אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

על מה פורצות מלחמות? (בראשית)


התמונה של נסים ישעיהו

אקטואליה בפרשת השבוע.

פרשת בראשית נקראת תמיד בסוף חודש תשרי העמוס בחגים כידוע. לאחר שמסיימים לחגוג את סדרת החגים הצפופה של חודש תשרי, מתחילים מחזור קריאה חדש של פרשות השבוע.

חגי תשרי כידוע, עניינם הוא התחלה חדשה, וזה מסתדר היטב עם התחלת התורה מבראשית בסוף חודש החגים. מבחינתנו, הרעיון הוא 'להתחיל מבראשית'. כלומר לזנוח את כל מה שהיה עד כאן ולעלות על דרך חדשה, שיכולה להיות שונה מהותית מקודמתה.

מכיוון שכך, ומכיוון שנדמה כי חיינו פה בארץ חמדת הם סך הכל של המלחמות וההפוגות שביניהן, עלה בדעתנו לבדוק שמא התורה מציעה לנו אי אילו תובנות ביחס לגורמי המלחמות. אולי אם נצליח להבין את שורשי המלחמות, נצליח למצוא את הדרך למנוע אותן וכך גם להגיע לשלום אמת, מי יודע!?

מהותית, יוזמה מלחמתית אינה שונה ממזימת רצח, אלא שהראשונה נעשית בחסותו של חוק כלשהו בעוד האחרונה נעשית בניגוד לחוק המקובל באותה עת. (הגדרה זו אינה מלאה, אבל לצורך ההתבוננות שלנו בפעם זו, היא מספיקה)

לפי זה, בפרשה שלנו יש את המלחמה הראשונה בהיסטוריה. המלחמה נסתיימה ברצח של אדם אחד, אלא שאותו אדם היווה רבע מכלל האוכלוסיה האנושית הידועה באותה עת. הנה הסיפור:

(בראשית ד') [ח] וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.

ומה היו מניעיו של קין לרצוח את אחיו?

[ג] וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה—לַה'. [ד] וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע ה', אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ. ה וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.

לכאורה, סתם קנאה שהניעה תגובה קיצונית מדי, אבל לא כך רואה זאת התורה.

לפני שקין רצח את הבל, היה ביניהם ויכוח, וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו. השאלה היא על מה התווכחו, מה היה כל כך עקרוני עד כדי רצח, כלומר, לפי דרכנו, הכרזת מלחמה?

(מדרש רבה) על מה היו מדיינים? אמרו בואו ונחלוק את העולם; אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין. דין אמר ארעא דאת קאים עליה דידי, ודין אמר מה דאת לביש דידי, דין אמר חלוץ ודין אמר פרח, מתוך כך וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.

ובעברית, זה אמר הארץ שאתה עומד עליה, שלי היא, וזה אמר הבגדים שעליך שלי הם. זה אמר פְּרַח באויר ואל תדרוך על אדמתי, וזה אמר פשוט בגדיך ואל תשתמש בְּכֵלָי. כלומר, רכושנות קטלנית.

האם זהו המניע היחיד האפשרי, לרצח ולמלחמה? לאו דווקא; הנה לנו מניע מלחמתי נוסף, המוכר מאד מאז ועד בכלל:

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, שניהם נטלו את הקרקעות ושניהן נטלו את המטלטלין; ועל מה היו מדיינין? אלא זה אומר בתחומי בית המקדש נבנה, וזה אומר בתחומי בהמ"ק נבנה. שנא' וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, ואין שדה אלא בהמ"ק; היך מה דאת אמר (מיכה ג) צִיּוֹן, שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ. ומתוך כך (בראשית ד) וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וגו'.

הם מתווכחים על משהו שעדיין לא קיים, הבעלות על מקומו של בית המקדש, וזה נראה מניע מופרך למלחמה ממשית כל כך. במדרש תנחומא מובא נוסח שונה לויכוח זה:

וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו, מה אמר לו? נחלק העולם, ואני בכור ואטול פי שנים. אמר לו הבל, איפשר. א"ל קין אם כן, אני נוטל יתר חלק על חלקי מקום שנתקבל בו קרבנך. א"ל הבל, לא תטול. ועל דבר זה נפלה קטטה ביניהם שנאמר וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, ולהלן כתיב (מיכה ג) צִיּוֹן, שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ.

הבל מסכים לחלוקה בלתי שוויונית של העולם בינו לבין אחיו, אבל לא מוכן לוותר על המקום בו הועלה ונתקבל קורבנו. קין חשב כנראה כי המקום, הוא שגרם לקורבנו של הבל להתקבל ועל כן חמד אותו. כל שביקש הוא מחצית העולם ועוד מקום המזבח של הבל. לא הבין את דברי ה' שאמר לו: [ז] הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ.

בדורנו, האם ניתן למנוע מלחמות?

בשתי הנוסחאות, הויכוח הוא דתי לכאורה; כל אחד טוען לבעלות על המקום הקדוש, וממחלוקת זו מגיעים למלחמה. אלא שבנוסחה השניה, יש מניע רגשי מיידי – בעלות על המקום בו הועלה ונתקבל קורבנו של הבל. מניע כזה מתקבל יותר על השכל האנושי.

וכאשר אין מניע רכושני ואין מניע דתי, על מה נלחמים?

(ילקוט שמעוני) יהודה בר אמי אמר, על חוה הראשונה היו מדיינין. אמר רבי איבו, חוה הראשונה חזרה לעפרה. ועל מה היו מדיינין? אמר רבי הונא, תאומה יתירה נולדה עם הבל; זה אומר אני נוטלה שאני בכור, וזה אומר אני נוטלה שנולדה עמי, ומתוך כך וַיָּקָם קַיִן:

אם אין רכוש להלחם עליו וגם אין מניע דתי, אפשר להילחם על אשה. איכשהו, ריבוי נשים מחזק כנראה את הדימוי הגברי. היתה שם בסביבה אשה פנויה, ועליה נלחמו קין והבל. אף אחד מהם לא היה מוכן להסכים שלזולתו יהיו יותר נשים משיש לו.

מסתבר שלא חסרות סיבות למלחמה. השאלות הן, כיצד יש להתייחס למי שנלחם בנו, והאם יש דרך למנוע מלחמה?

(מדרש רבה) אמר רבי יוחנן, הבל היה גבור מקין; שאין תלמוד לומר וַיָּקָם? אלא מלמד שהיה נתון (קין) תחתיו. אמר לו (קין להבל) שנינו בעולם, מה את הולך ואומר לאבא? נתמלא (הבל) עליו רחמים; מיד, עמד עליו והרגו.

היה מי שלמד את הלקח הזה ויישם אותו בהצלחה מרובה; משה רבנו במחלוקת קרח ועדתו. שם מסרב משה להתפשר עם קרח ומביא לאבדנו המוחלט. זהו תיקון להתנהגותו הפשרנית של הבל שחס על קין ונפל בידו, בעוד קרח יורד לשאול כראוי לו.

האריז"ל אומר שמשה הוא גלגולו של הבל וקרח הוא גלגולו של קין. אולי לכן משה (345) פחות קרח (308) שווה הבל (37).

האם יש דרך אחרת? להתפשר עם התוקפן, למשל? מדברי ר' יוחנן אנחנו למדים שגישה פשרנית היא הרסנית ביותר. כאמור, משה רבנו למד היטב את הלקח הזה והוא אפילו לא שוקל להתפשר. האם תמיד ככה זה? האם כל פשרה עם תוקפן, כל ניסיון לרצות אותו, הוא מסוכן? אכן כך לדברי ר' יוחנן:

מן תמן אינון אמרין: טב לביש לא תעביד, וביש לא ימטי לך. (משם למדו; טובה לאיש רע – אל תעשה, ורעה לא תבוא אליך) חייבים לשמור מרחק מן הרע ומן הרוע, שכן הרוע, אין לו גבולות ועל כן אינו יודע שבעה. הוא תמיד ירצה עוד ועוד.

מומלץ לעיין מעט במאמרינו לפרשת קרח מן השנים 2003 ו-2004. שם ניסינו להסביר באריכות יחסית את נושא המחלוקת, שהיא האחות הצעירה של המלחמה, כידוע.

לסיכום הדברים, מה שחסר לנו זה התבוננות קלה בהוראות ובהדרכות המעשיות שהתורה נותנת לנו, ויישומן. הם בזמנם היו חסרי ניסיון. חוה בחטא עץ הדעת, קין במחלוקתו עם הבל, קרח במחלוקתו על משה, כל אחד כזה הוא תקדים שהתורה מספרת לנו עליו, כדי שנלמד ממה להזהר, מה מסוכן לעשות, מה עלול להפריד אותנו מהקב"ה ח"ו.

לנו יש ניסיון עשיר ביותר, ניסיון בן אלפי שנים. יש הטוענים שהניסיון הוא ארוך יותר, אבל נסתפק בכך שנתחיל ביישום הניסיון שנצבר בה-תשס"ו (5766) השנים האחרונות.

על איזה ניסיון אני מדבר? ובכן דומני כי כבר אין צורך להוכיח שהעולם כיום, ככלל, הוא דתי מאד. חוץ מאתנו כמובן.

לכאורה, המוסלמים מדברים בשפה דתית נטו; תפיסה דתית בסגנון של קין, אבל תפיסה דתית. אנחנו אמורים להשיב להם בשפה של משה ולומר להם את מה שציטטנו לפני כשנתיים במאמר לפרשת קרח והבסיס הוא בפרשת השבוע שלנו: וַיַּבְדֵּל אֱלֹקִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. כמו שלא תוכלו לבטל הבדלה זו, כך לא תוכלו לבטל את ההבדלה בין ישראל לעמים ובין ארץ ישראל לארצות אחרות.

במקום זה אנחנו מדברים בשפה של קרח שהיא השפה של קין, שהוא גלגולו כנ"ל, שהיא השפה של המוסלמים כיום. התוצאה היא, כוחנות שאין לה סוף ואין שום סיכוי שתגמר טוב.

הגיע הזמן שנתחיל (ללמוד) מבראשית, ויש הרבה מאד מה ללמוד. הלימוד הבסיסי ביותר הוא שהכל תלוי בנו. ברגע שנקבל זאת וננהג בהתאם, נוכל גם לעשות מה שצריך ונגיע אל המנוחה ואל הנחלה.

וכבר הגיע הזמן. בעצם, אנחנו בפיגור גדול. כדאי שנזדרז.

בכך יהיה רק טוב ליהודים, וגם לכל האחרים.

נסים ישעיהו, תנועת אור ישראל<a >

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו