אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הר חורב - מוצא השבטים ד


לפני כ-15 חודשים פירסם אתר אימגו שלושה חלקים מעבודתי "מוצא השבטים". בשל גודל העבודה אין האתר מסוגל להציג את כולה. בחרתי את הפרק הדן בהר-חורב כפרק אחרון מעבודתי אשר יוצג באימגו מכיוון שאני משוכנע שנתתי תשובות נכונות לשתי שאלות המפתח: מה מחפשים? ואיפוא מחפשים? מכאן שאנו נמצאים במרחק נגיעה מזיהויו של הר-חורב ופירסום פרק זה מוצדק כיוון שהוא יכול לתרום לצעד הבא המתבקש והוא לקום לחקור ולהוכיח. בנוסף לפרק "הר חורב" הוספתי את הפרק "התיזה הגדולה". הקושר את כל האירועים ללא הוכחות וזאת כדי לתת לקורא את התמונה הכוללת לאותו אירוע אדיר שאירע, ואשר רישומו מפוזר בתנ"ך כולו.

ההוכחות בפרק "הר חורב" עוסקות בשתי שאלות המפתח שצוינו, אולם שאר ההוכחות כמו הקשר לחורבן סדום, מכות-מצרים וכו' מפוזרות בעבודה "מוצא השבטים" כולה. מומלץ לכן לקורא לקרוא את העבודה כולה והיא מפורסמת באתר הזה קוראים המעונינים בכך מוזמנים להתקשר אלי ל-דו"אל או אף טלפונית לטלפון 03-9327631. אני מבקש רק מקוראים הבוחרים להתקשר אלי לקרוא את העבודה כולה.

התיזה הגדולה

קישור כל התופעות יוצאות הדופן שבתנך, המכונות גם ה"ניסים" מעלות שכולן הן בעצם מופעים שונים של אותו האירוע. נסכם כעת את כל התופעות במרוכז. מכיוון שהתופעות מפוזרות בספרים השונים, ומכיוון שהתרגלנו להתייחס לתנך כאל רצף מאורעות כלומר כאל ספר היסטוריה, הרי שכדאי כבר בשלב זה להבהיר שהתנך הוא תוצר של שני שלבים ,שלב הכתיבה ושלב העריכה. הכותבים כתבו את סיפורם על פי מקורות ומסורות שבעל פה ובכתב, ואילו העורכים ערכו את החומר כהבנתם, בחלקו העריכה היא על פי פרשנותם לחומר, ופרשנות יכולה להיות גם שגויה, ובחלקו היא מכוונת, כלומר הם התכוונו שכך נבין ונקבל את הסיפור שלפנינו.

תאריך האירוע איננו ידוע אולם הוא ניתן לקביעה על פי ממצאים ארכיאולוגיים וגיאולוגיים. יום האירוע הינו העשרה לחודש ניסן. תאריך זה מוזכר בשני מקומות, בספר יהושע זהוא יום חציית הירדן, ובספר שמות התאריך מוזכר בהקשר למכת הבכורות.

האירוע הינו שילוב רעידת אדמה יוצאת דופן בעוצמתה, עליה כתב משורר תנכי את המילים "ההרים רקדו כאלים" (וכן גם בשירת דבורה "ארץ רעשה") ושל התפרצות וולקנית שנגרמה בשל רעידת אדמה זו. הענן הוולקני שנוצר בהתפרצות זו שקע על הארץ והותיר לנו מספר סיפורים.

המופעים של אפקט רעידת האדמה הם חורבן יריחו וחסימת זרימת הירדן, כאשר אותה החסימה מופיעה בספר יהושע בסיפור חציית הירדן, ובספר שמות זהוא אירוע בקיעת ים-סוף

המופעים הקשורים בהתפרצות הוולקנית הינם הארת הלילה, כאשר אותו האירוע מוזכר בספר יהושע בתיאור הקרב נגד מלכי האמורי, ואילו בספר שמות האירוע מוזכר בהקשר לחציית הים. הענן הוולקני שריחף בשמים וגם שקע על פני הארץ השאיר לנו את סיפור חורבן סדום ואת מכות מצרים. על פי מסקנות עבודה זו סדום היא יריחו והסיפורים על חורבן סדום ויריחו הן שתי גרסאות של אותו האירוע. חשיבות זיהוי זה היא בכך שבסיפור יריחו בולט מאוד נושא רעידת האדמה, ואילו בסיפור סדום בולט מאוד נושא הענן הוולקני ששקע עליה.

מכות מצרים הינן מופעים שונים של אפקט הענן הוולקני ששקע, כאשר בחלקן האפקט הוא ישיר, בחלקן עקיף, ובחלקן הקשר קשה ואינו ברור. הברד שירד על מלכי האמורי בספר יהושע הוא אותו הברד המוזכר בספר שמות כמכת הברד. גם סופת-הגשמים בהר-סיני המוזכרת בשירת-דבורה יתכן והיא שווה הערך המדברי של הברד שירד באיזורים צפוניים יותר.

העלאת המופעים השונים על המפה הבסיסית של הערך "מצרים" שבעבודה זו מסבירה היטב את הקשר שבין כל האירועים וכן גם נובע ממפה זו שמקור ההתפרצות הוולקנית אינו רחוק במיוחד, שכן ענן וולקני יכול לבוא ממרחקים גדולים אולם האור מוגבל במרחקו, ולכן מקום הגיוני למקור ההתפרצות הוולקנית נמצא בצפון-מזרח ים-המלח. מהתיעצות עם גיאולוג הוצע מקום מתאים כזה והוא נמצא בוואדי זרקה-מעין שבירדן. נושא זה ניתן להוכחה והוא ממתין לחוקר שיבצע עבודה זו.

ישנה אפשרות לקשור להתפרצות זו גם את אירועי הר-חורב/שעיר שכן הפסוק "וזרח משעיר למו", וכן גם "וההר בוער באש עד לב השמים" ניתן לקושרם ל"שמש בגבעון דום". במקרה כזה היה המסלול שבו הלכו בני-ישראל צמוד לים המלח, ולא על גב ההר כפי שהוצע לעיל.

יתכן שמלבד התיזה הגדולה הקושרת את כל המופעים שהתרחשו פה בארץ והמוזכרים בתנך ניתן לחוש שרעידת האדמה זיעזעה את כל המזרח-התיכון, אולם אז איננה בהכרך נקודתית בזמן. לרעידת אדמה זו ניתן אולי לייחס את סיפור חורבן מגדל-בבל, ואת תפוצת העמים שקשורה אולי לאירועים גיאולוגיים קיצוניים במזרח-התיכון. יתכן שברעידות אדמה אלו היו מספר התפרצויות וולקניות, כאשר שתיים ידועות לנו והן בג'בל דרוז שבבשן ושל ההתפרצות הוולקנית שבאי סנטוריני. עליהן יש להוסיף את ההתפרצויות המוזכרות בעבודה זו והן ההתפרצויות שבירדן ושל הר-בשן שבבשן, המזוהה עם הר-הליג'ה. התפרצויות וולקניות אלו יכולות להסביר אולי שינוי אקלימי, שיכול מצידו להסביר את אירוע המבול שעל פי עבודה זו הינו הצפות ענק באגן הפרת, ושל נדודי עמים רבים שהיו בעת ההיא.

בספר שמות ג' א' נאמר "ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדין, וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חרבה", והרי ההגיון מחייב שהר חורב נמצא באזור נדודי המדיינים, כלומר במדבריות המזרח יחסית לכנען, ואזור מואב מתאים היטב להנחה זו.

ניתן להרחיב מסקנה זו בצעד לוגי נוסף, והוא שהר-חורב במקורו הוא ממורשת מדיינית, ורק עם הגעתם של שבטי-ישראל אל אזורי המחיה של המדיינים אומץ הר-חורב כהר מקודש על-ידי שבטי-ישראל, כלומר כתחליפו של הר-סיני. כן ישנה האפשרות שהר-חורב כונה על-ידי בני-ישראל בשם הר-סיני בשל השלכת מסורות הר-סיני על הר-חורב. יש לכן צורך לנהוג בזהירות רבה בקריאת פרשיות הקשורות בהר-סיני שכן לפעמים הכוונה להר-חורב ולפעמים להר (הרים)-סיני שונה. אפשרות אחרת להחדרת מורשת הר-חורב למורשת עם-ישראל היא שמורשת זו היא כולה ממורשת המרכיבים המדייניים שחדרו לעם-ישראל. במקרה כזה לא רק ציפורה אלא גם משה (מסיפורי משה במדיין) היא דמות ממורשת מדיינית, אשר שולבה בדמותו של משה, בדומה למגמה הכללית בספרי התורה, והיא ליצור דמויות-על תנכיות, המאגדות דמויות ממורשת הרכבו של עם-ישראל כולו. וראה הדיון על משה שעלה להר-נבו שזוהי דמות ממורשת שבט ראובן.

שני פסוקים מתארים את המסע מהר-חורב לקדש-ברנע. לפי דבר' א' ב' "אחד עשר יום מחורב דרך הר-שעיר עד קדש ברנע". מכיוון שהר-שעיר הוא הר הנגב הישראלי הרי שרואים פה ברור מסע ממזרח מערבה, וכבר קנה המידה של אחד-עשר יום הליכה נותן תחושה שהר-חורב נמצא ממזרח לערבה. מכיוון שאליהו הלך מבאר-שבע להר-חורב במשך 40 יום, הרי שיש פה בעיה של סדר גודל בין שני הפסוקים. באם נניח שאליהו הלך רגלית, ואילו הפסוק המדבר על מסע בין 11 יום מדבר על מסע שיירת גמלים, הרי ששני הפסוקים הם שווי ערך למסע בין 300-400 ק"מ, המאפשר הגעה עמוק לתוך שטח ירדן, ואין כל בעיה של סדר גודל.

מיקומו של הר-חורב ממזרח לים-המלח נובע גם מהקשר לפסוק א' "בעבר הירדן.." ומפסוק ה' "במואב", והרי ההגיון אומר שפסוק ב' הוא המשכו העניני של פסוק א' כלאמר שהוא נמצא לא הרחק ממקום הימצאם.

מפסוק דבר' א' ה' נובע באופן ברור שהר-האמורי הוא יהודה ושומרון, וזה נובע גם מציטוטים נוספים.

מהקבלת הפסוק "אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר-פארן" חב' ג' ג' לפסוק "...וזרח משעיר למו, הופיע מהר-פארן" דבר' לג', עולה הזהות תימן-שעיר.

יתכן שגם הר-פארן הוא שם נוסף להר-חורב, ובכל אופן הערך "פארן" מוזכר בדבר' א' א' בקרבת מקום הימצאם, ואסור בשום אופן לערב עם רוב הציטוטים בערך פארן הקשורים לנגב הצפוני-מערבי שלנו ולחצי האי-סיני.

גם הביטוי "ומתימן תחת אשדות הפיסגה" יהו' יב' ג' שהיה משהוא ממשי (ישוב?) בבקעת-הירדן בעל השם תימן ואותו משהוא יכול להיות קשור ל"אלוה מתימן יבוא" של חבקוק.

לפי דבר' א' יט' "ונסע מחורב…דרך הר האמורי…ונבא עד קדש ברנע". מכיוון שהר-האמורי הוא הרי יהודה ושומרון, הרי שמתקבל פה מסע מהר-חורב, חצית הירדן במעבורות, חצית הרי יהודה ושומרון, והדרמה דרך שפילת החוף עד קדש-ברנע.

צירוף שני הפסוקים מצטלב ממזרח לים המלח, כאשר פסוק אחד עוקף את ים-המלח מדרומו דרך הר-הנגב, והשני עוקף את ים-המלח מצפונו דרך הרי יהודה, ומסקנה זו זהה למסקנה שהגענו מקודם, שהר-חורב נמצא במדבריות המזרח יחסית לכנען. למעשה הפסוק המדבר על הליכה בת 11 יום מהר-חורב לקדש-ברנע תחילתו בקביעה שבני-ישראל נמצאים "...בעבר הירדן בערבה...", והרי מסקנה לוגית ישירה מקביעה זו היא שהר-חורב נמצא לא הרחק מערבות-מואב.

גם הפסוק "נלכה דרך שלושת ימים וניזבחה.." שמ' יא' טו' אשר נדון בקשר לטקס הברכה והקללה יתכן וניתן למשכו לכיוון הר-חורב, (כל זאת בהנחה שהם הלכו להר מקודש כלשהו, ולטקס מסורתי כלשהו. קשה להניח שהליכה מאזור היבוק להר-חורב נמשכה שלושה ימים בדיוק, אולם אם נניח שזהו מטבע-לשון להליכה קצרה יחסית הרי שהדבר אפשרי.

לפי דבר' לג' טו'-טז' נאמר "ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם. וממגד ארץ ומלאה ורצון שכני סנה". ברכה זו נאמרה על יוסף, ולכן יש פה קשר ברור הן בין יוסף להררי קדם והן לסנה, ויתכן שניתן להקיש מכך שהסנה נמצא בהררי-קדם כלומר ממזרח לכנען. וראה דיון נוסף בנושא הסנה בהמשך.

בתה' סח' לד'-לה' נאמר "לרכב בשמי שמי-קדם …תנו עז לאלוהים על ישראל…נורא אלוהים ממקדשך אל ישראל". המסקנה מפסוקים אלו זהה למסקנה מהנאמר קודם שכן שמי-קדם מקביל להררי-קדם, כלומר מזרחית לכנען, וגם האלוהות "אלוהים" היא האלוהות של "ישראל", וזה תואם בצורה מלאה את הקשר שבין שוכני-סנה ליוסף. בדיון נפרד הגענו למסקנה שהאלוהות יהווה רכבה על כרובים, אלו רכבו על ענן, ואילו הענן מצידו הוא ענן וולקני. מניתוח זה עולה באופן ברור שבשמי קדם מיתמר ענן וולקני.

לפי במד' כג' ז' עולה ש"הררי קדם" הם מואב, ומרחבי החיפוש יכולים להתמקד באזור זה, אם כי יתכן שהמושג "הררי קדם" הוא מושג רחב ידיים כמו המושגים "מדבר", "נגב" וכו' ואין להיתפש לאזור מואב דווקא.

נראה שבתקופת המקרא (המלוכה) גם מקומו של הר-חורב כבר לא היה ידוע לעם-ישראל וגם סימן זה יכול להצביע על מואב כמקום הגיוני למיקומו של הר-חורב, שכן בני-ישראל כבר הפסיקו להגיע לאזורים אלו, ולכן נשכח מקומו בהדרגה. יתכן שסיבת השיכחה של הר-חורב נובעת שאין מדובר בהר פעיל המתפרץ מידי פעם, אלא באירוע חד-פעמי של התפרצות הנובעת מרעידת-האדמה היוצאית דופן בחוזקה.

כך מפורט בדברים ט' כא' שלרגלי הר-חורב היה מעין מים זורם ליד מקום חנייתם של בני-ישראל, ותיאור זה אינו הולם אף לא אחד מהרי מדבר-סיני של היום. לעומת זאת אם נניח שמקום החניה של בני-ישראל היה ליד נחל שלרגלי הר-חורב, זה מחזק את זיהויו של הר-חורב בהר-מואב, והנחל שבו מדובר אפשר שהוא נחל-ארנון, שהוא נשפך לים-המלח בערך במרכזו, והוא מאפשר לכן את שני הפסוקים שצוטטו מספר דברים. וראה בהמשך הצעה שמדובר בנחל זרקא-מעין.

כפי שעוד ידון, מסע יציאת-מצרים עקף את ים-המלח ממזרחו, דרך רמת-מואב, כך שגם שיקול זה מאפשר הכללת מאורעות הר-חורב (ולא הר-סיני) בהקשר למסע המדבר שלאחר יציאת-מצרים. וראה בהמשך על הציטוטים בהקשר להר-שעיר בשירות משה ודבורה, המצביעים בפירוש על מזרח הערבה כמקומו של הר-שעיר.

ראה בהמשך את ההשוואה של מעשה העגל לפרשת בעל-פעור. באם נכונה ההשערה של קשר זה, כי אז הם מתרחשים מן הסתם באותו המקום, ואילו על פרשת בעל-פעור נאמר במפורש שהיא מתרחשת במואב.

במקומות רבים מוזכר הר-חורב (אולי גם הר-סיני) בהקשר לאש, עשן וקולות למשל "את הדברים האלה דיבר יהוה אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול." (דבר' ה' יח'), וכן גם "ותעמדון תחת ההר וההר בוער באש עד לב השמים חושך ענן וערפל" (דבר' ד' יא') וכן גם (דבר' ד' יב'), (דבר' ד' טו'), (דבר' ד' לג'), דבר' ה' ה'), ב-מל"א יט' יא'-יב' גם כן מתואר גורם הרעש והאש בהר-חורב, ועוד. יתכן גם שיש להוסיף לציטוטים אלו את הסנה הבוער באש, ואז הסנה איננו שיח כפי שמקובל לחשוב אלא דווקא תיאורו של הר-געש פעיל, מה עוד שאלוהים נגלה למשה בלבת- אש מתוך הסנה, ויתכן מאוד שפירוש המילים "לבת-אש" הוא בדיוק כפירושם בימינו, ואז פירוש המלה "סנה" הוא רק לועו של הר-הגעש. אירוע הסנה מתרחש בהר-חורב ואילו הנאמר בספר שמות יט' יח'-יט' מדבר על הר-סיני "והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יהוה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאוד". מהיותם של ההרים סיני וחורב מתוארים כהרי-געש נובעת אחת משתי המסקנות, האחת שמדובר באותו הר ואז הר-סיני שבספר שמות הוא הר-חורב. אפשרות שניה היא שמסורות הר-סיני צפוני שהוא גם הר וולקני הואצלו על הר-חורב, במקרה כזה יש צורך לחפש את הר-סיני הוולקני באזורים פוטנציאליים נוספים, ועל כך ראה דיון בפרק "הר-סיני". כדאי מאוד לבחון את הציטוט מתהילים יח' ח'-ט' "ותגעש ותרעש הארץ מוסדות השמים ירגזו ויתגעשו כי חרה לו. עלה עשן בעפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו". גם ציטוט זה מזכיר מאוד פעילות וולקנית, ופה רואים גם שהאש יוצאת מפיו של האלוהים, כן ראה הדיון על הפסוק "מפיו לפידים יהלכו" אשר באיוב, אשר נראה ששניהם מתארים את אותו הדבר בדיוק. כן כדאי לשם לב לפועל "געש" שבפסוק, וראה הדיון על הר-געש, הישוב געש ונחלי-געש להלן. האם יתכן שהסנה איננו רק לוע של הר-געש (חורב) אלא פיו של האלוהים עצמו. כן כדאי לשם לב שהענן איננו ערפל, ויתכן שמדימויים אלו של ההר העשן צמחו הדימויים של הרכיבה על הענן. באם הענן איננו ערפל כי אז ישנה האפשרות שהערפל הוא אובך הנובע מהפעילות הוולקנית, במקרה כזה יתכן שההר הוולקני המבוקש הוא הר צפוני הנמצא באזורים עשירי עננים, וראה הדיון על שירת-דבורה בה מתואר הר-סיני כהר גשום ביותר. לגבי ההתגלות האלוהית בהר-סיני (חורב?) לפני העם כולו יתכן שמדובר פשוט בהתפרצות וולקנית. והשבט שהביא את מורשת ההתגלות תוך כדי ההתפרצות הוולקנית חייב להיות (עפ"י מודל השגרה) שבט שחי בסביבתו הקרובה של הר זה תקופה ממושכת ביותר, ואת זאת יש לייחס לאחד משבטי ישראל, או אולי קיבלו שבטי ישראל מורשת זו מעם מקומי כגון מהמדיינים. היותו של הר-חורב הר פעיל וולקנית נותן הסבר פשוט וטבעי גם למסופר שעל העם נאסר לעלות להר זה שכן יתכן שהיה מדובר בסכנת-נפשות כפשוטו הנובעת מהפעילות הוולקנית. וראה גם הדיון על האפשרות שסדום חרבה משקיעת מוצרי התפרצות וולקנית עליה, כך שהיותו של הר-חורב הר פעיל וולקנית פותר בעיה זו אם כי ישנה כמובן האפשרות שהיה יותר מהר וולקני פעיל אחד באזור.

בברית בין הבתרים לוקחים חלק תנור עשן ולפיד אש, נראה שמדובר באחת מהשתים או שהתנור והלפיד מסמלים הר-געש או שכל אותו מעמד הוא גרסתו של ספר בראשית של מעמד הר-סיני. מלבד תנור-העשן ולפיד האש, גם המילה "לפיד" משותפת למעמד הר-סיני "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים", ונראה שהמילה "לפיד" בציטוט זה פירושה להבה-וולקנית, וראה גם הדיון לעיל שהחושך משותף לשני המעמדות, כן יש בשני מעמדות כריתת ברית והבטחה על הארץ, כך שבהחלט ניתן להגדיר את ברית-בין-הבתרים כגירסת ספר-בראשית למעמד הר-סיני.

בעבודה זו הובאו מספר דוגמאות על מקומות חשובים לשבטים מארצות מוצאם, אשר כינו עם התנחלותם בארץ שמות אלו בתחומי נחלתם. הר בשם הר-חורב אין בתחומי כנען, אולם הר בשם "הר-געש" היה בתחומי נחלת שבט אפרים (יהו' כד' ל', שופ' ב' ט'), וכן גם "נחלי-געש" (שמ"ב כג' ל') המצויים בקרבת הר-געש שלעיל. יישוב בשם "געש" מוזכר אף הוא במסורת התלמודית, והוא ממוקם כנראה על או בקרבת הר-געש. יתכן מאוד שבשמות אלו יש רמז ברור להר-געשי כהר חשוב למי משבטי ישראל מחוץ לכנען. הקשר לשבט אפרים מרמז שהר כזה חייב להיות הר דרומי, והר-חורב מתאים להיות הר מקודש כזה, שכן אזורי אדום ומואב היו בתחומי נדודיו של שבט אפרים.

כדאי לקשור לדיון כאן גם את הביטוי "שכני סנה" דבר' לג' טז' שנאמר על יוסף. הביטוי איננו ברור אולם הוא קושר את יוסף לאזור מסוים הקשור בסנה. אפשר לראות גם בנתון זה קשר שבין שהותו של שבט אפרים בסביבות הר-חורב, ושהסנה הוא או שם נוסף להר-חורב או רק לועו הגעשי של הר-חורב. ישנה אפשרות שהכוונה כאן היא ל"הר-געש" שבנחלת אפרים אשר נידון מקודם וזה מחזק את האפשרות שהסנה הוא שם נוסף להר-חורב.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יאיר קורן