אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

סכנין הייתה יישוב יהודי עד המאה ה- 7 לספירה


התמונה של רבקה שפק ליסק

מאמר מס. 15 בסדרה: היסטוריה – גיאוגרפית יישובית- נצרת- ברעם- גוש חלב- פקיעין- כפר יאסיף- שפרעם- דבוריה- חנתון- כפר כנה- כורזים- עלמא- ציפורי - שיח' מונס- טבריה

סכנין היא כיום עיר ערבית והיא שוכנת כ- 6 ק"מ דרומית לכרמיאל. מספר תושביה כיום, כ- 25,000 והיא נחשבת "למעצמת כדורגל" בזכות הנבחרת שלה. אזור הגליל התחתון מאוכלס בשורת כפרים ערביים כמו דיר חנא, עראבה, שעב ומספר ריכוזי בדווים. היהודים באזור מתגוררים בעיר כרמיאל ובחבל שגב. בסכנין יש כנסייה עתיקה ומסגד אל-עומרי. שמה העברי של סכנין היה סכני.

פרופ' יוחנן אהרוני קבע בספרו "ארץ ישראל בתקופת המקרא", ש"רבים משמות המקומות נשתמרו בפי התושבים עד ימינו, למרות כל התמורות ההיסטוריות וחילופי האוכלוסייה שחלו במשך הזמנים". במקורות היהודיים נקראה סכני גם סוך- סיכא, כלומר, משיחה בשמן, וזהו פירוש שמה. התקופה הקדם- ישראלית (3,500- , 1,200 לפנה"ס)סכנין היא עיר עתיקה מאוד. היא נוסדה כ- 3,500 שנים לפנה"ס ע"י הכנענים. היא נזכרת בפעם הראשונה בתעודות מצריות מימי תחותימס ה- 3 ( ראשית המאה ה- 15 לפנה"ס) בשם סכן או סאכאן. תושביה עסקו בעיבוד עורות ובייצור צבע הארגמן שהופק מחלזונות . העורות נצבעו בצבע הארגמן. תקופת הבית הראשון (1,000 לפנה"ס – 587 לפנה"ס)סכני התפרסמה בתאניה וזיתיה, כפי שצויין בדברים ל"ב, 13 . סכני הייתה חלק ממלכת ישראל שהקים דוד המלך (ראשית האלף הראשון לפנה"ס), ולאחר פילוג הממלכה, בימי רחבעם, בנו של שלמה, עברה סכני לתחום הממלכה הצפונית שיסד ירבעם ונקראה ממלכת ישראל (הממלכה הדרומית, שנשארה תחת שלטון רחבעם נקראה ממלכת יהודה). בשלהי המאה ה- 8 לפנה"ס נכבש הגליל, כולל הגליל התחתון, בידי תגלת פלאסר ה- 3 מלך אשור והאזור הפך לפחחות מגידו. מתוך כתובות אשוריות והסקר הארכיאולוגי מתברר שבסוף המאה ה- 8 לפנה"ס "איזור הגליל התחתון התרוקן באופן משמעותי מיושביו ובמשך המאה ה- 7 וה- 6 היה האזור שמם" (ראה, נדב נאמן, "שינויי אוכלוסין בא"י בעקבות ההגליות האשוריות") .בימיו של סרגון ה-2 מלך אשור נקראה סכני בשם סיגאנא או סוגינון. השאלה נשארת פתוחה אם תושבי סכני הוגלו או הושארו, שכן לא ידוע על הבאת נוכרים לגליל התחתון ע"י אשור. תקופת הבית השני (538 לפנה"ס – 70 לס' )היישוב היהודי התחדש, כנראה, בשלב מסויים מהמאה – 5 לפנה"ס, או בתקופה ההלניסטית (332 – 168 לפנה"ס). ידוע שסכני נכבשה ע"י תלמי פתולמאוס, הוא תלמי ה- 5 שליט מצרים(203 – 181 לפנה"ס). סכנין הייתה עיר יהודית משגשגת בתקופת הבית השני. תושביה היהודים השתייכו לקנאים בתקופת המרד הגדול (66 – 70 לס').

יוספוס פלביוס, שהיה מושל הגליל בתקופת המרד, הגיע לסכני, כאשר נאלץ לסגת מערב( היא עראבה הערבית, כיום), שבהעדר חומה לא ניתן היה להגן עליה. סכני, הייתה אחד המבצרים ערב המרד הגדול( 66 – 70 לס' ). התקופה הרומית והביזאנטית (70 לס' – 640 )בתקופת המשנה והתלמוד הייתה סכני למרכז רוחני, יחד עם מספר מרכזים ללימוד תורה של היישוב היהודי בגליל. היה בה בית כנסת, שנזכר בתלמוד הירושלמי ( ראה, מיכאל אבי יונה, "גיאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל", עמ' 136 ). סכני התפרסמה בחכמים, בתנאים ובאמוראים שיצאו מתוכה. רבי חנינא בן תרדיון נחשב לאחד מגדולי החכמים בדורו. הוא חי בסכני ועמד בראש בית הדין המקומי. היה לו גם בית מדרש בו לימד תורה ויהודים מערים אחרות נהגו לפנות אליו בשאלות בענייני יומיום. רבי חנינא בן תרדיון נמנה על "עשרת הרוגי מלכות" בתקופת מרד בר כוכבא (132 – 135 לס'). במסגרת מדיניות ההלניזציה של הקיסר אדריאנוס נאסר על היהודים לקיים את מצוות דתם, כולל למול את בניהם וללמוד תורה. רבי חנינא בן תרדיון נאסר ע"י הרומאים מאחר שהמשיך ללמד תורה, למרות האיסור. הוא נלקח ע"י הרומאים מבית מדרשו. גופו נעטף בזמורות עץ וכדי והאריך את יסוריו שמו הרומאים על ליבו גיזי צמר ספוגים מים. הוא נשרף יחד עם ספר תורה. הוא מת כגיבור ואפילו האחראי על ביצוע שריפתו התפעם מאומץ ליבו.קברו נמצא בסביבת סכנין. רומי הוציאה להורג בצורה זו עוד 9 חכמים ומכאן הביטוי "עשרת הרוגי מלכות".בנו של חנינא הצטרף למורדים ונהרג. אשתו הוצאה להורג ואת בתו אילצו הרומאים להפוך לזונה. בתו השנייה של חנינא בן תרדיון הייתה ברוריה, אשתו של רבי מאיר .

במאה ה- 3 היה בסכני בית כנסת שהתפרסם בשל הנוהג הייחודי שם בקריאת התורה.

באחד הבתים בסכנין, בסביבת הקבר, נמצא משקוף ובו חלק מכתובת ביוונית:"אל אחד"...בסכנין נמצא קברו של רבי יהושע דסכנין, אשר חי בה במאה ה- 4 לס'. הקבר שימש מקום לעלייה לרגל, ואחד מתלמידיו של הרמב"ן ( רבי משה בן נחמן, מגדולי הרבנים בספרד במאה ה- 13 לס') ביקר את קברו של רבי יהושע במאה ה- 14. רבי יהושע מכונה בפי הערבים "נבי א- סאדיק". בסכנין התגוררו במאות ה- 2 וה- 3 לס' גם יהודים-נוצרים. זה היה לפני הקרע הסופי בין היהודים ליהודים תומכי ישו. סביר להניח שבתקופה הביזאנטית התיישבו בסכני גם נוצרים. יהודי הגליל, שסבלו מגזירות דתיות ורדיפות , תחת השלטון הנוצרי- ביזאנטי, תמכו בפרסים הססנים שפלשו לארץ ב- 614 לס' ושלטו בה עד 628 לס'. לאחר שהביזאנטים הצליחו לגרשם, ערב הפלישה הערבית, הם נקמו ביהודים על תמיכתם בפרסים, וערכו טבח ביהודי הגליל. התקופה הערבית- מוסלמית (640 – 1099 )המוסלמים כבשו את סכני לאחר קרב ירמוך בשנת 636 לס', מידי הביזאנטים.

עפ"י מקור ערבי סכנין הערבית נבנתה בימיו של הכליף עומר (מאה 7 ). היא הוקמה על חורבות סכני, שהייתה ישוב יהודי עד שלהי התקופה הביזנטינית, שתושביו נטבחו, כנראה, ע"י נוצרים כנקמה על עזרתם לפרסים וחלקם אולי ברחוהתקופה הצלבנית( 1099 – 1260 )בתקופת מסעי הצלב עברה סכנין לידי הנוצרים.

לא ידוע מה היה גורל הערבים שהתיישבו בה. אבל, לאחר קרב חיטין (1187 ), בו ניצח צלאח א- דין את הצלבנים, חזרה סכנין להיות תחת שלטון מוסלמי. התקופה העות'מאנית (1516 – 1918 )בתקופת השלטון העות'מאני שימשה סכנין כמרכז אזורי . השיח' דהאר אל עומר כבש אותה וספח אותה לממלכתו, בשנות ה- 1730, אך הובס ע"י התורכים ב- 1775. סכנין חזרה לידי העות'מאנים. בסוף המאה ה- 19 חיו בה 700 תושבים, רובם מוסלמים ומיעוטם נוצרים. חלק מבתי הכפר נבנו מאבנים שנלקחו ממיבנים עתיקים.תקופת המנדט הבריטי (1918 – 1948 )בתקופת המנדט הבריטי הפכה סכנין לעיר מרכזית של ערביי הגליל. עפ"י אתר הנכבה היו בה ב- 1931 1,891 תושבים שהתגוררו ב- 400 בתים וב- 1948 הגיע מספר התושבים ל- 3,477 .ישראל סכנין נכבשה ע"י צה"ל ב- 15 ביולי 1948, במסגרת "מבצע דקל", אך צבא קאואקג'י החזירה , זמנית לידי הערבים. ישראל הגישה תלונה לאו"ם על השתלטות קאואוקג'י על הכפר. ב - 20 ביולי נחתם כתב הכניעה של נכבדי סכנין. לאחר קום המדינה היא נכללה בתחומי המדינה. בשנת 1978 היו בה כ- 13,000 תושבים. כיום חיים בה כ- 25,000 תושבים, רובם מוסלמים, ומיעוטם נוצרים. ב- 1976 פירסם "מינהל מקרקעי ישראל" הודעה על הפקעת אדמות בכפר לצורך הרחבת העיר כרמיאל. זו הייתה הפקעה שנייה, לאחר הפקעה ראשונה, ב- 1975 , לצורך הקמתה של עיר יהודית, בגליל התחתון. לאחר כישלון ניסיון ההידברות בין ה"וועד הארצי של ראשי המועצות המקומיות הערביות", שהוקם ב- 1974 , ובין ממשלת ישראל, הוחלט על שביתה כללית במיגזר הערבי ב- 30 במרץ 1976 . מרכז ההפגנות היה בסכנין וסביבתה. ההפגנות לוו בחסימת כבישים וזריקת בקבוקי תבערה ותוך כדי דיכוי ההפגנות נהרגן 6 מפגינים, 3 מתוכם מסכנין. ההפגנות האלימות התפשטו לכל היישובים הערביים. ( בניגוד לפרשת ההפקעה בסכנין, כאשר הופקעו אדמות של יישובים יהודיים וערביים לצורך סלילת כביש מס. 6 , הגיעו הצדדים להסדר).ב- 1995 קיבלה סכנין מעמד של עיר, ובטכס נוכח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין.

ב- אוקטובר 2000 אירגנה "ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל", שבאה במקום ה"וועד של ראשי המועצות הערביות", הפגנה בכל היישובים הערביים, לאות סולידריות עם הפלסטינים בשטחים, עם פרוץ אינתיפדת אל אקצא. ההפגנות היו אלימות ביותר, מכוניות של יהודים נרגמו באבנים בכביש ודי ערה, היו הצתות, בכביש החוף נהרג נהג יהודי מאבן שהושלכה על מכוניתו, והמפגינים אף פצעו שוטרים. המשטרה הגיבה בירי כדורי גומי וגם באש חיה, במקרים מסויימים ו- 13 מפגינים נהרגו, 2 מהם מסכנין. הנהגת ערביי ישראל האשימה את המשטרה ברצח ודרשה הקמת ועדת חקירה. ממצאי ועדת החקירה לא סיפקו את ערביי ישראל ומאז שוררת מתיחות רבה בין האזרחים הערביים למדינה. בבחירות למועצת הרשות המוניציפלית בסכנין בנובמבר 2008 , הציגה מועמדותה, טגריד סעאדי, שנתבעה לדין ב- 2002 על שיתוף פעולה עם סוכן של האויב שתיכנן פיגוע בירושלים. היא נשפטה ל- 6 שנות מאסר והשתחררה בראשית 2008 . היא נאלצה להסיר מועמדותה בשל מחאה מצד "התנועה לאיכות השלטון". חילוקי הדעות בין ההנהגה הערבית- ישראלית לבין ממשלות ישראל הם, כפי שמתברר ממסמכי עמדה שפורסמו ע"י "ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל", וארגונים ערביים אחרים, לגבי עצם זכות קיומה של מדינה יהודית. הפעילות של "ועדת המעקב" נגזרת משלילת קיומה של מדינת היהודים. לאזרחים ערביי ישראל זכות חוקית לדרוש שוויון זכויות אזרחי. אבל, יש סתירה בין מאבק לשוויון, המחייב להכיר בקיומה של המדינה, לבין המאבק לחיסולה, ולהקמת מדינה חלופית שבה יבוטלו חוק השבות וכל האיפיונים היהודיים של המדינה ותותר התיישבותם של הפליטים הפלסטינים בישראל, לשעבר. העיקרון שמיעוט לאומי זכאי לזכויות אישיות אך לא לאומיות, הוכר בזמן המהפכה הצרפתית ע"י האסיפה הלאומית הצרפתית, כאשר המיעוט היהודי שראשיתו בגליה היא צרפת כיום, במאה הראשונה לס', ביקש זכויות. (המיעוט היהודי חי בצרפת כ- 2000 שנה בעת המהפכה הצרפתית, הרבה יותר ממספר השנים שערבים חיו בפלשתינה). מצורף : עיקרי המסמך שפורסם ע"י "ועדת המעקב" ומשמעותו.

סעיפי "החזון הערבי":

א. מדינת ישראל נוצרה ע"י קולוניאליזם – ישראל יישמה מדיניות קולוניאליסטית כלפי אזרחיה הערבים, הכוללת הפקעת אדמות ויהוד המרחב.

ב. הציבור הערבי בעד מדינה פלשתינאית ולצידה מדינה דו- לאומית במקום מדינה יהודית.

ג. המשטר במדינה הדו- לאומית- "דמוקרטיה הסדרית", כלומר, קואליציה בין יהודים וערבים. לכל צד תהיה זכות וטו על החלטות הצד השני.

ד. ישראל כיום היא מדינה "אתנוקרטית", ולא דמוקרטית. למיעוט הערבי יש שוויון חלקי ושיתוף מוגבל בחיים הפוליטיים.

ה. הציבור הערבי מוכן לראות בישראל "מולדת משותפת לשני העמים", אבל אינו מכיר ביהדותה של ישראל.

ו. יש לשנות את סמלי המדינה, הדגל וההמנון. ליהודים ולערבים יהיו סמלים ניפרדים.

ניתוח המשמעות של ה"חזון הערבי": מה זאת מדינה דו- לאומית- א. המסמכים קובעים שיש עם פלסטיני וערביי ישראל הם חלק ממנו ומהאומה הערבית. לפלסטינים יש זכות להגדרה עצמית ולהקמת מדינה פלסטינית. כל ההתנחלויות תפונינה ובמדינה זו ייאסר על יהודים לחיות.ב. הציבור הערבי אינו מכיר בזכותו של העם היהודי למדינה יהודית, או בזכויות היסטוריות בארץ. הם מכירים רק בקיומו של עם יהודי- ישראלי, ללא זיקה לעם היהודי. יש ליהודים- הישראליים זכויות של יחידים וזכויות של קבוצה. אבל, הם קולוניאליסטים ולא בעלי זכויות היסטוריות.ב. ישראל תהפוך למדינה דו- לאומית ורב- תרבותית .חוק השבות יבוטליבוטלו כל הסממנים היהודיים של ישראל: דגל, המנון וכל החוקים הרלבנטיים ג. לכל קבוצה יהיה פרלמנט משלה וזכות וטו על החלטות הקבוצה השנייה. המשמעות- קפאון.ד. מימוש זכות השיבה- כל הפליטים הפלסטינים – 3,000,000 – יוכלו לחזור ולקבל אזרחות מלאה. גם פליטים ערבים אחרים יוכלו לקבל אזרחות. אזרחות מלאה תוענק לכל צאצא של אזרח שנולד במדינה או בחו"ל, ולכל מי שיינשא לאזרח ישראלי.המשמעות : היהודים יהפכו למיעוט מבוטל ואז ניתן יהיה לחסל לא רק את המדינה היהודית, שכבר חוסלה, אלא גם את המדינה הדו- לאומית וישראל תהפוך למדינה פלסטינית.ה. הפליטים הפנימיים שגורשו מיישוביהם ב- 1948 יחזרו לבתיהם. כלומר, היהודים יפונו מכל היישובים שקמו על חורבות ישובים ערביים.ו. הכרה באחריות בלעדית לנכבה, לבעיית הפליטים והכרה בפשעי מלחמה והכיבוש של רצועת עזה והגדה המערבית.

בקיצור, תקומנה 2 מדינות פלסטיניות והן תתאחדנה ותוקם פלסטין הגדולה מהים לירדן. היהודים יהפכו למיעוט הנתון לחסדי הרוב הפלסטיני.

תגובות

מוטב שהמגיבים כאן המייחלים לטרנספר של ערבים יעופו מכאן במהרה

בימינו. ערביי ארץ ישראל חיים כאן מקדמת דנא
ואילו הציונים הם ארכי פולשים.

ערביי ישראל הם ברובם יהודים מוסלמים ...

איזה אנדרוגינוס, איזו זכיזופרניה ואיזו פדיחה ...

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק