אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ראש השנה: סליחות בחצרות ירושלים


התמונה של הרצל חקק

החזן והפייטן אבנר צדוק תוקע בשופר
החזן והפייטן אבנר צדוק תוקע בשופר

 

תפילות הסליחות וקולות המוכרים בדוכנים מזכירים לכולם, שהגיעה שנה חדשה. תפילת "אבינו מלכנו" והמוסיקה המיוחדת של "אעירה שחר" מתנגנות באוויר ומזמינה אותנו לתפילות הימים הנוראים.שנת תשס"ח מחכה בשער. שנה חדשה. הרגע הראשון של השנה החדשה יעטוף אותנו בעוצמה החזקה של הפיוט העתיק הפותח את מחזור ראש השנה: "לך אלי תשוקתי" ובצירוף המלים: "תחל שנה וברכותיה". תפילות ה"סליחות" החלו כבר בא' אלול בבתי הכנסת הספרדיים ובימים אלה מתמלאים גם בתי הכנסת האשכנזיים בצלילי הסליחות. אצל הספרדים נהוג להתפלל לאורך כל חודש אלול בשעת בוקר מוקדמת תפילות מיוחדות לסליחות- ואלו מכינות אותנו יום יום לקראת הרגע הגדול. חודש אלול נושא עמו תחושה של שלהי תקופה. פיוט הפתיחה של הסליחות מכה בנו ואינו מרפה: "בן אדם, מה לך נרדם, קום קרא בתחנונים".בתי הכנסת מתמלאים מוסיקה מיוחדת לקראת הימים הנוראים. התחושות, האווירה והפיוטים נותנים הרגשה של התרוממות רוח. התפילות נערכות במתכונת של השכמה מוקדמת, זמן התעוררות החסדים.אווירת ראש השנה מתחילה להלך עלינו קסם כבר בימי חודש אלול. הציפייה לחג, ניגוני הסליחות, תפילות הבוקר, כל אלה גורמים להתפעמות בלבבות. אנו חולפים על שכונת מאה שערים, וכבר מראשית תשרי נשמעים גם כאן ניגוני סליחות : כאן שובה את הלב הפיוט האהוב - תפילת "אבינו מלכנו".הרגלים מוליכות אותנו למעלה. בשכונת הבוכרים בירושלים מורגשת תכונה מיוחדת. כבר מימי תחילת אלול שרויים בתי הכנסת בכוננות סליחות.בבית הכנסת "בבא תמא" צליל שירי הסליחות באוויר. "אתאנו לחלות פניך" כובש את הלבבות. חלונות בית הכנסת ודלתותיו מעידות על תולדותיו. בית הכנסת נבנה בתרנ"ה (1895). הצבע הכחול בקירות בית הכנסת וגם בדלת הכניסה נועד להרחיק את המזיקים, כי לפי המסורת השטן נבהל מן הצבע הכחול. בחצרות השכונה וגם בשוק הבוכארים מפוזרות כתובות הקדש שונות, וכך גם בקיר החיצוני של בית הכנסת בבא תמא. וכך כתוב בכתובת ההקדש מעל חלונות בית הכנסת: הפיוט מכה בלב ואינו מרפה, ואנו מצפים להבין את הסוד של בית הכנסת. הצלילים כובשים:אָתָאנוּ לְחַלּוֹת פָּנֶיךָכִּי חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ

הסיפור הוא אכן סיפור של חסד ואמת: מתפללי בית הכנסת יודעים לספר על בית תפילה שנבנה כבית לזיכרון: "העי"א (ה' עליון יברך אותו) בנה דוד תמא לזכר אחיו בבא תמא...". בין סמטאות השכונה כבר ניצבים בעלי הדוכנים והם משווקים את מרכולתם הנוצצת : אגרות ברכה עתיקות, ועליהן כוכבים בהטבעת זהב, פרחים מעוטרים בכל צבעי הקשת. אגרות "שנה טובה" ועליהן ציורי מלאכים, חיילי צה"ל ומשפחות סועדות ליד שולחן עמוס כל טוב. היו ימים שבהם חלמנו אחרת, פחות ציניים, מאמינים יותר בערכים ובתום.

בית

בית הכנסת "בבא תמא"

זו הדרך להגיע דרך רחוב שטראוס אל לב יפו ומשם לשכונת אבן ישראל, ללמוד משהו נוסף על ההיסטוריה של ירושלים:בשכונת אבן ישראל מהממים אותנו ביופיים בתי אבן עתיקים. התצלום של המבוא לשכונה מוסר משהו מאווירת המקום. לשכונה נכנסים דרך רחוב יפו ליד בית מספר 85 - ואפשר גם דרך מעבר צר מרחוב אגריפס, סמוך למקום משכנו של קולנוע "עדן", זכרונו לברכה. בשכונה 53 בתים, בגימטריה "אבן".בסמוך נמצאת השכונה "משכנות ישראל" ומרגש לראות את בורות המים ועליהן חותמת של כי"ח. הסמלים העתיקים הם חלק מן השכונה הזו ואם נמשיך לרחוב אבולעפיה 9 נמצא דלת מתכת צבועה בירוק ומעוטרת בשני מגיני דוד, כשגפן ירוקה מכסה את האבן הירושלמית. האבן הזו תמיד שידרה עוצמה ונצח של דורות.המתפללים במקום עטופים בטליתות. סיפורם של הימים ברור לכולם:"עוד בתקופת המשנה קראו ליום הזה 'זיכרון תרועה' ובמשך השנים נוספו שני שמות – 'ראש השנה' ו'יום הדין', והשם הזה קשר את הראשון בתשרי עם העשירי בו , עם יום הכיפורים...וכתוב במדרשים כי אדם נידון בראש השנה וגזר הדין שלו נחתם ביום הכיפורים".הפייטן והחזן אבנר צדוק מרוכז בהכנות לתקיעה ב-שופר. מסביר אבנר: "קשה להיכנס ל-ראש השנה ללא סליחות מוקדמות. פיוטי הסליחות מכינים אותנו להכרה במלכו של עולם, זו הדרך לבקשת סליחה, הדרך ליום הדין"...כשאני שואל את הגבאי מה פשר תשס"ח, הוא מסביר לי שס' זו סגולה, וז' זו זכות : "תהיה שנת סגולה חביבה ". מסביב המתפללים מסלסלים בפיוט קורע לב : "אעירה שחר ולא שחר יעירני/ בימים הנוראים אשר פחד קראני/ לפני בוא יום הגדול לדונני".מלים קדושות ופיוטים מרגשים הם חלק מן האוויר של ירושלים. כשאתה יוצא משם, עולה לשכונת זיכרון משה, אתה חוצה שכונות העתיקות, שומע מוסיקת סליחות בבתי הכנסת. הקדושה שורה על כל אבן : שכונת בתי בתי ראנד מאירה פניה, זו שכונה אשכנזית חסידית. לידה שכונת בתי ברוידא - שכונה של מתנגדים. אופי השכונה נשמר, כי כזאת ירושלים: כל השכונה היא חצר ענקית עם מקווה ובורות מים. חבלי כביסה פרושים ועליהם בגדים לבנים.בדרך מן השכונה לרחוב אגריפס, הקולות חוצים את האוויר הירושלמי הקריר. הרב משמיע דברים נכוחים, ולרגע נדמה כי שפתיו רועדות: "שלושה ספרים נפתחין בראש השנה... צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים...בואו נתפלל שהקדוש ברוך הוא יכתוב אותנו לאלתר עם הצדיקים בספר החיים, שנלמד את סוד המלים הקדושות האלה".הפיוט ששמענו ב'בבא תמא' כובש אתנו גם כאן, והמנגינה רוטטת:סְלַח לָנוּוּשְׁלַח לָנוּיְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִמְּעוֹנֶךָאבנר צדוק רואה בימי הסליחות בבתי הכנסת מבוא לכל עשרת ימי התשובה. באוויר של בית הכנסת מסתלסל קולו המצמרר של צדוק הפייטן:"לך השם הצדקה ולנו בושת הפנים...מה נאמר ומה נדבר, מה נצטדק---למען שמך השם, וסלחת לעוונו"...אנו שבים למרכז העיר, לכיכר ציון, הלב של ירושלים. מוכרי הדוכנים מאיצים בעוברים ושבים לקנות : "קנו שנה טובה , תנו לאחרים שנים טובות, יהיו לכם חיים טובים".

המבוא

המבוא לשכונת אבן ישראל

האוויר הקריר של ירושלים שוב מכה בעצמות. אתה מגלה שוב עוברי אורח קונים בדוכנים שנים טובות עתיקות ועליהן ציפורים, מלאכים ואבקה של זהב. יש אמונה באוויר, אולי באמת דברים ישתנו, אולי האידיאלים יחזרו, וכך החלומות. אולי אלה שוב ימשיכו להפעים אותנו. אולי עוד נשוב להיות תמימים וחולמים כפי שהיינו פעם . תפילה עתיקה נישאת באוויר:"תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ."

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת הרצל חקק