אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חרדת נטישה (עקב סט)


התמונה של נסים ישעיהו

אצל בשר ודם תיתכן שכחה, לא אצל הקב"ה. הבעיה היא שאתם מייחסים לו תכונות שלכם, כולל חולשות וכו' ובאים אליו בטענות על מה שאתם מייחסים לו, לא על מה שהוא באמת.בשבוע שעבר ראינו שהנביא משמיע לנו דברי נחמה על החורבן הנורא ואף מבטיח נחמה כפולה (ישעיהו מ'): [א] נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי--יֹאמַר, אֱלֹקֵיכֶם. אלא שדברי הנחמה שמשמיע הנביא אינם מצליחים לחדור אל לבם של השומעים כי הכאב על החורבן עודנו טרי מדי והם חשים נטושים. את תגובתם אנחנו קוראים בהפטרת השבוע (ישעיהו מ"ט): [יד] וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי ה'; וַא-דֹנָי, שְׁכֵחָנִי. התופעה הזאת מוכרת מאד; עושים מה שבא לנו, בדרך כלל משהו שנותן סיפוק מיידי, אבל לא לוקחים אחריות על התוצאות. כאילו אומרים, אנחנו נעשה מה שבא לנו וזה ימשך כל עוד נרצה בכך. וכאשר מכות בנו התוצאות הקשות של מעשינו, לתוצאות אחראי מישהו אחר ואליו באים בטענות. הרי אנחנו רק עשינו מה שבא לנו, ואם זה לא מצא חן בעיניך, אתה שאחראי לתוצאות, אז למה איפשרת לנו ללכת באותה דרך, הא?! לתופעה זו התייחסנו בעבר ואף ציטטנו את התייחסותו של החכם מכל אדם לשיבוש חשיבתי זה (משלי י"ט): [ג] אִוֶּלֶת אָדָם, תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ; וְעַל-ה', יִזְעַף לִבּוֹ. כמובן, לא תמיד הזעף הוא על ה', לעתים קרובות הוא מופנה לאדם קרוב או פחות קרוב, אבל לא אל עצמי, אל מי שבאמת אחראי לתוצאות הקשות. הקוראים הנבונים, יתקשו לקבל דוגמאות מן החיים היומיומיים שלנו, אז נביא דוגמאות מן המקורות. הטענה שמצטט הנביא היא: עֲזָבַנִי ה' וַא-דֹנָי שְׁכֵחָנִי. האם באמת זה מה שקרה? הנה מה שנאלץ הנביא ירמיהו להכריז עוד לפני החורבן: [ג] וְאָמַרְתָּ, שִׁמְעוּ דְבַר-ה', מַלְכֵי יְהוּדָה, וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם; כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל-הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר כָּל-שֹׁמְעָהּ, תִּצַּלְנָה אָזְנָיו. [ד] יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבֻנִי, וַיְנַכְּרוּ אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְקַטְּרוּ-בוֹ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּם הֵמָּה וַאֲבוֹתֵיהֶם, וּמַלְכֵי יְהוּדָה; וּמָלְאוּ אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה, דַּם נְקִיִּם. הנביא מצטט את הריבונו של עולם אומר שיבוא על ירושלים חורבן נורא יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבֻנִי, העם היושב בה. כמובן, הוא הציע דרך חלופית, כזו שתמנע את החורבן הצפוי לדבריו, אבל סירבו לשמוע לו והתוצאות הקשות ידועות. וכאמור, אחרי החורבן, שהיה צפוי כנ"ל, טוענים עֲזָבַנִי ה' וַא-דֹנָי שְׁכֵחָנִי. העובדה שהקפדנו לעשות הכל הפוך מכפי שהורה, זה לא נקרא שעזבנו אותו, זה הוא שעזב אותנו. בעצם, לא הכל עשינו הפוך, עובדה ששמרנו את כל המצוות, לפחות אלה שנראו לנו חשובות. גם הקמנו ישיבות וכוללים והגברנו את לימוד התורה בהיקפים שלא היו בעבר, אז זה נקרא שעזבנו אותו? ובאמת, איך אפשר לומר שעוזבים את ה' כאשר לומדים כל כך הרבה תורה ומקיימים מצוות בהקפדה מרשימה? לשאלה זו, בשבוע שעבר הבאנו את תשובת הנביא ירמיהו, והנה תשובה מפרשת השבוע שלנו (דברים ז'): [יב] וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ. (רש"י): וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון: לכאורה, רש"י רק עונה לשאלה מדוע התורה משתמשת במלה עֵקֶב כדי לציין תמורה, אבל מה הן המצוות הקלות שאדם דש בעקביו? ובכן, זה משתנה מאדם לאדם ואפילו מדור לדור. מה שנראה חמור אצל אחד נראה קל אצל השני וכן להיפך. אמנם חז"ל מזהירים אותנו שלא לעשות חשבונות כאלה במצוות, אבל אנחנו מכירים את עצמנו ואת המציאות.בפרשת השבוע מנחה אותנו משה רבינו כיצד לא ליפול בפח של החשבונות האלה, שמובילים לחורבן ר"ל. ונקדים: בכל מצווה יש שני רבדים, הערך של המצווה הפרטית והקשר עם מי שציווה את המצווה, שזה קבלת עול מלכות שמים. כלומר, יכולים לקיים מצוות (או ללמוד תורה) בלי קשר עם נותן התורה, בלי לקבל עול מלכות שמים, כמו שראינו בשבוע שעבר מהנביא ירמיהו, ולכאורה יכולים גם להיות בקשר עם הקב"ה, לקבל מלכותו, בלי לקיים מצוות. שתי הדרכים אינן נכונות, ולא ננסה לברר כעת איזו מהן פחות טובה או יותר מסוכנת. אומר לנו משה רבינו שצריכים להזהר מאד בקשר שלנו עם הריבונו של עולם, והתחום הכי רגיש הוא הקשר שלנו עם ארץ ישראל. שהרי ההבטחה לשמירת הַבְּרִית והַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, ברור שהיא מתייחסת לארץ ישראל. הרי על זה היתה הברית עם אבותינו. ומיד לאחר שמשה רבינו רומז לנו על חיוניות שמירת המצוות הקלות, עֵקֶב, ומספר לנו על התוצאות הנפלאות של שמירה זו, הנושא הראשון בו הוא בוחר לפתוח את סידרת ההנחיות הוא ארץ ישראל: [יז] כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם. [יח] לֹא תִירָא, מֵהֶם. ה' לא נוטש חלילהמשהמהעובדה שמשה רבינו בוחר לפתוח ביחס שצריך להיות לנו כלפי כיבוש הארץ, בקלות ניתן להסיק שקבלת מלכותו יתברך קשורה קשר הדוק, ואף מותנית, ביחסנו לארץ אשר נתן לאבותינו. כלומר, אנחנו יכולים לחיות בארץ, ללמוד תורה ולקיים את כל מצוותיה, אבל אם חלילה מזלזלים בעצם הבעלות על הארץ, זה מעיד על פגם בקבלת עול מלכותו יתברך עלינו. ואם באמת זה המצב חלילה, אז גם התורה והמצוות שלנו אינן מפני שכך ציווה ה' יתברך, מלך העולם והארץ, אלא מסיבה אחרת כלשהי ר"ל. זה מה שקרה לפני חורבן בית ראשון, כמבואר ברשימה הקודמת, וגרם להשחתה המוסרית שהגיעה עד חורבן פיזי מוחלט. אבל למרות הטענות שלנו כלפיו, ה' לא באמת עוזב אותנו חלילה.הטענה היא כפולה, עֲזָבַנִי ה' וַא-דֹנָי שְׁכֵחָנִי. זה לא אותו הדבר? מסתבר שלא. גם השימוש בשמות שונים לה' מלמד על כך. ה' זה ה'ו'י'ה', השם הקדוש שמתייחס להנהגה שלמעלה מהטבע, הנהגה בה מתחוללים נסים. הוא עֲזָבַנִי ולכן לא התחולל נס ולא ניצלתי מהאויבים. ומה קורה אחר כך, אחרי החורבן? עדיין ה' הוא המלך. שֵׁם המלכות הוא א-דֹנָי והוא שְׁכֵחָנִי טוענת ציון. הראיה היא שאינו מתגלה אלי בהנחיות להמשך הדרך, לא אומר לי מה עושים הלאה, איך מתמודדים עם החורבן הנורא? הנביא מביא את תגובת ה' וקודם כל במישור התודעתי: [טו] הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם בֶּן-בִּטְנָהּ; גַּם-אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ. אצל בשר ודם תיתכן שיכחה, לא אצל הקב"ה. הבעיה היא שאתם מייחסים לו תכונות שלכם, כולל חולשות וכו' ובאים אליו בטענות על מה שאתם מייחסים לו, לא על מה שהוא.הקב"ה מצידו עושה כל מאמץ למנוע את החורבן. הוא משגיח עלינו צמוד צמוד: [טז] הֵן עַל-כַּפַּיִם, חַקֹּתִיךְ; חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי, תָּמִיד. אבל יש מגבלות אפילו להשגחה העליונה, מגבלות שהקב"ה בכבודו ובעצמו הטיל על עצמו; הוא אינו מתערב בחופש הבחירה שלנו. [יז] מִהֲרוּ, בָּנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ. הפירוש בפשט הוא שזה חלק מהנחמה, הבטחה עתידית שהבנים ימהרו להכנס לשטח שיפנו המהרסים והמחריבים, אבל המדרש (תנחומא, פקודי) מפרש את הפסוק על העבר; מחוללי החורבן יצאו ממך, הם היו בנים כשרים לעם ישראל ובחרו לשרת את האויב ר"ל. ובכל זאת, החורבן כואב מאד והשאלה היא איך מתמודדים.מתמודדים בעזרת הבטחות לעתיד טוב יותר; [כ] עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ, בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ: צַר-לִי הַמָּקוֹם, גְּשָׁה-לִּי וְאֵשֵׁבָה. [כא] וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ, מִי יָלַד-לִי אֶת-אֵלֶּה, וַאֲנִי שְׁכוּלָה, וְגַלְמוּדָה; גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל--הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם. נשמע נחמד, אבל מה עם כל ההתנגדויות מסביב? איך נתגבר על הגוים שמתנגדים לעצם נוכחותנו כאן ובאיזו דרך נתמודד עם אלה הדורשים מאתנו להתחשב בשונאינו ולהיענות לדרישותיהם? ובכן, מאלה לא צריכים לדאוג: [כב] כֹּה-אָמַר אֲ-דֹנָי אלקים, הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל-גּוֹיִם יָדִי, וְאֶל-עַמִּים, אָרִים נִסִּי; וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן, וּבְנֹתַיִךְ עַל-כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה. [כג] וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ, וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ--אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ, וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ; וְיָדַעַתְּ כִּי-אֲנִי ה', אֲשֶׁר לֹא-יֵבֹשׁוּ קֹוָי. מלים יפות, יפהפיות. אבל מה לעשות ואחרי החורבן הנורא קצת קשה לנו להתחבר לדמיין עתיד כזה מזהיר. יהודים מפוזרים בכל העולם כי הלכו בשבי, [כד] הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר, מַלְקוֹחַ; וְאִם-שְׁבִי צַדִּיק, יִמָּלֵט. הגוים יוותרו עליהם כל כך בקלות? הם גבורים שכבשו אותנו ולקחו צדיקים בשבי, יש דרך לקחת מהם בחזרה את מה ואת מי שלקחו בשבי? אכן, אומר הנביא, בכוח אנושי זה לא ילך, אבל כאן מדובר בכוחו של ה' יתברך: [כה] כִּי-כֹה אָמַר ה', גַּם-שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח, וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ, יִמָּלֵט; וְאֶת-יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב, וְאֶת-בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ. אָנֹכִי מזכיר לנו את ההתגלות בהר סיני, את המעמד בו כרת ה' עמנו ברית נצחית. יכול להיות שנראה כאילו עֲזָבַנִי ה' וַא-דֹנָי שְׁכֵחָנִי, אבל הקשר עם אָנֹכִי של מעמד הר סיני הוא נצחי ואינו ניתן להפרה בשום דרך.והחשש שלכם מפני כוחו של האויב הוא חשש שוא, כי המלחמה היא לא שלכם בכלל, היא של אָנֹכִי כדי לממש את אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לעיני כל העמים. לכן אני מבטיח לכם [כו] וְהַאֲכַלְתִּי אֶת-מוֹנַיִךְ אֶת-בְּשָׂרָם, וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן; וְיָדְעוּ כָל-בָּשָׂר, כִּי אֲנִי ה' מוֹשִׁיעֵךְ, וְגֹאֲלֵךְ, אֲבִיר יַעֲקֹב. העובדה שיש לכם ספיקות ועדיין לא השתכנעתם שצפוי לכם עתיד מזהיר, נובעת מהעובדה שהתרחקתם ממני, לא שאני התרחקתי מכם חלילה (פרק נ'): [א] כֹּה אָמַר ה', אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ, אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי, אֲשֶׁר-מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ; הֵן בַּעֲו‍ֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם, וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם. קחו אחריות: [י] מִי בָכֶם יְרֵא ה', שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ--אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים, וְאֵין נֹגַהּ לוֹ, יִבְטַח בְּשֵׁם ה', וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹקָיו. ומיד יתקיים היעוד: [ג] כִּי-נִחַם ה' צִיּוֹן, נִחַם כָּל-חָרְבֹתֶיהָ, וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן, וְעַרְבָתָהּ כְּגַן-ה'; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ, תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה. ואז יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים. nissimye@netvision.net.il

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו