אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

(סוכות) אידיאולוגיה או פרקטיקה?


התמונה של נסים ישעיהו

אקטואליה ב-פרשת השבוע

מלחמת גוג ומגוג זה נושא נהדר לדרשנים מאסכולות מסויימות; הם יודעים לתת לנו תיאורים מדוייקים, מאד מסעירים יש לומר, של מה שצפוי, ומסמיכים דבריהם על נביאי ישראל ועל מדרשי חז"ל. בעבר, גם אנחנו כתבנו משהו על זה, רק מזוית הפוכה, לא מסעירה ואפילו לא מרגשת. סתם התבוננות לחיפוש האמת.

מדברי ר' לוי במדרש שציטטנו שם, הסקנו ש-מלחמת גוג ומגוג היא מלחמה רוחנית. לא כל כך התייחסנו לאמירות אחרות ולא ניסינו להפריך דברים של דרשנים מאסכולות אחרות; גם כי אין זה מענייננו וגם כי הציטוטים שלהם אמתיים, רק שלענ"ד, שיוך הדברים המצוטטים למלחמת גוג ומגוג בכלל ולתקופתנו בפרט, הוא שגוי.

ואם כבר מזכירים מלחמה אידיאולוגית, די ברור, לח"מ לפחות, כי בדורות האחרונים, המלחמה הבולטת ביותר בתחום זה היא המלחמה שקידשה תנועת (ההשכלה ו)הציונות נגד היהדות המקורית, יהדות של דבקות בה' ובתורתו, בהתיימרה לרשת את מקומה.

דומה כי אם ייערך סקר בשאלה מהו מפעלה העיקרי והמשמעותי ביותר של הציונות מאז היווסדה, הקמת המדינה תתפוס מקום ראשון. זהו מפעל ענק בהיקף ובהצלחה ללא תקדים, וטבעי שיתפוס בתודעת הנשאלים את המקום הראשון בחשיבותו בין מפעליה של הציונות.

כאמור, האידיאולוגיה הציונית הציבה עצמה אל מול האידיאולוגיה היהודית. לפחות לדעת הח"מ, הציונות ביקשה לנתק את היהודים מן האידיאולוגיה היהודית, ולתפוס בתודעתם את מקומה של היהדות.

אין בדעתי להכנס לבירור אודות הזרמים השונים בציונות ואף לא לברר מהי בדיוק ציונות. אנסה רק לברר מה עושים במקרה של התנגשות, אמתית או מדומה, בין אידיאולוגיה לפרקטיקה.

ולפני כן אנקדוטה קטנה: לפני מעט פחות משנתיים ביקרתי בארה"ב בענייני התנועה בניסיון לגייס שם תמיכה לענייננו. אחד האישים עמם נפגשתי, ביקש לברר קודם כל אם אני ציוני. הוא התאכזב מתשובתי השלילית ואז ביקשתי שיגדיר מהו ציוני. הוא די התקשה בכך, שכן אינו יושב בציון בעוד בעיני עצמו הוא ציוני.

ניסיתי להקל עליו ושאלתי אם, להשקפתו, ראש הממשלה (דאז) הוא ציוני. השיב בחיוב מגומגם, אז הזכרתי שמות מפורסמים נוספים ושאלתי האם הם ציונים לדעתו? 'אם הם ציונים, אני לא ציוני' חתמתי.

הטענה המרכזית שמושמעת עד היום נגד היהדות המקורית, היא בתחום של התעדכנות בהתאם לרוח הזמן. טוענים שהיהדות אינה מתעדכנת. חסרון זה כביכול, באה הציונות למלא. היהודים הציונים המשכילים והמעודכנים, יחליפו את היהודים המיושנים שאפילו הלבוש שלהם הוא חיקוי די עלוב של איזה אופנה אירופאית מלפני מאות שנים.

האם הציונת הצליחה? לכאורה, כן. מאד הצליחה. תראה את המדינה, בלי ציונות היתה מדינה? בחלום.

הנה ציטוט מדברי ראש הממשלה (דהיום) מהימים האחרונים:

אולמרט: צריך לשאוף להגדרה חדשה של הציונות. זו הכותרת. והסיכום: "הסכמה על הגדרה חדשה-רחבה של ציונות היא הבסיס החיוני לשמר את האחדות הפנימית בחברה הישראלית"

'הגדרה חדשה' פירושה אידיאולוגיה חדשה, או שאני טועה? אם אני לא טועה, הרי שראש הממשלה הגיע למסקנה (סוף סוף, יש שיאמרו) כי האידיאולוגיה שהתיימרה להחליף את היהדות המקורית, כבר אינה רלבנטית וצריכים לחפש 'הגדרה חדשה' כלומר לנסח מחדש את האידיאולוגיה, כלומר לשנות אותה. מזכיר לי את ה'קוד האתי' הצהל"י עם השינויים שחלים בו בכל עת שמתחלף שם איזה קודקוד.

ובכן, אולי כאן המקום להזכיר כי רעיון זה בדיוק הוא שעמד מאחורי תנועת ההשכלה והציונות, להגדיר מחדש את היהדות...

אלא שאידיאולוגיה, מתברר, זה לא גרביים ואפילו לא חולצה שמחליפים מתי שרוצים או מתי שצריך. אידיאולוגיה אמורה להנחות את החיים, להורות את הדרך לחיים אמיתיים. היא לא אמורה להיות מוחלפת בכל עת שמתחלפת אופנה רעיונית. כך מתייחסים יהודים אל היהדות וזהו סוד שרידותה של היהדות.

פרקטיקה שהיא אידיאולוגיה

'לשמר את האחדות הפנימית בחברה הישראלית' מבקש מר אולמרט; עצם השימוש במונח זה מלמד על הדרך הארוכה שעשתה הציונות מאז הכריזה על עצמה כעל יהדות חדשה. כיום לא מדובר על יהדות ויהודים, מדובר על ישראל ועל ישראלים.

בכלל, הגבולות אצלנו לא ממש ברורים. דומה כי השיטה היא להזיז את התמרור בכל פעם שנדמה כי זה מה שדעת הקהל (כלומר התקשורת) רוצה.

כך זה בכל התחומים אצלנו ואולי לא רק אצלנו. הגדרת המוסר היא גמישה, 'מוסר אנושי' קוראים לזה. משהו שמשתנה בהתאם לגחמות אנושיות. אתמול זה היה מוסרי והיום כבר לא, וגם להיפך. חינוך זה משהו שבשנים האחרונות אנחנו קוראים עליו בספרים ואולי בעיתונים, כי במציאות שלנו, לא כל כך נתקלים בו. ביטחון זה משהו שהיה פעם, כיום חותרים לשלום כתחליף ראוי.

ועם כל זה מבקשים להשיג 'אחדות בחברה הישראלית' ודוקא אחדות פנימית, לא מסתפקים באחדות טכנית, אינטרסנטית.

אין ספק שראש הממשלה צודק ברעיון שאחדות צריכה ויכולה להתקיים סביב אידיאולוגיה. לא די באינטרס משותף כדי ליצור אחדות, עכ"פ, לא בעם ישראל. אלא שבמחילה מכבודו, מה שהוא מציע זה בדיוק הפוך ממה שצריך כדי להשיג אחדות. ומה שצריך זו אידיאולוגיה.

האחדות הפנימית, המהותית, של עם ישראל מתקיימת אלפי שנים תוך שהיא מדלגת על מרחקים עצומים בזמן ובמרחב, והמפורסמות אינן צריכות ראיה.

זו האחדות המבוססת על האידיאולוגיה היהודית שאינה משתנה לפי רוח הזמן ואילוצי המציאות כביכול. זו האחדות של חג הסוכות, 'זמן שמחתנו' גם בעת שהמצב לא כל כך משמח מצד עצמו.

ויותר מכך, חג הסוכות מייצג את האחדות האנושית הכללית. שכן בזמן שבית המקדש היה קיים, הקרבנו בחג זה שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם לטובת שלומם ורווחתם.

האחדות של חג הסוכות, וכתבנו על כך בעבר די בהרחבה, מתבטאת בשנים; א', בעצם הישיבה בסוכה מתבטאת אחדות מהותית שמעבר לשוני בפרטים, מצד העובדה שכל המצויים בתוך הסוכה מאוחדים באותה מצווה באותו זמן. הגדול שבישראל והאיש הכי פשוט באותה סוכה, שניהם מקיימים את אותה מצווה ממש למרות הבדלי הדרגות ביניהם.

ב', במצוות ארבעת המינים מתבטאת אחדות שלמרות השוני בפרטים, בכך שכדי לקיים את המצווה, חייבים שיהיו כל הארבעה ביחד. ארבעת המינים מייצגים ארבעה טיפוסים בסיסיים בעם ישראל. אתרוג מייצג את מי שלומד תורה וגם עוסק במצוות, לולב מייצג את מי שעוסק בתורה אבל לא עוסק מספיק במצוות. הדס מייצג את העוסק במצוות אבל לא לומד מספיק. והערבה מייצגת את זה שלא עוסק במצוות וגם לא לומד תורה. אם חסר אחד מארבעת המינים, הטיפוסים, אין מצווה.

ובלשון המדרש (רבה): פרי עץ הדר אלו ישראל; מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים.

כפות תמרים אלו ישראל; מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים.

וענף עץ עבות אלו ישראל; מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה.

וערבי נחל אלו ישראל; מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.

ומה הקב"ה עושה להם, לאבדן אי אפשר; אלא אמר הקדוש ברוך הוא, יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו.

זו האחדות האמיתית שבבסיסה אידיאולוגיה שאינה משתנה.

אצלנו, כשיטה, מקפידים לפעול הפוך מהוראות התורה וזה מובן, הרי כל האידיאולוגיה היא להחליף את תיבת התורה המיושנת בספינה חדשה המתאימה לרוח הזמן, בציונות. אלא שרוח הזמן, כדרכה של רוח, מחליפה כיוון לעתים מומנות, ולפעמים היא אף נושבת בעוצמה לכיוון סלעי החוף. שם, תמורת האחדות המבוקשת, עלולה הספינה להתפרק לגורמים, ה' ישמור.

הגיע הזמן שנשוב אל האחדות האמתית, האחדות של הסוכה ובכך נזכה לשמחה האמתית בגאולה האמתית והשלמה מיד ממש.

ואז כמובן, יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.

נסים ישעיהו, תנועת אור ישראל<a

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו