-פַּרְעֹה: אֲשֶׁר הָאֱלֹקִים עֹשֶׂה, הֶרְאָה אֶת-פַּרְעֹה. באותו זמן, מצרים היא לא רק הממלכה החזקה ביותר באזור, היא גם מקום ירוד ביותר מבחינה רוחנית. ממש ההיפך מצדקותו של יוסף. אבל הוא אינו מתפעל מכך כלל, הוא מדבר אל פרעה – בנוכחות חרטומיו עובדי האלילים, בלשונו שלו, לשונו של יוסף הצדיק שכלשון רש"י (בראשית ל"ט, ג) שם שמים שגור בפיו. הוא מודע להשגחה האלקית, מכריז על כך בכל הזדמנות, והמצרים מקבלים את הדברים כפשוטם. לא רק שאינם מתקוממים, הם אף מביעים הערכתם אליו בגלוי.וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶהיוסף ממשיך בפתרון החלום והוא מפרט: [כט] הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים, בָּאוֹת--שָׂבָע גָּדוֹל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. לכך רומזות שבע הפרות ושבע השבלים הטובות בחלום. [ל] וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב, אַחֲרֵיהֶן, לכך רומזות שבע הפרות ושבע השבלים הרעות והריקות. וְנִשְׁכַּח כָּל-הַשָּׂבָע, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְכִלָּה הָרָעָב, אֶת-הָאָרֶץ. זהו פתרון בליעת הפרות והשבלים הטובות על ידי הפרות והשבלים הרעות. הן לא השמינו כתוצאה מהבליעה, וזה רומז ש- [לא] וְלֹא-יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ, מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי-כֵן: כִּי-כָבֵד הוּא, מְאֹד. עד כאן זה מתאים, הגיוני ומשכנע. אבל מדוע חוזר החלום פעמיים? הרי לכאורה, גם מהדורה אחת של החלום מספיקה כדי להעביר את אותו מסר בדיוק, אז בשביל מה שתי מהדורות? [לב] וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל-פַּרְעֹה, פַּעֲמָיִם--כִּי-נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹקִים, וּמְמַהֵר הָאֱלֹקִים לַעֲשֹׂתוֹ. שוב מזכיר את הָאֱלֹקִים, ודוקא באיזכור נוסף זה מתחדד המסר; לכל אדם יכול לקרות שיקום משנתו עם מצב רוח שהוא תוצאה של חלום, אבל נדיר ביותר שמישהו יחוש דחיפות לעשות מעשה כתוצאה מחלום. בדרך כלל עוברים לסדר היום וזהו. שונה הדבר כאשר החלום שב ונשנה, כפי שקרה לפרעה. הוא חש דחיפות לפתור את החלום ויוסף מספר לו שאכן יש לו סיבה לדחיפות, כִּי-נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹקִים, וּמְמַהֵר הָאֱלֹקִים לַעֲשֹׂתוֹ. מכאן עובר יוסף להצעת תכנית להצלה כלכלית. אמנם הוא לא התבקש להציע תכנית כזאת, אבל האיזכורים הרבים של הָאֱלֹקִים בדבריו מחייבים את ההמשך הזה; כי מכיוון שהכל קורה בהשגחה פרטית, בהכוונה מלמעלה, הרי שאם זימנו לו מן השמים את המעמד הזה בו פרעה מבקש ממנו פתרון לחלומו, ומן השמים גם נתנו לו את הפתרון הנכון לחלומו של פרעה, רק מתבקש להסיק שהשליחות שלו היא להציע פתרון כולל ויסודי למצב הצפוי. על כן הוא ממשיך ברצף אחד כאילו התכנית שמציע היא חלק מפתרון החלום.[לג] וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. [לד] יַעֲשֶׂה פַרְעֹה, וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ; וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. [לה] וְיִקְבְּצוּ, אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת, הַבָּאֹת, הָאֵלֶּה; וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים--וְשָׁמָרוּ. [לו] וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן, לָאָרֶץ, לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְלֹא-תִכָּרֵת הָאָרֶץ, בָּרָעָב. תכנית פשוטה ויעילה, אבל היישום שלה מחייב מינוי של אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם. כי גם התכנית הטובה ביותר, לא תועיל אם הביצוע יהיה רשלני. פרעה מסכים עם יוסף שהצעת התכנית היא חלק מפתרון החלום, לכן אינו אומר דבר על כך שיוסף, לכאורה, חרג מן המנדט שקיבל לפתור לו את החלום, וגם עבדי פרעה מקבלים את זה כמובן מאליו: [לז] וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי, כָּל-עֲבָדָיו. ופרעה אפילו מתלהב עד כדי כך שהוא מתחיל לאמץ לעצמו את השפה של יוסף: [לח] וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקִים בּוֹ. פתאום התגלה לו שיש אלוקים, עוד מעט הוא יבקש להתגייר... אבל זה לא קורה כמובן. מה שכן קורה, זה שבאותו מעמד הוא מחליט לנצל את כישוריו של יוסף לטובתו: [לט] וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹקִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ. [מ] אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. אני מניח שאת המשך הסיפור מכירים כולם, ומי שלא מכיר – מוזמן ללמוד את פרשת השבוע. אגב, הרעיון הזה טוב כמובן גם למי שחושב שהוא כן מכיר את הסיפור. אותנו, כרגיל, מעניינת ההקבלה בין דרכו של יוסף הצדיק לדרכנו שלנו. מגיל שבע עשרה עד גיל שלושים הוא חי כעבד וכאסיר במצרים. בשנים אלו, הוא לא אימץ לעצמו את המנהגים של אדוניו וגם לא את אלה של סוהריו, הוא נשאר יוסף הצדיק. אחר כך, כשהוא בן שלושים שנה, הוא פותר את חלומות פרעה ובאותו מעמד מתמנה לתפקיד הרם של משנה למלך מצרים, תפקיד שפרעה עצמו מגדיר במלים: רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. חוץ מהכסא, כל הסמכויות בידיו.בשמונים השנים הבאות הוא המושל בפועל בארץ מצרים, וממשיך להתנהג כיוסף הצדיק, שם שמים שגור בפיו. שום דבר אינו מזיז אותו מדבקותו בה' יתברך. ולא רק שעובדה זו אינה ממעיטה משהו מהצלחתו, היא אף זוכה להערכה גלויה מהמצרים הסובבים אותו. לעומת זאת, אנחנו לכאורה עצמאים, לכאורה לא כפופים לשום פרעה, אבל ההוא כופה עלינו הקפאה, ההם מטילים חרם על מוצרינו והאחרים מתיימרים לקבוע עבורנו איזו עיר תהיה בירתנו. וכל זה קורה כי שם שמים אינו שגור בפינו, כי חשוב לנו להיות בסדר בעיניהם ולא מספיק חשוב לנו להיות בסדר בעיני ה'. הגיע הזמן שנלמד מיוסף הצדיק ואז כל עמי הארץ יעריכו אותנו.בכך יהיה רק טוב לא ליהודים בלבד, אלא גם לכל העמים.nissimye@netvision.net.il

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו