אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

העידן הפוסט–תעשייתי: נקודות המחלוקת בין גלברייט לפארקר


התמונה של רבקה שפק ליסק

מאמר שלישי בסדרההמאמר הראשון הביא את התזה של קנת גלברייטהמאמר השני הביא את התזה של ריצארד פארקרהמאמר השלישי עוסק במחלוקת בין גלבריית לפארקר בשאלה: האם יש ירידה בכוחה הכלכלי והפוליטי של עילית העסקים, ומהו תפקידו של המעמד הבינוני החדש בעידן הפוסט תעשייתי.המאמר הרביעי יעסוק בנקודת המחלוקת בין גלבריית לפארקר בשאלה: האם קיים פער בין החלק העליון והתחתון של החברה- האם השפע הוא נחלת החלק העליון בלבד? האם יש ירידה בכוחה הכלכלי והפוליטי של עילית העסקים, ומהו תפקידו של המעמד הבינוני החדש בעידן הפוסט תעשייתי?עילית העסקים (המעמד העליון) – מודליאניגלבריית קבע בספרו "חברת השפע" שבחברה הפוסט-תעשייתית תתרחשנה שתי תמורות משמעותיות במעמדה של עילית העסקים. ראשית, תתחיל ירידה הדרגתית באחוז היחסי של העושר וההכנסה של מעמד זה לאורך השנים, ושנית, המעמד החדש של הצווארון הלבן ילך ויצבור כוח והשפעה בשל תפקידו במערכת הביורוקרטית של התאגידים הגדולים, במשרדי הממשל ובאקדמיה, ויהפוך למעמד בעל ההשפעה בחברה, ע"ח כוחה הכלכלי והפוליטי של העילית, והנהגת המדינה. יתר על כן, המעמד החדש, שיבוא ברובו מלמטה, כתוצאה מהדמוקרטיזציה של ההשכלה, יהיה קשוב לצרכים של המעמדות הנמוכים ויהיה בעל תודעה חברתית.מחקרים שנערכו על מעמדה של עילית העסקים בעידן הפוסט תעשייתי מראים שיש ירידה מסויימת באחוז העושר וההכנסה, אך לא בהכרח בכמות העושר וההכנסה. עילית העסקים היא עדיין בעלת כוח כלכלי ופוליטי, אבל היא חולקת את ההשפעה בתחום הכלכלי והפוליטי עם החלק העליון של המעמד הבינוני החדש. למעשה, בניגוד לציפיותיו של גלבריית , הצטרף החלק העליון של המעמד הבינוני החדש לעילית מבחינת הכנסה, עושר וסגנון חיים והם מהווים, כיום את העילית של החברה האמריקנית, ובניגוד לציפיותיו הם מזדהים עם העילית מבחינת השקפת עולמם.ההשתייכות לעילית נקבעת בד"כ עפ"י מספר קריטריונים: כמות העושר, סוג העושר, סגנון חיים, פעילות עסקית ופוליטית. מאז 1887 כתב העת ה- register social קובע מי משתייך לעילית. כתב העת דורש מהמעוניינים להצטרף ל"מועדון העילית" חמש המלצות מחברי המועדון על מנת להיכנס לרשימה. חברי "מועדון העילית" מנהלים אורח חיים מפואר ומסוגר. הם מתגוררים בבתים מפוארים, חברים במועדונים אקסקלוסיביים, שולחים את ילדיהם ללמוד בבתי"ס פרטיים ובאוניברסיטאות פרטיות (הארוורד, פרינסטון, ייל וכדומה...), מבלים במקומות נופש אקסקלוסיביים ועוסקים בפעילות פנאי כמו יאכטות, מטוסים, גולף וטיולים בעולם. אורח חיים זה כולל גם פעילות ותרומות לארגוני צדקה. העילית מסתגרת בתוך עצמה, חבריה נישאים ביניהם וחיים בתוך עולם אקסקלוסיבי ומפואר.בארה"ב התפרסמו מספר מחקרים לגבי המוצא הסוציו-כלכלי והאתני-דתי של העילית סביב אמצע המאה העשרים. מחקרים אלה (סוזן קלר, סימור מ.ליפסט ורינהארד בנדיקס, פרדיננד לונדברג ואחרים) מראים שסביב אמצע המאה העשרים, עדיין, רוב העילית מוצאה מהעילית אך, יש ניידות חברתית לתוך עילית העסקים, בעיקר מהמעמד הבינוני העליון. שיעורי הניידות מהמעמדות הנמוכים נע בין 13% ל- 20% (באירופה הוא נע בי 10% ל- 15% ). שיעורי הניידות לעילית בארה"ב גבוהים מאלה שבאירופה.מאחר שארה"ב היא ארץ של הגירה, יש מתאם גבוה בין המבנה החברתי להרכב האתני- דתי. אבל, במשך הזמן מתחוללים שינויים במתאם. הדבר מתבטא בירידה מתמשכת באחוז הווספים (לבנים פרוטסטנטים אנגלו- סכסים) בעילית, עלייה משמעותית באחוז הפרוטסטנטים הלא ווספים(צאצאי מהגרים מצפון מערב אירופה) ועלייה קטנה באחוז הקתולים (אירים וגרמנים) ובאחוז היהודים יוצאי גרמניה. חלקה של העילית בעושר- הארולד ר. קרבו בדק את אחוז העושר וההכנסה של ה- 1% העליון מצמרת העילית, מתוך כלל העושר וההכנסה הלאומית: 31.6% - 192236.3% - 192928.3% - 193923.3% - 194924.3% - 195823.0% - 196524.4% - 196924.1% - 1972נתונים אלה מאשרים את המגמה שזיהה גלבריית לגבי הירידה באחוז העושר משנות העשרים עד שנות החמישים, מצד אחד, ומאשרים את טענתו של פארקר לגבי השינוי במגמה החל משנות החמישים. אולם, העלייה היא מתונה, יחסית, והתזה של גלבריית עדיין תקפה. יש ירידה של כ- 10% באחוז של העילית בעושר וההכנסה. אבל, אין פרושו של דבר שיש ירידה בכמות עושרם והכנסותיהם. העוגה הלאומית גדלה.המסקנה המתבקשת היא שהייתה ירידה מתונה, אבל, העילית עדיין מרכזת בידיה אחוז גבוה ביותר מהעושר הכולל ומההכנסה הלאומית, ללא כול יחס לגודלה.הכוח הכלכלי והפוליטי של העילית- קרבו בדק את המחקרים העוסקים במידת ההשפעה והכוח הפוליטי של עילית העסקים. מתוך המחקרים והנתונים שהוא מביא מתברר שהעילית עדיין החזיקה בידיה בשנות ה- 1960 השפעה וכוח פוליטי ניכרים, אם כי כיום אין לה שליטה בלעדית.מקור כוחה הפוליטי של העילית נובע, כמובן, מכוחה הכלכלי. 1% של העילית הנמצא בראש הסולם הסוציו-כלכלי מחזיק בקרוב ל-60% מהמניות במדינה, וחצי אחוז מתוכם מרכז בידיו קרוב ל - 50% מהמניות. האנשים הללו הם בעלי המניות של התאגידים הגדולים ביותר בארה"ב והם יושבים במועצות הדירקטורים של תאגידים אלה וממלאים בהם תפקידי נשיאים וסגני נשיאים. מחקר של ויליאם ג. דמהוף מראה שבשנות ה- 1960 עדיין אחוז העילית במועצות התאגידים גדול:ב-15 התאגידים הבנקאיים הגדולים ביותר - 62% מהחברים במועצות הדירקטורים באו מהעילית.ב-15 תאגידי התעשייה הגדולים ביותר - 54% מהחברים במועצות הדירקטורים באו מהעילית.ב-15 תאגידי התחבורה הגדולים ביותר - 53% מחברי מועצת הדירקטורים מוצאם מהעילית.הכוח הכלכלי של העילית מתורגם לכוח פוליטי ישיר ולהשפעה פוליטית באופן בלתי ישיר. הכוח הפוליטי הישיר בא לידי ביטוי בשותפות ישירה בשלטון. בשנים 1964-1932 היו 63% ממזכירי המדינה, 62% ממזכירי ההגנה ו-63% ממזכירי האוצר מקרב העילית. בין השנים 1897 ו-1973 הם היוו 60% בקבינטים של הממשל הדמוקרטי ו-71% בקבינטים של הממשל הרפובליקני. העילית הפעילה לאורך ההיסטוריה את השפעתה הבלתי ישירה באמצעות תרומות גבוהות למערכות הבחירות של מועמדים לבית הלבן ולקונגרס. ניקסון, למשל, קבל תרומות בגובה של 60,000,000 דולר. המולטי-מיליונר הוארד יוז תרם בין השנים 1940 ן-1960 בין 100,000 ל-400,000 דולר לשנה למועמדים שונים. בעקבות "פרשת ווטרגייט" נחקק, אומנם, חוק שנועד לצמצם את גובה התרומות, אבל "קרן הבחירות" שהקים הקונגרס עפ"י החוק של 1974 נתנה דולר לעומת דולר שהמועמד קבל מתרומות והאישור שניתן לארגונים לתרום 5,000 דולר הביא להקמת "ועדות לפעולה פוליטית" שכול אחת מהן תרמה סכום זה. בסופו של דבר, ההשפעה הפוליטית של נותני התרומות לא חוסלה. נציגי העילית פעילים, נוסף לכך, באופן שוטף בשתדלנות בקונגרס , באמצעות קבוצות אינטרס, ומספקים, נוסף על טובות הנאה שונות, מידע שוטף לחברי הקונגרס לצורך הגשת הצעות חוק. התקציבים העומדים לרשות חברי הקונגרס לצורכי מחקר אינם מסוגלים להתחרות בתקציבי מכוני המחקר הפרטיים והאוניברסיטאיים, במימון בעלי ההון, והם תלויים במידע בקבוצות האינטרס ובמכוני המחקר המספקים מידע מגמתי. מציאות זאת משפיעה, ללא ספק, על הצעות החוק. מכוני המחקר הידועים כבעלי ההשפעה על מדיניות הממשל הם "מוסד ברוקינגס", "תאגיד ראנד" ואחרים. כמו כן אנשי עסקים מכהנים כחברים בגופים כמו ה"ועדה לפיתוח כלכלי" וה"מועצה ליחסי חוץ" המורכבים גם מפקידי ממשל גבוהים. גופים אלה הם בעלי השפעה רבה על מדיניות הממשל. למעלה מ- 60% מהחברים הם מהעילית.המעמד הבינוני החדש - גלבריית התייחס למעמד הבינוני החדש כקבוצה אחת. פארקר חלק עליו וחילק את המעמד הבינוני החדש למעמד בינוני עליון ומעמד בינוני נמוך. קרבו חילק את המעמד הבינוני העליון למעמד הקורפורטיבי והמעמד הבינוני העליון. המעמד הבינוני החדש החל לצמוח בעקבות המהפכה התעשייתית, אבל שלב ההמראה התרחש לאחר מלחה"ע השנייה. ב-1956 הפכו עובדי הצווארון הלבן לכוח העבודה הגדול ביותר במשק במקום הצווארון הכחול, שהיה כוח העבודה הגדול ביותר בעידן התעשייתי.הקמת תאגידי הענק הביאה לצמיחת הביורוקרטיה בתעשייה, במסחר ובבנקאות. התפתחות המדע והטכנולוגיה דרשו כוח אדם ברמה מקצועית גבוהה לתפקידים שונים בתאגידים והגידול בהיקף התאגידים דרש כוח עבודה ברמה מקצועית גבוהה לניהול התאגיד ברמותיו השונות. הדרג העליון, או אנשי הצווארון הלבן הגבוה, נדרשו להיות בעלי השכלה אקדמית והם מילאו תפקידים של מנהלים בכירים, רואי חשבון, כלכלנים, מומחי ייעול, מומחי שיווק ופרסום, מהנדסי תעשיה ויצור וכדומה...הדרג הנמוך, או אנשי הצווארון הלבן הנמוך, נדרשו להיות בעלי השכלה תיכונית והכשרה מקצועית והם מלאו תפקידי הנדסאים, טכנאים, שרטטים, מנהלי חשבונות, מנהלים בדרג נמוך, פקידים, טלפונאים וכדומה... המעמד הבינוני הנמוך כולל את אנשי העסקים הקטנים, את אנשי הצווארון הלבן הנמוך. עפ"י החלוקה של קרבו פועלי הצווארון הכחול המקצועיים והמקצועיים למחצה מהווים את מעמד הפועלים, והבלתי מקצועיים, המועסקים בעולם התחתון הכלכלי, שייכים עפ"י חלוקה זו למעמד הנמוך. שינויים דומים התרחשו במערך השיווקי בתאגידים התעשייתיים והמסחריים. התאגידים התעשייתיים חדרו לתחום השיווק והקימו מערך שיווקי לפיזור מוצריהם ברחבי הארץ. המעבר מחנויות לסופרמרקטים ולחנויות כול-בוdepartment stores ) ), הביא להיווצרות הדרג העליון שכלל מנהלים בכירים, רואי חשבון, מומחי פרסום ושיווק מצד אחד ודרג נמוך שכלל אנשי מכירות, מנהלי מחלקות, מנהלי חשבונות, פקידים וכדומה...הגידול במעורבות הממשל על רמותיו השונות בכלכלה ובנושאים חברתיים הביא לצמיחת הביורוקרטיה העירונית, המדינתית והפדרלית. ניהול ענייני המדינה חייב ביורוקרטיה עצומה. בדרג הבכיר היה צורך במנהלים בכירים למשרדי הממשלה ולמומחים בכלכלה, פיננסים, חקלאות, יחסי עבודה, שירותי רווחה, תחבורה וכדומה... בדרג הנמוך היה צורך בפקידות נמוכה, מנהלים בדרג נמוך, עובדים סוציאליים, מורים , מנהלי חשבונות וכדומה...בחברה המודרנית הפכו העיתונות והתקשורת לגורמים בעלי חשיבות. כמו כן, הגידול בשעות הפנאי של חלקים שונים בחברה הביא להתפתחות עצומה של עולם הבידור. התחומים הללו דרשו אף הם כוח עבודה בעל רמה מקצועית גבוהה של עיתונאים, אנשי רדיו וטלביזיה, מוסיקאים, אנשי תיאטרון וקולנוע.כל השירותים הללו הגדילו את מספר עובדי הצווארון הלבן מכל הרמות, עד להפיכתם לכוח העבודה הגדול במשק. החל משנות ה- 1950 . המעמד הקורפורטיבי – העילית עדיין מרכזת בידיה כוח כלכלי ופוליטי רב, אבל אין לה כבר שליטה בלעדית. המעמד הקורפורטיבי, המורכב בחלקו הגדול מהמעמד העולה של הצווארון הלבן הגבוה מגביר את כוחו הכלכלי והפוליטי בעידן הפוסט- תעשייתי, באמצעות תפקידיו בתאגידים, בממשל על כל רמותיו, ובאקדמיה. ממחקרים רבים שניתחו את ההרכב של מועצות הדירקטורים של התאגידים הגדולים, מתבררות העובדות הבאות: ראשית כל, מדגמים של מועצות דירקטורים במחצית הראשונה של המאה ה- 20 בתאגידים בענפי הרכבות, התעשייה והשירותים הציבוריים מראים שסביב אמצע המאה ה- 20 כ- % 50 נימנים על הצוות המקצועי הבכיר, וכ- 50% מחברי המועצות הם מעילית העסקים. שנית, המגמה בתאגידים הייתה בכיוון של הפרדה מוחלטת בין בעלות על מניות והצוות הבכיר המבצע. שלישית, בהדרגה מורכבים הדירקטוריונים בעיקר מבכירים בעלי כישורים מקצועיים.רביעית, עם העלייה בחשיבות ההשכלה הגבוהה בתחומים ספציפיים (מהנדסים, מומחי ניהול וכו') הקריטריון העיקרי לקבלת בכירים הוא כישורים מקצועיים, ולא מוצא חברתי.חמישית, מאחר שקיים קשר הדוק בין רכישת השכלה גבוהה והכנסת המשפחה, אחוז גבוה מהבכירים הם מהעילית ומהמעמד הבינוני הגבוה, אבל האחוז של העילית נמצא במגמת ירידה.שישית, מבחינת ההרכב האתני-דתי רוב הבכירים היו ווספים או צאצאי מהגרים מצפון מערב אירופה, אבל, יש עלייה באחוז הפרוטסטנטים הלא-ווספים, קתולים ויהודים.שביעית, רוב הבכירים היו עדיין בוגרי אוניברסיטאות פרטיות יוקרתיות (הארוורד, ייל, פרינסטון וכו'), אבל יש מגמת עלייה באחוז הבכירים ממוסדות מדינתיים ועירוניים. המועמדים לתפקידים בכירים נבחרו ע"י נציגי החברות הגדולות הפועלים בקמפוסים של האוניברסיטאות השונות עפ"י כישוריהם והשפעת "קשרים" הולכת ונחלשת.אחוז בעלי ההשכלה האקדמית בקרב הבכירים היה גבוה לאין שיעור ביחס לאחוז בעלי השכלה אקדמית בכלל האוכלוסייה. מאחר שרוב הבכירים למדו באוניברסיטאות פרטיות, ורכישת השכלה אקדמית במוסדות אלה הייתה כרוכה בהוצאה כספית ניכרת, מתבקשת המסקנה שרוב הבכירים נמנו על המעמדות העליונים. אחוז בעלי ההשכלה האקדמית בקרב הבכירים הגיע ב-1900 הגיע ל-39.3%, ב-1925 הוא עלה ל-52.7% וב-1950 הוא הגיע ל-80.7%. אולם, מאחר שמאז 1950 חלה דמוקרטיזציה של מערכת ההשכלה הגבוהה ואחוז הבנים של אבות מהמעמד הבינוני והנמוך נמצא בעלייה, סביר להניח שאחוז הבכירים מהמעמדות הנמוכים בתאגידים נמצא בעלייה, וכבר ב-1950 החלו נציגי התאגידים לגייס מועמדים לתפקידים בכירים גם באוניברסיטאות מדינתיות ועירוניות.תפקידו של המעמד הקופורטיבי בכלכלה, בפוליטיקה ובחברה- גלבריית ראה במעמד זה (אם כי הוא לא עשה הבחנה בינו לבין שאר המעמד הבינוני החדש) את המעמד השליט בעידן הפוסט-תעשייתי. לדעתו, הדמוקרטיזציה של ההשכלה ועליית חשיבותה תהפוך, בהדרגה את המעמד החדש לעילית השלטת, ומאחר שהמעמד הזה צומח בחלקו מלמטה יש לו קשרים עם החלק התחתון של החברה בשל מוצאו, ועם החלק העליון של החברה בשל מעמדו המקצועי. לכן, הוא יפעל כגורם מאזן, מייצב ומפשר בין האינטרסים המעמדיים השונים ויבטיח את המשכיותה של חברה קפיטליסטית ליברלית.פארקר נטה לחשוב שמבחינת מיקומם החברתי והשקפתם הפוליטית הקבוצה מהווה גורם שמרני הנוטה להזדהות יותר עם עילית העסקים מאשר עם הפרולטריון. החוקרים חלוקים בדעותיהם: חלקם תומכים בתזה של גלבריית וחלקם בתזה של פארקר. רוברט דהאל, אדולף ברל , מינס גארדינר ומאוריס צייטלין, תומכים בתזה של גלבריית: דור היזמים מפנה מקומו לדור האנשים החדשים, המעמד החדש. מתחוללת כיום בארה"ב מהפכה שקטה סוציו - כלכלית, שבה מתבצע המעבר מאי שוויון מצטבר לאי שוויון בלתי מצטבר ומפוזר. מאזן הכוח וההשפעה נוטים בברור לכיוון המעמד הבינוני, וליתר דיוק, לחלקו העליון. מתחוללת מהפכה מנהלית והעילית המנהלית היא המעמד קורפורטיבי. מיכאל אלן ומיכאל יוסין תומכים בתזה של פארקר. המעמד קורפורטיבי ועילית העסקים מהווים, כיום, למעשה, מעמד אחד, המעמד הקפיטליסטי. המחקרים הללו פורסמו בשנות ה- 1970:כמו עילית העסקים, הם חברים בקלובים אקסקלוסיביים, שולחים את ילדיהם לבתי"ס ואוניברסיטאות פרטיות, מבלים באתרי הנופש האקסקלוסיביים וכדומה. זוהי קבוצה הנמצאת בעמדות מפתח בתאגידים ובפקידות הבכירה ברמות הממשל השונות. הם יושבים במועצות המנהלים של מספר תאגידים בו-זמנית, ממלאים תפקידי ייעוץ לממשל, חברים בועדות שונות של הממשל ואף ממלאים תפקידים פוליטיים בממשל. מספר חוקרים עוסקים בבדיקת כוחו הכלכלי והפוליטי של המעמד הקורפורטיבי.עפ"י הממצאים של החוקרים עולה בהתמדה הצוות המקצועי הבכיר למעמד בעל השפעה מכרעת בקביעת המדיניות ובניהול התאגידים בעקבות ההפרדה המוחלטת בין בעלות על מניות וניהול התאגידים, כתוצאה מהפיזור הרחב של המניות, והעלייה בחשיבות של ידע מקצועי בקביעת המדיניות. מועצות הדירקטורים נמצאות בתהליך של מעבר לשליטת הצוות המקצועי הבכיר, כולל הנשיא ויו"ר מועצת הדירקטורים. המדיניות נקבעת עפ"י חוות הדעת המקצועיות ומתבצעות ע"י הצוות המקצועי הבכיר. ניוקמר בדקה את הרכב מועצות הדירקטורים ב-170 תאגידים שבהם היו 2,306 חברי מועצות ב-1952: 43% היו פקידים בכירים, 6% עורכי דין, 18% מומחי בנקאות, למעלה מ- 2% מומחי ביטוח ורק כ- 8% משקיעים בתאגידים. אלן בדק את הקבוצה של אלה החברים בארבע מועצות דירקטורים ומעלה, ב-250 תאגידים גדולים ב-1970. עפ"י מימצאיו 81.4% צמחו מתוך ההיררכיה של התאגידים ולא בשל עושר שירשו, 4.3% הגיעו לחברות במועצה בזכות הצלחתם הכלכלית בעסק שהם היו יזמיו ורק 14.3% השתייכו לעילית. עם הגידול בכוחם הכלכלי של הבכירים גדלה והולכת השפעתם הפוליטית. הבכירים בתאגידים באים במגע, בתוקף עיסוקיהם, עם אנשי ממשל בכירים ויש מעבר פתוח של בכירים מהתאגידים לעמדות בכירות בממשל על רמותיו השונות. אנשי הדרג הבכיר מכהנים גם כחברים בועדות ממשלתיות וכיועצים לפוליטיקאים ולממשל. כמו כן, אקדמאים ממלאים תפקידים בכירים במכוני מחקר אוניברסיטאיים ופרטיים והם בעלי השפעה בתוקף מעמדם המקצועי. לסיכום, המעמד הקורפורטיבי , שעלה משורות המעמד הבינוני החדש, מצטרף לעילית העסקים. הוא נהנה לא רק ממשכורות גבוהות והטבות הנלוות לתפקיד:רכב, הוצאות אש"ל וכדומה וגם ממענקי אופציות ההופכים אותם לבעלי מניות, כלומר, לבעלי רכוש יזמי. מאמר זה מביא מחקרים בנושא זה עד שנות ה- 1980.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק