אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

השואה שנמנעה (תצווה פורים סז)


התמונה של נסים ישעיהו

אקטואליה בפרשת השבוע.

בין המונחים הנשמעים תדיר בשיח הציבורי אצלנו, 'השואה' היא, כנראה, המונח הטעון ביותר. הרי מדינת ישראל קמה, בין השאר, תחת הסיסמה: 'לא עוד שואה' ומצד שני היא מואשמת שוב ושוב בכך שהיא גזענית כמו אלה שביצעו את השואה בעם ישראל, ואף נוקטת פעולות דומות לאלה של הגרמנים מבצעי השואה ר"ל.

האשמות משוללות יסוד אלו, אינן מענייננו ברשימה זו. גם לא ננסה להגדיר במדוייק את המונח הטעון הזה. נתמקד רק במשמעות המקורית שלו בדורנו, הניסיון להשמיד את עם ישראל והיקף ההצלחה בניסיון זה.

כידוע, הגרמנים לא היו הראשונים בניסיונם להשמיד את עם ישראל. הרי את חג הפורים אנחנו חוגגים לזכר נס ההצלה מידי אביהם הרוחני, ואולי אף הגנאולוגי של הגרמנים, שהיה לו רעיון דומה:

(אסתר ג) וַיְבַקֵּשׁ הָמָן, לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--עַם מָרְדֳּכָי.

לפני כשנתיים עמדנו על כך שלהמן לא היו זכויות יוצרים על הרעיון להשמיד את היהודים, הוא רק היה הראשון שנסה לעשות זאת באופן גורף ובגלוי. לפני המן ועוד יותר אחריו, סבל עם ישראל משמדות רבים, חוזרים ונשנים. עד שכאשר לומדים את ההיסטוריה, לא לגמרי ברור שהנזק שגרמו הגרמנים ימ"ש, היה הקשה ביותר שנגרם לעם ישראל ע"י צורר כלשהו. הם היו מיוחדים בשיטתיות של מעשיהם, ובכך היו צאצאים נאמנים להמן, כנ"ל.

במבחן התוצאה, אינני יודע; יתכן שגרמו את הנזק הגדול ביותר ויתכן שאחרים גרמו נזק גדול יותר. מה שאמור להיות ברור לנו כיום, כאלפיים ושלוש מאות שנה אחרי שניצלנו מהמן וכשני דורות ויותר לאחר שמוגרו הנאצים, זה שעלינו לפעול למניעת שואה נוספת, ולכאורה זה אכן ברור; הרי זהו אחד הצידוקים לקיומה של מדינת ישראל עצמאית, אם לא הצידוק העיקרי. האמנם זה ברור? ואיך בדיוק פועלים למניעת וכו'?

דומה כי רק היהודים במדינת ישראל מאויימים תדיר בהכחדה ר"ל. מה זה אומר על הניסיון שלנו למנוע שואה נוספת?

אולי אם נתבונן בשואה שנמנעה בימי מרדכי ואסתר, נוכל להסיק משהו אודות הדרך בה עלינו ללכת כעת, לא רק כדי למנוע שואה נוספת, אלא כדי להגיע לגאולה האמתית והשלמה.

אבל קודם צריכים להבין איך בכלל מגיעים למצב בו מאויימים בשואה ר"ל. הנה מה שאומרת הגמרא במסכת מגילה (יב/א):

שאלו תלמידיו את רשב"י, מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? אמר להם, אמרו אתם. אמרו לו, מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. (אמר להם) אם כן, שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו – אל יהרגו. אמרו לו, אמור אתה. אמר להם מפני שהשתחוו לצלם. אמרו לו, וכי משוא פנים יש בדבר? אמר להם, הם לא עשו אלא לַפָּנִים אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא לַפָּנִים. והיינו דכתיב (איכה ג) [לג] כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ:

במימרא זו יש לפנינו שתי תשובות אפשריות לשאלה מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? התלמידים מניחים כי זה מפני שנהנו מסעודתו של אחשוורוש כמסופר בפרק א'. רבם מקשה עליהם מן העובדה שרק תושבי שושן הבירה יכלו להשתתף בסעודה, אז רק הם אמורים היו להפגע. לחלופין הוא מציע את הסבה מפני שהשתחוו לצלם (בימי נבוכדנצר). הם לא הקשו עליו מן העובדה שרק תושבי עיר הבירה של נבוכדנצר נאלצו לעשות זאת, אבל שאלו יותר קשה:

וכי משוא פנים יש בדבר? אם אכן חטאו בעבודה זרה, מדוע בוטלה הגזירה? ותשובת ר' שמעון בר יוחאי: הם לא עשו אלא לַפָּנִים. לא באמת התכוונו לעבוד עבודה זרה, אז גם הגזירה היתה בכאילו.

לענייננו, בין כך ובין כך מגמרא זו ברור שהגזירה של המן רק שיקפה את הגזירה שנגזרה למעלה, בשמים. לתשובת התלמידים, הגזירה היתה תוצאת הנאתם מסעודתו של אחשוורוש. לא עצם ההשתתפות שאולי היתה חובה עליהם, אלא ההנאה מן הסעודה, כאילו כך ראוי להם.

לדעת רשב"י, הגזירה היתה תוצאה מכך שהשתחוו לצלם, והרי זו עבודה זרה שהדין הוא 'יהרג ואל יעבור'. לא היתה להם מסירות נפש על יהדותם, לכן נגזרה עליהם הגזירה.

בין לדעה זו ובין לדעה זו, מעשי היהודים הם שגרמו לגזירה.

לב ישראל ער

רשב"י ותלמידיו, לא היו הראשונים לחשוב כך, שמעשי או מחדלי היהודים הם הגורמים. קדם להם מרדכי, ובזמן אמת:

(אסתר ד) [א] וּמָרְדֳּכַי, יָדַע אֶת-כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר; וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר, וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה.

מה ידע מרדכי שלא ידעו כל האחרים? הרי רק פסוק אחד קודם כתוב:

[טו] הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים, בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, וְהַדָּת נִתְּנָה, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת, וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה.

ושני פסוקים אחר כך כתוב:

[ג] וּבְכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ--אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים, וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד; שַׂק וָאֵפֶר, יֻצַּע לָרַבִּים.

אז כולם ידעו שיצאה הגזירה: לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז. מה היה מיוחד בידיעה של מרדכי, מיוחד עד כדי כך שהוא לבדו ידע גם מה צריכים לעשות כדי לבטל את הגזירה?

(מגילה ט"ו/א) וּמָרְדֳּכַי, יָדַע אֶת-כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, מאי קאמר? רב אמר, גָּבַהּ המן מאחשורוש. ושמואל אמר, גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה.

על הדעה של שמואל מסבירים שנאמרה בלשון סגי נהור. כלומר, שאחשוורוש גבר כביכול על מלכו של עולם, ולכן יכול היה לגזור גזירה כזאת על עם ה'.

בדרך כלל, העליונים אמורים לנהל את התחתונים. הראש אמור לנהל את הלב ואת כל הגוף, המלך את שריו, והשמים את הארץ. מרדכי זיהה מיד כי הגזירה הזאת מעידה שחל שבוש בסדר הנכון. שלא העליונים מנהלים את התחתונים אלא להיפך. והוא גם הבין ששבוש זה נובע מן השבוש שחל אצל היהודים, שהרי נהנו מסעודתו של אותו רשע, או מפני שהשתחוו לצלם. והוא פועל לתקן שבוש זה.

אבל מהיכן נובע השבוש הזה אצל היהודים, ואיך הוא משפיע בעליונים עד כדי כך? הנה מה שאומרים לנו חז"ל על התפתחות נס ההצלה.

בגמרא יש דיון בשאלה מהיכן מתחיל להתגלות הנס. מהדעות השונות נביא את זו אשר לענ"ד, נוגעת לנו בגלוי לגמרי, דעתו של ר' יוסי ועוד תנאים שתוקפו של הנס מתחיל בפסוק הבא (פרק ו):

[א] בַּלַּיְלָה הַהוּא, נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר, לְהָבִיא אֶת-סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים, וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

בפשט, מדובר על נדודי שינה של המלך אחשוורוש, אבל בגמרא מוסבר כך: בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ; אמר רבי תנחום, נדדה שנת מלכו של עולם.

היתכן שהקב"ה ישן, עד שמסבה כלשהי נהיו לו נדודי שינה, שהשפיעו על השינה של אחשוורוש וכל מה שהתגלגל מזה?

על הפסוק (שיר השירים ה) [ב] אֲנִי יְשֵׁנָה, וְלִבִּי עֵר; אומר הזוהר: אֲנִי יְשֵׁנָה, בגלותא. בשינה, כל כוחות הנפש רדומים ורק הלב ממשיך לפעום כסדרו. בעם ישראל, הלב הוא המנהיג האמתי; במקרה שלנו, מרדכי.

השינה של עם ישראל משפיעה כביכול על הקב"ה שגם הוא ירדם, ואז נעלמת כביכול השגחתו המיוחדת עלינו והמן יכול לגזור את גזרותיו. אלא שמרדכי, לבו של עם ישראל, נשאר ער והוא הצליח לעורר את כל הגוף, את כל העם לשוב אל ה'. כתוצאה מכך,

בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ, שנת מלכו של עולם, ומכאן התחיל להתגלגל המהלך שהביא למהפכה, וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם.

זו היתה השואה שנמנעה. חז"ל החליטו להכניס את הספר הזה לתנ"ך וקבעו שעלינו לקרוא אותו בכל שנה כדי לפרסם את הנס. עם זאת, לספר הזה קוראים 'מגילת אסתר' שזו לכאורה סתירה פנימית; 'מגילה' זה מלשון 'גילוי' בעוד 'אסתר' זה מלשון 'הסתר'.

להורות לנו כי יש לחיות בגלוי את ההסתר של ימי הגלות, ולכאוב אותם. לא ללכת לישון, כלומר להתבולל בגויים ר"ל, כי אין רואים את גילוי ה' בעולם. גם לא להתפס חלילה לאשליה שמכיוון שיש לנו שוויון זכויות ומדינה משלנו, הרי שכבר באה הגאולה. צריכים להתמיד בחתירה לגאולה האמתית, ועל ידי זה נבטל את כל הגזירות שאויבינו מנסים לגזור עליונו.

ומגאולת פורים שהוא חג נצחי, נגיע מיד ממש לגאולה האמתית, השלמה והנצחית, שתבא ע"י משיח צדקנו, אמן.

וכידוע, כאשר זו תבא, יהיה רק טוב ליהודים, וגם לכל האחרים.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו