אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

העידן הפוסט – תעשייתי: האם השפע הפך לנחלת הכלל


התמונה של רבקה שפק ליסק

מאמר רביעי בסדרה על העידן הפוסט תעשייתי המאמר ה- 1 – התזה של ג'ון קנט גלבריט המאמר ה- 2 – התזה של ריצארד פארקר המאמר ה- 3 - נקודות המחלוקת בין גלברייט לפארקר: העילית

ג'ון קנט גלבריית, מחבר הספר "חברת השפע" כינה את החברה הפוסט-תעשייתית בשם "חברת השפע", משום שבזכות הישגי המדע והטכנולוגיה והנהגת מדיניות כלכלית וחברתית מתאימה תקום, לדעתו, חברה שבה השפע יהיה נחלת הכלל. המיכון, האוטומציה, והרובוטים יתפשו את מקומה של עבודת הכפיים. כושר היצור המוגבר יאפשר צמצום הדרגתי של שעות העבודה וקיצור שבוע העבודה, ללא הורדת שכר והדמוקרטיזציה של ההשכלה תפתח את מערכת החינוך על כול רמותיה בפני בני כול המעמדות ותאפשר ניידות חברתית. הירידה בצורך בפועלי צווארון כחול תביא לירידה משמעותית באחוז הפועלים ולעלייה משמעותית בגודלו המספרי ובמעמדו הכלכלי, החברתי והפוליטי של המעמד הבינוני החדש, מעמד הצווארון הלבן. "חברת השפע" תנוהל ע"י המעמד הבינוני החדש ותצטיין ברמת יצור גבוהה ותעסוקה מלאה, בזכות מדיניות שתשמור על רמת ביקוש גבוהה.ב"חברת השפע" תפתרנה בעיות אי השוויון והעוני ויובטח הביטחון הכלכלי של כול חלקי האוכלוסייה. הגידול המתמשך בעוגה הלאומית יביא לשיפור משמעותי ברמת החיים של המעמדות הנמוכים ולצמצום פערים חברתיים. זו תהיה "חברת פנאי" בה יוכלו בני האדם מכול המעמדות להנות מפירות השפע.ריצא'רד פארקר מחבר הספר "המיתוס של המעמד הבינוני", דחה את הגדרתה של החברה האמריקנית כ"חברת שפע". הוא הסכים עם גלבריית שהחברה האמריקנית היא חברה של מעמד בינוני, כלומר, שמרבית האוכלוסייה שייכת למעמד הבינוני, אך קבע שקיים פער גדל והולך בין החלק העליון של החברה, העילית והמעמד הבינוני הגבוה, ובין החלק התחתון של החברה,המעמד הבינוני הנמוך והמעמד הנמוך. בניגוד לגלבריית העריך פארקר שבעיית העוני הולכת ומחמירה ואחוז העניים מגיע ל1/4 עד 1/3 מהחברה. האם השפע הוא נחלת הכללא. מעמד הפועלים האמריקני פועלי הצווארון הכחול לאחר מלחה"ע השנייה, התחלקו לשתי קבוצות מבחינה מקצועית ואתנית-דתית:הפועלים המקצועיים והמקצועיים למחצה המועסקים ע"י התאגידים הגדולים), תעשיות הגרעין, כגון, פלדה, חשמל, מכוניות, דלק , משתייכים לאגודים מקצועיים, ומהווים את החלק העליון של פועלי הצווארון הכחול. הפועלים הבלתי מקצועיים, המועסקים במפעלים קטנים, תעשיות הפריפריה, ובשירותים, מסעדות, בתי מלון, תחנות דלק, וכדומה... לא היו בד"כ מאורגנים והשתייכו לחלק התחתון של פועלי הצווארון הכחול. בתקופת המהפכה התעשייתית היה מעמד הפועלים המקצועיים מורכב, בעיקר, מבני גלי ההגירה מצפון ומערב אירופה ומאירים. בעידן הפוסט- תעשייתי השתנה הרכב הפועלים המקצועיים, פועלי הצווארון הכחול העליון. מבחינה אתנית-דתית פועלי הצווארון העליון לאחר מלחה"ע השנייה היו ברובם צאצאי מהגרים מדרום ומזרח אירופה: איטלקים וסלבים ומיעוטם צאצאי מהגרים אירים. רובם ככולם השתייכו לכנסיה הקתולית. כמו כן, היו ביניהם בני חוואים, ממוצא ווספי - פרוטסטנטי, שהיגרו לערים. בתקופת המהפכה התעשייתית היו פועלי הצווארון הכחול הנמוך ברובם מגלי ההגירה מדרום ומזרח אירופה. בעידן הפוסט- תעשייתי לאחר מלחה"ע השנייה השתנה הרכב פועלי הצווארון הכחול הנמוך. פועלי הצווארון הכחול הנמוך הם ברובם שחורים או היספנים עם מיעוט קטן של לבנים עניים מאיזורים חקלאיים נחשלים. השחורים והלבנים העניים הם פרוטסטנטים בעוד שההיספנים הם קתולים.ההבדל בין שתי קבוצות אלה מתבטא בשכר, תנאי עבודה, רמת השכלה ורמת חיים. ב-1980 היה השכר החציוני של צווארון כחול גבוה כ-17,000 ד' לשנה לעומת כ-13,000 ד' בשירותים. קו העוני ב-1980 היה למעלה מ-8,000 ד'. בעוד שבאירופה מקובל לסווג את כול פועלי הצווארון הכחול כמעמד הפועלים, בארה"ב מגדירים פועלי הצווארון הכחול העליון את עצמם כמעמד בינוני וכך הם מסווגים במחקרים, בעוד שפועלי הצווארון התחתון מסווגים כמעמד הנמוך.

ב. הצווארון הכחול העליון.

פועלי הצווארון הכחול העליון לאחר מלחה"ע השנייה היו, אם כן, ברובם, 80%, אתניים לבנים ומיעוטם בני חוואים, 20%. מספר מחקרים דנים בפרופיל של פועלי הצווארון הכחול. עפ"י המחקר של ארתור ב.שוסטק ( arthur .b.shostak), חיי הצווארון הכחול ( blue collar life ), שהתפרסם ב- 1969, הפועל האתני הלבן הוא צאצא של מהגרים ממוצא כפרי, משתייך לכנסיה הקתולית, בעל השכלה ממוצעת (השכלה תיכונית מלאה או חלקית), מתגורר בשכונה אתנית, חבר בארגונים אתניים, מתחתן בתוך הקבוצה האתנית וחוג חבריו משתייך לקבוצה האתנית, נישא בגיל צעיר, משפחתו מרובת ילדים והוא בעל תפישת עולם שמרנית.אלה מבין פועלי הצווארון הכחול שהיגרו מהחווה לעיר היו בעלי פרופיל דומה, בשינויים קלים. הם ממוצא חקלאי, משתייכים לזרם פרוטסטנטי פונדמנטליסטי, בעלי השכלה נמוכה, נישאים בגיל צעיר, משפחתם רבת ילדים והם בעלי תפישת עולם שמרנית. שתי הקבוצות מנהלות אורח חיים דומה. מירה קומרובסקי (komarovsky mirra ) ערכה ב- 1959 מחקר על 54 משפחות של צווארון כחול. עפ"י התזה שלה, המקובלת במחקר, השתייכותם של בעלי פרופיל זה למעמד הפועלים היא פועל יוצא של דפוסי הסוציאליזציה של הקבוצות האתניות- דתיות אליהן הם משתייכים. דפוסי הסוציאליציה של האיטלקים והסלבים מעודדים אישיות פסיבית, חסרת מוטיבציה ואמביציה להישגיות. טיפוס האישיות הזה הוא, תוצאה של החינוך בבית ובקהילה: התוצר של תהליכי הסוציאליזציה הללו הוא אדם חסר יחס להשכלה, אינו מנסה לחרוג מהמעמד החברתי אליו הוא משתייך והפוקוס של חייו מופנה למשפחה המורחבת ולקבוצה האתנית אליה הוא משתייך. הסוציולוג גרהארד לנסקי ( lenski gerhard ( בדק ב-1958 מדגם של 2,390 קתולים ומצא ש-80% מהם משתייכים למעמד הבינוני הנמוך. שוסטאק מצא ש-67% מהבנים של פועלי צווארון כחול נשרו מביה"ס התיכון ב-1960 לעומת 35% מתוך הבנים של אנשי צווארון לבן נמוך ורק 9% מקרב הבנים של צווארון לבן גבוה. ב-1968 היו כ-50% מפועלי הצווארון הכחול חסרי השכלה תיכונית, וחלקם אף לא סיימו בי"ס יסודי. רובם לא קבלו הכשרה מקצועית אלא רכשו את המיומנות המקצועית במסגרת חונכות במקום העבודה. מחקר על השתלמות מקצועית מ-1963 לגבי פועלים בגילים 22 עד 64 מאשר ששיטת החונכות הייתה שכיחה יותר מהכשרה מקצועית. החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי מצבם הכלכלי של פועלי הצווארון הכחול העליון:עפ"י גישה אחת חל שיפור משמעותי ברמת ההכנסה ובזכויות ובהטבות הסוציאליות שלהם מאז הרפורמות של ה"ניו דיל". עפ"י גישה אחרת היה, אומנם, שיפור במצבם של פועלי הצווארון הכחול העליון בתקופת ה"ניו דיל" ומלחה"ע השנייה, אבל עם המעבר מהעידן התעשייתי לעידן הפוסט-תעשייתי חלה הרעה במצבם.קורט מאיר (mayer kurt ( קבע במחקר על "שינויים במבנה המעמדי בארה"ב ( recent changes in the u.s. class structure) , שפירסם ב-1956 שאחוז המשפחות שהכנסתן לאחר ניכוי מס מגיע ל-4,000 דולר לשנה ויותר עלה מ-21% ב-1929 ל-45% ב-1953. מאיר העריך שעד 1959 יעלה אחוז המשתכרים 4,000 ד' ומעלה ל52%. ס.גולדשמיט ושו"ת (et al s.goldsmith) קבעו במחקר שפורסם ב-1954 על אמצע שנות השלושים, ששכרם של 20% בעלי ההכנסה הנמוכה ביותר גדל ב-37% ושל 20% בעלי ההכנסה שמעליהם גדל ב-37%. ג.סוברג ( (g.sjoberg קבע במחקר מ-1951 שההכנסה של הפועלים עלתה באופן משמעותי וצומצם הפער בינם לבין המעמד הבינוני. בין השנים 1870 ו-1950 גדלה כמות העושר לנפש מ-215 ד' ל-1,048 ובין השנים 1950 ו-1970 גדלה ההכנסה הריאלית ב-50%. סימור מ.ליפסט (m.lipset seymour ) תיאר במחקר מ-1960 את ההתקדמות המשמעותית שחלה במצבם של פועלי הצווארון הכחול מאז ה"ניו דיל": האיגודים המקצועיים קבלו לגיטימציה מלאה, הרפורמה ביחסי העבודה והחקיקה הסוציאלית נותנים בטחון כלכלי באמצעות ביטוח סוציאלי ודמי אבטלה והטבות סוציאליות כמו חוק שכר מינימום, חוק שעות עבודה, חופשה בתשלום, דמי מחלה וכדומה. כמו כן זכו הפועלים לעליית שכר משמעותית בתקופת מלחה"ע השנייה, וחלק מהם אף עשה ניידות חברתית למקצועות כמו טכנאים והנדסאים, כלומר עלו למעמד הצווארון הלבן הנמוך.פארקר התייחס במחקרו לשלהי שנות השישים ונתן תמונה שונה של המצב. הוא הביא בספרו "המיתוס של המעמד הבינוני" את "תזכיר רוסו" על מצבם של פועלי הצווארון הכחול, שהוגש לנשיא ניכסון באפריל 1970. עפ"י התזכיר סובלים פועלים אלה ממספר בעיות:פער בין מחירים ורמת הכנסה, צמצום מסלולי ההתקדמות והניידות החברתית, חוסר בטחון בתעסוקה, עבודה משעממת ומונוטונית.שכר - רמת ההכנסה של פועל הצווארון הכחול העליון אומנם עלתה, אבל לא הדביקה את העלייה במחירים. מחירי הביטוח, האשפוז והתשלומים לרופא, מחירי הדירות, עלות הציוד הביתי והחזקת הילדים בקולג' עלו. הוצאות המחיה עלו בממוצע ב-24%. האינפלציה, ושאר הגורמים הביאו להידרדרות במצבם הכלכלי של הפועלים.התקדמות וניידות - בעבר עמדו לרשות פועל הצווארון הכחול העליון מספר מסלולי ניידות: משרה של מפקח או מנהל עבודה, התקדמות לצווארון לבן נמוך (טכנאי, הנדסאי), או פתיחת עסק עצמאי. בעקבות השינויים באירגון היצור רק טכנאים והנדסאים, בעלי השכלה מתאימה, מתמנים למשרות פיקוח וניהול עבודה והסכום ההתחלתי הדרוש לפתיחת עסק עצמאי עלה ואינו יותר בהישג ידם של פועלי הצווארון הכחול העליון. מעבר לצווארון לבן מחייב בעידן הפוסט- תעשייתי השלמת השכלה והכשרה מקצועית ומסלול זה סגור בפני חלק ניכר מהפועלים שגילם מעל ארבעים והשכלתם נמוכה. כמו כן, כ-1/3 מהג'ובים בתעשייה הם ללא אפשרות של קידום. המיכון, ומעל לכול, היעול, הכנסת טכנולוגיות חדישות והאוטומציה הביאו לצמצום משמעותי באחוז הג'ובים העומדים לרשות פועלי צווארון כחול עליון ולאפשרויות המעבר לג'ובים של צווארון לבן. בין השנים 1953 ו-1959 בוטלו 1,500,000 ג'ובים של צווארון כחול עליון. ב-1980 חוסלו 2,000,000 ג'ובים נוספים. מחקר של פרופ' ריפקין מ-1995 קבע שמשנות הששים עד 1995 ירד אחוז פועלי הצווארון הכחול בכוח העבודה מ-33% ל-17% והתחזית שלו ל-2025 היא שתהיה ירידה משמעותית ל-2% בלבד.ב-1971 פרסם פיט האמיל (hamill pete ) מחקר תחת הכותרת, המרד של המעמד הבינוני-נמוך הלבן the revolt of the lower ) middle class (. המחקר דן בתיסכוליהם של האתניים הלבנים פועלי הצווארון הכחול העליון. אנשים אלה, מדווח האמיל, סובלים מרמת תיסכול גבוהה בשל תחושת קיפוח. הם טוענים שהם מופלים לרעה לעומת השחורים, הנהנים מ"אפלייה מתקנת" בעוד שהם נושאים בעול החובות ללא זכויות. הם מתלוננים על הצביעות והמוסר הכפול של הליברלים כלפיהם.האמיל פירט את עיקרי טענותיהם:העדר עזרה בקליטה - הם ממומרים על כך שסביהם ואבותיהם שהגיעו לארה"ב כמהגרים חסרי כול, ממזרח אירופה ודרומה, לא קבלו כול עזרה, לא זכו "לאפלייה מתקנת", ונאלצו להשיג את כול מה שהשיגו בעבודה קשה וקורבנות גדולים. אפלייה ודעות קדומות - האירים שעדיין נותרו במעמד הפועלים העליון, קובלים על על כך שהם לא פוצו על היחס המפלה והדעות הקדומות שסבלו מהם אבותיהם בארה"ב במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה וראשית המאה העשרים. גם האתניים הלבנים התלוננו על תופעות אפלייה וקיפוח כלפי אבותיהם. חובות ללא זכויות- פועלי הצווארון הכחול הגבוה טוענים שהם עובדים קשה, משלמים מסים ומשרתים בצבא. הם גויסו למלחה"ע השנייה, למלחמת קוריאה וויטנאם, בעוד ששחורים רבים לא גויסו בשל היותם חסרי השכלה ממוצעת. משוחררי המלחמות כועסים גם על האפלייה בחוק החיילים המשוחררים. חיילים שחורים שכן גוייסו מקבלים הטבות יותר גבוהות לשם רכישת השכלה גבוהה. ירידה ברמת השירותים העירוניים - האתניים הלבנים, תושבי שכונות הפועלים בערים הגדולות מתלוננים על הפיחות באיכות חייהם בשל כניסת שחורים להתגורר בשכונותיהם. הם טוענים שמאז כניסת השחורים הרחובות מלוכלכים, רמת הלמודים בבתיה"ס ירדה, האלימות עלתה והעיריה והמשטרה אינם מטפלים בבעיות. ירידה בערך בתיהם - כניסת השחורים הביאה לירידה בערך בתיהם שנרכשו בעמל שנים והקרבה, מאחר שמשרדי התיווך קובעים הערכות נמוכות לבתים בשכונות שנכנסו אליהם שחורים.תחרות לא הוגנת - האתניים הלבנים חשים שהם לא רק מופלים לרעה לעומת השחורים אלא גם משלמים את מלוא המחיר של ה"אפליה המתקנת" לגבי השחורים. הדבר מתבטא בתחרות על מקומות עבודה, בהעדפת סטודנטים שחורים על אתניים לבנים במוסדות להשכלה גבוהה ובאובדן איכות החיים והרכוש. גזענות - הם כועסים מאוד על הליברלים שאינם מתעניינים כלל בבעיותיהם ומאשימים אותם בגזענות. המאמר מסתיים בקריאה למימשל הפדלי לתת את דעתו לגורמי התיסכול של פועלי הצווארון הכחול האתניים ולטפל בהם לפני שהמצב יביא למרד.ניתוח שתי הגישות לגבי מצבם של פועלי הצווארון הכחול העליון מביא למסקנה שהאמת על מצבם נמצאת באמצע:רמת הציפיות - מצבם של פועלי הצווארון הכחול השתפר באופן משמעותי מאז עידן ה"ניו דיל", אבל עם העלייה ברמת החיים במונחים ריאליים עלתה גם רמת הציפיות. פיטורי יעול ואוטומציה - קיימת בעייה של פיטורי יעול ואוטומציה והמפוטרים הם בעיקר מבוגרים מעל גיל ארבעים. בקבוצת הגיל בין 40 ל-65 יש עלייה בשיעורי האבטלה, אם כי שיעורי האבטלה הארצית הם נמוכים. בין השנים 1961 ו-1973 נעו שיעורי האבטלה הארציים בין 3.5% ל 5.5% ובקרב לבנים נעה האבטלה בין 3.1% ל-5.4%. הידרדרות למעמד הנמוך - מפוטרי התעשייה בערים הם מפוטרי יעול ואוטומציה. אלה הם פועלים מקצועיים ומקצועיים למחצה שהם קורבנות סגירת מפעלים בלתי רווחיים, או יעול ואוטומציה, או מעבר מהעסקת פועלי צווארון כחול ללבן במפעלים אחרים. אלה מבין המפוטרים שהם מעל גיל ארבעים מתקשים למצוא תעסוקה ונאלצים להסתפק בעבודות בלתי מקצועיות או להיות מובטלים. כל עוד הם עבדו הם היו מאורגנים באיגודים מקצועיים ונהנו מהגנתם, מכול ההטבות של חברי איגודים ומתנאי עבודה ושכר טובים. הפיטורים מביאים לאובדן כול ההטבות והזכויות של חברי איגודים. תשלום הפנסיה מטעם האיגוד מותנה בעשרים שנות עבודה וקבלת ביטוח סוציאלי מלא מותנית בתשלומי העובד והמעביד עפ"י "חוק הביטוח הסוציאלי". כמו כן, בעקבות המצב החדש יורדים לטמיון רבים מההישגים שהושגו בעמל חיים. מוצרים שנקנו בתשלומים)מכונים, בית, ריהוט וכו'( נלקחים אם הפועל לא עמד בתשלומים. משפחת הפועל יורדת למעמד הנמוך.עלייה בדרישות ההשכלה והמקצוע - עם המעבר לתעשיות עתירות ידע יש עלייה משמעותית בדרישה לרמת ההשכלה המדעית והטכנולגית. רמת ההשכלה של הצעירים נמצאת בעלייה, אבל, המבוגרים מעל 40, החסרים את הידע הנדרש אינם מסוגלים להיקלט בתעשיות עתירות ידע והם נפלטים. אלה הם זעזועים הנובעים משינויים מבניים בכלכלה על רקע המעבר מעידן התיעוש לעידן הפוסט-תעשייתי. אבל בצד האספקטים השליליים יש גם אספקטים חיוביים. העידן הפוסט תעשייתי הביא עמו שיפורים לפועלים שנשארו במעגל העבודה:תנאי עבודה - יום העבודה ירד לשבע שעות ושבוע העבודה צומצם לחמישה ימים, ללא הורדת שכר.הכנסה ורמת חיים - אומנם היו תנודות במצב הכלכלי בין שגשוג ושפל והיו שנים של אינפלציה, אבל בין השנים 1945 ו-1970 עלתה ההכנסה הריאלית בתעשייה ב-50%, והיתה עלייה באחוז המשפחות בעלות הכנסה של 10,000 ד' לשנה מ-9% ב-1947 ל-33% ב-1968. ב-1980 נעה ההכנסה החציונית של הפועלים המקצועיים בין 16,000 ל-19,000 ד' לשנה, בערך, ואילו ההכנסה החציונית של הפועלים המקצועיים למחצה בתעשיות המאורגנות, הגיע לכ-13,000. קו העוני ב-1980 היה מעל 8,000 ד' לשנה. לסיכום, כשם שהמעבר מהתקופה הטרום- תעשייתית לתעשייתית היה כרוך בזעזועים וקורבנות אישיים, כך גם המעבר מהעידן התעשייתי לעידן הפוסט תעשייתי היה כרוך בזעזועים שחייבו את מעמד הפועלים העליון להתאים עצמו לעידן החדש. הדור המבוגר נפל קורבן לשינויים באירגון הייצור וביעול ובעלייה ברמת הדרישות ההשכלתיות והמקצועיות. לעומת זאת, הצלחתו של הדור הצעיר תלויה בהרחבת והעמקת תפקידי המדינה בתחום הסוציו- כלכלי ובמערכת החינוך על כל רמותיה, כדי לאפשר לצעירים לנצל את השיפורים במערכת החינוך וההכשרה המקצועית ובתחומים אחרים כדי להשתלב בעידן החדש. ניצול ההזדמנויות מותנה, כמובן, גם ביכולתה של הקהילה האתנית לשנות את דפוסי הסוציאליזציה שלה. המאמר דן במצב עד שנות ה- 1980.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק