אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מסע אל ימים רחוקים - ערב ראש השנה תשיז


התמונה של רמי נוידרפר

מסע אל ימים רחוקים – שנה טובה, ברוכה הבאה תשי"ז!!!

כ"ט באלול תשט"ז , ערב ראש השנה תשי"ז, נפל בשנת 1956 ב5 בספטמבר. העולם חוזר למניין "נורמלי של השנים, שכן חלפו עלינו שתי שנים שבהן שונה שם השנה מטעמי מסורת. לא הייתה לנו שנת תשי"ה, וגם לא תשי"ו, שכן שמות כאלה, רחמנא ליצלן, כוללים בתוכם צירופי אותיות – י"ה וי"ו הקרובים מדי לשם המפורש[1]ובכן, בכתבה זו נחזור אל ערב ראש השנה תשי"ז ונקבל מושג על המצב המדיני, הכלכלי, החברתי, והפוליטי, באותם ימים רחוקים, במיוחד כפי שהם משתקפים בברכות ראש השנה של אותם ימים.

נקדים ונאמר כי הדבר הבולט ביותר לעין בבואנו להתבונן בימים ההם, זה הצניעות הכמעט ספרטנית המלווה בפטריוטיזם מחד, והקרבה ליהדות ולמסורת, גם של מי שנחשבו "שמאלנים" ו"חילונים", מאידך.

עיתון "דבר" – בטאון ההסתדרות, היה אז אחד העיתונים הנפוצים במדינה. העיתון , שביטא את עמדת השלטון הבן גוריוני, לא היה פלורליסטי במיוחד בהשקפות בוטאו בו, ואולי לא מעניין במיוחד מבחינת עיצובו הגרפי ותוכנו העממי, אולם הוא נכפה הר כגיגית על מאות אלפי עובדי המשק ההסתדרותי לגווניו, וחברי ההתיישבות העובדת, והיה אפוא עיתון רב תפוצה.

גיליון "דבר" של ערב ראש השנה יצא במהדורה מורחבת במיוחד, 26 עמודים!!! יחסית לגדלו של העיתון בימי חול, 6 עמודים בלבד, היה זה גיליון ענק, גיליון חג, גיליון עשיר בתכנים תרבותיים וספרותיים, ובמיוחד במודעות ברכה לקראת החג, שכל גוף שמכבד את עצמו טרח לפרסם באותם ימים.

והימים ימי מלחמה. רוחות מלחמה מנשבות באוויר, ותוך שבועות ספורים תמצא עצמה מדינת ישראל הצעירה מעורבת במלחמת ברירה יזומה, מלחמה שבה קשרו בחשאי לפתוח המעצמות הדועכות – בריטניה וצרפת, בסיועה של ישראל, מלחמה נגד מצרים, שתביא לתוצאות מרחיקות לכת בזירה הבינלאומית, התפוררותן הסופית של האימפריות הקולוניאליות של צרפת ובריטניה, וביסוסן של ברית המועצות וארצות הברית כ"שתי המעצמות הגדולות"

באותו יום, ה5 בספטמבר, התרחש, הרחק מעיני העיתונות, ארוע חשוב מאד. גנרלים מצבאות בריטניה וצרפת התכנסו לפגישה חשאית בשדה התעופה "מייזון בלאנש" שבאלג'יר, כדי לתאם את פלישתן המתוכננת למצרים, כדי להשתלט מחדש על תעלת סואץ ולהפיל את משטרו הפרו-סובייטי השנוא של גמאל עבדול נאצר. הפלישה המתוכננת עמדה להתבצע בסיועה החשאי של ישראל הקטנה. על ישראל הוטל התפקיד של פלישה לסיני בתואנה של הפסקת פעילות המסתננים. בריטניה וצרפת, כך תוכנן, יוציאו אולטימאטום ל"שני הצדדים" - התוקפים הישראלים והמגינים המצריים, לסגת מתעלת סואץ, ומשיסרבו המצרים, יפלשו צבאות בריטניה וצרפת למצרים, ישתלטו על התעלה, ויפילו את שלטונו של נאצר.

הרוח החיה בתיאום הקנוניה האנגלית-צרפתית-ישראלית, הייתה לא אחר מאשר סגן שר הביטחון, הפוליטיקאי הצעיר והמבטיח, שמעון פרס.

לישראל, חשוב לציין, הייתה סיבה טובה מאד לחוש מאוימת. לא רק שנמנע מספינותיה חופש התנועה בתעלת סואץ ובמיצרי טיראן, לא רק שמסתננים זרעו טרור מדי לילה בעריה ובכפריה, אלא גם ובעיקר, חשה מאוימת מהצטיידותה המהירה של מצרים בנשק סובייטי.

נחזור מהרקע הכללי , אל היום הספציפי הזה בחיי המדינה הצעירה, הסתדרות העובדים, מפלגת פועלי ארץ ישראל והמוני העמלים, ונראה מה מתרחש בערב ראש השנה תשי"ז.

כותרת העיתון מבשרת , ליודעי ח"ן, את הבאות "אילת לויד על המשבר בסואץ" אילת אינה אילת הדרומית שלנו, אלא אליהו אילת , שגריר ישראל בלונדון, שנפגש עם שר החוץ הבריטי סלווין לויד לפגישה שתוכנה חשאי, כדי לנסות ולתאם עם האנגלו-צרפתים את הלחץ על נאצר, שהלאים את תעלת סואץ, כדי שיסכים לפתיחתה לפני ספינות כל האומות, לרבות ישראל. עמדת בריטניה וצרפת, מבשר לנו העיתון, אינה מתואמת עם ארה"ב.

ארה"ב מצידה ניסתה להרוויח רווח פוליטי מהמשבר ומציעה, כך מבשר העיתון, לממן את הקמת הסכר באסואן , במקום ברה"מ, אם יסכים נאצר לפיקוח בינלאומי על התעלה.

ועוד בכותרות – "ישראל מחזירה את הפניגיאה לחיפה". הפניגיאה, (היום אולי היו מאייתים את שמה "פנגיאה"), הייתה ספינת משא יוונית שנחכרה לכאורה על ידי ממשלת ישראל כדי להוביל מטען מלט מחיפה לאילת, נועדה בעצם לשמש ככלי ניגוח פוליטי נגד נשיא מצרים הקולונל גמאל עבד א נאצר. הספינה נשלחה לעבור בתעלת סואץ כדי להוכיח לעולם שנאצר אינו מקיים את התחייבויותיו ואת החוק הבינלאומי. ובכן, אחרי שעגנה הפניגיאה שלושה חודשים בפורט סעיד, החליטה ממשלת ישראל להחזירה לנמל המוצא ולהתלונן בפני האו"ם כי "במעשה זה הפגין הקולונל נאצר בצורה שחצנית כי הוא מזלזל בהחלטות האו"ם..."

דבר נשיא המדינה

נתחיל בברכות החג. כבוד נשיא המדינה, יצחק בן צבי, מברך את עם ישראל לראש השנה ומתייחס למצב הקשה :"שונאינו אשר שתו עלינו מסביב, נקבצו יחדיו, עשו יד אחת נגנו בשנה זו, כשה מקבלים עידוד ממעצמות אדירות המציידות אותם בנשק ובכלי משחית מאיכות מעולה ובכמות עצומה... אולם, אומר הנשיא ומצטט את דברי הנביא "עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עימנו אל".

דבר דבר

במאמר חגיגי לכבוד השנה החדשה סוקרת מערכת דבר את ההתרחשויות בכל תחום. היא מברכת את "ממשלת הפועלים הקואליציונית בראשות ד. בן-גוריון", את הכנסת שגיבשה "תוכניות והוראות לשעת חירום" ואת העם בציון על "התנועה ההמונית המאורגנת מן הערים והמושבות לביצור יישובי הספר"דבר סיגריות מגידו

ברוח הימים הפטריוטיים ההם, ובטרם הופנמו סכנות העישון, מעטרת את העמוד הראשון מודעה גדולה של סיגריות מגידו של האחים בז'רנו , 20 סיגריות ב500 פרוטה, המברכת את עם ישראל בשנה טובה ומסבירה מהו "פילטר למופת"... שימו לב לשמן הפטריוטי של הסיגריות, המייצג שיבת עם ישראל לארצו ולחותם "לשמע עבד ירבעם" , הידוע, המייצג קשר בל יימחה בין ישראל הקדום למעשן העכשווי.

דבר תנובה

גם קונצרן תנובה, אז קואופרטיב, מאחל שנה טובה לעם בישראל ול"משקים חבריו", מאז הופרטה תנובה והניבה רווחים של מיליארדים למשקי החלב בהתיישבות העובדת, ורווחי עתק לקונצרן ההשקעות הרוכש.. ממשלת ישראל ומשרד החקלאות הגנו כל השנים על האינטרסים של הרפתנים, ומאפשרים להם, מאז ועד היום, לגבות מהצרכן הישראלי מחירים אסטרונומיים על החלב שהוא שותה. חזרתי עכשיו מספרד וראיתי כי מחיר החלב בחנויות הוא פחות מחצי ממחירו בארץ, מחיר הביצים, כשליש, ומחיר היין, פחות מרבע.

דבר שמואל הוגו ברגמן

מאמר מרתק במיוחד הוא מאמרו של שמואל הוגו ברגמן לכבוד החג. ברגמן, הוגה דעות חשוב, לא דתי, מצר על ירידת משמעותם של הימים הנוראים בקרב הציבור הלא דתי, וקורא להחייאת מושג הציפיה לגאולה כמוטיב מרכזי של ראש הנשה ויום כיפור. לא ארחיב, מומלץ לכם לקרוא

שנה טובה – סע לבית הבראה

דבר הפועלים היציבים והקבועים

אני מוכרח לומר שברכה זו מסקרנת מאד. מה שאני חושב זה שאפילו בחברההסתדרותית כמו סולל בונה, האמונה לכאורה על זכויות העובד, היו "פועלים יציבים וקבועים" והיו כאלה שפוטרו חדשות לבקרים, כדי למנוע מהם לקבל את הזכויות המגיעות להם על הפי החוק והצדק. תקנו אותי אם אני טועה...

דבר טמפו

איפה הוא , הבקבוק שחמוקיו כחמוקי עלמה שופעת, וטעמו הנפלא, היה קיים מן הסתם, רק בדמיונות ילדותנו בחומו המהביל של הקיץ? ניסיתי מכל מין ובחרתי?

דבר החבתן

איפה היא שכונת שובע? איזה שם מרתק היה לה לשכונה הזו , שכונת צריפים ששכנה על גדות ואדי מוסרארה, ונשטפה לימים מן העולם בעלות נחל איילון על גדותיו. בכל אופן, יצרן החביות אדון דוברובסקי מברך את הוריו שהביאוהו עד הלום, ואת כל הבאים עמו בקשרי מסחר בברכת שנה טובה. רוצים חבית לייצור חמאה? סורו ללה גארדיה 6 בתל אביב ובחרו לכם חבית טריה, חשה ונוצצת.

דבר החבר של סבא שלי ז"ל.

זַגֶּל – כך כינה אותו סבא שלי. מאיר זגל היה בעליה של חנות לבדי ריפוד ברחוב הרצל בת"א. קשיש פולני ,בן עיירתו של הסבא ליפא זצ"ל, הנה גם הוא מגיע, מתהומות הנשייה, לברך אתכם חברים יקרים בשנה טובה

מה בקולנוע?

המחזה הגועש מלא העדינות ומלא הרגשנות הפראי ומלא ההוד מלא החדווה ומרטיט הלבבות, לא פחות!!! קבלו את מיסטר רוברטס!!

ולסיום - דבר מרכז המפלגה

כך חולפת תהילת העולם. מפלגת פועלי ארץ ישראל, מפא"י ההיסטורית, מפלגה שהוליכה אתהישוב בארץישראל , שהקימה את המדינה, שהובילה מהלכים כבירים של חלוציות ובניה, מסיימת את חייה בימים אלהכצל חיוור של מפלגות הימין, כעוד מפלגה של הון ושלטון. היו ימים אחרים.

[1]אני תוהה כיצד משתמשים אחינו שלומי אמוני ישראל במילה הבנאלית "היה", אולם אז אני מזכיר לעצמי שמן הסתם הם דוברי ידיש

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר