אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הזדמנות לעלות על דרך חדשה (נצבים וילך)


התמונה של נסים ישעיהו

אקטואליה ב-פרשת השבוע.

למיטב ידיעתי, מעולם לא התייחסה היהדות לדתות אחרות. לאורך ההיסטוריה, יהודים נרצחו בידי נוצרים והושפלו בידי מוסלמים בשם דתם כביכול, אבל ההתייחסות של היהודים היתה אל הפורעים כפרטים, לא כמייצגי דת. ואין פלא בכך שכן להשקפת היהדות, יש דת אחת ואין בלתה. ואם מוצאים במקורותינו התייחסות כלשהי לתורות זרות, הרי זה רק בבחינת "דע מה שתשיב".

מלאכים טוב ורע - אנחנו צריכים לבחור. ואיך נדע לזהות מהו הטוב שמוביל לחיים ומהו הרע שמוביל להיפך החיים? הרי כולנו מכירים את הרע שמחופש לטוב וגם את הטוב שהלבשנו עליו תחפושת של רע, אז איך נבחר?

שורות אלו נכתבו כהקדמה לדברים הבאים שפורסמו בחדשות; האפיפיור: "תרומת מוחמד מסתכמת בדברים מרושעים". בהמשך הוא מתח ביקורת על אלה הגורסים כי תפקידם לאחוז בנשק כדי לכפות את אמונתם על זולתם. כצפוי, הדברים עוררו רעש ואף מתיחות בין-דתית כלשון הדיווח, אבל אצל הח"מ הם עוררו איזו תקווה שאולי גם אנחנו נתחיל לדבר אמת. אם גוי – חשוב ככל שיהיה – יכול, למה לא אנחנו?

בפתיח לדיווח הנ"ל הוצגה השאלה אם האפיפיור מכין תשתית למלחמה חדשה... כאילו לא מבחינים שאנחנו מצויים בעיצומה של מלחמה. חדשה או ישנה, זה לא מה שמשנה; האפיפיור הגיב למצב המלחמה בו מצוי העולם מזה כמה שנים, אלא שהכותב (או העורך) כנראה לא מודע לעובדה זו, ועל כן צירף את הפתיח הנ"ל.

למחרת פורסם באותו מקום ציטוט מדברי ראש הממשלה בישיבת סיעתו: "הבעיה הפלשתינית עודנה על סדר היום" ותקוותו של הח"מ נכזבה; אצלנו, עדיין לא מוכנים להביט לאמת בעיניים.

ימים ספורים לפני ראש השנה, קצת קשה לכתוב על כך שכן צריכים לדבר בשבחם של ישראל, ללמד סניגוריה. מצד שני, הרי פרשות השבוע של ימים אלו, עושות בדיוק אותו דבר, מזהירות אותנו מפני התוצאות הקשות של היתפסות לחשיבה שקרית.

הרקע הוא המשך מעמד חידוש הברית, אותו הזכרנו בשבוע שעבר. כאן (דברים כ"ט) אומר לנו משה רבנו ברורות, כי [יג]

וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. [יד] כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה' אֱלֹקֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם.

רק שאנחנו לא כל כך זוכרים אירועים כאלה עתיקים. והוא בכלל לא בטוח שהיה שם. חוץ מזה השתנה משהו מאז (לדעתו) והיום צריכים לחשוב אחרת ח"ו. וכדי למנוע אי הבנות, 'הוא' זה לא מישהו מסויים דווקא, זה כל אחד ואחת מאתנו.

(יז) פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹקֵינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד, אֶת-אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם: פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם, שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ--וְלַעֲנָה.

באופן מעשי, זה מתחיל בכך שחשוב לו איך הוא נראה בעיני הגויים. נכון שזו ארץ ישראל, אבל אנחנו לא מדינת הלכה; את המדיניות קובעים הפוליטיקאים, לא השולחן ערוך. חשיבה כזאת, אומרת פרשת השבוע, היא מסוכנת ביותר, שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ--וְלַעֲנָה.

יח וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִּי--כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, אֵלֵךְ: לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה, אֶת-הַצְּמֵאָה.

לפעמים הוא מודע לכך שהתורה מזהירה חמורות מפני מהלכים כאלה, של נסיון לרצות את הגויים בכלל ומפני הפרת הברית על הארץ בפרט. אבל זה נכון רק למדינת הלכה הוא חושב, לא למדינת חוק דמוקרטית. שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִּי, הוא מרגיע את עצמו; כל חושי אומרים לי שזו הדרך הנכונה, והרי לא יתכן שאני טועה עד כדי כך. כמו כל אדם נורמאלי, אני צריך להיות נאמן לעצמי, לתחושות שלי, בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, אֵלֵךְ.

בהתחלה זו סתם היסחפות; נוקטים מהלכים על אף שיודעים כי הם שליליים, מתוך רצון עז לקבל הכרה. כמו שִׁכּוֹר, הָרָוָה, העושה שלא בדעת, וזה נחשב לו כשוגג. אלא שזה עובר לכאורה בשלום, ואז ממשיכים באותו נתיב מתוך בולמוס בלתי נשלט, הַצְּמֵאָה. ממשיכים בלהיטות של מי שאומר 'אכלתי (נבלות) ואוכל עוד'. וכשמגיעה התגובה מלמעלה, היא מתייחסת אל כל התהליך כאילו נעשה באותה להיטות מתחילה ועד סוף, סְפוֹת הָרָוָה, אֶת-הַצְּמֵאָה.

ההיסחפות הראשונה יכולה להיחשב כשל חד פעמי שעליו ניתן לסלוח. ככה זה בחיי הפרט והקשר שלו עם בוראו וכך גם בחיי עם ומדינה. כאשר מתפתים להמשיך באותה דרך, זו כבר בחירה מודעת בדרך הפוכה מהנחיות התורה ומזה צריכים להזהר מאד.

לבחור, לא להיסחף

בשבת זו קוראים שתי פרשות, 'נצבים' ו'וילך'. לקראת סוף הפרשה הראשונה, (פרק ל) אומר לנו משה רבנו כך:

[טו] רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע.

אנחנו צריכים לבחור. ואיך נדע לזהות מהו הטוב שמוביל לחיים ומהו הרע שמוביל להיפך החיים? הרי כולנו מכירים את הרע שמחופש לטוב וגם את הטוב שהלבשנו עליו תחפושת של רע, אז איך נבחר? הנה כך:

טז אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו; אם כך תעושו, אזי

וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ--וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.

והנה הרע שהבחירה בו מסוכנת: [יז]

וְאִם-יִפְנֶה לְבָבְךָ, וְלֹא תִשְׁמָע; וְנִדַּחְתָּ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים--וַעֲבַדְתָּם.

לכאורה, מה כבר קרה? נתנו לי אפשרות לבחור וניצלתי אותה כמיטב הבנתי. מה, אני חייב לבחור במה שאתה מציע לי? ואם יתברר שבחירתי היתה שגויה, תמיד אפשר לתקן, לא? מסתבר שלא תמיד. כנ"ל, לפעמים נסחפים להמשיך בדרך השגויה ואף מפתחים אידיאולוגיה שתצדיק את הליכתנו בה. והתוצאות הקשות? אתה טוען שהן תוצאה של הליכה בדרך לא נכונה, מי אומר שאתה צודק? אני טוען שזה מקרי ועוד יוכח שצדקתי... אלא שהתורה אומרת דברים ברורים:

[יח] הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן: לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים, עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבוֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.

וכדי שלא יהיו אי הבנות, לא מדובר כאן בעונש; מדובר בתוצאה של הבחירה שאנחנו עושים. אנחנו צפויים לאכול את הדיסה שבישלנו בעצמנו. מנסים לעזור לנו, מפצירים בנו שנבחר נכון:

[יט] הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ.

אפילו אומרים לנו בדיוק, מהי הבחירה נכונה:

[כ] לְאַהֲבָה אֶת- ה' אֱלֹקֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה-בוֹ: כִּי הוּא חַיֶּיךָ, וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ--לָשֶׁבֶת עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֵת לָהֶם.

אבל אנחנו יודעים יותר טוב. אנחנו קובעים שהבעיה שלנו היא פלשתינית ושום עובדות לא יבלבלו אותנו. תמיד נדע להמציא הסברים לאסונות הנתכים עלינו, ונתעקש; לעולם לא נודה בקשר שבין מעשינו לבין תוצאותיהם הקשות. לא נודה גם מפני שלא נבחין בקשר כזה. כבר משה רבנו הכיר אותנו כעקשנים ומתחכמים, לכן הוא נוקט יוזמה, וכאן אנחנו עוברים לפרשת וַיֵּלֶךְ, הפרשה השניה שקוראים בשבת זו.

[כה] וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת-הַלְוִיִּם, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-ה' לֵאמֹר. [כו] לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ, מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית-ה' אֱלֹקֵיכֶם; וְהָיָה-שָׁם בְּךָ, לְעֵד.

תמציאו תירוצים כמה שתמציאו, העובדה היא שהוזהרתם מראש כי לכל סיבה יש מסובב ולכל פעולה יש תוצאה. ברור שזה לא יספיק להניא אתכם ממעשי שטות מסוכנים, הרי אתם עקשנים, קשי עורף בלשונו:

[כז] כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת-מֶרְיְךָ, וְאֶת-עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה; הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם, מַמְרִים הֱיִתֶם עִם-ה', וְאַף, כִּי-אַחֲרֵי מוֹתִי.

[כט] כִּי יָדַעְתִּי, אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי-הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם; וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים--כִּי-תַעֲשׂוּ אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי ה', לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם.

הרעיון הוא שנראה את הדברים כתובים בתורה צפויים מראש, וזה יעזור לנו להתפכח ולהפסיק עם השטויות, וכבר היו דברים מעולם במהלך ההיסטוריה של עמנו. אלא שבאותם ימים, התייחסו אל התורה כאל דברי ה' כפי שהוא אומר לנו אותם כאן ועכשיו. בימינו, גם אלה האוחזים בדרך התורה, לא ממש מרגישים שהתורה מדברת אלינו נכון להיום. מאד מצער, אבל ככה זה.

בקרוב מאד נתייצב כולנו לפני ה' לתת דו"ח כולל. הנה ההנחיות:

[ט] אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. י טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.

כֻּלְּכֶם, זהו תנאי; אחדות ישראל קודמת לכל דבר ורק בכוחה אפשר לחולל את המהפכה התודעתית הנדרשת:

[יא] לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית ה' אֱלֹקֶיךָ --וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם.

ובכך נזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

ואז כמובן, יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.

נסים ישעיהו, תנועת אור ישראל<a

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו