אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אום אל- פאחם שוללת זכותו של העם היהודי למדינה?


התמונה של רבקה שפק ליסק
מחבר: 
רבקה שפק ליסק ושאול ברטל

אום אל- פאחם היא כיום עיר ערבית- ישראלית הנמצאת בואדי ערה, ממזרח לכביש חדרה- עפולה. כיום חיים באום אל- פאחם, שקיבלה מעמד של עיר ב- 1985 , כ- 43,300 תושבים, כולם מוסלמים. הם משתייכים ל- 4 חמולות: אג´באריה, ג´ברין, מחאג´נה ומחמיד.

פירוש השם "אם הפחמים": השם מעיד על עיסוקם של תושבי אום אל- פאחם בעת ייסודה.

באתרים ארכיאולוגיים ליד אום אל- פאחם נמצאו שרידים מתקופת הברזל, כלומר מהתקופה הישראלית, מהתקופה ההלניסטית, וכן מהתקופה הרומית והערבית. אבל, חסר מידע על היישוב בתקופות אלה.

אום אל- פאחם היה יישוב נוצרי לפני המאה ה- 13

אדריאני רילאנדי, פירסם ב- 1695 ספר בשם:"סיור בפלשתינה" ( Hadriani Relndi, Palaestina ex Monumentis Veteribus Illustrata ). בתחילה סברו החוקרים שהוא ביקר בארץ וסיפרו משקף את מה שראה ב- 1695 . אבל, כיום, מפקפקים החוקרים בעצם ביקורו בארץ. המקורות אותם הוא מזכיר בסיפרו, שעליהם הסתמך, הם בין המאה ה- 1 לס´ למאה ה-  12(דוד סיון, "המסע המופלא של רילאנדי", באתר ארץ הצבי).

רילאנדי מזכיר בסיפרו יישוב נוצרי באום אל- פאחם, ובו 70 תושבים וכנסייה. סביר להניח שהיישוב היה נוצרי לאור העובדה שכאשר כבשו הממלוכים את קאקון השכנה הוזמנו מתיישבים מוסלמים להתיישב בה והכנסייה במקום הוסבה למסגד. כנראה, שהאזור של קלנסואה, טייבה, טול כרם, באקה אל גארביה ואום אל- פאחם היה מיושב נוצרים מהתקופה הביזאנטית או הצלבנית, והממלוכים, שכבשו את האזור, הרגו או גרשו את התושבים הנוצרים, או שהם ברחו עם התקרבות הצבא הממלוכי. ביישובים אלה הושיבו במקומם נוודים תורכמנים, מוסלמים. המתיישבים היו אריסים של מפקדי צבא ממלוכים שהאזור חולק ביניהם. (יוסף דרורי, "ארץ ישראל במדינה הממלוכית, 1260 – 1516 ", אמנון כהן, שלטון הממלוכים והעות´מאנים, 1260 – 1804 , 1981 , עמ´12 – 20 : יוסף דרורי, "ארץ ישראל כחבל מישני", יואל ריפל,עורך , תולדות ארץ ישראל, כרך ב´, 1989 , עמ´ 424 ).

התקופה הממלוכית (1260 – 1516 )

אום אל- פאחם הייתה יישוב תורכמני- מוסלמי שנוסד ב- 1265, כאשר הממלוכים הזמינו מתיישבים להתיישב בחלק המזרחי של השרון, אזור קלנסוה, טייבה, טול כרם, בקה אל גרביה ובאקה אל שרקיה עד אום אל פאחם. אום אל- פאחם נזכרת בכתביו של ההיסטוריון המוסלמי אל- מקריזי (Al- Maqrisi ) בשנת 1265.

התקופה העות´מאנית (1516 – 1918 )

בשנת 1538 חיו בכפר 50 תושבים. קיימת מסורת שבמאה ה- 15 התיישבו בכפר תושבים מדרום הארץ. קיימת השערה לא בדוקה שאולי תושבים אלה מוצאם מבית גוברין.

ב- 1844 הכפר היה מאוכלס, כפי שהעיד החוקר אדוארד רוביזון, שביקר בכפר, אך הוא לא ציין מה מוצאם .הרב יעקב הלוי ספיר ביקר בכפר ב- 1853 ומצא בה כמה אלפי בתים, רוב מוסלמי ומיעוט נוצרי. ב- 1870 חיו בכפר כ- 1,800 תושבים.

במאה ה- 19 התפרסמה אום אל- פאחם בגידול אתרוגים. יואל משה סלומון ממייסדי פתח תקווה ביקר בכפר ב- 1878 כדי לבדוק את כשרות האתרוגים. הוא והרב שמואל מוני ניהלו מאבק למען אתרוגי א"י בשוק העולמי. בארץ עצמה הייתה תחרות בין סוחרים אשכנזים וספרדים על השליטה בסחר האתרוגים. בעיתון יהודי מ- 1895 התפרסמה מודעה של סוחר ירושלמי על מכירת אתרוגים מאום אל- פאחם. יהודים נהגו לבוא לכפר לקראת חג הסוכות כדי לקנות אתרוגים.

כלכלת הכפר הייתה מבוססת גם על גידול צאן ובקר, סוסים גזעיים וגמלים.

באום אל- פאחם הוקמו לפני כ- 100 שנים, כלומר, בשלהי התקופה העות´מאנית 2 מסגדים: מסגד עורמאבן אל חתאב ומסגד ע"ש הכליף עומר.

תקופת המנדט הבריטי (1918 – 1948 )

עפ"י מפקדי אוכלוסין של ממשלת המנדט ב- 1921 חיו בכפר 2,191 תושבים, ומספרם עלה ל- 2,443 ב- 1931.

בעת המרד הערבי נגד השלטון הבריטי, בין השנים 1936 – 1939( שהיו גם השנים בהן היו "מאורעות", שם ששימש תחליף בתקופת השלטון הבריטי, לפוגרומים ביהודים), שימשה אום אל- פאחם בסיס לכנופיות ערביות, שפעלו נגד הבריטים ונגד היהודים, במטרה לחסל את שלטון המנדט הבריטי ואת התוכנית של התנועה הציונית להקים בית לאומי ליהודים בא"י. הכנופיות כללו מתנדבים מלבנון וסוריה. בסוף שנת 1939 תקף הצבא הבריטי את הכפר וחיסל את הכנופיות ששלטו בכפר. רבים מחברי הכנופיות ומנהיגיהם נהרגו.

ישראל

בעת מלחמת העצמאות כבש הצבא העירקי, שפלש לארץ עם קום המדינה ב- 15 במאי 1948 , את אום אל – פאחם. אח"כ עבר הכפר לידי הירדנים, ובהסכם שביתת הנשק הוא הועבר לשטח ישראל.

בעת קום המדינה היו באום אל- פאחם 4,500 תושבים, והם קיבלו אזרחות ישראלית. ב- 1960 חיו באום אל- פאחם 7,000 תושבים מוסלמים.

העיר אום אל- פאחם היא כיום מעוזה של התנועה האיסלמית הצפונית בראשותו של ראאד סלאח, שהיה ראש העיר בשנים 1980 – 2001 . ראאד שייך לחמולת מחאג´נה.

על התנועה האסלאמית ומנהיגה ניתן לקרוא באתר: The Mideast Forum  שם המאמר:" ראאד סלאח והאסלאם הפאשיסטי", ד"ר יוחאי סלע.

באום אל- פאחם הייתה הפגנה אלימה ביותר, כחלק מאירועי אוקטובר 2000. המתפרעים חסמו, בין השאר, את כביש ואדי ערה. באירוע נורו 3 מפגינים. ועדת אור, שהוקמה כדי לחקור את אירועי אוקטובר 2000 , גינתה את ראאד סלאח, שהיה ראש העיר בעת ההתפרעויות, על חלקו בהסתת הציבור.

אום אל- פאחם מפורסמת בשל ההתפרעויות הפוקדות אותה חדשים לבקרים.

אבל, בעיר יש גם גלריה לאומנות שנפתחה ע"י האמן סעיד אבו שקרה. זוהי גלריה לאמנות מודרנית. כמו כן,יש בעיר תחנת טלביזיה ו- 3 שבועונים מתפרסמים בה.

מתי החלה ההתיישבות הערבית באום אל- פאחם ומהי ארץ מוצאם של המתיישבים:

על כך קיימות מספר גירסאות:

גירסה א´ - הערבים הראשונים התיישבו באום אל- פאחם בין 1832 ל- 1840 , כאשר איברהים פשה, בנו של מוחמד עלי שליט מצרים, כבש את הארץ מידי העות´מאנים, והביא לארץ מתיישבים מצריים כדי לחזק את שליטתו בארץ (אנציקלופדיה מפה, כרך א´ , עמ´ 39 ).

גירסה ב´ - המזרחן ד"ר שלמה אריה בן אלקנה סקר למעלה מ- 800 כפרים ערביים בא"י המערבית בין השנים 1943- 1947. הוא חקר , בין השאר, את מוצאם של תושבי אום אל- פאחם, והגיע למסקנה שחלק ניכר מהתושבים הם מהגרים דור ראשון. הכפר היה מורכב ב- 1943 מ- 1,400 תושבים ממוצא מצרי, כ- 900 שמוצאם מחצי האי ערב ו- 500 שמוצאם מעבר הירדן המזרחי. בסה"כ – 2,800 תושבים.

גירסה ג´- אתרים המספרים על החמולות של אום אל- פאחם בערבית (החומר תורגם ע"י ד"ר שאול ברטל ):
תושבי הכפר משתייכים ל- 4 חמולות: אג´באריה, ג´אברין, מחאג´נה ומאחמיד.

um-elfahem.net/content/2008/07/08/135
://.um-elfahem.net/content/2008/05/27/23
:.um-elfahem.net

חמולת מאחמיד

מחאמיד הוא צאצא של מחמוד בן עבד אלעזיז אלסמאקי. ג´ברין (ששכונת ג´ברין קרויה על שמו) ראש חמולת ג´ברין גם הוא בן של עבד אלעזיז ואחיו של מחמיד. המשפחות של חמולת מחאמיד גרות באום אל - פאחם ובייחוד באזור המכונה שכונת מחאמיד. חלק מבני משפחת מחאמיד עזב את אום אל - פאחם והתיישב במקומות אחרים בארץ ובחו"ל.

למשפחת מחאמיד מיוחסות 14 משפחות שכולן מתגוררות בשכונת מחאמיד.
:
מוצא שבטי מחאמיד :

מוצא שבטי מחאמיד מסעודיה והם מפוזרים במולדת הערבית (כלומר: ברוב מדינות המזרח התיכון שאוכלוסייתן ערבית):
שבט מחאמיד שהתיישב בכרכ שבירדן.
שבט מחאמיד שבחורן שבסוריה.
שבט מחאמיד שבעמאן שבירדן.
שבט מחאמיד שנמצא באל - בלקאא (לא מאותר) בירדן.
שבט מחאמיד שנמצא במדבר הערבי (הסהרה)
שבט מחאמיד שנמצא בין מכה ומדינה שבסעודיה (בטקסט מופיע בסוגריים - אלאסל - המקורי).
שבט מחאמיד שנמצא במערב לוב.
שבט מחאמיד שנמצא בתוניס, צ´אד וניז´ר שבאפריקה.
מחאמיד שנמצא באום אל – פאחם.

יש מסורת שהשבט מקורו בשבט בנו סלים. אך ישנה גם דיעה כי מקור השבט בבנו האשם (שבטו של הנביא מחמד).

שבטי מחאמיד בלוב, במדבר הערבי ובאפריקה התפזרו בשני גלים במאה ה-11 (כחלק מכיבושים ערביים).

שבט מחאמיד הגיע לעבה"י במאה ה-6 לס´ עוד לפני ההג´רה .

לגבי הפלג הנמצא בארץ: חלק מתגורר באום אל – פאחם, חלק התגורר בבית שאן עד 1948. כמו כן, יש להם קרובי משפחה בג´דידה ובדבוריה החדשה.
לא ברור מהכתוב בטקסט מתי הגיעה משפחה זו לאום אל- פאחם, ומעריכים שהגיעה לפני 350 שנה, כלומר בשלהי המאה ה- 17.

יש מספר משפחות נספחות לחמולת מחאמיד:למשל.

משפחת אל - חסאסנה הגיעה לפני 150 שנה מתימן והתיישבה באום אל- פאחם בשכונת מחאמיד (חלק מהם ישבו גם בכפר אום אל- זינאת שחרב ב-1948 ועברו לאום אל -פאחם).

משפחות אל-חבוב, אל-קבטי, אל-זטאם, היכל, חאג´ עלי ברכאת – קבוצת משפחות ממצרים שהגיעו עם הכיבוש של מוחמד עלי באשה ובנו איברהים ב-1831 והתיישבו באום אל - פאחם בשכונת מחאמיד.

חמולת ג´אברין

כל ענפי המשפחה מתייחסים לג´אברין בן עבד אלעזיז אלסמאקי (כמו משפחת מחאמיד) ומוצאן מחצי האי ערב (מסעודיה). בשכונת גא´ברין גרות 12 משפחות המיוחסות לחמולת ג´ברין.

משפחות מארצות ערב:

משפחת אבו חסין הגיעה ממצרים, בתקופה בה שלטו בארץ מוחמד עלי ובנו איברהים פשה(1832 – 1840).
משפחת אל-בלאבסה הגיעה מהכפר בלבס במצרים, ויש להם קרובים בגדה המערבית ובירושלים.
משפחת אבו סאלם הגיעה ממצרים, בתקופ השלטון המצרי בארץ (1832 – 1840 ). משפחת מראד הגיעה מזקזיק שבמצרים.
משפחת אל- חסיניה מקורה מחיג´אז בחצי האי ערב, הגיעה לפני 250 או 300 שנה. הם עברו לאום אל- פאחם מתל אל- סאפי באזור חברון.
משפחות שהגיעו מאזור הגדה המערבית:
משפחת סוואלחה הגיעה לאום אל- פאחם מאזור חברון לפני 350 שנה.
משפחת אבו- ג´עדם נחשבת כחלק ממשפחת סוואלחה.
משפחת אל- קאעוד הגיעה מהכפר אלסילה לאום אל- פאחם לפני 1948 .
משפחת מיאזנה הגיעה מהכפר ג´ית באזור שכם ב- 1854.
חמולת אע´באריה (אג´באריה )
קיימת מחלוקת לגבי מקור השם אג´באריה. הפירושים השונים נודעים לשמו של הכפר אע´באר בתימן. ההצעות הן:בית ללא דופי, אבק או גבעה. אבי המשפחה הגיע מתימן לפני יותר מ- 300 שנה. המשפחה התיישבה תחילה באזור חברון ומשם עברה לאום אל- פאחם. יש להם קרובים בשכם.
יש 20 משפחות לחמולה, חלקן מקוריות וחלקן הסתפחו לחמולת אע´גבריה:למשל.

משפחות מארצות ערב:

משפחת אבו חפיט´ה הגיעה לאום אל פאחם מעבה"י, לפני 150 שנה.
משפחת אלברע´ל הגיעה מחיג´אז שבחצי האי ערב, והתיישבה תחילה בלג´ון. ב- 1948 הם עברו לאום אל- פאחם. אח של המשפחה העדיף להגר לסוריה והקים שם חמולה.
משפחת אבו פרוה הגיעה מלוב, לסבסטיה בשומרון ומשם במועד לא ידוע לאום אל -פאחם.
משפחת אל - חביטאת הגיע מכפר ליד דמשק, סוריה, לפני כ- 200 שנה.
משפחת אל- חסרי הגיעה מאלג´יר, ב- 1831 .

איימן אג´באריה, כתב באתר "ארץ אחרת", "קיצור תולדות הנקודה השחורה", שמוצא המשפחה הוא ממצרים. המשפחה שייכת לחמולה של אבו- סעד.

חמולת מחאג´נה

חמולת מחאג´נה הגיעה מהכפר מחג´אן באזור החורן, סוריה, לפני 300 שנה. לפני 300 שנה, כלומר, בשלהי המאה ה- 17, יש חילוקי דעות בחמולה לגבי השאלה אם הם היו דרוזים שהתאסלמו לאחר הגיעם לאום אל- פאחם, או שהם מוסלמים במקור.
ראאד סלאח, ראש התנועה האיסלמית שייך לחמולה זו.
(מומלץ לקרוא מאמר של ד"ר יוחאי סלע על התנועה האיסלמית באתר Meadeast Forum בעברית)

משפחות המסופחות לחמולה:למשל.

משפחות מארצות ערב

משפחת בדיר הגיעה לאום אל- פאחם לפני 150 שנה מאלכרכ שבירדן.
משפחת אבו נאסר מקורה בחיג´אז, סעודיה. הם היגרו לאלסאפי באזור חברון. הכפר נהרס ב- 1948 והם עברו לאום אל פאחם.
משפחת שויח´את מוצאה מעיראק, אבי המשפחה התגורר בצפת עד 1948 ולאחר מכן הביא את משפחתו ועבר לאום אל- פאחם. יש למשפחה קרובים בעיראק, סעודיה, מצרים וסודאן.
משפחת שיח´ זיד הגיעה לאום אל פאחם לפני כ- 200 שנה מהכפר יעבד באזור ג´נין. יש להם קרובים באזור שכם. מוצא המשפחה מסעודיה, אבל לא ידוע מתי היגרו.
משפחת אל-ע´זאלה מקורה מתימן, והיא התיישבה לפני כ- 200 שנה בכפר באקעה אל-חטיב באזור שכם ועברה לאום אל- פאחם בעקבות נשואין.
משפחת נהיה היגרה ממצרים, מהכפר אלסאלחיה לחאן יונס, בתאריך לא ידוע, משם לכפר ערבה באזור ג´נין ומשם בתקופה האחרונה לאום אל- פאחם.

משפחות מאזור הגדה המערבית

משפחת אל-זיתאוי הגיעה לאום אל- פאחם מכפר זייתא בגדה המערבית לפני כ- 100 שנים.
משפחת אל-חאם הגיעה מהכפר בית עתאב בהרי יהודה לפני כ- 200 שנים
משפחת אל-ג´בעה הגיעה מהכפר ג´בע באזור שכם בתקופה האחרונה בעקבות נשואין
משפחת אבו שקרה הגיעה מהכפר זבידה באזור ג´נין לפני 150 שנה לכפר קרע ומשם לאום אל- פאחם. יש להם קרובים בירדן ובחאן יונס.

כפרים בישראל

משפחת חאג´ יונס הגיעה מכפר כנה. לא ידוע מתי ומהו מוצאם.
משפחת מהנא הגיע ממסמיה ליד גדרה ב- 1948
משפחת אבו רעד הגיעה מהכפר קבאב ליד רמלה ב- 1948 ויש לה קרובים בקלנסואה ועילוט בישראל, ובשכם. כמו כן יש לה קרובים בכווית ובירדן.

לסיכום, תושבי מעוז התנועה האסלמית, השוללת כל עבר יהודי בארץ זו, וטוענת שהם אדוני הארץ וזוהי אדמה ערבית מקדמת דנא, והיהודים הם קולוניסטים אירופאים, היגרו לכאן מארצות ערב בין שלהי המאה ה- 17 לאמצע המאה ה- 19:

חלק הגיעו ממצרים לפני 187 שנים, באמצע המאה ה- 19.
חלק הגיעו מגבול תימן- ערב הסעודית לפני 350 שנה, בשלהי המאה ה- 17. אבל, חלק מהם התיישבו תחילה באזור חברון, ורק מאוחר יותר עברו לאום אל פאחם.
חלק הגיעו מחצי האי ערב לפני 350 שנה, בשלהי המאה ה- 17.
היו גם משפחות שהגיעו לפני כ- 150 שנה (חלק הגיעו לפני 100 וחלק לפני 200 ) מכפרי הגדה המערבית , כלומר בשלהי המאה ה- 19.
יש גם משפחות שמוצאן מלוב, אלג´יר וסוריה.
היו גם משפחות שעברו מכפרים אחרים בישראל ב- 1948 .
והחמולה של ראאד סלאח הגיעה מסוריה בשלהי המאה ה- 17 .
בקיצור, ראשית ההתיישבות הערבית באום אל פאחם, עפ"י מקור ערבי – ישראלי הייתה לא לפני שלהי המאה ה- 17. ההגירה המצרית הגיעה באמצע המאה ה- 19 .

הפלסטינים טוענים שארץ זו היא אדמה ערבית מקדמת דנא וליהודים אין בה חלק ונחלה:

כמה שנים דרושות למתיישבים בארץ מסויימת כדי להפוך לבני המקום או לבעלים החוקיים של הארץ?

עיראק- ראשוני היהודים התיישבו במסופוטמיה היא עיראק של ימינו בשלהי המאה ה- 8 לפנה"ס ע"י האימפריאליזם האשורי שהגלה אותם מארצם. גל נוסף הגיע בשלהי המאה ה- 6 לפנה"ס ע"י האימפריאליזם הבבלי שהגלה אותם מארצם. יהודים חיו בעיראק 2,700 שנים. הערבים הגיעו לעיראק רק במאה ה- 7 לס´ , אבל היהודים נחשבו לזרים והערבים רואים עצמם כאדוני הארץ.

ספרד- ראשוני היהודים הגיעו לארץ זו כבר המאה ה- 6 לפנה"ס וחיו בה עד סוף המאה ה- 15 כאשר גורשו, כלומר כ- 2,000 שנים. הערבים כבשו את ספרד בראשית המאה ה- 8 לס´ וגורשו ממנה סופית במאה ה- 15 . אך, היהודים נחשבו לזרים בספרד הערבית והנוצרית וגורשו ממנה במאה ה- 15. אבל, הערבים שחיו בספרד רק כ- 600 שנה טוענים עד היום שספרד שייכת לערבים. בן לאדן הבטיח להחזירה לחיק האסלאם.

אירופה- ראשוני היהודים התיישבו באירופה במאה ה- 1 לפנה"ס. יהודים חיו באירופה כ- 2,000 שנה אבל תמיד נחשבו לזרים, עד שהיטלר החליט על חיסולם הסופי באופן פיזי (הפתרון הסופי ).

לדעת ערביי ישראל, עד כמה שהדבר נוגע ליהודים: אף פעם. תמיד הם זרים.

תושבי אום אל- פאחם חיים כאן בין 150 ל- 350 שנה, אבל טוענים שהם אדוני הארץ.

יהודים חיו פה כעם מהמאה ה- 12 לפנה"ס והיוו את אוכלוסיית הרוב עד המאה ה- 2 לס´, כלומר,1,400 שנה. מהמאה ה- 2 ועד המאה ה- 6 לס´ ירד מספרם מכ- 750,000 -800,000 ל- 150,000 ל- 200,00 (באמצעות מדיניות חיסול הרוב היהודי ע"י האימפריאליזם הרומי ).

מספר היהודים במאה ה- 6 לס´ היה, עדיין, יותר גדול ממספר הערבים שחיו כאן ב- 1525/6 (עפ"י המיפקד העות´מאני באותה שנה סך האוכלוסיה כולה הגיע ל- 120,000 בלבד.). אך ליהודים אין, לדעת תושבי אום אל- פאחם, כל זכויות בארץ הזאת.

ראאד סלאח, שמוצאו מסוריה, אף שולל את עצם היותם כאן בעבר או לחילופין שהיהודים בהווה אינם צאצאי היהודים מהעבר.

למותר לציין שהמחקר ההיסטורי והגנטי שולל טיעון זה מכל וכל.

לעומת היהודים שלעולם אינם זוכים לבעלות, לערבים דרושות 350 עד 150 שנה בלבד כדי לקבל בעלות על הארץ.

חה"כ חנין זועבי מבל"ד, שהחמולה שלה הגיעה מאירביד בעבה"י ב- 1873, עפ"י הזמנת השליט העות´מאני, תובעת בעלות בלעדית לאחר 137 שנים בלבד.

מפלגתה בל"ד, תובעת חיסול המדינה היהודית והחלפתה ב"מדינת כל אזרחיה". ליהודים אין זכות למדינה ו"מדינת כל אזרחיה", שהיא מילה מכובסת לרוב פלסטיני באמצעות "זכות השיבה", תחייה לצד מדינה פלסטינית. לעם הפלסטיני שהכריז על עצמו כעם לפני פחות מ- 100 שנים מגיעה מדינה, אך לא לעם היהודי, הקיים כ- 3,000 שנה. מדוע? כי הפלסטינים שוללים קיומו של עם כזה. סאיב עריקאת הכריז שיהדות זוהי דת- לא אומה, ואבו מאזן הכריז שלעולם לא יכיר בישראל כמדינה יהודית.

על זה אמר המשורר הלאומי היהודי חיים נחמן ביאליק:

"אם יש צדק- יופע נא מייד
אך אם אחרי הישמדי מתחת לרקיע הצדק יופיע
ימוגר נא כסאו לעד".

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק