אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אבדן דרך או הדרך לאבדון?


נסים ישעיהו's picture

אקטואליה בפרשת השבוע.

על שאלה זו אפשר להשיב בפשטות כי הדרך לאבדון תחילתה באבדן דרך; בסטייה, מכוונת או לא, מדרך המלך. כידוע, סטייה של מעלה אחת מן הכיוון הנכון, לפי אורך הזמן והדרך תסתכם בסטייה של קילומטרים רבים.

בשעה זו ניצבים אלו מול אלו, החותרים להתחברות מול המופקדים על ההתנתקות. זה נמשך כבר כמה ימים; עדיין לא נפלה הכרעה, ולכאורה יד המנתקים צפויה לגבור על המתחברים ח"ו.

אמרנו כבר בעבר כי רעיון ההתנתקות יסודו בהתנתקות מן השורש המרכזי של עם ישראל, התנ"ך, והבעיה העיקרית בעינינו היא שאין שומעים ולו קול אחד הקורא לשוב אל השורשים המקוריים של עם ישראל, אל התנ"ך כמורה דרך לחיים בארץ בה נכתב התנ"ך.

ועד כדי כך חמור הניתוק מן התנ"ך, שיש האוהבים את התנ"ך ואף בקיאים בו אולי יותר מן הח"מ, אבל אין מתייחסים אליו כאל מורה דרך הלכה למעשה. אחרי הכל לדעתם, מדובר בטכסטים עתיקים, יפים וחכמים ככל שיהיו, אבל אין ללמוד מהם דבר וחצי דבר לחיים המודרניים.

דומה, כי הצועדים אל ההתחברות מנסים להפגין את הקשר שלהם אל השורש התנכ"י, בתקווה שהפגנה זו תשפיע על המתנתקים להתחבר גם הם. האמת היא שהרעיון כשלעצמו נראה נכון ובר סיכוי להצליח, בייחוד כאשר המתחברים מנסים להפגין את התחברותם בשקט.

אולם למרבה הצער, נראה שהמתנתקים רק מתבצרים בעמדתם ואף מתייחסים אל המתחברים כאל פורעי חוק.

בעבר כתבנו לא אחת אודות המונח הזה 'חוק'. במקרה הזה מדובר בחוק שמכתיב החזק כי הוא חזק. לא מדובר בחוק עתיק או אף ישן. מדובר בחוק אד הוק; כמו, אגב, רוב החוקים שמחוקקת הכנסת.

מזווית ראיה זו, אין הרבה סיכויים לאנשי ההתחברות. הם מנסים להלחם בחוק שנו?סח במיוחד נגדם, ועל פניו זהו מאבק אבוד.

מצער מאד לומר זאת, אבל אחרי שכל השנים השלמנו מרצון עם חוקים שרירותיים שחוקקה הכנסת ואף היינו שותפים ליישומם, קצת קשה כעת להצליח בהתקוממות נגד חוק מסוים, כי הוא פוגע בנו אישית.

דומה הדבר לטענה המושמעת כלפי המתחברים, ביחסם לראש הממשלה המנתק; כל השנים בהן פעל שרירותית לטובתכם, זה היה בסדר; הוא היה איש מופת עבורכם; כעת כאשר הוא פועל באותה שרירות לב נגדכם, מה לכם כי תלינו? הרי אתם טיפחתם אותו ואף העליתם אותו לשלטון. אין מה לומר, טענה צודקת.

אז מה, זה אומר שצריכים להיכנע לשרירות לבו של מישהו? חס ושלום. צריכים להיאבק; חייבים להיאבק. אבל המאבק צריך להתחיל לא כלפי חוץ, אלא בתוך לבנו פנימה.

השבת אנו קוראים את פרשת פנחס ומפטירים בסיפור של אליהו בהר הכרמל. די נדיר שקוראים הפטרה זו, אבל בדיוק מתאים לענייננו.

(מלכים א', י"ז) א ו?י?אמ?ר- א?ל?י??הו? ה?ת??ש??ב??י מ?ת?ש??ב?י ג?ל?ע?ד א?ל-א?ח?א?ב ח?י-ה' א?ל?ק?י י?ש??ר?א?ל א?ש??ר ע?מ?ד?ת??י ל?פ?נ?יו א?ם-י?ה?י?ה ה?ש???נ?ים ה?א?ל??ה ט?ל ו?מ?ט?ר כ??י א?ם-ל?פ?י ד?ב?ר?י:

אליהו הנביא מבטיח שמכאן ואילך לא יהיה גשם ואפילו לא טל, עד שיחליט אחרת. מה קרה? מה הכעיס אותו עד כדי כך?

לד ב??י?מ?יו ב??נ?ה ח?יא?ל ב??ית ה?א?ל?י א?ת-י?ר?יח?ה ב??א?ב?יר?ם ב??כרו? י?ס??ד?ה? ו?ב?ש??גו?ב צ?ע?ירו? ה?צ??יב ד??ל?ת?יה? כ??ד?ב?ר ה' א?ש??ר ד??ב??ר ב??י?ד י?הו?ש??ע? ב??ן-נו?ן:

אחאב היה אז המלך, ואליהו התלווה אליו לניחום אבלים על מות שגוב, צעיר בניו של ח?יא?ל ב??ית ה?א?ל?י. התפתח דיון תיאולוגי; הפסוק אומר שבניו מתו כי בנה את יריחו ופגעה בו קללת יהושע (פרק ו'):

כו ו?י??ש??ב??ע י?הו?ש??ע? ב??ע?ת ה?ה?יא ל?אמר א?רו?ר ה?א?יש? ל?פ?נ?י ה' א?ש??ר י?קו?ם ו?ב?נ?ה א?ת-ה?ע?יר ה?ז?את א?ת-י?ר?יחו? ב??ב?כרו? י?י?ס??ד?נ??ה ו?ב?צ?ע?ירו? י?צ??יב ד??ל?ת?יה?:

טען חיאל: הרי משה הזהיר (דברים י"א, ט"ז-י"ז) כי אם יעבדו אלילים, לא יהיה גשם; הנה הוא עובד אלילים והגשם אינו פוסק; אז אם קללת משה לא מתקיימת, לא יתכן שיש קשר בין מות בניו לקללת יהושע תלמידו. כאן הגיב אליהו במהלך כוחני שיכריח את הספקנים להאמין.

לא בכח מתחברים

והגשם אכן פסק. אליהו מסתתר באיזו מערה בנחל כרית, אוכל מה שמביאים לו העורבים ושותה מן הנחל. הסיפור ארוך וכדאי מאד לקוראו במקור; כאן נדלג שלוש שנים קדימה:

(מלכים א', י"ח) א ו?י?ה?י י?מ?ים ר?ב??ים ו?ד?ב?ר-ה' ה?י?ה א?ל-א?ל?י??הו? ב??ש???נ?ה ה?ש???ל?יש??ית ל?אמר ל?ך? ה?ר?א?ה א?ל- א?ח?א?ב ו?א?ת??נ?ה מ?ט?ר ע?ל-פ??נ?י ה?א?ד?מ?ה:

נראה כי אליהו היה ממשיך להמתין עד שיודו כולם כי ה' הוא המנהל את העולם. ה' יתברך החליט לא להמתין עוד, אבל הוא לא רוצה לשבור את המלה של אליהו; על כן הוא מורה לו להיראות אל אחאב ולאפשר בכך את סוף הבצורת.

אליהו ממלא אחר הוראת ה':

יז ו?י?ה?י כ??ר?או?ת א?ח?א?ב א?ת-א?ל?י??הו? ו?י?אמ?ר א?ח?א?ב א?ל?יו ה?א?ת??ה ז?ה ע?כ?ר י?ש??ר?א?ל: יח ו?י?אמ?ר ל?א ע?כ?ר?ת??י א?ת-י?ש??ר?א?ל כ??י א?ם-א?ת??ה ו?ב?ית א?ב?יך? ב??ע?ז?ב?כ?ם א?ת-מ?צ?ו?ת ה' ו?ת??ל?ך? א?ח?ר?י ה?ב??ע?ל?ים:

אליהו מבקש לנצל הזדמנות חגיגית זו כדי ליזום מהלך שיוכיח לכולם אחת ולתמיד מי מנהל את העולם.

יט ו?ע?ת??ה ש??ל?ח ק?בץ א?ל?י א?ת-כ??ל-י?ש??ר?א?ל א?ל-ה?ר ה?כ??ר?מ?ל ו?א?ת-נ?ב?יא?י ה?ב??ע?ל א?ר?ב??ע-מ?או?ת ו?ח?מ?ש???ים ו?נ?ב?יא?י ה?א?ש??ר?ה א?ר?ב??ע מ?או?ת אכ?ל?י ש??ל?ח?ן א?יז?ב?ל:

קבלת הפנים לה זכה מאחאב, יכולה היתה ללמד אותו שאין סיכוי לשכנע בדרך זו; אחאב מכנה את אליהו ע?כ?ר י?ש??ר?א?ל כי עצר את הגשם, ואליהו משיב כי עצירת הגשמים היתה בעוונו של אחאב. ויכוח נצחי שאינו יכול להיות מוכרע כי כל אחד מתבצר בעמדתו.

בהר הכרמל אליהו עורך את המבחן המכריע שבמהלכו יורדת אש מן השמים ואוכלת את הקרבן שהקריב שם.

לט ו?י??ר?א כ??ל- ה?ע?ם ו?י??פ??לו? ע?ל-פ??נ?יה?ם ו?י?אמ?רו? ה' הו?א ה?א?ל?ק?ים ה' הו?א ה?א?ל?ק?ים:

על השלב הזה כתבנו משהו לפני כשנתיים; מיד לאחריו קורה דבר מעניין עד מוזר ביותר:

מו ו?י?ד-ה' ה?י?ת?ה א?ל-א?ל?י??הו? ו?י?ש??נ??ס מ?ת?נ?יו ו?י??ר?ץ ל?פ?נ?י א?ח?א?ב ע?ד- ב?א?כ?ה י?ז?ר?ע?אל?ה:

אליהו מפגין כלפי אחאב המלך כבוד רב, ורץ לפני מרכבתו. כאילו לשכנע אותו שההודאה כי ה' הו?א ה?א?ל?ק?ים אינה אמורה לגרוע מכבודו כהוא זה, ואף להפך; היא תאפשר לדבקים בה' כמו אליהו לכבד אותו יותר ויותר. אבל אחאב לא משתכנע:

(מלכים א', י"ט) א ו?י??ג??ד א?ח?א?ב ל?א?יז?ב?ל א?ת כ??ל-א?ש??ר ע?ש??ה א?ל?י??הו? ו?א?ת כ??ל-א?ש??ר ה?ר?ג א?ת-כ??ל-ה?נ??ב?יא?ים ב??ח?ר?ב:

את ההמשך הבאנו לפני כשנתיים וכאמור, כדאי לקרוא הכל במקור. איך הסיפור הזה נוגע לענייננו ומשתלב מצויין עם מאבק המתחברים מול המתנתקים?

ובכן, בתוך לבנו עדיין מקננת האשליה כי המדינה זה בסדר; הכנסת וחוקיה זה בסדר; צה"ל זה בסדר; המשטרה, מערכת המשפט – הכל בסדר. יש מה לשפר כמובן (כמס שפתיים לפחות) אבל באופן כללי, הכל בסדר. בסך הכל מדובר בסטייה של איש אחד(???) מן הדרך. נכון שזה השפיע רע על כל המערכות, אבל זה זמני. בע"ה נתגבר ונמשיך הלאה. עוד נבנה חורבות ונפריח את הארץ; לפחות את מה שישאר ממנה אחרי העקירה מגוש קטיף היל"ת.

וזהו בדיוק שורש הרע; לא מבינים, מסרבים להבין שתכנית העקירה אינה מנותקת מהתנהלותה הכללית של המדינה שאותה אוהבים כל כך ועליה מנסים להגן בכל הכח. לא מבינים ובטח שלא מעכלים, שתכנית זו היא שיאו הזמני של תהליך שסופו הוא ביטול רשמי של מדינת ישראל כמדינה יהודית. מסרבים להבין שלמרות מה שכתוב במגילת העצמאות, מדינת ישראל מעולם לא היתה ולא התכוונה להיות מדינה יהודית.

כרגע נראה שנאבקים על התחברות מחודשת למדינה וזו שגיאה גורלית. צריכים להיאבק על התחברות; על התחברות לתנ"ך ולחיים בארץ התנ"ך, על פי הוראות התנ"ך.

גם אם נוריד לו אש מן השמים, את אחאב לא ניתן לשכנע שינהל את חייו ואת המדינה בהתאם להוראות התורה. אולי הוא יודה בפה כי ה' הו?א ה?א?ל?ק?ים, אבל ימשיך לנהוג כאילו הוא מלך העולם.

מה שאנחנו צריכים זה להתחבר אל התנ"ך ולהתנתק מן המדינה הכופרת בו. מהלך כזה יביא לבניין מחודש ולגאולה האמיתית והשלמה מיד ממש.

ואז בלי ספק יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.

תגיות: 

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו