אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ה-ניו דיל: החקיקה בנושאים חברתיים


התמונה של רבקה שפק ליסק

זהו מאמר נוסף בסדרה על ה"ניו דיל". מומלץ לקרוא תחילה את המאמרים הקודמים:- המשבר הכלכלי 1929: התמוטטות הבורסה- התיאוריה הכלכלית של ג'ון מ. קיינס מעצבת קפיטליזם אנושי- פרנקלין דלנו רוזבלט: הניו דיל

מדיניות חברתית עד המשבר הגדול לא התערב הממשל הפדרלי בנושאים חברתיים. הטיפול בסעד ועזרה למובטלים ונזקקים אחרים, היה בידי ארגוני צדקה פרטיים והתעסוקה היתה בידי סוכנויות תעסוקה פרטיות ובידי האיגודים המקצועיים, למעט סוכנויות תעסוקה פדרליות שנועדו לספק תעסוקה למהגרים בחקלאות על מנת להביא לפיזור ריכוזי המהגרים בערים. היוזמה להקמת סוכנויות התעסוקה למהגרים יצאה מחוגי התנועה הפרוגרסיבית ומטרתה היתה לחסל את ה"קולוניות" של המהגרים ולזרז את האסימילציה שלהם ע"י פיזורם.הממשל של פרנקלין דלנו רוזבלט לא הסתפק בהסדרת יחסי העבודה במשק. השלב האחרון בטיפול בנושא החברתי היה הנחת היסודות למדיניות רווחה. הנחת היסוד של מדיניות הרווחה היתה שהממשל מכיר בחובתו לדאוג לבטחונו של הפרט בשלושה תחומים: הבטחת הפרנסה, הבטחת הבית ובטחון כלכלי. הנחת יסוד זו התבססה על העיקרון של קבלת אחריות חברתית. מאחר שהתיעוש הגביר את חוסר הביטחון ושינה את המבנה והאופי של המשפחה (בכפר דאגו לזקנים ולנזקקים במסגרת המשפחה המורחבת), מחובתה של המדינה לדאוג לבטחונו של הפרט. ההכרה בחובותיו של הממשל להבטחת רווחתו של האזרח לא התבססה רק על האחריות החברתית, אלא גם על השיקול הכלכלי שהיציבות והשגשוג הכלכלי תלויים בכוח הקנייה של האוכלוסייה, והשכבות החלשות הן בעלות השפעה על כוח הקנייה של החברה. בפעם הראשונה הכירה החברה בכך שעזרה לשכבות הנמוכות איננה חסד או חובה מוסרית בלבד , אלא אינטרס כלכלי לאומי.

עפ'י תפישה זו נקבעה מדיניות ה"ניו דיל": הבטחת הפרנסה -. עפ"י החקיקה של הקונגרס הוקמו גופים פדרליים למתן תעסוקה למובטלים. ה ,(civil works administration )cwa- ה- works progress administration ) wpa ) ,ה-conservation corps)ccc civil ) ועוד... "חוק ההבראה התעשייתית" נועד אף הוא ליצור מקומות עבודה, בעוד ש"החוק למען סטנדרטים הוגנים ביחסי עבודהfair labor standards ) “ act ) , נועד להבטיח שכר מינימום ותנאי עבודה הוגנים. הבטחת הבית - הקונגרס יזם חקיקה שאיפשרה מתן הלוואות לחקלאים כדי שחוותיהם לא תעוקלנה ע"י הבנקים והלוואות לעירוניים כדי שלא יעקלו את בתיהם, בשל אי-תשלום המשכנתה. כמו כן הוקמו גופים פדרליים, ה- ,emergency housing division ה--federal housing administration וה ,u.s housing authority- לטיפול בהבטחת הבית. הראשון עסק בבניית דירות להשכרה, והשני והשלישי עסקו בבניית דירות לתושבי שכונות העוני. כמו כן הקציב הקונגרס תקציב לשיפוץ בתים ישנים ובניית חדשים.

פרוייקטים אלה גם סיפקו תעסוקה בענף הבניין ובתעשיות הקשורות בה. בדיקת התקציבים שהוקצו למטרות אלה מראה, שאומנם הממשל קיבל , מצד אחד, את עיקרון ביטחון הבית, אך מצד שני, התקציבים שהוקצו למטרות אלה היו נמוכים, ואחוז האנשים שגרו בשכירות, או קנו דירות במחירים מסובסדים היה נמוך. ביטחון כלכלי – ב- 1935 נחקק חוק הביטוח הסוצייאלי ה- , ( social security '(act שכלל ביטוח זיקנה, ביטוח אבטלה וקצבאות לניזקקים. ביטוח הזיקנה הבטיח גימלה לאנשים שיפרשו מעבודתם בתנאי שהפרישו בתקופת עבודתם תשלומים לביטוח הסוצייאלי. החוק קבע שהתקנה תהיה בתוקף החל מ- 1942 ותשלומי הביטוח ינועו בין 10 ל- 85 דולר לחודש לאדם. כמו כן ,ניקבע שדמי האבטלה ישולמו באמצעות המדינות והתשלום לניזקקים יתחלק בין המדינות והממשל הפדרלי ויגיע בסה"כ ל- 30 דולר לחודש, כלומר ל- 360 ד' לשנה. אין ספק שהחקיקה הנוגעת ליחסי עבודה בתעשייה, החוק של 1938 לגבי סטנדרטים (flsa) וחוק הביטוח הסוציאלי היוו שינוי מהותי לטובה ביחסו של הממשל לשכבות הנמוכות. השאלה היא באיזו מידה מומשו החוקים הללו באמצעות התקציב.תשלומי הביטוח הסוציאלי:ב- 1944 נהנו מתשלומי הביטוח הסוציאלי 41.900,000. פועלים מתוך 54.200,000 , כלומר 12.700,000 פועלים לא היו זכאים לקצבת זיקנה. כמו כן, 9.300,000 עצמאיים היו זכאים לתשלום קצבת זיקנה. התשלום החודשי הממוצע למקבלי הקיצבה ב- 1945 הגיע ל- 24.19 ד', שהם 290.28 ד'.השכר השבועי באותה שנה היה 56.39 ד' לפועלים מקצועיים ו- 41.03 ד' לפועלים בלתי מקצועיים. ההכנסה הממוצעת לראש ב- 1945 היתה 1,223 ד' .דמי אבטלה:ב- 1936 השתכר פועל מקצועי 27.58 ד' לשבוע ופועל בלתי מקצועי השתכר 20.00 ד' לשבוע. רמת ההכנסה השנתית הממוצעת לנפש ב- 1935 הגיעה ל- 474 ד' .התשלום של 360 ד' לשנה פגע, ללא ספק, ברמת החיים של המובטלים.שכר ושעות עבודה: שכרם השבועי של פועלים מקצועיים עלה בהדרגה בתקופת ה"ניו דיל" החל מ- 1936 ומספר שעות העבודה לשבוע ירד, תחילה, בשל הצורך להבטיח עבודה למספר יותר גדול של פועלים, והועלה בזמן המלחמה בשל מצב החירום.

לאחר המלחמה התייצב על בערך 40 שעות בשבוע :שכר: שעות עבודה:1929 32.60 ד' 48.81932 19.48 ד' 35.11936 27.58 ד' 40.11939 30.53 ד' 37.91945 56.39 ד' 45.21948 83.52 ד' 40.6 שכרם של פועלים בלתי מקצועיים עלה אף הוא החל מ- 1936 ושעות העבודה התייצבו על בערך 40 ש' לשבוע לאחר המלחמה, אם כי צומצו בתקופת ה"ניו דיל", זמנית, כדי להבטיח תעסוקה למספר יותר גדול של פועלים: שכר: שעות עבודה: 1929 24.40 ד' 50.21932 14.48 ד' 36.41936 20.00 ד' 40.01939 22.82 ד' 38.61945 41.03 ד' 44.81948 49.88 ד' 40.7פועלים אלה, המקצועיים והבלתי מקצועיים, עבדו בתעשיות הגדולות והמאורגנות. במפעלי התעשייה הקטנים, הבלתי מאורגנים וכן בדרום, היה השכר נמוך יותר ושעות העבודה רבות יותר.אבטלה, צמיחה והוצאות הממשל:השנה אבטלה תל"ג הוצאות הממשל1931 15.9% -8.5% 4.3%1932 23.6% % -13.4 7.0%1934 21.7% +7.7% 10.8%1936 16.9% +14.1% 10.6%1938 19.0% -4.9% 7.8%1939 17.2% +7.9% 10.4%1941 12.1% 1943 44.8%1944 45.3% בדיקת הנתונים מראה את השינויים במדיניות התקציב בין תקופת הממשל הרפובליקני, תקופת ה"ניו דיל" ותקופת מלחה"ע השנייה. הממשל הרפובליקני דגל במדיניות של תקציב מאוזן וקיזז בתקציב בתקופת המשבר, הממשל הדמוקרטי נקט במדיניות של גרעון תקציבי מבוקר והגדיל במידה מסויימת את הוצאות הממשל, אבל רק המלחמה שיכנעה את הממשל להגדיל את התקציב באופן משמעותי, ללא קשר לגירעון. שיעורי האבטלה ירדו באופן הדרגתי בתקופת הממשל הדמוקרטי, אבל רק פרוץ מלחה"ע השנייה פתר את שאלת האבטלה. בין השנים 1934-1936 , תחת הממשל הדמוקרטי חל אומנם שיפור בתל"ג, אבל ערב המלחמה שוב היתה ירידה והמצב השתפר רק עם פרוץ המלחמה.השאלה המתבקשת היא האם הביאה המדיניות החברתית של ה"ניו דיל" לשינוי משמעותי בחלוקת ההכנסה הלאומית, מבחינתן של השכבות הנמוכות? חלוקת ההכנסה הלאומית:רמת ההכנסה 1929 1936 1944 מתחת ל- 1,000 ד' 16% 19% 7% 1,000 עד 1,999 ד' 26% 29% 14% 2,000 עד 2,999 ד' 26% 21% 16% 3,000 עד 4,999 ד' 19% 20% 32% 5,000 ד' ומעלה 13% 11% 31%הנתונים הללו פורסמו ע"י המשרד למפקד האוכלוסין של ארה"ב. על פי נתונים אלה השיפור ברמת ההכנסה של המעמדות הנמוכים ארע ב- 1944 ולא היה תוצאה של ה"ניו דיל", אלא של מלחה"ע השנייה. דעות החוקרים בנושא זה חלוקות: ב1953- , שנה לאחר מותו של הארולד א. אייקס ( harold i. ickes), מזכיר המדינה של הנשיא רוזבלט, ובעל תפישת עולם פרוגרסיבית, יצא לאור ספר בשם: יומנו הסודי של הארולד א. אייקס: אלף הימים הראשונים, 1936-1933). the secret dairy of harold i. ickes: the first thousand days, 1933-1936). אייקס היה בדעה שהנשיא רצה לעזור לאזרח הקטן והמשמעות של מדיניותו החברתית היתה חלוקה מחדש של ההכנסה הלאומית, כלומר, מהפכה חברתית. התיאורייה הכלכלית הליברלית הצביעה על אי השוויון בחלוקת העושר כסיבה עיקרית למשבר הכלכלי וחסידיה, ואייקס ביניהם, תמכו בתיאורייה הכלכלית של קיינס כפתרון למשבר.

הרעיון היה ללוות מהעשירים במקום להטיל עליהם מסים וכך לא לעורר את התנגדותם לתוכנית ההבראה הכלכלית. הנשיא יזם את חוקי המס של 1935 ו1936- ולדעת אנשי העסקים העלה את עלות העבודה באמצעות "חוק ההבראה הלאומית של התעשייה", חוק ווגנר ו"החוק למען סטנדרטים הוגנים ביחסי עבודה". הם האשימוהו במהפכנות. אייקס תמך במדיניות הנשיא משום שהאמין שאם לא יבוא הממשל לעזרת הרעבים, תפרוץ במוקדם או במאוחר מהפכה ועל כן מוטב לתת להם חלק מהרכוש ולהציל את השאר. אייקס קבע שהנשיא הציל את הקפיטליזם וההתנגדות של עילית העסקים למדיניותו נבעה מקוצר ראות והעדר יכולת להבין את הכוחות החברתיים בדורם. גם הכלכלן ארתור בארנס ( arthur f. baurns ) כתב ב 1953- ש"השינויים בחלוקת הכנסתנו הלאומית יכולים להיחשב כאחת המהפכות החברתיות הגדולות ביותר בהיסטוריה".הכלכלן דוגלאס ס. נורט ( douglass c. north ) פירסם ב1966- ספר בשם "צמיחה ורווחה בעבר האמריקני: היסטוריה כלכלית חדשה" (growth and welfare in the american past: a new economic history ). נורת כתב בספרו שעד שנות הששים של המאה העשרים האמינו החוקרים וגם הציבור הרחב שאכן היתה חלוקה מהפכנית מחדש של ההכנסה הלאומית בתקופת ה"ניו דיל", אבל מספר מחקרים חדשים על חלוקת ההכנסה קבעו שה"ניו דיל" נכשל בנסיונו להביא לחלוקה מחדש של ההכנסה, לטובת השכבות הנמוכות. נורת טען שהנשיא לא היה חד-משמעי בהצהרותיו השונות ובנאומו ב19- ביוני 1935 בנושא המיסוי. הקונגרס חוקק את חוקי המס ב1935- ו 1936- שהטילו מס הכנסה מתון. למעשה מדיניות המיסוי הביאה למצב שחלקים ממנגנון ההכנסה הפדרלי קיזזו זה את זה: ראשית כל, לא נלקחה בחשבון ההשפעה של המיסוי הרגרסיבי ברמה הלוקאלית והמדינתית. שנית, מימון "חוק ההבראה של החקלאות" היה מבוסס על מימון באמצעות מס רגרסיבי. שלישית, "חוק ההבראה הלאומי של התעשייה" נכשל בשמירה על המחירים, כך שהמעמסה לא הועברה למעבידים. רביעית, "חוק הביטוח הסוציאלי" מומן ע"י מס רגרסיבי על העובדים. הביטוח הסוציאלי פגע בסיכוי לחלוקה מחדש של ההכנסה מכיוון שהמעמסה העיקרית של מימונו נפלה על העובדים ולטווח ארוך המס שהוטל על המעבידים והעובדים לצורך מימונו ישולמו, למעשה, ע"י העובדים. בקיצור, המהפכה, כביכול, מעולם לא התרחשה, אך הנשיא היה קורבן לשנאה של עילית העסקים.

נורת טען שמה שה"ניו דיל" לא הצליח לעשות, עשתה מלחה"ע השנייה. הוא קבע 3 קריטריונים לבדיקת המדיניות החברתית של ה"ניו דיל": תעסוקה מלאה, צמיחה כלכלית, חלוקה מחדש של ההכנסה לגבי ה - 1/3 התחתון של האוכלוסייה: בתחום התעסוקה, ב1940- עדיין היתה אבטלה של 15% ובראשית 1941 היו עדיין 10% מובטלים. רק המלחמה הביאה בין השנים 1941 ו1942- לתעסוקה מלאה. הסיבה לכשלון בתחום זה נבעה ממדיניות התקציב, כלומר, מהעדר מדיניות של גרעון תקציבי בהיקף הנידרש עפ"י התיאורייה של קיינס. כמו כן, המדיניות התקציבית ברמה הלוקאלית והמדינתית הביאה למצב שהשלושה קיזזו זה את זה. אבל, הביטוח הסוציאלי, כולל קצבאות זקנה ודמי אבטלה ופיצויים לפועלים השפיעו לגבי העתיד ושמרו על רמת הכנסה מסויימת לפועלים בתקופות אבטלה ואינפלציה. בתחום הצמיחה, אומנם הוקמו גופים רגולטוריים לשיפור הביצוע של העסקים והיתה השקעה ציבורית בפרוייקטים שיביאו לצמיחה, אבל הבעיה העיקרית, לדעת נורת, הייתה ההרכב של הגופים הרגולטורים, שלא מילאו את יעודם לשירות הציבור אלא פעלו בשירותם של אלה שהיו אמורים להיות בפיקוח הגופים הללו. אבל, נורת הודה שאין עדיין מספיק מחקרים בנושא זה. בתחום החלוקה מחדש של ההכנסה, נורת היה בדעה שזאת היתה הכוונה של החקיקה של ה "ניו דיל" בתחום יחסי העבודה ע"י הקמת ה"וועדה הלאומית ליחסי עבודה" , "החוק למען סטנדרטים הוגנים ביחסי עבודה", הסובסידיות לחקלאות ולדיור לקבוצות בעלות הכנסה נמוכה והביטוח הסוציאלי. חלוקת ההכנסה, בניגוד לנושא הצמיחה, נעשו מחקרים רבים על חלוקת ההכנסה והמיממצאים מראים את הנתונים הבאים:חלוקת ההכנסה: האחוז מתוך ההכנסה הלאומיתהשנה 5% העשירים ביותר 1% העשירים ביותר 1925 35% 18% 1930 28% 16%1935 26% 15%1940 17% 13%1945 18% 8%חלוקת העושר: האחוז מתוך העושר הכולל1929 36% 1933 29%1939 31% 1945 22%1953 24% 1956 26%האחוז של העשירים ביותר בחלוקת ההכנסה והעושר ירד והחלוקה נעשתה פחות אי שוויוניית בתקופת ה"ניו דיל" ובייחוד בזמן המלחמה. לאחר סיום המלחמה מתחדשת העלייה באחוז העושר של העשירים ביותר. חלקו של המעמד הבינוני עלה, אך מצבם של 20% העניים ביותר לא השתנה באופן מהותי. ב1935- הם קבלו 4.1% מההכנסה הלאומית, ב1947- היתה עלייה ל5%- , אבל ב1962- שוב היתה ירידה ל4.6%- . לדעת נורת, הירידה באחוז ההכנסה והעושר של העשירים נבעה יותר מהמשבר הכלכלי מאשר ממדיניות ה"ניו דיל" והירידה בזמן המלחמה נבעה מהעלאת שיעורי המסים באורח פרוגרסיבי. אם היתה חלוקה מחדש כלשהי, היא הייתה לטובת המעמד הבינוני ולא לטובת בעלי ההכנסות הנמוכות. העידוד שניתן לאיגודים המקצועיים, חוק שכר המינימום, תשלומי הרווחה וחוקי הדיור הציבורי תרמו לשיפור מסויים, אבל השיפור היה קל ביותר, וזמני ותוצאותיו ניראו רק מאוחר יותר (תשלומי הביטוח הסוציאלי, למשל, החלו רק בשנות המלחמה ונהנו מהם רק פועלים שעבדו ברציפות ושילמו לקרן הביטוח הסוציאלי).השפעת המשבר על תפישת העולם של החברה האמריקנית -ה"ניו דיל" מסמן שינוי בגישות החברתיות של החברה האמריקנית. המשבר הכלכלי עירער את האמון ב"חלום האמריקני". בפעם הראשונה בתולדותיה חוותה החברה האמריקנית מצב שבו התמוטטו כול המערכות ומיליוני אנשים הידרדרו לעוני לאחר שאיבדו את מקום עבודם ו/או רכושם. המשבר יצר בפעם הראשונה תודעה מעמדית בקרב הפועלים והדבר התבטא בהצטרפותם בהמוניהם לאיגודים מקצועיים. המעמד הבינוני שספג מכה קשה, עם התמוטטות הבנקים והכלכלה, גילה פחות נכונות לקחת סיכונים בעולם העסקים והרדיפה אחר העושר פינתה מקומה, לפחות זמנית, לשאיפה לביטחון כלכלי באמצעות תעסוקה בתאגידים עם משכורת.( במאמרים הבאים יובאו דעות חוקרים נוספים).

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק