אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

כמה הערות על אאוגניקה


באלמנט הגרפי הזה נעשה בעבר שימוש רב על ידי ארגונים שעסקו באאוגניקה. שורשי העץ כוללים מדעים כמו גנאולוגיה, ביוגרפיה, ביולוגיה, בחינה מנטלית, פיסוכולוגיה, אנתרופולוגיה וגם --- סטטיסטיקה.

מה אנו יודעים על אאוגניקה, אותו ענף שנוי במחלוקת של הגנטיקה העוסק בהשבחת הדורות הבאים? האם דעתנו עליה מושפעת בהכרח - או צריכה להיות מושפעת - מההיסטוריה של העם היהודי כפסולת אאוגנית שנגרסה הגלגלי השיניים של מכונת ההשמדה הנאצית? כמה מאמרים על ענפים אאוגניים ואפיזודה היסטורית קצרה אחת

מאמר שפירסמה ב''הארץ'' העיתונאית תמרה טראובמן מספר על מחקר הגורס כי השבחת הגזע (אאוגניקה), תיאוריה ביולוגית שאנו מזהים כיום בעיקר עם הנאציזם, לא נתפשה כרעיון רע כל כך אפילו ביישוב העברי המתהווה. המחקר מספר כיצד אישים מרכזיים בממסד הציוני הציעו לסרס חולי נפש, לעודד ילודה בקרב ''האינטליגנציה'' ולוודא ככל האפשר שייוולדו רק ילדים בריאים וכשירים. כשלעצמם, מעוררים כיום הרעיונות האלה זעזוע אצל מרבית צרכני המאמר הזה, בעיקר כאשר זוכרים שבאותה תקופה ממש יישמו הנאצים את הפרוייקט האאוגני הרצחני והנורא ביותר בהיסטוריה. אפס, כמו כל זוועה, אי אפשר לפטור אותה רק במנוד ראש. למעשה, מן הראוי לבדוק את מקורותיה גם בשנים ובדורות שקדמו לה.ההיסטוריה של האאוגניקה היא, כשלעצמו, נושא מרתק. ארכיון האאוגניקה מספר, בתמצית, את סיפורו של הזרם הזה. ב-eugenics.net, האתר הפופולרי ביותר העוסק באאוגניקה, ניתן למצוא לא מעט מאמרים המסבירים את חשיבות יצירת דורות בריאים, אינטליגנטיים ומוכשרים יותר בעתיד. בין השאר, יש לעמדות האאוגניסטים גם השלכות על נושא השיבוט.

בכל אוכלוסייה ביולוגית, כולל באוכלוסיית האדם, קיימת שונות גנטית. הפירוש הוא, כמובן, שלא כל הפרטים באוכלוסייה זהים מבחינת מטען הגנים שהם נושאים ושהם מורישים לצאצאיהם. על מנת לשנות את הערך הממוצע של תכונה גנטית מסוימת באוכלוסייה צריך לשנות את שכיחותה של תכונה זו. כלומר, השבחת המין האנושי מבחינה גנטית, כמו אצל כל מין חקלאי, כרוכה, למעשה, בשינוי שכיחויות של גנים באוכלוסייה, או בהפיכת תכונות נדירות לתכונות נפוצות - ולהפך. אם, למשל, מניחים שגאונות היא תכונה הנקבעת על ידי גן יחיד ושכיחותו של גן זה באוכלוסייה היא שני אחוז, הרי שהעלאת שכיחותו של גן זה לחמישה אחוז תגדיל את ממוצע האינטליגנציה באוכלוסייה ובכך תתרום להשבחתה. יצירת יש מאין כרוכה אף היא בשינוי שכיחויות של גנים, שכן בתהליך זה תכונה גנטית מסוימת שאינה קיימת באוכלוסייה וחדרת לתוך האוכלוסייה ושכיחותה עולה מדור לדור עד שהיא מגיעה לשכיחות של מאה אחוז. שינויים מכוונים בשכיחויות של תכונות תורשתיות לצורך השבחה יכולים להתבצע באמצעות שני תהליכים בלבד: סלקציה ומוטציה. סלקציה פירושה שפרטים הנושאים תכונה גנטית מסוימת מעמידם יותר צאצאים מאשר פרטים שאינם נושאים את אותה תכונה. בטבע, מספר הצאצאים שכל פרט מעמיד נקבע על פי כשירותו או מידת התאמתו לסביבה. לעומת זאת, בהשבחה מלאכותית כשירותו של פרט נקבעת על ידי קריטריונים שרירותיים. במעבדה אפשר ליצור הבדלים בין הכשירות של פרטים שונים, גם אם הבדלים כאלה אינם קיימים בטבע. כך, למשל, לא סביר שבטבע יהיה הבדל בכשירות בין חתולים אפורי פרווה לחתולים שחורי פרווה. לעומת זאת, בפרוייקט השבחה מלאכותית ניתן ליצור הבדל בכשירות באמצעות סירוס כל הפרטים בעלי הפרווה האפורה. לחילופין, ניתן בפרוייקטים כאלה לבטל או לצמצם הבדלים בכשירות בין פרטים הנושאים מטענים גנטיים שונים ואפשר אף להפוך חסרון ליתרון ולהפך. כך, למשל, קיימת טענה לפיה לכלבים מגזע פודל כמעט ואין תכונות המאפשרות להם לשרוד בטבע בלא עזרת האדם, כך שמתן עדיפות ברירתית לכלבים אלה למעשה מסייעת להישרדות זו ביולוגי שבתנאי ברירה טבעית מוחלטים היה נכחד מהעולם.ישנם שני סוגים של משטרי ברירה אאוגניים. ברירה מטהרת (purifying selection), או אאוגניקה שלילית (negative eugenics) פירושה שזכות הרבייה נאסרת או מוגבלת אצל פרטים בעלי תכונה גנטית מסוימת. הכוונה כאן היא להכחיד את תכונת היעד מן האוכלוסייה. בשתי דרכים ניתן ליישם אאוגניקה שלילית: האחת היא חיסול פיסי של הפרטים הנושאים את התכונה הגנטית הבלתי רצויה; הדרך השנייה היא מניעת זיווג, או סירוס. משטר אחר הוא הסלקציה המעדיפה - או אאוגניקה חיובית (positive eugenics) - שפירושה מתן עדיפות לפרטים בעלי תכונה גנטית כלשהי על פני פרטים אחרים. מטרת האאוגניקה החיובית היא להגדיל את שכיחותו של גן מסוים באוכלוסייה. למעשה, קשה להפריד בין האאוגנקיה החיובית לאאוגניקה השלילית, משום שאם מסלקים גן מסויים מהאוכלוסייה, בהכרח עולה שכיחותם של הגנים האלטרנטיביים. כלומר, סלקציה מטהרת מלווה תמיד בסלקציה מעדיפה ולהפך. מסיבה זו, משטרים אאוגניים מוגדרים חיוביים או שליליים על פי השפעתם על הגן הנמצא במיעוט: אם הברירה האאוגנית נותנת עדיפות לתכונה גנטית נדירה, המשטר ייקרא משטר אאוגני חיובי. אם, לעומת זאת, הברירה האווגנית מונעת את התרבותם של פרטים הנושאים תכונה גנטית ששכיחותה נמוכה, המשטר ייקרא משטר אאוגני שלילי.משטרים אאוגניים מסווגים, לעתים קרובות, על פי מידת חומרתם, כלומר לפי הפרשי הכשירות שבין הפרטים המועדפים לבין מי שהסלקציה פועלת נגדם. אם, למשל, יעניק הגורם הבורר מענק כספי עבור כל ילד שנולד להורים גבוהים ולעומת זאת יקנוס כל זוג הורים בעלי קומה נמוכה שמביא ילד לעולם, ייווצר הפרש מסוים בין מספר הילידים שייוולדו להורים גבוהים לבין אלה שייוולדו להורים נמוכים. זהו משטר שחומרתו מתונה. לעומת זאת, אם יוציא הגורם הבורר להורג כל זוג הורים גבוהים חסרי ילדים וכל זוג הורים נמוכים שהוא בעל ילדים ייווצר הפרש עצום בין כמות הילדים שתיוולד להורים גבוהים לבין אלה שייוולדו להורים נמוכים. זהו משטר ברירה חמור מאין כמוהו. בדרך כלל, היה מקובל בעבר להשתמש במשטר ברירה מתון נגד בעלי תכונות גנטיות דומיננטיות ובמשטר ברירה חמור נגד בעלי תכונות גנטיות רצסיביות (שממילא באות לידי ביטוי רק כאשר פרט נושא שני העתקים של התכונה ולפיכך הקטנת תדירותן היא נמוכה מאוד והסיכוי להעלמותן מהאוכלוסייה קטן אף הוא). ועכשיו למוטציות, כלומר לאלמנטים הגנטיים החדשים המופיעים באוכלוסייה שבה הם לא היו קיימים קודם. באווגניקה אנושית השתמשו במוטציות לשתי מטרות, אאוגניקה מניעתית (preventive eugenics) ואאוגניקה טיפולית (curative eugenics). רוב המוטציות הנוצרות באופן ספונטני באוכלוסייה הן בעלות השפעה שלילית על הכשירות. האאוגניקה המניעתית מיועדת לגרום לכך שמוטציות מעין אלה לא ייווצרו כלל. מאחר ומוטציות נוצרות באופן אקראי, כמעט שאין אפשרות לעודד מראש מהיווצרות מוטציות חיוביות ולדכא היווצרות מוטציות שליליות, ועל כן מרבית התומכים באאוגניקה מניעתית ממליצים על עצירת תהליך המוטציה או על הקטנת הכמות הכוללת של מוטציות הנוצרות באוכלוסייה. השיטה היחידה שבה ניתן לעשות זאת היא על ידי זיהוי גורמים מוטגניים, כלומר גורמים היוצרים מוטציות, ובאמצעות שינוי תנאי הסביבה באופן שמנע מאנשים לבוא במגע עם גורמים אלה. כך, למשל, נמצא בעבר כי אלכוהול הוא חומר מוטגני, מה שהופך איסור על שתיית משקאות אלכוהוליים לצעד מאאוגני מניעתי. הגנטיקאי ג'יימס קרו המליץ בסוף שנות השמונים לפתוח בפרוייקט מחקר מקיף לזיהוי גורמי סביבה מוטגניים ולחוקק חוקים שימנעו חשיפה של נשים הרות, למשל, לגורמים אלה. במדינות רבות קימות כיום רשימות של חומרים כימיים וגורמים סביבתיים שזוהו כמוטגניים והשימוש בהם או החשיפה להם הוגבלה. האאוגניקה הטיפולית היא למעשה טיפול כירורגי ברמת ה-dna. הדוגלים בשיטה זו מבקשים לשנות באופן מכוון את החומר התורשתי, ובצורה כזו לא רק לייצר מוטציות חיוביות בפרט מסוים, אלא לדאוג גם שמוטציות אלה יעברו גם בתורשה לילדיו. כלומר, האאוגניקה הטיפולית מאמינה שאפשר לא רק לשפר את רמת בריאותו של המטופל, אלא גם את זו של צאצאיו בדורות הבאים.פרנסיס גלטון, האיש שנחשב לאביה של האאוגניקה המודרנית (ואגב, גם בן דודו של חוקר מפורסם אחר, צ'ארלס דרווין), טבע את המונח הזה לראשונה ב-‏1883. יישומים אאוגניים בחברות אנושיות היו קיימים, עם זאת, עוד מימי קדם. לניסיון לשפר את אוכלוסיות האדם היו סיבות אישיות ולאומיות כאחד: אנשים שאפו להוליד צאצאים חזקים ובריאים וחברות ומדינות ביקשו לשמור על פער איכותי בינן לבין שכנותיהן, בעיקר בשעת מלחמה. לכל אחת מהשיטות האאוגניות - החיובית, השלילית, המניעתית והטיפולית - יש תקדים כבר בעולם העתיק.

את אחת הדוגמאות הראשונות לאאוגניקה שלילית בחברה האנושית אפשר למצוא בחברה הספרטנית. ההיסטוריון היווני פלוטרכוס סיפר כי בספרטה היו ראשי העדה או השבט בודקים כל ילד שנולד ואם הוא נראה להם חולני או בעל מום, היו משליכים אותו מן האָפּוׁטֶתָי - צוק סלע סמוך להר איגטוס. על מנת לוודא שהתינוק אכן בנוי כהלכה וחסון, היו מעמידים אותו בניסיון: נשות ספרטה היו רוחצות את הרך הנולד לא רק במים אלא גם ביין, משום שעל פי האמונה הספרטנית תינוקות נרפים וחולניים לוקים בשבץ בבואם במגע עם יין. המהדרין היו מנסים את חוסנם של התינוקות בעזרת טבילה במי קרח או בשתן. סלקציה כזו הייתה מקובלת גם במקומות אחרים. ברומא, למשל, נהגו לנטוש תינוקות פגומים באתר ציבורי שהיה קרוי ''הסלע הטֶרפֶּרי''.

(בהזדמנות זו, כדאי לעשות את ההבחנה בין הריגת ילדים בתרבות הספרטנית והרומית, שהיו שיטה אאוגנית לשיפור האוכלוסייה, לבין העלאת קורבנות אדם, מה שהיה נפוץ בתרבויות אחרות כמו, למשל, אצל האצטקים. בניגוד לסלקציה נגד תינוקות פגומים, הקרבת אדם היא מעשה אנטי-אאוגני, משום שהקורבנות היו בדרך כלל הבתולות היפות ביותר והצעירים החסונים ביותר. סילוקם של אלה ממאגר הרבייה של האוכלוסייה היה, לשיטת ההאוגניקה, מעשה המביא לתוצאות אאוגניות שליליות). באאוגניקה השלילית נכללים לא רק חוקים בדבר סילוק פרטים פגומים מהאוכלוסייה, אלא גם חוקים שנועדו למנוע מלכתחילה את לידתם של פרטים פגומים. כך, למשל, קיימת כמעט הסכמה אוניברסלית נגד זיווגי קרובים. מרבית החברות והתרבויות בעולם אוסרות על זיווגי קרובים מדרגת קרבה גנטית מסוימת ומעלה. המטרה הברורה של חוקים אלה היא להקטין את הסיכוי שייוולדו פרטים פגומים בשל הדמיון בין המטענים הגנטיים של ההורים, שכן להורים הדומים לזה יותר מדי מבחינה גנטית יש סיכוי רב להוריש לילדיהם פגמים גנטיים במנות כפולות. יחד עם זאת, לא לכל חוקי האישות הדתיים ישי היגיון גנטי, משום שמרבית התרבויות והדתות בעולם אוסרות גם על זיווגים עם רחוקים, כמו בני זוג השייכים לעם אחר או לדת אחרת. לחוקים כאלה יש משמעות גנטית שלילית, משום שמזיווג בין בני זוג השונים מאוד זה מזה מבחינה גנטית נולדים בדרך כלל צאצאים כשירים יותר מאשר צאצאיהם של הורים שהם קרובים מבחינה גנטית. תופעה זו ידועה בכינוי און כלאיים (hybrid vigor).היהדות מיוחדת בכך שהיא מכילה לא רק איסורים בנוגע לקרבה הגנטית מירבית המותרת בין בני זוג אלא גם המלצות חיוביות לקרבת משפחה רצויה בין בני זוג. במשנה נאמר ''והנושא את בת אחותו...עליו הכתוב אומר: אז תקרא וה' ייענה'' (מסכת יבמות, ס''ב, ב'). ייתכן כי ההמלצה הזו - כלומר לנישואין בין דוד לאחיינית - היא תוצאה של הצלחת הזיווג התנ''כי בין נחור בן תרח (אחיו של אברהם אבינו וסבם של רבקה אימנו ולבן הארמי) לאחייניתו מילכה.גם לאאוגניקה החיובית יש מקורות היסטוריים שקדמו לניסוחים המודרניים של חוקי האאוגניקה. במשנה נאמר כי ''גבוה לא ישא גבוהית שמא יצא מהן תורן ננס לא ישא ננסת שמא יצא מהם אצבעי לבן לא ישא לבנה שמא יצא מהם בוהק שחור לא ישא שחורה שמא יצא מהן טפוח'' (מסכת בכורות, מ''ה, ב'). כמו כן, על החתן חלה חובה לבדוק את האחים של הכלה המיועדת, שכן כתוב בבבא בתרא כי ''רוב בנים דומין לאחי האם'' (ק''י, א'. במקרים מסוימים אף חובה על אם החתן לקחת את הכלה המיועדת למקווה טהרה ולבדוק אם יש לכלה מומים שעל קיומם לא הוצהר בזמן קביעת התנאים בין משפחות החתן והכלה. החוקים האאוגניים החיוביים העתיקים והמפורטים ביותר מופיעים בספר הינדי עתיק הנקרא בראדאראנאיקה אופנישאד (brhadaranayka upanishad). על פי התפיסה ההינדית הילוד - ולא משנה אם הוא בין או בת - מהווה היוולדות מחדש של הגבר בלבד, כאשר האישה היא כמעין אינקובטור ותו לא. על פי הדימוי המקורי, האישה היא הקרקע שבה ניטע הזרע. מתפיסה זו ברור שהזרע חשוב יותר מהקרקע וכי ההבדלים בין האב לילדיו הם תוצאה של השפעת הקרקע, שכן לו הייתה האם משוללת השפעה לחלוטין, היו הילדים דומים לאביהם בכול. מכאן שעל הגבר ההינדי להימנע מבחירת אינקובטור פגום, ויש חוקים מפורטים הקובעים אילו נשים הן בחזקת קרקע צחיחה. כך, למשל, יש להימנע מנשים בעלות שיער עבה, מבעלות רגליים שעירות וממי שהן אדומות כרבולת ובעלות טחורים. כמו כן אין להינשא לנשים שיש להן קשיי עיכול או הסובלות ממחלת הנפילה, וכן אין להינשא לבעלות מרווחים בין השיניים ולנשים שגבותיהן נפגשות באמצע המצח. גם האאוגניקה הטיפולית (או ההתערבותית, כפי שיש המכנים אותה), שכיום נוטים לחשוב שהיא מחידושי ההנדסה הגנטית והביולוגיה המולקולרית, כבר הייתה ידועה אצל ההינדים לפני כשלושת אלפים שנה. האלמנט הטיפולי אצל ההינדים כלל שני סוגי מתכונים: מרשמי אפרודייאק להגברת כוח הגברא ולשיפור איכות הזרע, ומרשמים ספציפיים לקביעת תכונות רצויות אצל הצאצא. לשיפור האיכות הכללית של הזרע השתמשו ההינדים בתערובות שהכילו כספית, תחמוצת ברזל, שמן מינרלי, חמאה מומסת וחלב. מרשמים ספציפיים להולדת צאצאים בעלי תכונות מסוימות הכילו גם הם תערובות של חומרים שונים והוראות מפורטות הנוגעות לזמן ההפריה. למשל, אם מפרים את האישה בימים זוגיים זוהי סגולה להולדת בן זכר, ואם מפרים אותה בימים בלתי זוגיים - סימן בדוק להולדת בת. האמת היא שזה לא כל כך פשוט ויש לקחת בחשבון גם את עונות השנה, את כיווני הרוח, את מצב הירח ואת גיל בני הזוג. המתכונים התזונתיים הנלווים ללוח הזמנים הם פשוטים למדי. אם מבקש הבעל שייוולד לו בן בעל עור כהה ושיודע לדקלם שלוש מתוך ארבע הוודות של הדת ההינדית, עליו ועל זוגתו לאכול אורז מבושל במים ובחמאת תאו. אכילת אורז ושׂומשׂום, לאחר בישולם בחלב, תביא להולדת בת מלומדת. במסורת היהודית, כמו במסורות דתיות אחרות, יש העדפה ניכרת של בנים על פני בנות. על כן, מרבית המתכונים האאוגניים שלה עוסקים בהבאת זכרים לעולם. במסכת ברכות מופיע מתכון הממליץ להעמיד את המיטה כשראשה בכיוון צפון. מתכונים אחרים הם מסובכים יותר וקשורים בשליטת הגבר על זמני השפיכה ובקשירה של אחד האשכים. לאאוגניקה מניעתית קשה למצוא תקדימים היסטוריים לפני גלטון. היו, כמובן, כללים שלפיהם יכול היה אדם לחיות חיים טובים יותר, אבל שימוש מופרז באלכוהול, למשל, נתפס רק כמסכן את האדם עצמו, ולא את המטען הגנטי שהוא מוריש לצאצאיו. האאוגניקה המניעתית היא, אם כן, חידוש של סוף המאה התשע-עשרה. היישום הראשוני של פרוייקט אאוגני מבוקר לא נעשה על ידי מדינה כלשהי דווקא, אלא בקומונת אוניידה (oneida) שקמה ב-‏1848 בצפון מדינת ניו יורק. במקור, לא נוסדה הקומונה למטרות אאוגניות, אלא כחברה שביקשה להגשים עקרונות פילוסופיים ומוסריים המשותפים לכל חבריה. בין השאר, חלה על הגברים המצווה לענג את הנשים מבלי שהם עצמם ישפכו את זרעם. ב-‏1869 אימצה חלעצמה הקומונה עקרונות אאוגניים מסויימים כחלק מאורח החיים בה. מנהיג אוניידה ומייסדה, ג'ון המפרי נוייס, טען שאת רביית בני האדם יש לכוון בהתאם לעקרונות מדעיים ושהגזע האנושי יפסיק להתקיים אם הרבייה תמשיך להיות פעולה בלתי מבוקרת ובלתי אחראית. נוייס טען שכתביו של גלטון אינם ברורים דיים בכל הנוגע לצד היישומי של יצירת אנשים כשירים יותר והחליט לערוך פרוייקט אאוגני משל עצמו.

את הפרוייקט הזה כינה נוייס בשם ''תרבית השורש'' (stirpiculture). הניסוי נועד לשפר את המטען הגנטי של הדורות הבאים באמצעות מתן אפשרות להוליד ילדים רק לאותם פרטים מתוך האוכלוסייה הראויים לכך. לניסוי התנדבו 53 נשים ו-‏30 גברים. נוייס, יחד עם ועדה שבה שישה גברים ושש נשים, בחרו ב-‏24 זוגות. כעבור זמן מה צורפו לקבוצה הזו עוד 50 איש ואישה. גילן הממוצע של הנשים היה 30, ואילו של הגברים - 41. הוועדה גם החליטה על הרכב הזוגות ועל מועדי קיום המגע המיני. בהתאם לאידיאולוגיה של לאמארק, בחר נוייס אנשים שהיו מפותחים מבחינה רוחנית. מ-‏1875 הושם דגש גם על מבנה גופני. בשים 1869-1979 נולדו בקומונה, במהלך הניסוי, 58 ילדים, תשעה מתוכם של נוייס עצמו (שהיה באותה תקופה בשנות השישים לחייו ונחשב להתגשמות השלמות שאליה שאפו כל חברי הקומונה). לא נעשה מחקר מעמיק על גורל הילדים שנולדו, אך ידוע שרבים מהם סיימו את לימודיהם באוניברסיטה ואחרים הצליחו בעולם העסקים. הצלחתם של ילדי הניסוי מבחינה מקצועית ובריאותית הייתה אמנם מעל לממוצע באוכלוסייה האמריקנית באותה תקופה, אך יש לזכור שילדים אלה לא רק ניחנו במטען תורשתי משופר אלא גם זכו בקומונה לטיפול מיוחד. מסיבות שאינן קשורות לפרוייקט עצמו, הניסוי האאוגני הראשון בעולם הופסק לאחר עשר שנים.

באדיבות אתר אפלטון

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורי קציר