אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חברת השפע – העידן הפוסט תעשייתי


התמונה של רבקה שפק ליסק

"חברת השפע" – העידן הפוסט תעשייתי עפ"י התיאוריה של ג'ון קנט גלברייט

מאמר ראשון בסדרה:

גון

ג'ון קנט גלבריית מחבר הספר חברת השפע (the affluent society)

ארה"ב בעידן הפוסט תעשייתי ,1945 - סדרה זו מוקדשת לניתוח אופייה של החברה האמריקנית סביב אמצע המאה העשרים ולתחזיות לגבי העתיד.חברה פוסט - תעשייתית היא חברה שבה ניתן לייצר בזכות המהפכה הטכנולוגית השנייה (הראשונה קשורה במהפכה התעשייתית) את כול המוצרים האלמנטריים הדרושים לבני החברה בחלק קטן מהזמן שהיה דרוש לשם כך בעבר וכתוצאה מכך מסוגלת התעשייה להתפנות לייצור מוצרי מותרות ופנאי. היעול, הטכנולוגיה והאוטומציה יחד עם השימוש הגובר ברובוטים, מצמצמים את הצורך בפועלי צווארון כחול ואת מקומם תופשים אנשי הצווארון הלבן, המתחלקים לצווארון הלבן הגבוה )מהנדסים, מומחי מינהל, כלכלנים, רואי חשבון ושאר בעלי מקצועות הדורשים השכלה אקדמית( ואנשי צווארון לבן נמוך )מנהלים בדרגים נמוכים, פקידים, מנהלי חשבונות, טכנאים ושאר פרסונל בעל הכשרה מקצועים מיוחדת מעבר להשכלה תיכונית(. החשיבות הגוברת של המדע והטכנולוגיה לצמיחה הכלכלית מעלה את חשיבותה של ההשכלה והמדינה מעוניינת בקידומם ההשכלתי של אזרחיה על מנת להכשיר את כוח האדם למילוי התפקידים השונים בחברה פוסט-תעשייתית. כושר הייצור הגבוה יאפשר לצמצם את מספר שעות העבודה ואת שבוע העבודה, ללא קיצוץ בשכר, והזמן הפנוי שיעמוד לרשות האזרחים ייצור את "חברת הפנאי". הצמיחה הכלכלית הגבוהה תביא לגידול משמעותי ברמת ההכנסה של שכבות רחבות באוכלוסייה ובעיית העוני תהפוך לשולית.החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי טיבה של החברה הפוסט-תעשיתית:ג'ון קנט גלבריית מחבר הספר "חברת השפע" (the affluent society), שיצא לאור ב-1958 (מהדורה מתוקנת – 1969), סבור שהחברה הפוסט תעשיתיית היא "חברת שפע", או חברה של מעמד בינוני שרוב אזרחיה משתייכים למעמד הבינוני ובעלי ההשפעה בחברה הם בני המעמד הבינוני החדש, דהיינו מעמד הצוארון הלבן. גלברייט הגדיר חברה זו כ"חברת שפע" משום שהיה בדעה שבעיית העוני הופכת, בהדרגה, לבעיה שולית של כ-10% מהאוכלוסיה, בעיקר של מיעוטים גזעיים. ריצ'רד פארקר מחבר הספר "המיתוס של המעמד הבינוני" , שיצא לאור ב-1972 middle class) the myth of the) דחה את הגדרתה של החברה האמריקנית כ"חברת שפע". הוא הסכים עם גלבריית שהחברה האמריקנית היא חברה של מעמד בינוני, אך קבע שקיים פער גדל והולך בין החלק העליון של החברה, העילית והמעמד הבינוני הגבוה, ובין החלק התחתון של החברה, המעמד הבינוני הנמוך והמעמד הנמוך. בניגוד לגלבריית העריך פארקר שבעיית העוני הולכת ומחמירה ואחוז העניים מגיע ל1/4 עד 1/3 מהחברה. מיכאל הארינגטון קבע בספרו "אמריקה האחרת" שיצא לאור ב-1962 ( the other america) שלמעשה חיות בארה"ב שתי אומות, האחת עשירה והשנייה ענייה. גלבריית פתח את ספרו "חברת השפע" בבדיקת התפישות הכלכליות שרווחו ורווחות גם כיום לגבי המדיניות הכלכלית בחברות תעשייתיות מודרניות. הוא דחה את התפישה הדוגלת בשיבה לכלכלת השוק החופשי שצמחה כריאקציה למדיניות ההתערבות של תקופת ה"ניו דיל" שעל חסידיה נמנו פרדריק פון הייק' פרופ' מילטון פרידמן מאוניברסיטת שיקגו, ואחרים. עפ"י תפישת השוק החופשי יש לחזור למדיניות שעיקרה צמצום המעורבות של המדינה בכלכלה ומתן חופש פעולה לכוחות השוק, ולהגביל את המעורבות בכלכלה להתערבותו של נגיד בנק אמריקה באמצעות מדיניות מוניטרית בעת הצורך. כלומר, להסתפק בפיקוח על המטבע ושער הריבית. גלבריית דחה גם את התפישה הסוציאליסטית ששללה את הקפיטליזם בטענה שריכוז הבעלות על אמצעי הייצור בידי קבוצה קטנה של אנשי עסקים ותופעת המחזוריות של משברים ותקופות שפל בכלכלה הקפיטליסטית מביאים לאבטלה ולרמת חיים נמוכה של מעמד הפועלים והפתרון היחידי לבעיות אלה הוא הלאמת אמצעי הייצור ע"י המדינה וניהול מדיניות כלכלית עפ"י עקרונות הסוציאליזם. גלבריית אימץ את התפישה הכלכלית של ג'ון מ.קיינס שעיקרה מעורבות עמוקה של המדינה בנושאי כלכלה וחברה, אך הוסיף לה מרכיבים נוספים (ראה, מאמר בנושא זה באימגו ).גלבריית קבע בספרו שמאז אמצע המאה העשרים מתרחשת בארה"ב מהפכה חדשה ונפתח עידן חדש. המהפכה התעשייתית פתחה את "עידן היצור" ואילו המהפכה החדשה, הפוסט-תעשייתית, פותחת את "עידן הצריכה". בעוד שב"עידן היצור" הושם הדגש על יצור מוצרי יסוד, מתאפיין "עידן הצריכה" בדגש על יצור מוצרי מותרות ושירותים. גלבריית כינה את החברה הפוסט-תעשייתית בשם "חברת השפע", משום שבזכות הישגי המדע והטכנולוגיה והנהגת מדיניות כלכלית וחברתית מתאימה תקום חברה שבה השפע יהיה נחלת הכלל. המיכון, האוטומציה, והרובוטים יתפשו את מקומה של עבודת הכפיים. כושר היצור המוגבר יאפשר צמצום הדרגתי של שעות העבודה וקיצור שבוע העבודה, ללא הורדת שכר והדמוקרטיזציה של ההשכלה תפתח את מערכת החינוך על כול רמותיה בפני בני כול המעמדות ותאפשר ניידות חברתית. הירידה בצורך בפועלי צווארון כחול תביא לירידה משמעותית באחוז הפועלים ולעלייה משמעותית בגודלו המספרי ובמעמדו הכלכלי, החברתי והפוליטי של המעמד הבינוני החדש, מעמד הצווארון הלבן. "חברת השפע" תנוהל ע"י המעמד הבינוני החדש ותצטיין ברמת יצור גבוהה ותעסוקה מלאה, בזכות מדיניות שתשמור על רמת ביקוש גבוהה.ב"חברת השפע" תפתרנה בעיות אי השוויון והעוני ויובטח הביטחון הכלכלי של כול חלקי האוכלוסייה. הגידול המתמשך בעוגה הלאומית יביא לשיפור משמעותי ברמת החיים של המעמדות הנמוכים ולצמצום פערים חברתיים. זו תהיה "חברת פנאי" בה יוכלו בני האדם מכול המעמדות להנות מפירות השפע.גלבריית הגדיר את החברה האמריקנית לאחר מלחה"ע השנייה כ"חברת שפע" על בסיס מספר נתונים:הגידול המתמשך של תוצר הלאומי הגולמי, התל"ג רמת האבטלה הנמוכה ההכנסה לנפש הגבוהה ביותר בעולם. על רקע מצב זה הוא צפה צמצום הדרגתי של שעות העבודה ושבוע העבודה ללא ירידת שכר, חלוקה יותר שווה של פירות השפע, צמצום העוני למיעוט חסר משמעות והבטחת הביטחון הכלכלי לכול. עפ"י תפישתו של גלבריית מדיניות כלכלית מתאימה היא האמצעי העיקרי לפיתרון בעיות אי השוויון , העוני והביטחון הכלכלי ואילו המדיניות החברתית היא מרכיב משלים. גלבריית הודה שהחברה האמריקנית אינה חברה שוויונית, אך הביע את ביטחונו בכך שהיא צועדת לקראת יותר שוויון וצמצום פערים.גלבריית הביא נתונים להוכחת התזה שלו:ירידה הדרגתית באחוז העושר וההכנסה של העילית מתוך כלל העושר וההכנסה הלאומית:ב-1929 החזיק 1% מהעשירים ביותר ב-36% מהעושר הכללי ועד 1942 ירד חלקם בעושר הכללי ל-20.8%. ב-1928 החזיקו העשירים ביותר בלמעלה מ-30% מההכנסה הלאומית לעומת 18% בלבד ב-1946. עליה הדרגתית ברמת ההכנסה של המעמדות הנמוכים:בין השנים 1941 ו-1950 עלתה ההכנסה של המעמד הנמוך ב-42% והכנסתו של המעמד הבינוני הנמוך עלתה ב-37%, בעוד שההכנסה של העילית עלתה ב-8% בלבד.דמוקרטיזציה של ההשכלה : בראשית המאה העשרים סיימו בי"ס תיכון רק 4% ואילו ב-1950 הגיע אחוז המסיימים ללמעלה מ-60%. הרישום למערכת החינוך גדל ב-50% בין השנים 1950 ו-1960. במערכת ההשכלה הגבוהה היה גם כן גידול מרשים. בין השנים 1940 ו-1960 גדל הרישום להשכלה גבוהה פי שנים. ב-1940 נרשמו פחות מ-15% בוגרי תיכון ללימודי השכלה גבוהה, באמצע שנות החמישים עלה האחוז ל 30%, וב-1960 הגיע ל-40%. ירידה משמעותית באחוז פועלי הצווארון הכחול ועלייה באחוז עובדי הצווארון הלבן: בין השנים 1958 ו-1969 גדל מספרם של אנשי הצווארון הלבן ב-10,000,000 בעוד שמספר פועלי הצווארון הכחול עלה רק ב-4,900,000. ב-1969 היו כבר 8,500,000 אנשי צווארון לבן יותר מאשר פועלי צווארון כחול: 36,800,000 לעומת 28,200,000. בין 1947 ל-1969 עלה אחוז העובדים בתעשייה שאינם עובדי ייצור מ 16.4% ל-26.8%. עליה ברמת ההכנסה של המעמד הבינוני:הכנסתו של המעמד הבינוני נמצאת בעלייה מתמדת ככול שמעמדו בביורוקרטיה של המערכת הכלכלית והממשלית, על כול רמותיה, ובאקדמיה, מתחזק והולך. מציאות זו משתקפת בגידול השפעתו בכלכלה ובפוליטיקה על חשבון העילית. ב 1965 הגיע חלקו של המעמד הבינוני בהכנסה הלאומית ל-68%.ירידה הדרגתית באחוז העניים:גלבריית צפה שתוך כעשרים שנה תהיה בעיית העוני עניין שולי והעוני לא יעלה על .10%. הוא הביא נתונים המעידים על ירידה משמעותית במספר המשפחות החיות מתחת לקו העוני. ב-1959 היה אחוז המשפחות העניות 24% לעומת 18% בלבד ב- 1969. הוא קבע שהעוני הוא בעיקר בעייה של שחורים ולא-לבנים. באיזורים העירוניים, בהם מרוכזים כיום מרבית העניים כתוצאה מהמעבר מחקלאות לתעשייה, 37.5% מהעניים הם שחורים, 47.2% הם לא לבנים והלבנים העניים מהווים 15.3% בלבד. ניתן לפתור את בעיית העוני באמצעות צמיחה כלכלית וע"י מדיניות של "הנדסה חברתית", כלומר, ע"י ניהול מדיניות חברתית מתאימה תוך הפניית משאבים לשירותי הרווחה הציבוריים. "חברת השפע" תהיה חברה שוויונית יותר כתוצאה מתהליך הדרגתי של צמצום האחוז של העילית בהכנסה הכוללת ובעושר, גידול באחוז ההכנסה של המעמד הבינוני והנמוך, ירידה במספר העניים ועלייה ברמת החיים של השכבות הנמוכות.גלבריית הביא בספרו את עקרונות המדיניות הכלכלית והחברתית שיבטיחו את שגשוגה של "חברת השפע". תפישתו הכלכלית מבוססת, כאמור, על התיאוריה של הכלכלן קיינס שעליה הוסיף כמה מרכיבים משלו. עפ"י תפישה זו למדינה יש תפקיד מרכזי בתכנון המדיניות הכלכלית והחברתית. הנחת היסוד קובעת ששגשוג ויציבות כלכלית תלויים בשמירה על רמת ביקוש גבוהה. רמת ביקוש גבוהה מחייבת כוח קנייה רחב של שכבות רחבות בחברה. על מנת להבטיח רמת ביקוש גבוהה על המדינה להבטיח רמת תעסוקה מלאה וביטחון כלכלי שפרושם רמת ייצור גבוהה. מצב זה יושג ע"י שילוב בין מדיניות מוניטרית ומדיניות פיסקלית בתוספת פיקוח על השכר והמחירים ומדיניות חברתית. המדינה תשקיע בסקטור הציבורי ע"י יצירת תשתיות ומקומות עבודה, הכשרת כוח עבודה ע"י דמוקרטיזציה של החינוך והשקעות בחינוך על כול רמותיו ובמחקר מדעי, חוק בריאות ממלכתי, חיסול משכנות העוני והבטחת החוק והסדר. המדינה תבטיח את כוח הקנייה של האוכלוסייה לא רק ע"' תעסוקה מלאה אלא גם ע"י הגנה על זכויות העובדים, הבטחת ביטוח סוציאלי, דמי אבטלה, השלמת הכנסה, סובסידיות לחקלאים ואשראי זול ליזמים הקטנים.המדיניות החברתית חייבת, לדעת גלבריית, להיות מבוססת על העיקרון שאי-השוויון פוגע בכלכלה. רמת ההכנסה של שכבות רחבות באוכלוסייה היא הקובעת את כוח הקניה, כלומר, את רמת הביקוש. רמת ביקוש גבוהה היא תנאי לקיומה של "חברת השפע" ועל כן צמצום אי-השוויון זהו אינטרס כלכלי ולאומי. עזרה לקבוצות חלשות איננה חסד שהחברה מעניקה לחלשים אלא אינטרס כלכלי מובהק. באותה מידה, רמת שכר טובה, תנאי עבודה נאותים וביטחון כלכלי לפועלים הם אינטרס כלכלי של החברה. רמת ביקוש גבוהה של שכבות רחבות תבטיח רמת יצור גבוהה ותעסוקה מלאה וחוזר חלילה. המדינה חייבת להקציב אחוז גבוה מתקציבה לטיפוח הסקטור הציבורי - תשתיות, חינוך, בריאות, מחקר מדעי וטכנולוגי, משטרה ובתי"מ - על מנת להביא לאיזון חברתי ע"י יצירת איזון בין הסקטור הפרטי והציבורי.במילים אחרות, על מנת להבטיח את צמיחתה של חברת השפע חייב המימשל הפדרלי לאמץ את התפישות הכלכליות של קיינס וגלבריית והכוח הפוליטי חייב לעבור לידי המעמד הבינוני החדש, מכיוון שמעמד זה שצמח ברובו מלמטה הוא, בניגוד לעילית, בעל מודעות חברתית והוא יחליף את הפלוטוקרטיה חסרת האחריות החברתית, ויכניס נורמות חדשות ותפישה חברתית נאורה למנהיגות של החברה האמריקנית.המאמר השני יעסוק בתיאוריה של ריצארד פארקר

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק