אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אפשר אולי בלי צרות? (לך לך סח)


התמונה של נסים ישעיהו

להמשיך את דרכו של אברהם אבינו זה אומר להתמודד ולנצח במאבקים מול הרע הגלוי והמסתתר. אבל בעיקר זה אומר לחשוב עצמאית ולא להכנע לתכתיבים רעיוניים או מוסריים הזרים לדרכו של אברהם

השבוע אנחנו מתוודעים אל אברהם אבינו ואל הציווי הראשון שהוא מקבל מבורא העולם ומנהיגו (בראשית י"ב): [א] וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. ואברם הולך בלי לשאול שאלות. אמנם ה' מבטיח לו: [ב] וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. [ג] וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. אבל התורה מעידה כי לא לקיום ההבטחות נשא עיניו, הוא לא היה אינטרסנט: [ד] וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' (...) ולא משום סבה אחרת.

על דמותו של אברהם כגדול המאמינים דיברנו בעבר, וגם דיברנו על המשימה שלנו, בניו האמורים להמשיך את דרכו, להיאחז בארץ מתוך אמונה פשוטה ושלמה, האמונה של אברהם אבינו כי שלנו היא. הפעם ננסה להתבונן מעט בקורותיו של אבינו הראשון מיד עם הגיעו לארץ המובטחת; בתגובתו לאירועים, ובמסר הנצחי הטמון בסיפורים אלו. קודם כל יש לשים לב לכפילות ההליכה בפסוק הראשון, לך לך. פירושה הפשוט, כדברי רש"י ואחרים, הוא שההליכה הצפויה תהיה כולה לטובתך, שהרי אנו קוראים לֶךְ-לְךָ, אלא שבספר התורה אין ניקוד כידוע, והכוונה היא שנחפש ונמצא גם מסרים המסתתרים באותו צירוף אותיות, כאשר הניקוד שונה.

כאמור, הליכה כפולה שפירושה המעשי בחיי אברהם הוא: [ט] וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה. רש"י מסביר: לפרקים יושב כאן חדש או יותר ונוסע משם ונוטה אהלו במקום אחר. כלומר, יש גם חניות, מה שהגיוני מאד, והמלה הָלוֹךְ פירושה ללכת בעוד וְנָסוֹעַ פירושה חניה. אתם שואלים מדוע קוראים לחניה מסע? מסתבר שאם חונים כדי לאגור כח להמשך ההליכה, גם החניה למסע תיחשב, וזו דרכו של אברהם אבינו; הוא ממוקד לחלוטין ביעד, הַנֶּגְבָּה.

בחסידות מבואר כי זוהי החתירה אל מקור האור, שכידוע, בארץ ישראל הנגב מואר (באור השמש [שהוא משל לאור ה']) הרבה יותר מאשר כל אזור אחר בארץ. אצל אברהם, גם כאשר הוא חונה הוא במסע אל עבר האור כי טוב. כך הוא נהג עוד לפני שנצטווה לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וכך הוא נוהג ביתר שאת לאחר שנצטווה. ומה עושים כאשר חותרים אל האור ולפתע יורדת אפלה סמיכה? הנה למשל:

[י] וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ. לא נאריך בתיאור "חוויותיו" של אברם במצרים. כל אחד מוזמן לקרוא הכל במקור; זה תמיד רצוי ומועיל. לענייננו, לאחר שהוא מקיים את ציווי ה' בשלמות, עוזב את ארצו ומולדתו והולך אל ארץ לא נודעת, היינו מצפים שמאותו רגע רק טוב יהיה לו כל הימים. במקום זה, וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ. גם צריכים לזכור ולהזכיר כי את חתירתו של אברהם אבינו אל עבר האור, הוא לא שמר לעצמו. להיפך, הוא עשה כל מאמץ להפיץ את רעיונותיו ואת התובנות שהגיע אליהן, בין כמה שיותר אנשים.

שני פסוקים קודם קראנו: (...) וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַה', וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'. שזה אומר כנ"ל, הפצת האמונה בא-ל אחד בין עובדי האלילים אשר סבבוהו. והנה רָעָב, בָּאָרֶץ. מה היינו אנחנו אומרים על איזה נביא שמבטיח משהו, ומה שקורה זה בדיוק הפוך? מה אומרים היום על רבנים (או "רבנים") שמבטיחים "ולא מקיימים"? יש להניח שזה מה שאמרו גם על אברהם; הגיע הנה איזה תימהוני עם בשורה חדשה כאילו, והביא אתו רעב לארץ... איך אפשר להבין את זה?

אבל אברהם אבינו לא מתרגש. הוא גם לא שואל שאלות. הוא ממשיך להתקדם גם כאשר ההתקדמות נראית כמו נסיגה ואפילו נפילה קשה. אמנם הוא מוטרד מהמפגש הצפוי עם המצרים שרמתם המוסרית היתה קוטבית לזו שלו, והוא נוקט מהלכי הגנה שנראים די נואשים, אבל בסך הכל ברור לו שעליו להמשיך בדרך, והוא ממשיך. התוצאה הסופית היתה חיובית כידוע; אנחנו רואים כי כאשר שב ממצרים (פרק י"ג) [ב] וְאַבְרָם, כָּבֵד מְאֹד, בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב. השאלה שלנו היא בשביל מה צריכים את זה בכלל, ומהו המסר עבורנו?

כידוע (פרקי אבות ה'): (ג) עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם. הרעב הזה נמנה בין עשרת הנסיונות וכמו שהסברנו בעבר – ניסיון, זה שהאור האלקי מתעלם ונראה שהכל הולך הפוך. רק במצב כזה אדם יכול לדעת עד כמה באמת הוא דבק באמונתו בה', וזה חלק בלתי נפרד מתהליך ההתקדמות.

אפשר אולי בלי צרות?

חז"ל אומרים לנו שמעשי האבות הם סימן לבנים, כלומר שתהליכים דומים נעבור גם אנחנו. לכן חשוב לנו כל כך ללמוד אודות אבותינו הקדושים ולמצוא את המסר האקטואלי עבורנו. 'סימן לבנים' זה לא רק שהבנים יעברו תהליכים או מאורעות דומים; זה גם נתינת כח לבנים שיוכלו לעמוד בנסיונות שיזדמנו להם. כמו למשל, עצם הירידה למצרים של אברהם אבינו, והעליה משם ברכוש רב, זה מה שהוביל כמה דורות אחר כך לירידת הצאצאים למצרים, וזה מה שנתן כח להחזיק מעמד בשעבוד הקשה ובסוף לצאת משם ברכוש גדול. במלים אחרות, ירידתם למצרים של אברהם ושרה, וחזרתם משם בשלום עמוסי מתנות, סימנה את הדרך ונתנה את הכח לצאצאיהם שיעברו תהליך דומה.

מיד אחר כך בעיה חדשה: [ז] וַיְהִי-רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט; וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַפְּרִזִּי, אָז, יֹשֵׁב בָּאָרֶץ. החלק השני של הפסוק רומז למוקד הסכסוך; לוט מודע לכך שהארץ הובטחה לאברהם והוא מנחה את רועי צאנו לנהוג בה מנהג אדונים, שהרי הוא האחיין של אברהם ואמור לרשת את הארץ אחריו, שכן אין לו צאצא שיירש אותו. בינתיים, הם רועים את צאנם בשדותיהם של המקומיים והדבר חורה לרועי אברהם האמונים על כיבוד הזולת ורכושו.

אברהם חותך מהר: [ח] וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ. [ט] הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה. קצת מוזר שהוא לא מנסה לקרוא את אחיינו הסורר לסדר. ככה, מיד להיפרד? ה'אור החיים' הקדוש עומד על כך ומסיק שאברהם לא ממש רצה את בשכנותו של לוט. הרי ה' אמר לו לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, ומהניסוח הזה ברור שהוא לא אמור לקחת אותם אתו.

בסוף הפרשה הקודמת (פרק י"א) קראנו: [לא] וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. הפעם אברהם מצטווה לצאת לדרכו ולא נאמר דבר לגבי בני משפחתו, כך שברור כי הציווי אינו כולל אנשים נוספים מלבדו. אלא שלוט מחליט להצטרף אליו, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט. אברם איש החסד מתקשה לסרב, ואולי הוא אף חושב שיש סיכוי שלוט ידבק בדרכו, ובשביל זה כדאי להתאמץ. כעת מתברר שלוט הוא אינטרסנט קטן ואנוכי גדול; תגובתו להצעת ההיפרדות ובחירתו בשכנות לסדום ועמורה, רק מאשרת אבחנה זו.

אז מה היה לנו עד כאן – אברם נולד באור כשדים, שם המזכיר מאורה (מאורת פָריצים) ולא בכדי; שם היה מרכז הכפירה בה' בורא שמים וארץ. דווקא שם הוא מגיע לאמונה בא-ל אחד ובעקבות כך משפחתו כולה נאלצת להגר מחמת רדיפת השלטונות. משפחתו לא הצטרפה אליו באמונת הייחוד והוא מתבקש לעזוב וללכת לדרכו לבדו. אחר כך הוא נאלץ לרדת למצרים שרמתה המוסרית ירודה ביותר וגם משם הוא יוצא תוך זמן קצר. מיד אחר כך הוא נפרד מלוט.

כלומר, באור כשדים אברהם אבינו מתמודד עם כפירה גלויה וגאה; במצרים הוא מתמודד עם מוסריות ירודה; בעימות עם לוט הוא מתמודד עם כיסוי (לוט) חיובי לפנימיות שלילית. ובכל ההתמודדויות האלו הוא נותר בצדקתו ואינו מתפשר כלל. אפשר לשאול מדוע זימנה לו ההשגחה העליונה התמודדויות כאלה, ועומד על כך המהר"ל מפראג בספרו 'גבורות ה''. נקודת הרעיון היא, שבין שני הקצוות של הטוב והרע מצוי הכל. אברהם התמודד עם שיא הרע הרעיוני באור כשדים ודווקא משם הוא יצא להאיר את העולם, כי רק על תשתית כזו הוא יוכל להאיר באמת.

את שיא הרע המוסרי פגש אברהם במצרים, אבל את ההתמודדות עשו צאצאיו עד אשר יצאו משם בניצחון גדול. בין לבין היה עליו להתמודד ולנצח גם את הרע המתחזה לטוב בדמותו של לוט. וכל ההתמודדויות האלה ועוד אחרות שלא הזכרנו מקוצר המצע, הן סימני דרך עבורנו. אנחנו צאצאיו האמורים לרשת את הארץ, לא בגלל שאנחנו טובים יותר, יפים יותר או חכמים יותר ממישהו אחר, אלא רק מפני שאנחנו צאצאיו האמורים להמשיך את דרכו.

להמשיך את דרכו של אברהם אבינו זה אומר להתמודד ולנצח במאבקים מול הרע הגלוי והמסתתר, אבל בעיקר זה אומר לחשוב עצמאית ולא להיכנע לתכתיבים רעיוניים או מוסריים הזרים לדרכו של אברהם. וכך נזכה מיד לגאולה האמיתית והשלמה ע"י משיח צדקנו ונירש את הארץ בשלמות.

וכך סוף סוף, יהיה רק טוב ליהודים.nissimye@netvision.net.il

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו