המיתוס על משבר הפליטים הפלסטינים

רבקה שפק ליסק, 05/01/2010

פרופ' אפרים קארש מהמחלקה ללימודי אזור הים התיכון בקינג'ס קולג, אוניברסיטת לונדון , פירסם מחקר בשם: The Myth of the Palestinian Crisis .

ואלה עיקרי המחקר:  

פרופ' קארש כתב במבוא למאמר שהמחקר מבוסס על מסמכים מתקופת המנדט הבריטי (1920 – 1948 ) וימיה הראשונים של ישראל, שחוקרים בעבר התעלמו מהם, וה"היסטוריונים החדשים" סילפו אותם.  

מסמכים אלה מגלים, לדעתו, שהטענה  על גירוש לא רק חסרת בסיס אלא ההפך מן האמת. המחקר מבוסס על מסמכים שעדיין לא דווח עליהם.  

ערביי פלשתינה לא היו אובייקט חסר אונים  של ההתקפה הציונית, אלא מראשית שנות ה- 1920 ואילך, מנהיגיהם, פתחו במערכה  אכזרית, בניגוד לרצון ציבור בוחריהם, כדי לחסל את התחייה הלאומית היהודית. מערכה זו הגיעה לשיאה במאמץ האלים למנוע ביצוע החלטת האו"ם מה- 29 בנובמבר, 1947, שקראה להקמת 2 מדינות בפלשתינה. לו מנהיגים אלה ומנהיגי מדינות ערב השכנות היו מקבלים את החלטת האו"ם לא הייתה מלחמה ולא הייתה בעיית פליטים.  

פרופ' קארש קבע שהתנועה הציונית הייתה מודעת למציאותו של מיעוט ערבי משמעותי במדינה היהודית שתקום, והכירה בזכותם לשוויון אזרחי. הוא מצטט את זאב זבוטינסקי , נציג הזרם המיליטנטי בתנועה הציונית, שאפילו הוא הכיר במאמר ב- 1923 בשוויון זכויות לערביי הארץ. חיים וייצמן, המנהיג הציוני אף הגיע להסכם שלום ושיתוף פעולה עם האמיר פייצל אבן חוסין, בינואר 1919 , ולאורך כל התקופה עד 14 במאי 1948 , נפגשו נציגי התנועה הציונית עם מנהיגים ערביים ומדינאים ממדינות ערב והליגה הערבית, בנסיון לשכנעם בחוסר הטעם שבמאבק ובתועלת שתצמח לשני הצדדים משיתוף פעולה.  

גישה זו הייתה מבוססת על ההנחה ששיפור חומרי שיבוא כתוצאה מההתיישבות היהודית יקל על האוכלוסייה הערבית להשלים  ולקבל את זכות ההגדרה העצמית של הלאומיות היהודית. פרופ' קארש הביא ציטטה מדברי דוד בן גוריון מדצמבר 1947 ברוח דברים אלה. גישתו של בן גוריון הייתה מבוססת על בסיס סביר. זרם המהגרים היהודים וההון היהודי, לאחר מלחה"ע הראשונה, הביאו לשינוי המצב ולעלייה ברמת החיים של התושבים הערביים בארץ, מעבר לרמת החיים במדינות ערב.  

פרופ' קארש קבע שב-2 העשורים לאחר מלה"ע הראשונה גדל מספר הפרדסנים הערביים פי 6 , וכן שטח גידול הירקות ומספר מטעי הזיתים גדל פי 4 . הוא הביא גם נתונים על השיפור ברווחה החברתית: שיעורי התמותה בקרב הערבים ירדה באופן דרסטי ותוחלת החיים עלתה מ- 37.5 שנים ב- 1926/7 ל- 50 ב- 1942/4, בהשוואה ל- 33 בלבד במצרים.  

העובדה, טוען פרופ' קארש, ששיפור כזה לא ארע במדינות ערביות שהיו גם הן תחת שלטון בריטי, מחזקת את הטענה שהשיפור במצב ערביי הארץ נבע מההתיישבות היהודית.

ממשלת המנדט אף הכירה בעובדה זו בדיווח לוועדת החקירה בראשות פיל ב- 1937 . בדיווח נמסר שעל פי הצנזוס של 1922 ו- 1931 ניתן לראות גידול אוכלוסין ערבי בערים המעורבות ( 86% בחיפה, 62% ביפו ו- 37% בירושלים) לעומת הערים הערביות כמו שכם, חברון( רק 7% ) ובעזה ירידה של 2% .  

לדעת פרופ' קארש, לו היה הדבר תלוי באוכלוסייה הערבית, היה צומח דו- קיום,  כי ההתפרצויות האלימות (הפוגרומים) היו מעשה ידיו של מיעוט. בעולם המודרני, קבע פרופ' קארש, המהפכות אינן מאורגנות ע"י הרוב העני, אלא ע"י המיעוט המשכיל של בעלי האמצעים. גם ועדת פיל הגיעה לאותה מסקנה, שככול שהמצב הכלכלי השתפר ההידרדרות הפוליטית רק גברה.  

פרופ' קארש הביא ראיות שהגורמים המיליטנטים בקרב בעלי האמצעים הערביים שפעלו נגד המפעל הציוני, היו אלה שהרוויחו מעסקיהם עם יהודים ואף מכרו להם אדמות.  

המופתי היה הגורם המתסיס למאורעות 1929 ולמרד הערבי בין 1936 -9 193, במסגרת מאמציו לקדם את הקריירה הפוליטית שלו. פרופ' קארש טוען שבמרד הערבי נהרגו יותר ערבים מיהודים ואנגלים, ואלפי ערבים  ברחו למדינות ערב. הוא טוען, שלמרות אווירת הטרור והחרם הכלכלי היה שיתוף פעולה ברמה המעשית בין יהודים לערבים בזמן המרד הערבי.  

פרופ' קארש טוען שהציבור הערבי, שזכרון האירועים של 1936-39 היה עדין טרי אצלו לא היה מעוניין למנוע ביצוע החלטת האו"ם מ- 1947 . הוא טוען שנעשו הסכמים בין כפרים ערביים לשכניהם ביישובים יהודיים, ועבד אל- קדאר חוסייני, קרוב משפחתו של המופתי, למשל, נתקל באדישות ואף עויינות במאמציו לגייס לוחמים לשורותיו. בחברון הוא לא הצליח לגייס איש וגם בשכם, טול כרם  וקלקיליה הצלחתו הייתה מועטת. הוא אף גורש בבושת פנים בבית צפאפה.  

לחוסר ההתלהבות של הציבור הערבי להתגייס למלחמה נגד החלטת האו"ם, היה, לדעת פרופ' קארש, אספקט כלכלי. המרד הערבי פגע באופן חמור במצבם הכלכלי של ערבים בכפרים ובערים המעורבות, שהיו עד אז בקשרים כלכליים עם יהודים. 

המפקד העליון של "צבא השחרור הערבי",הגנרל העיראקי,  והמפקד בפועל פאוזי קאוקג'י, התלוננו על מיעוט המתנדבים בקרב ערביי הארץ, ושלא ניתן לסמוך עליהם, שהם היוו רק 800 מתוך 5,000 המתנדבים. "צבא השחרור הערבי" היה הכוח הלוחם שנכנס לארץ בתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל.  

החברה הערבית בארץ החלה להתפורר באותם חודשים שקדמו להקמת המדינה. אבל, מנהיגיהם הצהירו "שהחלוקה תתבצע רק על גופותיהם של ערביי פלסטין, בניהם ונשותיהם". קאוקג'י נשבע "לזרוק את כל היהודים לים", ועבד אל- קדאר חוסייני הכריז "שבעיית פלסטין תיפתר רק באמצעות החרב: כל היהודים חייבים לעזוב את פלסטין".  

פרופ' קארש טוען שהפעילות היזומה של הכוחות ערביים שנכנסו לארץ ביוזמה ערבית, "צבא השחרור הערבי" וקבוצות גרילה וטרור, ביצעו בארץ פשעי מלחמה נגד אזרחים חפים מפשע, והוא מצטט את הקונסול הכללי האמריקני בירושלים, רוברט מקרטי שכתב בדצמבר 1947 "שאנשים חפים מפשע, העוסקים בענייניהם היומיומיים, באוטובוסים, וברחובות, נורים למוות ואף במיטותיהם".  

אכן, כותב פרופ' קארש, ארגון האצ"ל, רצח בדצמבר 1947, 6 פועלים ערביים ליד מפעלי הזיקוק בחיפה,  והביא לתגובת נגד כאשר 39 יהודים נרצחו על ידי פועלים ערבים שעבדו עמם. כאשר אנשי אצ"ל כבשו את הכפר דיר יאסין, הם הרגו כ- 100 ערבים והערבים נקמו ברצח 77 אחיות ורופאים יהודיים שהיו באוטובוס בדרכם לבית החולים הדסה על הר הצופים.  

אבל,המנהיגות הערבית עשתה, לדעת פרופ' קארש, כמיטב יכולתה כדי לחמם את האווירה, ולא נרתעה מהמצאת אירועים אכזריים שכלל לא אירעו, כמו ההודעה על טבח עצום שערכו היהודים בערבים בזמן כיבוש חיפה ב- 21 באפריל. שמועות  חסרות יסוד הופצו במזרח התיכון שהגיעו לבירות המערב, על מעשי טבח בערבים, גם לאחר כיבוש  יפו בראשית אפריל, טבריה ב- 18 באפריל, ובצפת בראשית מאי. התיאורים בעתונות הערבית על מה שאירע בכפר דיר יאסין, בתוספת  טענות שקריות על מעשי אונס ומעשי אכזריות, נועדו להלהיט את האווירה. אבל, תעמולת הזוועה הערבית הביאה  לתוצאה הפוכה ממה שקיוו המפרסמים. השמועות על אכזריות היהודים גרמו לפאניקה בקרב ערביי הארץ.  

הכוחות הערביים שניסו למנוע את ביצוע החלוקה והקמת ישראל נכשלו במשימתם ואז פלשו צבאות ערב, באמצע מאי 1948, לא רק משום שערביי הארץ לא הצטרפו בהמוניהם לכוחות המתנדבים מארצות ערב, אלא שהם ברחו מהארץ למדינות ערב השכנות.  

פרופ' קארש, מצטט את אלן קניניגהאם, ה- high commissioner הבריטי, שדיווח בדצמבר 1947 ש"ערבים עוזבים את הארץ עם משפחותיהם במספרים ניכרים ויש אקסודוס מהערים המעורבות והמרכזים הכפריים". כעבור חודש שוב דיווח קנינגהאם ש"הפניקה בקרב המעמד הבינוני נמשכת ויש אקסודוס יציב של אלה שיש להם האמצעים לעזוב את הארץ".  

פרופ' קארש מצא הדים לפאניקה שאחזה בערביי הארץ בדיווחים של מודיעין ארגון ההגנה, שהיה מודאג מהבעיות שהבריחה ההמונית יצרה. גם ממשלות סוריה ולבנון היו מודאגות מהאקסודוס המוקדם ודרשו מה - AHC לעודד את ערביי הארץ להישאר ולהילחם.   

החברה הערבית גילתה העדר סולידריות קהילתית ו"וועדות לאומיות" מקומיות פעלו למען האינטרס המקומי. הם דאגו לשמור על המזון בעיר לתושבים המקומיים. לא נעשה כל נסיון קולקטיבי לעזור למאות אלפי הפליטים שהיו מפוזרים ברחבי הארץ, ואף זכו ליחס שלילי. למשל, פליטי דיר יאסין ברחו לכפר סילואן , אבל, משלחת מסלואן דרשה מה- AHC במשרדו בירושלים להעביר את הפליטים למקום אחר. בעכו, מנעו מפליטים שברחו מחיפה להתיישב בעיר. ברמאללה, שרובה הייתה נוצרית, הוקמה מיליציה מקומית לא כדי להילחם ביהודים אלא כדי למנוע מפליטים מוסלמים להיכנס. היו גם מקרים של גביית תשלומים מוגזמים מהבורחים שהיו זקוקים לאמצעי תחבורה או לינה.  

הבריחה, עפ"י פרופ' קארש לא נפסקה. עד ראשית אפריל ברחו כבר 100,000 , למרות שעד אז היהודים היו עדיין במגננה, ולא היו כלל במצב שיאפשר להם לגרש.  עד 14 במאי 1948 מספר הפליטים גדל ביותר מפי 3 . אפילו לאחר מאי  1948 , איש מבין  170,000 – 180,000 הערבים שברחו ממרכזי הערים, ו- בין 130,000 ל- 160,000הכפריים שברחו מכפריהם,  לא גורשו על ידי היהודים.  

פליטים, 1948.

פליטים, 1948.

היו מקרים יוצאים מן הכלל, תוך כדי הקרב, של גירוש, שנבעו משיקולים צבאיים יותר מאשר פוליטיים. אבל, בו- זמנית, היו גם נסיונות למנוע בריחה. למשל, כותב פרופ' קארש, על משלחת יהודית שכללה גם ערבים מקומיים וראשי ערים ערביים, שניסתה לשכנע את תושבי אזור החוף הערביים לא לברוח.  

פרופ' קארש טוען שהמנהיגות של ה- AHC , נתנה הוראה בינואר 1948 להביא לבריחת עשרות אלפי ערבים מתוך שיקולים צבאיים או כי למנוע מהם להפוך לאזרחים ישראליים במדינה היהודית. זה קרה, לטענתו בחיפה, בטבריה, ביפו ובירושלים. ערבים כפריים אולצו לעזוב את כפריהם שבתחום המדינה היהודית שעמדה לקום מתוך שיקולים צבאיים, וכדי למנוע מהיהודים לקיחת בני ערובה.   

תפעה זו התרחבה בפברואר וצברה תאוצה ניכרת באפריל ומאי.  ב- 18 באפריל  המודיעין של ההגנה דיווח על תוכנית ערבית לפינוי הילדים והנשים מהכפרים הסמוכים ליישובים יהודיים וכעבור 12 יום נודע ש"צבא השחרור הערבי" נתן הוראה לפנות את הכפרים בין תל אביב לחיפה, לקראת האופנסיבה היהודית שהם ציפו לה.  

בראשית מאי, כשהלחימה בגליל המזרחי התגברה, הערבים המקומיים הצטוו לפנות את הנשים והילדים מאזור ראש פינה, והלגיון הערבי הירדני נתן הוראה דומה לכפריים באזור ירושלים.  

פרופ' קארש כותב שהמנהיגות הערבית של ערביי הארץ שמילאה תפקיד מרכזי במאבק נגד החלוקה ובתוכנית למנוע הקמת מדינה יהודית, היו הראשונים שעזבו את הארץ. קנינגהאם הבריטי דיווח על כך ש"עליכם לדעת שהתמוטטות המורל בפלשתינה היא במידה מסויימת תוצאה של הנטייה הגוברת של אלה שצריכים היו להנהיג אותם לעזוב את הארץ... למשל, ראש העיר יפו ביקש חופשה ל-4 ימים ועזב לפני 12 יום ולא חזר, ומחצית חברי ה"ועד הלאומי הערבי" עזבו. בחיפה, הסתלקו לפני זמן מה חברי מועצת העיר, ו-2 ממנהיגי "צבא השחרור הערבי" עזבו בזמן הקרב האחרון. כעת עזב גם  הפקיד הערבי הבכיר (האם הכוונה למופתי.?). בכל חלקי הארץ מעמד האפנדים מתפנה במספרים משמעותיים ובקצב גובר."(הערה שלי:אין תאריך לציטטה זו ). 

ההיסטוריון הערבי עריף אל- עריף כתב :"היכן הם המנהיגים שצריכים היו להראות את הדרך?היכן ה- AHC? מדוע חבריו נמצאים במצרים בשעה שפלשתינה, ארצם, זקוקה להם". (אין תאריך) 

מוחמד נימר אל- חאטיב, מנהיג פלסטיני במלחמת 1948 כתב:"המדינות הערביות השכנות פתחו את גבולותיהם ודלתותיהם בפני הפליטים, בשעה שליהודים לא הייתה אלטרנטיבה מלבד לנצח או למות".  

אבל, כותב פרופ' קארש אין זה מדוייק שהפליטים התקבלו בזרועות פתוחות. הייתה דרישה מהם לחזור, בייחוד לגבי הגברים בגיל לחימה:

ממשלת לבנון, למשל, סירבה לתת לגברים בגילים 18 – 50 להיכנס ודרשה מכל הגברים הבריאים שכבר נכנסו להירשם באופן רשמי או להיחשב זרים בלתי חוקיים  ולשאת בתוצאות.

ממשלת סוריה אסרה על גברים פלסטינים בין 16 – 50 להיכנס לתחומיה.

במצרים היו מספר הפגנות גדולות שצעדו למשרדי ה"ליגה הערבית" בקהיר והגישו פטיציה שדרשה  ש"כל פלסטיני בריא המסוגל לשאת נשק תאסר שהייתו מחוץ לארץ".  

המחאות נגד הפליטים הפלשתינאים הביאו את הרקטור של אוניברסיטת אל- אזהאר, שהיה הסמכות הדתית המוסלמית החשובה ביותר, להוציא הוראה שמתן מקלט לפליטים ערבים מפלשתינה הוא חובה דתית.  

הסלידה מהפליטים הפלשתינאים רק הלכה וגברה עם הזמן. רדיו בגדד ושר הפנים הלבנוני, למשל, ביטאו בפומבי את ביקורתם כלפי הפלסטינים.  

פרופ' קארש מביא עדות מעזה מיוני 1949, של הדברים שאמרו פליטים לסיר ג'ון טרוטבק, ראש ה,משרד הבריטי למזרח התיכון" בקהיר, שלא נחשב לאוהד יהודים. הוא דיווח שהוא הופתע לגלות שהפליטים לא גילו מרירות כלפי היהודים אלא כלפי המצרים ומדינות ערב האחרות. הם זעמו על אחיהם הערבים ששכנעו אותם, שלא לצורך, לעזוב את בתיהם, והוא הוסף שהוא שמע שהפליטים אף יקדמו בברכה את הישראליים אם הם יכבשו את עזה.  

לסיכום, כותב פרופ' קארש, עברו 60 שנה מאז פליטי 1948 הופקרו לגורלם ע"י אחיהם במחנות פליטים, תוך טיפוח שנאה ותקווה מזוייפת.  

הטרגדיה של הפלסטינים, לדעתו, היא ששני מנהיגיהם החשובים ביותר, חג' אמין אל- חוסייני ויאסר ערפאת, שניהם, היו מונעים על ידי מגלומניה קיצונית שסבלה מעיוורון בשל שנאה ליהודים ואובססיה לאלימות:

לו המופתי היה מעדיף פשרה ודרכי שלום, הייתה לערביי הארץ מדינה ב- 1948, והייתה נחסכת מהם בעיית הפליטים.

לו ערפאת היה מעדיף מלכתחילה פשרה ופיוס במקום אלימות וטרור, הייתה לפלסטינים מדינה בשלהי שנות ה- 1960 או ראשית שנות ה- 1970, או ב- 1979 בו- זמנית עם חוזה השלום המצרי- ישראלי, או ב- מאי 1999 כחלק מתהליך אוסלו, או בועידת קמפ דויד ב- 2000 .

 הערה שלי: בחרתי להביא את התזה החדשה הזו לעיונו של הקורא הישראלי. אני עדיין לא גיבשתי דעה לגבי תזה זו. אשתדל לקרוא ביקורות של היסטוריונים לפני שאגבש דעתי בנדון.


תגובה למאמר

לדיון המלא בפורום

 

---------------

1

---------- ( 2010-01-05 17:50:58 ) בתגובה לemago

-----------------

הגב להודעה זו

 

עד מתי נסבול מהטרור של שמאלני קיצוני

2

שלמה ( 2010-01-05 18:58:37 ) בתגובה ל----------, ( 1 )

שוב פעם התייחסות לגופו של אדם מבלי לקרוא כלל במה המדובר.
המאמר מעלה מספר שאלות:
מהי האחריות של המנהיגות הכלל- ערבית והפלסטינית להיווצרות בעיית
הפליטים
מה היה חלקה של האוכלוסייה הערבית בפעילות הצבאית נגד היישוב היהודי
לפני ה- 15 במאי.
אני אישית סבור שקארש ממעיט בחלקה של האוכלוסייה הערבית במאבק נגד
החלוקה.

הגב להודעה זו

 

ה"פלסטינים" הביאו את הבעיה על עצמם

5

ארז ( 2010-01-05 20:08:13 ) בתגובה ל----------, ( 1 )

הם פתחו במלחמה נגד הישוב היהודי, והפסידו בה. רובם עזבו את בתיהם מרצונם
החופשי, מבלי שראו חייל ישראלי, לאחר שאחיהם שכנעו אותם שאוטוטו הם יחסלו
את המדינה היהודית והם יוכלו לחזור לבתיהם.
הבכיינות הערבית על ה"פליטים" היא הצביעות בהתגלמותה. אילו רצו, מדינות
ערב היו יכולות לפתור את בעיית ה"פליטים" מיד לאחר מלחמת העצמאות - אבל
הם השאירו אותם במחנות במשך 60 שנה, כשהם משתמשים בהם בציניות כבנשק נגד
ישראל.
בעיית ה"פליטים" ה"פלסטינים" דומה לבעיית הפליטים הגרמניים, שגורשו
בהמוניהם ממזרח אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. איש מהם לא דורש (ולא
דרש מעולם) איזושהי "זכות שיבה" למקומות שבהם חיו מאות שנים, וכולם שוקמו
ויושבו במגורי קבע זמן קצר לאחר המלחמה. כך צריך להיות לגבי ה"פליטים"
ה"פלסטינים".

הגב להודעה זו

 

תפסיקו להתקיף את כותבת המאמר

12

שרון ( 2010-01-05 23:04:29 ) בתגובה ל----------, ( 1 )

קראתי מאמרים רבים של רבקה שפק ליסק, והיא בהחלט נמצאת בצד השפוי של
המחנה - ואינה שמאלנית קיצונית. יש לה כתבות רבות שבה היא מראה את הקשר
של העם היהודי לארץ ישראל ומפריכה את השקרים הערביים לגבי "ערביותה" של
ארץ ישראל.
מה אתם לעזאזל רוצים ממנה?

הגב להודעה זו

 

תודה שרון.התוקפים בעד דעתם בלבד

13

רבקה ( 2010-01-06 09:14:44 ) בתגובה לשרון, ( 12 )

התוקפים , מלבד היותם גסי רוח וחסרי נורמות התנהגות של חברה תרבותית,
הם אנטי- דמוקרטים וחסרי סובלנות כלפי דעות השונות משלהם.
הם גם אינם מהססים לעוות לסלף ולשקר למען השלטת דעותיהם.
הם אינם מעוניינים בדיון ענייני.
במקום לסתור את העובדות במאמר עם עובדות סותרות הם תוקפים את השליח,
אותי שמצאתי לנכון להביא את המאמר לידיעת הקוראים.

ולגופו של ענין:
פרופ´ קארש לא אמר שאין בעיית פליטים.
הוא אמר שהאחריות על היווצרות בעיית הפליטים היא על מדינות ערב
והמנהיגות הפלסטינית.

כמו כן, הוא טוען שרק מיעוט מערביי הארץ התנגד לחלוקה ונלחם נגד היישוב
היהודי בין נובמבר 1947 ל- אמצע מאי 1948 .

בעניין אחריות המנהיגות הוא אינו מחדש דבר. גם בני מוריס
בספרו"קורבנות" הוכיח זאת.
גם בנוגע לפנייה לערביי הארץ להיתפנות הוא לא מחדש בעיקרון, אך מביא
עובדות נוספות להוכחת הטענה.

החידוש במאמר הוא בטענה לגבי חלקם של ערביי הארץ במאבק. כאן איני יודעת
אם הוא צודק לפני שאעבור על הנתונים.

אני מסכימה אתו בכל הנוגע לתפקיד המנהיגות בהיווצרות בעיית הפליטים.

הגב להודעה זו

 

האם אין טעות בשם המחקר?

3

דרור ( 2010-01-05 19:05:45 ) בתגובה לemago

נדמה לי שרשימת הספרים של המרצה איננה כוללת כותר בשם זה (או שמא הרשימה
אינה מעודכנת).

http://www.kcl.ac.uk/schools/humanities/depts/med/who/karsh/author.html

האם הכוונה הייתה ל
Palestine Betrayed?

או שאולי המחקר הוא מאמר ולא ספר?

הגב להודעה זו

 

קארש פרסם מאמר זה באתר המצורף

4

רבקה ( 2010-01-05 19:12:55 ) בתגובה לדרור, ( 3 )

שם האתר:
Cleveland Media Center
פרופ´ קארש מפרסם שם מאמרים רבים.
אני מניחה שהמאמר הוא מתוך מחקר יותר רחב בנושא זה.

הגב להודעה זו

 

בנו של בכיר בחמאס: "האסלם הוא שקר גדול"

9

עין לציון צופיה ( 2010-01-05 21:58:41 ) בתגובה לדרור, ( 3 )

בנו של בכיר בחמאס: "האסלם הוא שקר גדול"
"אתם, היהודים צריכים לדעת: לעולם, אבל לעולם לא יהיה לכם
שלום עם חמאס" (רויטרס)
בנו של חסן יוסף, מנהיג חמאס בגדה, התנצר ומבקש מקלט
בארה"ב: "הארגון רע מיסודו, הורג חפים מפשע ולא יודע מה זה
אלוהים"

מסעב יוסף, בנו של מנהיג חמאס בגדה השייח חסן יוסף, חבר
פרלמנט מטעם חמאס והדמות הפופולרית ביותר בגדה מטעם
הארגון האיסלמי הקיצוני, שליווה אותו כעוזר במשך שנים גם
בפעילותו הפוליטית, המיר את דתו והפך לנוצרי מן המניין.

כיום הוא חי בקליפורניה, מבקר בכנסייה ומאזין בקביעות לאייל גולן.
בראיון ל"מוסף הארץ" הוא אינו מסתיר את התיעוב כלפי כל מה
שמייצג את המקום ממנו הוא בא: הלאום, הדת, הארגון.



"בעיניי האיסלם הוא שקר גדול. האנשים שלכאורה מייצגים את
הדת, הוקירו את מוחמד יותר מאשר את אלוהים, הרגו חפים מפשע
בשם האסלם, הרביצו לנשותיהם ואינם יודעים כלל מה זה אלוהים.
אין לי ספק שיגיעו לגיהינום. יש לי מסר אליהם: יש רק דרך אחת לגן
עדן - דרכו של ישו שהקריב עצמו על הצלב בעבור כולנו"

לדבריו, "אתם, היהודים צריכים לדעת: לעולם, אבל לעולם לא יהיה
לכם שלום עם חמאס. האיסלם כאידיאולוגיה שמובילה אותם, לא
יאפשר להם להגיע להסכם שלום עם היהודים. חמאס רע מיסודו.
כשישבתי בכלא מגידו הבנתי לפתע מיהו חמאס האמיתי. המנהיגים
שלהם בכלא קיבלו תנאים מועדפים, כמו האוכל הטוב ביותר ואפילו
יותר ביקורים של קרובי משפחה ומגבות למקלחת. אין להם מוסר
לאנשים הללו, אין בהם יושר. יותר מכך, הם עינו עשרות אסירים
בשיטות נוראיות לאחר שחשדו בהם כי הם משתפי פעולה".

הגב להודעה זו

 

איזה אומץ ושכל יש למסעב יוסף

11

שרון ( 2010-01-05 23:00:44 ) בתגובה לעין לציון צופיה, ( 9 )

אמנם אני לא מסכימה עם מה שמסעב יוסף אומר על הנצרות (שהדרך היחידה
לגאולה היא דרך ישו. לא חשב שאולי יש עוד דרכים?) - אבל יש לו המון
המון אומץ לעזוב את החברה הפלשתינית ולהסתכן באמירת דעתו.
בכל אופן - מה לעשות, הוא אומר את האמת.

הגב להודעה זו

 

המזרח המתרוקן התושביו בנוצריים

6

עין לציון צופיה ( 2010-01-05 21:08:59 ) בתגובה לemago

עד 1923 ישבו בתורכיה 2 מיליון נוצרים באותה שנה גורשו מיליון
וחצי ומאז הולכת ומתמעטת האוכלוסיה הנוצרית בצורה דרסטית,
והיום היא מגיעה לגבול 4000 נוצרים החיים בטורקיה.
גרוש הנוצרים היו מעשה יום יומי בכל ארצות האיסלם.

עיתונאי סעודי נגד גירוש הנוצרים מארצות ערב
במאמר ביומון "אל-שרק אל-אוסט" התייחס בעל הטור חוסין שובכשי
לתופעת הגירת הנוצרים ממדינות ערב. שובכשי ביקר במאמרו את
ההתעלמות מתהליך הגירה זה והזהיר, כי יהיו לכך השלכות חמורות
ומרחיקות לכת על החברה הערבית בכלל. להלן קטעים מן המאמר:
העולם הערבי מתרוקן מתושביו הנוצריים
היום ברור, בצל התפשטות הקיצוניות ואובדן היכולת להכיר את
היסודות האמיתיים לחיים. ישנו מהלך של ´יציאה שנייה´, כלומר
העולם הערבי מתרוקן מתושביו הנוצרים. שיעור הגירת הנוצרים
מלבנון, ירדן, עיראק, מצרים, פלסטין, סודאן וסוריה הגיע למימדים
מדהימים. פלסטין בפרט ניצבת בפני תכנית לריקון כל שטחיה מן
הנוכחות הנוצרית השורשית.
המהגרים הפלסטינים הנוצרים מתרכזים בעיקר בצ´ילה, באמריקה
הדרומית, ובפרט בבירתה סנטיאגו, שם מספר הפלסטינים הנוצרים
מגיע ל-70,000 נפש. ישנו גם תהליך של טרנספר של נוצרים
מאזורים ערבים אחרים לאירופה, אוסטרליה, ארה"ב וקנדה.

שר לשעבר בירדן מבכה את הגירת הנוצרים מהמזה"ת
על רקע עימותים בין קופטים למוסלמים במצרים קורא סאלח אל-
קלאב, לשעבר שר ההסברה הירדני לדו-קיום עם הקהילות הנוצריות
מה שמפחיד באמת הוא שמה שמתרחש במצרים, בניגוד לרצון
השלטונות והעם המצרי, מתרחש כעת גם בעיראק, שם הכנסיות,
הכמרים ואנשי דת [אחרים] הפכו למטרות של קליעי הקיצוניים
הדתיים המסרבים לראות איזשהו צבע מלבד הצבע השחור של
לבבותיהם מלאי השנאה. [קיצונים אלו] דוחפים את החברות במזרח
[התיכון] הגדול הזה – ערש כל דתות ההתגלות, ערש הפלורליזם
התרבותי והמחשבתי – לעבר מונוליתיות אטומה המקשיחה את
הלב, מאבנת את הרגש וסותמת את כל הנקבוביות בפני משבי רוח
רעננים ומחיי נפשות.

הגב להודעה זו

 

כל הכבוד על סדרת המאמרים שלך

7

גבי ( 2010-01-05 21:27:02 ) בתגובה לemago

אני לא סטודנט להיסטוריה, סתם בן אדם שנהנה לקרוא את המאמרים המלומדים שלך.
אל תתייחסי לכל המגיבים הערבים\שמאלנים שבמקום להתמודד עם העובדות שאת
מעלה פונים להשמצות אישיות חסרות בסיס. הערבים ותומכיהם מנסים לשכנע
אותנו ששקר זה אמת ושהרוצחים הערבים הם קרבנות אומללים.

הגב להודעה זו

 

תודה על המחמאה

10

רבקה ( 2010-01-05 22:29:44 ) בתגובה לגבי, ( 7 )

אני מקבלת טלפונים ואימלים מאנשים שאינני מכירה שכל רצונם הוא להודות
לי על המאמרים שאני מפרסמת.
וזה שכרי בעמלי.

הגב להודעה זו

 

ומה אומר מזכ"ל מועצת חכמי הדת המוסלמים השייח אימאם עבדול האדי פלאצי

8

עין לציון צופיה ( 2010-01-05 21:45:23 ) בתגובה לemago

ומה אומר
מזכ"ל מועצת חכמי
הדת המוסלמים
באיטליה, הוא שייח
לא שגרתי השייח אימאם עבדול האדי פלאצי מלומד מוסלמי
אדוק

?אתה, אימאם, שייח, חכם דת איסלאמי, אומר שהר הבית כבוש על
ידי אש"ף -

עונה בלי היסוס. "ההבדל בין 67´ ל-94´ הוא שב-67´, ברגע
שהמהלך הצבאי נגמר,
משה דיין קרא לאחראי על הוואקף, נתן לו את המפתחות
והממשלה הישראלית מעולם לא ניסתה להתערב בניהול הוואקף.
לעומת זאת, הדבר
הראשון שערפאת עשה כאשר אש"ף הגיע לירושלים היה הגליית
המופתי והגליית פקידי
הוואקף והחלפתם בפוליטיקאים שלו. המופתי, שמעולם לא נשלח
לגלות על ידי
.´ישראל, נמצא בגלות בעמאן מ-"94"
הם כבשו את אל-אקצה ומנצלים את המקום הקדוש הזה כדי לעודד
טרור, דבר"
שמנוגד לאיסלאם. האידאולוגיה של אש"ף קרובה יותר לאמונת
עובדי הבעל הכנענים
מאשר לאיסלאם, כי האידאולוגיה של הבעל היתה הקרבת ילדים,
והאידאולגיה של
אש"ף היא פחות או יותר אותו דבר. הרשות הפלסטינית אפילו
הוציאה לאור בול
לכבוד הבעל. ולמרות שמבחינה היסטורית זה מופרך, אנשי אש"ף
גם מנסים להתגאות
ולטעון שהם כנענים. אני רואה שהם גם עובדי אלילים, והדבר הנורא
הוא
."שהפגאניזם הזה משתלט על אל-אקצה


ידוע שבתחילה המנהיגים של העולם האסלאמי והערבים היו פרו
ציונים, והם אמרו שהאיסלאם צריך לאמץ את היהודים ואת הציונות,
כיוון שהקוראן
."אומר שהיהודים ישובו לארצם לפני קץ הימים

כך-אתה מלמד קוראן? -
כן, כן. אני מלמד זאת בדיוק כך. יש בפרשנות הקוראן הקלאסית
תיאור מפורט"
,שליהודים היו שני בתי מקדש ושתי גלויות, הם בנו מחדש את
המקדש הראשון שחרב
.והם שבו לארצם מן הגלות הראשונה, והם ישובו גם מן הגלות
השנייה. זה בקוראן
בעיקר בפרק מיוחד שנקרא ´מסע הלילה´ או ´פרק בני ישראל´. כמו
שהגלות הראשונה
.של היהודים הסתיימה, כך גם הגלות השנייה היא זמנית

כשמנהיגים ערבים ראו את הציונות מתגשמת, הם הבינו שאנו עדים
לנכונות הכתוב"
.בקוראן, ורואים ממש בעינינו את החזרה של היהודים, התושבים
המקוריים, לישראל.
פייסל, מלך עיראק, אמר: ´הערבים, ובייחוד המשכילים שבהם,
מתייחסים לתנועה
הציונית באהדה עמוקה ביותר´. הארץ הייתה במצב כיבוש תחת
הרומאים, הטורקים
והאחרים כל השנים. וכל התקופה הארוכה הזו הארץ הייתה מדבר
מוזנח. עד שבאו
היהודים. זה נראה ברור. כאילו שהאדמה עצמה הבדילה בין
התושבים הזמניים שלה
.ובין התושבים הקבועים

אנחנו יודעים שלפי הקוראן אברהם נתן את כנען לישראל,
ולישמעאל הוא נתן את"
ערב. כך זה כתוב. והקוראן אומר בזה שהדבר נעשה כך כדי
להבדיל בין העמים
."האלה. כדי ליצור מצב שהם לא יילחמו זה בזה
לא האמנתי שאפשרי שאנשים כאלה, כמו הממשלה הישראלית,
יכפו על הערבים את,
הדיקטטורה של ערפאת. מה קורה עכשיו אם ערבי יאמר: ´יש לנו
ידידים יהודים ואנו מבקרים בביתם, בהתנחלות שכנה? מה יקרה
למי שיספר שיהודי מבקר אותו בביתו?
.התשובה היא שהוא יוכרז כמשתף פעולה.
"לא רק שהסכם אוסלו לא הביא שום סוג של שלום, הם סגרו את
הגשרים שהיו
קיימים בעבר. ראיתי זאת כשהשתתפתי בכנסים בעבר בירושלים,
שאורגנו על יד
אלייג´ה סקול וקרן אדנהאואר ואונסקו. משנה לשנה פחת מספר
הערבים שהשתתפו
בהם. השנה נרשם רק אחד, וגם הוא ביטל את בואו, כיוון שכל אחד
יכול להיות
מואשם בבגידה. זה נאמר במפורש על ידי פייסל חוסייני: יבוא יום
שכל מי שיהיו
.לו יחסי שלום עם ישראלים ייחשב בוגד"

פלאצי שולט בפרטי הפרטים של הפוליטיקה הקשורה למזרח התיכון
ובפוליטיקה
.העולמית, ובמאמרים ארוכים שלו שקראתי, התרשמתי מעושר
הידיעות שלו


?היכן אתה מלמד את הקוראן מנקודת מבט זו -

אני מלמד באוניברסיטה באיטליה וגם במכון הלימודי האסלאמי
ברומא ובמקומות"
."רבים אחרים, במסגרת כנסים וסמינרים

",יהא שלום, חסד אללה וברכותיו עליכם"
"אללה יברך את האומות ואת מנהיגי האמת אשר מגנים, במונחים
ברורים וחסרי
פשרות, את ההורים, המורים והפושעים הרצחניים אשר מגדלים
ילדים ומזינים אותם
בשנאה ובאלימות. אנשים אלה, אשר קוראים לעצמם מוסלמים,
שולחים את הילדים
שלנו למוות במעשה של סכסכנות, בשעה שהם עצמם מכוונים את
ההקרבה ואת השחיטה
.של ילדים אלה ממקומות פיקוד בטוחים, הרחק משדה הקרב".

"בהגנה על משטרים חלשים, ילדים תמימים וחפים מפשע נשלחים
להיהרג בפעולה
,נפשעת. משטרים אלה אפילו מעיזים להכריז שהאיסלאם מאשר
פעולות מסוג זה
.ומשווים אותן לג´יהאד”:

הגב להודעה זו

 

מאמר טוב ומעניין

14

מיכאל ( 2010-01-06 09:44:33 ) בתגובה לemago

מדהימה אותי כל פעם עוצמת השנאה האישית כלפי המחברת. אני לא תמיד מסכים
עם מה שכתוב במאמריה, אבל ההשמצות האלה זה משהו פתולוגי. מומלץ
ל"סטודנט להיסטוריה" להיבדק אצל פסיכיאטר.

אשר למאמר עצמו: הוא מעניין ונותן ידע רב. אמת ידועה היא שרוב ערביי
פלשתינה – א"י הם מהגרים מכל ארצות האזור שהגיעו לכאן בגלל שהבריטים
והיהודים יצרו להם תנאי תעסוקה ומחיה שאין בשום מקום אחר. אמת היא גם
שלא הייתה לערביי הארץ מוטיבציה חזקה להילחם ושלא היה להם כל קשר לאומי-
אתני לפלשתינה ושהם ברובם ברחו מהקרבות כשהתאפשר להם. בוודאי שהם לא
היו לעם נפרד ומוגדר.

יש במאמר גם אמירות משונות. למשל האמירה שמנהיגי הפלשתינאים פתחו
בניגוד לרצון בוחריהם במערכה כדי לחסל את התחייה הלאומית היהודית.
ראשית, המנהיגים האלה לא נבחרו על-ידי אף אחד. שנית, האם באמת פרופ´
קארש מצפה מערבים להסכים לתחייה לאומית יהודית במה שנתפס כמרחב ערבי?
זו לא דוגמא לנאיביות ולציפיות חסרות בסיס? אגב, למנהיגים הציוניים לא
היו ציפיות כאלה אף פעם. ניתן אמנם למצוא ציטוטים שונים מב"ג וויצמן
כאילו הם האמינו בשוויון ושיתוף פעולה עם הערבים. אך האמת היא שאיש
ממנהיגי הציונים לא השלה את עצמו לגבי יחס הסיבה למדינת היהודים
העתידית והבין תמיד שהולך להיות כאן סכסוך ארוך מאוד ויש להיערך לכך.

משונה וחסרת הגיון גם ההנחה ששיפור כלכלי ישכנע את הערבים לא להילחם
ביישוב היהודי. הרגשות האתניים לא תמיד נרגעים בגלל טעמים כלכליים.
ההיפך, בהרבה מקרים ככל שרמת החיים והכלכלה עולה כך הרגשות האתניים
גוברים. ברמה אישית, ערבי יכול לשתף פעולה עם יהודי ולעשות איתו עסקים
ואפילו לקיים יחסי חברות. אבל כקבוצה ברור שהשנאה כלפי הזר הפולש
הקולוניאליסטי מאירופה תגבר על כל רגש אחר. עצוב אבל נכון.

הגב להודעה זו

 

תגובה עניינית. כך מנהלים דיון רציני

15

רבקה ( 2010-01-06 09:54:35 ) בתגובה למיכאל, ( 14 )

איני מביאה סיכומים של מחקרים רק אם הם תואמים את דעותי.
אני מביאה מחקרים שנראה לי שיש לדון בטיעוניהם ברצינות.
מיכאל נותן לנו דוגמא כיצד צריך דיון להתנהל
אני מציעה לבן חורין ולסטודנט ללמוד איך מתווכחים בחברה תרבותית.

הגב להודעה זו

 

תודה

16

מיכאל ( 2010-01-06 11:11:05 ) בתגובה לרבקה, ( 15 )

רבקה, תודה על המחמאות. קראתי בזמנו אצל פרופ´ יואב גלבר – היסטוריון
מעולה שכתב ספרים מאוד מעניינים - שויכוחי ההיסטוריונים סביב נושאים
כמו מלחמה קרה או מלחמת העולם הראשונה הם שקטים ותרבותיים כיוון
שהאירועים האלה הסתיימו ולעומת זאת הויכוחים סביב הסכסוך הערבי-ישראלי
צעקניים מלאי השמצות כיוון שהסכסוך הוא עדיין אקטואלי. זה רעיון מאוד
נכון, בייחוד לגבי כמה מגיבים כאן שתגובותיהם, בלי קשר לדעות
הפוליטיות, מעלות הרהור בדבר שפיות דעתם.

ואם לא יצא לך לקרוא עד היום את "קוממיות ונכבה" של גלבר, אז כדאי לך.
ההנאה מובטחת.

הגב להודעה זו

 

קראתי והשתכנעתי

17

רבקה ( 2010-01-06 11:39:39 ) בתגובה למיכאל, ( 16 )

אין ספק שיואב גלבר הוא היסטוריון רציני

הגב להודעה זו

 

מבט מכיוון אחר תגובה לדברי כל המתדיינים

18

פרופ´ דב לנדאו ( 2010-01-06 11:59:12 ) בתגובה למיכאל, ( 16 )

בעה"י

אני מבקש לראות את העובדות הקשורות בנושא מכיוון אחר. עם השחרור
בשנת 1945 ממחנות ברגן בלזן וממחנה טרזיאנשטדט הצטרפתי לקבוצת נערים
במצבי. בלי גברים במשפחה. כולם נרצחו כולל את אבא שלי זצוק"ל. בגיל
תמש עשרה הפכתי ראש משפחה שצריך לקיים פיזית ונפשית את אימי האלמנה ואת
אחותי הקטנה היתומה ששרדו איכשהו את ימי "הזעם".

כשהדברים התארגנו התישבה קבוצתי בעיירה לייפהיים שעל הדנובה במחצית
הדרך ביו אאוגסבורג לאולם. היה זה מחנה של שארית הפליטה שנתמכה על
ידי אונרא ועל ידי הג´וינט. עד מהרה התארגנה במחנה בית ספר של אורט,
וכך לא עברה הרבה יותר ממחצית השנה מיציאת המחנות ורובנו למדנו מקצוע
לקרת עתידנו בארץ אריגה, נגרות, סנדלרות, מסגרות ועוד. אלפים
מבני הנוער ששרדו את הטבח למדו מקצוע אצל בעלי מלאכה מומחים. אלפים
רבים למדו חקלאות בהכשרות חקלאיות שבכפרים. יוצא מדברינו. שבניהם של
אותם יהודים שהושמצו בטענות שקר שהיו פרזיטים, הכינו עצמם לעבודת
כפיים, על מנת שלא להיות פליטים. בבואנו לארץ כולם החלו לעבוד,
וניתקו עצמם מן האונרא, ולא נזקקו אפילו לעובדי לשכת הסעד. תוך חמש
שש שנים נעלמה לחלוטין מעמד הפליטם מקרב היהודים שרידי השואה.

קשה לי מאד להבין איך אומה "אם אכן היא אומה" הנציחה את מעמד הפליט
כמעמד מועדף, ושמרו על מעמד זה משך שישים שנה ויתכן שימשיכו בזה
אפילו אלף שנה. על אף שאני מכיר מספר הסברים מוחי לא יכל לקלוט את
התופעה המצערת הגורמת למאות אלפי אנשים להיות אומללים.






הגב להודעה זו

 

הנצחת הפליטות כמכשיר לחיסול ישראל

19

רבקה ( 2010-01-06 13:31:27 ) בתגובה לפרופ´ דב לנדאו, ( 18 )

אין ספק שלו רצו מדינות ערב והמנהיגות הפלסטינית לדאוג לפליטים כבני
אדם ולא כאובייקט לחיסול ישראל, הם היו קולטים אותם במדינות ערב
כאזרחים ומאפשרים להם להיקלט במערכת הכלכלית.

בסופו של דבר, גם אם הם אזרחי ירדן, כי בירדן כן נתנו להם אזרחות, זה
לא סותר שיהיו להם מאווים לאומיים.

מה שמדינות ערב והמנהיגות הפלסטינית עוללו לפליטים זוהי שערורית המאה ה-
20 .
תחילה הם לחצו עליהם לעזוב עד שיזרקו את היהודים לים ואח"כ הפקירו אותם
לגורלם.

הגב להודעה זו

 

זווית אחת מיני רבות

20

מיכאל ( 2010-01-06 13:36:22 ) בתגובה לפרופ´ דב לנדאו, ( 18 )

לפרופ´ דב לנדאו שלום

התשובה לשאלה מדוע אומה מנציחה את מעמד הפליטות היא רבת זוויות. כאן
אני מבקש להצביע על אחת מהן הנראית לי החשובה ביותר, והיא שהאומה הזו –
אם היא קיימת ואם לא – איננה שולטת במעמדה. המעמד שלה מתנסח ונשלט על-
ידי כוחות זרים, קרי משטרי ערב המנצלים את הבעיה הפלשתינית לצורכיהם.
יש לזכור שחג´ אמין אל-חוסייני נתמך על-ידי לאומנים סוריים ויאסר ערפאת
התחיל כסוכן מצרי. אחמד שוקיירי שימש כנציג פלשתיני בליגה ערבית אך היה
בפועל איש של נאצר, ולפני כן הספיק לשרת אצל סורים וסעודים. גם מנהיגי
הפלשתינים הפועלים היום מסתכלים יותר בכיוון של בירות ערב מאשר על
אומתם שלהם. שליטי ערב מתסיסים את הסכסוך ומנהיגים בפועל את התנועה
הלאומית הפלשתינאית (תוך התעלמות גמורה ממצוקת הערבים הסונים במדינות
כמו סוריה ואיראן), ואם היו מפסיקים להתסיס הסכסוך היה דועך. הציבור
הפלשתינאי הרחב הוא פאון פסיבי במשחק של גורמים זרים. בפלשתינה הערבית
המורעבת, המשועבדת, התוקפנית והאנאלפביתית, המוסתת-תמיד אין כוח רציני
שיקום ויאמר "לא עוד מלחמה" ואין אנשים שרוצים במה שנקרא בניין אומה.

הגב להודעה זו

 

נכון בהחלט הם כלי משחק

21

רבקה ( 2010-01-06 14:08:37 ) בתגובה למיכאל, ( 20 )

אבל, אם כי כל מה שנתבב הוא נכון, בכל זאת, צודק פרופ´ לנדאו.

היכן היוזמה האישית

ידוע שאחוז מסויים מהפלסטינים כן לקחו את גורלם בידיהם וקידמו עצמם
כלכלית.

השאלה היא מדוע מיליונים מעדיפים להישאר במחנות הפליטים ולחיות חיי כלב
תחת העזרה של אונר"א.

גם האו"ם אשם לא פחות בהנצחת בעיית הפליטים.
כל הפליטים בעולם זוכים לעזרת האו"ם רק בדור הראשון.

למותר לציין שפליטי השואה לא נעזרו ולא שוקמו ע"י האו"ם והם עברו
טרגדיה איומה פי כמה מזו של הפליטים הפלסטינים.
גם הפליטים היהודים ממדינות ערב לא קיבלו עזרה מהאו"ם

פליטי השואה ופליטי ארצות ערב שוקמו באמצעות יוזמה אישית+עזרה מסויימת
מצד מדינת ישראל והעם היהודי.

הגב להודעה זו

 

תעשייה של כסף

22

אנונימגו ( 2010-01-06 14:25:19 ) בתגובה לרבקה, ( 21 )

הפלסטינים קיבלו עד היום את העזרה הבין לאומית הכי גדולה בהיסטוריה
והכספים עוד זורמים להם.

הגב להודעה זו

 

מסכים איתך מאה אחוז

23

מיכאל ( 2010-01-06 14:32:33 ) בתגובה לרבקה, ( 21 )

מיליונים לא "מעדיפים להישאר במחנות הפליטים" אלא מוחזקים שם בכוח
הזרוע של משטרי ערב הברבריים. ואת השאלה שלך ניתן להרחיב: "מדוע
מיליונים מבני עמי ערב חיים חיי כלב במדינותיהם ה"ריבוניות" תחת משטרים
רצחניים שקיימים רק בזכות פירורי סיוע מערבי ולא מצמיחים איזה משטר או
שיטה מדינית-כלכלית קצת יותר מתקדמת מזו של מובארק, סאדאם ושושלת אסד?"
איפה היוזמה האישית שלהם, איפה האינסטיקטים הטבעיים, השאיפות, הרצונות,
ושוב אם יש "אומה פלשתינאית" איפה בניין האומה שלהם?

הגב להודעה זו

 

המאמר מהספר:Palestine Betrayed

24

רבקה ( 2010-01-06 18:25:44 ) בתגובה לemago


הספר יצא לאור במרץ- אפריל 2010





NEW RELEASES
YALE PRESS LOG
ART & ARCHITECTURE
WORLD LANGUAGES
SERIES & EDITIONS
PRIZES & AWARDS
CATALOGS
E-NEWSLETTER
FOR LIBRARIANS
EXAM COPIES
KLAUSEN BOOK STATEMENT




Available Apr 05, 2010
336 p., 6 1/8 x 9 1/4
16 b/w illus.
ISBN: 9780300127270
ISBN-10: 0300127278
Cloth: $32.50
PRE-ORDER NOW
ShareThis
Related Categories History
Political Science

Palestine Betrayed
Efraim Karsh
REVIEWS PREVIEW
CONTENTS EXCERPTS








The 1947 UN resolution to partition Palestine irrevocably changed
the political landscape of the Middle East, giving rise to six full-
fledged wars between Arabs and Jews, countless armed clashes,
blockades, and terrorism, as well as a profound shattering of
Palestinian Arab society. Its origins, and that of the wider Arab-
Israeli conflict, are deeply rooted in Jewish-Arab confrontation and
appropriation in Palestine. But the isolated occasions of violence
during the British Mandate era (1920–48) suggest that the majority
of Palestinian Arabs yearned to live and thrive under peaceful
coexistence with the evolving Jewish national enterprise. So what
was the real cause of the breakdown in relations between the two
communities?

In this brave and groundbreaking book, Efraim Karsh tells the story
from both the Arab and Jewish perspectives. He argues that from the
early 1920s onward, a corrupt and extremist leadership worked toward
eliminating the Jewish national revival and protecting its own
interests. Karsh has mined many of the Western, Soviet, UN, and
Israeli documents declassified over the past decade, as well as
unfamiliar Arab sources, to reveal what happened behind the scenes
on both Palestinian and Jewish sides. It is an arresting story of
delicate political and diplomatic maneuvering by leading figures—Ben
Gurion, Hajj Amin Husseini, Abdel Rahman Azzam, King Abdullah,
Bevin, and Truman —over the years leading up to partition, through
the slide to war and its enduring consequences. Palestine Betrayed
is vital reading for understanding the origin of disputes that
remain crucial today.

Efraim Karsh is professor and head of the Middle East and
Mediterranean Studies Programme, King’s College London. His books
include Islamic Imperialism: A History; The Arab-Israeli Conflict:
The Palestine War, 1948; Saddam Hussein: A Political Biography; and
Empires of the Sand: The Struggle for Mastery in the Middle East,
1789–1923.



OTHER TITLES BY THIS AUTHOR
---------------------------------------------------------------------
-----------
more...

TITLES IN RELATED CATEGORIES
---------------------------------------------------------------------
-----------
more...


TOP
About The Press Contact The Press FAQ Ordering Information London
Site
© 2009 YALE UNIVERSITY PRESS

הגב להודעה זו

 

ספרי קארש יצאו לאור במיטב ההוצאות

25

רבקה ( 2010-01-06 19:12:58 ) בתגובה לemago

ספריו של פרופ´ אפרים קארש, שהוא ראש המחלקה ללימודי הים התיכון
באוניברסיטת לונדון פורסמו ע"י הוצאות הספרים האקדמיות היוקרתיות ביותר:
Islamic Imperialism יצא לאור ב- 2006 ע"י הוצאת הספרים של אוניברסיטת
ייל
Empires of the Sand יצא לאור ב- 1999 ע"י הוצאת הספרים של אוניברסיטת
הארוורד
The Gulf Conflict יצא לאור ב- 1993 ע"י הוצאת הספרים של אוניברסיטת
פרינסטון
ואלה רק חלק מספריו.
אלה הן הוצאות ספרים מהיוקרתיות ביותר בארה"ב.

הגב להודעה זו

 

עזיבה מרצון

26

מחמוד ( 2010-01-06 21:50:48 ) בתגובה לemago

א: נניח, וזה לאנכון, שהערבים עזבו מרצונם החופשי בכל העולם בעת מלחמות
אזרחים עוזבים את בתיהם ובדרך כלל חוזרים לבתיהם ,אז למה ישראל סרבה
ומסרבת עד עצם היום הזה להחזרת הפליטים לפי החלטת האום 194,לא רק זה כל
כפר או ישוב שננטש נהרס מיד שלא יהיה להם לאן לחזור.ב:להזכירכם מר זאב
גנדי הדיע קבל עולם מעל דוכן הכנסת שמר בן גוריון נתן פקודה לגרש
2000000 ערבים "הוא השתמש במלה טרנספר "ב1948בכבודו ,ולהזכירכם רביןקבל
פקודה לגרש תושבי לוד ורמלה ב-48 .ולבסוף אני בטוח שמר בן גוריון ולא
רק הוא תשאלו את עצמכם אם היתם מוכנים לחיות אז עם 1000000 ערבים אז
שהם היום לא פחות מ8000000 אז אף אחד שלא יספר סיפורים וצ´זבטים ,על
עצמכם את יכולים לעבוד ואולי על העולם כמו שעשיתם עד עכשיואבל על אלה
שגורשו מבתיהם לא.

הגב להודעה זו

 

אני לא כתבתי את המאמר אלא קארש

27

רבקה ( 2010-01-07 00:14:52 ) בתגובה למחמוד, ( 26 )

אני רק הבאתי אותו כבסיס לדיון.
אבל, תגובתי לך:
אין לי ספק שנגרמה לערביי הארץ טרגדיה, בייחוד לפליטים.
אבל, גם בני מוריס וגם אפרים קארש הביאו ראיות שהמנהיגים של העולם
הערבי והמנהיגים של ערביי הארץ יש להם אחריות רבה למה שקרה. ויש עוד
היטוריונים בדעה זו.
לו הם היו מוכנים להתפשר ב- 1947 היו קמות 2 מדינות ולא הייתה מלחמה
ולא היו פליטים.

אבל, לאחר כל מה שקרה בין 1947 להיום אתה חושב שאנו היהודים מוכנים
לשכוח את כל מה שעבר עלינו בכל השנים הללו?אנחנו לא סבלנו ממלחמות שכפו
עלינו ?יש לנו עד היום למעלה מ- 22,000 הרוגים מזה שהמנהיגים שלכם לא
רצו להתפשר.
יתר על כן, בכל העולם מוכיח הנסיון ששני עמים אינם מצליחים להסתדר
במדינה אחת.ראה, מה קרה ביוגוסלביה, למשל.

אבל, גם אם נשכח את כל זה, וזה לא קל. בוא לא נהיה נאיבים. אם יחזרו
הפליטים לישראל לא תהיה פה מדינה יהודית, כי אתם תהיו רוב.החזרת
הפליטים פרושה חיסול מדינת היהודים.

אנו חושבים שיש לנו זכות למדינה כמו לכל עם בעולם, כולל העם הפלסטיני.
ולכן, הגיע הזמן לפשרה:לחלק את הארץ ל- 2 מדינות:לכם ולנו.

הפליטים ישוקמו במדינת פלסטין, בעזרה בינלאומית וישראל.
בדיוק כשם שישראל קלטה מיליוני פליטי שואה ופליטים יהודים שגורשו
ממדינות ערב ללא רכושם או שהם נאלצו לברוח.

זהו פתרון הוגן לקונפליקט הישראלי- פלסטיני.
לנו היו יותר קורבנות מכל הקונפליקט מאשר לכם ואנחנו עם ששכל לא מזמן 6
מיליון.

אתה יכול להשוות את הסבל שלכם לשלנו?

אני מאחלת לכל הפלסטינים מדינה משלהם בה הם יגשימו את מאוויהם הלאומיים
ואנו נוכל סוף סוף לחיות בשקט במדינה שלנו ולהגשים את מאוויינו
הלאומיים.

ולערביי ישראל יהיה, לאחר שהקונפליקט יסתיים, שוויון אזרחי.

ןאנו עם שסבל רבות ללא מדינה ואנו רוצים מדינה משלנו כמקלט בטוח לעמנו..

הגב להודעה זו

 

למוחמד - המשך

28

רבקה ( 2010-01-07 15:55:27 ) בתגובה לרבקה, ( 27 )

המאמר עוסק רק בתקופה מ- החלטת האו"ם בנוב. 1947 על החלוקה, עד אפריל -
מאי 1948 . בתקופה זו עפ"י המחקר של קארש האחריות לעזיבתם של 300,000
ערבים היא באחריות בלעדית של מנהיגיהם.

לגבי התקופה השנייהף כאן האחריות מתחלקת. התהליך שיצרו המנהיגים לבריחה
נמשך, אבל היו גם גירושים.

מוחמד, אתה מתעלם מהעובדה שאתם רציתם "לזרוק אותנו לים". לו הייתם
מנצחים- מה היה גורל 650,000 יהודים אינני צריכה לדמיין לך.

אז לאחר שיזמתם מלחמה נגדנו שעלתה לנו ב- 6,000 קורבנות(10% מכלל
היהודים) ולאחר כל המלחמות שבהן המשיכו מנהיגיכם יחד עם מדינות ערב
במלחמות כדי לסלק אותנו והגענו כיום ל- 22,000 הרוגים.

אחרי כל זה אתה רוצה שנחזיר את הפליטים.?ומה עם ההסתה לשנאה ורצח
יהודים שעליהם מחנכים את ילדי הפלסטינים? זה מתכון למלחמות נוספות- לא
לשלום.
ובאשר לנושא החזרה בכלל:
בין תורכיה ליוון היו חילופי אוכלוסין לאחר מלחה"ע ה- 1 . פליטים
יוונים לא הוחזרו ליוון.

לאחר מלחה"ע ה- 2 גורשו כ- 10,000,000 גרמנים מרוסיה ומכל מזרח אירופה
למרות שהם חיו שם מאות שנים.

לסיכום, ערביי הארץ היו צד במלחמה.על כשלונות בחיים הפרטיים והלאומיים
משלמים מחיר.
אתם מתעקשים להחזיר את הגלגל ל- 1947? בתיהם של הפליטים אינם קיימים.
לאן אתה רוצה להחזירם?

לכן, הפתרון ההוגן ל-2 הצדדים הוא:2 מדינות

הגב להודעה זו

 

החזרת הפליטים- אסון מערבי

29

מר קג´טי נגהי ( 2010-01-08 11:04:17 ) בתגובה לרבקה, ( 27 )

>>>"אבל, גם אם נשכח את כל זה, וזה לא קל. בוא לא נהיה נאיבים. אם יחזרו
הפליטים לישראל לא תהיה פה מדינה יהודית, כי אתם תהיו רוב.החזרת
הפליטים פרושה חיסול מדינת היהודים. "<<<


נשים בצד את הנושא הזה של מדינת היהודים.
נניח שיהיה פה רוב ערבי. הרי מדינת ישראל תהפך לעוד אחת ממדינות המזרח התיכון.
מה משמעות הדבר?
נכשלות , עוני , דיכוי האישה, דת איסלאמית , מוזיאונים שנהפכים לאורוות סוסים.

נודה בזה: המזרח התיכון הוא שלוחה צפון מזרחית של אפריקה, של סומליה ואריתריאה.
הנוכחות היהודית-ישראלית בארץ ישראל ממלאת פונקציה הרבה מעבר ליהדות-- הנוכחות הזאת היא
נציגות של המערב הנאור במזרח התיכון

הגב להודעה זו

 

אתה צודק בהחלט

32

רבקה ( 2010-01-08 18:06:29 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 29 )

אני מסוגלת להבין מדוע לפסטינית מהגדהועזה רוצים לחזור לישראל, אם כי
ברור שברגע שהם יהיו רוב תהיה כאן מדינה מהסוג הנפוץ באזור.

אבל, אני מתקשה להבין מדוע מנהיגי ערביי ישראל אינם מבינים זאת.הם הרי,
למרות אי השוויון, חיים ברמת חיים יותר גבוהה מרוה ערביי המזרח התיכון.

הם אינם מבינים מה יקרה להם- שלא לדבר על מה שיקרה לנו- אם תהיה פה
מדינה פלסטינית מהים לירדן.

הגב להודעה זו

 

Re: אתה צודק בהחלט

37

אלמונימי ( 2010-01-09 10:59:19 ) בתגובה לרבקה, ( 32 )

מכיון שבעולם הערבי תחושות של צדק וכבוד הן הדבר הכי חשוב. יותר מאשר חיים נוחים או טובים
כלכלית, התרבות השבטית הערבית שמה את הכבוד לפני הכל ולכן לא אכפת להם מה יקרה.
זו גם הסיבה שהם לעולם לא יתקדמו וישארו תקועים בעבר.

הגב להודעה זו

 

Re: אתה צודק בהחלט

40

מר קג´טי נגהי ( 2010-01-10 00:47:33 ) בתגובה לרבקה, ( 32 )

שהלאומיות בוערת השכל נמצא ב....

הגב להודעה זו

 

הרחבה למאמר שנכתב

30

אסף ( 2010-01-08 14:55:26 ) בתגובה לemago

צהריים טובים
אני חושב שהמאמר ממצא ומסביר בשפה פשוטה את הסיבות לבריחת הפלסטינאים
חשוב מאוד שמי שרוצה להעמיק בעניין יקרא את הספרים של בני מוריס ויואב
גלבר
השאלה שלי לאור המאמר האם יש חומר מראה את השוני בין הבריחה בצפון
לבין הבחירה בדרום.
והאם יש חומר שמנתח את המניעים השבטיים/פוליטים דתיים בעניין
תודה

הגב להודעה זו

 

אני מציעה שתפנה ליואב גלבר

31

רבקה ( 2010-01-08 18:01:54 ) בתגובה לאסף, ( 30 )

יואב גלבר הוא מרצה באוניברסיטת חיפה וניתן להגיע לאימיל שלו דרך האתר
של האוניברסיטה, הפאקולטה למדעי הרוח.
הוא אחד המומחים החשובים לנושא, כפי שאתה עצמך ציינת.

הגב להודעה זו

 

קיראו את ספריו של יואב גלבר

33

רבקה ( 2010-01-08 18:32:48 ) בתגובה לרבקה, ( 31 )

הספרים הרלבנטיים לנושא בו אנו דנים:
היסטוריה זיכרון ותעמולה
קוממיות ונכב:ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948

הגב להודעה זו

 

מחקר של קארש נגד ההיסטוריונים החדשים

34

רבקה ( 2010-01-08 18:38:32 ) בתגובה לרבקה, ( 33 )

מי שמעוניין לקרוא על נושא זה:
Karsh, Efraim, Fabricating Israeli History:The ´New Historians
יש לו גם מאמרם בנדון:
נא לעיין בויקיפדיה באנגלית. שם ניתן למצוא מידע מלא על פירסומיו

הגב להודעה זו

 

אני מציעהאת ספרו של גד גילבר

35

רבקה ( 2010-01-08 18:54:26 ) בתגובה לאסף, ( 30 )

גד גילבר, מגמות בהתפתחות הדמוגרפית של הפלסטינים, 1870 - 1987 .

הגב להודעה זו

 

ספר נוסף, ג´ואן פיטרס

36

רבקה ( 2010-01-08 18:56:41 ) בתגובה לרבקה, ( 35 )

הספר נכתב באנגלית ותורגם לעברית:מאז ומקדם.
ספר מקיף על הנושא, אם כי יש המבקרים אותו.

הגב להודעה זו

 

ישראל מעולם לא היתה מעוניינת ביצירת

38

עידו לם ( 2010-01-09 12:21:55 ) בתגובה לemago

מדינה לפלסטינים.

הגב להודעה זו

 

לא נכון. זהו שיכתוב ההיסטוריה

41

רבקה ( 2010-01-10 07:54:34 ) בתגובה לעידו לם, ( 38 )

ב- 1936/7 - התנועה הציונית הסכימה ל- 2 מדינות
ב- 1947 - התנועה הציונית הסכימה ל- 2 מדינות
ב- 1967 - ישראל הייתה בעד שטחים תמורת שלום וקבלה את החלטות חרטום
האוסלו- ישראל הכירה בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני
בקמפ דויד קיבל ערפאת הצעה נדיבה להקמת מדינה פלסטינית:הצעת קלינטון-
ברק ודחה אותה
ב- 2009 - לא השיב אפילו, אבו מאזן להצעה נדיבה עוד יותר מקמפ דויד
שקיבל מאולמרט.

הגב להודעה זו

 

נכון

39

אנונימגו ( 2010-01-09 14:15:51 ) בתגובה לemago

עעעע

הגב להודעה זו