ג'ש הנוצרית- מארונית הייתה בעבר גוש חלב היהודית

מאמר זה הינו חלק בסדרת מאמרים בנושא היסטוריה של ישובים בארץ ישראל. מאמרים קודמים בסדרה:

ברעם היה כפר יהודי על המאה ה-13

ג'ש היא כיום ישוב נוצרי (רוב הנוצרים הם מארונים ומיעוטם יוונים קתולים), עם מיעוט מוסלמי. הנוצרים המארונים, שהם סורים- ארמים במוצאם (ראה, להלן), הגיעו לארץ במאה ה- 18 והתיישבו בגוש חלב ובברעם. באותה תקופה היו עדיין ישובים יהודים בגליל כמו מירון, ספסופה, ברעם, סאסא, פקיעין, עלמה, טבריה, דלתון, ובעכו חיו יהודים ועוד...בגוש חלב נשמרה הרציפות של חיים יהודיים עד המאה ה- 19 .

השם ג'ש הוא שיבוש של שמה היווני של גוש חלב, גיסקלה ( Giscala), הנזכר בכתבי יוספוס פלביוס. יש מספר הסברים לשם המקום:חלב (שומן) על שהייתה מפורסמת בשמן הזית שהופק ממטעי הזיתים במקום, או בשל תנובת החלב של עדריה, או משום שהיא הוקמה על סלע לבן. שמן הזיתים של העיר היה כה מפורסם שסוחר מלודקיא בסוריה הגיע כדי לקנות שמן זיתים בגוש חלב.

גוש חלב הייתה מיושבת כבר בתקופת הברונזה ( 3000- 1200 לפנה"ס) ואף לפני כן.

גוש חלב אינה מוזכרת במקרא, אבל, במשנה, במסכת ערכין, מוזכרת המצודה של גוש חלב ונכתב שהיא נמנתה בין הערים מוקפות החומה מימיו של יהושע בן נון. בחפירות שנערכו בדצמבר 2006 נתגלו שרידי כדי חרס מהתקופת הברונזה התיכונה.

בחפירות שנערכו במרץ 2004 ובדצמבר 2006 בגוש חלב, התגלו שרידים של יישוב שהתקיים ברציפות מתקופת הברונזה, דרך תקופת הברזל, התקופה הפרסית והלאה.(ראה, להלן).

תקופת הבית השני (538 לפנה"ס -70 לס')

בחפירות שנערכו בגוש חלב על הגבעה, היכן שהחלה ההתיישבות מתקופת הברונזה, התברר שתקופת פריחתה של גוש חלב היהודית הייתה בימי הבית השני. הממצאים הוכיחו שהיישוב בתקופה הרומית היה יהודי. גוש חלב נזכרת בכתבי יוספוס פלביוס. העיר השתתפה במרד הגדול (66 – 70 לס' ) באופן פעיל בהנהגתו של יוחנן בן לוי הידוע בכינויו, יוחנן מגוש חלב. יוחנן ריכז בעיר כ- 400 לוחמים מיישובי הגליל והם היו הכוח הצבאי שהגן על היישובים היהודים בגליל וגם פשט על הערים הנוכריות. כאשר מונה פלביוס למפקד הגליל מטעם הממשלה שמרדה ברומי, ביקש ממנו יוחנן לבנות לעיר חומה. לאחר שבקשתו נדחתה, יוחנן השתמש בכספי המסים שהיו מיועדים לרומי ובנה את החומה. פלביוס טען בספרו "מלחמת היהודים ברומאים", שהעיר בוצרה בהוראתו. גוש חלב הייתה העיר האחרונה בגליל שהחזיקה מעמד, לאחר כיבוש הגליל ע"י הרומאים. ב- 1994 בוצעו חפירות בגוש חלב ונתגלו שרידי שפכים זהים לאלה שנתגלו בגמלא ויודפת. הארכיאולוגים מעריכים שמדובר בשרידי הביצורים שנבנו לקראת המרד הגדול.

אספסינוס שלח את בנו טיטוס לכבוש את גוש חלב. הוא הגיע בשבת ויוחנן ביקש ממנו לא להתחיל בהתקפה בשבת. טיטוס נענה לבקשה ובלילה הסתלקו יוחנן וכאלפים לוחמים ותושבים, שהשתייכו לקנאים, מהעיר. ביום ראשון נכנעה העיר , ואז גילה טיטוס שיוחנן ואנשיו נמלטו. הוא רדף אחריהם והרג רבים מהם, אבל יוחנן הצליח להימלט וברח לירושלים. יוחנן מגוש חלב ויוספוס פלביוס היו חלוקים בדעותיהם לגבי אופן ניהול המרד ובספרו טוען פלביוס שתושבי גוש חלב לא היו מעוניינים להשתתף במרד והיוזמה הייתה של יוחנן מגוש חלב.
בגוש חלב קבורים התנאים שמעיה ואבטליון. אבטליון היה אב בית דין ושמעיה היה נשיא הסנהדרין בירושלים, בשלהי תקופת החשמונאים. הם היו צאצאים ממשפחת גרים שהתייחסה לסנחריב מלך אשור. הם השתייכו לתקופת ה"זוגות" בהנהגה הרוחנית של העם היהודי לפני הילל ושמאי, שהיו האחרונים. הם קבורים ליד הכניסה לג'ש, במבנה קטן עם סרקופג כפול.

התקופה הרומית והביזאנטית (70 לס' – 640 לס' )

בחפירות שנערכו בגוש חלב במרץ 2004 על הגבעה, היכן שהחלה ההתיישבות מתקופת הברונזה, התברר שהיישוב היהודי ובו בתי הכנסת גדל והתרחב לכיוון המורד הדרומי של הגבעה, בתקופת המשנה והתלמוד. גוש חלב לא נחרבה בידי הרומאים והמשיכה להיות עיר גדולה וחשובה. בגוש חלב מצויים שרידים המעידים על היותה עיר יהודית. בחלק מבתי הכפר משולבות אבנים עתיקות (משקוף, מפתן, חלק של עמוד ועוד...).

במרומי היישוב, מתחת לכנסייה היוונית- קתולית, נתגלו ע"י חוקרי "הקרן הבריטית לחקירת א"י", שחפרו במקום בין השנים 1871 – 1878, שרידים של בית כנסת . זה היה מבנה מפואר ונשתמרו עמודים בצורת לב. בוני הכנסייה השתמשו באבנים מבית הכנסת.

במדרון המזרחי בתוך מטע זיתים נמצאו שרידי בית כנסת נוסף. זהו בנין מרובע, בעל פתח לכיוון ירושלים, וסגנון הבניה מתאים למקובל בבתי הכנסת בגליל: טורי עמודי מקבילים, במקביל לקירות. כמו כן, נמצאה כתובת בארמית חקוקה על עמוד:" יוסה בן נחום שעשה עמוד זה, תהיה לו לברכה". במבנה יש גם שרידי במה שעליה היה מוצב, כנראה, ארון הקודש. הארכיאולוגים קבעו שבית הכנסת הוא מהמאה ה- 3 או ה- 4 לס', ושבתקופה הביזנטינית עבר בית הכנסת שיפוץ. ב- 1905 חפרו הארכיאולוגים הנריך קוהל וקרל וצינגר באתר של בית הכנסת במדרון המזרחי, וב- 1977/78 חפר באתר א. מאיירס. מהחפירות התברר ששרידי בית הכנסת הם מ- 4 תקופות בנייה, והוא התקיים מהמאה ה- 3 עד המאה ה- 6 . בית הכנסת נבנה במאה ה- 3 . הוא חרב בפעם הראשונה ב- 306 ובפעם השנייה ב- 363, בשל רעש אדמה. בית הכנסת נבנה מחדש בתקופה הביזאנטית ועמד על תילו עד רעש האדמה ב- 551 . זהו התאריך בו נהרס סופית. בחפירות באתר נתגלו 1,953 מטבעות ברונזה ביזאנטיות וקירות מכוסים פסיפס מהשלב האחרון.
יש בעיר גם בית קברות עתיק שכלל חצר שממנו הסתעפו 10 מערות קבורה, 5 מכל צד. מעל אולם הכניסה נמצא ארון קבורה(סרקופג) ובו 15 שלדים, כלים עתיקים מזכוכית, זהב וברונזה. הארכיאולוגים מייחסים את בית הקברות למאה ה- 2 או ה- 3 לס'. אבל, נמצאו במקום מנחות מהמאה ה- 4 לס', ולכן, יש המייחסים את הקברים למאה ה- 4 לס'.
יש חילוקי דעות בין החוקרים לגבי השאלה אם מדובר בקבר יהודי או נוכרי.

רבי מאיר ואביו של רבי שמעון בר יוחאי קבורים בגוש חלב. רבי מאיר היה מגדולי התנאים בדור שלאחר מרד בר כוכבא. רבי עקיבא , ממנהיגי המרד, היה רבו.

בשלהי התקופה הרומית סבלה גוש חלב ממפולת הרים, אבל, נמצאו שרידים מהתקופה הביזאנטית. כמו כן, נתגלו מערות סתר ומעברים ביניהן, מתחת למספר בתים פרטיים בכפר. משערים ששם הסתתרו לוחמים בזמן מרד בר כוכבא (132 – 135 לס' ).

התקופה הערבית- מוסלמית (640 – 1099 )

ממסמכי הגניזה הקהירית (ארכיון של מכתבים מיהודים במאות ה10 – 13 ) אנו יודעים שגוש חלב המשיכה להיות יישוב יהודי לאורך כל התקופה הערבית. הגיאוגרף וההיסטוריון הערבי אל מקדסי, שחי במאה ה- 10 בירושלים, כתב שגוש חלב הייתה עיר גדולה בימיו. ואכן, החפירות שנערכו, גילו שהיישוב גדל והתפשט לחלקים העליונים של מעלה הגבעה.

התקופה הצלבנית (1099 – 1260 )

בנימין מטודלה , התייר היהודי מהעיר טודלה ספרד, שסייר בגליל בשלהי המאה ה- 12 לס' (1170 ) הזכיר בספרו "מסעות בנימין", את הביקור בגוש חלב, ציפורי, מירון, עלמה וטבריה, שהיו ישובים יהודיים באותם ימים. הוא מצא בכפר כ- 20 משפחות יהודיות. ב- 1210/11 ביקר בגליל שמואל בן שמשון ופקד גם את גוש חלב. הוא גם ביקר בקברי שמעיה ואבטליון. גם מסמכי הגניזה הקהירית מאשרים שגוש חלב המשיכה להיות יישוב יהודי.

התקופה הממלוכית (1260 – 1516 )

לאורך כל התקופה היו יהודים בגוש חלב שעסקו בחקלאות ומסחר. בגניזה בקהיר השתמר מכתב מהמאה ה- 13 , מיהודי הגליל ונזכרת בו גוש חלב, שתושביה יהודים, בשמה הערבי, אלג'יש. ב- 1340 (עפ"י גירסה אחרת הוא ביקר ב- 1322 ) ביקר בעיר אשתורי הפרחי , בן למשפחה ספרדית מפלורנצה, שהתיישב בבית שאן. הוא כתב שבימיו קראו את המגילה, בפורים בירושלים ובגוש חלב. רבי יצחק חילו ביקר בגוש חלב זמן לא רב אחרי אשתורי הפרחי ומצא בה, לדבריו, קהילה של יהודים עשירים ובית מדרש בו למדו תלמידים רבים.
בחפירות התגלתה שכבה מהתקופה הממלוכית. התברר שהיישוב גדל והתפשט בתקופה זו במעלה הגבעה. בשכבה זו התגלו שרידי בית וחצר. כמו כן, נתגלו שרידי קירות ועמוד ששימש לבניית קשת וכן נמצאו שיברי חרסים מהתקופה הממלוכית.

תקופת השלטון העות'מאני (1516 – 1918 )

בחפירות שנערכו בגוש חלב בצפון- מזרח הכפר, התגלו 2 שכבות של יישוב מהמאות ה- 19 וראשית המאה ה- 20. בין הממצאים שנתגלו היו שרידי בניין שאחד התושבים טען שהוא עמד על תילו עד אמצע המאה ה- 20 ושרידי כדים מימי הפשה אל-פחאר.

האר"י הקדוש, שהתגורר בצפת, עלה להשתטח על קברות שמעיה ואבטליון זמן לא רב לפני מותו (1572 ) ולא הזכיר מציאות יהודים בכפר. אבל, התייר א. רוג'ה סייר בארץ בין השנים 1629 – 1634 ודיווח על ישוב יהודי בגוש חלב.

ב- 1672 ביקר בכפר התייר התורכי אוליא צ'לבי ודיווח על כפר בן 100 בתים המיושב ע"י דרוזים, שנחרב ונינטש באחת המלחמות באזור. כנראה, שבמאה ה- 17 התיישבו בכפר גם דרוזים, אבל נטשוהו בסוף המאה. במאה ה- 19 לא היו דרוזים בכפר. מאחר שהגליל סבל מחדירות של בדווים מהצפון מאז המאה ה- 16 , עפ"י מחקר של החוקר הבדווי יוסוף סועאד, יתכן שמדובר בשוד וביזה והרס שביצעו בדווים בכפר. כנראה שהכפר היה חרב מספר שנים.

בין המחצית השנייה של המאה ה- 17 לראשית המאה ה- 18 אין מידע על יהודים בגוש חלב. בראשית המאה ה- 18 התיישבו בכפר נוצרים- מרונים מלבנון, יוונים- קתולים ומוסלמים. לאחר שהכפר נושב מחדש, חזרו לחיות בו יהודים שעסקו בחקלאות ובמסחר. ב- 1812 הייתה מגיפה בגליל ויהודים מהערים ברחו לכפרים, וביניהם לגוש חלב. ב- 1837 פקדה את הכפר רעידת אדמה ו- 235 מתושביו נהרגו. אין פרטים לגבי זהות ההרוגים. ברעידת האדמה נהרסה הכנסייה המרונית. באמצע המאה ה- 19 עדיין חיו יהודים בגוש חלב והיו בעלי קרקע.

חובבי ציון היו מעוניינים ליישב יהודים בגוש חלב. ההיסטוריון יוסף ברסלבסקי כתב על חליפת המכתבים בין לילינבלום ופינסקר בנוגע לגיוס 3,000 רובל עבור כל משפחה שתתיישב בכפר, לצורך קניית אדמה, מחרשה, מזרעה, בהמות וכסף לכלכלת המשפחה עד ליבול הראשון. יש שתי גירסאות לגבי גורלה של היוזמה. עפ"י מקור אחד, הקנייה לא יצאה לפועל מכיוון שלא הצליחו לגייס את הסכום הנדרש. עפ"י גירסה שנייה, ב- 1885 רכש הרב שמואל מוהילבר אדמה באזור גוש חלב עבור חובבי ציון, בכספים שאספו יהודי פולין, אבל הקניה בוטלה.

מה היה גורלם של יהודי גוש חלב?

השלטון התורכי הכביד ידו על בעלי הקרקעות היהודים בהטילו עליהם מסים כבדים. מי שלא עמד בתשלומים, נאסר וסיכוייו לשרוד בכלא התורכי היו קלושים. הלחצים הכלכליים הביאו חקלאים יהודים לעזוב. מתוך עדותו של אילן תומא ממשפחת תומא- הכהן בפקיעין, שלא עזבו את פקיעין מעולם, מתברר, שיהודים מכל ישובי הגליל, כולל גוש חלב עברו לטבריה ולחיפה. החל מהמחצית השנייה של המאה ה- 19 התחדשה הפעילות ההתיישבותית בארץ ע"י סיר משה מונטפיורי ומאוחר יותר הבילויים ונוצרו מקורות תעסוקה בחלקים אחרים של הארץ. יהודי הגליל עברו למקומות בהם הפרנסה הייתה מצויה.

תקופת המנדט הבריטי (1918 – 1948 )

עפ"י האתר הפלסטיני היו בגוש חלב ב- 1922 , 731 תושבים וב- 1945 הגיע מספר התושבים ל- 1,090. בתקופת המנדט היוו המוסלמים 53% מתושבי הכפר.

ישראל

במלחמת העצמאות שימש הכפר בסיס ל"צבא ההצלה" של קאוקג'י. לאחר כיבוש הכפר ב"מבצע חירם", ב- 29 באוקטובר 1948 , ברחו חלק מהתושבים, בעיקר מוסלמים, ללבנון. נראה שהם חששו מנקמה על השתתפותם בפעילות הצבאית נגד צה"ל. במקומם העבירה ישראל לכפר תושבים נוצרים מרונים מבירעם ואיקרית. עפ"י עדותו של נשיא המדינה יצחק בן צבי אחת המשפחות המרוניות היא ממוצא יהודי. בביקורי בכפר נאמר לי שמדובר באחת החמולות הגדולות בכפר.

כיום חיים בגוש חלב כ- 3,000 תושבים, רובם נוצרים ורק כ- 13% הם מוסלמים. זהו יישוב משגשג מבחינה כלכלית. רוב תושבי גוש חלב הם נוצרים- מרונים. בביקור שערכתי, לאחרונה, בגוש חלב, נאמר לי שהמרונים אינם ערבים אלא צאצאי סורים- ארמים. אחד ממורי הכפר, נוצרי- מרוני ששרת בצה"ל והגיע לדרגת קצין, הראה לי את כתבי הקודש שלהם, הכתובים ארמית וגם בבית הקברות הנוצרי- מרוני, בבירעם, הוא הראה לי שהכתובות על הקברים כולן בארמית. הנוצרים- המרונים אף הקימו אתר באינטרנט הנקרא "המרכז והבית הארמי מרוני בישראל" ( Aramaic Maronite Center).

בכפר יש 3 כנסיות: כנסייה קתולית, מרונית ויוונית- אורתודוכסית. הכנסייה המרונית נבנתה מחדש, במקום זו שנהרסה ברעידת האדמה.