אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הרכב האוכלוסייה בתקופה הממלוכית


רבקה שפק ליסק's picture

זהו החלק השני של הפרק ה- 6 בסדרה: איך ומתי חוסל הרוב היהודי בא"י הפרק ה- 1: התקופה הרומית, חיסול הרוב היהודי, והלניזציה של הארץהפרק ה- 2 :התקופה הביזאנטית, כשלון מאמצי הניצור הפרק ה- 3 : התקופה הערבית, ההגירה הערבית והרכב האוכלוסייההפרק ה- 4 : התקופה הערבית , שעירעוב ללא איסלום הפרק ה- 5 : התקופה הצלבנית הפרק ה- 6 חלק א' – גודל האוכלוסיה בתקופה הממלוכיתפרק 6 - חלק ב' – ההרכב האתני – דתי של האוכלוסייה, חיסול הרוב הנוצרי- מזרחי והפיכת המוסלמים לרוב. מבוא בחלק הראשון של פרק 6 נדון גודלה של האוכלוסייה בתקופה הממלוכית. בתקופה זו הייתה ירידה דרסטית במספר התושבים. מכ- 470,000 בתקופה הצלבנית לכ- 120,000 בתקופה הממלוכית. בשל אובדן המסמכים המינהליים של השלטון הממלוכי חסרים נתונים מספריים על מספר התושבים והרכבה האתני- דתי של האוכלוסייה בתקופה הממלוכית.

המקור העיקרי למידע על כך הוא מיפקד האוכלוסין הראשון של השלטון העות'מאני, 8 שנים לאחר כיבוש הארץ מידי הממלוכים. גודלה של אוכלוסיית ארץ ישראל המערבית בשלהי התקופה הממלוכית כפי שהובא בחלק הראשון של פרק 6 ( הפרובינציה א-שאם כללה את א"י המערבית, עבה"י המזרחי ודרום סוריה, אבל, המאמר עוסק רק במצב בארץ ישראל המערבית.): אזור הגליל: 33,224 תושבים ( עפ"י הארולד היו בסנג'ק 24,299 תושבים, עמ' 182 ).אזור עזה: 31,501 תושבים + 30,000 בדווים. סה"כ:65,500 אזור ירושלים : 16,166 תושבים אזור שכם והשומרון: 8,423 תושביםסה"כ : 123,313 . שני שינויים משמעותיים התרחשו בתקופת הכיבוש הממלוכי: * הייתה ירידה דרסטית במספר התושבים – מכ- 470,000 לכ- 120,000 בשלהי התקופה הממלוכית (שלהי המאה ה- 15 וראשית המאה ה-16 ). ** הרכב האוכלוסייה השתנה – הרוב הנוצרי מזרחי חוסל והמוסלמים הפכו לקבוצה הגדולה ביותר. היהודים והשומרונים היו מיעוטים קטנים.ד. ההרכב האתני- דתי של האוכלוסייהיוסף דרורי קבע במאמרו "ארץ ישראל במדינה הממלוכית, 1260 – 1516 ", שלטון הממלוכים והעות'מאנים, 1260 – 1804 , בעריכת אמנון כהן, 1981 , עמ' 12, ש"בתקופה הממלוכית היתה תמורה בולטת ביחס המספרי שבין האוכלוסיה הנוצרית והאוכלוסיה המוסלמית. "הנוצרים הלאטינים גורשו ממנה". הרוב הנוצרי- מזרחי חוסל והארץ הפכה לארץ מוסלמית, עם מיעוט נוצרי קטן. ערב הכיבוש הערבי ב- 640 היה בארץ רוב נוצרי. הרוב הנוצרי ראשיתו בתקופה הביזאנטית, במאות ה- 5-4 לס', כאשר הביזאנטים ניצרו את האוכלוסייה ההלניסטית, שהייתה מורכבת מיוונים, מוקדונים, וטרנים של הצבא הרומי, סורים- ארמים ופיניקים שעברו תהליך הלניזציה. אליהם נוספו צליינים נוצרים מביצאנץ ואירופה שהשתקעו בארץ. בעת הכיבוש הערבי (640 ) חל שינוי בהרכבו של הרוב הנוצרי. חלק ניכר מהעילית הכלכלית- חברתית המשכילה היוונית – מוקדונית נרצחה או ברחה ונותרה בעיקר האוכלוסיה הסורית- ארמית. אוכלוסייה זו שרדה את תקופת הכיבוש הערבי (640 -1099 ), כפי שקבע פרופ' robert schick מאוניברסיטת אל- קודס בירושלים המזרחית, במחקרו the christian communities of palestine from .byzantine to islamic rule, 1995 ,pp.9,81 . החוקרים מסכימים שבעת הכיבוש הממלוכי היו הנוצרים - המזרחיים, עדיין, רוב. המוסלמים היו הקבוצה השנייה בגודלה. היהודים מנו בתחילה לא יותר מכמה אלפים, אם כי הייתה עלייה לארץ שהגדילה את מספר היהודים . השומרונים היו מיעוט קטן.עפ"י הערכות החוקרים (ראה, פרק 6 חלק א' ) חיו, כאמור, בארץ בתקופה הצלבנית כ- 470,000 תושבים:• הצלבנים הפרנקים מנו בין 100,000 ל- 120,000 ובקרבות עם הממלוכים רבים נהרגו ו/א נמלטו על נפשם ונותרו נזירים מעטים. • נ

ותרו כ- 350,000 תושבים שמתוכם היו הנוצרים - המזרחיים הקבוצה הגדולה ביותר, ומנו כ- 200,000 והמוסלמים מנו כ- 150,000.פיזור האוכלוסייה בשל חורבנן של ערי החוף ע"י הממלוכים, התרכזו התושבים שנותרו בארץ באזורי פנים הארץ, בשפלה הפנימית וגב ההר. כמו כן הייתה אוכלוסייה בגליל ובהרי שומרון ויהודה. הייתה בריחה של תושבים מפני פשיטות הבדווים מהכפרים לערים. תושבי כפרים בשומרון ברחו לעיר שכם ותושבי כפרים ביהודה ברחו לירושלים. אוכלוסיית ג'נין, בית שאן והעיירה קאקון גדלו. מתוך התאור אצל פרנקל, ישראל ( " החברה הכפרית בא"י בתקופה הממלוכית", קתדרה, מס. 72 , 1995 ,עמ' 20,) מתברר שהגליל המערבי, אזור ירושלים וערי החוף, שהיו בעלי רוב נוצרי, בתקופה הצלבנית, התרוקנו מנוצרים ואת מקומם תפשו מוסלמים, מלבד בערי החוף שנותרו הרוסות. אבל, האוכלוסייה בכל האזורים הייתה דלילה. ההרכב האתני- דתיהתרשים בעמ' 40 במחקר של hutteroth, wolf – dieter and kamal abdulfattah, historical geography of palestine, transjordan and southern syria, 1977.מתאר את חלוקת האוכלוסייה עפ"י דת באזורים השונים, עפ"י המפקד העות'מאני מ- 1596/7, כלומר, כ- 80 שנה, לאחר ההתמוטטות השלטון הממלוכי והכיבוש העות'מאני:באזור עזה היה רוב מוסלמי , מיעוט נוצרי וקומץ יהודים ושומרונים. באזור ירושלים היה רוב מוסלמי, ומיעוט נוצרי.באזור השומרון היה רוב מוסלמי, מיעוט נוצרי וקומץ שומרונים. באזור צפת (הגליל ) היה רוב מוסלמי ומיעוט יהודי וקומץ נוצרים.עפ"י חישובי חוקרים אלה חיו בארץ ישראל המערבית בסוף המאה ה- 16 , כ- 290, 206 תושבים (עמ' 43 ):המוסלמים היוו כ-60% - 70% מאוכלוסיית הארץ. הקבוצה הנוצרית- מזרחית מנתה 20%-30% והפכה למיעוט.חלו שינויים בהרכב האוכלוסייה המוסלמית, ומספר המוסלמים ירד לעומת התקופה הצלבנית. בתקופה הצלבנית הוערך מספרם בכ- 150,000 אך ערב הכיבוש העות'מאני מנתה כל האוכלוסייה כ- 120,000(ראה, להלן ). rhode harold, the administration and population of the sancak of safed in the 16th century, ph.d, dissertation, 1979 הסתמך על פרופ' ברנרד לואיס, שבדק את הרגיסטר שעליו הסתמכו החוקרים hutteroth ו- abdulfattah והגיע למסקנה שהוא איננו מתאר את המצב ב- 1595/6 אלא ב- 1548/9 ( עמ' 6 ב- introduction ). כלומר, סביב אמצע המאה ה- 6 חיו בארץ כ- 200,000 תושבים בלבד.בין 1525/6 ו- 1548/9. חל, לדעת הארולד, גידול באוכלוסיית הארץ שנבע מכך שכפריים רבים שברחו בשלהי התקופה הממלוכית בשל מצב הביטחון, מגיפות, פגעי טבע, מסים כבדים וגיוס כפוי לצבא, החלו לחזור, כשהמצב הביטחוני התייצב בראשית השלטון העות'מאני ( עמ' 20 – 21 ). אבל, הוא גם סבור שההבדל המספרי נובע גם מכך שהמיפקד של 1525/6 לא היה מקיף דיו ולא הכיל את כל הנתונים.נוסף על המחקרים שכבר הוזכרו, יש מחקרים נוספים העוסקים באוכלוסיית ארץ ישראל המערבית עפ"י מסמכי מיפקדים שנערכו במאה ה- 16 תחת השלטון העות'מאני:ברנרד לואיס, "ארץ ישראל ביובל הראשון לשלטון העות'מאני על פי פנקסי הקרקעות העות'מאניים" ארץ ישראל , כרך ד' , עמ' 170 – 187 , 1959 .אהוד טולדנו, "סנג'ק ירושלים במאה הט"ז- התיישבות כפרית ומגמות דמוגרפיות" , בקובץ, בעריכת אמנון כהן, פרקים בתולדות ירושליםבראשית התקופה העות'מאנית, 1979 , עמ' 61 – 92 .amnon cohen & bernard lewis, population and revenue in the towns of palestine in the 16th century, 1978. .במחקר זה הובאו נתונים על מספר תושבי 6 הערים העיקריות בארץ, ירושלים, חברון, עזה, רמלה וצפת, ממיפקדים שערך השלטון העות'מאני במאה ה- 16. המיפקד הראשון, שנערך ב- 1525/6, 8 שנים לאחר כיבוש הארץ מידי הממלוכים, מאפשר לקבל מושג על מספר והרכב האוכלוסייה בערים אלה בשלהי השלטון הממלוכי.

יש הבדלים לגבי הנתונים בין המסמכים העות'מאניים השונים המקשים על הסקת מסקנות לגבי גודל והרכב האוכלוסייה. הארולד חקר רק את סנג'ק צפת עפ"י מסמכים שונים מאלה של לואיס וחישוביו מבוססים על משפחה ממוצעת בעלת 5 נפשות בעוד שלואיס ערך חישובים לפי משפחה ממוצעת של 6 נפשות. המוסלמים המוסלמים הפכו בתקופה הממלוכית לקבוצה הגדולה ביותר באוכלוסייה ומנו עפ"י הערכה כ- 60% - 70% מכלל האוכלוסייה. הממלוכים הביאו לארץ מתיישבים מוסלמים חדשים:הייתה הגירה מוסלמית לארץ בתקופה הממלוכית (דרורי, עמ' 41 ), בעידודם של השליטים הממלוכים. הפשיטה המונגולית על פני ארצות האיסלאם הביאה לגל הגירה של מוסלמים לארץ. מצפון פרס, ברחו הפליטים לצפון עירק ודרך הפרת לצפון סוריה ומשם למרכז הגליל: משפחות מצפון סוריה התיישבו בצפת. פליטים מונגולים, כורדים, נוודים תורכמנים התיישבו בעתלית. חלק מהפליטים המונגולים הועברו לעזה. בשפלת החוף הנטושה רעו עדרי הנוודים התורכמנים. פליטים מצפון סוריה התיישבו בחברון ובירושלים.האוכלוסייה המוסלמית התחלקה לעירונים, כפריים ושבטים נוודים. השבטים הנוודים היו מיעוט מתוך כלל האוכלוסייה המוסלמים, שהייתה ברובה כפרית, ומיעוטה עירונית. רוב האוכלוסייה הייתה כפרית ומספר תושבי הערים היה נמוך, אם כי היה בהם רוב מוסלמי, עם מיעוט נוצרי - מזרחי, יהודי ושומרוני. המיעוטים התגוררו בירושלים, צפת, עזה, שכם, רמלה וחברון. האזורים הכפריים בהם היו המוסלמים מרוכזים היו: השומרון, יהודה, אזור עזה והגליל.השבטים הנוודים נהגו לחנות באזורי המדבר או בעמקים בהם היו ביצות (עמק יזרעאל ובית שאן ). הם עסקו בגידול צאן ובקר. מאחר שבאזור המדברי היה מרעה רק תקופה קצרה בחורף ובאביב, הם נהגו לנדוד עם עדריהם לאזורים המיושבים בהם היה מרעה בשפע. הם רעו את עדריהם באזור עזה, ירושלים, השומרון, הגליל והכרמל. השבטים התורכמנים היו בעלי עדרי בפאלו והעדיפו את עמק יזרעאל, בית שאן והחולה, על ביצותיהם, אם כי מקום חנייתם היה בשפלה הפנימית. האוכלוסייה המוסלמית ב- 1525/6 סנג'ק ירושלים (אזור יהודה)התושבים המוסלמים היוו בנפת ירושלים, עפ"י מיפקד 1525/6, 75.2% מתושבי הנפה, (אהוד טולדאנו, "סנג'ק ירושלים במאה הט"ז- התיישבות כפרית ומגמות דמוגרפיות", עמ' 79 .) לא כולל העיר ירושלים. העיר ירושליםעפ"י עדותו של משולם מוולטירא שביקר בעיר ב- 1481 חיו בשלהי המאה ה- 15 כ- 10,000 בתי אב מוסלמים ( פרידמן, עמ' 26 ). עפ" ההערכות לגבי גודלה הממוצע של משפחה, ההערכה נעה בין 50,000 ל- 60,000 מוסלמים. אבל, המספר אינו סביר.עפ"י המיפקד ממחקרו של לואיס ב- 1525/6 חיו בירושלים 3,696 מוסלמים. יהודה – האוכלוסייה הכפרית של סנג'ק ירושליםמספר המוסלמים הכפריים עפ"י מחקרו של טולדנו היה 7,196 .מספר התושבים בסנג'ק ירושלים כולו היו עפ"י הנתונים של לואיס 16,166 ומספר המוסלמים בסנג'ק, כולל ירושלים, היה כ- 10,895.סנג'ק צפת (אזור הגליל)יש הבדלים, כאמור, בין הנתונים המובאים במחקר של ברנרד לואיס לבין הנתונים במחקר של רוד הארולד. במיפקד הראשון ב- 1525/6 היו באזור הגליל עפ"י לואיס 33,224 תושבים לעומת 24,2999 עפ"י הארולד. האוכלוסייה הדרוזית נכללה, כנראה, באוכלוסייה המוסלמית.הגליל - האזור הכפרימספר הכפריים עפ"י לואיס היה 28,420 ורובם היו מוסלמים. ואילו עפ"י הארולד היה מספר הכפריים 19,495 ורובם היו מוסלמים. באזור הכפרי היו כ- 280 כפרים (הארולד, עמ' 160 - 173). רוב הכפרים המעורבים היו של מוסלמים ונוצרים או מוסלמים ויהודים (עמ' 175 ). המספר 280 כולל 2 נפות שהיו בדרום הלבנון כך שמספר הכפרים בגליל היה קטן יותר.האוכלוסייה השבטית הייתה מורכבת מ - 6 שבטים כורדים ושבט תורכמני אחד ומעט שבטים ערביים והייתה יחסית קטנה. ב- 1525/6 לא היו שבטים באזור עכו וטבריה, אבל היו שבטים באזור נהר הירדן, בנפת צפת. הם לא נימנו במיפקד. הנפה (תת- מחוז ) מס. הכפרים מספר התושביםטבריה 27 2,835 (ממוצע של 105 תושבים לכפר) .עכו 51 14,280 ( ממוצע של 280 לכפר )צפת ? ? (ממוצע של 465 נפש לכפר)העיר צפת בעיר בצפת היו 4,233 מוסלמים, עפ"י לואיס ו- 4,804 עפ"י הארולד.בסנג'ק צפת היו כ- 22,000 מוסלמים, לא כולל הנוודים, כולל העיר צפת, אך לא כולל נפת צפת שלגביה חסר מידע על הכפרים.סנג'ק עזהעפ"י לואיס היו סה"כ 62,500 תושבים. העיר עזהבעיר עזה היו כ- 3,300 מוסלמים. האזור הכפריבאזור הכפרי היו 1,446 מוסלמים ו- 30,000 בדווים, ובעיר רמלה שנכללה באזור הכפרי היו ,1,900 מוסלמים . בסנג'ק עזה היו כ- 37,000 מוסלמים.סנג'ק שכם (השומרון )אין מידע על סנג'ק שכם במיפקד של 1525/6 . עפ"י המיפקד של 1533/6 בסנג'ק שכם היו 8,423 תושבים עפ"י ממוצע של 6 , ו- 6,628 עפ"י ממוצע של 5 נפשות למשפחה. אחרת. האזור הכפרי של השומרוןהיו בין 1,000 ל- 2,500 מוסלמים.העיר שכםבעיר היו 5,972 מוסלמים עפ"י 2 המקורות.בסנג'ק שכם היו כ- 7,500 מוסלמים.לסיכום, מספר המוסלמים מוערך ב:שכם – 7,500 ירושלים- כ- 11,000 עזה – כ- 37,000 צפת – למעלה מ- 22,000 סה"כ כ- 80,000 מוסלמים מתוך כ- 120,000 תושבים בראשית המאה ה- 16 .לא כולל בדווים מאזור יהודה והגליל. הנוצרים המזרחייםמה קרה לכ- 200,000 הנוצרים - המזרחיים? האם היה איסלום כפוי של נוצרים- מזרחיים תחת הכיבוש הממלוכי?הנוצרים הפרנקים (הצלבנים ), שמנו בין 100,000 ל- 120,000 בתקופה הצלבנית נטבחו, גורשו או ברחו. העילית היוונית- נוצרית נרצחה או ברחה ברובה עוד בעת הכיבוש ערבי. הנוצרים המזרחיים שנותרו התחלקו לשלוש קבוצות מבחינת השייכות הדתית: יעקובינים, נסטוריאנים ויוונים- אורתודוכסים. עד אמצע המאה ה- 20 החוקרים היו בדעה שבתקופה הערבית- מוסלמית הייתה התאסלמות המונית של נוצרים, בשל מס הכופרים שהטל עליהם. תזה זו הופרכה במחקר של daniel c. dennet, conversion and the poll tax in the early islam, 1950.הנושא נדון במאמר של michael g.motony, "the age of conversion: a reassessment," in michael gervers & ramzi j.bikhazi,eds, concersion and continuity, 1990, pp.135 – 145.עפ"י מחקר של robert bulliet , conversion to islam in the medieval period, 1979, רק 10% מאוכלוסיית א- שאם (שמה הערבי של הארץ ) הנוצרית התאסלמה בתקופת השלטון האומיי (640 – 745 ) . סיפורים על התאסלמות מקרב האוכלוסייה הנוצרית המקומית היו נדירים (pp.123 – 135 ). היו 2 נקודות שיא בהתאסלמות בסוריה (כולל פלשתינה ), בתקופה העבאסית, במאות ה- 8 – 10 , ובתקופה הפאטימית, במאה ה- 10.

במאה ה- 9 הגיעה ההתאסלמות בקושי לכ- 50% ) עמ' 105 107 - ). בתקופה הממלוכית היה, כנראה, גל ההתאסלמות הגדול ביותר (עמ' 106 ), אבל, חסרים נתונים מספריים.robert schick מאוניברסיטת אלקודס, כתב בסיפרו,the christian communities of palestine from byzantine to islamic rule, pp.9,12,82,138,158 שבעת הכיבוש הערבי היה רוב נוצרי בארץ, ורוב המוסלמים בארץ לא היו מתאסלמים שבאו מקרב האוכלוסייה הנוצרית. הנוצרים לא נרדפו כלל ולא הייתה תופעה של התאסלמות .פרופ' נחמיה לבציון שהתמחה בנושא האיסלמיזציה תחת השלטון הערבי והמוסלמי חילק את האיסלאמיזציה של האוכלוסייה הנוצרית בסוריה, ופלשתינה לשלבים: ("המרות דת והתאסלמות בימי הביניים:מה בין יהודים לנוצרים?", כתב העת פעמים, כרך xlii ,1990, עמ' 8 – 15 ."conversion to islam in syria and palestine and the survival of christian communities,"in nehemia levtzion, islam in africa and middle east, 2007. )הוא קבע שתהליך ההתאסלמות בסוריה ופלשתינה היה איטי וארוך ונמשך מאות שנים ( ,302 (conversion to islam ,pp.289,298 . שלב א' – תחת שלטון בית אומייה (640 – 750 ) לא הופעל כל לחץ על האוכלוסייה להתאסלם, מלבד תקופה קצרה בימיו של הכליף אבן עבד אלעזיז (717 – 720 ). במידה שהייתה התאסלמות, זה היה של משיקולים תועלתיים. שלב ב'- ימיה"ב המאוחרים, תקופת השלטון העבאסי (750 – 942 ). במאה ה- 9, בימיו של הכליף אלמתוכל ( 847 – 861 ), עם התחזקות השפעת אנשי הדת המוסלמים, העולמא, החלה אכיפה יותר קפדנית של "תנאי עומר", מערכת התקנות נגד הלא- מוסלמים. בתקופת השושלת הפאטימית (942 – 1099 ) , הכליף אל- חאכים ( 996 -1021 ) גזר גזירות שמד נגד הלא- מוסלמים ורבים היגרו או המירו דתם למראית עין. עד המאה ה- 10 או המאה ה- 11 כ- 50% מהנוצרים – המזרחיים התאסלמו. שלב ג'- מאות 13 – 14 , תחת השלטון הממלוכי, גברו הרדיפות, הפוגרומים, הריסת כנסיות ופגיעה בנפש ורכוש. העולמא, המנהיגות הדתית, ניהלה מאבק ללא פשרות לסילוקם של פקידים נוצרים מהמינהל הממלוכי. הממלוכים, שלא היו ערבים במוצאם, היו זקוקים ללגיטימציה לשלטונם והם עשו זאת באמצעות אימוץ התפקיד של מגיני דת האסלאם. הגורמים להתאסלמותא. התבוללות תרבותית – לשונית, כלומר אימוץ השפה והתרבות הערבית.ב. פיתויים תועלתיים. ג. היזדהות עם השליטים.ד. לחצים, רדיפות, מעשי רצח ה. ההתפוררות הפנימית של לכידות הקהילות הדתיות.לסיכום, ההתאסלמות של האוכלוסייה הנוצרית הייתה איטית ונמשכה על פני מאות שנים. לעומת זאת תהליך השירעוב, כלומר אימוץ השפה והתרבות הערבית היה מזורז הרבה יותר. השירעוב של הסורים- ארמים הביא לאובדן הזהות האתנית והתרבותית של העם העתיק, הארמי. בעקבות השירעוב נינטשה השפה הארמית והוחלפה בערבית והתרבות הארמית גוועה והוחלפה בתרבות הערבית. ( על הארמית, האנציקלופדיה העברית, ערך ארמית, עמ' 959 – 969 ). הנוצרים ממוצא סורי- ארמי או פיניקי, שהיו שרידי משפחות מהתקופה הביזאנטית, כונו "נוצרי החגורה", מכיוון שחוייבו ללבוש חגורה כדי להבדילם מהרוב המוסלמי. הנוצרים המזרחיים, שהיו ותיקים יותר בארץ, סבלו מעויינות מצד השליטים הממלוכים שהיו קנאים לדתם וראו בנוצרים אויב האסלאם והתנכלו לכנסיות ולאתרים הקדושים לנצרות מיד עם הכיבוש. חלקם נטבחו בעת הכיבוש, חלקם ברחו או גורשו ובארץ נותר מיעוט קטן. כמו כן, המגיפה השחורה שפרצה ב- 1348 והביאה לקטסטרופה דמוגרפית, תרמה להתמעטות הנוצרים. למרבה הצער, חסרים נתונים על היקף הנפגעים מהמגיפה. הפיזור הגיאוגרפי של הנוצרים- המזרחייםהריכוזים העיקריים של הנוצרים בתקופה הצלבנית היו בערי החוף, בגליל המערבי ובדרום השומרון ואזור יהודה וירושלים (העיר ירושלים, בית ג'אלה, בית לחם).

כמו כן, נוצרים מזרחיים התגוררו ברמלה, לוד, ובמספר יישובים בגליל כמו נצרת וכפר כנה שהיו מקודשים לנצרות.ערי החוףמירון בנבנישטי הביא בסיפרו the crusaders in the holy land , עמ'27 נתונים על אוכלוסיית ערי החוף בתקופה הצלבנית. ערי החוף נהרסו, כאמור, כליל ע"י הממלוכים כדי למנוע פלישות של הצלבנים מהים. העיר עזה שוקמה במידה מסויימת כדי להפוך לנמל מרכזי וגם בעכו הייתה התאוששות מסויימת מאוחר יותר. אוכלוסיית ערי החוף בתקופה הצלבנית הייתה ברובה נוצרית. מספר התושבים בערי החוף היה:עכו- 30,000 חיפה- 3,500קיסריה – 4,800 ארסוף – 3,600 עתלית – 3,600 יפו – 5,000 אשקלון – 10,000 עזה – בין 2,000 ל- 5,000מספר תושבי ערי החוף היה מעל 60,000. רובם היו נוצרים והם נעלמו כליל. סביר להניח שחלקם נטבחו בעת הכיבוש והיתר נמלטו על נפשם. מאחר שרוב אוכלוסיית ערי החוף היו נוצרים מדובר בירידה משמעותית במספר הנוצרים בממלכת הממלוכים. סנג'ק ירושליםהעיר ירושלים בעיר ירושלים חיו בשנות ה- 1480 עפ"י התייר פליכס פאברי, למעלה מ- 1,000 נוצרים. (פרידמן, עמ' 26 ). אבל, עפ"י הנתונים של לואיס היו בעיר רק 714 נוצרים בעת הכיבוש העות'מאני (לואיס, עמ' 174 ), עפ"י חישוב של משפחה ממוצעת בת 6 נפשות ((cohen& lewis, p.94. ההפרש בין הנתונים- בהנחה שניתן לסמוך על הנתונים של פאברי- מרמז על הצטמקות הקהילה הנוצרית בעיר. חלק לא מבוטל מהנוצרים שחיו בירושלים בשלהי התקופה הממלוכית ברחו מהאזור הכפרי של יהודה, כך שהאוכלוסייה הנוצרית בירושלים לא הייתה מורכבת מהאוכלוסייה הנוצרית הוותיקה אלא בעיקר מהכפריים הנוצרים של אזור יהודה. (עמ'32 – 33 ). החוקרים אמנון כהן וברנרד לואיס (population and revenue in the towns of palestine in the 16th century ) התלבטו בשאלה אם תהליך הבריחה מאזור יהודה החל לאחר הכיבוש העות'מאני או כבר בתקופה הממלוכית. אם, טענו החוקרים, החל התהליך אצל הממלוכים, הרי הוא צבר תאוצה לאחר הכיבוש העות'מאני. החוקרים שיערו שהבריחה הייתה מסיבות ביטחוניות וכלכליות. הביטחון האישי בערים היה טוב יותר וגם האפשרויות הכלכליות. אם, אכן, החל התהליך בתקופה הממלוכית, הדבר עולה בקנה אחד עם המציאות הביטחונית והכלכלית בשלהי השלטון הממלוכי. הבדווים בדרום שהתנכלו לכפריים, מצד אחד, וההידרדרות הכלכלית בממלכה הממלוכית, מצד שני. חשוב לציין שתופעת הבריחה מהדרום לירושלים, ולערים אחרות, הייתה בולטת יותר במיפקדים הבאים. החוקרים קבעו ששיטות העבודה של הפוקדים השתפרו ממיפקד למיפקד וסביר להניח שבמיפקד הראשון היו ליקויים באיסוף החומר (עמ' 7, 11, 23 ). האזור הכפרי של יהודה וירושליםאזור יהודה וירושלים היה נוצרי ברובו בתקופה הצלבנית. אין מידע על גורלם בתקופה הממלוכית. עפ"י הנתונים שהביא טולידאנו במיפקד העות'מאני הראשון ב- 1525/6 , 8 שנים לאחר הכיבוש, נותרו בנפת ירושלים רק 7 כפרים בהם חיו נוצרים, ורק 3 מהם היו בעלי אוכלוסייה נוצרית בלבד, ואילו עפ"י הנתונים שהביא לואיס היו באזור 6 כפרים בהם חיו נוצרים וב- 5 מהם היה רוב נוצרי. בחברון לא נמצאו ב- 1525/6 נוצרים. האוכלוסייה הנוצרית, היוותה עפ"י טולידאנו, רק 24.8% מכלל אוכלוסיית הסנג'ק. הכפרים הנוצריים היו מרוכזים מדרום לירושלים סביב המקומות הקדושים לנצרות, ומצפון לירושלים על הדרך הראשית לשכם. הנוצרים בכפרים הקטנים נהגו להתפלל בימי א' ובחגים בכנסייה של הכפר הגדול ביותר בשכנותם. מספר הנוצרים באזור הכפרי של סנג'ק ירושלים עפ"י לואיס היה ערב הכיבוש העות'מאני 3,834 נוצרים. עפ"י טולדאנו הגיע המספר ל- 4,000 .המספר הכולל של הנוצרים בסנג'ק כולו היה כ- 5,000 סנג'ק עזההעיר עזההעיר עזה הייתה בעלת אוכלוסייה נוצרית גדולה. זה היה מרכז נוצרי חשוב ביותר מבחינה דמוגרפית בתקופה הצלבנית. היא נהרסה על ידי הממלוכים, אך לאחר מכן שוקמה משום שהממלוכים נזקקו לנמל אחד לפחות לצורכי מסחר. אבל, עפ"י מקורות עזה דמתה יותר לכפר מאשר לעיר. במיפקד הראשון לאחר הכיבוש העותמאני מידי הממלוכים, ב- 1525/6 ,( לואיס, עמ' 174 ) נימנו 1,410 נוצרים. במשך המאה ה- 16 הגיעו גם לעזה נוצרים שברחו מיהודה ומאחר שעזה נהרסה סביר להניח שהנוצרים לא היו מהאוכלוסייה הנוצרית הוותיקה שברחה או חוסלה. האזור הכפרי של סנג'ק עזהבאזור הכפרי של עזה מוזכרים במיפקד הראשון 346 נוצרים ובאזור רמלה ולוד 773 נוצרים, שהם 1,119 . סה"כ חיו בסנג'ק עזה 2,529 נוצריםסנג'ק צפת- אזור הגליל בתקופה הצלבנית חיו נוצרים בנצרת, טבריה, כפר כנה, עכו ובאזור מערב הגליל הם היו האוכלוסייה העיקרית. בעיר צפת לא היו נוצריםהאזור הכפריבמיפקד העות'מאני הראשון מוזכרים עפ"י לואיס:בנפת טבריה - כלומר הגליל התחתון 48 נוצריםבנפת עכו - גליל המערבי אין כלל איזכור של נוצרים. בעיר נצרת מוזכרים 36 נוצריםבנפת צפת - 84. בסה"כ 168 נוצרים בכל אזור הגליל ב- 1525/6 .

לדעת הארולד זהו נתון תמוה לאור העובדה שהגליל המערבי היה נוצרי ברובו ובגליל המזרחי היו מובלעות נוצריות. עפ"י נתונים אלה היוו הנוצרים פחות מ- 1% מאוכלוסיית הגליל (עמ' 181 ).ב- 1525/6. הארולד הטיל ספק בנתון זה והעדיף את הערכתו של g.schumacher שבשלהי המאה ה- 16 היוו הנוצרים 16.88% מכלל האוכלוסייה בארץ (עמ' 180 – 183 ). עפ"י הערכה זו היה מספר הנוצרים בגליל 4,102 ב- 1525/6 . הנימוק של שומכר היה שהאוכלוסייה הנוצרית בוודאי לא גדלה מהתקופה הממלוכית לעות'מאנית והמיפקדים האחרונים במאה ה- 16 היו יותר יסודיים מהראשונים.סה"כ היו בסנג'ק צפת כ- 4,102 נוצרים. סנג'ק שכם - אזור השומרון האזור הכפרי – השומרוןהאזור מצפון לירושלים, כלומר דרום השומרון היה נוצרי ברובו, מהתקופה הביזאנטית. עפ"י סקר ארכיאולוגי היו בו 267 יישובים (ראה, פרק 5 ). בדרום השומרון נשארו היישובים הנוצרים- ביזאנטים ללא שינוי בתקופה הביזאנטית. הצלבנים התיישבו רק באזורים בהם ישבו נוצרים, כך שיתכן שמספר הנוצרים בדרום בשומרון אף עלה. אין כל מידע על הנוצרים באזור השומרון בתקופה הממלוכית ובמיפקד העות'מאני הראשון ב-1525/6 אין נתונים על אזור שכם. באזור הכפרי התגוררו 173 נוצרים, עפ"י המיפקד של 1533/6.העיר שכם אין מידע מהמיפקד של 1525/6 . בעיר גרו בעת המפקד השני ב-1533/5 90 נוצרים. בסנג'ק שכם התגוררו 263 נוצרים.מה קרה להמוני הנוצרים שהתגוררו באזור ?לסיכום, עפ"י הנתונים שהובאו האוכלוסייה הנוצרית ערב הכיבוש העות'מאני הגיעה ל:סנג'ק ירושלים – 5,000סנג'ק עזה- 2,529 סנג'ק צפת – 4,102 סנג'ק שכם - 263סה"כ: 12,000 – 13,000אבל, אם נקבל את הערכתו של שומכר שהנוצרים במאה ה- 16 היוו 16.88% הרי שהאוכלוסייה הנוצרית הגיעה ב- 1525/6 ל- 20,815 מתוך 123,313 . כלומר, בשלהי השלטון הממלוכי היו כ- 21,000 נוצרים.מה היו הסיבות להתמעטות מספר הנוצרים המזרחיים? מעשי הטבח והעויינות מצד השלטון הממלוכי וההידרדרות במצב בכלכלי והביטחוני הביאו לעזיבה משמעותית. גם המגיפה השחורה שפרצה ב- 1347 פגעה בנוצרים. כמו כן, הייתה התאסלמות, אם כי חסרים נתונים על ממדיה. יחסו של השלטון הממלוכי לנוצרים היה נוקשה יותר מאשר כלפי היהודים. ברעידת האדמה ב- 1458 , נהרסה בירושלים כיפת כנסייה מדרום לכנסיית הקבר. המושל אישר את תיקון המבנה ואף הקאדי, אבל, אחד השופטים התנגד להחלטה וביוזמתו נהרס הבניין לאחר שכמעט הושלמו התיקונים. כמו כן, היו חיכוכים בין הקהילה המוסלמית הקנאית לבין הקהילה הנוצרית בהר ציון. ב- 1489/90 בנו הנזירים כיפה חדשה לכנסייה. המוסלמים התנגדו והרסו את הכיפה. הנזירים הפרנציסקנים מהר ציון נאסרו וגורשו לדמשק ב- 1365 . נראה, שחלקם חזרו ונאסרו שוב וגורשו לקהיר ב- 1476.(פרידמן, עמ' 30 ).

לסיכום, כ- 60,000 מתוך ה- 200,000 ברחו או נרצחו. עפ"י החישוב שהאוכלוסייה הנוצרית היוותה 16.88% מספר הנוצרים בשלהי השלטון הממלוכי היה 20,815 מתוך 123,313 ולא 12,000 – 13,000 .היהודיםהיהודים היו הקבוצה השלישי בגודלה לאחר המוסלמים והנוצרים, אבל מספרם היה נמוך. רוב היהודים היו מרוכזים בגליל ובעיר צפת, ומעטים חיו ירושלים, עזה, שכם וחברון. באזור הכפרי ביהודה לא נותרו יהודים. לא הייתה התאסלמות המונית של יהודים (ראה, פרק 4 :שירעוב ללא איסלום).בעת הכיבוש הערבי- מוסלמי חיו בארץ כ- 150,000 – 200,000 יהודים, שרידים של למעלה מ- 3,000,000 במאה הראשונה לס'.פרופ' נחמיה לבציון קבע שאומנם הייתה התאסלמות של יחידים משיקולים תועלתיים ואי עמידה בלחץ של רדיפות, אבל, הקהילה היהודית בארץ שמרה על לכידותה, על הארגון הפנימי שלה ומוסדותיה, והייתה זו המנהיגות הדתית שהצליחה לשמור על הקהילה. (עמ' 10 ). זוהי גם מסקנתו של פרופ' משה גיל (ראה, פרק 4 ). יתר על כן, מפעם לפעם, זכתה הקהילה לזריקת עידוד, ע"י יהודים מצפון אפריקה ומאירופה שעלו לארץ והתיישבו בה. הגל הגדול ביותר היה הגל של מגורשי ואנוסי ספרד ופורטוגל במאות ה- 16 וה- 17. בימי אל- חאכים הייתה התאסלמות מאונס לתקופה קצרה. אבל, פרופ' לבציון הדגיש שהיה הבדל בין הנוצרים ליהודים:"יהודים שנאנסו שמרו על זהותם ועם חלוף הגזרות שבו ליהדותם". (עמ' 12, 13 פעמים ). היהודים סבלו יחסית פחות מהנוצרים מרדיפות משום, שבניגוד לנוצרים ששיתפו פעולה עם הביזאנטים ועם המונגולים נגד המוסלמים, היהודים לא היו מעורבים במאבק בין האסלאם לנצרות.היהודים אימצו את השפה והתרבות הערבית, אבל נשארו נאמנים לדתם. הם עברו שירעוב, ללא התאסלמות. העלייה הספרדית- פורטוגזיתבסוף המאה ה- 15 החלה עלייה של יהודים ממגורשי ספרד ופורטוגל ומהאנוסים. הם התיישבו בעיקר בערים צפת, רמלה, עזה, חברון וירושלים, אבל גם ביישובים כפריים בגליל כמו כפר יאסיף, שפרעם, כורזים. יוסף הקר דן במאמר "זיקתם ועלייתם של יהודי ספרד לארץ ישראל", קתדרה 36, 1985 בעלייה הספרדית לארץ. מתוך מחקר זה מתברר שכבר לאחר הפוגרומים שפקדו את יהודי ספרד ב- 1391 , היו יהודים שעזבו את ספרד וחלקם עלו לארץ. בשלהי המאה ה- 14 היו יהודים מספרד ופורטוגל בירושלים. אבל, זו הייתה עלייה של בודדים, בעיקר, תלמידי חכמים וסוחרים. בין 1391 לשנות ה- 1420 החל גידול במספר היוצאים מספרד, שכלל גם אנוסים. חידוש תנועת האוניות בין ספרד לארץ בתקופה הממלוכית, הקל על היוצאים. הרכב היוצאים השתנה וכלל משפחות שלמות. לאחר גירוש ספרד ב- 1492 חל גידול נוסף בעלייה לארץ ויוצאי חצי האי האיברי היו למרכיב דומיננטי באוכלוסייה היהודית בארץ. למרבה הצער, אין מידע לגבי מספר העולים. מספר היהודים בשלהי התקופה הממלוכית עפ"י המיפקד של 1525/6סנג'ק צפת (אזור הגליל )יש חילוקי דעות לגבי מספר הכפרים בגליל בהם חיו יהודים בתקופה הממלוכית. ברנרד לואיס העריך שמספרם היה 6 , בעוד ש hutteroth ו - abdulfattah העריכו שהיו 8 כפרי יהודים בגליל. הארולד, לעומת זאת, טוען שלא היה אף כפר המורכב מתושבים יהודים והיהודים חיו בכפרים מעורבים עם מוסלמים או בעיר צפת ( עמ' 167 , 175. (בתקופה הביזאנטית הגיע מספר הכפרים היהודיים ל- 58 והוא ירד לכ- 36 בתקופה הצלבנית. נראה, שבתקופה הממלוכית חלה ירידה משמעותית במספר הכפרים היהודיים. מיפקדי האוכלוסייה העות'מאניים שנערכו בשנים 1525/6 נותנים תמונה חלקית בלבד של האוכלוסייה הכפרית היהודית בסנג'ק צפת (הגליל ). עפ"י נתוני לואיס היהודים חיו ב- 3 כפרים בגליל המזרחי: עין זייתון, ביריה וכפר ענן ומספרם היה 450 , וב- 3 כפרים בגליל המערבי: פקיעין, שפרעם וכפר יאסיף ומספרם היה 216 . כלומר, באזור הכפרי של סנג'ק צפת כולו חיו 666 יהודים עפ"י חישוב של 6 נפשות למשפחה. עפ"י הארולד בנפת צפת היו ב- 1525/6 יהודים רק ב- 3 כפרים, ותושביהם היהודים היו מוסתרעבים, כלומר צאצאי היהודים ששרדו מימי בית שני. בעין זייתון – 210, בביריה – 95 , וכפר ענן – 70 . הארולד לא מצא נתונים על יהודים בכפר עלמא . סה"כ 375 יהודים. בנפת טבריה ועכו הוא לא מצא יהודים.

הנתונים של 666 ו 375 מעוררים קשיים לאור העובדה שבמיפקד של 1555/6 היו בגליל 10,000 כפריים יהודים. מנין הגיעה תוספת של למעלה מ- 9,000 יהודים תוך 30 שנה? למשל, בכפר יאסיף נימנו 10 משפחות ברשימות המס העותמאניות ב- 1525 , 29 משפחות ב- 1555/6 ו- 18 משפחות ב- 1572/3. בשפרעם היו 3 משפחות ספרדיות ב- 1525 וב- 1533 עלה מספרן ל- 10 . ידוע גם על יהודים ספרדים ופורטוגזים שהתיישבו בכורזים, כפר צידה, וכפר נחום, אבל חסרים נתונים על מספרם וכתאריך בואם.לדעת הארולד העלייה הגדולה במספר הכפריים היהודים בגליל בין המפקד הראשון לשלישי לא נבעה מהתיישבות של יהודים מספרד ופורטוגל אלא בעיקר מהעובדה שבמיפקד הראשון לא היה רישום מלא של מספר היהודים. הארולד גם הצביע על אי דיוקים במסמך אותו חקר. למשל, הלא- מוסלמים (הכוונה ליהודים ) בכפר כנה ב- 1556/7 נרשמו, בטעות כנוצרים, אע"פ שממקורות יהודיים ברור שמדובר היה ביהודים.המקורות היהודיים זאב וילנאי, במאמר, "שלטון הממלוכים והעות'מאנים:מן הכיבוש הממלוכי עד ראשית שיבת ציון, 1291 – 1878 ", בקובץ היישוב היהודי בארץ ישראל, בעריכת דן בהט, 1974 , עמ' 70 - 87). אלחנן ריינר כתב בספר, שלטון הממלוכים והעות'מאנים, 1260 – 1804, בעריכת אמנון כהן , 1981 , את הפרקים 6- 9 על יהודי א"י משלהי השלטון הצלבני ובמשך התקופה הממלוכית, עמ' 59 – 90 .2 המחקרים התייחסו למספר היישובים היהודיים ולמספר היהודים שחיו בהם:הכפר השנה מספר המשפחות מס. הנפשותעלמא 1521 75 375 – 450 1525/6 15 79 – 90 ביריא 1525/6 19 95 – 114 גוש חלב 20 100 - 120כפר חנניה 1480 30 150 – 180 1525/6 84 420 – 504 כפר יאסיף 1525/6 29 145 174 כפר כנא 1471 80 320 – 400 עין זיתים 1480 40 200 – 240 1525/6 42 210 – 252 שפרעם 1535/6 3 15 – 18 סה"כ: 2,109 – 2,542 נוסע יהודי מהמאה ה- 13 מצא ידיעות על יהודים שחיו ביישובים דלתון, גוש חלב, עמוקה, ברעם, כפר פרעם ונברתא- נרבטין. נוסע יהודי ערך במאה ה- 14 סיור בגליל ודיווח על שורת יישובים שברובם גרו יהודים: ברעם, עלמא, דלתה, עכברה, סכנין, צפת , מירון, גוש חלב, ג'וליס ובית שאן. נוסע יהודי מהמאה ה- 16 מצא ידיעות על 6 יישובים כפריים + יישוב עירוני אחד - צפת: עין זיתים, כפר כנא, כפר חנניה, ביריה, גוש חלב ועלמא.העיר צפתעפ"י נתוני המפקד מ- 1525/6 מתברר שבצפת התיישבו יהודים ספרדים מארגון, קטלוניה, קסטיליה ואנדלוסיה בספרד, מהאיים סרדיניה וסיציליה, ומאיטליה באזור קלבריה . כמו כן, התיישבו בצפת יהודים מהמגרב (צפון אפריקה), בוסניה, הונגריה וגרמניה. חוקרים שונים מביאים נתונים שונים לגבי מספר היהודים בצפת במיפקד זה. ב- 1480 היו בצפת 300 משפחות יהודיות שהן 1,800 נפש (אברהם יערי, מכתבים מא"י, עמ' 91 ).ב- 1525/6 היו בצפת עפ"י לואיס 1,392 יהודים, עפ"י הארולד היו 1,160 יהודים (עמ' 171 ). עפ"י הנתונים הרשמיים חיו בסנג'ק צפת כ- 4,000 יהודים. אבל, אם ילקחו בחשבון הנתונים שהובאו במקורות היהודיים ובמיפקד העות'מאני של 1555/6 (10,000 כפריים יהודים), סביר להניח שבסנג'ק צפת היו למעלה מ- 10,000 יהודים בשלהי השלטון הממלוכי. סנג'ק ירושליםבסביבת ירושלים ויהודה לא היו יהודים באזור הכפרי. העיר ירושליםידוע שביברס התיר ליהודים להתיישב בירושלים, אך חסרים נתונים רשמיים על מספרם בעיר. התייר פליכס פאברי, שביקר בעיר בשנות ה- 1480 העריך שבעיר חיו 500 יהודים. התייר פון בריידהבאך שביקר בארץ ב- 1483 העריך שמספר היהודים היה 400 .מקורות יהודייםאיגרת של תלמידו של רבי עובדיה מברטנורא מ- 1495 - 200 משפחות יהודיות, שהן 1,200 נפש. משה באסולה ביקר בארץ ב- 1521 ומצא בירושלים כ- 300 משפחות וכ- 700 בודדים, כלומר, 2,500 יהודים.(פרידמן, עמ' 26- 27 ). כנראה שהגידול במספר היהודים נבע מהתיישבות של מגורשי ספרד בעיר. במיפקד האוכלוסין העות'מאני ה-1 לאחר הכיבוש שנערך ב- 1525/6 נרשמו 199 בתי אב, שהם 1,194 נפשות, עפ"י חישוב של 6 נפשות למשפחה.(אמנון כהן, " תמורות דמוגרפיות בקהילה היהודית בירושלים במאה ה- 16 עפ"י מקורות תורכיים", פרקים בתולדות ירושלים בראשית התקופה העות'מאנית, בעריכת אמנון כהן, 1979 , עמ' 95 – 29 ).

סביב חילופי השלטון הייתה בירושלים ירידה במספר יהודי ירושלים מ- 2,500 ל- 1,194. באותם ימים לא הייתה ליהודים שכונה ניפרדת והם התגוררו ב- 3 שכונות.חברוןבחברון מצא משולם מוולטירא ב – 1480 רק 20 משפחות, כלומר, 120 נפשות. רבי עובדיה מצא שם ב- 1488 20 משפחות מזרע האנוסים. עפ"י לואיס במיפקד ב- 1525/6 לא היו יהודים בחברון.סה"כ יהודים בסנג'ק ירושלים בשלהי השלטון הממלוכי היה קרוב ל- 3,000 יהודים.סנג'ק עזהבאזור הכפרי של עזה לא היו יהודיםהעיר עזה עזה הייתה עיר נמל משגשגת.משולם מוולטירא מצא ב- 1480 50 משפחות יהודיות, כלומר, 300 נפשות . רבי עובדיה מצא שם ב- 1488 כ- 70 משפחות יהודיות שהן 420 נפש.עפ"י לואיס, המיפקד של 1525/6, היו בה 95 בתי אב יהודיים כלומר, 570 יהודים.סה"כ היו בסנג'ק עזה כ- 6000 יהודים.סנג'ק שכםבאזור הכפרי של שכם בשומרון לא היו יהודיםהעיר שכםרבי משולם מוולטירא מצא ב- 1480 בשכם כ- 12 משפחות יהודיות, כלומר, 72 נפשות. אבל, המיפקד של 1525/6 אינו כולל את אזור שכם ובמיפקד הבא לא הוזכרו יהודים.בסנג'ק שכם חיו בשלהי השלטון הממלוכי כ- 420 יהודים. סנג'ק צפת – למעלה מ- 10,000 סנג'ק ירושלים – כ- 3,000 סנג'ק עזה – כ- 600 סנג'ק שכם- 420 סה"כ – למעלה מ- 14,000 יהודים.השומרוניםערב הכיבוש הערבי ב- 640 היו בארץ כ- 200,000 שומרונים. תייר מדמשק שביקר בארץ ב- 1300 העריך שיש פחות מ- 1,000 שומרונים בארץ כולה( נתן שור, "השומרונים בתקופה הממלוכית, העות'מאנית ובמאה ה- 20 ", בקובץ בעריכת אפרים שטרן, ספר השומרונים, 2002 , עמ'604 ). עפ"י מיפקד 1533/5 היו בעיר שכם 178 שומרונים. עפ"י המיפקד ב- 1525/6 היו בעזה 150 שומרונים.עפ"י עדויות תיירים נוצרים שביקרו בארץ בתקופה הממלוכית מתברר שהשומרונים התגוררו בשכם, מרכזם הדתי, בעזה ואולי גם בסבסטיה בשומרון. הם עברו תהליך של שירעוב במאה ה- 10 או ראשית ה- 11 והיו לדוברי ערבית. כתוצאה מתהליך זה תורגמו כתבי הקודש לערבית, אם כי אנשי דת המשיכו לכתוב ליטורגיות דתיות בעברית מעורבת בארמית. (שור, עמ'602 – 605 ). לסיכום, הרכב האוכלוסייה בארץ בראשית המאה ה- 16 היה בערך:80,000 – מוסלמים (חסרים נתונים על הבדווים ביהודה ובגליל)21,000 - נוצרים14,000- יהודים 350 - שומרוניםסה"כ - 115,350 . עפ"י המיפקד של 1525/6 (מממסמכים שונים) היה מספר התושבים 123,313 .מעשי הטבח בעת הכיבוש, בריחתם של נוצרים, המגיפה השחורה והמצב הכלכלי דלדלו באופן משמעותי את אוכלוסיית הארץ. לקראת אמצע המאה ה- 16 הגיע מספר התושבים ל- 206,290 .ביבליוגרפיהbenvenisti, m, 1970, the crusaders in the holy land, jerusalem.bulliet, richard.w., conversion to islam in the medieval period, an essay in quantitative history,1973.bulliet, richard.w.,"conversion stories in early islam," in michael gervers & ramzi j.bikhazi, eds, conversion and continuity,1990,pp. 123 – 134.bulliet, richard w., "process and status," ibid, pp.1-14.cohen, amnon and bernard lewis, population and revenue in the towns of palestine in the 16th century, 1978.dennet.c.daniel, conversion and the poll tax in the early islam, 1950.michael g.motony, "the age of conversion:a reassessment," in michael gervers and ramzi j.bikhazi, eds, conversion and continuity, pp.135 – 145.dols, michael w., the black death in the middle east, 1977.daniel c.dennet, conversion and the poll tax in the early islam, 1950.michael g.motony, "the age of conversion:a reassessment," in michael gervers and ramzi j.bikhazi, eds, conversion and continuity, pp.135 – 145.harold, rhode,1979, the administration and population of the sancak of safed in the 16th century, ph.d dissertation, columbia university.hutteroth, wolf – dieter and kamal abdulfattah, historical geography of palestine, transjordan and southern syria, 1977.enciclopedia yudaica, vol.6, egypt, 1971jewish virtual library.org, mamluks.janse, wim, ( book review), of "robert schick, the christian communities of palestine from byzantine to islamic rule," hugoye:journal of syrian studies, vol 3,no.1, january 2000.levtzion, nehemia, conversion to islam in syria and palestine and the survival of christian communities,"in nehemia levtzion, islam in africa and middle east, 2007. )motony, m.g,"the age of conversion:a reassessment," in michael gervers and ramzi j.bikhazi, eds, conversion and continuity, pp.135 – 145.poliak, abraham, "the demographic evolution of the middle east : population trends since 1348," palestine and middle east, vol.10, no.5, may, 1938 , pp.201 – 205.schick, robert, the christian communities of palestine from byzantine to islamic rule, 1995.walmseley, alan, (book review) of "robert schick, the christian communities of palestine from byzantine to islamic rule," journal of the american oriental society, april, 1999.ביגר, גדעון ודוד גרוסמן, "צפיפות האוכלוסין בכפר המסורתי בארץ ישראל", קתדרה 63 , 1992 , עמ' 108 – 121 . דרורי, יוסף, "ארץ ישראל כחבל מישני", תולדות ארץ ישראל, בעריכת יואל רפל, 1989 , כרך ב', עמ' 421 – 446 .דרורי, יוסף, "ארץ ישראל במדינה הממלוכית, 1260 – 1516 ", שלטון הממלוכים והעות'מאנים, 1260 – 1804 , בעריכת אמנון כהן, 1981 . הקר, יוסף, "זיקתם ועלייתם של יהודי ספרד לארץ ישראל, 1391- 1492", קתדרה 36 , 1985 . לבציון, נחמיה, "המרות דת והתאסלמות ביני- הביניים:מה בין יהודים לנוצרים", פעמים, כרך42, 1990, עמ' 8 – 15 .וילנאי, זאב, אנציקלופדיה אריאל, ערך עכו,וילנאי, זאב, "שלטון הממלוכים והעות'מאנים:מן הכיבוש הממלוכי עד ראשית שיבת ציון, 1291 – 1878 ", בקובץ היישוב היהודי בארץ ישראל, בעריכת דן בהט, 1974 , עמ' 70 - 87).טולידאנו, אהוד, "סנג'ק ירושלים במאה הט"ז- התיישבות כפרית ומגמות דמוגרפיות",פרקים בתולדות ירושלים בראשית התקופה העות'מאנית, בעריכת אמנון כהן, 1979 . יערי, אברהם, מסעות ארץ ישראל, 50 19.יערי, אברהם, אגרות ארץ ישראל, 1943.כהן, אמנון,"תמורות דמוגרפיות בקהילה היהודית בירושלים במאה ה- 16 על פי מקורות תורכיים וערבים", פרקים בתולדות ירשלים בראשית התקופה העות'מאנית, בעריכת אמנון כהן, 1979 .לואיס, ברנרד, " ארץ ישראל ביובל הראשון לשלטון העות'מאני על פי פנקסי הקרקעות העות'מאניים", ארץ ישראל, כרך ד', 1959 . עמ' 170 – 187 פרידמן, יוחנן, " ארץ ישראל וירושלים ערב הכיבוש העות'מאני", פרקים בתולדות ירושלים בראשית התקופה העות'מאנית, בעריכת אמנון כהן, 1979 .פרנקל, ישראל, "החברה הכפרית בארץ ישראל בתקופה הממלוכית", קתדרה, 72 , 1995 , עמ' 17 – 38 . קדר, בנימין זאב, "שלטון הממלוכים והעותמאנים", היישוב היהודי בארץ ישראל, בעריכת דן בהט, 19 ,עמ' 70 – 88 . ריינר, אלחנן, פרקים 6-9 בקובץ, שלטון הממלוכים והעות'מאנים , 260 – 1804 , בעריכת אמנון כהן, 1981 , עמ' 59 – 90 . שור, נתן, " השומרונים בתקופה הממלוכית, העות'מאנית ובמאה ה- 20 ", בקובץ בעריכת אפרים שטרן, ספר השומרונים, 2002 . שרון, משה, "תהליכי חורבן ונומאדיזציה בארץ ישראל תחת שלטוןהאסלאם, 633 – 1517", סוגיות בתולדות ארץ ישראל תחת שלטון האסלאם, בעריכת משה שרון, 1976 . שרון, משה, "הבדווים וארץ ישראל תחת שלטון האסלאם", הבדווים, רשימות ומאמרים,

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק