אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

צלם השבוע פליקס לוּפָּה


התמונה של רמי נוידרפר

פליקס לופה

פליקס לופה, גם הוא חבר בקבוצת הצילום של שלומי הוא צלם רחוב מעולה, שיצירותיו מרתקות את הצופה בהם, לפעמים משעשעות, לפעמים כואבות.

צלם רחוב טוב, בעיני, הוא צלם בעל ראייה חדה, ובעל יכולת יוצאת דופן לאתר ולתעד בשבריר שנייה אירועים מיוחדים, רגע חולף שלא יחזור עוד, רגע שיש בו אמירה מעניינת. כזהו למשל אלקס ליבק.

פליקס לוּפָּה, יליד 1972, מצלם מגיל קטן מאוד, במשך השנים עסק בתחומים שונים בצילום כמו : אופנה (במילאנו) , צילום תיעודי גיאוגרפי, וצילום רחוב. פליקס הדריך בשני בתי ספר לצילום בתחום המעבדה בש/ל, איש מעבדה מקצועי, הדפסת עבודות לצלמים ותערוכות. חלק מצילומיו התפרסמו במגאזינים שונים בארץ ובחו"ל..

"הניסיון שלי בצילום, אומר לנו לופה בצילום הוא תוצאה של שני מרכיבים חשובים: הראשון - אלפי שעות צילום בשטח. והשני - אלפי שעות בחדר חושך, כאשר האחדמשפר את השני. לדוגמה- אם צילמתי תמונה גרועה, זה ייקח לי שעות לשבת לתקן אותה, אבל תוך כדי תיקון בתנאי מעבדה אני לומד על הבעיות בצילום עצמו ומלמד את עצמי לא לחזור על אותם טעויות בשטח כדי שלא אצטרך לשבת שעות על הצילום הבא.

כיום אני מתמקצע בתחום חדש עבורי והוא "צילום רחוב" (בכוונה במרכאות מכיוון שאין מדובר בצילום רחובות או ברחוב בלבד) למעשה זהו ז'אנר רבגוני ומורכב ביותר אשר יכול להתבצע בכל מקום ציבורי כמו סופרמרקט, קניון, חוף הים, קופת חולים, בית קפה, חנות בגדים וכו' .

צילום רחוב הוא מדהים מכוון שאתה יוצא מהבית לבדך אל הרחוב ואינך יודע לאן ייקחו אותך רגליך. חשוף לכל דבר קטן, מרוכז כמו צייד, כל החושים,האנטנות והמכ"ם פועלים בעוצמה מלאה, וההגנה היחידה שלך היא כל מה שהינך, תמצית האופי שלך. - כך גם יראו התמונות שלך.

משתדל להשתפר מצילום לצילום (לא בטכניקה חלילה, אלא במחשבה יצירתית) רק כך אני מאמין שאפשר להתקדם ולהוביל בתחום הזה בעתיד.

ולסיום , לא הזכרתי את המצלמה מכיוון שבוודאות אני יכול לאמר אחרי שנים של צילום כמעט בכל סוגי המצלמות הקיימות שברגע שאני מצלם מבחינתי היא לא קיימת כי אין משמעות לשם שמודפס על הקופסא הזו."

"כשם שלא שאלו את רמברנדט עם איזה מכחול הוא צייר", מצטנע לופה, "או סופר באיזו מכונת כתיבה הוא השתמש כשכתב את הרומן, כך לא חושב באיזו מצלמה משתמש הצלם והסיבה היא שהתמונה כבר נעשתה בדמיון עוד לפני שנלחץ הכפתור..."

(כותב שורות אלה מבקש בצניעות לחלוק על פליקס לופה, וטוען כי הוא לא רוקד טוב, משום שהרצפה עקומה...)

בחרתי הפעם להביא שלוש תמונות שצילם פליקס לופה כי היה לי קשה לבחור ביניהן...

1. התמונה: "האגף לשיפור פני העיר".

אני רואה בתמונה זו אמירה אירונית חזקה. "האגף לשיפור פני העיר" אומרת הכתובת האופטימית על מחסום הברזל, ומגלה מאחורי הסורגים את הקבצן המוסלמי, כורע בתפילה לעבר מכה. האירוניה של "שיפור פני העיר" מחד, והסורגים מאידך, תל אביב העיר העברית הנהנתנית מחד, והאביון הערבי מאידך, מכים בנו הצופים בחוזקה.

מספר הצלם: "תמונה זו צולמה באחד מימי השישי העליזים בכניסה לשוק הכרמל צמוד לרח' אלנבי. קבוצה של מתופפים הגיע והתמקמה ברחבה שהיא צומת הכרמל ונחלת בנימין. עם תחילת הנגינה החל להתאסף קהל צעיר סביב הלהקה תוך כדי ריקוד לפי הקצב, במקביל ראיתימעברו השני של הרחובשתי דמויות "מוכרות" שזיהו את הפוטנציאל בקהל שמח וטוב לב, וחצו את הכביש במהירות.

התייעצות קלה לגבי מקום אסטרטגיהרמת הקפוצ'וןוכניסה מיידית ל"עבודה".

התמונה הראשונה שצולמה נראתה לי רגילה למדי כשלפתע ראיתי את הגדר שעמדה בכניסה לשוק אשר העמידו על מנת למנוע ממכוניות להיכנס לרחוב, באותה השנייה כבר ראיתי את התמונה הסופית, הרמתי את הגדר והנחתי אותה כך שתתאים לי לקומפוזיציה.

המקום מאוד סמלי והתמונה נותנת קצת חומר למחשבה למי שאחראי לשיפור פני העיר, נכון להיום הצומת הזו היא ה"עסוקה" ביותר בת"א ע"י הקבצנים."

2. התמונה : "כל אחד סוחב את הצרות שלו" (יש לכם שם מוצלח יותר?...)

זוהי בעיני תמונה מלאת הומור, ותפיסת רגע מוצלחת במיוחד. השילוב של האיש ההזוי עם המגרה, הקשיש עם הכלב האישה עם הילד והציורים על הכביש, הוא צירוף רגעי, שלא יחזור לעולם.

הצל מספר: "התמונה צולמה בשד' בן גוריון בת"א, כשלמעשה עקבתי במשך כמה דקות אחרי האיש עם המגירה לאורך רחוב דיזנגוף, רצה הגורל והוא פנה ימינה לשדרה ושם כבר ראיתי כמה מטרים קדימה את התמונה הסופית. עקפתי אותו, התמקמתי לצילום וראיתי המון אלמנטים שיכולים להשתלב בתמונה ברגע שיגיע אלי, הדבר היחיד שפחדתיממנו הוא שרוכב אופניים עלול לחתוך אותי בדיוק ברגע המכריע."

3 התמונה: "קווים לדמותו". (לפי הצעתו של koko)

אומר הצלם נדב:

"במבט חטוף זו נראית תמונה רגילה, כזו שלא שווה מבט מעל לשנייה.

במבט של צלם זו תמונה של יוצר ענק שלא רבים שמעו אותו עדיין.

משחק של פסים.

החל מהפסים על החולצה של האיש, פסים של צל, פסים של ספסל, פסים של סורגים, פסים עגולים וגולת הכותרת פסים של קביים!

פשוט ענק!

התפיסה הזו מכפרת על כל אספקט שלילי שתפסת, הנוגדים את ה"חוק" היבש של הצילום הכולל חיתוך ראש, חלקים שרופים ומעט חוסר חדות על האיש.

זה רק מוכיח שוב שאין חוקים כל עוד הנושא מספיק חזק, לדעתי כמובן.

ופליקס מספר לנו

" זו תמונה שצולמה מבחינתי במהירות האור, מעולם לא שלפתי כל כך מהר כמו אז מכוון שהמרחק בינינו היה קצר מאוד כשלפתע הופעתי מולו, אני זוכר שצילמתי לאורך והמשכתי ללכת כשבדרך אני מנסה לשחזר ולהבין למה בכלל צילמתי אותו? אבל ברגע שראיתי את התמונה הבנתי את המשמעות הגדולה של לצלם ללא טכניקה מכיוון שהיא כבר נמצאת עמוק בתת מודע, כמו לנשום מבלי לחשוב על זה - אינסטינקט בסיסי."

האתר של פליקס לופה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר