אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המורים של פעם - גמנסיה תרבות, ליטא , תרצז


התמונה של רמי נוידרפר

השנה - 1937. המקום, אי שם בליטא, באחד מבתי הספר של רשת "תרבות". אולי מדובר בעיר הורודק ואולי במקום אחר. בעוד שנתיים תיפול העיר הידי הצבא האדום ושנתיים לאחר מכן, בידי הנאצים. סביר להניח כי רוב הנערים והנערות שבתמונה , נספו בשואה, והם כבני 15.רשת תרבות היתה רשת חינוך בשפה העברית, בעלת אופי חילוני ציוני. היא הצטיינה ברמה הגבוהה מאד של הלימודים בה, באיכותם של המורים, וברמה הגבוהה של העברית אותה נשאו עמם בוגרי הגמנסיה, גם אם רגלם לא דרכה מעולם על אדמת ארץ ישראל. נתבונן בתמונה. ילדים גלויי ראש, רבים מהם גלוחי ראש - האם היתה זו אופנה או שמע היו סיבות בריאותיות? בחוץ, אין ספק, הקיץ במלוא עוזו.נדמה לי שהתבוננות בתמונה מספיק בה כדי להמחיש את השינוי שחל במעמדו של בית הספר ובמעמד המורה, מן הגולה היהודית ועד למדינת ישראל כיום.במרכז , המורה, ד"ר אליעזר שרייבמן, שעליו כותבת לי ביתו, הסופרת ד"ר לימור שריר:היכרותי עם מערכת החינוך החלה כבר בשנות ילדותי המוקדמות כבת להורים מורים. אבי אליעזר שרייבמן ז"ל היה מורה צעיר כבר בבית הספר "תרבות" בליטא ועלה לארץ הרבה לפני מלחמת העולם השנייה במסגרת תנועת נוער ציוני. הוא שימש בתחילת דרכו מורה במושבה אבן יהודה ואחר כך ניהל את בית ספר וייצמן ביפו, תל- נורדאו בתל- אביב ואף שימש מנהל המחלקה לחינוך בעריית תל- אביב. אף אימי הייתה מורה.אבי היה איש אשכולות בעל תארים אקדמאיים רבים אך יותר מכל היה אידיאולוג ומחנך בנשמתו.הקניית תרבות וידע היו חשובים מאוד בעיניו. כבר לפני חמישים שנה הוא הנהיג לימודי מתמטיקה בכיתות ז וח' בבית הספר היסודי – דבר שהיה אז חדשני וחינך את תלמידיו לשאוף למצוינות, תוך הדגשה על החינוך לערכים ולאהבת המדינה אך לא פחות חשובים היו בעיניו הדאגה והתמיכה בתלמידיו לא רק בבית הספר אלא גם בסביבתם הקרובה. עבורו כל תלמיד היה עולם ומלואו: הוא הכיר היטב את תלמידיו, בקר בבתיהם והיה מודע לבעיותיהם האישיות ,לפערים תרבותיים ולקשיים כלכליים. הוא הנהיג יום לימודים ארוך בבית ספרו, הסעות וארוחות צהריים למי שחפץ תוך התחשבות במצבם הכלכלי הקשה של חלק מהם. לעתים עזר לתלמידיו להתמודד עם מחלה במשפחה, עם פרידה או גירושין. הוא הנהיג לימודי עזר חינם בבית הספר לתלמידים מתקשים או עם בעיות למידה. הוא לחם נגד נשירת תלמידים ממערכת החינוך. לא אחת שכנע הורים להמשיך ולשלוח את ילדיהם לבית הספר ( אז לא היה חוק חינוך חובה) תוך הדגשה על חשיבותו של החינוך לעתידם. הוא בנה להם עתיד והם גמלו לו באהבה ובהישגים הנפלאים שהגיעו אליהם עם השנים. הגמול שלו היה הסיפוק שבהצלחתם. על תלמידיו נמנים פרופ' חיים הררי, ד"ר נמרוד נוביק, חיים רמון, יונה אליאן , שרל דורל ועוד רבים וטובים .אז לא עלה על דעתו של איש מהמורים להילחם על משכורת או תנאים. מקצוע ההוראה היה בגדר אידיאל שיש להגשימו והכסף היה פחות חשוב.כיום שינה העולם את פניו ואכן ישנה חשיבות להשתכרות ולתנאים. שכר המורה בישראל נשחק כל כך עד שאיננו מאפשר לפרנס בכבוד ועל כן הפך עם השנים למקצוע שולי המשמש למעין השלמת הכנסה. מטבע הדברים שגם רמתם של המורים יורדת מכיוון שהמקצוע איננו אטרקטיבי מספיק לבעלי תארים אקדמאיים המעדיפים לחפש מקצועות בעלי פוטנציאל השתכרות משתלם יותר. וכך הולך ופוחת הדור ומקצוע ההוראה, שאין חשוב ממנו, בהיותו המפתח לחינוך הדורות הבאים נדחק לקרן זווית.

החינוך הוא עתידה של מדינת ישראל ואם היא לא תדאג לתגמול מועדף של המורים וכתוצאה מכך למשיכת מיטב מוחות למערכת החינוך נוכל לומר שהמדינה בעצם מוותרת על עתידה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר