אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מלחמה בדרכי שלום


התמונה של נסים ישעיהו

אקטואליה בפרשת השבוע

לפני כשבועיים כתבנו משהו לא כל כך חיובי על הדרך בה מנהלים את "המלחמה בשחיתות". כצפוי אצלנו, די מהר הגיעה מלחמה זו לכנסת, בצורה של הצעת אי אמון בממשלה, אשר לדברי מתנגדיה, היא האחראית לשחיתות הגואה.

לא נביא כאן ציטוטים; מן הסתם, הקוראים יודעים את הדברים טוב מן הכותב, ומי שאינו יודע – הנה הקישור.

רק מעניין שמהלך הדיון דמה להפליא לתיאורו של ר' טרפון, שאותו ציטטנו לפני כשבועיים; פלוני מאשים את אלמוני בשחיתות, ואלמוני מציע לו להסתכל במראה, שם הוא ימצא מושחת גדול יותר. ממש "טול קיסם (פגם קטן) מבין שיניך, טול קורה (פגם גדול) מבין עיניך".

כדרכנו, נתבונן בפרשת השבוע בניסיון לאתר את הדרך הנכונה, בהנהגה בכלל ובמיגור השחיתות בפרט.

לפני כשנתיים עמדנו על כך ששמה של הפרשה, ב??ה?ע?ל?ת?ך?, רומז להתעלות אישית של כל יהודי כפרט וכן להתעלות לאומית, הכרוכה ומותנית בהתעלות אישית של הפרטים המרכיבים את האומה.

היינו מצפים שבפרשה שזהו המסר שלה, גם כל התוכן יהיה בהתאם; שלא יוזכר בפרשה שום עניין בלתי רצוי בהנהגת בני ישראל בכלל, ובהנהגת שכבת המנהיגות בפרט. אבל זה לא מה שקורה בפועל.

(במדבר יב) א ו?ת??ד?ב??ר מ?ר?י?ם ו?א?ה?רן ב??מש??ה ע?ל-אדו?ת ה?א?ש???ה ה?כ??ש??ית א?ש??ר ל?ק?ח כ??י-א?ש???ה כ?ש??ית ל?ק?ח: ב ו?י?אמ?רו? ה?ר?ק א?ך?-ב??מש??ה ד??ב??ר ה' ה?ל?א ג??ם-ב??נו? ד?ב??ר ו?י??ש??מ?ע ה':

הנה לנו שותפים להנהגה המדברים סרה במנהיג, בלי לברר את העניין אתו; הם מגנים אותו על שפרש מאשתו על לא עוול בכפה, בלא ששאלו אותו קודם, מדוע נקט צעד זה. הם דנים אותו בקני המדה של עצמם; הרי גם הם נביאים, והם ממשיכים בחיי הנישואין במקביל להיותם נביאים, אז במה שונה מהם משה? מדוע הוא פירק את מסגרת הנישואין שלו ופגע כך באשתו? הם לא מעלים בדעתם שאולי יש כאן משהו שאינם מבינים, משהו שמעבר להשגתם בשלב הזה.

והפסוק הבא, לכאורה מנותק מן ההקשר, מסביר עד כמה לא הבינו את משה:

ג ו?ה?א?יש? מש??ה ע?נ?ו מ?אד מ?כ?ל ה?א?ד?ם א?ש??ר ע?ל-פ??נ?י ה?א?ד?מ?ה:

מסתבר שהם חשדו כי משה נתפס לגאווה עקב מדרגתו הגבוהה בנבואה ובמנהיגות, ועל כך היתה תלונתם. באה התורה ומעידה על ענוותנותו של משה, ובכך מבהירה לנו את הפער התודעתי שבינו לבין אחיו, שותפיו למנהיגות.

התנהגות זו של מרים ואהרון, גררה מיד תגובה חריפה מאת הבורא יתברך:

ד ו?י?אמ?ר ה' פ??ת?אם א?ל- מש??ה ו?א?ל-א?ה?רן ו?א?ל-מ?ר?י?ם צ?או? ש??ל?ש??ת??כ?ם א?ל-אה?ל מו?ע?ד; ו?י??צ?או? ש??ל?ש??ת??ם: ה ו?י??ר?ד ה' ב??ע?מ?ו?ד ע?נ?ן ו?י??ע?מד פ??ת?ח ה?אה?ל; ו?י??ק?ר?א א?ה?רן ו?מ?ר?י?ם ו?י??צ?או? ש??נ?יה?ם: ו ו?י?אמ?ר ש??מ?עו?-נ?א ד?ב?ר?י; א?ם-י?ה?י?ה נ?ב?יא?כ?ם ה', ב??מ??ר?א?ה א?ל?יו א?ת?ו?ד??ע ב??ח?לו?ם א?ד?ב??ר-ב?ו?: ז ל?א-כ?ן ע?ב?ד??י מש??ה; ב??כ?ל-ב??ית?י נ?א?מ?ן הו?א: ח פ??ה א?ל-פ??ה א?ד?ב??ר-ב?ו? ו?מ?ר?א?ה ו?ל?א ב?ח?ידת ו?ת?מ?נ?ת ה' י?ב??יט; ו?מ?ד?ו?ע? ל?א י?ר?את?ם ל?ד?ב??ר ב??ע?ב?ד??י ב?מש??ה: ט ו?י??ח?ר-א?ף ה' ב??ם ו?י??ל?ך?:

נזיפה חמורה מאד, והבהרה כי אינם מבינים כלל את מדרגתו האישית של משה וגם לא את מדרגת נבואתו; נו, צריך יותר מזה? מסתבר שזה עוד לא נגמר.

י ו?ה?ע?נ?ן ס?ר מ?ע?ל ה?אה?ל ו?ה?נ??ה מ?ר?י?ם מ?צר?ע?ת כ??ש???ל?ג; ו?י??פ?ן א?ה?רן א?ל-מ?ר?י?ם, ו?ה?נ??ה מ?צר?ע?ת:

ראינו ברשימות לפרשת מצורע ולפרשת תזריע, כי מחלת הצרעת הנה תוצאה של לשון הרע. לפנינו כאן המקור לקשר שבין דיבור בלתי מתוקן, לבין תופעות גופניות לא נעימות.

כעת נחזור לשאלה שהצגנו בתחילת הדברים, מדוע התורה מספרת לנו דברים שהם לכאורה, היפך ההתעלות, בפרשה שעניינה הוא התעלות? ולא זו בלבד, אלא שאירוע זה הופך למופת שאותו יש לזכור תמיד וממנו יש ללמוד, שהרי התורה מצווה:

(דברים כד) ט ז?כו?ר א?ת א?ש??ר-ע?ש??ה ה' א?ל?ק?יך? ל?מ?ר?י?ם ב??ד??ר?ך? ב??צ?את?כ?ם מ?מ??צ?ר?י?ם:

מסתבר, שאירוע שלילי הופך לחיובי, אם לומדים ממנו מה שצריכים ללמוד.

קירוב החוטא מביא מרפא

ומה יש ללמוד מאירוע זה? הנה מה שמציע הרמב"ם (הלכות טומאת צרעת, ט"ז, י'):

(...) הרי הוא אומר, התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה; שהיתה גדולה ממנו בשנים, וגידלתו על ברכיה, וסכנה בעצמה להצילו מן הים; והיא לא דברה בגנותו, אלא טעתה (בכך) שהשוותו לשאר נביאים; והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו, שנאמר ו?ה?א?יש? מש??ה ע?נ?ו מ?אד; ואע"פ כן, מיד נענשה בצרעת. קל וחומר לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות.

כלומר, אם מדברים רע על מישהו, אפילו מתוך כוונה טובה ואפילו אם המדובר אינו מקפיד על כך – זה רע. אבל זה רק המסר השלילי; יש גם מסר חיובי בסיפור הקשה הזה?

(במדבר יב) יא ו?י?אמ?ר א?ה?רן א?ל-מש??ה ב??י א?דנ?י א?ל-נ?א ת?ש??ת ע?ל?ינו? ח?ט??את א?ש??ר נו?א?ל?נו? ו?א?ש??ר ח?ט?אנו?: יב א?ל-נ?א ת?ה?י כ??מ??ת א?ש??ר ב??צ?אתו? מ?ר?ח?ם א?מ?ו? ו?י??א?כ?ל ח?צ?י ב?ש??רו?:

אהרון לא היה היוזם של הדיבור השלילי והוא יצא מזה בלי פגע, אבל הוא אינו מצטנף בפינתו ושמח "אני את נפשי הצלתי ולא איכפת לי מאחרים". הוא חש אחריות לגורלה של אחותו הגדולה, שותפתו לטעות.

ואיך מגיב משה? התורה העידה עליו כי הוא ע?נ?ו מ?אד, והנה הביטוי לענווה: יג ו?י??צ?ע?ק מש??ה א?ל-ה' ל?אמר: א?ל, נ?א, ר?פ?א נ?א ל?ה?:

בלי שום נטירת טינה ח"ו. אבל זה לא כל כך פשוט; אילו זה היה תלוי במשה לבדו, יש להניח ששום נגע לא היה פוגע במרים. הוא הרי מוחל על כבודו, ומראש. במצב כזה, המסר החינוכי עלול להתמוסס. לכן, ה' מקבל את תפילתו, אבל לריפוי מאוחר יותר, לא מיידי:

יד ו?י?אמ?ר ה' א?ל-מש??ה, ו?א?ב?יה?, י?רק י?ר?ק ב??פ?נ?יה?, ה?ל?א ת?כ??ל?ם ש??ב?ע?ת י?מ?ים; ת??ס??ג?ר, ש??ב?ע?ת י?מ?ים מ?חו?ץ ל?מ??ח?נ?ה, ו?א?ח?ר ת??א?ס?ף:

זהו קל וחומר; אם אביה היה נוזף בה – היה עליה להתבייש בפינה שבעה ימים, קל וחומר לנזיפה מהבורא יתברך שצריכה להסגר שבעה ימים. אז מה, סתם עונש כנקמה על מעשה רע? ח"ו, לא עונש, אלא לקח לדורות כנ"ל וכדלהלן:

טו ו?ת??ס??ג?ר מ?ר?י?ם מ?חו?ץ ל?מ??ח?נ?ה ש??ב?ע?ת י?מ?ים ו?ה?ע?ם ל?א נ?ס?ע ע?ד-ה?א?ס?ף מ?ר?י?ם:

למה ו?ה?ע?ם ל?א נ?ס?ע ע?ד-ה?א?ס?ף מ?ר?י?ם? הרי יכלו לנסוע כאשר היא מתלווה אליהם בשולי המחנה, מחוצה לו. למה להתעכב כל כך הרבה זמן, שבעה ימים, סתם כך?

(סוטה ט/ב) מרים המתינה למשה שעה אחת (כשהיה בתיבה בתוך היאור), שנאמר (שמות ב, ד): ו?ת??ת?צ??ב א?ח?תו? מ?ר?ח?ק ל?ד?ע?ה מ?ה-י??ע?ש??ה לו?, לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר; שנאמר ו?ה?ע?ם ל?א נ?ס?ע ע?ד-ה?א?ס?ף מ?ר?י?ם.

'מדה כנגד מדה' קוראים לזה חז"ל.

אז כשמקיימים את הציווי שציטטנו לעיל: ז?כו?ר א?ת א?ש??ר-ע?ש??ה ה' א?ל?ק?יך? ל?מ?ר?י?ם ב??ד??ר?ך? ב??צ?את?כ?ם מ?מ??צ?ר?י?ם: יש הרבה מה לזכור; הזיכרון הראשון, כפי שלמדנו ברמב"ם, הוא שעל דיבור רע – משלמים, אפילו אם לא מתכוונים לרע. כל שכן שמשלמים אם מתכוונים לפגוע בדיבור. (ועוד יותר כל שכן, שמשלמים על מעשה רע.)

חוץ מזה לומדים מאהרון שלא לברוח מאחריות, אלא לנסות לתקן את הנזק במידת האפשר.

עוד עלינו לזכור כי בכל אחד יש משהו טוב; ואפילו אם נכשל במשהו, אסור שנשכח לו את הטוב, גם אם מדובר בטוב מן העבר הרחוק.

ולענייננו, הכי חשוב זה מה שלמדים ממשה; שום הקפדה על מי שחטא נגדו, ותפילה מכל הלב לבורא יתברך שיסלח לה וירפאה רפואה שלמה. כמובן, תפילה כזאת יכולה לצאת רק מפיו של מי שבעצמו לא הבחין כלל שיש על מה לסלוח.

אכן, ללמוד ממשה – צריך כל אדם; כל שכן אם הוא ניצב בעמדת הנהגה. להגיע למדרגתו של משה – אולי לא נגיע, אבל אין אנו פטורים מלנסות. הרי בשביל זה התורה מספרת לנו את הסיפורים האלה, ועוד מצווה עלינו לזכור אותם יום יום.

אה, איך שכחתי; הרי אנחנו מתייחסים לתורה כאל אנכרוניזם צרוף, אז מה שייך להציע שנלמד ממשה, מאהרון?

באמת, הגיע הזמן שנתפכח מן האשליה של חיים כעם המנותק משורשיו. המציאות היומיומית מוכיחה עד כמה אין כאן עם ועד כמה אין אלה חיים. עלינו להתחבר שוב לשורשים, כי חפצי חיים אנחנו.

ובאמת הגיע הזמן שיהיה רק טוב ליהודים.

מאמרים נסים ישעיהו

ביקורת על "מושחתים" ואהבת ישראל

גלי השחיתות המאיימים להטביענו

שעירים לעזאזל של חינוך תעשייתי

חוגגים עצמאות? של מדינה יהודית?!

חירות אמיתית, יש דבר כזה?

במעלה או במורד?

לא בכוח מרפאים מחלות

וביום השמיני ימול בשר ערלתו

זאת החיה אשר תאכלו

כטוב לב המלך ביין

אשר נשיא יחטא

כל העובר על הפקודים

א?לה הדברים

וישמע יהושוע את קול העם

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם

המשפטים אשר תשים לפניהם

אלוהי כסף ואלוהי זהב

הטרם תדע כי אבדה מצרים?

ויהי חושך אפילה

ולקחתי אתכם לי לעם

והן לא יאמינו לא ולא ישמעו בקולי

ו?א?נ?י נ?ת?ת??י ל?ך? ש??כ?ם א?ח?ד ע?ל-א?ח?יך?

העדר אור, או ממש חושך?

סתומים וחתומים הדברים עד אין קץ

אין מלך בישראל

הארץ אשר אתה שוכב עליה

כלך מלשון הרע הזה

לתקן שלחתיך ולא לקלקל

זעקת סדום ועמורה כי רבה

אל נא תהי מריבה ביני ובינך

אחרי המבול או אחרי - המבול

בראשית: והייתם כאלוקים

סוכות: כל האזרח בישראל יישבו

ראש השנה

אני לדודי ודודי לי

והיה אם שמוע תשמע

כי תבנה בית חדש

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך

בנים אתם לה'

אנשים חכמים ונבונים וידועים

זאת הארץ

ברית שלום

טוב בעני ה' לבקר את ישראל

לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ

כי העדה כלם קדושים ובתוכם ה'

ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל

על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו

המעשה והכוונה

שבועות: חמדה גנוזה

אחדות למרות המחנאות

חוקי יסוד וחוקים רגילים

הקרב והמערכה

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו