המצוד אחר "ספטמבר השחור"

בליל ה-16 באוקטובר 1972 שידרה הטלוויזיה האיטלקית את הסרט "שמונה וחצי" בבימויו של פליני. בבניין הדירות שבפיאצה אניבאליאנו ברומא לא הבחין איש מן השכנים כיצד הסתננו פנימה שתי דמויות שנעו בחסות החשכה. אל הבניין הלך והתקרב עאדל ו'אהיל זועייטר. מבלי שידע או חשד, נבחר רב המחבלים הזה להיות המותקף הראשון במסע הנקמה שהכריזה מדינת ישראל כנגד ארגון "ספטמבר השחור".

בשעה 22:30 בקירוב הוא שלשל מטבע בן עשר לירטות עבור המעלית. עוד בטרם הספיק לפתוח את הדלת רוקנו שני הזרים את מחסניות אקדחיהם בפלג גופו העליון. זועייטר מת לצלילי הפסנתר שבקעו מחלונות הדירה בקומה השלישית.

שני הזרים יצאו בריצה ונבלעו בתוך מכונית פיאט שחנתה בקרבת מקום. כעבור כמה דקות של נסיעה, נעצר כלי הרכב ויושביו עברו בזריזות למכונית אחרת שהמתינה להם. עוד בטרם עלה השחר, כבר היו הארבעה מחוץ לארץ המגף.

ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, היתה מתוחה למדי בבוקר המחרת. אמנם כבר בלילה הקודם התבשרה על הצלחת ההתנקשות, אך לא הצליחה להישאר רגועה, בטרם נודע לה כי שליחי המוסד נמצאים במקום מבטחים. כמו כן, היתה מוטרדת מעט מן האפשרות של תסבוכת דיפלומטית.

כעבור כמה ימים התברר כי את מכונית הפיאט שנמצאה נטושה, שכר תייר קנדי בן 47 בשם אנתוני האטון. מאוחר יותר הסתבר, כי אדם בזהות זו מעולם לא הגיע לאיטליה וכי מדובר היה בדרכון מזויף. צבי זמיר, ראש המוסד, שלח לעבר גולדה חיוך זהיר. כך יכולה היתה לשוב לשלוותה.

עד ההתנקשות בזועייטר השתדלה ישראל שלא לפגוע באויביה בשטחן של מדינות ידידותיות, וחרגה מכלל זה רק פעמים ספורות. ראשי הממשלות חששו שמא ייתפס אחד הסוכנים לאחר ביצוע הפעולה,  והדבר יפגע קשות ביוקרתה של ישראל, אולם אהרון יריב, יועצה של גולדה מאיר לענייני טרור, דחק בה להחליט בכיוון זה.

למדינת ישראל לא נותרה כל ברירה: ארגון "ספטמבר השחור" שבראשית דרכו ערך מסע נקמה בירדנים, הסיט לאחר זמן מה את פעילותו כנגד ישראלים ויהודים בכל רחבי תבל. בעוד יחידותיו של אריק שרון ממגרות את הטרור ברצועת עזה, חטפה חולייה של "ספטמבר השחור" את מטוס 'סבנה' במאי 1972, והנחיתה אותו בנמל התעופה בן גוריון. 'היחידה' של אהוד ברק הסתערה על המחבלים כשחייליה לבושים סרבלים לבנים ומחופשים לאנשי צוות קרקע. הם אמנם חיסלו אותם, אך רבי המחבלים לא אמרו נואש.

כבר בחודש ההוא עלו שלושה צעירים יפנים על טיסת 'אייר פרנס' מרומא ללוד, וכשירדו ממנה טבחו בכל מי שנקרה לאולם הנוסעים. המחבלים פעלו בשליחות "ספטמבר השחור". אולם, שיא השפל התעתד להגיע ארבעה חודשים לאחר מכן, כשחברי המשלחת האולימפית למשחקי מינכן נרצחו בדם קר רק בשל היותם יהודים. המחבלים לא הסתפקו גם בכך, ושבוע אחרי כן ניסו להתנקש בישראלי בשם צדוק אופיר, שזוהה כאיש המוסד בבריסל. לאחר כל זאת, הבינה גולדה שיש לה עסק עם ארגון רצחני

במיוחד ופסקה: די! שלחו את הבחורים לעשות את המלאכה!

בניגוד לזועייטר, הבין מחמוד המשארי שהוא כבר נמצא על הכוונת. הוא התגורר בפאריס ביחד עם אשתו הצרפתיה ובתם היחידה. למרות שהניח כי המוסד עלה על עקבותיו, סבר בוודאות גמורה שמדינת ישראל לא תרשה לעצמה להרוג אותו בתוך ביתו, מחשש לפגיעה בבנות משפחתו. לכן גילה זהירות מופלגת רק כשיצא מפתח דירתו. הוא חדל לשבת בבתי קפה כהרגלו מימים ימימה, והיה תר בעיניו אחר דמויות חשודות בכל פעם שהגיע לקרן רחוב. ברם, לסוכני המוסד לא היתה כל כוונה לפגוע בו לעיני קהל רב.

ב-8 בדצמבר 1972 יצאו מארי-קלוד המשארי ובתה את דירתם ברחוב אלזיה 175. זמן מה לאחר מכן טלפן אדם אלמוני ממסעדה הסמוכה לביתו של מחמוד המשארי. מעברו השני של הקו הזדהה רב המחבלים בשמו ובכך חרץ את גורלו. מטען רב עוצמה שהוטמן מתחת למדף התפוצץ בעוז ופצע אותו פצעי מוות.

כעבור שבועות מספר נחרץ גם דינו של חוסיין עבד אל חיר על ידי משה דיין, יגאל אלון וגולדה מאיר, שהקימו מעין בית משפט חשאי לרדיפת פושעי מינכן. כשנכנס זה לישון בחדר המלון "אולימפיה" שבניקוסיה, לא חש כי מיטתו משמשת כמלכודת מוות עבורו. מישהו שנודע בשם ג'ונתן אינגלבי לחץ על המתג בטרם רוסק החדר כליל. מוזר עד כמה שזה ישמע, מחליפו של חוסיין עבד אל חיר כנציג "ספטמבר השחור" בקפריסין מצא את מותו באותה שיטה, זמן לא רב לאחר מכן. ברם, יממה לפני כן, חוסל רב מחבלים נוסף ושוב היה זה בפאריס.

בליל ה-6 באפריל 1973 סעד באזיל אל קובייסי את ארוחת הערב שלו במסעדה מפוארת, ושב לביתו ברגל כי מזג האוויר ששרר בחוץ נעם לו. בפינת אחד הרחובות המתינו לו גבר ו"אישה". כשהבחינו בקובייסי ההולך וקרב, דרך את נשקו הסוכן שחבש פאה בלונדינית. לפתע נעצרה מכונית בקרבת קובייסי ואישה נאה פנתה אליו. היתה זו פרוצה שאספה אותו לבילוי תענוגות אחרון לפני עונש המוות שציפה לו. כעבור כעשרים דקות שבה המכונית והורידה את קובייסי מתוכה. כשהסתלקה זו משם, חסמו שני הגברים את דרכו של קובייסי. הוא הספיק עוד למלט זעקה חלושה מפיו, בטרם השתיקו אותו הכדורים לנצח.

ב-10 באפריל 1973, מיד לאחר חצות, נחתו כוחות מיוחדים של צה"ל בחוף ביירות. החיילים בפיקודם של אהוד ברק ושל אמנון ליפקין שחק נכנסו לתוך שש מכוניות שהמתינו להם במגרש החניה. סוכני המוסד הובילו אותם במהרה אל יעדם ברחוב ורדן. החלק המסובך במבצע 'אביב נעורים' עמד להתחיל.

מוחמד יוסוף נאג'ר, מפקד "ספטמבר השחור" כבר ישן במיטתו כשחומר הנפץ ריסק את דלת ביתו. הוא התעורר בבהלה ונס אל חדר האורחים בתקווה למצוא את אקדחו. צרור יריות עצר אותו בדרך. כאמל נאצר ישב סמוך למכתבה כששמע את דלת ביתו נפרצת. הוא ביקש להימלט אך לשווא. כדורי האקדח השיגו גם אותו עוד בטרם פתח במנוסתו. כמאל עדואן ששמע את הרעש הבוקע מחדר המדרגות מיהר לזנק אל הרובה האוטומטי שהיה ברשותו, אך גם הוא נותר מתבוסס בדמו לאחר שהצנחנים פרצו אל תוך הדירה.

בשעות אחר הצהרים של ה-11 באפריל 1973 יצא אדם שחום עור את פתח מלון 'אריסטידס' באתונה. במשך ימים הסתגר הלה בחדרו מחשש שיעלו על עקבותיו, ואפילו את ארוחותיו היה אוכל הרחק מעיני זרים. אולם, הידיעות על המבצע הישראלי המוצלח בלבנון גרמו לו לסטות מדרך הזהירות שבה נקט. בעודו מהלך לאיטו, כשהוא שקוע בקריאת העיתון, נתקל בו מישהו בחוזקה. הנוכרי דיבר אליו בשפה בלתי מובנת ואף ניסה לעכבו בכוח על ידי לפיתת זרועו ותפיסת חולצתו. בינתיים הספיק כוח הפעולה הישראלי לבצע את משימתו במהירות רבה. לאחר השתהות של דקותיים בויכוח עם המטורף מן הרחוב, שב רב המחבלים אל חדרו. זמן קצר לפני עלות השחר טלפן אדם אל המלון וביקש את מוסא אבו זייאד. הצלצול העיר אותו משנתו והוא ענה חלושות לקול האלמוני ששאל לזהותו. באותה שניה התפוצצה מיטתו וגופו נקרע לגזרים.

בשעת לילה מאוחרת, ב-28 ביוני 1973, החנה מוחמד בודיה את מכוניתו ברחוב דה-פוסה סן-ברנאר שברובע הלטיני בפאריס. הוא חמק בחשאי אל מעבר לרחוב כדי לבלות את הלילה בחברת ידידה. זמן רב היה ידוע כרודף נשים המפיל ברשתו את נשות השמאל הקיצוני חובבות הערבים. למוסד היה קשה לאתר אותו משום שכאיש תיאטרון נהג להתחפש בכל יום לדמות אחרת. ברם, דרך שיחות החולין של נשות פאריס התחקו הסוכנים גם אחריו. למחרת, בשעה 11 בבוקר הוא יצא את הבניין כשהוא מחופש לאשה כהרגלו. כמו שנהג תמיד, גם בפעם הזו בחן היטב את מכוניתו בטרם נכנס לתוכה. לאחר שלא העלה דבר בבדיקותיו המקיפות התניע את רכבו. הוא כמובן נהרג בו במקום.

לאחר פרשת לילהאמר שבה הולך שולל המוסד, והתנקש במלצר מרוקאי בנורבגיה במקום בעלי חסן סלאמה, באה מלחמת יום הכיפורים וישראל נאלצה להפסיק את המרדף אחר חברי "ספטמבר השחור". בינתיים התפטרה גולדה מראשות הממשלה, ולא ברור היה אם ההנחיה לחסל את כל מתכנני טבח מינכן עומדת בעינה. יצחק רבין, שהיה לראש ממשלה, התמודד בהצלחה יתרה עם חטיפת מטוס 'אייר פראנס' כשהורה על 'מבצע אנטבה'. אך בביירות המשיך לחיות בשלווה עלי חסן סלאמה, קצין המבצעים של הארגון הרצחני, ובנו של מי שביקש להרעיל את בארות המים של תל אביב בשליחות הנאצים.

רציחתם של שלושים וחמישה נוסעי אוטובוס הדמים, הזכירה לממשלת ישראל בראשות מנחם בגין שהמחבלים הפלשתינאים מהווים עדיין איום חמור לביטחון אזרחי המדינה. בגין, כמו גולדה לפניו, הורה למצוא את האשמים ברצח המתועב ולבוא עמם חשבון. הזרוע הארוכה של ישראל שוב עמדה לפגוע בטרוריסטים הנפשעים.

בנובמבר 1978 הגיעה לביירות רווקה בריטית בשם אריקה צ'אמברס. במהרה נודעה כטיפוס תימהוני ומוזר למדי, אולם בלתי מזיק. היא היתה נוהגת לצאת לרחוב ובידיה קערות עמוסות מזון כדי להאכיל את החתולים שעימם שוחחה בעניין רב. מלבד יצורים אלה, לא יצרה צ'אמברס קשר עם אף אדם אחר. שכניה שהכירוה אך מעט סיפרו שגם לצייר חיבבה, אך היתה חפה מכל כישרון אומנתי. אף אחד לא שיער בליבו שהעלמה צ'אמברס שכרה את הדירה בקומה השמינית כדי להשקיף על רחוב מאדאם קירי במרבית שעות היממה.

ב-21 בינואר 1979 עזב פיטר שרייבר את מלון 'מדיטראנה' בביירות ויצא לרחוב מאדאם קירי. שם החנה את מכונית הפולקסוואגן גולף ששכר, עצר מונית וביקש להגיע לנמל התעופה. כשהמריאה טיסתו מלבנון ישבה אריקה צ'אמברס מול החלון ובהתה במכונית הגולף שחנתה בקרבת ביתה.

ביום למחרת התעורר רונלד קולברג בשעה בוקר מוקדמת. הוא לבש את החליפה המחויטת שהצטייד בה, ויצא את מלון 'רויאל גארדן' בביירות לפגישת עסקים בגווניה. הוא אמנם נרשם מאוחר יותר במלון 'מונמארטר', אבל בינו לבין עצמו ידע כי את הלילה יעשה בספינת חיל הים הישראלי. עתה נותר לו להחזיק אצבעות לעמיתתו שתחבור אליו לקראת ערב.

אריקה צ'אמברס מיאנה לעזוב את חלון דירתה אפילו לרגע אחד. היא ציפתה במשך כל אותן שעות להופעתן של שתי מכוניות שאחריהן נהגה לעקוב בתשומת לב רבה כבר ימים ארוכים. מעט לפני השעה ארבע אחר הצהריים החלו שני כלי הרכב להתקדם אל עבר הרחוב שבו התגוררה. צ'אמברס נשמה נשימה ארוכה. פיה נפתח לרווחה.

מכונית השברולט המסחרית וג'יפ הלאנדרובר עשו את דרכם באיטיות משונה במורד רחוב ורדן, ואז פנו לרחוב מאדאם קירי. כשהפרידו ביניהם לבין מכונית הגולף רק חמישה מטרים, הפעילה אריקה צ'אמברס את מנגנון השלט הרחוק. חמישים ק"ג של חומר נפץ פלסטי התפוצצו בעוצמה רבה, ולא הותירו שום סיכוי לשמונת הגברים שנסעו בשתי המכוניות. עלי חסן סלאמה, שתכנן את פעולת החטיפה במינכן ואף פיקד עליה, נקרע לאלפי גזרים. נקמתה של ישראל הושלמה. ארגון "ספטמבר השחור" חדל להתקיים.