בתוך הבונקר של היטלר / יואכים פסט


התמונה של דן לחמן
112 צפיות

ימיו האחרונים של היטלר - על ספרו של יואכים פסט

היה לי קשה להביא את עצמי לקרוא את הספר הזה. יש בי חשש מצורת הכתיבה המתפרסמת לאחרונה, זו "המטהרת" זו המנסה לספר לנו "גם אנחנו היינו מסכנים".

בתוך

בתוך הבונקר של היטלר 14 הימים האחרונים / יואכים פסט. הוצאת אחוזת בית

בוודאי שמעניין אותי לדעת. בוודאי שאני רוצה ללמוד איך חיו וחשבו הגרמנים "הקטנים". מה ידעו ומה לא. במה האמינו. איך נתפסו לכל זה. אינני רוצה שינסו לשחוק את מה שאני מרגיש ואינני רוצה רגשות דואליים בהקשר הזה.

אבל היטלר, היטלר עצמו. כל פרט מרתק אותי באיש הנורא הזה, כל מה שאפשר לדלות. יואכים פסט ראיין את אחרוני השורדים מהבונקר, הוא הצליב תחקירים מימי הכיבוש וכתב את "בתוך הבונקר של היטלר".

התמוטטות גרמניה במלחמה היא אחת ההתמוטטויות הקולוסאליות הגדולות בהיסטוריה. לא רוצים לחשוב על זה בדרך כלל. איך מדינה מקימה את עצמה מבעיות מלחמה קודמת. נולדת מחדש מתוך עצמה, יוצאת למחמה, מצליחה להביא הרס על יבשת וסופה שהיא נהרסת בשל אותו כוח שחור.

היטלר ידע כבר ב1941 שהוא הולך להפסיד את המלחמה הוא דיבר על זה בנובמבר אותה שנה. ב1945 כבר אמר " אם ניפול, נפיל ביחד אתנו את העולם" ובכל זאת, לא ידע בשנים שבין לבין איך לסיים את המלחמה. ולא רק, הוא המשיך לדרוש למות למענו עד האיש האחרון. כולל הילדים האחרונים בברלין.

משרד הקנצלר של הרייך שמתחתיו נמצא הבונקר, אפריל 1945

מה קרה שם באמת היה כתב חידה. איש אינו יודע מה קרה באמת עם גופותיהם של היטלר ואווה בראון. הרבה פרטים נשארו מעורפלים. רק ב1955 התחילו לחזור מרוסיה שבויי מלחמה. ביניהם רופא השיניים של היטלר וכמה מעובדי הבונקר. אותם ניתן היה לחקור במישרין.

איך חיי אדם כמו היטלר חודשים רבים בבונקר, עשרה מטרים מתחת לפני הקרקע מבלי לעלות למעלה. בלי לראות את העיר הנצורה. בלי קשר עם העולם.

היטלר מגיח מהבונקר בפעם האחרונה - מתוך הסרט - "הנפילה"

כשצ'רצ'יל הגיע לברלין אחרי המלחמה הוא ביקש לראות את הבונקר. הוא ירד קומה או שתיים, אך כשהובהר לו שהקומה החשובה, הפרטית, נמצאת שתי קומות למטה סרב לרדת יותר ויצא. הוא לא הסביר מעולם למה. אבל האם גם הוא שאל את עצמו את השאלות הללו לגבי אויבו המר. איך הוא חי כך. איזו השפעה היו לחיים כאלה על החלטותיו. גם אם כבר היה חצי מטורף. כיצד החיים מתחת לפני הקרקע השפיעו עליו.

הבונקר לא נולד בזמן המלחמה. כבר ב 1935 נתן היטלר הוראה לבנות לו בונקר מתחתם לשכת הקאנצלר. בעתיד יתפרסו עוד ועוד בונקרים והם יאוחדו בפרוזדורים אין סופיים.

היטלר ובלונדי , בתקופה טובה יותר

ב16.4.45 פתח הצבא הרוסי במתקפה שיעדה כיבוש ברלין. כוחות עצומים רוכזו לצורך המערכה הגורלית הזאת. ולא סתם היא נקראה כיבוש ברלין ולא כיבוש גרמניה, שממילא הייתה כבר כבושה. כיבוש ברלין היה סופו של היטלר.

אחת השאלות הקשות והמוזרות היא השאלה איך הצליח להשפיע אישיותו של היטלר על הגנרלים למודי המלחמה. לשמוע את ניתוח המצב המנותקים מן המציאות אותה הכירו, ולמה נשמעו להוראות שידעו שאין להן שחר. איך היטלר גרם לעצמו להאמין לגרינג ולאחרים שסוף המלחמה תהיה ניצחון גרמניה. לא רק שיש תקווה אלא שהם בטוחים.

כשמגיעות הידיעות הראשונות על הצלחותיהם של צבאות בנות הברית היטלר אומר " אני מוקף מכל עבר בוגדים ובגידות. רק המזל הרע נאמן לי ובלונדי גם" בלונדי הייתה כלבתו.

מה שעורר בו תקווה הייתה ידיעה שקיבל שההורוסקופ מגלה שינוי לטובה, והנה כמה ימים אחרי מת רוזוולט. ולרגע היה נראה שהכוכבים והאצטגנינים צדקו.

בבונקר חיו עשרות אנשים. מלבד הצמרת המדינית והצבאית היה שם צבא של עוזרים, מזכירות, רופאים, טלפנים שליחים ועוד עשרות רבות של בעלי תפקידים שונים. בחדרו הפרטי, ובכל חדר שהיטלר היה אמור להיות בו עמד בלון חמצן גדול. להיטלר הייתה חרדת חנק.

לפני שהוא מגיע לתאר את חיי הבונקר מנסה פסט לנתח את הסיבות לעליית היטלר לשלטון. איך הצליח האיש הזה. השאלה נשאלה ונחקרה בלי סוף. אין לה תשובה חד משמעית. לא "מצב רוחה של האומה" קודם לכן. לא האכזבה מרפובליקת ויימר. כל אלו חלקי סיבות. הבטחותיו של היטלר לעתיד מזהיר היו חלק מהסיבה. איש לא העלה על דעתו את היקף השליטה הטוטליטארית דיקטטורית שינהיג. לא היו דוגמאות בדור ההוא להסתמך עליהן כמעט. גרמניה אינה רוסיה. הנאצים אינם קומוניסטים, ומה בכלל ידעו במערב בתחילת שנות השלושים על השלטון ברוסיה. איש לא העלה בדעתו את היקף שלילת הזכויות ודרגת האלימות של המפלגה וכוחות הרחוב שלה. מכל הסיבות האפשריות והרבות אי אפשר שלא לחזור אל מי שהצליח לתת תשובה קמאית בכוח אישיותו. היטלר. האיש עצמו. עדיין לא שמעתי הסבר מניח את הדעת לכניעתו של עם לפני אישיות היסטרית מתחילתה. רעשנית תיאטרלית. מה גרם להאמין בו. איך הצליח האיש הזה להפוך את האגוצנטריות הנוראית שלו, לחבר את משמעות קיומו עצמו ואת גרמניה לקיום אחד, ואיך העם קיבל את העובדה הנוראה הזו. מה היה באישיותו שהיפנט את הגרמנים, אך לא אנשים אחרים. הכל מתחיל ונגמר כנראה באיש עצמו. האם באמת כל מה שהיה הוא מהמר שהפך לפוליטיקאי הימר על הכול והפסיד? סמוך להתאבדותו אמר לקצינים שעמדו סביבו, כשהוא מביט בתילי החורבות " איזה ערך יש לכל זה? בשלב מסוים ממילא צריך להשאיר מאחור את כל הפסולת הזאת"

היטלר, אווה בראון, ושפאר, ביום ההולדת - מתוך הסרט "הנפילה"

ב20 לאפריל חל יום הולדתו החמישים ושש. זו הייתה הפעם האחרונה שכל הצמרת הנאצית התכנסה יחד במקום אחד לחגוג יום הולדת. אווה בראון נכנסה לחיות בבונקר כמה ימים קודם לכן. מה שעניין באמת את רוב השוהים זה איך להסתלק מהעיר. הם ידעו שהצבאות הרוסיים מכתרים את העיר ותוך שעות ספורות אי אפשר יהיה לצאת ממנה. גרינג פוצץ את אחוזתו. "יורש עצר עושה דברים כאלה לפעמים" אמר לקצין שהיה אתו. היטלר החליט לא לברוח מברלין, שריו וכל הצמרת שבאה לברכו נמלטה מיד מחוץ לברלין, לעיניו של היטלר.

הימים הבאים אחוזי תזזית. היטלר מנסה לארגן מחדש את ההגנה על העיר. הוא מפזר הוראות ומשנה אתן. ממנה גנרלים בבוקר ומפטר אותם בערב. איש אינו יודע יותר מה לעשות באמת, אילו היה ניתן מבחינתם עוד לעשות. האנשים ששהו במחיצת היטלר בימים הללו מתארים אותו כצל אדם היסטרי רועד ועיניו כמו איש חולה קדחת. הקרב על ברלין מתקרב לסיומו. מרגע לרגע מגיעות יותר ויותר ידיעות על התקרבות הסובייטים, על פריצת כל קווי ההגנה האחרונים.

התקפות ההיסטריה של היטלר מתגברות עד שהוא מאיים שיירה לעצמו כדור בראש וכולם נבהלים. פסט אינו מזכיר זאת אך בספרו של שירר מסופר על אחד הימים הללו ושירר מספר שהיטלר נפל על הרצפה והחל לנגוס את קצות השטיח מרוב כעס.

גבלס הנאמן מבין שנפל דבר. הוא מביא את אשתו וששת ילדיהם לגור בבונקר. אחרי שהיטלר נרגע הוא יוצא ומודע לכולם שאין לו יותר הוראות. שאיש הישר בעיניו יעשה. כשהוא מנסה להעביר סמכויות לגרינג אומרים לו שאף חיל לא ילחם בשביל הרייכסמרשל. "מה פירוש להלחם? אין עוד על מה להלחם, ואם מדובר במשא ומתן, את זה יכול המרשל לעשות טוב ממני" התקפי זעם, שיגעון והשלמה עוברים שינויים מהאחד לשני לאורך היום.

משפחת גבלס בבונקר - מתוך הסרט "הנפילה"

גרינג, שנמלט מברלין שומע את המתרחש בבונקר, הוא שולח מברק ומבקש להתמנות ליורשו הרשמי של היטלר. בתוך הנאמנות להיטלר התחוללה כל הזמן גם מלחמת ירושה סמויה. היטלר מפטר את גרינג, קורא לו בוגד. והוא מתלונן שוב על הגורל. "העולם לא חסך ממני שום דבר, לא אכזבה לא הפרת אמונים לא חוסר כבוד ולא בגידה." הגורל אשם בכל.

סצנה נוספת התרחשה בבונקר כשהגיעה השמועה שהימלר הציע את עצמו כמתווך שלום לבנות הברית. היטלר ראה את הבגידה הגדולה מתרקמת מולו. הוא היה יכול להבין לו זה היה גרינג, הוא לא חשב עליו טובות. אך הימלר, זה שדיבר עד לרגע האחרון על נאמנות מוחלטת. זה שבר אותו וגרם להיסטריה חדשה הנותנת לו אפשרות לפרש את כל הכישלונות כבוגדנות.

היטלר ואווה בראון ביום נישואיהם - מתוך הסרט "הנפילה"

מה עבר במוחו של היטלר כשהחליט לשאת רשמית את אווה בראון אין לדעת. אם החליט כבר להתאבד בשעות הקרובות יתכן שרצה למות כגבר נשוי, אולי כדי לכבד אותה שתהייה אלמנה או אישה נשואה אם תתאבד אתו. בחצות נערך טקס נישואין חפוז. בהשראת הטקס של היטלר נערכו במהירות עוד כמה טקסים כאלה בתוך הבונקר. ל"חוגגים" אתו אמר שרעיון הנאציונל סוציאליזם גווע ולעולם לא יקום לתחייה. הוא פרש לחדרו לכתוב את צוואתו הפוליטית והפרטית. הוא הדיח את גרינג והימלר. מינה ממשלה חדשה ושורה של מינויים אחרים. במשפט האחרון קרא לעם הגרמני " אני מטיל על מנהיגי האומה ועל הנתינים את החובה לקיים בקפדנות את חוקי הגזע ולהיאבק בלי רחמים במרעילה העולמית של כל העמים היהדות הבינלאומית" האובססיה לא עזבה ותו עד לרגע האחרון.

החללים הראשונים בהחלטת ההתאבדות הייתה הכלבה בלונדי וחמשת גוריה. היטלר אמנם אמר שאינו רוצה שתיפול בידי הרוסים, אך יתכן שרצה גם לבדוק את יעילות כמובסות הציאניד.

בינתיים הגיעה הידיעה עלסופו של מוסוליני. היטלר לא הצטער על מותו אך נחרד מהאפשרות שההמון יעשה בו שפטים או שיילקח בשבי לרוסיה ויוצג כקוף בכלוב. יתכן שרק אז החליט את החלטתו הסופית.

בעוד שבקומה מעל, אנשי הבונקר עושים חינגה פראית, מכלים את כמויות המזון והמשקה המעולים שהיו במחסני הקאנצלר, היטלר אוסף באגף הפרטי שלו כעשרים איש שהיו קרובים אליו, נפרד מהם באופן אישי ומשחרר אותם משבועת הנאמנות אליו.

ב30 לאפריל היטלר מבין שהגנת העיר קרסה. הוא נותן הוראות אחרונות לעוזרו האישי. לשרוף את גופתו ולפזר את האפר כך שלעולם לא תימצא. ממילא ממחר יקלל אותי כל העולם, אמר כשסירב שוב לברוח מברלין.

על מותו של היטלר ישנן כמה עדויות. בכמה נאמר שירה בעצמו ברקה. באחרות שהרעיל את עצמו בציאניד וגם ירה בעצמו. לא שזה משנה יותר. אווה בראון הרעילה את עצמה.

שרפת גופתו של היטלר , מתוך הסרט "הנפילה"

ישנם תיאורי שריפת הגופה, אך המעניין הוא שאיש מן האחראים לא יצא בעצמו לבדוק אם אכן בוצעה ההוראה האחרונה. קצת לאחר התאבדותו של היטלר גבלס ואשתו מרעילים את ששת ילדיהם ומתאבדים.

באותו לילה, קצת אחרי חצות נכבש הרייכסטאג בידי הסובייטים והונף עליו הדגל של ברית המועצות. לצורך צילום שוחזרה הנפת הדגל למחרת לאור יום.

הדגל הסובייטי מונף מעל הרייכסטאג - ברלין 1945

פסט מנסה בפרק נוסף לנתח את אישיותו של היטלר ואת כוונותיו. את יצר ההרס העצום שלו. בסתיו 1944 עם הכישלונות הראשונים הוא מוציא צו אדמה חרוכה לכל חלק מהצבא הצריך לסגת. ב 19 למרס 1945 הוא מוציא את "צו נירון" לא רק אדמה חרוכה אלא ליצור "שממה שאין בה זכר לציוויליזציה."

חיילים סובייטיים בחדרו של היטלר, לאחר הנפילה

הוא נהנה מהרס, אומר פסט, אפשר היה לראות זאת מן ההתחלה, כשוורשה רצתה להיכנע לאחר המרד ב1944, הוא נתן פקודה להרוס אותה והשקיף מרחוק במשקפת. את פריז רצה לשרוף. למוסקבה ולנינגרד יעד גורל דומה. הוא השתעשע ברעיון לשלוח רקטות למרכזי קניות באמריקה. הזדון וההרס שהיו חבויים בו החלו להיות מובנים רק אחרי מותו ובתהליך ארוך של ניסיונות פענוח דמותו על ידי רבים.

בסוף הדרך פנה גם נגד העם הגרמני " החלש" העם אינו חזק דיו ואינו מוכן להקריב.... הוא לא יזיל עליו ( על העם) דמעות... אם תסתיים המלחמה בתבוסה יאבד גם העם. אין צורך להתחשב בתנאים הבסיסיים הנחוצים להישרדותו של העם הגרמני. להפך. העם הוכיח שהוא הצד החלש" אלו רק כמה מן המשפטים שאמר שוב ושוב לקראת הסוף.

העובדות שהבאתי הן רק חלק קטן מהסיפור . הספר מכיל תיאורים פרטניים מאוד. תיאורי מלחמה ואווירה. הוא כתוב בצורה מדהימה. גם מי שאיננו מבין דבר במהלכים צבאיים מבין במדויק את המתרחש. שוכחים שמדובר בסיפור היסטורי אמיתי. שמדובר בהיטלר. התחושה היא של ספר מתח מדהים המרתק וסוחף לתוכו את הקורא ומשאיר אותו חסר נשימה במרוץ להגנת ברלין. התיאורים עולים גם אל פני הקרקע, אל ההתרחשויות בתוך העיר. ההרס, אונס הנשים, התמוטטות האנושיות. אך בשום אופן אסור לשכוח, ובשעת קריאה זה הופך כמעט לאפשרי שזה ספר על היטלר, על הנאצים. אין שום דבר מעורר רחמים או אמפטיה. אולי רק שאלות. זה איננו ספר דמיוני. ולא ספר מתח מלחמתי. זה ספר על סופו של משטר נורא ואנשים בלתי ניתנים להגדרה בכלל. בתוך ההתרחשות מנסה פסט לתת הסברים משלו לכל מה שקורה באותו זמן, ובעיקר ניסיון לאבחן את אישיותו רבת הפנים של היטלר ומצבי הרוח המשתנים שלו. אין ספק שזו פרשנות אפשרית, אך היא רק פרשנות אחת מתוך רבות אפשריות. לעולם נדע מה באמת חשב או הרגיש היטלר. אפשר לנחש רק מתוך התנהגותו, וזו אכן ניתנת לפרשנות, אם כי התיאורים דומים במקומות אחרים. לפני עידנים רבים, כשעוד היו מציגים בקולנוע עדן סרטים רוסיים ראיתי סרט גדל ממדים בימים ההם ושמו נפילת ברלין. אינני זוכר ממנו הרבה, אלא שכבר מאז העניין שלי בנושא עלה ומאז לא חדל.

הערת המערכת: הסרט "הנפילה" שהוקרן לפני מספר חודשים בארץ וניתן להשכרה בספריות ה dvd, נעשה על פי ספרו של פסט שהיה גם יועץ לצוות ההפקה.

קטגוריה: 

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA
משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים
ענה לשאלה / השלם את החסר