אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

צפת: חייים יהודים מימי בית ראשון ועד ימינו


התמונה של רבקה שפק ליסק

מאמר מס. 16בסדרה: היסטוריה – גיאוגרפית יישובית

- נצרת- ברעם- גוש חלב- פקיעין- כפר יאסיף- שפרעם- דבוריה- חנתון- כפר כנה- כורזים- עלמא- ציפורי - שיח' מונס- טבריה- סכנין

עד התקופה הצלבנית (1099 ) הייתה צפת עיר יהודית. בתקופה הצלבנית התיישבו בה גם נוצרים. הערבים המוסלמים מארצות ערב החלו להתיישב בעיר בתקופה הממלוכית בשלהי המאה ה- 13 , עפ"י הזמנת השליט הממלוכי. אבל, יהודים חיים בעיר מרבית הזמן מימי בית ראשון ועד ימינו. צפת היא כיום עיר יהודית. מספר תושביה 28,600. לאחר הקמת ישראל התיישבו בה עולים מארצות שונות והצטרפו ליהודים ותיקי צפת. צפת היא עיר מחוז ונחשבת לבירת הגליל העליון.השם צפת מקורו, לדעת פרופ' יוחנן אהרוני (א"י בתקופת המקרא) בעובדה שהיא צופה על האזור כולו. בערבית היא נקראת צפד.שרידים ארכיאולוגיים מעידים שצפת הייתה אתר קבורה בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת (2200 – 1200 לפנה"ס). צפת הישראלית נוסדה בתקופת הברזל , כלומר בסביבות 1200 – 1000 לפנה"ס, בתחום נחלת שבט נפתלי.תקופת הבית הראשון (1000 – 732 לפנה"ס )צפת נכללה בממלכת ישראל הצפונית לאחר פילוג ממלכת דוד ושלמה בימי רחבעם. היא נכבשה ע"י תגלת פלאסר ה- 3 מלך אשור ב- 732 לפנה"ס וסופחה לפחוות מגידו. כנראה שתושביה הוגלו מאחר שהתיישבו בה פיניקים. תקופת הבית השני ( 538 לפנה"ס – 70 לס' ) צפת חזרה להיות יהודית בתקופה הפרסית, כלומר, בעקבות הכרזת כורש ושיבת ציון, בין המאה ה- 6 למאה ה- 4 לפנה"ס. צפת הייתה עיר יהודית בתקופת הבית השני. יוסף בן מתיתיהו ביצר את צפת ( ספף), כהכנה למרד הגדול ב- 66 לס', בשל מיקומה האיסטרטגי.התקופה הרומית והביזאנטית (70 לס' – 640 לס' )העיר המשיכה להיות עיר יהודית חשובה לאורך התקופה הרומית והביזאנטית . לאחר המרד התיישבו בה משפחות כוהנים מירושלים, מבית יקים ופשחור.(יש היסטוריונים הסבורים שמעבר משפחות הכהונה לגליל היה לאחר מרד בר- כוכבא, 135 ) בתקופת המשנה והתלמוד התיישבו בצפת תנאים ואמוראים רבים. מעבר כוהנים וחכמים לגליל ליישובים יהודיים בגליל, הפך את הגליל למרכז החיים היהודיים. לא ידוע על גורל יהודי צפת בשלהי התקופה הביזאנטית. אבל, רבי אלעזר הקליר שחי במאה ה- 6 לס', תיאר את חורבנה של צפת בפיוט שכתב. אולי האירוע היה קשור במעשי הטבח שנעשה ביהודים לאחר שהביזאנטים כבשו מחדש את הארץ מידי הפרסים (628 לס' ). הביזאנטים נקמו ביהודים על עזרתם לפרסים.התקופה הערבית (640 – 1099 ) בתקופה הערבית הייתה צפת כפר קטן, אך יש עדויות מהמאה ה- 11 על יהודים בצפת. הערבים בנו בצפת מצודה בשם ברג' אל-יתים. התקופה הצלבנית (1099 – 1260 ) עד התקופה הצלבנית הייתה צפת יישוב יהודי. לאחר שהצלבנים התיישבו בה היא הפכה לעיר מעורבת. בתקופה הצלבנית הפכה צפת לעיר חשובה והצלבנים הקימו בה מצודה ב- 1102 או ב- 1140. המצודה נבנתה על שרידי מצודה מימי המרד הגדול נגד הרומאים (66-70 לס' ). המסדר הטמפלרי הוצב במצודה. על רקע המאבק בין הצלבנים למוסלמים על השליטה בארץ עברה צפת מיד ליד. עפ"י עדותו של בנימין מטודלה שביקר בעיר ב- 1170 היהודים ברחו מהעיר, בעת הקרבות בין הצלבנים למוסלמים. לאחר קרב חיטין ב- 1187 נפלה מצודת צפת לידי צלאח א- דין. המוסלמים כבשו את צפת והרסו אותה לפני או אחרי קרב חיטין.היהודים חזרו לצפת, בשלב מסויים ועפ"י תעודה מהגניזה הקהירית מ- 1215 יש עדות על ישיבת א"י שפעלה בצפת. יהודה אלחריזי ביקר בצפת ב- 1216 או 1218 וכתב על קהילה יהודית במקום.המצודה נהרסה ב- 1220 בידי יורשו של צלאח א- דין במסגרת המאבקים בין המוסלמים לצלבנים ורוב תושבי צפת נהרגו או נטשוה. ב- 1240/1 חזרו צפת וסביבתה לידי הצלבנים בעקבות הסכם עם המוסלמים. הם שיקמו את המצודה, וצפת החלה להתאושש בעקבות יחסי המסחר שהתפתחו בינה לבין עכו הצלבנית. מספר תושביה גדל ונע בין 1,700 ל- 2,200 . במאה ה- 13 הייתה צפת המרכז של יהודי הגליל. בסביבת צפת היו באותם ימים 260 כפרים ובהם 10,000 כפריים. עפ"י מחקר של פרופ' רוני אלנבלום היה הגליל המזרחי המרכז של יהודי הארץ בתקופה הצלבנית.התקופה הממלוכית (1260 – 1516 ) הממלוכים כבשו את צפת ביולי ב- 1266, לאחר מצור של 40 יום, וטבחו את תושביה הנוצרים ואת אנשי המסדר הטמפלרי. לאחר מכן הם שיקמו את המצודה שנפגעה מהמלחמות והקימו בעיר מסגד, בית מרחץ ושוק.פלסטין חולקה ל- 3 נציבויות וצפת נקבעה כבירת נציבות אזור הגליל וחלקים מלבנון. צפת , ובערבית צפד, הייתה למרכז שלטוני ומצבה הכלכלי החל להשתפר. גם בכפרי הסביבה המצב הכלכלי השתפר. בתקופה הממלוכית התיישבו בעיר מוסלמים. העיר משכה תושבים וגם האזור החקלאי סביבה. באזור התיישבו מוסלמים מדמשק עפ"י הזמנתו של השולטן הממלוכי בייברס (1260 – 1277 )ב- 1348 פרצה בעיר המגיפה השחורה. הממלוכים המשיכו בעבודות בנייה. נבנה מסגד נוסף, "המסגד האדום" וחאן וקו מים הועבר לעיר מהמעין הקרוב. הקהילה היהודית הקטנה מנתה במאה ה- 13 300 משפחות. היא המשיכה להתקיים ובמאה ה- 14 התיישבו בעיר מספר חכמים ספרדים .גם יהודים מארצות ערב התיישבו בעיר. רבי עובדיה מברטנורה, שהשתקע בירושלים, לא ביקר בצפת אבל שמע שהיהודים שם רובם עניים והם מתפרנסים ממסחר זעיר ורוכלות. הוא דיווח על היישובים היהודיים בסביבת צפת: דלתה, ג'יש, פירעים, ביריה וכפר ענאן. לאחר גירוש ספרד ב- 1492 הגיעו לעיר יהודים ספרדים ומספר המשפחות היהודיות עלה . בסוף התקופה הממלוכית היו ירושלים וצפת שני המרכזים העיקריים של היהודיים בארץ.במאה ה- 14 נזנחה צפת ע"י הממלוכים, אבל הקהילה היהודית הצטיינה בפעילות תרבותית ודתית. התקופה העות'מנית (1516 – 1918 ) בתקופת המלחמה בין הממלוכים לעות'מנים סבלו יהודי צפת מאוד. הצבא הממלוכי הנסוג והערבים מהיישובים הסמוכים פרעו ביהודי צפת, שדדו את רכושם ואילצום לברוח. הם השתקמו לאחר מכן בעזרת יהודי מצרים. היהודים קיבלו בברכה את הכיבוש העות'מני, שהיה ידוע ביחסו הטוב למגורשי ספרד שהתיישבו בתורכיה. לאחר הכיבוש העות'מני המשיכה צפת להיות בירת מחוז צפד, שכלל את הגליל וחלק מדרום לבנון. בתקופה העות'מנית המשיכה העיר לקלוט תושבים ערבים וכורדים והתיישבו בה גם חיילים ממלוכים שהתפטרו מהשירות הצבאי. עפ"י המפקד העות'מאני מ- 1525/6 היו בצפת 5,500 תושבים ו- 1,165 מתוכם היו יהודים. במפקד של 1555/6 היה מספר התושבים 10,800 ו- 3,658 מתוכם היו יהודים. גם בכפרי הסביבה התיישבו ערבים, כורדים ותורכמנים.מהמפקדים שערכו העות'מנים בארץ בין 1525 – 1573 מתברר שהאוכלוסיה בנפת צפת גדלה באופן משמעותי מ- 231 כפרים במפקד הראשון ל- 275 כפרים במפקד הרביעי. משה באסולה ביקר צפת ב- 1522 ומצא בה למעלה מ- 300 משפחות ו- 3 בתי כנסת של ספרדים, של יוצאי המגרב (צפון אפריקה) ושל מוסתרעבים (יהודים שמעולם לא עזבו את הארץ). המצב הכלכלי השתפר מאוד והוא מצא בעיר סוחרים, רוכלים המוכרים מרכולתם בכפרי הסביבה ומיגוון של בעלי מלאכה. הקהילה היהודית גדלה וקלטה יהודים ספרדים נוספים מתורכיה. מספר חייבי המס היהודים בעיר עפ"י רשימות מהארכיון העותמני מ- 1525- 1526 הגיע ל- 224 משפחות: 130 משפחות מוסתרעבים, 40 משפחות של פרנקים, 21 משפחות פורטוגזיות ו- 33 משפחות מהמגרב. לדעת יצחק בן צבי הרשימה איננה מלאה משום שאינה כוללת את הרווקים ואת כל היהודים הספרדים שהמשיכו להגיע לעיר.ב- 1525 ביקרו דוד הראובני ושלמה מולכו. מולכו ביקר בצפת בדרכו לדמשק . תיירים שונים שביקרו בצפת מסרו נתונים שונים על מספר היהודים בעיר. תייר ספרדי שביקר בצפת ב- 1551 דיווח על 8,000 – 10,000 יהודים. עפ"י דיווחו של יחיא אלצ'אהרי מתימן, שביקר בצפת ב- 1567 היו בצפת 14,000 יהודים ו- 18 ישיבות. התייר לודוויג פון ראוטר ביקר בצפת ב- 1568 ודיווח על 2,000 (לא ברור אם התכוון ליהודים או למשפחות). ב- 1577 יסדו האחים אשכנזי בעיר את בית הדפוס העברי הראשון במזרח הקרוב.ב- 1568 היוו היהודים 50% מתושבי העיר. מצבה הכלכלי של הקהילה היהודית השתפר בעקבות בואם של היהודים הספרדים. הם הקימו בעיר תעשיית אריגי צמר שתרמה לשגשוגה הכלכלי של העיר כולה. לאריגי צפת יצא שם באירופה בשל איכותם. סוחרי צפת עסקו גם במסחר בדבש, משי ותבליניםכמו כן קם בקהילה היהודית מרכז לתורת הקבלה. האר"י הקדוש, רבי יצחק לוריא, מייסד הקבלה, התיישב בעיר והעיר הפכה לעיר המקובלים. גם יוסף קארו, מחבר "שולחן ערוך" ותלמידיו התיישבו בצפת. קארו עבר לאחר מכן לביריא. רבי שלמה הלוי אלקבץ, מחבר הפיוט "לכה דודי" חי בצפת וגם המקובל רבי משה קורדובירו.אבל, החל משלהי המאה ה- 16 ובמאות ה- 17 וה- 18 הורע מצבה של העיר לאחר שפרצו מלחמות בין שליטים מקומיים. יישובי הגליל סבלו מאוד מהמאבקים בין הגורמים השונים – בדווים, דרוזים ועות'מנים- שנלחמו על השליטה בגליל. הם סבלו מרעב, ארבה, מגפות ושודדים. נוצר משבר כלכלי שהביא להעברת תעשיית האריגים לסלוניקי. מצבם הכלכלי של היהודים הורע, המצב הפוליטי היה בלתי יציב והיהודים עזבו את העיר בסביבות 1665 . לאחר זמן שבו היהודים לעיר וב- 1730 היו בעיר כ- 1,800 יהודים. ב- 1740 כבש השיח' הבדווי ט'האר אל עמאר את הגליל התחתון, כולל צפת, מידי העותמנים. ב- 1747 פרצה מגיפה בעיר וב- 1759 אירעה רעידת אדמה, בה נספו כ- 300 יהודים ורבים מהיהודים שוב עזבו את העיר ונותרו בה 250 יהודים. רבי שמחה בן יהושע מזאלאזיץ ביקר בצפת ב- 1764/5 ומצא בה בין 40 ל- 50 משפחות. האזור המשיך לסבול מאי יציבות פוליטית . רבי שמחה דיווח על פרעות שערכו מוסלמים ביהודי צפת ועכו. ב- 1769 ביקר בצפת רבי משה ירושלמי ודיווח על 6 בתי כנסת. המצב החל להתייצב לאחר שהעות'מנים סילקו ב- 1775 את טהאר אל- עמאר וחזרו לשלוט בגליל . ב- 1778 עלו חסידי הבעש"ט (הבעל שם טוב) לארץ והתיישבו בצפת. אבל, בואו של נפוליאון שוב ערער את היציבות. ב- 1799 חייליו בזזו את הרובע היהודי בצפת ולאחר עזיבתם הערבים השלימו את מלאכת ההרס. הם רצחו יהודים רבים והרסו את הרובע היהודי.ב- 1800 היו בעיר, עפ"י המקור הפלסטיני ( אתר הנכבה ) כ- 5,500 תושבים ומחציתם יהודים.ב- 1810 עלו לארץ תלמידי הגר"א (הגאון מווילנה) והתיישבו בצפת. חסידי הבעש"ט ומתנגדי הגר"א הפכו את צפת ל"עיר החכמים". ישראל ב"ק יסד בעיר בית דפוס עברי.בין השנים 1814-1812 פרצה בעיר מגפה והיהודים עזבוה באופן זמני. ב- 1822 פקדה את העיר רעידת אדמה. רבי דוד דבית הילל ביקר בצפת ב- 1822, כנראה לפני רעידת האדמה, ומצא בה 2,000 משפחות יהודיות. רבי מנחם מנדל מקמיניץ עלה לארץ ב- 1833 והתיישב בצפת, דיווח על 2,000 משפחות יהודיות חלקן מליטא ופולין, כלומר כ- 6,000 נפש. הוא סיפר שב- 1834 פרעו פלחים ערבים ביהודי צפת ושדדו אותם. ב- 1835 עלה מספר התושבים ל- 7,300 ו- 50% מהם היו יהודים. ב- 1837 שוב אירעה רעידת אדמה, חלקים גדולים של העיר חרבו, וכרבע מתושבי העיר נהרגו. הרובע היהודי היה במערב העיר. בניגוד לרובעים הערביים, שבתיהם היו מאבן, היו בתי היהודים בנויים מחימר, ולכן, הרובע נהרס כמעט לחלוטין. רוב ההרוגים היו יהודים( 1,500 עפ"י גירסה אחת, למעלה מ- 2,000 עפ"י דיווחו של רבי מנחם מנדל, ו- 4,000 עפ"י גירסה שלישית). ורבים מאלה שניצלו העדיפו לעבור לירושלים. בעיר נותרו כ- 1,500 יהודים. יהודית ומשה מונטפיורי ביקרו בעיר ב- 1839 ודיווחו על פרעות שערכו דרוזים, שמרדו באיברהים פחה, בשרידי היישוב היהודי בצפת ב- 1838 . לאחר הפרעות נותרו בעיר 1,357 יהודים עפ"י המפקד שערך מונטפיורי, רובם ספרדים, ומיעוטם אשכנזים.העיר שוקמה, בהדרגה, וב- 1880 חיו בה, עפ"י המקור הפלסטיני, 8,300 תושבים, ו- 4,300 מתוכם היו יהודים. עפ"י מקור יהודי חיו בעיר 20,000 ו- 15,000 מתוכם היו יהודים.האוכלוסייה היהודית בצפת הייתה מורכבת ממוסתרעבים, מיהודים ספרדים שהגיעו לאחר גירוש ספרד ומאשכנזים שהגיעו לצפת במאות ה- 18 וה- 19 . רוב יהודי יהודי צפת התפרנסו משיטת ה"חלוקה" (תרומות של יהודים מחו"ל). רק חלק מהספרדים התפרנסו ממסחר ומלאכה. ערב מלחה"ע הראשונה חיו בעיר 11,000 תושבים (עפ"י מקור פלסטיני, כ- 13,500 תושבים), וכ- 7,500 מהם היו יהודים. בזמן המלחמה סבלו היהודים בעיר חרפת רעב, בשל ניתוק הקשר עם התורמים מחו"ל. העיר נפלה , ללא קרב, בידי הבריטים ב- 26 לספטמבר 1918 .לסיכום, בין סוף המאה ה- 16 לראשית המאה ה- 19 הייתה ירידה במספר תושבי צפת היהודים והמוסלמים. במשך המאה ה- 19 האוכלוסייה היהודית והמוסלמית גדלה, בהדרגה, וב- 1900 הגיע מספר תושבי העיר למספרם בשלהי המאה ה- 16 . עד מלחה"ע הראשונה הייתה אוכלוסיית העיר, היהודית והמוסלמית בעלייה מתמדת.תקופת המנדט הבריטי (1918 – 1948)עם הכיבוש הבריטי נותרו בעיר עפ"י מקור פלסטיני, 7,600 תושבים וכ- 2,600 מתוכם היו יהודים. בתקופת המנדט גדלה האוכלוסייה הערבית בעוד שאחוז היהודים היה בירידה. במפקד הבריטי ב- 1922 דווח על 8,761 תושבים ומתוכם 3,000 יהודים. במפקד של 1931 היו בעיר 9,441 תושבים ורק 2,547 מתוכם היו יהודים. אחוז היהודים בעיר המשיך לרדת וב- 1945 היו , עפ"י מקור פלסטיני בעיר כ- 2,400 יהודים ו- 10,210 ערבים. יהודי צפת עזבו את העיר משום שסבלו תכופות מהתנכלויות מצד האוכלוסייה הערבית. ב- 29 באוגוסט 1929 פרצו פרעות ברחבי הארץ כאשר ערבים התנפלו על שכניהם היהודים בערים המעורבות. בפרעות בצפת נרצחו 18 יהודים (עפ"י גירסה אחרת- 21 ), עשרות נפצעו והרובע היהודי נבזז ובתים רבים הועלו באש. המשטרה הבריטית אסרה את פואד חיג'אזי וביה"מ חרץ דינו לתלייה. הבריטים הציעו ליהודים לעזוב את העיר למען ביטחונם, אבל, ניצולי הפוגרום סירבו להצעה לעזוב את העיר. המתח בין היהודים והערבים בצפת לא פסק ובזמן המרד הערבי בין 1936- 1939 שוב סבלו היהודים מהתנכלויות מצד שכניהם הערבים. אבל, הפעם ארגון "ההגנה" הגן עליהם ומאמצי הכנופיות לחדור לשכונות היהודיות סוכלו, אם כי משפחה יהודית אחת נרצחה.ישראל עם פרוץ מלחמת העצמאות חיו בצפת 12,000 תושבים וביניהם כ- 2,000 יהודים. עם פרוץ מעשי האיבה ומלחמת העצמאות ערביי צפת התארגנו לקראת העימות, רכשו נשק והתאמנו. בינואר 1948 הגיעה לעיר גדוד אל- ירמוך השני של "צבא ההצלה" של קאוקג'י. לרובע היהודי הגיע חיל משמר שהיה מורכב מאנשי ה"הגנה" וה"אצ"ל" והם ביצרו את הרובע. כמו כן, רוכז כוח צבאי בהר כנעאן, בביריה, בעין זיתים ובראש פינה. באפריל 1948 הסתננה לרובע היהודי יחידת פלמ"ח, וב- ראשית מאי הגיעה תגבורת נוספת. הבריטים עזבו את צפת באפריל 1948 , אם כי ההתנגשות הראשונה בין יהודים וערבים אירעה כבר ב- 13 בדצמבר 1947 , ומאז ואילך התנהלה מלחמה בין 2 הצדדים בעיר ובסביבתה. צפת נכבשה ב- 10 במאי 1948, במסגרת "מבצע יפתח" וערביי העיר נמלטו בהמוניהם. בסריקה שערכו אנשי הפלמ"ח ברובעים הערביים התברר שהם ניטשו כמעט לחלוטין. המעטים שנותרו, הועברו לחיפה. לאחר הכיבוש נהרסו רוב הרובעים הערביים. לאחר קום המדינה קלטה צפת עולים חדשים ונוסדו בה שכונות חדשות. כתוצאה מכך עלה מספר תושבי העיר מ- 2,300 ב- 1948 ל- 28,600 כיום. משנות ה- 1950 התבססה בעיר קריית אמנים והעיר נהנתה משפע של תיירים ונופשים. אבל, משלהי שנות ה—1970 הפכה העיר לעיר חרדית וצביונה השתנה לחלוטין. מדי שנה מתקיים בעיר פסטיבל הכלייזמרים. בצפת יש מספר בתי כנסת: בית הכנסת ע"ש האר"י האשכנזי בית הכנסת ע"ש רבי יצחק אבוהב הספרדי בית הכנסת מרן יוסף קארו הספרדי (נפטר ב- 1575 )בית הכנסת ע"ש רבי יוסי בנאה, שחי מאה ה- 3 לס' (קברו נמצא שם עפ"י המסורת)כמו כן, יש בצפת בית קברות יהודי עתיק ובו קבורים כמה מגדולי החכמים שחיו בצפת טבלת אוכלוסי צפתיש הבדלים במספר התושבים בין המקורות השונים וכך יש להתייחס לנתונים.השנה סה"כ מוסלמים יהודים המאה ה- 13 1,700 – 2,000 300 משפחות1525/6 - 5,500 1,165אמצע ה- 16 10,800 3,658 אמצע ה- 18 1,800 1800 5,500 2,250 1835 7,300 3,600 1880 8,300 4,300 1914 13,500 7,500 1922 8,761 2,547 1945 10,210 2,400 1948 12,000 2,000 2008 28,600 28,600 נתן שור קבע במאמר "גודלה של אוכלוסיית צפת בראשית המאה הי"ט" את הנתוניםהבאים (יש להוסיף למספרים את הקידומת כ- ):1798 500 1800 2,000 300 1812 2,500 600 1820 2,000 1823 4,000 1,500 1834 3,000 1836 6,000 3,500 1837 3,500 1,500 1839 1,350 1849 5,000 1,500 – 2,000

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק