אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

השופר של ראש השנה, מה הוא צועק? (ראש השנה שע)


התמונה של נסים ישעיהו

זכו – אֲחִישֶׁנָּה, לא זכו – בְּעִתָּה,ּ אומרים לנו חז"ל וזה מעביר אלינו את האחריות לעיכוב הנורא בגאולה האמיתית והשלמה. לא נעים, אבל אם למישהו יש פירוש טוב יותר – אשמח לשמוע. כשהתורה מצווה על החגים – ביחס לראש השנה היא אומרת (ויקרא כ"ג): [כו] וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: [כד] דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: זה מתייחס לראש השנה אבל השם הזה לא כתוב בתורה. היום הזה מכונה כך לראשונה במשנה, במסכת ראש השנה. מצד שני, ביחס לחודש ניסן נאמר בתורה (שמות י"ב): [ב] הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים; רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. ואם מחפשים "ראש השנה" במאגר ספרות הקודש, מוצאים דוקא את הפסוק הזה שיש בו עשר מלים; הרביעית היא רֹאשׁ והעשירית, הַשָּׁנָה. אז למה לא קבעו לנו את ראש השנה ביום הראשון של החודש שנבחר להיות רֹאשׁ חֳדָשִׁים? החוקרים מבלבלים את המוח עם אמירה כלשהי ביחס לעונתיות החקלאית. נחמד, אבל ממש לא לעניין. חקלאות היא עיסוק בגשמיות; חשוב, אבל לא העיקר. התורה לא קובעת חגים בהתאם למחזוריות הגשמית. להיפך, המחזוריות הגשמית נקבעת בהתאם ליעדים שהתורה מציבה. כי מה שמוביל ומחיה את הגשמיות, היא הרוחניות, וזו נתונה בתורה הקדושה. המסרים של התורה הם רוחניים-חינוכיים. בכך שהיא קובעת לנו שני ראשים, בשמות שונים, לכל שנה – היא מנחה אותנו להשקיע, להתבונן ולהפנים את השווה והשונה בין שני ראשים אלו, לבחון מהו המסר עבורנו וליישם.

ננסה לעשות זאת תוך התבוננות בכינויים של הראשים השונים ובמקורותיהם. כאמור, בתורה לא מוזכר ראש השנה אבל מוזכר רֹאשׁ חֳדָשִׁים ביחס לחודש ניסן, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה. חֹדֶשׁ הוא מלשון חידוש, התחדשות, וזו אינה תלויה כל כך בעבודת האדם. הקב"ה "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" (מתוך תפילת שחרית) והפסוק אומר (איכה ג'): [כג] חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים; רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ. כלומר, העבודה כאן היא בחיזוק וטיפוח האמונה בלבד. זה מספיק כדי להתחדש בתמידות, על בסיס המסר הכללי של חודש ניסן בו הקב"ה הוציא אותנו ממצרים. והבסיס הזה הוא האמונה בקב"ה שהכל תלוי בו. הוא החליט שהגיע הזמן להוציא אותנו ממצרים וגם עתה הוא מחליט מה יהיה אתי ומתי. הכל תלוי בו. כדי להתחדש, אני רק צריך להתאים את עצמי אליו, לחזק את האמונה שלי בו, וזה הדבר היחיד שתלוי בי, כי את הכל, את ההתחדשות, עושה ה' יתברך. במלים אחרות, המסר של חודש ניסן הוא שהכל בא מלמעלה למטה, מהקב"ה אלינו. ושוב, העבודה שלנו היא רק לחזק את האמונה בו יתברך ובעובדה שהוא מחדש את העולם ואותנו בכל רגע מחדש. אבל בפסוק הנ"ל עצמו כתוב שהחודש הזה רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. חודש זה מלשון התחדשות ושנה זה מלשון שינוי, מה ההבדל ביניהם? לכאורה, גם התחדשות היא שינוי ושינוי הוא גם התחדשות, יש הבדל? ובכן, התחדשות זה חידוש הישנות, שימור במצב תקין שלא יבלה, יצא מכלל שימוש ויכלה. המציאות מתחדשת בכל רגע במגמה להגיע עד תכליתה בזמן שנקבע לה מראש, בלי חריגות וקפיצות דרך. בתודעה זו, אם משהו התקלקל – אין כל כך מה לעשות. אפשר אולי לתקן אם מאמינים חזק, אבל אף פעם זה לא יהיה כמו קודם, כל שכן שלא יהיה יותר טוב ממה שהיה לפני שהתקלקל.

לעומת זאת, שינוי זה החלפת כיוון, שינוי הרגלים וכו'. זה לא משהו שבא מלמעלה, זה משהו שהאדם נדרש לעשות בכוחותיו הוא. הרי בכל שנה, בשבת שלפני ראש השנה, אנחנו קוראים בתורה את פרשת נִצָּבִים שתוכנה מהווה הכנה ישירה לראש השנה (דברים כ"ט): [ט] אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. [י] טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. [יא] לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית ה' אֱלֹקֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. ושם כתובה פרשת התשובה ששיאה הוא עניין הבחירה החופשית (פרק ל'): [טו] רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע. [יט] הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ. זו הפעם היחידה בה כתוב בתורה בפירוש שלאדם יש בחירה חופשית מוחלטת לבחור בין הטוב ובין הרע, בין החיים ובין הפכם. ואם מתקדמים צעד נוסף בהתבוננות, מגיעים למסקנה די מדהימה: בידו של האדם, בכח בחירתו החפשית לקבוע את עתידו. ואפילו אם נגזרה עליו גזירה קשה (כתוצאה מקילקול, מהעדר התחדשות) בכחו לבטל את הגזרה ולשוב לנתיב החיים על ידי שיחולל שינוי באורח חייו. שינוי, לא די בהתחדשות.

שיפורים ושינויים בראש השנה, מצוות היום היא לשמוע קול שופר. מהשופר יוצאים קולות שונים שאומרים לנו משהו והשאלה היא מה הם אומרים? (מדרש רבה): תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ, שׁוֹפָר; בַּכֶּסֶה, לְיוֹם חַגֵּנוּ (תהלים פ"א). תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, וכי כל החדשים אינן חדש? אז איך אנחנו יודעים שדוקא בחודש תשרי תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר? אלא בכסה, כֶּסֶה זה מלשון כיסוי. וכל החדשים אינן נכסין? כל החדשים נכסין, הלבנה נעלמת ונגלית שוב בחודש הבא. אלא לְיוֹם חַגֵּנוּ. אבל יש עוד חגים בחודשים אחרים, והלא ניסן חדש נכסה ויש לו חג בפני עצמו!? אלא איזהו חדש שנכסה ויש לו חג וחגו בן יומו, החג חל ביום שהלבנה אינה נראית עדיין, בטרם התחדשה – אי אתה מוצא אלא בחדש תשרי. בחדש זה תחדשו מעשיכם בשופר. את הכח להתחדש בתשרי, אנחנו מקבלים מניסן, אבל התחדשות אינה מספיקה בשלב זה וחייבים את השלב הבא, שלב השינוי, בחדש הזה שפרו מעשיכם. וממשיך המדרש: אמר להן הקב"ה לישראל, אם שפרתם מעשיכם, כאן בפירוש לא מדובר בהתחדשות שלנו אלא בשיפור, ושיפור ניתן להשיג על ידי שינוי, כי בחידוש הישנות בלבד, לא די כדי להשיג שיפור. בהמשך המדרש כתוב מה מצליחים לפעול אצל הקב"ה על ידי שינוי – הריני נעשה לכם כשופר הזה, מה שופר זה מכניס בזו ומוציא בזו – כך אני עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים והופך לכם מדת הדין למדת רחמים. ראש השנה הוא יום הדין כידוע, ובכוחו של יהודי לפעול אצל הדיין, אצל הקב"ה בכבודו ובעצמו, שיהפוך את מדת הדין למדת הרחמים. הדרך לכך היא שהאדם עצמו יחולל בעצמו שינוי; שיפסיק להסתפק באמונתו הכללית בבורא עולם ומנהיגו "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" והוא גם ישלח את המשיח מתי שיעלה רצון מלפניו.

יהודי נדרש לדעת ולהפנים שלא די באמונה כללית שמשיח יבא מתישהו, "בְּעִתָּהּ". אסור להסתפק בכך. צריכים לחתור, להניע את הקב"ה כביכול שיזרז את העניינים, שיהיה אֲחִישֶׁנָּה. הרי כידוע, בפסוק האחרון של ההפטרה לפרשת נִצָּבִים אומר הנביא (ישעיהו ס'): [כ"ב] הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף, וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם; אֲנִי ה', בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה. בְּעִתָּהּ זה אומר בהתנהלות טבעית, בתהליך של התחדשות ללא שינויים מפליגים או בכלל. אֲחִישֶׁנָּה, זה תלוי בנו. זכו – אֲחִישֶׁנָּה, לא זכו – בְּעִתָּה,ּ אומרים לנו חז"ל וזה מעביר אלינו את האחריות לעיכוב הנורא בגאולה האמיתית והשלמה. לא נעים, אבל אם למישהו יש פירוש טוב יותר – אשמח לשמוע. ומסיים המדרש: אימתי – בחדש השביעי. זהו הזמן המסוגל לחולל אצלנו את השינוי הנדרש ובכך לפעול אצל הקב"ה את החשת הגאולה האמיתית והשלמה. את השינוי מתהליך שמוביל לגאולה בְּעִתָּהּ, לתהליך שכביכול יזרז את הקב"ה עד שיעשה אֲחִישֶׁנָּה. ואם מישהו מבקש יותר פרטים, לא ניסוח כללי של "חייבים לשנות" בלי לדעת מה ואיך, הנה הצעה: המדרש מצטט כביכול את הקב"ה אומר שבזכות השינויים שאנחנו מחוללים אצלנו, הוא מחולל שינוי אצלו: כך אני עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים והופך לכם מדת הדין למדת רחמים. הדרך להשיג תוצאה נפלאה זו היא בהפיכת מדת הדין שלנו למדת רחמים. שנפסיק לבקר את זולתנו, לעורר דינים עליהם. שבמקום זה נלמד עליהם זכות, נתייחס אליהם ברחמים, וזה מה שיניע את הקב"ה להתייחס אלינו באותה מטבע. מן האמור עד כאן, נוכל גם להבין מדוע בתורה שבכתב לא נזכר ראש השנה בשמו וחז"ל היו צריכים להמציא כביכול את השם הזה. התורה ניתנה לנו מלמעלה, מהבורא יתברך. ומה שניתן מלמעלה – נתון בלי שינויים. בתהליך של התחדשות מתמדת אמנם, אבל בלי פריצות דרך. הצירוף זִכְרוֹן תְּרוּעָה, שזה שמו של ראש השנה בתורה – בקלות יכול להתפרש כיום זכרון בלתי מחייב. יוצאים ידי חובה, עושים טכס זכרון, נגמר, הולכים. לא משהו שמפר את השלווה הברוכה בה הכל זורם כאתמול וכמחר. כך אכן מתפרש המסר של חודש ניסן שניתן מלמעלה כ-רֹאשׁ חֳדָשִׁים, מאמינים בהתחדשות ויופי שמתחדשים, אבל לא צריכים לעשות כלום בשביל זה וגם זה יופי.בראש השנה אנחנו אמורים להפנים את האמונה בהתחדשות שמשדר לנו חודש ניסן ולהפוך אותה למודעות שנותנת לנו כח לחולל שינויים. זה אומר התעוררות שלנו מלמטה. לא מסתפקים במה שמקבלים – גאולה בקצב של בְּעִתָּהּ, מבקשים שהקב"ה יפעל אֲחִישֶׁנָּה, שיעשה שינוי בקצב התנועה שלו כביכול וגם בקצב התנועה של העולם כמובן. כדי שזה יקרה – אנחנו צריכים לעשות שינוי אצלנו, אתערותא דלתתא בלשון הזוהר, התעוררות שלנו להשתנות, היא שתניע מהלך של שינוי למעלה. לכן חז"ל הם שנותנים ליום הזה את שמו, כי השינוי חייב להתחיל מלמטה.ובכך נזכה לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.nissimye@netvision.net.il

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו