אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בעיה של מנהיגות


התמונה של נסים ישעיהו

אקטואליה בפרשת השבוע.

ערב תשעה באב, יום האבל הלאומי שכבר מזמן היה צריך להפוך לחג הכי שמח אצלנו, אנחנו מתבוננים במציאות החיים במדינת היהודים ולבנו נחמץ על תהליכי החורבן המואצים, תהליכים שדומה כי כיום אין מי שכופר בקיומם; ואי שם בירכתי המוח צצה לה התהיה, איך זה שאלפי שנות היסטוריה לא לימדו אותנו דבר?

פנים רבות להם לתהליכי החורבן אצלנו, וכתבנו על כך בעבר יותר מפעם אחת. כתוצאה מריבוי הפנים, כל פרשן וכל מי שמנסה להסביר ו/או להציע תיקון, מצביע על תחום או מגזר הקרוב ללבו כעל הבעיה הבוערת שפתרונה ירפא את כל התחלואים אשר הסך הכל שלהם, של התחלואים במדינה, הוא תהליך חורבן מואץ.

אלא שלכל הצעה יש הצעה נגדית ולפעמים סתם צעקה נגד; בלי להציע משהו יותר טוב. כמו למשל הרעיון לרפורמה בחינוך; מצד אחד התנגדות פעילה של הורים ומורים, בדרך כלל בלא להציע משהו יותר טוב מהמהלך לו הם מתנגדים, ומצד שני תביעה להחיל את הרפורמה גם על הגנים והפעוטונים.

דוגמאות כאלה אינן חסרות אצלנו; בעצם, קשה לזכור מהלך כלשהו שזכה להסכמה כללית, אולי כי לא היה כזה, וקשה גם לחשוב על מהלך עתידי כלשהו שיזכה להסכמה כללית.

טוב, שני יהודים – שלוש דעות; אתה לא יודע איך זה?! וחוץ מזה, זו הדמוקרטיה; כל אחד יכול להביע דעה וכו' וכו'.

אולי דמוקרטיה זה רעיון נחמד, אבל אצלנו זו כבר מזמן לא דמוקרטיה; אצלנו זה נע בין הקצוות של בולשביזם מצד אחד ואנרכיה מצד שני. דומה כי זהו ההסבר לתחושת החנק המלווה אנשים רבים בארץ בכל עת שנכפה עליהם מגע עם השלטונות; התחושה שבארץ היהודים מספיק שיש קשרים, לא צריכים פרוטקציה. ואם אין קשרים, אז כדאי לפחות שיפחדו ממך או מהקבוצה שאליה אתה משתייך.

התורה מעידה (דברים ד') שאנחנו עם חכם ונבון, אז איך זה שאנחנו מתנהלים בדרכים בלתי חכמות בעליל?

בשבת זו, כמו בכל שנה בשבת שלפני תשעה באב, אנחנו מתחילים לקרוא את ספר דברים, פרשת דברים. התבוננות בפרשת השבוע בניסיון להבין את מה שקורה אצלנו, ובעיקר להציע מזור למה שקורה אצלנו, הובילה אותנו למסקנה שהבעיה היא במנהיגות. כמה מפתיע.

ספר דברים כידוע, הוא נאום הפרידה של משה מעם ישראל; במסגרת נאומו הוא סוקר את ההיסטוריה ומלמד אותנו איך ומה ללמוד ממנה. אנחנו נתמקד בתחום המנהיגות וגם זה על קצה המזלג בלבד.

משה עצמו הוא מנהיג בחסד. הוא דמות המופת של מנהיג אבל הוא מופת בלתי מושג. כוחו בא לו ישירות ובגלוי מהבורא יתברך, ומצידו אין שום הבדל או חציצה בין הרוחניות לגשמיות. מה שהוא ברוחניות, זה גם מה שהוא בגשמיות. איש אלוקים מושלם.

אפשר לומר שמשה הוא על אנושי מכל בחינה שהיא, ועל כן הוא דמות נצחית אבל בלתי מושגת.

כעת הוא בנאום הפרידה מאתנו; במסגרת זו הוא מתייחס גם לנושא המנהיגות, ובהרחבה.

לחלק מהדברים התייחסנו בשנים קודמות ולא נחזור עליהם כאן. הפעם נתייחס למינוי מחליפו של משה, ליהושע.

בסוף הפרשה (דברים ג') מספר משה:

כא ו?א?ת- י?הו?ש?ו?ע? צ?ו??ית?י ב??ע?ת ה?ה?וא ל?אמר ע?ינ?יך? ה?ראת א?ת כ??ל-א?ש??ר ע?ש??ה ה' א?ל?ק?יכ?ם ל?ש??נ?י ה?מ??ל?כ?ים ה?א?ל??ה כ??ן-י?ע?ש??ה ה' ל?כ?ל-ה?מ??מ?ל?כו?ת א?ש??ר א?ת??ה עב?ר ש??מ??ה: כב ל?א ת??יר?או?ם כ??י ה' א?ל?ק?יכ?ם הו?א ה?נ??ל?ח?ם ל?כ?ם:

מה, החליפו לו את השם, ע"י תוספת ו' לשמו, ואנחנו לא ידענו? הרי רק לא מזמן (דברים א') הכרנו אותו בשם קצת שונה:

לז ג??ם-ב??י ה?ת?א?נ??ף ה' ב??ג?ל?ל?כ?ם ל?אמר ג??ם-א?ת??ה ל?א-ת?בא ש??ם: לח י?הו?ש??ע? ב??ן-נו?ן ה?עמ?ד ל?פ?נ?יך? הו?א י?בא ש??מ??ה אתו? ח?ז??ק כ??י-הו?א י?נ?ח?ל?נ??ה א?ת-י?ש??ר?א?ל:

כאן ההבדל הוא בתוספת האות ו' לשמו, אבל עוד לפני כן (במדבר י"ג) הכרנו אותו בשם שונה:

טז א?ל??ה ש??מו?ת ה?א?נ?ש??ים א?ש??ר-ש??ל?ח מש??ה ל?תו?ר א?ת-ה?א?ר?ץ ו?י??ק?ר?א מש??ה ל?הו?ש??ע? ב??ן-נו?ן י?הו?ש??ע?:

פתרון של מנהיגות

בתורה אין משחקי מלים או אותיות, סתם כך; אם מחליפים שם מהושע ליהושע, יש לזה סיבה, וגם אם מוסיפים ו' ליהושע זה לא סתם.

זהו המקום היחיד בתורה בו יהושוע נכתב בשני וו; 'מלא דמלא' בלשון המסורה. יש עוד מקום אחד בתנ"ך, בספר שופטים (ב'):

ז ו?י??ע?ב?דו? ה?ע?ם א?ת-ה' כ?ל י?מ?י י?הו?ש??ע? ו?כל י?מ?י ה?ז??ק?נ?ים א?ש??ר ה?א?ר?יכו? י?מ?ים א?ח?ר?י י?הו?ש?ו?ע? א?ש??ר ר?או? א?ת כ??ל-מ?ע?ש??ה ה' ה?ג??דו?ל א?ש??ר ע?ש??ה ל?י?ש??ר?א?ל:

בספר יהושע עצמו, תמיד הוא נזכר בלי ו' שניה. כאן, באותו פסוק עצמו משתנה שמו, ועובדה זו עשויה לעזור לנו להבין מה נרמז לנו בתוספת האות ו' לשמו של המנהיג שמחליף את משה.

בהתחלה הוא הושע בן נון, תלמידו המסור של משה. בשלב זה עדיין אין לו שום תפקיד למלא.

מגיע שלב בו הוא מקבל תפקיד, אחד משנים עשר השליחים לרגל את הארץ (במדבר י"ג): ח ל?מ?ט??ה א?פ?ר?י?ם הו?ש??ע? ב??ן-נו?ן: וזהו השלב בו משה מוסיף לשמו את האות י' וקורא לו יהושע. כלומר, יהושע הוא נקרא כאשר הוא במדרגת שליח.

מה שמאפיין שליח, זה שבכל מעשיו הוא מייצג את המשלח, ומילוי השליחות היא תכלית קיומו. מבחינת עצמו הוא אין ואפס.

כל עוד משה הוא המנהיג, יהושע הוא תלמידו שפועל בשליחותו; כאשר משה נפרד מ?ע?מ?ו? ומסמיך את תלמידו למלא את מקומו, הוא מוסיף ו' לשמו.

מה שיוצא זה שמצד עצמו, הוא הושע; משה מוסיף לו י' וכעת יש בשמו שלוש אותיות משם הוי-ה ברוך הוא, ועוד שע; בכך הוא עולה למדרגת שליח אבל עדיין אינו מנהיג. בסוף משה קורא לו יהושוע ובכך הוא מקבל את הכח להנהיג ובעיקר לכבוש את הארץ.

השם יהושוע מופיע כאמור פעמיים, ובהקשר של ראיה. בפעם הראשונה משה אומר לו ע?ינ?יך? ה?ראת א?ת כ??ל-א?ש??ר ע?ש??ה ה' א?ל?ק?יכ?ם ל?ש??נ?י ה?מ??ל?כ?ים ה?א?ל??ה, ובפעם השניה מדובר בזקנים א?ש??ר ר?או? א?ת כ??ל-מ?ע?ש??ה ה' ה?ג??דו?ל א?ש??ר ע?ש??ה ל?י?ש??ר?א?ל. כי כיבוש הארץ מותנה ביכולת לראות א?ת כ??ל-מ?ע?ש??ה ה'.

כאמור, בספר יהושע הוא קורא לעצמו יהושע בלי ו' נוספת, וזה אומר שהוא רואה את עצמו רק כשליח, ולא כמנהיג מכח עצמו. בעצם, הוא אומר את זה בפירוש (יהושע א'):

יב ו?ל?ראו?ב?נ?י ו?ל?ג??ד?י ו?ל?ח?צ?י ש??ב?ט ה?מ?נ?ש???ה א?מ?ר י?הו?ש??ע? ל?אמר: יג ז?כו?ר א?ת-ה?ד??ב?ר א?ש??ר צ?ו??ה א?ת?כ?ם מש??ה ע?ב?ד-ה' ל?אמר ה' א?ל?ק?יכ?ם מ?נ?יח? ל?כ?ם ו?נ?ת?ן ל?כ?ם א?ת-ה?א?ר?ץ ה?ז?את:

הוא המנהיג למעשה, אבל בעיני עצמו הוא רק שליח של המנהיג האמיתי, משה רבו, רבנו.

משה הוא מנהיג במדרגה שלמעלה מהזמן, שעל כן הוא משה רבנו מאז ועד בכלל, והוא נרמז באות י', האות הראשונה משם הוי'ה ברוך הוא, האות הרומזת למדרגת החכמה, שהוסיף לשמו של יהושע כדי להעניק לו את הכוחות להיות שליחו.

האות ה' בשמו של יהושע, האות של מדרגת הבינה בשם הוי'ה ברוך הוא, זו המדרגה של הושע, הלומד תורה מרבו ומתבונן במה שלומד.

האות ו' בשמו של יהושע, האות שרומזת למידות בשם הוי'ה ברוך הוא, רומזת למדרגה של יהושע כשליח של משה.

האות ו' שנוספה לו כעת, רומזת לאות ה' האחרונה בשם הוי'ה ברוך הוא, למלכות שאותה הוא מקבל בשלב זה.

בשונה ממשה, יהושע הוא מנהיג במדרגה שבתוך הזמן. (בבא בתרא, עח/א) פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה. הלבנה עוברת שינויים מיום ליום, בעוד החמה אינה משתנה.

יהושע מודע לבעיה זו ולאתגרים שהיא מציבה בפני המנהיג; את האילוץ להכנע לתכתיבי המציאות, הוא מנטרל בכך שהוא ממשיך להיות שליח של משה, שנמצא במדרגה שמעל הזמן ועל כן אילוצי המציאות לכאורה, אינם משפיעים עליו.

אין צורך לערוך השוואה למה שאצלנו מכנים מנהיגות; את זה נשאיר לקוראים לעשות לבד. אנחנו מנסים להצביע על הפתרון, ואם נאלצים לפעמים להצביע על השלילה, זה רק כדי שיבינו על מה אנחנו מדברים.

אנחנו מדברים על ושואפים ל-מנהיג כמו משה או לפחות כמו יהושע.

עם מנהיג כזה, יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו