אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

משיח, מציאות או דמיון?


התמונה של נסים ישעיהו

אקטואליה בפרשת השבוע.

בשנים האחרונות הפכו הסקרים לחלק בלתי נפרד מהווי חיינו. מי שחושד כי תוצאות הסקרים משמשים מניע לפעולות מסוימות של אנשי השררה, בודאי אינו רחוק מן האמת. בעבר כתבנו על כך לא אחת, ואנו נדרשים שוב לעניין משום תהיה שעלתה בנו: כיצד ישיב האזרח המצוי לשאלה: מה מקור הצרות של מדינת ישראל? או ניסוח דומה כלשהו.

שמענו אנשים טוענים ששורש הרע הוא בהעדר החינוך; שמענו גם שהשחיתות היא מקור הרע. יש טוענים שמקור הצרות של המדינה מצוי בתפקוד לקוי של התקשורת/הצבא/מערכת האכיפה/המשפט או כל מערכת אחרת שנמצאת בחדשות באותו זמן. אז נתעוררה אצלנו התהייה, מה באמת מקור הצרות שלנו?

כמובן, יש מי שישיבו על שאלה כזאת בתמיהה רבתי, צרות? איפה, אצלנו?! אבל אנחנו מדברים על ואל אנשים כערכנו; אנשים שנקעה נפשם מן המציאות החולה בה מתרפקים על זיכרונות ולא מצליחים לזהות שום סימן לאיזשהו שיפור בעתיד. מציאות בה "פעם היה פה יותר טוב" זה משפט שנשמע יותר ויותר, והתקווה ש-"יהיה טוב" מובעת בשפה רפה ובלא להאמין בכך באמת.

אז, מה מקור הצרות של מדינת ישראל? בשבוע שעבר, כמו גם בהזדמנויות רבות בעבר, כתבנו על כך שאין למדינה יעד לחתור אליו כי אין לה תשתית רעיונית ראויה, וכדרכנו בסדרת רשימות זו, הצענו תשתית רעיונית ויעד על סמך פרשת השבוע, חוקת התורה.

בשבוע זה, פרשת השבוע קרויה על שמו של גוי, בלק, והכוכב הראשי בה גם הוא גוי. ולא סתם גוי, בלעם; שונא ישראל שזכה לכינוי 'רשע' בפי חז"ל. ומעניין שדווקא גוי רשע זה מצליח לבטא טוב מכולם, יותר טוב אפילו מנביאי ישראל, את התשתית הרעיונית ואת היעד של עם ישראל.

לחלק מן הדברים התייחסנו בשנים קודמות ולא נחזור עליהם כאן. נתייחס רק למה שהוא המשך לדברינו מן השבוע שעבר אודות היעד שאליו חותר עם ישראל, ונגדו נלחמת מדינת ישראל.

קצת רקע למי שאינם מצויים בתוכן הפרשה:

עם ישראל נמצא בערבות מואב, קרוב לנהר הירדן לקראת הכניסה לארץ כנען. כבשו כבר את ארצות סיחון ועוג, והמואבים חרדים שמא יותקפו גם הם. בלק מלך מואב שולח אל בלעם, הידוע כקוסם השולט בכוחות נסתרים, בקשה שיבוא לקלל את ישראל, כך שלא יוכלו להזיק למואב. בלעם מגיע אבל אינו יכול לקלל; הוא כפוף להוראות ה' יתברך ונאלץ לברך את ישראל שוב ושוב. בלק מאוכזב קשות ומציע לבלעם לעוף לו מהעיניים.

בלעם מזכיר לבלק כי הזהיר אותו מראש שאינו אדון לעצמו ומוסיף:

מכיוון שלכל יהודי יש חלק בתורה, כל אחד רואה עצמו מוסמך לפרש פסוקים כמיטב הבנתו (או חוסר הבנתו). לנו אין אלא מה שקיבלנו במסורה לאורך הדורות, ועל פי הכללים שנקבעו בתורה. על פי כללים אלה, מה שנאמר במדרשי חז"ל הוא אמת בלי ספק, אבל רק מה שנפסק להלכה – מחייב. בבחינת "אלו ואלו דברי אלוקים חיים, והלכה כ...".

ולאחרי הקדמה זו, ברור לגמרי שבפסוקים אלו מדובר באירועים עתידיים; מרבית הפירושים מזהים את נבואת בלעם כמתייחסת למלך המשיח, וחלקם לדוד, שגם הוא מכונה משיח כדלהלן.

המלך המשיח בהלכה

כאמור, יש גם פירושים אחרים, אבל כמו שאומר ראב"ע, 'ואינו רחוק'. אין הבדל מהותי בין הפירושים ואינם רחוקים זה מזה.

הנה מה שאומר הרמב"ם בהלכה על פסוקים אלו:

(הלכות מלכים ומלחמותיהם, י"א, א') המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה. ובונה המקדש, ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם; מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה. וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו; שהרי התורה העידה עליו, שנאמר (דברים ל, ג-ה): ו?ש??ב ה' א?ל?ק?יך? א?ת-ש??בו?ת?ך? ו?ר?ח?מ?ך? ו?ש??ב ו?ק?ב??צ?ך? וגו'; א?ם- י?ה?י?ה נ?ד??ח?ך? ב??ק?צ?ה ה?ש???מ?י?ם מ?ש???ם י?ק?ב??צ?ך? ה' א?ל?ק?יך? ו?מ?ש???ם י?ק??ח?ך?: ה ו?ה?ב?יא?ך? ה' א?ל?ק?יך? א?ל-ה?א?ר?ץ (...). ואלו הדברים המפורשים בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו ע"י כל הנביאים (בעניין המשיח).

אף בפרשת בלעם נאמר, ושם נבא בשני המשיחים; במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו, שמושיע את ישראל באחרונה. ושם הוא אומר:

א?ר?א?נ?ו? ו?ל?א ע?ת??ה, זה דוד.

כך פסק הרמב"ם בהלכה; איש מגדולי ישראל לא חלק עליו, ולכן זו ההלכה היחידה שמחייבת בנושא זה. לאור דברי הרמב"ם, מעניין לבדוק מהו היחס שבין מדינת ישראל למשיח. האם היחס הוא חיובי או להפך? יש בכלל יחס כזה?

נקדים ונאמר כי רבים וטובים אינם מקפידים להבחין בין מקור הלכתי לבין מקורות אחרים בדברי קדמונינו, ובכך טמונה מכשלה לא פשוטה. כאמור, אלו ואלו דברי אלוקים חיים, אבל מה שקובע זה מה שנפסק להלכה. לא נוכל להביא במסגרת זו הרבה יותר ממה שכבר הבאנו, אבל לא נוכל שלא להביא את סימני הזיהוי של המשיח כפי שהם בהלכה:

אלה סימני הזיהוי של המשיח. כמובן, היו ועדיין ישנם משיחי שקר, וגם ביחס אליהם נותן הרמב"ם סימני זיהוי ברורים; סימן הזיהוי העיקרי הוא מגמתם להרחיק יהודים מלימוד תורה ומשמירת מצוות.

לא תמיד זו מגמה מוצהרת, אבל תמיד זו המגמה של משיחי השקר. באיגרת תימן מאריך הרמב"ם להסביר בנושא המשיח ומזהה עבור הנמענים את משיחי השקר; זיהוי זה כתב הרמב"ם גם בהלכה, אבל הצנזורה הנוצרית שלחה ידה בספריו וקיצצה.

הבעיה הקשה ביותר עם משיחי השקר היא שגרמו נזקים קשים ביותר לעם ישראל. דובר רבות על הנזקים הפיזיים והרוחניים שגרמו; מה שלענ"ד לא הודגש מספיק, היא העובדה שגרמו כירסום קשה בציפייה של היהודים למשיח האמיתי.

כיום, בתודעתם של יהודים רבים המשיח נתפס כאוטופיה, וכלל אינם מודעים לעתיד הזוהר שממתין לנו מאחורי הדלת, בהתגלות המשיח. אנחנו שבויים בדמיונות שווא אודות תהליך של גאולה שמתבטא בכך שיש לנו מדינה, ובטוחים בכך שזוהי המציאות.

עלינו להתפכח מדמיונות השווא ולהתחבר אל המציאות, כי חפצי חיים אנחנו. רק כאשר נתפכח מדמיונות השווא, נוכל להתחיל לחתור אל עבר עתיד טוב יותר, עתיד משיחי בו ישרור שלום נצחי, כחזונם של נביאי ישראל.

ואז סוף סוף יהיה רק טוב ליהודים, וגם לכל האחרים.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו