אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חיה, נושמת ושוקקת: העיתונות היהודית בפולין


התמונה של אריה קיזל

"כשאני רואה בעיתונות כותרות מרעישות כאילו העולם עמד מתנועתו ומתהווים שינויים מדהימים שיהפכו את גורל האנושות, הקוסמוס, יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, אני שם על אפי משקפיים של סבתא אחת שבעת-ימים ורבת-ניסיון וחושב שלמרות גילה הגבוה היא שומרת על צעירותה ורעננותה. הסבתא הזו היא ה ה י ס ט ו ר י ה".דברים אלה אמר ראש ממשלת ישראל, דוד בן גוריון, במרס 1953 באספה הכללית של אגודת העיתונאים בתל אביב. ואכן, העיתונות יכולה להיות אחד מכלי עבודתו של ההיסטוריון. העיתון אינו יכול להיות כלי יחידי אבל בתוך הפסיפס ההיסטורי, שמרכיב ההיסטוריון, הוא יכול להשתמש גם בכלי התקשורתי הזה. שימוש נכון במקור זה יכול להיות מועיל. כבר אמר שלום רוזנפלד, אחד העיתונאים הנודעים בישראל: "האם כאשר היסטוריון ועיתונאי אומרים 'אירוע היסטורי', שניהם מתכוונים לאותו דבר? מתי בעצם מתחילה מה שאנו מכנים 'היסטוריה בת זמננו'? מי קובע זאת ועל פי אילו קריטריונים? מה היא אותה צומת זמן, שבה מתרחשת המטמורפוזה הפלאית שבה חדשה עיתונאית הופכת ל"היסטוריה" ומה שהיה כותרת העוסקת ב"רגע קיומי" נוסק לפתע אל הנצח? האם זמן זה נמדד במאות שנים? או אולי בעשרות שנים בלבד? ואולי יודעים את הדבר כבר ברגע התרחשותו? ג'ורג' אליוט אמרה פעם ש"אומות מאושרת כמוהן כנשים מאושרות – אין להן היסטוריה". מאמר זה מבקש להתבונן, התבוננות קצרה אמנם, על העיתונות היהודית בתקופה מוגדרת בפולין – בין שתי מלחמות העולם ולאחריהן - ולנסות לקשור קשר בין המחקרים אשר התפרסמו אודות אותה עיתונות בתקופות שונות של משבר. העיתונאים כותבים את "הטיוטה של ההיסטוריה", זו שלאחר מכן ההיסטוריון יעבד אותה לכלל מחקר ובסיס ידע קיים וממשי. העיתונאים כותבים "היסטוריה בחיפזון". הזמן שלהם הוא מה שהיסטוריון אחד כינה פעם "זמנם של בני האדם". פרופ' אנדז'יי פאצ'קובסקי מווארשה, היסטוריון שהשתתף בראשית פברואר 1988 בכינוס הבין לאומי לתולדות יהודי פולין ותרבותם בירושלים והרצה על העיתונות היהודית בפולין בין שתי מלחמות העולם הגיע לנושא והחל להתעניין בו בצורה אינטנסיבית כתוצאה ממחקר שערך בעיתונות של המיעוטים הלאומיים השונים בפולין. הוא עסק בעיקר ביהודים ובאוקראינים וחיבר על כך כמה ספרים ומאמרים. העיתונות היהודית הייתה לאין ערוך עשירה ומגוונת יותר מן העיתונות של כל מיעוט אתני אחר בפולין. מריאן פוקס בספרו על העיתונות בווארשה כותב בהרחבה על העיתונות בשנים אלה אך הוא אינו היחיד[1]. במשך שנים רבות היה ניסיון להשלים את הביבליוגרפיה של העיתונות היהודית בשפה הפולנית. השלמת הביבליוגרפיה היא חלק מפרויקט מחקר שתוכנן על ידי פאול גליקסון במסגרת פעילות המרכז לחקר תולדות יהדות פולין ותרבותה באוניברסיטה העברית בירושלים. פאול גליקסון אסף מעל 500 כותרים של כתבי עת על סמך חיפושים ובדיקות בעיקר ביבליוגרפיות שפורסמו על ידי ספריית המוזיאון הבריטי בלונדון, ספריית הקונגרס בוושינגטון והספרייה הלאומית בירושלים. הוא קבע גם את יסודות הבחירה ועקרונות האפיון של כתבי העת. תוצאות מאמציו פורסמו בסדרה הביבליוגרפית תחת הכותרת "רשימה זמנית" של העיתונות היומית והתקופתית שהופיעה בשפה הפולנית בין השנים 1823 ו – 1982"[2].

אחד העיתונים החשובים ביותר שיצאו בפולין היה כתב העת "הצפירה". הצפירה יצא לאור בהפסקות בין השנים 1862 ועד 1931 בוורשה ובברלין. בתחילה ראה אור כשבועון והחל משנת 1886 כיומון. ברוב שנותיו היה עורכוחיים זליג סלונימסקי, והחל משנות השמונים של המאה התשע-עשרה - נחום סוקולוב. ניתן לחלק את העיתון לשתי תקופות: מייסודו ועד הצטרפותו של עורכו,נחום סוקולוב, לציונות בסוף שנות התשעים של המאה התשע-עשרה, ומאז ועד לסגירתו הסופית בשנת 1931. בתקופתו הראשונה ראה כתב העת את משימתו העיקרית בפרסום פקודות הממשלה, חדשות מהעולם ומהנעשה בקרב היהודים ברוסיה ומחוצה לה, וחדשות מעולם המדע. כדי להתקבל על-ידי היהדות החרדית לא התערב העיתון במחלוקות הסוערות בקרב יהודי הקיסרות הרוסית כפי שבאו לידי ביטוי בעיתונים אחרים.בראשיתו גילה כתב העת עניין מועט בדברי ספרות ושירה ובמאמרים בחכמת ישראל, ורק בשנות השמונים החלו להופיע פרסומים רבים בתחומים אלה."מכתב עתי משמיע חדשות בקרב עם ישורון מכל הדברים הנוגעים להם בענייני המדינה" – כך הייתה כתובת הפתיחה בכותרת העיתון, שכן המילה "עיתון" טרם הומצאה אז בידי אליעזר בן יהודה. (רמי נוידרפר)

שער עיתון הצפירה, תרצ"א - שנתו האחרונה של העיתון

ד"ר אלינה צאלה היא היסטוריונית פולניה שבשנים האחרונות מקדישה את עצמה למחקר ביבליוגראפי של העיתונות היהודית בפולין. הדוקטורט שלה עוסק ב"בעיות האנטישמיות במלכות פולין". לשון האם של ד"ר צאלה היא כמובן פולנית אבל היא השכילה לרכוש לעצמה ידיעה מספקת בעברית וביידיש, לפחות כדי לפענח לא רק את שמות העיתונים בשתי השפות הללו, הזרות לה כל כך, אלא גם את האפיונים שלהם. בביקורה הראשון בירושלים, לפני יותר משלוש שנים כאורחת המרכז לחקר תולדות יהודי פולין ותרבותם, התוודעה ד"ר צאלה אל הביבליוגרפיה שהכין פאול גליקסון, עבודה שנקטעה באמצע עם מותו של מחברה. ד"ר צאלה, נטלה על עצמה את המשימה להמשיך מן המקום, בו הופסקה עבודתו של גליקסון. בעבודת נמלים שנמשכה שלוש שנים עלה בידה להכפיל את מספר הכותרים ברשימה, כשהיא מרחיבה גם את טווח השנים שלה מ-1923 ועד 1989. אגב, השנה האחרונה שבה הופיעה עיתונות יהודית ענפה בפולין, בעיקר בשלוש שפות (פולנית, יידיש ועברית) היא 1939, אך לפחות בחלק מן התקופה ובכמה מקומות היו כתבי עת אחדים גם ברוסית, גרמנית ואוקראינית כשפה שנייה ללשונם העיקרית, יידיש.

המהפך האמיתי בתחום העיתונות היהודית בפולין התחולל ב5 במאי 1906, כאשר ברחובות ורשה הופיע עיתון חדש בשם 'דאָס אידישעס טאַגבלאַט' – היומון היהודי, בעריכת שמואל יעקב יאצקן, מוסמך לרבנות ועיתונאי מובטל של 'הצפירה'. העיתון היה זול – 1 קופיקה בלבד וסיפק לקוראיו ידיעות מרעישות שלא היו מקובלות עד אז בעיתונות היהודית כגון חדשות על עבריינות פלילית בעיר. ב22 לינואר חדש הטאגבלאט להופיע במתכונתו הקודמת, הכפיל את מחירו, והחל להופיע בשם 'היינט'(היום) – אחד משני העיתונים החשובים ביותר בפולין עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. למערכת ה"היינט" צורפו הסופר והפובליציסט המכובדהלל צייטלין, י.ל פרץ,דוד פרישמן,ה.ד נומברג ואחרים. בין הכותבים בעיתון היה גם שלום עליכם שיצירות שלו כגון מכתביו של "מנחם מנדל" מוורשה, התפרסמו בעיתון בהמשכים. במקביל ליצירות הספרות העילית , פרסם העיתון גם יצירות פחות אנינות טעם כגון הרומן בהמשכים 'אין נעץ פון זינד' ( ברשת החטאים) וכיוצא באלה.לימים , בתקופת פולין העצמאית, הפך ה"היינט" לעיתון פרו ציוני. בשל העובדה שיצא מגד שלטונות פולין על העלמת העין שלהם מהפרעות ביהודים, נסגר פעם אחר פעם. מייסד העיתון , יאצקן , עזב אותו, וייסד בוורשה עיתון סנסציוני בפולנית. עורכו של ה"היינט" בפועל היה ד"ר יצחק גרינבוים, ציר בסיים הפולני ולימים שר הפנים במדינת ישראל. בין הכותבים בו היו ד"ריהושע טהון, ציר הסיים אפולינארי הארטגלאס, ,וולדימיר (זאב)ז'בוטינסקי , והד"ר משה קליינבוים, הלא הואמשה סנה.במשך כל שנות קיומו סבל העיתון כמו גם עיתונים יהודיים אחרים, מנחת ידה של הצנזורה שמנעה פרסום ידיעות על פרעות יהודים, מודעות מחאה כנגד האנטישמיות וכיוצא בזה. (רמי נוידרפר)

המשקיף מעל גדות הוויסלה - העיתון היהודי הראשון בפולין

על פי הביבליוגרפיה שהכינה ניתן לקבוע כי מבחינה כרונולוגית נקודת ההתחלה היא בשבועון הדו לשוני ( גרמנית באותיות עבריות ופולנית) "המשקיף מעל גדות הוויסלה" (דער בעאָבאַכטער אַן דער וויכסעל – dostrzegacz nadwiślański ) שהופיע בין 1823 ל-1824. רוב כתבי העת הופיעו בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. רק 172 כותרים הם מלפני שנת 1918. כ- 28 כותרים מזמן מלחמת העולם השנייה ו – 92 אחריה (כולל העיתונות בשפה הפולנית בישראל). רבים מהכותרים (334) משתייכים לפרסומים קצרי מועד, הוצאות חד פעמיות או כתבי עת שהופעתה הופסקה אחרי הגיליון הראשון. יש כאלה ששרדו מספר ימים או שבועות אולי חודשים. רק בודדים כמו "הסקירה שלנו" "הווארשאי" או "רגע בלבוב" התקיימו זמן ממושך.ד"ר אלינה צאלה הצליחה לאתר 36 יומונים, 123 שבועונים, 78 דו-שבועונים, 201 ירחונים, 226 שנתונים ו–222 כתבי עת, שהופיע באופן בלתי סדיר. כתבי עת יהודיים בשפה הפולנית הוצאו לאור על ידי מוסדות שונים, מקצועיים, משקיים, אגודות סטודנטים, תלמידי בתי ספר, אגודות לעזרה הדדית, אגודות יוצאי צבא, מוסדות רפואיים, מוסדות צדקה, תרבות וכדומה. מספר רב של פרסומים היה קשור למפלגות ולגופים פוליטיים. הפעילים ביותר היו ארגונים הציוניים, אף כי פרט לכמה יומונים היו פרסומיהם קצרי מועד. אחדים מהם, כמו ה"סיריון" הרוויזיוניסט, התחילו להופיע בפולנית ואחר כך עברו לעברית (בין 1936 ל-1938). לפעמים זה עלה יפה. כתב העת "הלוחם", ביטאון "ברית החייל", הבטיח לעבור לעברית, אולם בלחץ הקוראים לא קיים את הבטחתו. העובדה שהשתמשו בשפה הפולנית כדי להעביר תוכן לאומי עברי היא תופעה הראויה למחשבה. ארגונים יהודים שמאלניים הם הקבוצה השנייה בגודלה. ביניהם יש לציין את הביטאונים הראשונים של ה"בונד" כמו "קול הבונד" ו"הבמה שלנו".

מתחרהו הראשי של ה"היינט", היה העיתון 'דער מאָמענט' (הרגע) , שנוסד בשנת 1910 על ידי נוח פרילוצקי. הלל צייטלין, הפובליציסט החשוב , עזב את ה'היינט' והצטרף ל'מאמענט'. בעוד ההיינט הזדהה עם הרעיון הציוני, היה ה'מאמענט' בעל נטיות א-פוליטיות והזדהה עם הזרם הפאָלקיסטי ביהדות פולין, זרם שדגל בהשתלבות בחברה הפולנית. לימים הפך העיתון לפרו רביזיוניסטי ואז כתבו בו גם זאב ז'בוטינסקי ו-אורי צבי גרינברג. (רמי נוידרפר)

במחקר של ד"ר צאלה עולה שכתבי עת של המתבוללים תופסים רק את המקום השלישי ברשימה מבחינת מספרם ורובם הם דו"חות ארגוני צדקה שונים מסוף המאה ה-19 והתחלת המאה ה–20 שמרבית עסקניהם היו מתבוללים, אף כי ללא הדגשה מיוחד של רעיון ההתבוללות. לדוגמה אפשר להביא את דו"ח "ועד התמיכה בעניים בני דת משה" (ווארשה, 1856 –1857), או את "הדו"ח מפעילות איסוף התרומות לשם פדיון יהודים עניים משירות בצבא". מספר כתבי העת שהטיפו להתבוללות הוא קטן מאוד. פרט ל"בן דת משה" שהופיע בווארשה משנת 1866 עד 1915 ותאומו מקרקוב (1870) וגם "המולדת" בלבוב (1882-1892) אפשר לציין רק לוחות שנה, שנמצאו בתוכם יצירות ספרותיות בעלות ערך כמו למשל "לוח לבני דת משה" שהוצא לאור על ידי יעקב גולדשמידט, עם מבוא פרי עטה של הסופרת הידועה אליזה אוז'שקו, פואמה של ויקטור גומוליצקי "אל מלא רחמים", מחזה של מיכאל באולצקי "יהודיה טיפוסית" ומאמרים עם תוכן "התבללותי".

ביטאון ה"בונד" בפולין, זכה לרדיפות בלתי פוסקות מצד השלטונות. הוא נסגר פעמים רבות, ונפתח מדי פעם מחדש בשמות רבים שונים. בין השנים 1926 ו1939 הופיע העיתון בשם 'נייע פאָלקסצייטונג' (יומון העם החדש) . העיתון בחל בעמדת העיתונים האחרים כמייצגים את "כל העם" והיה עיתון מעמדי לוחמני, שפעל רבות למען האינטרסים של הפועלים היהודיים ולתיקון עוולות שנגרמו להם. העיתון התנגד בחריפות לציונות, וראה בעליה לארץ ישראל וביחסים עם תושבי הארץ הערבים מדיניות פשיסטית. בשונה מרוב העיתונים האחרים הקדיש הפאלקסצייטונג מקום נרחב לנושאי מדע, ספרות כללית ואמנות. בניגוד לעיתונים האחרים, הופיע הפאלקסצייטונג גם בשבת, וגיליונו האחרון הופיע ביום כיפור ת"ש, 22 בספטמבר 1939. (רמי נוידרפר)

עיתון יהודי בפולנית - מדווח על מעשי רבנים מפורסמים

אספקט נוסף שקשור לקהילה היהודית בפולין הוא הקשר בינה לבין הנעשה בארץ ישראל. כדאי לבחון קהילה זו על פי אמות מידה שוות לקבוצות מיעוטים אחרות. כך למשל הפולנים שהתגוררו בארצות הברית עד ל – 1930 ביטאו קשר הן כלפי פולין, הן כלפי ארצם החדשה והן כלפי קבוצתם האתנית. העיתונות היהודית בפולין כללה לפחות ארבעה תחומים: פולין, היהודים בפולין, קהילות היהודים בתפוצות וארץ ישראל.העיתונות היהודית בפולין הושפעה מהמצב הפנימי במדינה. המשבר הכלכלי של שנת 1923 השפיע על העיתונות בפולין כולה, אולם הפרסומים היהודיים סבלו ממנו ביתר שאת. הירידה בשנים 1933 – 1934 מוסברת בכך שהעיתונות היהודית גילתה רגישות רבה יותר למשברים כלכליים מאשר העיתונות הכללית בפולין. ייתכן שהדבר נבע גם מכך שהעיתונות היהודית הייתה בבעלות גורמים פרטיים עצמאיים. למשל, ב- 1930, העיתונים היומיים והתקופונים שיצאו לאור יותר מפעם אחת בחודש, הגיעו ל – 66.7 אחוז מכלל העיתונות היהודית, לעומת 45.1 אחוז מהעיתונות בשפה הפולנית.

גם לזרם האורתודוקסי היו עיתונים משלו. הניסיון הראשון להוציא עיתון נעשה על ידי הרבי מגור בשנת 1906. העיתון הבולט ביותר, שנוסד לאחר הקמת פולין העצמאית , בברכת הרבי מגור, היה ביטאון 'אגודת ישראל' – 'דער יוד' (היהודי) . העיתון עמד במשברים תכופים בשל אי יכולתו לגייס כתבים מקרב הקהילה האורתודוקסית בפולין והסתמכותו על כותבים שכירים. ב1929 החל להופיע 'דאָס יידישע טאַגבלאדט' – עיתון אורתודוקסי חדש ויותר 'מתקדם' שכתבו בו גם רבנים צעירים ואישי ציבור חרדים. (רמי נוידרפר)

לאחר הצהרת בלפור ותום מלחמת העולם הראשונה גברה ההגירה מפולין לארץ ישראל ועמה ההתעניינות בנעשה שם. הייתה זו תקופה של אי שקט חברתי באירופה ובפולין, שביתות, מרידות בחלקים גדולים ממדינות אירופה ובשיאן – המהפכה ברוסיה. בתקופה זו התחדדה מערכת היחסים בין החברה הפולנית והיהודית, והגיעה לאלימות מילולית ופיזית. גם בקהילה היהודית, רבו ההתלבטויות, באיזו מידה יש להיאבק על אוטונומיה ליהודים בפולין עצמה, מול עידוד הגירת יהודים לארצות אחרות ולארץ ישראל. כל אלה באו לידי ביטוי חריף בעיתונות היהודית הפוליטית בפולין, מהסיבות הבאות: א. דיפרנציאציה בהשקפות פוליטיות בקהילה היהודית. ב. תחושה תמידית של איום פולני אנטישמי, חברתי ומדיני, כמו גם חשש מפני קבוצות מיעוטים אחרות. בשנות השלושים גברה ההכרה היהודית באירופה בכלל בצורך להיאבק באמצעות העיתונות, הן בדרך התעמולה והן בדרך הפולמוס. אלה כוונו בעיתונות היהודית לא רק נגד מתנגדים פוליטיים מבית אלא בעיקר נועדו להיאבק בזרמים שאיימו על החברה היהודית – הפשיסטים והנאצים.

גם לתנועות 'ארץ ישראל העובדת' היו עיתונים יומיים משלהם. החשוב שבהם היה 'דאָס וואָרט' – המילה, שעורכו הראשון הובא במיוחד מארץ ישראל –שניאור זלמן רובשוב ( לימים שז"ר – נשיא מדינת ישראל) שהיה אז עורך 'דבר'. בין בכותבים בעיתון היה דוד בן גוריון שהה אותה עת בפולין ותרם לעיתון מאמרים רבים. במסוף הספרותי של העיתון פרסמו בין היתר איציק מאנגר, יצחק בשביס זינגר, י.ד ברקוביץ' ו-יצחק קצנלסון. העיתון נסגר מספר פעמים מסיבות תקציביות ונפתח בשמות דומים לאחר זמן מה. (רמי נוידרפר)

העיתונות היהודית בווארשה הייתה דומיננטית בהשוואה למרכזים יהודיים אחרים ועיירות פרובינציאליות. עיר הבירה נהנות לרוב מדומיננטיות בתחום זה, אולם בווארשה, יותר מבערים אחרות, יצאו לאור כ-40 אחוז מכלל העיתונות העברית והיידיש. תרומה של ווארשה הגיעה בשנים 1919 – 1920 לשני שליש מכלל העיתונות היהודית בפולין. לאחר משבר 1923 השתנו פרופורציות אלה. הנתונים מתקופת השפל הכלכלי מורים, לכאורה, כי העיתונות היהודית בפרובינציה הייתה יציבה יותר מזו שיצאה לאור בווארשה, כמו גם במרכזים עירוניים אחרים.

מפיצי עיתונים יהודיים בוורשה

נושא שנחקר באופן נרחב היא עיתונות המחתרת היהודית בווארשה בתקופת מלחמת העולם השנייה. 52 עיתונים וביטאונים יהודיים הופיעו בשנים 1939 – 1942. זה שנים נעשית ב"יד ושם" עבודת נמלים אדירה באיסופם ובשימורם של גיליונות העיתונות הזו, ובהוצאתם לאור בקבצים. ד"ר יוסף קרמיש ערך חומר זה. מתברר כי לפני מלחמת העולם השנייה הייתה העיתונות גורם מרכזי בחייהם הפוליטיים, החברתיים, הכלכליים והתרבותיים המסורתיים של יהודי פולין, שנהגו לקרוא כ- 30 עיתונים יומיים ויותר מ – 130 כתבי עת ביידיש, בפולנית ואף בעברית. כבר בימים הראשונים של הכיבוש הגרמני נמנעה מן היהודים הגישה למידע מן החוץ, שכן לא זו בלבד שנותרו ללא עיתונים אלא אף ניטלו מהם מקלטי הרדיו. בשלהי 1939 ובחודשים הראשונים של שנת 1940 היו ליהודים שני מקורות מידע בלבד: עיתונות הכובש הנאצי ומדי פעם עיתונות המחתרת הפולנית.

מוכר עיתונים בגטו לודז'

היהודים היו לא רק קוראים סבילים של עיתונות המחתרת הפולנית, שיצאה לאור כבר בשבועות הראשונים של הכיבוש, אלא גם מפיציה, אף על פי שתחילה כמעט לא יוחד בה מקום לתיאור מצבם של היהודים. רק בעיתונות הסוציאליסטית הפולנית פורסמה מעת לעת רשימה של מדיניות הכיבוש כלפי היהודים. הניתוק ממקורות המידע היה קשה שבעתיים לנוכח האיסור להכניס לפולין עיתונות מארצות חוץ. באמצע שנת 1940 החל השלטון הגרמני בגנרל גוברנבמנט בהוצאת העיתון "עיתון היהודים" שנועד להביא לידיעת היהודים את המידע הרשמי ואת צווי הכובש ובעת ובעונה אחת שימש מכשיר להונאת האוכלוסייה היהודית באשר לכוונותיו האמיתיות של השלטון הנאצי. החומר שפורסם בו שיקף במידת מה את החיים הטרגיים בגטו ובמחנות ואת מעשיו הברוטאליים של הכובש אך ברור שלא האיר את מצב היהודים באופן אובייקטיבי ולא שימש אספקלריה נאמנה של החיים בגטו.עיתונות המחתרת הפולנית בווארשה כבר יצאה, כאמור, בשלבים הראשונים של הכיבוש. ב – 10 באוקטובר 1939 יצא כתב העת המחתרתי הראשון "פולין חיה" ובשלהי שנת 1939 כבר הופיעו 27 עיתוני מחתרת. כתב העת "ביוליטין לאינפורמציה", ביטאון של ארגון המחתרת הצבאי הפולני הגדול היה במרוצת הזמן לפרסום הנפוץ ביותר, שגם היהודים קראוהו בעניין רב. עם הקמת הגטו אף הודפסו אחדים מן העיתונים הפולניים בתוככי הגטו. שכן אפשר היה לפעול שם ביעילות יתירה ובחשאיות רבה יותר. אחד הפרסומים הפולנים שהוכנסו בגטו היה "מתרס החירות", ביטאון הסוציאליסטים הפולנים.בשנת 1941 הופיעו 290 ביטאונים של עיתונות המחתרת הפולנית. בשנת 1942 גדל מספרם ל-380 ביטאונים. בשנת 1943 יצאו 500 ביטאונים ובשנת 1944 מספרם כבר הגיע ל-600 ביטאונים.עיתונות המחתרת היהודית בווארשה בימי הכיבוש הנאצי היא ביטוי מוחשי לתנופת הפעולה הפוליטית-המחתרתית. הפעילות העיתונאית האינטנסיבית והמסועפת הייתה רובה ככולה מפעלן של המפלגה ותנועות הנוער שהיוו כוח ממשי ברחוב היהודי בימי הכיבוש. עיתונות המחתרת הופיעה באינטנסיביות גדלה והולכת עד הגירוש הגדול. בעצם ימי ה"אקציה" עוד יצאו גיליונות בודדים והופצו כרוזים ואף לאחר צמצום האוכלוסייה היהודית בגטו, בימי ההכנות להתגוננות המזוינת, עדיין הופיעו עיתונים מספר. אך התקופה המשמעותית והעיקרית של עיתונות המחתרת בווארשה נסתיימה, למעשה, עם תחילת ה"אקציה" הגדולה.

עיתון בגטו לודז' - המפאר את 'מלך הגטו' רומקובסקי

מספר נושאים מרכזיים בעלי משמעות ציבורית ורעיונות העסיקו את עיתונות המחתרת על כל גווניה. בבעיות המעשיות של חיי הגטו – כגון היודנראט ומוסדותיו וענייני סעד ועזרה הדדית – בולטת האחידות בעמדות כל הזרמים בגטו. השוני בתפיסות בא לידי ביטוי בהשקפות הפוליטיות ובעמדות רעיוניות עקרוניות, שהיו ביסודו של דבר המשך הדרך הפוליטית של כל זרם לפני המלחמה, ועתה יושמו לתנאים החדשים. ראוי להדגיש שההקצנה יחסית שמאלה הסתמנה, למעשה, ברוב התנועות, כתוצאה מן התפקיד שמילאה ברית המועצות לאחר שהחלה המערכה בין גרמניה לרוסיה. באשר לתכנים העיקריים בולטת התופעה המעניינת שהייתה נחלת רוב העיתונים כי לשאלות רעיוניות כלליות – כגון הזיקה לארץ ישראל, דרכה של הציונות ומהות הסוציאליזם – ולסקירות על המצב המדיני ועל המתרחש בחזיתית, יוחד מקום נרחב יותר מאשר לעניינים הפנימיים של הגטו. לאחר השואה הייתה תחייה של העיתונות היהודית בפולין. עוד בעצם הימים שבהם התחוללו קרבות עקשניים עם צבאותיו של היטלר, ועם ההשתלטות של הקומוניזם על המדינה הפולנית כבר החלה פריחה של העיתונות. כבר באביב 1945 נמצאו אנשים משארית הפליטה שהציבו לעצם מטרה: להחיות את המילה היידית שאליה היו קשורים עד המלחמה. בינואר 1945 כבש הצבא הסובייטי מידי הנאצים את העיר צ'נסטוחובה ושחרר את היהודים האחרונים ששרדו בגטו. ביניהם היו שני פועלי דפוס: אברהם לנדאו ומאיר קוזלובסקי. מותשים, לבושי סחבות ורעבים פנו השניים בדרך לא דרך אל עיר מולדתם לודז', בתקווה למצוא מישהו מבני משפחותיהם. הם פגשו סופרי יידיש יהודה אלברג, מיכאל מירסקי, אפרים שדלצקי וגז'גוז' ישונסקי. החבורה הזו החליטה להקים עיתון. למה דווקא בלודז'? הצבא הסובייטי שיחרר את העיר במתקפת פתע. הגרמנים ברחו בבהלה, בטרם הספיקו לבצע את תוכניתם השטנית להשמיד את הגטו המקומי עד היסוד. ליוזמי הוצאת העיתון ביידיש נודע שבבית מסוים ברחוב בז'ז'ין, בתוך הגטו, נמצא בית דפוס יידי, שבו השתמש "מלך הגטו", משה חיים רומקובסקי להדפסת הוראותיו לאוכלוסייה היהודית הכלואה ושטרי הכסף של הגטו. אולם מה שהם מצאו לא הייתה אלא חורבה.בגיליון הראשון שראה אור ב- 10 באפריל 1945 במסגרת שחורה על ארבעה טורים תחת הכותרת "כבוד לזכרם", נמסרה "מתוך צער וכאב עמוק" הרשימה הראשונה של 387 סופרים יהודים, אנשי מדע, אומנים ואנשי ציבור שנספו בעת הכיבוש הגרמני. ברשימה מובאים שמותיהם של 93 סופרים, 35 פעילי תרבות ומדענים, 112 פעילים בתחומי חברה, 20 רבנים, 93 שחקנים ושחקניות, 30 ציירים ופסלים.כך נולד הגיליון הראשון של עיתון יידיש לאחר שואת יהודי פולין ששמו בעל המשמעות הסמלית היה "דאס נייע לעבן", החיים החדשים. בגיליון 2 שראה אור ב- 19 באפריל 1945 הופיעה רשימה מאת א. ש-צקי ובה נמסר על הרושם האדיר שעשתה הופעת העיתון על היהודים בפולין. ברשימה סופר שיהודים רבים באו אישית למערכת כדי להביע את תודתם והוקרתם על הוצאת העיתון. אחד מהם, קצין בצבא הפולני, קנה עשרה עיתונים בשביל חבריו לנשק, חיילים וקצינים יהודים בגדודו.הרכב ועדת המערכת היה דומה להרכב ה"ואכלאז" (בפולנית – "מניפה"), שעל בסיסו הורכב הוועד המרכזי של יהודי פולין, וכן הוועדים המקומיים בארץ זו. ב"מניפה" הייתה נציגות לכל המפלגות הציוניות וכן ל"בונד" ולקומוניסטים.[3]גיליון 2 הופיע, כאמור, ב- 19 באפריל 1945, ביום השנה השני למרד גטו וארשה והוקדש רובו לציון תאריך זה. בעמוד הראשון, במסגרת שחורה לכל רוחב העמוד נכתב: "היום חוגגת פולין הדמוקרטית כולה את יום השנה השני למרד גטו וארשה, המרד הראשון בפולין נגד הכובש הגרמני. נס המרד שהונף בידי המורדים ניצב בראש הפנתיאון של לוחמי החופש היהודים".לא חלף זמן רב ובגיליונות "דאס נייע לעבן" התרבו והלכו הידיעות על התקפות של פולנים כנגד תושבים-חוזרים, בהם גם יהודים. בגיליון 4 פתח הטור "ידיעות מן הארץ" בכותרת גדולה: "הריאקציה הפולנית רוצחת יהודים". בידיעה נמסר כי בערים ביילסקה-ביאלה, סנדומייז' וראווה-מזובייצקה נרצחו יהודים (כזכור, מדובר בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה).מעשי רצח אלה הפכו לתופעה יומיומית. גיליון 7 מה- 10 ביוני 1945, נפתח במאמר אזעקה בעמוד הראשון, פרי עטו של מיכאל מירסקי, תחת הכותרת "יושם קץ למשחק הדמים". הוא כתב בין היתר: "מדי יום ביומו אנו נזעקים על רציחות של יהודים שמבוצעות בידי הכנופיות הריאקציוניות של הנ.ס.ז.".[4]הפעילות היהודית בפולין המשוחררת צברה, כך עולה מגיליונות העיתון, תאוצה. בגיליון 13 מהעשרה באוגוסט, נכתב, שבווארשה הוקמה ספריה מרכזית של ספרי יידיש בהנהלתה של באשה ברמן שתשאיל ספרים לכל הספריות היהודיות ברחבי פולין. העיתון עמד בקשר הדוק עם קוראיו. על אף הקשיים הטכניים הוקדשו שניים ולפעמים גם שלושה עמודים למודעות של חיפוש קרובים. בגיליון 20 הופיעה בעמוד הראשון רשימה של אנשים שעל שמם הגיעו חבילות מתל אביב ומירושלים.בהתחשבה באווירה הפוליטית ששררה באותם ימים בפולין, במיוחד עד תחילת שנת 1946, כאשר "דאס נייע לעבן", היה עיתון היידיש היחיד במדינה, הוא הצליח במידה רבה לשמור על אובייקטיביות. בעמודיו באו לביטוי דעותיהן של קבוצות פוליטיות מגוונות, לפעמים תוך פולמוס חריף. רק בשנת 1946 החלו להופיע ביטאונים של מפלגות שונות, תחילה כפרסומים חד פעמיים או כתבי עת תקופתיים ועם הזמן כשבועונים. הופיעו אז: "פאלקסצייטונג" (עיתון העם), ומאוחר יותר גם "יוגנט וועקער" (מעורר הנוער) של ה"בונד", "אונדזער ווארט" (דברנו) של פועלי ציון, ועם הזמן יצא לאור גם ביטאון של תנועה זו בשפה הפולנית, "נאשה סלובו" (דברנו). בפולנית הופיעו גם ביטאונו של ה"איחוד", "אופיניה" (דעה) כדו-שבועון, "מוסטי" (גשרים) ו"זוו מולדיך" (קול הנוער) של השומר הצעיר, שניהם בפולנית ולבסוף ה"פאלקס שטימע" (קול העם) של המפלגה הקומוניסטית בעריכתו של מ. מירסקי שעזב, לאחר שבמאי 1946 נתמנה בער מרק כעורכו של "דאס נייע לעבן". מאפריל 1947 החל גם להופיע כתב העת "אויפגאנג" (זריחה) מטעם מחלקת הנוער שליד הוועד המרכזי של יהודי פולין. שנת 1946 הייתה שנה של חזרה המונית (רפטריאציה) מברית המועצות, שסייעה להרחבתה של פעילות הוועדים היהודים ולהגברתה. אך זו הייתה גם תקופת אנטישמיות מתפרעת, שהגיעה לשיאה בפוגרום בקילצה, ביולי 1946. בתקופה זו גם החריפו הניגודים האידיאולוגים בתוך הציבור היהודי, בין המפלגות הציוניות, הקומוניסטים וה"בונד" שהיו מיוצגים בוועדים היהודים המקומיים בוועד המרכזי, על פי מפתח מפלגתי. עיתון זה היה אחת הדוגמאות הטובות לתפקידה החשוב של העיתונות היהודית בחיי היהודים בפולין. עיתונות זה הייתה נדבך חשוב, מרכזי, בחיי היהודים באותה תקופה. העיתונות אפשרה חיזוק הקשר בין היהודים לבין עצמם, קיום סוג מסוים מאוד של אוטונומיה קהילתית ואבחנה פנימית אל מול הציבור הלא-יהודי.פרופ' אנדז'יי פצ'קובסקי טוען כי ניתן לאפיין את העיתונות היהודית בתקופת הרפובליקה השנייה כך:· העיתונות היהודית פעלה כמערכת מפותחת. היא תפקדה במסגרת מוסדות עצמאיים כגון ארגון העיתונאים וסוכנות הידיעות היהודית.· העיתונות היהודית הצטיינה בפתיחות כלפי מוסדות השלטון וכלפי יהודים שנטו לתרבויות אחרות.· באמצעות הקשרים הארגוניים הייתה העיתונות היהודית קשורה לתפוצה היהודית ולארץ ישראל.· העיתונות עסקה בפולמוס שכוון בעיקרי נגד החברה הלא יהודית. היא נמנתה, לפיכך, על הקשת הפוליטית הפולנית ובה בשעה גם על מרכיביה האזוריים והמקומיים.· העיתונות היוותה כלי ביטוי, שאפשר לקהילה היהודית לקחת חלק פעיל בחיים הציבוריים הכלליים, ובדרך זו הצליחה להקהות ולהפחית מהבדלנות של קהילת מיעוט דתית.· בתקופה האמורה התחזק מעמד העיתונות וציבור הקוראים התרחב במיוחד באזורים המרוחקים ובפרובינציות.· העיתונות היהודית הצטיינה במגוון רחב של תחומים – ממאמרי מערכת ברוח הזמן החדש ועד עיתונות אחר צהרים סנסציונית, מוספים מאוירים, כתבי עת ומגזינים. העיתונות היוותה כלי ביטוי לתמורות החברתיות בפרובינציות ובקהילות היהודיות בתהליך התפתחותן ומעבר משלב החברה המסורתית למבנה חברתי מודרני.ביבליוגרפיהספרים

1. heller c., on the edge of destruction. jews of poland between the two world wars, new york, 19802. marcus j., social and political history of jews in poland 1919-1939, berlin 1983

מאמרים1. גולדקורן יוסף, "עלייתו ונפילתו של דאס נייע לעבן",קשר, בהוצאת המכון לחקר העיתונות היהודית, אוניברסיטת תל אביב, נובמבר 1992.2. זינגר בשביס יצחק, "דמויות ואפיזודות מבית אגודת הסופרים והעיתונאים בווארשה", קשר, נובמבר 1991.3. פצ'קובסקי אנדז'יי, "עיתונות יהודית בפולין בין שתי מלחמות העולם", קשר, מאי 1988.4. צאלה אלינה, "ביבליוגרפיה של עיתונות יהודית בשפה הפולנית", קשר, נובמבר 1990.5. קרמיש יוסף, "עיתונות המחתרת היהודית בווארשה", קשר, מאי 1991.6. רוזן י. בער, "רקוויאם ל'טלומצקה 13' – מקומות מפגש של עיתונאים יהודים", קשר, מאי 1988.7. כהן נתן, "עיתונות יומית יהודית בפולין" – מתוך "קיום ושבר – יהודי פולין לדורותיהם" , כרך ב', הוצאת מרכז זלמן שז"ר לתולדות ישראל, 2001[1] marian fucs, “prasz zydoeska w warsawie 1823-1939” , pp. 159-293 [2] יהדות פולין, סידרה ביבליוגרפית ראשונה, האוניברסיטה העברית בירושלים, המכון לחקר היהדות, המרכז לחקר תולדות יהדות פולין ותרבותם, ירושלים 1983[3] p.p.r.- polska partia robotnicza מפלגת הפולנים הפולנית.[4] נארודובה שילי זברוינה – הכוחות המזוינים הלאומיים – קבוצות של לאומנים, אנטי קומוניסטים ואנטישמים.חלק מהתמונות - באדיבות ארכיון בית לוחמי הגיטאות

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אריה קיזל