אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המהפכה האיראנית: הגורמים לפרוץ מהפכות


הקדמה:רקע: ב-1979 פרצה המהפכה האיראנית, מהפכה זו הפכה את איראן ממדינה אוטוקרטית, מערבית, מונארכית, תחת שלטונו של מוחמד רזה שאה פהלווי, לרפובליקה אסלאמית- תיאוקרטית תחת שלטון האייתוללה חומייני. השינוי שעברה איראן לא חל בין ליל אלא היה תהליך מתמשך בו נסיבות ואירועים היסטוריים חברו להם יחדיו ויצרו את הקרקע הפורייה לפרוץ המהפכה האיראנית.במאמר זה אבדוק האם גורמים אשר הניעו מהפכות אחרות בעולם אכן התקיימו במהפכה האיראנית, לשם כך אשתמש בתיאוריות מהפכניות מתחום ההיסטוריה ומדעי המדינה. בשלב הראשון של המאמר אציג חמישה גורמים קריטיים בתנועות מהפכניות, כמו כן אפרט כל גורם. בשלב השני אבדוק האם אותם גורמים קיימים במהפכה האיראנית ואיך הם באים לידי ביטוי. בשלב השלישי של המאמר אבדוק את האלמנטים הדומים והשונים בין המהפכה האיראנית לשלוש מהפכות מכוננות בהיסטוריה: המהפכה הצרפתית, הבולשביקית והסינית. בחלק האחרון של המאמר אכתוב את המסקנות והטענות שעולות מן מחקר זה. ואבדוק את יעילותן של חמשת הקריטריונים שאזכרתי למחקר במדעי החברה ככלל ובחקר מהפכות בפרט.

א. גורמים קריטיים בתנועות מהפכניות:

הגורמים המשפעים על התפתחותם של תנועות מהפכניות, כוללים בתוכם היקף פערים או אי שיווין והתרוששות של אוכלוסיה בחברה בה היא מתקיימת המגיעים לרמות בהם האוכלוסייה נחלקת על פי מעמד אתני, תפיסת השחיתות בממשל, רמת החימוש ודרגת נאמנותם של הכוחות הצבאיים של הממשלה, המסורת התרבותית לגבי שימוש באמצעים אלימים או לא אלימים לפתרון בעיות צדק חברתי, גודל המדינה וסוג שטחה, קירבה ועומק המעורבות של מדינות סמוכות לגבי הצלחתה או אי הצלחתה של התנועה המהפכנית.אך מכל הגורמים האפשריים הקיימים ישנם חמשה גורמים קריטיים אשר במידה והם מתרחשים בצורה סימולטאנית מהווים את הליבה להצלחת מטרות התנועה המהפכנית.(gold-frank1986;goldstone 1986,1994;greene 1990) (defronzo,1996:10)סדר התפתחותם ויחסיותם של אלמנטים אלו משתנים ממהפכה למהפכה.1. תסכול המוני אשר בא לידי ביטוי בהתקוממות עממית בקרב אוכלוסיה עירונית או כפרית: חלקים נרחבים מן החברה אינם מרוצים ומובילים להשתתפות רבתי בהפגנות והתקוממות כנגד הסמכות המדינית.2. אליטות אשר לא מזוהות עם הקו השלטוני, (פילוג בקבוצות האליטה, קבוצות בעלי נגישות לעושר, סוגי עוצמה שונים, או קבוצות בעלי השכלה גבוהה ומחזיקות ברשותן אמצעי ניהול וטכנולוגיה ). גלעין מסוים מן האליטה יוצא כנגד השלטון.3. מוטיבציה מאחדת, מוטיבציה חזקה אשר קוראת למהפכה וחוצה את הריבוד החברתי ומאחד את רוב החברה תחת מטרות המהפכה.4. משבר פוליטי חמור אשר משתק את המערכים המנהליים והכוחניים של המדינה. משבר מדיני הגורם להתפתחות תנועת המהפכה, המשבר יכול לנבוע מהפסד משמעותי במלחמה או כתוצאה מאסון טבע או שפל כלכלי מתמשך או שילובם של הגורמים אשר באופן ישיר יוצרים בקרב האוכלוסייה חוסר אמון וחוסר לגיטימיות לשלטון הקיים. המדינה מגיעה למצב שבו היא אינה יכולה להמשיך לתפקד בצורה נורמאלית ואינה יכולה להתגבר על התנועה המהפכנית.5. מדיניות מתירנית או סובלנית של העולם כלפי המהפכה, ממשלות לא נוקטות בצעדים של מניעה או התערבות כלפי אותה תנועה מהפכנית ע"י כך אינם מונעים את הצלחתה במדינה הנתונה. תסכול המוני והתקוממות: מהפכה מתוארת כעלייה ניכרת בהשתתפות רבדים נרחבים מהחברה בפעילות פוליטית, השתתפות שמלווה באופוזיציה רחבה למצב הקיים. אי שבעיות רצון יכולה לנבוע מפער ההולך ומתרחב בין צפיותיהם (כגון רמת החיים שהם שואפים) לבין מה שהם משיגים בפועל, ניתן להתייחס למצב זה כקיפוח יחסי(relative deprivation) . ישנם מספר תהליכים היסטוריים אשר יכולים להוביל לקיפוח יחסי, ביניהם הידרדרות מהירה בתנאי המחייה. כאשר מדינה שוררת בשפל כלכלי או חלק מן האוכלוסייה נמצא במצב בו הוא אינו נהנה מן הרווחים, או מצב בו המדינה נמצאת ברפורמה כלכלית גורפת אשר משפיעה רק על חלק קטן מן האוכלוסייה גורמת למצב בו ציפיות האוכלוסייה לא תואמות ליכולת המדינה, יכולות גבוהות וציפיות גבוהות אשר לא באים לידי ביטוי רחב באוכלוסייה . תהליך נוסף אשר יכול ליצור פער בין הצפיות לבין היכולות הוא עלייה בצפיות ללא שינוי ביכולות המדינה,כתוצאה מחשיפה לחברות שונות או כישלון במהפכה קודמת שיצרה חלוקה לא שווה במשאבים המדיניים, גורם נוסף בעל השפעה מכריעה הוא שינוי בתפיסת האוכלוסייה בדבר הצדק באופן מוסרי , שינוי זה יכול לחול ע"י סמכויות אשר נתפסות כמוסריות קרי דת. (ibid:11) התנגדות מצד אליטות חברתיות:חוקרים רבים אשר עסקו בחקר תנועות מהפכה (goldfrank 1986;goldstone 1986,1994;gurr 1970;skocpol 1979;trimbeger 1978) הסיקו שפילוג בין האליטות החברתיות יכולים להגביר את סיכויי הצלחת המהפכה בכמה דרכים.ראשית מחלוקת בין חברי האליטה יכולים לתרום למצב הבלבול וחוסר הסדר במאמצים לדכא את המהפכה. שנית במצב של איום מצד אליטות מנוגדות או אף מצד יחידים האליטה יכולה לנקוט בתמיכה או בהתנגדות לממשל וכך להביא להתמודדות לא יעילה של הממשל מול המהפכה. ולבסוף האליטה יכולה לשמש תשתית הנהגתית ואף לתמוך רעיונית במטרות המהפכה ולהעניק לה לגיטימיות בפני העם.מוטיבציה מאחדת למהפכנות:לאורך ההיסטוריה נדיר מאוד למצוא מהפכות שהצליחו כאשר המהפכה נבע מתוך מעמד חברתי אחד,כדי שמהפכה תצליח היא צריכה לאחד בתוכה מספר רב של מעמדות חברתיים, לכן יש צורך בבסיס מאחד אשר יוצר מוטיבציה למספר רחב של מעמדות חברתיים. מוטיבציה זו צריכה ליצור אחידות אשר תכהה את ההבדלים המעמדיים, בדרך כלל מוטיבציה זו יכולה לנבוע מאידיאולוגיה סוציאליסטית או כתוצאה מלאומיות או שנאה מאחדת לשלטון. ללא התחשבות לאוריינטציה מעמדית או אידיאולוגית, אנשים השותפים לאותה שפה ותרבות החשים סכנה או ניצול לקבוצתם האתנית או הלאומית ע"י קבוצה אחרת או ע"י השלטון יכולים להתאחד כדי להפסיק ניצול זה. (ibid:15)משבר מדיני חמור: מהפכה יכולה להתרחש אך ללא סיכוי טוב להצלחה כאשר השלטון המדיני בעל יכולות אדמיניסטרטיביות יעילות, וכוחות צבאיים נאמנים אשר יכולים להכניע את האלמנטים המהפכניים בתוך האוכלוסייה. ישנם מצבים ואירועים אשר משפעים על השלטון ועל הכוחות המהפכניים ללא שליטתם, הפוגעים ביכולות השלטוניות לפעול בצורה יעילה והמאפשרים לכוחות המהפכניים להתגבר על פעולות הדיכוי מצד השלטון. אותם משברים אם כתוצאה ממלחמה כושלת או רפורמות כלכליות כושלות פוגעות בבסיס הלגיטימיות השלטונית. מדינות קולוניה לשעבר יכולות לאבד את תמיכת אנשיה ואף צבאה לאחר שמדינת האם עוזבת לאור חוסר היכולת להתמודד עם המצב הקיים. מדינות פחות מפותחות אשר אינן יכולות להתחרות עם מדינות יותר מפותחות במערכת הכלכלית העולמית יכולות להגיע למצב בו הם על סף אסון שיוביל למהפכה. מדינות אשר מנסות לבצע רפורמות נרחבות ברוב תחומי החיים במדינתם יכולות ליצור התנגדות מעמדית לרפורמות אלו כאשר הן יוצרות מעמדות חדשים דבר המחליש את המדינה, ונוצרת הזדמנות לכוחות מהפכניים לעלות מעל פני השטח. מדינות אשר בסיס שלטונם בנוי סביב דמות אחת וישנה מערכת של פטרונ'ז מסביב לאותה דמות יכולה להגיע למצב מהפכני כאשר סמכותה של אותה דמות מתערערת.קונטקסט עולמי: מכיוון שחברה מתקיימת בעולם שבו ישנן מספר רב של חברות המתקיימות זו לצד זו וגם משפיעות זו על זו, תנועה מהפכנית במדינה מסוימת אשר מצליחה לגבור או לעלות על השלטון המקומי יכולה להיות מדוכאת או מנוטרלת לפחות לתקופה קצרה ע"י מדינה אחרת המתנגדת להצלחת המהפכה. בסיטואציות אחרות אומות חיצוניות לא התערבו או לא התערבו בצורה מספקת כדי להביס את התנועה המהפכנית, במקרים כאלה אחד הפקטורים אשר תרמו להצלחת המהפכה הייתה "מתירנות עולמית". סיבות לאי התערבות יכולות להיות רבות: פחד ממורת רוח, סנקציות כלכליות או אפילו התקפה מצד מדינה חיצונית אשר תומכת במהפכה, החשש לעורר תגובה עוינת מצד האוכלוסייה המקומית, חוסר שביעות רצון מהשלטון הנוכחי אשר נגדו פועלת התנועה המהפכנית, או אי יכולת להתערב כתוצאה מחולשה כלכלית או צבאית או מצב פנימי שלא מאפשר התערבות.

ב. איראן:

1. התסכול שהוציא את ההמונים לרחובות בטהרן בדרישה לשינוי ב-1979 היה במקורו תוצאה מהשינויים שעברו על איראן מתחילת המאה ה-20 . שינויים אשר הפכו את איראן ממדינה שולית מתמערבת פרו מערבית למדינה איסלאמיסטית. עוד בטרם עליית השושלת הפהלווית עברו על איראן שינויים שנבעו מתהליכים אזוריים ופנימיים שהשפיעו על העם האיראני. הגידול הניכר בהכנסות הנפט ותהליך מודרניזציה מואץ הביא לכך שהיכולות הכלכליות של איראן החלו לעלות, השינוי ניכר רק במעמד הגבוה ואינו חלחל למטה לעם הפשוט. במהלך שינויים אלו גבר תסכולו של העם האיראני ועמו חלק מן האליטות הישנות חברו יחדיו לשורה של מאבקים כנגד השלטון, "מרד הטבק" (1891-1892) היה התנגדות עממית הראשונה בהיסטוריה האיראנית החדשה, מאבק זה נוהל כנגד הזיכיונות שניתנו לחברות מערביות להפיק את אוצרות הטבע של איראן. המהפכה החוקתית (1905-1911) שדרשו חוקה כדי לעגן את זכויות העם. בשנים (1951-1953) בהנהגת ראש ממשלת איראן מוחמד מוצדק התגבשה תנועת התנגדות נוספת שמטרתה הייתה להלאים את הנפט אך למעשה הייתה בדבר שאלת הלאומיות האיראנית. ולבסוף בשנים (1977-1979) התגבשה התנועה הרבעית שהובילה למהפכה האסלאמית, בכל התנעות הללו מילא ההמון תפקיד נכבד, ההמון שסבל ממצוקה קשה וקבועה שהוחרפה כל פעם בצורה עזה יותר ע"י השליט הביאו לכך שההמון יצא להפגנות נרחבות ובשביתות ששיתקו את חיי הכלכלה, אך ההידרדרות הגדולה ביותר שהביא לבסוף את המהפכה לפתחה של איראן היה תהליך התמערבות המואץ של רזא שאה או "המהפכה הלבנה" שתכליתה הייתה ליצור רפורמה יסודית מקיפה וכוללת אשר פעלה בכמה ממדים, מהפכה חברתית ששאפה ליצור חברה שוויונית וצודקת יותר, מהפכה כלכלית שנועדה להביא את איראן למעמד שווה עם מדינות המערב תוך ניצול משאבי הנפט, מהפכה פוליטית ותעשייתית. המציאות שהתהוותה בעקבות ה"מהפכה הלבנה" רק החריפה את מצוקות העם והתסכול רק גבר בקרב השכבות הרחבות בעם ואף חלחל לתוך קבוצות האליטה שהתקיימו באיראן. 2. לאור מה שציינתי בחלק הקודם, ניתן לומר על כל תנועות התנגדות שהתרחשו באיראן מתחילת המאה ה-20 וסוף המאה ה-19 שהם ליכדו סביבם גורמים בעלי רקע מניעים ואידיאולוגיות שונות ואף מנוגדות, החברה באיראן בנוסף לעם הפשוט הייתה מורכבת ממספר אליטות בעלי מניעים שונים,כגון אנשי דת , סוחרי בזאר, בעלי אחוזות, ראשי שבטים וחוגים ליברליים.כוחו של המנהיג באיראן היה טמון ביכולתו ליצור שיתוף אינטרסים ופעולה בינו לבין האליטות החברתיות והכלכליות ולמנוע היווצרות אינטרסים משותפים ושיתוף פעולה בין לבין עצמן.

רזא

רזא שאה. מקור ויקימדיה

נוסף על כך המשמעות ההיסטורית שהייתה לאנשי הדת היא בעלת חשיבות להבנת המרקם החברתי שנוצר באיראן, השפעת העלמא חלחל לכל רובדי החברה האיראנית, הם ריכזו בידיהם השפעה דתית ורוחנית שתורגמה לעוצמה פוליטית. רוב האוכלוסייה באיראן היא אדוקה באומנותה, בידי אנשי הדת הייתה מרוכזת עוצמה כלכלית בתוקף שליטתם על נכסי מוסדות הדת ואדמות ההקדש, הם היו עצמאיים כלכלית היות והם ניזונו מתרומות המאמינים ואינם קשורים למערכת הפטרונ'ז השלטונית, נדבך חשוב לא פחות היה הקשר בין המאמין לאיש הדת קשר ישיר ובלתי אמצעי, כמו כן לאנשי הדת עמדה מערכת דרכה יכלו להעביר מסרים ורעיונות בצורה יעילה יותר מן השלטון ע"י שימוש במסגדים אשר היו פרושים ברחבי איראן. אליטת בעלי הקרקעות למעשה שלטו במגזר החקלאי ובאוכלוסייה הכפרית, ראשי הגילדות והסוחרים ובעלי המלאכה וראשי השוק בטהרן היוו את אחד מעמודי התווך של הכלכלה האיראנית, בנוסף אנשי הרוח והמנהל הציבורי ראשי השבטים שנאמנות אנשיהם הייתה נתונה להם, ראשי הצבא ושירותי הביטחון יצרו מספר אליטות שהחזיקו בכוח רב במדינה. התנגדות לזיכיון הטבק שימשה כגורם מלכד בין אליטות שונות אשר בפועל היו בעלי אינטרסים שונים המיוחד במקרה זה שאנשי הדת הוציאו פסק הלכה נגד עישון ובטווח ימים האנשים פסקו לעשן, במהפכה החוקתית המאבק נוהל מסביב הלאומיות האיראנית אשר איחדה בין האליטות השונות, גם במקרה האחרון הדבר לא היה שונה האסלאם שימש כדבק המקשר בין האליטות השונות.3.המוטיבציה שחיברה את רוב העם הפשוט עם האליטות, הייתה בבסיסה הרצון לשפר את המצב הקיים, למרות החזון של רזא שאה בדבר רפורמה עמוקה ומקיפה, בפועל המצב רק החמיר תנאי החיים לא השתפרו. המעמד החדש שהשאה שאף ליצור ואיתו לנטרל את האליטות הישנות הביא לכך שהם חברו כנגדו להפלת השלטון, לתוך משוואה זאת נכנס האלמנט הדתי. הדת נתפסה כעוגן מוכר ומוכח ובעל מסר פשוט, השינויים החברתיים והכלכליים שחלו בעקבות "המהפכה הלבנה" הביאו לשורה של שינויים בערכים החברתיים, הם לא מחקו את האכזבות מהעקרונות הקודמים מן המערב העושק מן החשיפה ליתר מדינות המפרץ העשירות, לכן החזרה לאסלאם בעל המסר הפשוט הקליט והמוכח הייתה החלופה היחידה שיכלה לחלץ את החברה האיראנית מן המשבר, חלופה זו יצרה את המוטיבציה שפרצה לכל עבר בחברה האיראנית והביא איתה את האחדות למטרה לדרך בה יש לפתור את החולי, ניתן לומר ולהוסיף שלא כל האליטות יכלו לפתרון זה אך היה להם נוח מכיוון שחלקם ראו בדת מכשיר להפלת השלטון ולא הפתרון המוחלט.4. הרצון העז של רזא שאה להפוך את איראן לאחת המדינות הבולטת במזרח התיכון העמיקו את המשבר שאליו נקלעה איראן עוד מתחילת המאה ה-20, שורת הרפורמות שהתחוללו והעמיקו בתקופת "המהפכה הלבנה" רק החריפו את המשבר ויצרו מצב שבו רסן השלטון חומק מידיו של רזא שאה, תהליכי חילון והתמערבות הרפורמה האגררית החינוכית שבבסיסן היו מכשיר לחיזוק כוחו של השאה ע"י שינוי דפוסי הכוח החברתיים, הכלכליים הפוליטיים והמסורתיים ויצירת מציאות חדשה רק הגבירה את מורת הרוח הציבורית. נוסף על כך גידול האוכלוסייה בקצב מסחרר ללא יכולת מצד הממשל לספק שירותים בסיסיים כגון שירותי חינוך בריאות תעסוקה ואף מזון מים וחשמל רק העמיקו את המשבר האינפלציה שפגע קשות בשכבות הנמוכות. העובדה שלממשל היה הכנסות מן הנפט לא עזרו בדיכוי תחושות עזות של ניצול מבית וניצול מחוץ ע"י מדינות המערב. ב- 1977 אפשר השאה ליברליזציה מסוימת בעקבות תביעות האופוזיציה, כניסתו של ג'ימי קרטר לתפקיד נשיא ארה"ב רק הגבירו את הלחץ על השאה בענייני זכיות אדם וחופש הפרט. כל אלו הובילו לכך שביום שפרצה המהפכה לשלטון לא היה יכולת ממשית להתמודד עם ההמון ברחובות.5.כדי להמחיש נקודה זו אביא שני דוגמאות הפוכות בעלות תוצאה שונה אשר היו בעלות חשיבות יתרה לאיראן. הלאמת הנפט באיראן סימלה את חוסר שביעות ההמון מניצול המערב. היות ואיראן לא נהנתה בצורה מספקת מאוצרות הנפט המופקים על אדמתה, ואף ראתה זאת כחרפה לעם האיראני קמה תנועה מהפכנית שדגלה להלאים את הנפט ובראשה עמד מוצדק,המאבק נתפס כמאבק אנטי אימפריאליסטי, וכסמל המאבק בשחיתות המשטר, הרצון של המון היה להתקדם לכיוון דמוקרטי יותר. תנועת המאבק של מוצדק יצרה בעולם המערבי חשש גדול, מכיוון שנגע בנושא רגיש מצד המערב, הנפט, והצלחה איראנית במאבק תיצור תקדים שבו תהיה לגיטימציה למדינות נוספות במזה"ת להלאים את אוצרות הטבע שברשותן. בנוסף לכך גם הגיאופוליטיקה העולמית תרמו לחשש המערבי. לבסוף ארצות הברית ובריטניה ראו לנכון לפעול כנגד משטרו של מוצדק, ו ב-1953 לאחר שארה"ב התערבה ובריטניה הפעילה חרם חזר רזא שאה לארצו ע"י כוחות זרים. הדוגמא השנייה שבה לא הייתה התערבות זרה, ואף ניתן לומר שבגלל התערבות הראשונה, אשר העמיקה את התערבות המערבית באיראן והאיצה את המהלכים שהביאו למהפכה האסלאמית. התפיסה המוטעית בדבר חוסן המשטר האיראני ערב המהפכה הובילו את המערב בכלל וארה"ב בפרט למדיניות אי התערבות, חוסר התערבות זו הובילה להצלחת התנועה המהפכנית באיראן.

ג. המהפכה האיראנית מול מהפכות אחרות:

כאשר אנו בוחנים לעומק את המהפכה האיראנית לא ניתן לטעון בברור שהיא דומה למהפכה הצרפתית, הרוסית או אף הסינית. אך מן הראוי לבדוק את המהפכה האיראנית אל מול מהפכות אחרות גם אם מדובר בחברות שונות ונסיבות היסטוריות שונות.כמו השליטים במשטרים הישנים בצרפת, רוסיה וסין גם השאה היה "מונרך אבסולוטי",אך לעומתם כוחו היה רב יותר, תחת שליטתו היה צבא מודרני ושירות ביטחון אימתני, יתר על כן מדינת השאה הייתה פחות מושרשת ומקובלת על החברה האיראנית במיוחד על החברה הכפרית מ"הבירוקרטיה האגרארית" הקדם מהפכנית בצרפת רוסיה וסין.במהלך המאה ה-19 המונרכיה האיראנית הייתה "עריצות אוריינטאלית" ולמרות סמכותה נאלצה להשתמש במניפולציות של הפרד ומשול על שבטים מזוינים, שליטים מקומיים ושלטון עצמאי של קבוצות אורבאניות מאוגדות יחדיו. איראן מודרנית בעלת צבא לאומי מרכזי ואדמיניסטרציה צמחה רק בשנת 1920 לאחר שרזא שאה תפס את השלטון (הוא הכתיר את עצמו ב-1925) הוא הצליח ליצור בירוקרטיה אגרארית ומדינה צנטרליסטית שמתקיימת במקביל לאריסטוקרטיה. לאורך שלטונו איראן השיגה אחדות לאומית רבה יותר ואוטונומיה רחבה יותר ממה שהיה עד אז,אך הוא איבד את שלטונו לטובת בנו לאחר שלא היטיב לקרוא את המפה הגיאופוליטית של מלחמת העולם השנייה. תחת שלטונו של השאה השני איראן הפכה למדינת רנטה . עיקר יחסה של המדינה לאוכלוסייה האיראנית היה דרך הוצאת כספים על פרויקטים צבאיים, פרויקטים של פיתוח אזורי, בנייה מודרנית. תוכניות אלו באו לידי שיא במהפכה הלבנה.הממשל האיראני "השתיק" את אוכלוסייתו בתוכניות מרהיבות שלמעשה היו ללא עומק תכנוני, חיי התושבים הפשוטים השתנה ודוכא, ציפיותיו לעתיד טוב יותר נגוזו, השאה אף לא השכיל ליצור ברית עם מעמד חברתי עצמאי כלשהוא. (skocpol,1994:244)בשנות ה-60 נוצר באיראן מצב בו מיליוני איכרים עניים נאלצו להגר לערים, איראן האורבאנית גדלה להיות כמחצית מהאוכלוסייה הכללית באיראן, והם הפכו לנטל מכיוון שהשלטון לא נערך ולא יצר תשתית ראויה לקליטה ולאספקת תנאים ואמצעים אלמנטרים לקיום. בגלל המבנה הסוציפוליטי והאקולוגי באזורים הכפריים, האיכרים האיראניים היו חסרי יכולת למרוד בצורה אוטונומית וגם אם יכלו לבצע אקט זה לא היה להם השפעה מכרעת. (ibid:244)ברוב המהפכות החברתיות, התקוממות הפוליטית בעלת המשמעות והפופולארית ביותר פרצה בקהילות כפריות אשר נפגעו מ"מודרניזציה", שינוי חברתי או אי שינוי חברתי, אך נשארו עם אוטונומיה מסוימת כדי ליצור סולידאריות להתקוממות כנגד המדינה או מעמדות אחרים. כאמור במהפכה האיראנית האוכלוסייה הכפרית לא שימשה בסיס להתמרדות כנגד השלטון, אלא הבסיס לאופוזיציה שלטונית נוצרה במובלעות העירוניות, אזורים אלו היו אוטונומיים מספיק ובעלי סולידאריות כדי ליצור התנגדות קולקטיבית. מבחינה היסטורית, הסביבה הסוציו כלכלית בבזארים באיראן יצרה את מרכזי החיים העירוניים ובהם התקיימו קשרים חזקים בין הסוחרים והפועלים המיומנים של הבזאר והחקלאים מאזורי הכפר. (246-ibid:245). ניסיונותיו של השאה לקדם תעשיות קפיטליסטיות מודרניות ודרך חדשה לחיים עירוניים, עקפו וצמצמו כלכלית ומרחבית את הבזאר של טהראן ובזארים בערים אחרות. עם זאת המאמצים הקדחתניים למודרניזציה הובילה אנשים חדשים ומקורות חדשים לתוך הבזאר. מהגרים כפריים תרו אחר עבודה ושירותים חברתיים, תעשייה זעירה המשיכה לפעול בתחומי הבזאר, סחורה מיובאת המשיכה לזרום לבזאר ולספק את צרכיה של האוכלוסייה הלא עשירה. אנשי הדת ואירועים דתיים חיזקו את הקשרים בין האוכלוסיות השונות אשר באו במגע בבזאר,הבזאר אף נהנה מקשרים עם הסקטורים החדשים, אך באמצע שנות ה-70 השאה היה נחוש לתקוף את האספקטים המסורתיים של חיי הבזאר ויחד עם ההתקפה המתמדת על מעמדם של אנשי הדת הובילו ב-1977 ו1978 את הקהילות האורבאניות של איראן לשחק תפקיד הכרחי ביצירת הגרעין למרד והניע את מרבית האוכלוסייה האיראנית לתמוך בו. מתנגדי השאה היו תלויים בבריתות שנוצרו בין אנשי הבזאר לאנשי הדת ובעקבות כך להניע את האוכלוסייה להתנגדות תוך שימוש ברשתות כלכליות וסוציאליות קיימות. הבזאר שימש תחליף פוליטי למצב הקיים ונתן מענה חלקי לאוכלוסייה הענייה והגדלה בערים.כדי להבין את התמונה בכללותה יש לבדוק את תפקיד אנשי הדת במהפכה, מה גרם לאנשים רבים כל כך לעמוד מול המוות פעם אחר פעם בהפגנות רבות, אשר לבסוף הובילו לדכדוכו ואף שיתקו של הצבא, המנגנון הדתי לאור ההיסטוריה הייחודית של השיעה והשינוי שחל בה למין המאה ה-20 נתנה את הבסיס המוסרי למהפכה, כמו כן היא זאת שיצרה את התאום בין כל הסקטורים המתמרדים ונתנה את הלגיטימציה להמשיך ולעמוד מול כוחות דיכוי המהפכה. אנליסטים במדעי החברה ובייחוד אלה המתמחים במהפכות טוענים שבארגונים ואידיאולוגיות מהפכניות חייבות להניע וליצור מסה רבה של תומכים כדי שהמהפכה תפרוץ. (ibid:249) למעשה מצב זה לא התקיים בעבר, מהפכות העבר "לא נעשו" אלא פרצו ללא כוונה תחילה מצד הגורמים הרלוונטיים. באיראן בצורה מיוחדת המהפכה נוצרה לא ע"י מפלגות מהפכניות כגון התודה (ההמון) או ע"י קבוצות אנרכיסטיות או דתיות או אפילו ליברליות, במקומם המהפכנות נוצרה ע"י מערכות תרבותיות וארגוניות המשובצות מבחינה חברתית במובלעות העירוניות ושימשו כמרכז להתנגדות מקובלת כנגד השאה. גם כאשר מהפכה במידה מסוימת "נעשית", או "נוצרת" בגלל גורם תרבותי המעודד קריאת תיגר על אוטוריטה, או בגלל רשת פוליטית המקובלת על כולם ומבחינה היסטורית קיימת במארג החברתי. האספקט התרבותי לצד הקשרים הקיימים לא מכתיבים בלבד את האקט המהפכני. ברם במצב בו נוצרות שורה של נסיבות היסטוריות בה מדינה פגיעה עומדת מול אופוזיציה הנוטה לכיוון קבוצות חברתיות בעלות סולידאריות אוטונומיות בעלות בסיס כלכלי עצמאי, אז הסמלים המוסריים והקשרים בין המעמדות שסיפקו אנשי הדת האיראנים יכולים לקיים מודעות עצמית מהפכנית. שום תעמולה מהפכנית אשר משודרת או מופצת בין לילה להמונים הנמצאים במשבר חברתי לא יכולה להשיג את המהפכה הרצויה. אבל שורה של מנהגים חברתיים אשר קיימים בתוך החברה זמן רב יכולים ליצור מהפכה מכוונת. (ibid:250) לסיכום:כשאנו באים לבדוק תופעה חברתית כמו מהפכה, אין ספק שיש להתבונן על כל מקרה נבחן בנפרד. לכל מקרה ומקרה ישנם את הסממנים והתנאים הפרטיקולאריים לו. הדבר בא לידי ביטוי במהפכה האיראנית כפי שהעבודה הדגישה, בעיקר בכל הקשור לתפקיד שמילאה הדת במהלך המאורעות ובאופן התארגנות המהפכה. למרות שלא כל המניעים היו דתיים, המהפכה האיראנית הייתה מהפכה דתית באופייה והיא הולידה משטר תיאוקרטי. המהפכה האיראנית הורכבה בעיקר משכבות עירוניות, בניגוד למשל לשכבות אגראריות בדומה למהפכות אחרות, המהפכה הסינית או הרוסית. בנוסף, לאיראן ישנם מאפיינים היסטוריים ייחודים לה כפי שנטען לעיל. איראן הייתה מדינה מזרחית שהתמודדה עם ניסיונות למודרניזציה ועם בעיות האופייניות מאד לאזור שבו היא מתקיימת – תהליך מואץ של הגירה מהכפר לעיר המלווה בקשיי הסתגלות של הכפריים לסביבה האורבאנית. עם זאת, לעומת היסטוריון החוקר היסטוריה אינטלקטואלית, מדען חברתי חוקר תהליכים חברתיים ברמת המאקרו ומתפקידו לייצר הכללות ומודלים תיאורטיים – איורי סטים. היה זה מקס וובר שטען שעל מחקר חברתי להתחקות אחר מאורעות החוזרים על עצמם: (the quest for recurrent sequences weber, 1949: 75). נכון שבתהליך זה, פרטים רבים אידיוסינקראטיים הקשורים ספציפית לכל מקרה נבחן הולכים לאיבוד, אך רק באמצעות הכללות נוכל להסיק את אותם התהליכים והחוקים שמקנים לתופעה חברתית משמעות בעיננו. אחרת החוקר ימצא את עצמו מתמודד עם אין סוף של פרטים ייחודיים מבלי היכולת לספק תמונה קוהרנטית של המציאות. וובר ער למחיר הנובע מהכללות היסטוריות, אך הוא משלים עם האובדן בתמורה ליכולת לבנות הבנה קונקרטית של המציאות:

the number and type of causes which have influenced any given event are always infinite and there is nothing in things themselves to set some of them apart as alone meriting attention…order is bought into this cause only on the condition that in every case only a part of concrete reality is interesting and significant to us (ibid., 78(

ברוחו של וובר, עבודה זאת בחרה לבצע רדוקציה בחקר המהפכה האיראנית. אפשרות התרחשותה של המהפכה האיראנית נבחנת במסגרת של מספר מוגבל של משתנים המאפיינים מהפכות באופן כללי. משתנים אלו נבחנים אמפירית מול המציאות של המהפכה ב 1979. אותם המשתנים – תסכול המוני, אליטות אשר לא מזוהות עם השלטון, מוטיבציה מאחדת, משבר פוליטי חמור ומדיניות מתירנית וסובלנית של העולם למהפכה – מהווים בלשונו של וובר ideal type שניתן ליישם אותו על מאורע מהפכני אחר במקום שונה ובזמן שונה. ככך הערך המחקרי ותרומתו לידע והבנה של המציאות האנושית בכללותה רב. וובר מחדד נקודה זאת:

the greater the need however for a sharp appreciation of the significance of a cultural phenomenon, the more imperative is the need to operate with unambiguous concepts which are… systematically defined (ibid., 93).

לבסוף, ליכולתנו לאמץ ideal type שיאיר את הגורמים לפרוץ מהפכות, ואפילו אם לא באופן מושלם, מתלווה ערך שהוא אינו רק אונטולוגי אלא גם נורמטיבי. אם ביציבות אנו מעוניינים, אזי למידת הגורמים שמפירים את אותה יציבות מקבלת משנה תוקף כרפואה מונעת ומקדימה למהפכות. רובו המוחלט של הקול השפוי במזרח התיכון ובעולם הנאור היה לבטח מעדיף שהמהפכה האסלאמית באיראן לא תתרחש, שהשאה יצליח לייצב את משטרו ובאיראן לא יצמח משטר של קיצוניים החותרים בימנו אנו לאחזקת נשק גרעיני שיאיים על האזור כולו. כמה נפלא היה זה אם המדען החברתי יכול היה להגיש למדינאי תפריט המכיל ideal type שמפרט את הגורמים לפרוץ מהפכה בכדי שאלו יטופלו והמהפכה תמנע. לצערנו, ככל שיש לשאוף לאותו ideal type, המציאות תישאר מורכבת וורסטילית ומפתיעה הרבה יותר מכל דגם איוריסטי שנבנה. ביבליוגרפיה:1.defronzo,j.1996. revolutions& revolutionary movements:westview press2. skocpol,t.1994. social revolutions in the modern world: cambridge university press3. weber, m. 1949. the methodology of the social science. illinois: free press.4. מנשרי,ד. 1996. איראן:בין אסלאם ומערב: משרד הביטחון-ההוצאה לאור

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דניאל שנקמן