אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

להט החרב המתהפכת (בראשית סח)


התמונה של נסים ישעיהו

כידוע, התורה מספרת כי אדם הראשון וחוה אשתו נבראו ישר לתוך גן עדן. בגן עדן היו נטועים עצים שונים (בראשית ד'): [ח] וַיִּטַּע ה' אֱלֹקִים, גַּן-בְּעֵדֶן--מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר. [ט] וַיַּצְמַח ה' אֱלֹקִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע. במרכז הגן לבלב לו עץ החיים ומסביבו עצים רבים טובים למאכל. אדם וחוה היו רשאים לאכול מכל העצים, פרט לעץ הדעת שנאסר: [טז] וַיְצַו ה' אֱלֹקִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. [יז] וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת.

בנושא גן עדן ועוד נושאים בפרשה, דיברנו די באריכות בשנים קודמות. את עצי הגן הזנחנו משום מה וננסה לתקן זאת ברשימה זו. ננסה לבדוק מהו עץ הדעת טוב ורע, מהו עץ החיים, ומדוע, לכאורה, נחסמה הגישה אליו לאחר החטא; מה גם שהדרך אל עץ הדעת טוב ורע, נותרה פתוחה (אולי נכון לומר פרוצה) לחלוטין.

אדם וחווה גורשו מגן עדן לאחר שנתפתו לאכול מ-עֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע, כידוע, ומיד אח"כ נחסמת הגישה אל עץ החיים. [כב] וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם. באכלם מעץ הדעת טוב ורע, קיבלו את היכולת להבחין בין טוב לרע ובכך מיצבו עצמם כבני תחרות לבורא יתברך אשר קובע בלעדית מה טוב ומה רע. עד אז היו להם מושגים כגון 'נכון ולא נכון'. 'טוב ורע' לא היה באוצר המלים שלהם, כי כאמור, על אלה היתה בלעדיות לבורא הכל. כעת, משאכלו מעץ הדעת, רכשו לעצמם שייכות לרע והוא בהחלט עלול להתגבר על הטוב אצלם.

לכאורה, מה עוד נותר לאחר החטא? לכאורה זהו סוף העולם שאך זה נברא, אבל לא! האדם קלקל ועליו לתקן: [כג] וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹקִים, מִגַּן-עֵדֶן--לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם. עד עתה הצמיחה האדמה כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל, מהחטא ואילך – וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ. המשימה היא לברר את הטוב מן הרע ולהשמש בטוב לצורך הקיום. זה כמובן לא מספיק, וצריכים גם להפוך את הרע לטוב, אבל זה בשלב השני, לאחר שהפנמנו היטב את הטוב וקיבלנו כוחות לכבוש את הרע.

שילוחו של האדם מגן עדן יכול להיחשב כשליחות לזמן מוגבל או למשימה מוגדרת כנ"ל, אבל זה לא כל כך פשוט: [כד] וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. כאן לכאורה לא מדובר בשליחות, מדובר בגירוש מגן עדן. כעת, במקום להתענג על ה' בגן עדן, עליו לעמול קשה להשגת צרכי הגוף הבסיסיים תוך בירור הטוב מן הרע, תוך שהוא נאלץ לנכש קוצים ודרדרים רעים, בטרם יזכה לקצור את החיטה הטובה. וגם לאחר שקצר, עליו לבצע עוד פעולות רבות בטרם יזכה לאכול לחם.

עד כאן זה עלול להיראות כאילו מדובר באיזו אגדה עממית העמוסה במוטיבים אנושיים בסיסיים ביותר, אלא שעניינה של התורה הוא עמוק הרבה יותר. וכמו שציטטנו את הרמב"ן ברשימה לפרשה זו לפני כארבע שנים: תדע, כי על דרך האמת, הכתוב יגיד בתחתונים וירמוז בעליונים; ומלת "בראשית" תרמוז בחכמה, שהיא ראשית הראשים, כאשר הזכרתי. ולכך תרגמו בתרגום ירושלמי (בראשית =) בחכמתא.

במלים אחרות, כל התיאורים בתורה, מעבר לעובדה ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו" והדברים אירעו בדיוק כפי שהם מסופרים, כולם רומזים לעניינים רוחניים נעלים ולעבודה הנדרשת מאתנו. בירור הטוב מן הרע בעבודת השדה למשל, רומז לבירור המוטל על יהודי לעשות בכל עניין העומד לפניו. האם המעשה המתוכנן הוא כשר על פי התורה או לא? האם האוכל שהוא עומד להביא אל פיו עומד במבחן הדרישות ההלכתיות? האם המלים שהוא מוציא מפיו, יחסו לזולת, יחסו לעצמו ולבוראו, האם כל אלה הם מצד הטוב או שמא להיפך חלילה?

לנו אין את עץ הדעת טוב ורע ואת עץ החיים בגשמיות, כאלה שאפשר לקטוף מפירותיהם ולאכול, אבל יש לנו אותם ברוחניות. על יסוד הפסוק (משלי ג') ]יח] עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָר, חז"ל מזהים עבורנו את עץ החיים עם התורה. ומהו עץ הדעת טוב ורע? ובכן חיי היומיום שלנו עם אלפי הדילמות שאנו נקלעים אליהן בשאלות של מותר או אסור, תקין או פגום, מועיל או מזיק וכן הלאה, זהו עץ הדעת טוב ורע. בכל עניין, להחליט מה טוב ומה רע. אלא שגם לזה נתונה התשובה בתורה, כדלהלן.

עץ החיים ועץ הדעת

האדם אמנם גורש מגן עדן כתוצאה מן החטא, אבל הוא ממשיך לשאוף אליו. קביעה זו אינה צריכה ראיה כי היא מן המפורסמות; השאלה היא, מהם סיכוייו של האדם לזכות שוב לגן עדן. ובכן, קודם כל נשים לב שהאדם אמנם גורש משם, אבל בשום מקום לא כתוב שגן עדן נחרב או אפילו שעבר למקום אחר. כלומר, הוא ממשיך להתקיים כמות שהוא והבעיה היא רק ביכולת של האדם להגיע אליו. במאמר מוסגר נזכיר כי לפני כשנתיים כתבנו די בהרחבה בנושא מהו גן עדן, ולא נחזור על כך כעת. למעוניינים, המאמר מצוי ברשת.

בירור הטוב מן הרע, "עבודת הבירורים" בלשון החסידות, היא המשימה שהוטלה על האדם כתיקון לחטא. כאשר ישלים עבודה זו, ישוב לגן עדן ואף יזכה לאכול מעץ החיים. האמת היא, שעץ החיים זמין כל העת; הרי ציטטנו לעיל את הפסוק הרלוונטי. אלא שמשום מה מעדיפים עדיין להתעסק בעץ הדעת ולהתעלם מעץ החיים. ממשיכים את המגמה של אדם הראשון אשר כבר בגן עדן התעלם מעץ החיים שהיה זמין ומותר באכילה, ואכל דוקא מעץ הדעת שנאסר עליו. עלינו לא נאסר עץ הדעת; להיפך, צריכים לעסוק בו, אבל צריכים לטעום גם מעץ החיים.

עץ הדעת טוב ורע מזוהה בקבלה עם החלק הנגלה של התורה, החלק המברר מה מותר ומה אסור, מה כשר ומה טרף. חובה לעסוק בחלק זה כי זוהי עבודת הבירורים שהזכרנו, בירור הטוב והפרדתו מן הרע עד שישאר עץ הדעת טוב בלבד, בלי רע כלל. אלא שכדי להצליח בכך, חובה לאחוז חזק גם בעץ החיים. ברובד הכי בסיסי, זה לזכור שהבירור נעשה ויכול להיעשות אך ורק בכח התורה הקדושה. שבכלל לא משנה מה אני חושב על עניין מסויים, מה שקובע זה מה שהתורה אומרת עליו, והמשימה שלי היא להתיישר לפי הקו שהתורה מנחה.

אלא שזו עלולה להיות משימה בלתי אפשרית מול גלי ההתנגדות לעצם הרעיון של ציות לצו אלוקי. עיסוק בלעדי בשכל הגלוי שבתורה, אין בו די כדי להעניק לאדם את הכוחות הדרושים כדי להתמודד ולנצח את הרע המתחזה לטוב ולחשוף את הטוב הגנוז בתוך מה שנראה רע. לכך צריכים את עץ החיים, נשמת התורה, פנימיותה. בחלק זה אין קושיות ואין תירוצים; יש תיאורים מפורטים של עניינים רוחניים נעלים והקבלתם לעניינים גשמיים יומיומיים. רק לימוד פנימיות התורה עשוי להעניק לאדם כוחות לעשות את עבודת הבירורים בשלמות, כי לימוד זה חושף בפניו את העובדה שהכל זה אלוקות. שאין עוד מלבדו, זו לא אמירה סתמית אלא עובדה.

בעבר, לימוד זה היה שייך ליחידי סגולה בלבד. בדורות האחרונים, מאז הוראת האר"י ז"ל ש'מותר ומצווה ללמוד זאת החכמה' ועוד יותר מאז הבעש"ט והגאון מוילנה (האחרון אף קבע כי מי שלא ילמד חכמה זו, יגיע לכפירה ח"ו) לימוד זה שייך לכל אחד ואחת. בדור שלנו אנחנו עדים לתופעה מוזרה ביותר; מצד אחד "לימוד קבלה" פופוליסטי תוך התעלמות מחלק הנגלה שבתורה, "לימוד" שנזקיו רבים ותועלת אין בו, ומצד שני, לומדים את החלק הנגלה בשקידה גדולה ומתרחקים מן הפנימיות כמו מאש. כיצד ניתן להסביר מוזרויות אלו?

ובכן, על שמירת הדרך לעץ החיים הופקדו הכרובים וגם לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת. איני יודע מה הם הכרובים. נניח שמדובר במלאכים. אבל איך לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת יכולה לשמור משהו? הרי הלהט אינו מציאות. החרב היא מציאות אבל לא בה מדובר, אלא בלהטה, וזה יותר דמיון ממציאות. דומה כי זהו בדיוק העניין, הדמיונות משתלטים על המציאות. הם מניעים את מי שאינם ראויים לכך, ללמוד קבלה דמיונית, כזו שאינה פועלת שום תיקון בעץ הדעת, אבל מעניקה ללומד תחושת אושר (דמיונית גם היא) ומצד שני, לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת מפחיד את מי שזקוקים ללימוד זה, והם נרתעים ממנו ונשארים עם עץ הדעת לבדו.

במלים אחרות, כדי להגיע לגן עדן צריכים לעבוד קשה על עץ הדעת ולאחוז חזק בעץ החיים. השילוב הזה מוביל לגן עדן האמיתי ודוקא הראויים לו, נרתעים ממנו. יש גם גן עדן דמיוני, כזה שבו אוחזים לכאורה בעץ החיים אבל מנותקים לחלוטין מעץ הדעת. זה דוקא מאד פופולארי, כי הוא מציע חיים קלים, גן עדן בלי מאמץ. עליו אין טעם לדבר כי כמו כל דמיון שוא, סופו להתנפץ.

האמת היא שאנחנו כבר קרובים מאד לגן עדן המיוחל. צריכים רק להחבר אל האמת ולהפסיק לחשוש מדמיונות שוא.

וכך סוף סוף, יהיה רק טוב ליהודים.nissimye@netvision.net.il

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו