אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מנהיגות מנותקת? (בלק סח)


התמונה של נסים ישעיהו

אז מה, עדיף לנו אחמדינג'אד או נאסראללה, על פני מוברק למשל? זה כל כך לא פוליטיקלי קורקט להשיב על כך בכנות, אבל כן, בהחלט כן. עדיף אויב גלוי על פני אויב בתחפושת של ידיד. בין ובתוך הסחי ומאוס התרבותיים/מוסריים הסוגרים עלינו מכל עבר עד לתחושת מחנק מפחידה, קברניטינו המייצרים את אותה זוהמה מחניקה מוצאים זמן גם להגיב לאיומי המן התורן, ההוא מפרס של עכשיו, ודומיו. מפאת כבודה של אכסניה, לא נתייחס כאן לסגנון התגובות ואיכותן. מה שננסה לעשות הוא להקביל את המציאות ההזויה בה אנו נאלצים לחיות, עם תוכנה של פרשת השבוע, בלק.ונפתח בתמיהה שעלתה כבר אצל כמה הוגים: מה ראתה התורה לקרוא פרשה על שמו של אותו גוי רשע שהתאמץ כל כך לפגוע בעם ישראל? שמעתי הסבר בשם כ"ק אדמו"ר מליובאוויץ': מעלתו של בלק היתה בכך שפיו ולבו היו שווים. אמנם יש יוצאים מן הכלל, אבל בדרך הטבע – גוים שונאים יהודים. הם רק מסתירים זאת מסיבות כאלה ואחרות.

לעומת זאת בלק – גם כאשר פחד מפני בני ישראל פחד מוות, הוא לא העמיד פני אוהב כדי לחמוק מתגרת ידם. אדרבה, כל הפרשה מדברת על מאמציו הבלתי נלאים לפגוע בעם אשר יצא ממצרים; ועל דבקות זו בָּאמת – זכה שתיקרא פרשה על שמו. נו, הדבקות באמת; מסתבר שיש לנו מה ללמוד מאותו אויב. ואם נקשר זאת למה שלמדנו בשבוע שעבר אודות ההתקפה הכנענית על בני ישראל בלי שום סיבה, רק כי הבחינו שנסתלקו ענני הכבוד ונוצרה הזדמנות לפגוע ביהודים, אולי נצליח להבין עד כמה חיונית לנו מדת האמת אצל אויבינו. מהכנעני, בני ישראל לא חששו כי הוא לא הפגין את שנאתו. אולי אפילו להיפך. יכול להיות שהעמיד פני ידיד, או לפחות הפגין שוויון נפש, עד הרגע שנפלה לידו ההזדמנות לפגוע. כי הבעיה האמיתית שלנו, מוקד הסכנה לעצם קיומנו הלאומי, היא לא שנאתו של הגוי, אלא הפגנת הידידות שלו כלפינו, כפי שרואים במפורש בפרשת השבוע. אז מה, עדיף לנו אחמדינג'אד או נאסראללה, על פני מוברק למשל? זה כל כך לא פוליטיקלי קורקט להשיב על כך בכנות, אבל כן, בהחלט כן. עדיף אויב גלוי על פני אויב בתחפושת של ידיד. לאורך ההיסטוריה, בדרך כלל לא הצליחו הגוים להעמיד פנים של ידידות כלפינו. גם לא נראה שהם ניסו כל כך. בפעמים הבודדות שכן עשו זאת, בימי בית שני למשל, זה נגמר רע מאד. גם בפרשה שלנו זה קורה, כמו שנראה בהמשך בע"ה, אבל קודם קצת רקע.(במדבר כ"ב) [ב] וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. [ג] וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. [ד] וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל-סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא. מן הכתוב כאן, לא ברור ממה היה להם לפחד. הרי לא כתוב שבני ישראל נערכו להתקפה על מואב או שאיימו עליהם בדרך כלשהי. ממקומות אחרים בתורה אנחנו יודעים שבני ישראל ביקשו ממואב רשות מעבר בארצם ונענו בשלילה. הנה למשל מה שאומר יפתח למלך עמון בתגובה לדרישתו שיחזירו לו את השטחים שכביכול כבשו ממנו (שופטים י"א): [יז] וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם וְגַם אֶל-מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ. ומשה עצמו מזכיר את אותו אירוע מזווית אחרת (דברים ב'): [ט] וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, אַל-תָּצַר אֶת-מוֹאָב, וְאַל-תִּתְגָּר בָּם, מִלְחָמָה: כִּי לֹא-אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ, יְרֻשָּׁה--כִּי לִבְנֵי-לוֹט, נָתַתִּי אֶת-עָר יְרֻשָּׁה. אז ממה בכל זאת פחדו?אפשר להציע הסברים שונים והם אכן מוצעים במדרשים, אבל נקודת העניין היא השנאה. ואצלם היא חזקה כל כך, עד שאינם יכולים להבליג ולשבת בחיבוק ידיים. הם חייבים לנסות לפגוע.

ואם אינם יכולים לעשות זאת בדרך הרגילה, באלימות, כי העם הזה חזק מדי – ינסו לפגוע בדרכים מיסטיות. בלק מזעיק אליו את בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם ומבקש ממנו שיפגע בבני ישראל בכוחותיו המיסטיים. בלעם שש לעשות זאת מתוך שנאתו שלו לעם ישראל, אלא שבניגוד למצב בפרשה הקודמת – כאן רואה בלעם שענני הכבוד חופפים על עם ישראל בשלמות ואין כל סיכוי להחדיר דרכם איזשהו חץ, ולו גם המשונן ביותר. גם הנסיונות שלו להגביר את עוצמתו הרוחנית על ידי הקרבת קורבנות רבים בתקווה שכך יצליח להתגבר על החסימה שיצרו ענני הכבוד, גם אלה כשלו והוא נותר מאוכזב ומתוסכל, כמו גם בלק אשר שכר אותו. באותו זמן, בני ישראל יושבים שאננים ולא יודעים כלל על המזימות הנרקמות נגדם. וכאן העלה בלעם את הרעיון הגאוני: נתיידד אתם וכך נצליח לפגוע בהם.חומות המוסר וחומות ההגנהבלעם הוא איש מאד מיוחד; כל כך מיוחד, עד שחז"ל משווים אותו במפורש לאברהם אבינו. אמנם השוואה ניגודית, אבל בכל זאת (אבות ה'): (יט) כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים – מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. עַיִן טוֹבָה וְרוּחַ נְמוּכָה וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה – מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה וְרוּחַ גְּבוֹהָה וְנֶפֶשׁ רְחָבָה – מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. השוואה ניגודית כאמור, שכן בלעם בחר לעצמו דרך חיים מנוגדת לזו של אברהם אבינו. במקום אחר ועל יסוד פסוק בתורה, חז"ל משווים את בלעם למשה רבנו, לא פחות. על הפסוק (דברים ל"ד): [י] וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה', פָּנִים אֶל-פָּנִים. אומרים לנו חז"ל במדרש (ספרי): וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה, אבל באומות, קם. ואיזה – זה בלעם בן בעור. יוצא שהכוכב האמיתי בפרשה, לפחות בגלוי, הוא בלעם ולא בלק. לכאורה, אפילו אם לוקחים בחשבון ששתי ההשוואות הן ניגודיות, להדגיש שבלעם בחר בדרך הפוכה מזו של אברהם ומשה – עדיין יש להבין את רעיון ההשוואה. שכן זו אומרת כי מעלתו הבסיסית שווה למעלתם של אברהם ושל משה.

נתחיל בניסיון לברר את ההשוואה למשה. עליו נאמר: אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה', פָּנִים אֶל-פָּנִים. מכאן וממקומות אחרים למדים שמשה הוא בחינת הדעת העליונה והוא המעניק לכל יהודי את כח הדעת, כח ההתקשרות המוחלטת בקב"ה באמצעות התורה. הוא חי במודעות אלוקית מוחלטת עד כדי ניתוק מסוים מן המציאות הארצית כפי שראינו בפרשה הקודמת (וכתבנו על כך לפני כארבע שנים) וכפי שרואים בסוף פרשתנו. מצד שני, בלעם מעיד על עצמו (במדבר כ"ד) כי הוא [טז] (...) שֹׁמֵעַ אִמְרֵי-אֵל, וְיֹדֵעַ, דַּעַת עֶלְיוֹן; מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם. וְיֹדֵעַ, דַּעַת עֶלְיוֹן זה שוב בחינת הדעת, הפעם אצל בלעם. בדיוק דומה למשה, רק כאמור, ההבדל הגדול הוא בשימוש שעושים בבחינה זו.ומה על ההשוואה לאברהם, היכן מוצאים דמיון ביניהם? אברהם הוא מדת החסד העליונה שפנימיותה היא אהבה. אצל אברהם זה חסד של קדושה – אהבת ה' ואהבת הבריות, אצל בלעם זה חסד של קליפה – אהבה זרה, זנות. את העדות שהוא יֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, בלעם מעיד על עצמו בסמוך לעצה שהוא מעניק לבלק כיצד לפגוע בעם ישראל. ליתר דיוק, כיצד לגרום ליהודים לפגוע בעצמם. מיד אחר כך (פרק כ"ה) מספרת התורה: [א] וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב. כאמור, בני ישראל לא ידעו דבר על המזימות הנרקמות נגדם ועל סיכולן בידי הקב"ה בכבודו ובעצמו. כאשר בנות מואב עשו להם עינים, לא העלו בדעתם כי זו היתה עצתו של בלעם, אותו לא הכירו וכלל לא ידעו על קיומו, במטרה לפגוע בהם. אברהם אבינו, איש החסד המוחלט, העניק לכל אדם כל מה שהיה זקוק לו. אצלו כל אחד הרגיש רצוי ואהוב. בלעם הכיר את כמיהתו של האדם לחסד, לאהבה, וניצל זאת כדי להכשיל את עם ישראל בזנות. התוצאה היתה קשה ביותר; מגפה פרצה בעם [ט] וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה--אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף. ואילמלי סיפרה לנו על כך התורה (פרק ל"א): [טז] הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בִּדְבַר בִּלְעָם, לִמְסָר-מַעַל בַּה', עַל-דְּבַר-פְּעוֹר; וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה, בַּעֲדַת ה'. לא היינו יודעים כי הסטיה המוסרית הזאת של העם נגרמה בעצתו של בלעם. בכל אופן מה שרואים בבירור זה שהגוי אינו יכול לפגוע ביהודי אלא אם כן היהודי פגע בעצמו עוד קודם, בכך שחשף את עצמו, הרחיק מעצמו את ענני הכבוד ונותר חשוף לפגיעתו של הגוי.ענני הכבוד הם רוחניים ולא כל אחד מסוגל להבחין בהם ולאבחן את מצבם ביחס לפרט או לכלל. גם אין בכך צורך. התורה נתנה לנו את המרשמים המדוייקים לשמירת שלמותם של ענני הכבוד וממילא לשמירת בטחוננו, ואחד המרשמים הוא הקפדה על מוסריות, כעולה מפרשת השבוע שלנו. אנחנו מתעקשים על מה שמכנים 'ליברליות' ומפרשים אותה פירוש מרחיב ביותר, כולל פריצת כל חומות המוסר המקובלים מדורי דורות ובעיקר מעוגנים בתורה הקדושה. מצד שני, אנחנו נורא רוצים שהאויבים ייהפכו לידידים, בתנאי שהם גויים כמובן, כי אין לנו כל כך עניין בידידות של היהודים. התוצאה היא פעילות מכוונת ר"ל לפגיעה באחדות ישראל, וממילא סילוק ענני הכבוד. והבעיה הקשה היא ששכבת המנהיגות היא המובילה מהלכים אלו. ושכבה זו כוללת את כל זרועות השלטון, שבנושאים אלו אין מחלוקת ביניהם. זה רע מאד לעם וכבר כולם מבחינים בכך שהמצב גרוע. מה שנותר זה לייחל ולהתפלל שיתקיימו נבואות בלעם ובהן: (...) דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל (...) וְיִשְׂרָאֵל, עֹשֶׂה חָיִל. ואז באמת יהיה רק טוב ליהודים. nissimye@netvision.net.il

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו