מי היו הפיקטים? האמנם אופף מסתורין את מוצאם?

דוד פיינשטין, 31/03/2006

עם עליית המודעות הלאומית באירופה של המאה ה-19 מצד אחד והתקדמות משמעותית של מדעי האתנוגרפיה והבלשנות מצד שני רב גם העניין במוצא עמי אירופה וההיסטוריה הקדומה של היבשת.

עוד במאה ה-17 הבחין ההולנדי מרכוס ואן בוקסהורן בקרבה בין פרסית עתיקה למספר שפות אירופיות ,אולם ממצאיו לא זכו לפרסום רחב. מאה שנה אחריו סר וויליאם ג'ונס, מגדולי חוקרי תרבות הודו העתיקה, פרסם מאמר הדן בקרבה "מפתיעה" בין יוונית ולטינית לפרסית וסנסקריט. ולבסוף פרנץ בופ הכליל את ממצאיו של ג'ונס והוכיח את קיום משפחת השפות ההינדו-אירופיות.

עד מהרה הוכחה שייכותן של כל השפות החיות של אירופה למשפחה זו למעט מספר שפות שהובאו מאסיה בתקופות שונות, טוראניות (תורכית, קומיקית, בלקרית וכו) ואוראליות (הונגרית, פינית,לאפית, אסטונית) והשפה הבסקית שלא הוכחה קרבתה לאף שפה אחרת.

לאחר ניתוח ההבדלים באוצר המילים של כל השפות ההודו-אירופיות הגיעו מרבית הבלשנים למספר השערות לגבי המולדת הקדומה של עמים הודו אירופיים. כך למשל לא קיום שורש הודו-אירופי אחד למילה "ים" (סנסקריט:abdhi, סלאביות, איטלו-קלטיות:more,mare, muir וכד', יוונית:talassa, גרמניות: sea ,see , sjo). לעומת זאת קיימים שורשים כלל הודו-אירופיים למילים כמו "זאב", "שלג", "תפוח", "נהר". שיקולים המבוססים על חומר זה מאפשרים להניח אמפירית כי המולדת ההודו-אירופית הייתה באזור עם אקלים ממוזג קר רחוק מחוף הים, אך עם נהרות. על פי ההשערה הרווחת (תיאורית ה"קורגאן") מולדת זו היא אזור הערבות שבין שפך הוולגה להרי אורל או מה שכיום דרום רוסיה. על פי השערה אחרת זו אנטוליה. תחילת ההגירה ההודו - אירופית (גרמאנית, סלאבית ואיטלו-קלטית) למערב אירופה החלה כנראה בסביבות -1500 2000 לפנה"ס (תרבויות אונטיץ, הלשטאט ואורנפילד). עובדה זו עוררה בעקבותיה מסקנה מוצדקת בדבר קיום משפחת שפות אחת או יותר (ששרידן האחרון הוא השפה הבסקית), שקדמו לבוא העמים ההודו אירופיים והשפעת שפותיהם על המהגרים ההודו-אירופיים הביאה להופעת תופעות דקדוקיות ופונטיות חדשות והתרחקות משמעותית של שפות הודו-אירופיות זו מזו. כמו כן התגלו גם עדויות ארכיאולוגיות לקיום מספר שפות פרה הודו-אירופיות באירופה (אטרוסקית, איברית, שפת הכתובות מהאי למנוס, שפת ה- Linear A בכרתים).

חיפושים אחר עמים פרה היסטוריים נוספים באירופה נמשך. אחד המועמדים המובילים היו הפיקטים , שבט או קבוצת שבטים באזור שמצפון לפורת' ולקלייד ונקרא בימינו סקוטלנד. השם pict נגזר ככל הנראה מ- picti בלטינית ,כלומר "צבועים", "מקועקעים". ניתן לייחס את השם למנהג צביעת הגוף ב"צבעי מלחמה" בטרם יציאה לקרב שהיה נפוץ גם בקרב הגרמאנים והקלטים , או שמדובר בעיוות של שם עצמי שמשמעותו לא ידועה.

הגילים של אירלנד הכירו אותם תחת השם Cruithne , שקשור כנראה לשם Pryddyn שבו השתמשו הקלטים ה"בריטוניים" בבריטניה ווילס ("p" בשפות בריטוניות הופכת ל "c" בגילית). משמות אלה נוצרו גם השם Briton , Britain וכולי.

הפיקטים מוזכרים בכתבי אומניוס מ-297 לסה"נ כאחד מהשבטים העוינים לרומא בבריטניה ביחד עם ה- Hiberni (אירים) וכנגדם כנראה נבנו קודם לכן קווי הביצורים (ה-limes ) של הקיסרים אדריאנוס ואנטונינוס.

הפיקטים נודעו כשודדי ים נועזים והגיעו גם לחופי גאליה ואיבריה. בפשיטותיהם הצבאיות לתוך בריטניה הרומית זרעו הרס וחורבן והביסו מספר פעמים את הלגיונות הרומיים. מלחמותיהם ברומא נמשכו לכל אורך השלטון הרומי בבריטניה וב-208 לסה"נ אף אילצו את הקיסר ספטימוס סוורוס לנחות בבריטניה בעצמו בראש צבא של 40 אלף חיילים.

מאוחר יותר הקימו הפיקטים ממלכה פיאודאלית שהפכה לכוח הדומיננטי באזור ועמדה הן בפני ניסיונות הפלישה הסכסוניים מהדרום והן בפני לחץ הוויקינגים מהצפון.

החל מהמאה ה-5 החלה הגירה קלטית הדרגתית מצפון אירלנד. תחילה הגילים התבססו באזור מצומצם במערב הארץ ,אך עם הזמן גברה השפעתם עד שב 845 הפך קנת מק אלפין הגילי למלך הפיקטים והסקוטים ותוך מאה שנים לא נותר זכר לייחודם של הפיקטים.

על כל פנים נשאלת השאלה מה כל כך מיוחד ומעניין בתולדות הפיקטים?

התשובה היא כנראה בגישה שבה נקטו חוקרים בני המאה ה-19. המודל המקובל באותה תקופה טען ששינוי שפה נובע בהכרח מכיבוש ע"י דוברי שפה אחרת. לכן מכיוון שהשפה והתרבות הקלטיות החליפו את אלה הפיקטיות הרי הפיקטים הם בהכרח אינם קלטיים ולכן גם אינם הודו אירופיים.

מסקנה זו היוותה מקור למספר תיאוריות רומנטיות סביב העם המסתורי, אולי מהעתיקים ביותר באירופה. הפיקטים זוהו עם גזע בוני המגאליטים הקדום ובפרט גם עם בוני הסטונהנג'. כמו כן חוקרים שונים ניסו לקשר בין הפיקטים לבאסקים. אין צורך להוסיף שפרחה ספרות פסאודו- היסטורית בנושא.

הגישה ה"רומנטית" נשארה דומיננטית עד אמצע המאה שעברה עד שהחלה להיסדק לאור צמיחת הגישה החדשה "הסקפטית". הדוגלים בגישה זו העירו ובצדק שאין כמעט שום עדויות לשוניות או ארכיאולוגיות שתומכות בגרסא ה"רומנטית".

הפיקטים השאירו אחריהם מספר כתובות על גבי מגליטים הכתובות כתב אוגהאם קלטי ואת רשימת שמות מלכיהם. מבדיקה פשוטה עולה שכמעט כל השמות ברשימת המלכים המפורסמת הינם קלטיים, אמנם לא גיליים ,אלא בריטוניים. מיעוט השמות אכן יכולים להיות לא הודו-אירופיים. כמו כן קיים מספר כתובות שטרם פוענחו וייתכן שהן מייצגות שפה לא מוכרת. אם כי אין להתעלם מנוכחות אלמנט לא הודו-אירופי כלשהו בטופונימיה הסקוטית, אך אין שום סיבה לייחס אותו דווקא לפיקטים. ובנוסף ממצאי החפירות הארכיאולוגיות לא מעידים על קיום תרבות שונה במיוחד מהתרבות הקלטית בבריטניה ובאירלנד של המאות הראשונות לסה"נ. באמצע המאה ה-20 הוצעה פשרה מסוימת בין שתי הגישות על פיה הפיקטים דיברו שתי שפות אחת קלטית-בריטונית והשנייה לא הודו-אירופית שנועדה לצרכי כישוף ופולחן בדומה לשומרית בבבל. אמנם היפותזה זו לא זכתה לתמיכה רבה. כיום מרבית החוקרים נוטים לחשוב כי הפיקטים היו שבט קלטי ודברו שפה קלטית. נושא קיום שפה נוספת שאינה קלטית באזור לא ירד מהפרק אך חשיבותו פחתה מאד. נראה שרק ממצאים חומריים נוספים יאפשרו את הכרעת סוגיית מוצא גזע האנשים המקועקעים המסתורי מהצפון.