אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חדש - צחה בשלג - הצלם ג´וליאן ריי - מכיל עירום


התמונה של רמי נוידרפר

מה רואים כאן? נראה כי יש כאן מישהי (האמנם?) המנסה למחוק את סימני זהותה המינית, עד זוב דם (?) יש משהו מציק ומטריד עד מאד ביצירה השונה הזו. ג'וליאן ריי, המתגורר באנגליה, מגדיר עצמו כאמן דיגיטלי, ולא כ'צלם' שכן הוא משתמש בצילום ככלי לעיצוב היצירות שלו העוברות עיבוד מאסיבי לאחר הצילום. שוחחתי עם ג'וליאן אודות עצמו והתמונות שלו.- איך היית מגדיר את האמנות שלך?- אני מגדיר את עצמי אמן דיגיטלי ולא צלם.אחת הסיבות לזה היא שאני דובר אמת כפייתי. היות שרוב התמונות היום עוברות דרך פוטושופ וממילא מצולמות (אצלי בכל אופן) באמצעי דיגיטלי- זה נראה לי הגון . אני חי על קו התפר שבין צילום וציור. לרוב משלב מדיות ביצירתי. למעשה רק לאתר הקבוצה של שלומי אני מעלה כיום תמונות שהן צילום נטו (ולתערוכות ממוקדות) לרוב אני מעדיף לשלב את שני התחומים לאחד. בתמונות רבות שלי יש אלמנטים ציוריים או מצויירים ובציורים רבים אני מכניס אלמנטים מצולמים. כיום גם כשאני מצייר אני עושה זאת בעזרת כלים דיגיטליים (מכחול דיגיטלי מקצועי ותכנת ציור רצינית)- מה ניסית להביע ביצירה הזו?- הנושא בתמונה הזו הוא חלק מפרוייקט מקיף שאני מתעסק בו זמן רב. עיקרו בטיפול והגשה של הדואליות בחיים שלנו, בכוונות שלנו וברצונות שלנו. ישנה תיאוריה מפורסמת הנקראת תאורית עונג כאב ,הגורסת כי יש אלמנט של כאב בכל עונג ולהיפך. מתוך התיאוריה הזו התגלגלתי לתוך סממנים אחרים של הדואליות,גם באופן שהם מתבטאים במיניות שלנו ובהצגה המגדרית וגם בתחומים אחרים. לדוגמה :לרוב המודלים הנשיים שלי יהיו בפוזיציה גברית מעט או יפגינו סממן גברי מתוך העמדה נשית. לרוב אני מטייל על הקו שבין מה ששפוי אצלנו למה שסטוי. אני משתדל לעשות זאת בעדינות רבה. לא משתמש במיניות בוטה. מצלם עירום מנקודת מבט של דומם כמעט. לא הופך את המודל לחפץ אבל את הסיטואציה - כן. בדרכי הקטנה אני מנסה לבחון את גבולותיכם כצופים -כמו גם א גבולותי שלי, אם על ידי סתירות מובנות ואם על ידי פרובוקציה של מושגים. כתבתי באשכול של התמונה, כפי שפורסמה ב'קבוצת הצילום של שלומי': "פעמים רבות אני רואים כי אין טוב או רע,יפה או מכוער,חכם או טיפש עונג או כאב.אולי בעצם כל התכונות האנושיות,כל הרגשות האנושיים הם דואליים,דו צדדיים. יפהמכוער....טוב רע... וכדומה."אני מנסה "לנגן" על המיתר הזה מעט. לנסות לדחוף את מערך האסוציאציות שלנו אל ההבנה הזו שלא סביר שהכל שחור או לבן. לא, איני טוען שהכל אפור.

לא לעכברוש אני מכוון אלא לזברה.תערובת אמיתית ואקראית של ניגודים- זה האדם.- התמונה הזו מעוררת אצלי הרבה שאלות. בוודאי התכוונת שזה מה שיקרה...- בתמונה זו ניסיתי לגעת ב א-מיניות,בעונג לעומת כאב, נקיון לעומת זוהמה. הנערה בשלג הצח מנסה לנקות את עצמה מסימני מיניותה והיא עושה זאת עד זוב דם. האם היא סובלת? האם היא נהנית? אישה או נער? האם התמונה שמתקבלת בראשכם צחה ונקיה כמו השלג או מסואבת בדם? האם נינוחות התנוחה שלה מסתדרת עם הכאב שאמור לעוות את גופה? האם היא יפה כמו המודל או מכוערת כמו המעשה שהיא עושה לעצמה?- ספר לי על האופן בו נוצרה התמונה הזו?- התמונה צולמה בסטודיו על רקע לבן (שהוא אגב הגירסה המועדפת עלי כרגע-את הגירסה עם החרמון ברקע יצרתי למען הפורום). תמונת החרמון צולמה לפני שנים במצלמת פוקט,מכאן האיכות הירודה ולכן ההעדפה לגירסה ללא רקע) -עד שאצלם את החרמון מחדש.... אבל תבחר את מה שעדיף בעיניך להציג באתר. "צחה כשלג" - גרסת הסטודיולאחר הצילום , ריטשתי והעלמתי כל סימן לחזה של המודל כדי להנמיך את רף המיניות. רק אחרי כן הוספתי את השריטות והדם. ואחרי זה הושבתי את הרקע ומיזגתי אותו לתמונה. התאורה כוונה כך שתיצור צללים משתי סיבות :ליצור מעט "ליכלוך" ולהקל עלי למזג את הרקע עם השלג של החרמון תוך כדי שמירת האמינות של הדימוי.ג'וליאן שלח אותי לגלריה שלו באתר deviant art- אמנות חריגה.חלק מיצירותיו גרמו לי לתחושה של זעזוע. הנה אחת לדוגמה:קישוריםהגלריה של ג'וליאן בקבוצת הצילום של שלומיהגלריה של ג'וליאן ב"במה חדשה"הגלריה של ג'וליאו ב deviant artהגלריה של ג'וליאן ב flickr

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר