אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אלוהים ויוסף - טיפול נפשי בתנך?


התמונה של צביאל רופא

רווחת הטענה כי בעיות נפשיות רבות הצומחות על רקע האישיות אינן דורשות טיפול נפשי מאחר ש´החיים עצמם פותרים אותן ומחשלים אותנו´. החיים הם אכן הכוח החזק ביותר הפועל עלינו וה´מטפל´ בנו ביעילות לא מבוטלת. אולם העניין אינו כה פשוט, לצערנו. כוחות המציאות עיוורים לבעיותינו המיוחדות, ואינם ממוקדים ומכוונים. העיתוי, העוצמה והמינון של אירועי המציאות הם אקראיים ושרירותיים במידה רבה.

למה הדבר דומה? לאדם שנשברה אצבעו, ולאחר שהסירו ממנה את הגבס, מצא כי אינו יכול להניע אותה. הורה לו רופאו ללכת ברגל מאה ק"מ מדי יום ביומו... אמנם שרירי רגליו התנפחו והתחזקו, אך אצבעו נותרה נוקשה כשהייתה. ברור לכל בר בי רב כי היה עליו לקבל טיפול פיזיותרפי מיוחד ומסוים ההולם בדיוק את מצבה של אצבעו.

בספר בראשית מצאתי, בין יתר האפוסים הנפלאים, גם את סיפורו בן שלושת אלפים וחמש מאות השנה של יוסף הצדיק. מסופר שם גם על שני חלומותיו של יוסף הנער, שבימים ימים ההם עדיין לא כונה ´הצדיק´.

בראשית ל"ז ב אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם. ג וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים. ד וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. ה וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ. ו וַיֹּאמֶר, אֲלֵיהֶם: שִׁמְעוּ-נָא, הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. ז וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי, וְגַם-נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. ח וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו. ט וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי. י וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו, וְאֶל-אֶחָיו, וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ: הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ, אָרְצָה. יא וַיְקַנְאוּ-בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר.

הכתוב עצמו עומד כמעט במפורש על ההבדלים שבין שני החלומות (אבל לא מצוין הפרש הזמנים שביניהם). בחלום הראשון רק אחיו של יוסף משתחווים אליו, ואילו בחלום השני גם אמו ואביו מצטרפים למשתחווים. המסקנה: מהחלום הראשון לחלום השני ניכרת מגמת החְרָפה בנרקיסיזם של הנער (לפחות ברמת הלא מודע). יתרה מכך, יוסף אינו מודע כלל לכך שהוא אמור להסתיר את חלומותיו או לכל הפחות לא להתפאר בהם. הדבר מורה בבירור על חוסר מודעות ועל היעדר רגישות מצדו, כאלה המאפיינים ילדים צעירים, ולא נערים בסוף גיל ההתבגרות.

ניתן להסיק מכך שיוסף בן השבע עשרה אינו נער בעל אישיות בשלה בלשון המעטה. למעשה, חלומותיו משקפים לפחות שתי עובדות משמעותיות: הוא מאוהב בעצמו וחש מרכזי, גדול וחשוב עד מאוד ביחס לסביבתו; תפיסת המציאות שלו ביחס לסביבתו היא ילדותית ובלתי מותאמת. והנה באורח מפתיע למדי, כנגד כל הסיכויים, הוא הופך בהיותו בן שלושים - שלוש עשרה שנים בלבד לאחר מכן - להיות משנה למלך פרעה!

חלומותיו הנרקיסיסטיים של יוסף אכן מתגשמים לבסוף מבחינה מסוימת, אך בהתחשב במצבו הרגשי של יוסף, כיצד נסביר את התהליך שבו הוא הופך ממתבגר מגלומאני המרוכז בעצמו למנהיג-על בעולם העתיק? האם נוכל להשתמש במושג ´טיפול נפשי´ כמטפורה למה שעובר יוסף בשלוש עשרה השנים המכוננות?

לפני שמנסים לשפוט אם הופעל על יוסף ´טיפול נפשי´ על ידי גורם כלשהו המצליח להפכו מנער בעייתי למבוגר רב כוח – יש לומר דבר מה על טיפולים נפשיים שנועדו לטפל בקווי אישיות בעייתיים. טיפול, שבסופו של דבר יגרום למטופל לצמוח, להתפתח ולהתחזק ואף להגיע להישגים חסרי תקדים מבחינתו.

תקצר כאן היריעה מלפרט את מכלול הסוגיות הטיפוליות המורכבות, שכבר נידונו לפני ולפנים בספרות ונוסו בפרקטיקה של מדעי ההתנהגות על אלפי מטופלים. רק אציין כי אחת משיטות הטיפול הרווחות והידועות עוד מקדמת דנא הייתה להעביר את האדם סדרת חוויות בונות, מחשלות ומבגרות. חוויות אלה הן בעלות אופי המותאם במיוחד לחריגות שבאישיותו במטרה ´לתקנה´ (ע"ע ´שמונה פרקים לרמב"ם´). הן למעשה פעולות טיפוליות שהמטפל מבצע ביחס למטופל, המכונות בעגה המקצועית ´התערבויות´. שימו לב לזיקה הלשונית בשפתנו בין "התערבות מקצועית´ לבין ´התערבות אלוהית´.

בהקשר של ´סדרת חוויות בונות, מחשלות ומבגרות´ מוכרים האימונים המפרכים והמתוכננים היטב, הכרוכים גם ב´הנמכת האגו´, במסגרת טירונות או קורסים צבאיים אחרים. אלה נועדו לחשל את החיילים הצעירים באמצעות התמודדויות קשות לקראת אירועים תובעניים ומסוכנים בעתיד.

כמו כן מוכרים טקסי חניכה שהתקיימו במהלך דורות רבים בקרב שבטים באפריקה ובאמריקה ולבשו צורות שונות. לדוגמה, נערים צעירים נדרשו למלא משימה כדי להתקבל לשורות הלוחמים הבוגרים: הנער הצעיר היה אנוס לעזוב את הכפר, לשוטט בעבי הג´ונגל עד שיצוד אריה או נמר בעזרת חרב, סכין או חץ וקשת.

האם מישהו יוכל לתאר מה עבר על ילד כזה? היה עליו לדאוג לכל צרכיו תחת כיפת השמים, וללא כל מחסה מפני חיות הטרף. רבים לא חזרו לכפרם כי נטרפו, אך היו גם שחזרו בגוררם גוויית אריה, זאב או נמר. אין זה המקום לפרט את השינוי הפנימי, מרחיק הלכת מבחינה פסיכולוגית, שחל בהם בעקבות ההתנסות הזאת. החוויות האכזריות שנחוו בימים או בשבועות שבמהלכם שוטטו בגפם בג´ונגל מטיל האימה, ללא קורת גג וללא מזון, היו בגדר חוויות מכוננות. הן דרשו התמודדות פנימית וחיצונית קשה מאין כמותה, והחשוב מכול – הן הובילו להתבגרות משמעותית.
ניתן להשליך התנסות זו על המתרחש בין כותלי חדר הטיפול הנפשי. חוויות קשות מסוימות עשויות לחשל. בני אדם מתבגרים באמצעות התמודדויות מורכבות הגורמות להם גם סבל וכאב. ברוב המקרים הם אינם מקשרים בין קשיי הטיפול לבין החוויות הקונפליקטואליות שהציבו בפניהם מטפליהם. את קשיי הטיפול המועלים על ידי המטפל ניתן להשוות למעשיו של הקוסם האתיופי במשל שחיברתי:

"אי שם בכפר נידח אחד חי נער צעיר שאהב לרוץ. מילדותו גמא מרחקים מחוץ לכפרו הקטן. ברבות הימים רץ עשרות קילומטרים בכל יום. בכפר חשבו כולם כי נועד לגדולות - להתחרות באולימפיאדות כרץ מרתון שיביא תהילת עולם לכפר הקטן.

בכפר חי גם קוסם, רב מג, שהיה סנדקו ופטרונו של הנער. הוא ידע בבירור כי למרות כישרונו הרב לא יוכל הנער להצליח בתחרות גדולה. לשם כך דרושים אימונים מפרכים ביותר, והנער לא היה מוכן להתאמץ. המכשף החכם ביקש לאלץ את הנער להתמודד עם מסלול קשה יותר. הוא גייס כמה אנשים, ויחדיו יצאו למסלולו הקבוע של הנער. הם זרעו מכשולים, הניחו גזעים, שתלו קוצים והעבירו כמה סלעים. הנער סירב לשנות את מציאות חייו, ולפיכך שינו עבורו מציאות זו.

הנער שם לב לשינויים אך לא הקדיש להם מחשבה רבה. הוא התקשה לרוץ במסלול המחודש וכמעט התייאש. כעבור זמן מה התרגל לקטע הריצה המפרך; רגליו התחזקו, וכושר הסיבולת שלו עלה. עתה היה מסוגל לגשת לתחרויות האולימפיות ולממש את מלוא הפוטנציאל שלו".*

סוג כזה של חישול אופי מקובל גם היום בטיפולים הנפשיים, ובעיקר בטיפולים פסיכודינאמיים. הם פחות אכזריים, כמובן, מטקסי חניכה, ומתוחכמים מהם בהרבה. אבל אם ננסה למצוא את המשותף לכל סוגי החוויות האלה, מימי קדם ועד ימינו, נמצא שמוטיב ההתבגרות עובר כחוט השני בכולן.

בתנ"ך לא מפורטות כל העובדות בסיפור יוסף, אך ברור שהושלך לבור ועבר שם כנראה חוויה קשה נוספת שעמדה בניגוד גמור לחלומות הגדולה שלו. הוא אמנם מוצא מהבור, אך מיד עובר טראומה נוספת: מעמדו האישי משתנה, ומאדם חופשי הוא הופך לעבד על כל המשתמע מכך:

כח וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף; וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף, מִצְרָיְמָה.

על פי הכתוב, לפחות חמש חוויות טראומטיות מזעזעות ניחתות על ראשו בתוך פרק זמן קצר יחסית: התנכרות אחיו ובגידתם בו; הניתוק הכפוי מבית הוריו ללא כל פרידה; השהייה המפחידה בבור; העבדות הנרצעת שנכפתה עליו, ולבסוף המאסר בכלא. סיפור זה פורש באין-ספור אופנים. הנה שניים מהם: הסיפור הוא אמת היסטורית, וכך אירעו הדברים על דרך המקרה; הסיפור משקף את ניסיונות שבהם הועמד יוסף מטעם האלוהים, כפי שנעשה לאברהם.

אבל תיתכן אפשרות נוספת: הסיפור הוא פרי דמיונו העשיר של המספר המקראי שניחן בהבנת-נפש עמוקה (ואפשר כמובן לייחס את המאורעות למעשי האל בפועל, ולא רק לדמיונו הקודח של מחבר מקראי בשר ודם). או-אז אפשר לפרש את החוויות העוברות על יוסף גם מנקודת ראות טיפולית. נער שוגה בחלומות גדולה, החש כניצב במרכז ההוויה, ואף שולט בה, מוכנס לחדר הטיפול הענק של אלוהים. האל יוצר עבורו חוויות המתאימות לצרכיו הנפשיים, כדי לפטור אותו מהפתולוגיה שלו ולהובילו להתבגרות שבסופה יהפוך למנהיג חשוב.

בתשתית המבנה הנפשי של הלוקה בהפרעת אישיות נרקיסיסטית קיימים רגשי גדלות וחשיבות החורגים מאוד ממצבו הממשי. המטפל יוצר חוויות המפגישות אותו שוב ושוב עם המציאות, וכך למעשה פוגע בתחושת עליונותו, ולמעשה משפילו עד עפר בחווייתו הפנימית, ומענה אותו עד אשר יחווה תחושות חריפות של חוסר אונים. אלה מהוות אנטיתזה לתחושות הנובעות מהפרעתו הנרקיסיסטית ומאזנות אותן (ע"ע ´שביל הזהב´ של הרמב"ם). חוויות אלה מטלטלות בחוזקה את אישיותו הלא-בשלה של הנער יוסף, מביאות בהדרגה להתחשלות ומובילות להתבגרות. לסיכום, החוויות טיפוליות של האל ´מנמיכות ומכווצות´ את האגו של יוסף למידה התקינה, המאפשרת התנהלות יעילה בתוך מציאות חייו.

ברגע ההיחלצות מהבור עדיין לא ידוע ליוסף כלל שהוא עומד בפתחה של ויאה דולורוזה ממושכת. נראה לכאורה כי חייו במצרים עולים על מסלול נינוח.

בראשית ל"ט א וְיוֹסֵף, הוּרַד מִצְרָיְמָה; וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים, אִישׁ מִצְרִי, מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים, אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה. ב וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ; וַיְהִי, בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי. ג וַיַּרְא אֲדֹנָיו, כִּי יְהוָה אִתּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה, יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ. ד וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו, וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ; וַיַּפְקִדֵהוּ, עַל-בֵּיתוֹ, וְכָל-יֶשׁ-לוֹ, נָתַן בְּיָדוֹ. ה וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ, וְעַל כָּל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ, וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת-בֵּית הַמִּצְרִי, בִּגְלַל יוֹסֵף; וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָה, בְּכָל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ--בַּבַּיִת, וּבַשָּׂדֶה. ו וַיַּעֲזֹב כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, בְּיַד-יוֹסֵף, וְלֹא-יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה, כִּי אִם-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר-הוּא אוֹכֵל

יוסף הוא עבד בבית פוטיפר המצרי. הכתוב מפרט בגלוי את דבר ההשגחה הפרטית של האלוהים על יוסף, בן טיפוחיו יפה התואר. האל נוסך בו כוחות לקראת הניסיונות הקשים שייקרו בדרך המחשלת ורצופת המכשולים שהוא מועיד לו.

הצלחת הנער במשק ביתו של פטרונו מורה על חותמן העמוק כנראה של חוויות הבור והעבדות שהיו כרוכות בירידה הכפויה למצרים. בשלב זה הוא אינו עוד הוזה ובעל חלומות, אלא חכם שעיניו בראשו, והוא מופקד על כל בית אדוניו. הצעדים הראשונים כבר נעשו בדרך להשלמת התפתחותו האישית, ועד מהרה שוב בוחש האל בקדרתו התנסות מיוחדת עבורו:

וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ, אֶל-יוֹסֵף; וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי. ח וַיְמָאֵן--וַיֹּאמֶר אֶל-אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, הֵן אֲדֹנִי לֹא-יָדַע אִתִּי מַה-בַּבָּיִת; וְכֹל אֲשֶׁר-יֶשׁ-לוֹ, נָתַן בְּיָדִי. ט אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה, מִמֶּנִּי, וְלֹא-חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה, כִּי אִם-אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ-אִשְׁתּוֹ; וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה, הַזֹּאת, וְחָטָאתִי, לֵאלֹהִים. י וַיְהִי, כְּדַבְּרָהּ אֶל-יוֹסֵף יוֹם יוֹם; וְלֹא-שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, לִהְיוֹת עִמָּהּ. יא וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ; וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, שָׁם--בַּבָּיִת. יב וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. יג וַיְהִי, כִּרְאוֹתָהּ, כִּי-עָזַב בִּגְדוֹ, בְּיָדָהּ; וַיָּנָס, הַחוּצָה. יד וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ, וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר, רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ: בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי, וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל. טו וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ, כִּי-הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. טז וַתַּנַּח בִּגְדוֹ, אֶצְלָהּ, עַד-בּוֹא אֲדֹנָיו, אֶל-בֵּיתוֹ. יז וַתְּדַבֵּר אֵלָיו, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: בָּא-אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי, אֲשֶׁר-הֵבֵאתָ לָּנוּ--לְצַחֶק בִּי. יח וַיְהִי, כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, וַיָּנָס הַחוּצָה. יט וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת-דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ, אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ; וַיִּחַר, אַפּוֹ. כ וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ אֶל-בֵּית הַסֹּהַר--מְקוֹם, אֲשֶׁר-אסורי (אֲסִירֵי) הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים; וַיְהִי-שָׁם, בְּבֵית הַסֹּהַר.

אשת פוטיפר מנסה לפתותו, אך יוסף מגלה נאמנות לפטרונו שנתן בו את אמונו ומסרב. גאוותה הפצועה של האישה גורמת לה לטפול עליו עלילת שווא, והוא נזרק לכלא המצרי. נלמד פה לקח עצום נוסף: אין צדק בעולם. כל מתבגר חייב להפנים לקח זה כדי לשרוד בדרך לעצמאות. אחיו בגדו בו, ועתה גם אשת פוטיפר תקעה סכין בגבו תמורת גילוי הנאמנות כלפי מעבידו. חרף התנהגותו המופתית מבחינה מוסרית נענש ונזרק לבית הסוהר המצרי. הנוכל לדמות בנפשותינו תנאי כליאה כאלה לפני כארבעת אלפים שנה?

מכה קשה ניחתת על נרקיסנו יפה תואר שעד לא מכבר היה בן תפנוקים בבית אביו, והיה מאוהב בדמותו בכתונת הפסים היפהפייה שלו, ונתון לחלומות אומניפוטנטיים הרחוקים מן המציאות.

הכלא המצרי הוא המכשול האחרון המושם לפני יוסף לפני עלייתו המטאורית. אישיותו התבגרה, התפתחה והבשילה. הוסרו מעקשי האישיות החריגה, ודרכו של ´בעל החלומות´ לשעבר סלולה לממש את כישוריו, להגשים את חלומותיו הישנים ולעלות לגדולה.

כא וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף, וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד; וַיִּתֵּן חִנּוֹ, בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר. כב וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר, בְּיַד-יוֹסֵף, אֵת כָּל-הָאֲסִירִם, אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר; וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם, הוּא הָיָה עֹשֶׂה. כג אֵין שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר, רֹאֶה אֶת-כָּל-מְאוּמָה בְּיָדוֹ, בַּאֲשֶׁר יְהוָה, אִתּוֹ; וַאֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה, יְהוָה מַצְלִיחַ.

אמנם האלוהים מעביר את יוסף שבעה מדורי גיהינום, אך בד בבד גם מלווה אותו בכל צעדיו. תלאותיו תאמו במדויק את ההפרעה, וסייעו לבעל האישיות הנרקיסיסטית לגדול נפשית ולהתבגר.

קורות חייו מובילים את יוסף לזינוק הגדול – הוא הופך מאסיר אומלל וחסר כל חשיבות למשנה לפרעה מלך מצרים - האימפריה הגדולה ביותר באותם ימים! הייסורים שעבר מרגע השלכתו לבור ועד צאתו מהכלא המצרי גרמו כנראה לשני תהליכים פנימיים: התבגרות החלקים הלא מפותחים באישיותו; וגיבוש היכול לממש את כישוריו הרבים. ראייתו עתה בוגרת ומפוכחת והוא משכיל לנצלה לצרכיו. ואכן, מגיע היום בו יוסף מתחיל לממש את כישוריו. כעת הוא חופשי מההפרעה ומסוגל להוציא מתוק מעז תוך שימוש בכלי העבודה המוכר לו מנערותו. הוא הופך את מגרעותיו ליתרונותיו. החלומות שהיו בעבר עקב אכילס הפכו למכשיר רב עוצמה המפלס עבורו את הדרך ביעילות ובמהירות. במקום לספר את חלומותיו ולפרשם הוא מפרש בכישרון רב את חלומותיהם של השרים בהיותו נתון מאחורי סורג ובריח, ואחר הוא חוזר על מיומנותו בפירוש חלומותיו של פרעה:

 

יוסף מול פרעה

 

בראשית מ"א כט הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים, בָּאוֹת--שָׂבָע גָּדוֹל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. ל וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב, אַחֲרֵיהֶן, וְנִשְׁכַּח כָּל-הַשָּׂבָע, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְכִלָּה הָרָעָב, אֶת-הָאָרֶץ. לא וְלֹא-יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ, מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי-כֵן: כִּי-כָבֵד הוּא, מְאֹד. לב וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל-פַּרְעֹה, פַּעֲמָיִם--כִּי-נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים, וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ.

הוא מצליח להתקדם במהירות בהיררכיה החברתית של מצרים העתיקה דרך שלושה שלבים עיקריים: הראשון, זיהוי אמצעי להתקדמות בחברה המצרית דאז (פירוש חלומות); השני, מימוש כישרונו כמפרש מוצלח ומושך לב; השלישי, ניצול תבונתו המדינית המעשית: בד בבד עם הפירוש היצירתי הוא כורך ייעוץ נבון לפרעה הנבוך והמודאג בשל האסון העצום המתרגש לבוא.

עצתו החשובה לצבור מזון ניתנת בתבונה רבה. יתרה מזאת, מיד בתחילת הייעוץ הוא אף שותל בדבריו, כאילו דרך אגב, רעיון בראשו של פרעה הנרעש מכובד הבשורות הקשות:

לג וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.

סביר להניח שהנחיה זאת לא נאמרה על ידי יוסף הנבון במקרה. ואכן פרעה ממנה את יוסף עצמו למשנה למלך, אשר רק כס המלכות גדול ממנו, כפי שמפורט בפסוקים הבאים:

לד יַעֲשֶׂה פַרְעֹה, וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ; וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. לה וְיִקְבְּצוּ, אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת, הַבָּאֹת, הָאֵלֶּה; וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים--וְשָׁמָרוּ. לו וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן, לָאָרֶץ, לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְלֹא-תִכָּרֵת הָאָרֶץ, בָּרָעָב. לז וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי, כָּל-עֲבָדָיו. לח וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. לט וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ. מ אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. מא וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף: רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. מב וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ. מג וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. מד וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֲנִי פַרְעֹה; וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ--בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. מה וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף, צָפְנַת פַּעְנֵחַ, וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה; וַיֵּצֵא יוֹסֵף, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. מו וְיוֹסֵף, בֶּן-שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, בְּעָמְדוֹ, לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרָיִם; וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה, וַיַּעֲבֹר בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.

לא אכריע אם הייתה זו יד הגורל והמקרה, או לחלופין יד אלוהים כבדה ואוהבת שהערימה מכשולים, ולבסוף ליטפה את יוסף תוך השגחה פרטית מופלאה; ולמעשה, תוך טיפול נפשי יסודי. כך נעשה גם בין כותלי חדר הטיפול המודרני. את מעשי האל הנצחי מחליפים מעשי מטפל בן תמותה. גם הוא בורא עבור המטופל מציאות נפשית חדשה המבוססת על יחסי גומלין מורכבים מאוד, הכרוכים לעתים בקשיים מרובים ובהכבדת ידיים. במקרה הטוב פוטרים יחסים מיוחדים אלה את המטופל מהפרעותיו, מאפשרים לו לנצל את כישוריו ומובילים אותו להתבגרות מאוחרת. במקרה הרע הם מותירים אותו מצולק לכל ימי חייו, אך זהו נושא למאמר נפרד.

תגובות

קבלה וביוכימיה

מאמר מדהים!
אני ממש נהנית לקרוא את מה שאתה כותב .
תודה צביאל

מאמר מעולה עם רמה!

מאמר מעולה עם רמה!

חישול

צביאל. חלמתי פעם על חישול. על טיול הרפתקני ביער. לדעתי יש בנופש אתגרי משהו. ששום קליניקה לא יכולה לתת.. נופש אתגרי ומנוחה. עייפות מיגעת. מי יתן ותרים את הכפפה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת צביאל רופא