אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

והגדת לבנך הגדה של פסח (פסח סט)


נסים ישעיהו's picture

הניב השימושי מאד בימים אלו, 'סדר פסח', כולל בתוכו סתירה פנימית לכאורה; אם סדר אז לא פסח (מלשון פסיחה ודילוג) ואם פסח – היכן הסדר?! איך אומרים, 'הגדה של פסח' או 'אגדה של פסח'? אומרים 'הגדה', להגיד; כי זה מה שעושים בליל הסדר – מקיימים את המצווה החינוכית של היום: (שמות י"ג) [ח] וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה ה' לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם.

בכל יום אנחנו מצווים על חינוך הדור הבא, אבל בחג המצות זה מודגש במיוחד. כי הרעיון של גאולת הגוף והרוח מכבלי שיעבוד מצרים או שיעבוד בכלל, הוא העומד בבסיס קיומו של עמנו לכל אורך ההיסטוריה, ואנחנו מצווים להנחילו לדור הבא. שידעו שהמצב הנכון עבורם הוא מצב של חירות. וגם אם וכאשר נמצאים בגלות ובשעבוד כזה או אחר, זה יכול לתפוס את הגופים בלבד, לא את הרוח, שאמורה להישאר חופשייה ומשוחררת מכבלי השעבוד. זה לא מובן מאליו – החירות הזאת של הרוח, צריכים להתאמץ כדי לזכות בה, וזהו המסר של חג המצות בכלל ושל סדר פסח בפרט. בע"ה נביא כאן כמה רעיונות חסידיים בפירוש קטעים מההגדה, וה' יתברך יעזור שזה יהיה לתועלת הקוראים. הניב השימושי מאד בימים אלו, 'סדר פסח', כולל בתוכו סתירה פנימית לכאורה; אם סדר אז לא פסח (מלשון פסיחה ודילוג) ואם פסח – היכן הסדר?! אכן, הסדר אמור לשלוט ביד רמה בכל פעולות הלילה הזה כדלקמן, ואודות הפסיחה המוצעת נדבר בהמשך בע"ה.

סדר הפעולות בערב זה עקרוני עד כדי כך שמכריזים עליו מראש במעין כותרות: קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא, מצה, מרור, כורך, שלחן עורך, צפוּן, ברך, הלל, נרצה. ט"ו פעולות שהולכים לעשות לפי הסדר שהכריזו מראש, כאשר חלקן אורכות שניות ספורות וחלקן מתמשכות, אפילו מאד, כמו למשל 'מגיד', אמירת ההגדה הארוכה בשעה שהקיבה מקרקרת ברעב. כאמור, המגמה הכללית והמודגשת היא חינוכית. על כן משנים מהמנהג המוכר כדי להתמיה את התינוקות עד שישאלו "מה נשתנה" ובכך יתנו לנו הזדמנות להשיב להם בסיפור הארוך שמתחיל בציון העובדה ש"עבדים היינו לפרעה במצרים". אבל לפני כן אומרים: הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים (זה לחם העוני שאכלו אבותינו במצרים) וכו' ורק אחר כך באות הקושיות של הילדים. כידוע, בימינו המצה יקרה יותר מלחם. ומי שמקפיד על מצה שמורה, המחיר גבוה הרבה יותר, אז למה קוראים לה לחם עוני? הטעם הוא, אומרים המפרשים, שבמצרים היו לחוצים בזמן, כי היו משועבדים, ולא יכלו להמתין עד שיתפח הבצק בטרם יאפו אותו, לכן אכלו מצות דרך קבע. הם נהגו כך כי היו עניים ואנחנו נוהגים כך כתזכורת לאותו עוני שמתוך שיעבוד. בחסידות מבואר שצריכים להרגיש תמיד שאנחנו עניים בדעת, לצמצם את האגו כמצה שנאפתה מבצק שלא תפח, וזו הדרך לחתור קדימה, אל העושר בדעת, ללא לאות. הילדים רגילים שבכל חג ושבת הסדר הוא קידוש, נטילת ידים עם ברכה, סעודה. כאן פתאום הם רואים סדר חדש. מתחילים בקידוש כרגיל, נוטלים ידים בלי ברכה, אוכלים כרפס טבול במי מלח או בחומץ, מגביהים את המצות ומספרים שזהו לחם העוני שאכלו אבותינו במצרים. כאן פוקעת סבלנותם והם שואלים "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות"? בתשובה מספרים להם שעבדים היינו לפרעה וכו' אבל מוסיפים עוד פרטים רבים שתכליתם להפוך את החוויה למשהו אקטואלי לגמרי. שלא יטעה מישהו לחשוב שאמנם עבדים היינו אבל זה נגמר, סכנת העבדות חלפה. גם מקפידים להבהיר שלא בכוחנו יצאנו ממצרים אז, ואין בכוחנו להשתחרר מכבלי השיעבוד כיום. הקב"ה הוציא אותנו לחירות ממצרים של פרעה ורק הוא בכוחו לגאול אותנו בכל עת.אלא שכדי שהקב"ה יתערב בסדרי הטבע ויגאל אותנו, אנחנו צריכים לפחות לרצות בכך. שעל כן אנחנו מצווים להזכיר לעצמנו את יציאת מצרים בכל יום, כי היציאה הזאת היא תהליך מתמשך. זה לא משהו שהיה פעם ונגמר. וכמובן, הדגש הוא על הגאולה, לא על העבדות חלילה. בליל הסדר אנחנו לא בוכים חלילה על הסבל שהיה מנת חלקנו במצרים וגם אין אנו נשבעים לזכור ולא לשכוח את הצרות שעשו לנו. אדרבה, מזכירים לעצמנו, ובשמחה רבה, שגם אם נפלנו לשיעבוד קשה ביותר – קשה עד כדי כך שאפילו הימים שלנו נראים אפלים, צריכים לשמור על אופטימיות מתוך ביטחון מלא שסוף סוף הקב"ה יגאל אותנו. כדברי השיר שהיה פופולרי בזמנו: עברנו את פרעה – נעבור גם את זה. הפסח נועד לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, כולל בלילות, בזמנים הקשים ביותר כנ"ל, כדעת בן זומא, וכולל גם בימים הטובים מאד שעוד יגיעו, ימות המשיח, כדעת חכמים.

בדילוג אחד אל הגאולה

כנגד ארבעה בנים דברה תורה: אחד חכם, אחד רשע, אחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול. אם היה כתוב רק שארבעת הבנים הם חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול, הייתי מבין שמדובר באחד מכל מדרגה, זו עברית פשוטה, אז בשביל מה מדגישים אחד חכם, אחד וכו'? משיב על כך כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, שזה כדי ללמדנו שיהודי – בכל מדרגה שנמצא – שאיפתו היא אל האחד, ה' אחד ושמו אחד. החזות החיצונית שלו ואף התנהגותו הגלויה עשויים להיות כאלה או אחרים, בפנימיותו הוא שואף אל האחד ושאיפה זו משותפת לכל המדרגות שמונה ההגדה. בחיצוניות, גם חכם עלול להכשל. די בכך שיהיה מודע לעובדת היותו חכם כדי להעמידו בניסיון קשה של גאוה. שכן חכם היודע שהוא חכם עלול להיות במצב רוחני ירוד מזה של רשע היודע שהוא רשע. והרשע, מי שנראה ומתנהג כרשע עד ששואל בסגנון שנשמע כאילו הוציא את עצמו מכלל ישראל ר"ל, אומרת לנו ההגדה שעלינו להקהות את שִׁנָּיו וזו הדרך להשיבו אל הכלל. שכן רשע (=570) פחות שניו (=366) התוצאה היא צדיק (=204). אם רק נקרב אותו אלינו באמת, יתגלה הצדיק שמסתתר מאחורי תחפושת של רשע, והנה הרווחנו עוד יהודי, שזו בעצם התכלית, כי זה רצונו של הבורא יתברך. אבל לכאורה, הפירוש הזה סותר לנוסח התשובה שמקבל הרשע: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי, בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לי ולא לו; שאילו היה שם – לא היה נגאל. מבאר הרבי שאכן אילו היה שם, במצרים, לא היה נגאל. אבל בגאולה האמיתית והשלמה שתבא מיד ממש, שום יהודי לא ישאר בגלות.

גם מי שנראה ומתנהג כרשע, עוד יעשה תשובה; אם לא לפני התגלות המשיח – אז אחרי התגלותו, אבל כולנו ניגאל, כי לא ידח ממנו נדח. ברוך שומר הבטחתו לישראל; באיזו הבטחה מדובר? (בראשית ט"ו) [יג] וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. [יד] וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. לא נתעכב כאן על השאלה מדוע היינו צריכים את השלב הזה של שיעבוד מצרים, כי זה נושא נכבד וגדול בפני עצמו. השאלה היא, מדוע למצרים מגיע דין קשה, ככתוב וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי? ומהמצרים יש ללמוד על כל אלה שהציקו לנו באלפי שנות קיומנו. הרי הקב"ה קבע שימשלו בנו וישעבדו אותנו. הם רק ביצעו את התפקיד שהקב"ה הטיל עליהם מראש, על כך מגיע להם עונש? ובכן א. הם לא ידעו אודות התפקיד שהוטל עליהם כי איש לא עדכן אותם. הם נהגו בנו בדרך שמצאו לנכון בהתאם לאינטרסים שלהם, בלא שחשבו על תפקיד כזה או אחר שהוטל עליהם. ב. וזו הנקודה העיקרית, הם לא הסתפקו בשעבודנו בהתאם לאינטרס הכלכלי שלהם, אלא נהנו להתעלל בנו. סתם ככה בשביל הכיף, בלי שיהיה להם איזשהו רווח מהתעללות זו, ובמרבית המקרים אפילו להיפך, ההתעללות שלהם בנו גרמה להם נזקים כלכליים כבדים. בין גדולי ישראל יש דעות שונות אם העונש הוא רק על חלק ההגזמה או על כלל השיעבוד. הדעה הרווחת היא שההגזמה חשפה את מניעיהם השליליים ולפיכך היא סוחפת עמה את כלל השעבוד לצורך העונש שיקבלו.שיעבוד מצרים ארך מאתים ועשר שנים. במהלכו, רק בכשמונים השנים האחרונות היה שיעבוד קשה, עבודת פרך. בני ישראל היו במצב שעל סף יאוש והמצרים היו בטוחים שהעם הזה צפוי ללכת בדרך כל העמים, קרי לכליון ר"ל. כאשר התייצב משה לפני פרעה בדרישה "שלח את עמי" הוא זכה לסירוב זועם. זעמו של פרעה הוחמר ע"י העלבון שחש מכך שמישהו מעז להציג בפניו דרישה שנתפרשה כפגיעה בריבונותו ובשלטונו המוחלט. ואז באה סדרת מכות שנועדו לשבור את התנגדותו של פרעה לשחרר את בני ישראל. המכות נחתו בסדר שמן הקל אל הכבד, ממכת דם הקלה יחסית עד למכת בכורות הנוראה. סדרת מכות זו נתמשכה עד אשר זיכתה אותנו בסדר פסח, אבל הפסח עצמו בא דוקא בעקבות דילוג גדול, לא בעקבות סדר שקדם לו. סדרת המכות לא שכנעה את פרעה, רק מכת בכורות שבמהותה חרגה לגמרי מכל סדר מוכר.והמסר עבורנו, אמנם נכון שצריכים להתקדם צעד צעד, בצורה מסודרת, אבל לפעמים מגלים שהליכה בדרך הזאת של התקדמות בסדר והדרגה, אינה מובילה אותנו לשום מקום, או לפחות שבדרך זו אנחנו דורכים במקום ולא מתקדמים. זהו הרעיון של סדר פסח; אמנם סדר מאד מסודר, אבל הוא עצמו מציע לנו את האפשרות לפרוץ קדימה בדילוג גדול, מעומק החושך של הגלות הישר אל הגאולה האמיתית והשלמה. והתנאי היחיד שזה יקרה סוף סוף הוא שנרצה בכך. וכשסוף סוף זה יקרה, יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים. nissimye@netvision.net.il

תגיות: 

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו