אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

זיכרון ונשייה – התגלית המדהימה של מגילות קומראן על פי רחל אליאור (חלק ג´ בסדרה)


התמונה של רמי נוידרפר

כפי שכתבנו בחלקים הראשונים (חלק ראשון,חלק שני)של סדרת המאמרים על מגילות ים המלח, נכתבו המגילות, לדעת רוב החוקרים, על ידי כת האיסיים ששכנה בחורבת קומראן. המגילות מציינות את מנהגי הכת הנשכחת הזו והפולחן שהיה נהוג בקרבם.

כפי שצוין במאמר השני בסדרה, יש חלופות לגישה הזו. אחת מהן לפחות, שיותר ויותר חוקרים מאמצים לליבם, צופנת בחובה תגלית מרעישה, לא פחות, על אודות שינוי מהפכני שעבר על המסורת היהודית מתחילת התקופה החשמונאית, ועל מסורת יהודית אלטרנטיבית, עשירה, מרתקת , ורבת שנים, מסורת של נבואה, כתבים מקודשים שנכתבו בעזרת מלאכי עליון, מסורת של ירושלים כמקום מקודש, של לוח שמשי כלוח מקודש, של כוהנים נביאים ומלאכים של שירה ותפילה, ירושה מקודשת של כתבי קודש נשכחים. מסורת זו נמחקה מהתודעה שלנו, כך לטענת אליאור (2009) כי הושכחה במתכוון על ידי חז"ל ומעצבי התורה שבעל פה, מסיבות שגם הן מעניינות ומרתקות לא פחות.

בלהט רב, ובשכנוע עצמי נלהב כותבת רחל אליאור בספרה החדש זיכרון ונשייה, סודן של מגילות מדבר יהודה (הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד 343 עמודים, 2009) על אודות המסורת החליפית הזו, על כותביה ומלחמתם במי שהדיח אותם מכהונתם, על הספרייה העשירה שיצרו, על הדרך בה נמחקה והושכחה המסורת הזו, ועל הסוד הגדול, שהיה נסתר מאיתנו אלפי שנים, שנגלה לעינינו בעקבות פענוח סודן הגנוז של המגילות הגנוזות.

לקורא לא ניתן שלא להיסחף בעקבות פרופסור אליאור המציגה הוכחות רבות מספור לתיאוריה שלה ומביאה אותה לידי שלמות ולכידות מרשימים, ולא ניתן שלא להתרשם גם מההשגות על התורה הזו שבאות מכיוונם של הדבקים בתורה המסורתית, כפי שהיא באה לידי ביטוי ספר המחקרים על מגילות קומראן שיצא בהוצאת יד בן צבי.

קטונתי מלהכריע בויכוח הניטש בלהט רב, לפעמים רב מדי, בין גדולי החוקרים בסוגיה מרתק זו, אולם אנסה להביא בפניכם את עיקרי התיאוריה המהפכנית, שמביאה בספר פרופסור רחל אליאור, תיאוריה שהיא אמנם לא זו שיצרה אותה, אולם היא כיום נושאת הנס העיקרי שלה בקהילה המדעית בישראל.

מגילות ים המלח, טוענים הדוגלים בתיאוריה הזו, הן שריד מספרייתה העשירה של עדת הכוהנים מזרע בית צדוק , כוהנים ששלטו במרחב המקודש והנחילו מסורת מקודשת במשך אלף שנה והודחו מכהונתם על ידי אנטיוכוס אפיפנס ואחר כך נושלו ממנה על ידי החשמונאים. הכוהנים מזרע בית צדוק, שהם הם הצדוקים המוכרים לנו במסורת חז"ל, מספרת לנו אליאור, ראו עצם כנושאי הנס של היהדות האמיתית, ושאפו לחדש את ימיהם כקדם ולהחזיר עטרתם ליושנה.

על הכוהנים בני צדוק, על נפילתם, על המסורת העשירה שלהם, על ספרייתם שהושתקה והושכחה, על נסיונותיהם לשמר את המסורת ולמחות על העוול שנעשה להם, מספרת אליאור בספריה, ואנו ננסה להביא את עיקרי הדברים המרתקים הללו במאמרנו.

רחל אליאור היא פרופסור מן המניין ומופקדת הקתדרה על שם ג'ון וגולדה כהן לפילוסופיה יהודית באוניברסיטה העברית. רחל אליאור מכהנת כראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, לימדה באוניברסיטאות חשובות בעולם. היא משתתפת כעמיתת מחקר בכירה באוניברסיטה העברית וכעמיתת מחקר בכירה במכון ון ליר בירושלים. היא עורכת כתב העת "מחקרי ירושלים במחשבת ישראל", חברה במועצת המערכת של כתבי עת נוספים. אליאור זכתה בפרס לחקר הקבלה על שם גרשם שלום מטעם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים לשנת 2006. רחל אליאור עוסקת ביצירה המיסטית היהודית מהעת העתיקה ועד לעת החדשה. המיסטיקה היהודית היא מאפיקי היצירה היהודית שמבטאים את הפער בין המציאות כפי שהיא, לבין המציאות כפי שהיא צריכה להיות במחשבה המיתית, הקבלית והמשיחית.

את הרעיונות הבאים לידי ביטוי בספרה הנוכחי כבר הביאה בעבר בספרהמקדש ומרכבה כוהנים ומלאכים היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה (ירושלים, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ג 2002)

הרעיון המרכזי – התיאוריה של בני צדוק .

אין איסיים, אומרת לנו רחל אליאור, וקרוב לוודאי שלא היו כאלה מעולם. בכל אופן, הם אינם נזכרים בשום צורה שהיא במגילות קומראן. מי שכן נזכרים אלה הכוהנים לבית צדוק. בית צדוק הם משמרת הכוהנים – צאצאי אהרון הכהן, וצדוק אחי עלי , שעל פי המסורת הם ורק הם שמשו ככוהנים הגדולים במקדש ה'. בני צדוק השתייכו למשמרת ידעיה, אחת מ24 משמרות הכוהנים.

ככתוב: "וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי--הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי, לְשָׁרְתֵנִי." כך אומר לנו יחזקאל הנביא.

ובכן הכוהנים בני צדוק ראו עצמם כיחידים המוסמכים להנהיג את העם, והנה באו אנטיוכוס והמלכים הסלווקים, בערך בשנת 175 לפנה"ס והדיחו אותם מכהונתם, ומינו במקומם כוהנים מתיוונים, כיאזון, ומנלאוס. אחר כך מונו על ידי היוונים עצמם כוהנים גדולים מבית חשמונאים, מזרע מתיתיהו ממשמרת יהויריב, שהשתלטו על יהודה בכוח הזרוע, ומינו עצמם גם למלכים, בניגוד למסורת לפיה חייבים להיות המלכים מבית דוד, והדיחו את בני צדוק מכהונתם.

הכוהנים בני צדוק ראו עצמם מודחים מכהונתם בניגוד לחוק . גרוע מכך, המסורות שלהם , ובראשם לוח השנה והמועדים שהיו מבוססים על לוח שמשי בן 364 ימים, הוחלפו על ידי לוח בבלי ירחי. כתבי הקודש שלהם, נזנחו, ועל האמונה היהודית השתלטה קבוצת הפרושים שדגלו בפירוש התורה על פי תורה שבעל פה.

הכוהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים(מתוך מחזור המקדש)

לכהנים בני צדוק הייתה מסורת עשירה שלוותה במאות טקסטים מקודשים. מסורת זו שעל טיבה נעמוד ביתר הרחבה, התבססה על העברת הכהונה והכתיבה, הנבואה והמסירה מחנוך בן ירד (דור שביעי לאדם הראשון) ועד לכהנים בני צדוק, על מעורבות של מלאכים, על זמן קדוש ומספרים מיסטיים, על קשר עמוק למקום המקדש, על תפילות ומזמורים.

בשלב כלשהו, מספרים רחל אליאור ושאר המלמדים הדוגלים בתיאוריה, נמלטו בני עדת בני צדוק מירושלים, והטמינו את ספרייתם העשירה במדבר, עד יעבור זעם.

בין המגילות שנמצאו במדבר יהודה נמצאו קטעים מן הספרים הידועים במסורת ישראל כ"ספרים החיצוניים". אלה ספרים שלא נכנסו לתנ"ך אלא נשארו מחוצה לו. חז"ל אסרו באיסור חמור ללמוד ולקרוא בספרים החיצוניים, ואלה נשכחו ממסורת ישראל. תרגומים של חלק מהם נותרו בשפות אחרות ונכללו בקאנונים הנוצריים, אך ביהדות ובעברית לא נותר להם זכר. הימצאותם של הספרים החיצוניים, בעברית, בספרית קומראן, אומרת אליאור, מוכיחה כי אלה היו חלק ממסורת מקודשת וקדומה, וכי זו הושכחה במתכוון על ידי חז"ל משני טעמים:

- התנגשות אידיאולוגית של הפרושים עם בני צדוק

- הצורך למצוא ליהדות דרך חדשה בעולם בו אין בית מקדש, השכינה נסתלקה מירושלים עיר הקודש, אין כוהנים, ואין פולחן בבית המקדש.

נרחיב עתה על כל אחד מהאלמנטים הללו, ובמיוחד על מסורת ישראל הקדומה, כפי שהיא באה לידי ביטוי במגילות מדבר יהודה

האם האיסיים כתבו את מגילות קומראן?

האיסיים, כך מספרים לנו שלושה היסטוריונים שכתבו יוונית, כמפורט במאמרה של רינת פלד, היו קבוצה אידיאליסטית מתבדלת שחיה בממלכת יהודה בתקופה שלפני חורבן בית המקדש. האיסיים, כפי שתוארו על ידי יוספוס, היו יהודים נזירים שחיו במעין קומונה מבודדת ללא נשים. הם לבשו בגדים לבנים פשוטים, וחלקו את כל רכושם המועט זה עם זה. מדי יום, הם היטהרו באמצעות טבילה במים קרים וקיימו טקסים מיסטיים שאפשרו לחלקם לחזות את העתיד. כאשר התגלו המגילות בקומראן בשנת 1947, הייתה אחת המגילות הראשונות שנמצאו "סרך היחד" המתאר את תנאי הקבלה לקבוצה מתבדלת. אליעזר ליפא סוקניק, חוקר המגילות הראשון (ואביו של יגאל ידין שהמשיך במלאכה אחריו) התרשמו מן הדמיון שבין סרך היחד לבין תיאור האיסיים אצל יוספוס, ופסקו כי אלה מחברי המגילות. בעקבותיו הלך האב רולנד דה ווׁ, שהיה אחראי על חקר המגילות בתקופת השלטון הירדני וכמותם רוב חוקרי המגילות.

פרופ' לורנס שיפמן

כנגדם התייצבו חוקרים לא מעטים, כשאחד העיקרי שבהם היה פרופסור לורנס (יהודה) שיפמן, פרופסור מאוניברסיטת ניו יורק שטענו שבעוד הקישור לאיסיים מטושטש לא ברור, הרי הקשר של המגילות לכהנים בני צדוק ברור וגלוי וכתוב בהן במפורש, והתעלמות החוקרים ממנו אומרת דרשני.

הבה ונבחן זאת בעצמנו, ונסתכל בפסקה הראשונה במגילה המכונה "סרך היחד"

מגילת סרך היחד

וְזֶה הַסֶּרֶךְ לְכוֹל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בְּאַחֲרִית הַיָמִים בְּהֵ[אָ]סְפָם [לְיַחַד לְהִתְהַ]לֵּךְ עַל פִּימִשְׁפַּט בְּנֵי צָדוֹק וַאֲנוֹשֵׁי בְרִיתָם, אֲשֶׁר סָר[וּ מִלֶכֶת בּ] דֶּרֶךְ הָעָם, הֵמָּה אֲנוֹשֵׁי עֲצָתוֹ אֲשֶׁר שָׁמְרוּ בְרִיתוֹ בְּתוֹךְ רִשְׁעָה לְכַפֵּ[ר בְּעַד הָאָרֶ]ץ: בְּבוֹאוֹם יַקְהִילוּ אֶת כּוֹל הַבָּאִים מִטַּף עַד נָשִׁים וְקָרְאוּ בְא[וֹזְנֵיהֵמָה] אֶת [כּ]וֹל חֻקֵּי הַבְּרִית וְלַהֲבִינָם בְּכֹל מִשְפְּטֵיהֵמָה פֶּן יִשְׁגּוּ בְמִ[שְגּוֹתֵיהֵמָ]ה: וְזֶה הַסֶּרֶךְ לְכוֹל צִבְאוֹת הָעֵדָה לְכוֹל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל: וּמִן נְע[וּרָיו לְלַ]מְדֵהוּ בַּסֵּפֶר הַהֲגָי, כְפִי יוֹמוֹי יַשְכִּילֵיהוּ בְּחֻקֵּי הַבְּרִית וְלָ[קַח אֶתמוּ]סָרוֹ בְמִשְפְטֵיהֵמָה: עֶשֶׂר שָׁנִים [יָ]בוֹא בַטָּף: וּבֵן עֶשְׂרִים שָנָ[ה יַעֲבֹר עַל] הַפְּקוּדִים לָבוֹא בַּגּוֹרָל בְּתוֹךְ מִשְפַּ[חְ]תּוֹ לִיַּחֵד בַּעֲדַ[ת] קֹדֶשׁ:

אומר שיפמן במאמר בעברית שהתפרסם בביטאון "קתדרה " עוד בשנת [1]1991:

התאוריה האיסיית טעונה בחינה כללית מחודשת לאור חיבור בשם 'מקצת מעשי התורה' העומד לראות אור בקרוב. חיבור זה, המכונה גם 'האיגרת ההלכתית', הוא מעין מסמך ייסוד של כת קומראן. דבר קיומו של טקסט זה נודע רק בשנת 1984. יש בו רשימה של כעשרים ושתיים הלכות - מונח שנהג כבר בתקופת החשמונאים. לדברי המחברים, הכת התפלגה מן הממסד בירושלים בעטיין של

הלכות אלה. הם טוענים שיריביהם יודעים שאנשי הכת צודקים ומצהירים שישובו לירושלים רק אם יחזרו בהם אנשי הממסד מגישתם המוטעית.

בדיקת ההלכות בחיבור זה לאור ספרות חז"ל מצביעה על כך שאנשי הכת נקטו שיטה צדוקית בענייני הלכה: כפי שהוכיח יעקב זוסמן[2] לאחרונה. לדעתנו, יש לאתר את מוצא הכת בקבוצה צדוקית, שנתפלגה משאר הצדוקים, כשהשתלטו הכוהנים מבית חשמונאי על עבודת בית- המקדש, לאחר מרד החשמונאים. החשמונאים שיתפו פעולה באותה תקופה עם הפרושים, ומצב זה נמשך זמן רב. צדוקים אלו לא היו מוכנים להשלים עם המצב החדש ולהתפשר על עקרונותיהם ההלכתיים והפרשניים, כפי שעשו הרבה מאחיהם הצדוקים. בחלקה ההלכתי האיגרת מתפלמסת עם הצדוקים

המתפשרים, ובסופה היא פונה לשליט החשמונאי, ומנסה לשכנעו לדבוק בדעות הכת לאור הקביעה שה' בירך רק את השליטים שהלכו בדרכיו. חיבור זה מראה בלי ספק שבמוצאה הכת לא הייתה איסיית, כי-אםצדוקית, או שהתנועה האיסיית טעונה הגדרה מחודשת כנובעת ממוצא צדוקי."

יתרה מזו טוענת אליאור עשרות השנים ואלפי המחקרים שנכתבו על המגילות לא הצליחו לגלות את המקור העברי למושג "איסיים". לעומת שפע ההתייחסויות העצמיות הכוללות את המושגים "צדק" ו"צדוק", לא נמצא אף אחד שאפשר לראות בו תמורה עברית למושג "איסיים". אליאור טוענת בתקיפות כי המקורות היווניים המאוחרים מציגים תמונה אנכרוניסטית, שאין בה כדי לשקף את המציאות בשעת התהוותם של הזרמים הללו 250 שנה קודם לכן.

אחד לאחד תוקפת אליאור את תיאורי האיסיים: על תיאוריו של פילון היא אומרת :"דומה שדבריו של פילון המציירים קהילה אידיאלית שוחרת שלום, החיה על פי מידת החסד, טבועים בצביון דמיוני שהושפע מהסטואיקנים שהרחיבו את הדיבור על קהילות אידיאליות החיות לפי צו מלכות שמים" את את עדותו של פליניוס הזקן היא תוקפת משני נימוקים , האחד שתיאורו נשמע כמו דברי אגדה, והשני הטיעון כי ספרו של פליניוס מתאר את האיסיים כחיים בזמן כתיבתו (77 לספירה) בעוד שבעת ההיא חרב זה מכבר הישוב היהודי בקומראן, כך שלא יכול היה להתכוון אליו. אליאור מביאה במלואם גם את דברי יוספוס על האיסיים ומתפלמסת איתם. היא טוענת שלא יתכן כי לתיאוריו של יוספוס לא יהיה שריד וזכר במסורת חז"ל או בספרות המגילות עצמה, שאין למילה איסיים שום שורש עברי מוכר ושאפילו בסרך היחד, המגילה ממנה הסיקו כאמור החוקרים את השיוך האיסיי, מוזכרים בני העדה כבני צדוק ואנשי בריתם ולא כאיסיים.

בראיון ל"הארץ", (13למרץ 2009, ראו קישורים בסוף) מתבטאת המחברת בחריפות רבה יותר: "60 שנות מחקר התבזבזו בניסיון למצוא את האיסיים במגילות. אבל אלה לא היו קיימים, אלא הומצאו על ידי יוספוס. זאת היסטוריה של טעויות שהיא פשוט הבל ורעות רוח".

הרקע להתבדלות עדת הצדוקים

אליאור מביאה בספרה הוכחות רבות מאד, ממספר רב של כתבים, להיותם של מחבריהם מקורבים לכוהנים מבית צדוק.

על הרקע ההיסטורי למחלוקת הגדולה שבעקבותיה נוצר הפילוג בהנהגה הדתית של יהודה, כותבת המחברת[3]

"כל ידיעותינו עד לא מכבר היו מבוססות על ספרי החשמונאים ועל יוסף בן מתתיהו שכתב בשליש האחרון של המאה הראשונה לספירה

היום ידיעותינו רחבות לאין ערוך משום שהספרייה של בני צדוק במגילות מדבר יהודה מאירה באור חדש את הדברים .

כותבי המגילות כידוע רואים עצמם כמתייחסים על הכוהנים בני צדוק ואנשי בריתם, (כעולה מסרך הברכות, מסרך היחד ומברית דמשק, מפשר ישעיהו ומהפלורילגיום בין השאר) דהיינו כנמנים על הסדר המקראי וככפופים לחלוקות ההירארכיות המקודשות המתועדות בו ביחס לכהונה גדולה ולמלוכה.

כאמור הם רואים עצמם כנמנים על החלוקה המקראית המיוסדת על בחירה אלוהית ושושלת כוהנית, ובעיני עצמם הם המייצגים את כלל ישראל האמיתי המופקד על שמירת הברית. בשעה שהם עזבו את ירושלים, בסביבות מחצית המאה השנייה לפני הספירה הם עשו זאת משום שבני חשמונאי תפסו את מקומם בכוחו של מינוי סלווקי או בכוח הזרוע, ללא שום קשר לבחירה אלוהית או לסדר המקראי.

מבדיקת העדויות הכתובות מן המאות האחרונות לפני הספירה עולה שהיו שלוש קבוצות מרכזיות -

1)בני צדוק ואנשי בריתם שמייצגים את העולם המקראי וההנהגה הכוהנית העתיקה השושלתית שרואה את הכהונה הגדולה שמורה לזרע אהרון קודש קודשים מימי אהרון ועד ימי חוניו השלישי בנו של שמעון הצדיק, שכיהן בקודש על דעת כל העם בשנות השמונים ומחצית שנות השבעים של המאה השנייה לפנה"ס.

2) החשמונאים שראשיתם במינויי כוהנים גדולים ממשפחת החשמונאים על ידי השליטים הסלווקים אלכסנדר בלס ודימיטריוס

3)הפרושים שמייצגים מקור סמכות חדש שאינו מבוסס על העולם המקראי השומר את המלוכה לבית דוד ואת הכהונה הגדולה לזרע אהרון קודש קודשים או לכהונה הגדולה מבית צדוק.

משנת 175 לפני הספירה הסדר המקראי מתהפך, אנטיוכוס אפיפנס, הוא אנטיוכוס הרביעי מדיח את הכוהן הגדול מבית צדוק- חוניו בן שמעון המסרב לציית לתביעותיו, ממנה תחתיו שורה של כוהנים מתיוונים: יָזון מנלאוס ואלקימוס ובשנת 167 פורצת מלחמת החשמונאים. אנטיוכוס מת בפרס בשנת 164 לפני הספירה, זו גם שנת סיום מלחמת החשמונאים ומתנהל מאבק בין יורשיו אלכסנדר בָּלַס ודימיטריוס השני ממחצית שנות הששים ולאורך שנות החמישים של המאה השנייה לפנה"ס. . החשמונאים משתתפים במאבק כלוחמים ומסייעים לשני הצדדים. בשלב הראשון ידו של אלכסנדר בלס על העליונה והוא גומל תודה למי שסייע בידו: בלס יורשו של אנטיוכוס ממנה את יונתן החשמונאי לשליט בירושלים בשנת 152 לפני הספירה. אין ליונתן כוהן ממשמרת יהויריב שום קשר לשושלת הכהונה הגדולה מבני צדוק ממשמרת ידעיה שהיא ורק היא נחשבת לכהונה מקודשת במסורת המקראית ובניה יכולים לכהן בקודש ככוהן הראש או ככוהן גדול –ראה למשל ספר דברי הימים א ה כז-מא וספר עזרא ז, א-ה.

את דעת הציבור המחזיק בסדר המקראי האידיאלי על הכהונה החשמונאית שמונתה בידי הסלווקים תוכל לקרוא בספר מזמורי שלמה[4] .

מחבר ספר `מזמורי שלמה` -ככל הנראה כוהן שנמנה על נאמני הסדר המקראי השומר את המלוכה לשבט יהודה ואת הכהונה הגדולה לבני צדוק, ונמנה על מתנגדי בית חשמונאי שמונו לכהונה הגדולה בידי המלכים הסלווקים ונטלו לעצמם את המלוכה ממחצית המאה השנייה לפני הספירה - מתאר בלשון בוטה את לקיחת המלוכה בכוח הזרוע בתקופה זו:

"אתה ה` בחרת בדוד למלך על ישראל

ואתה נשבעת לו על זרעו עד עולם

כי לא תכרת ממלכתו לפניך;

ובעונותינו קמו עלינו חטאים

ויתנפלו עלינו וידיחונו

אשר לא הבטחת למו המה לקחו בחזקה

ולא קדשו שמך הנכבד

וישימו [בראשם] הוד מלכות בגבהם

ויחריבו את כסא דוד בשאון תרועה".

בניגוד למציאות הכאוטית המתוארת במזמורי שלמה של מדיחים ומודחים, מצב הדברים הראוי, המתאר את הסדר המקראי המקודש, מיוצג בדברי הכוהן יהושע בן סירא[5] שכתב בראשית המאה השנייה לפני הספירה:

"הודו למצמיח קרן לבית דוד כי לעולם חסדו;

הודו לבוחר בבני צדוק לכהן כי לעולם חסדו".

לעניות דעתי במאה השנייה לפני הספירה לא היה שום מוקד סמכות לגיטימי בירושלים שהייתה לגביו הסכמה ציבורית רחבה- מ175 לפנה"ס בתקופת הדחת חוניו האחרון בכוהני בית צדוק, עבור בכהונה שנקנתה בכסף של יאזון מנלאוס ואלקימוס וכלה ביונתן שמעון ויוחנן החשמונאיים אין במאה השנייה לפני הספירה מרכז מוסכם או מקודש. אין תיעוד המציע מוקד פרושי בשלב זה (המאבק עם אלכסנדר ינאי רק בעשורים הראשונים של המאה הראשונה לפסה"נ) לכן השאלה היא האם יש בכלל מרכז סמכות מוסכם על העם? ממתי החשמונאים הם לגיטימיים? ובעיני מי? יוספוס (הכותב כאמור בסוף המאה הראשונה לספירה) מרוחק מזירת האירועים המתרחשים בין 175—37 לפנה"ס או עד הכיבוש הרומי- מרחק לא מבוטל, מחלק בין צדוקים פרושים ואיסיים ומטשטש את המאבק האמיתי בין בני צדוק לבני חשמונאי ולפרושים.כללו של דבר בני צדוק התנגדו לחשמונאים כי גזלו מהם את הכהונה שלא כדין; הפרושים שהקימו מוקד סמכות מריטוקרטי ולא שושלתי כוהני נרדפו בידי המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי לפי מסורות פרושיות מאוחרות ולפי יוסף בן מתתיהו ולפי עדות עקיפה במגילות, והם מצדם התנגדו לו וללגיטימיות של שלטונו. יתכן, אם כי מסופק בעיני, שבראשית המאה הראשונה לפני הספירה בשעה שנאבק עם הפרושים חבר המלך החשמונאי לשרידים מהכהונה העתיקה של בני צדוק כשחיפש לגיטימציה לשלטונו, אם כי אינני רואה מדוע זו תוענק לו בידי אלה הרואים אותו כמלך אוזורפטור[6] וככהן גדול אוזורפטור."

בראיון עמי אומרת אליאור בחריפות על הטענה שמחברי המגילות היו כת:

"אינני רואה כיצד הכהונה הגדולה של בית צדוק, הנזכרת לכל אורך המקרא כצאצאיו הישירים של אהרון הכהן וכבחירי האל לפי ספר יחזקאל יכולים להיקרא כת. מה הוא המרכז הלגיטימי שממנו התבדלו? החשמונאים האוזורפטורים ? אלה שהצטיינו ברצח ובשפיכות דמים, בגיור בכוח, בניצול משחקי כוח פוליטיים של הסלווקיים כדי לתפוס את הכהונה ואת המלוכה בניגוד לסדר המקראי? תוך כדי תפיסת מקומם של הכוהנים לבית צדוק ותפיסת המלכות שהובטחה במקרא לשבט יהודה כידוע.

סרך היחד איננו מלא תקנות מפורשות...אלא יש בו תקנות על קבלה מדורגת לחבורה השומרת על אורח חיים בהנהגת הכוהנים בני צדוק. אינני מכירה שום מקור המזהה את האיסיים עם בני צדוק אשר על כן אינני רואה טעם לדחות את המפורש הכתוב בלשון עברית צחה במגילת הסרכים בדבר הכפיפות של העדה להנהגת הכוהנים לבית צדוק, בניו וצאצאיו הישירים של אהרון הכהן - הנחה מופרכת שקבוצה שאיננה נזכרת בשפה העברית או בכל מקור עברי או ארמי הידוע לנו משלהי העת העתיקה, תהיה מזוהה עם חיבור המגילות שנמצאו בקומראן הכוללות את המקרא , מגילת המקדש, שירות עולת השבת, ברכת כוהנים, מגילת משמרות הכוהנים, תהילים הכולל את שירי העלאת הקרבנות ושאר עניינים כוהניים מובהקים."

סיכום והמשך

לא כת האיסיים ולא נזירים מתבודדים כתבו את מגילות מדבר יהודה. הייתה זו ספריית המקדש, וכתביהם של הכוהנים בני צדוק והתומכים בהם, שחלקם הוחזקו במערות שאליהן הוברחו, וחלקם הובאו לשם באופן זמני בעת צרה.

אליאור מזהה בין הכוהנים בני צדוק לבין הצדוקים המוזכרים בתלמוד וטוענת במידה רבה של שכנוע כי הם כותבי המגילות.

לטעמי, טענתה כי "לא היו איסיים" משכנעת הרבה פחות, ויתכן כי האיסיים שעליהם כתבו ההיסטוריונים היו קרובים ברוחם לכהנים בני צדוק.

ברור כי האמת חמקמקה היא, אולם ספרה של אליאור מבטא ברהיטות רבה את האמת שלה.

מהי המסורת הזו של בני צדוק? מה היה כתוב באותן מגילות ובאותם "ספרים חיצוניים" (שאליאור טוענת כי השתייכו לאותה ספריה ובאו מאותו מקור? כאן נפתח לפנינו עולם מרק, זר ומוזר, מהפנט בהרמוניה הפנימית שלו, ועליו נכתוב במאמרנו הבא.

הספר מרתק ומומלץ לכל המתעניין בנושא, אולם בלי מילה של ביקורת אי אפשר. לטעמי חדורה פרופסור אליאור בכתיבתה להט משיחי כמעט . היא משוכנעת (ואת החתום מטה גם משכנעת) כי גלתה תגלית חשובה ביותר המאירה באור חדש תקופה חשובה ביותר בתולדות העם היהודי, וכי אינה מצליחה לחדור מספיק מהר ובצורה מספיק גורפת את חומת הממסד האקדמי. זה מתבצר לטעמה בעמדותיו הקודמות כי אינו מסוגל אולי (תכונה אנושית מאד) להודות בטעות שטעה. לכן , לדעתי, מלא הספר חזרות, מיותרות לטעמי, על טיעוניה והוכחותיה, כמין מנטרה שאם תחזור עליה שוב ושוב היא תחדור למוחות הקוראים.

כקורא הדיוט למחצה, שאין לו שום יומרה להיות פוסק ומבין בנושא, השתכנעתי. באשר לפסק דינו של מגדל השן האקדמי, נחיה ונראה. גם על כך נכתוב מעט במאמר הבא.

באפיזודה הבאה שלנו- מלאכים ומזמורים, שמש וירח, גן עדן ואחרית הימים. יהיה שמח.

קישורים

ארכיאולוגים שסיימו חפירות בקומראן: האיסיים לא חיו שם ולא הם כתבו המגילות . הארץ, יולי 2004 60 שנות המגילות הגנוזות – אלי אשד זיכרון ונשייה-מי דחק את מגילות מדבר יהודה לתהום הנשייה ומדוע ? פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית בירושלים , הרצאת מדוע, בשידור וידיאו תורת ישראל ברוח בני צדוק – אתר המפרט את מסורת ישראל וההלכה על פי בני צדוק ומטיף ל"חזרה" למסורת זו כוהנים ומלאכים, בני צדוק ונועדי צדק , פרק מספרה של אליאור מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים, היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה על משמעותו המשתנה של הקודש – מאמר של רחל אליאור על הגיאוגרפיה המקודשת של בני צדוק המגילות הגנוזות בפרספקטיווה חדשה , יוסף דן, "הארץ" 22/04/2003 רחל אליאור על האיסיים – ראיון ללונדון וקירשנבאום כת האיסיים היא המצאה דמיונית – ראיון ב"הארץ" במרץ 2009. נגד הזמן, בעד המקום על הספר "הצדוקים והלכתם" מאת איל רגב טיעוני 'קל וחומר' כריאליזם צדוקימאמר על ההלכה הצדוקית של דניאל שוורץ.

[1] "קתדרה" לתולדות ארץ ישראל וישובה, טבת תשנ"ב, דצמבר 1991. חוברת מספר 62[2] י' זוסמן, 'חקר תולדות ההלכה במגילות מדבר יהודה: הרהורים תלמודייםראשונים לאור מגילת "מקצת מעשה התורה"', תרביץ, נט )תש"ן(, עמ' 76-11.[3] במכתב ליוסי רגב , ובמכתב דומה למחבר מאמר זה[4] אחד הספרים החיצוניים שמחברו התייחס לסדר הכוהני הקיים והתנגד לחשמונאים[5] ספר בן סירא הוא אחד מהספרים החיצוניים שהתגלה גם במערות קומראן[6] טוען בלתי חוקי לכתר

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר