אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מגילות קומראן - תגליות, מחקרים ומסתורין


קטגוריה: 

בספר חדש שפורסם לאחרונה מנסים מיטב החוקרים, העוסקים בנושא, לשפוך אור על 'מגילות קומראן'. הספר "מגילות קומראן – מבואות ומחקרים" ( הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2009, שני כרכים בני כ- 300 כל אחד) מכיל בתוכו מאמרים ומחקרים בנושא בשלל היבטים העולים מחקר המגילות. במבוא לספר מצוין כי הספרים מיועדים בעיקר לאנשי המחקר והמקצוע, במאמר זה אסקור בקצרה את מרבית המאמרים והמחקרים בספר, מתוך אמונה שגם הקורא הפשוט, המתעניין בהיסטוריה של ארץ ישראל, במקרא, ביהדות ואף בראשית הנצרות, שיצלול אל נבכי המחקר ותגלית המגילות, ימצא בספר הנאה, עניין וידע.

'מגילות קומראן'

כאשר אנו שומעים את המונח 'מגילות קומראן' רובנו רואה בדמיון את היכל הספר במוזיאון ירושלים, את מדבר יהודה וים המלח ומושגים כמו: דת, קודש, לימוד ומתבודדים עולים במחשבות. אבל, מה באמת מסתתר מאחורי המגילות?

src=http://www.e-mago.co.il/images4/shrine.jpg

היכל הספר במוזיאון ישראל שבו מוצג חלק קטן ממגילות קומראן

המגילות (שצורפו להן במהלך השנים כינויים שונים – קומראן, ים המלח, הגנוזות, מדבר יהודה), הובילו ללא מעט פרסומים ופולמוסים במהלך השנים. הן נחשפו במהלך שנות חיפוש וחפירה (מיותר לציין גם שוד.....) במצוקי ים המלח. הכל מתחיל בשנת 1947 כאשר רועים בדואים מחפשים עז תועה ונכנסים לתוך מערה באזור ים המלח. בתוך המערה הם חושפים את שלושת המגילות הראשונות. מכאן מתחיל בעצם סיפורן של ה'מגילות הגנוזות', הנחשבות לאחת התגליות החשובות והמשמעותיות ביותר במאה ה- 20, סיפור המערב בתוכו מדינות, מלחמות, פוליטיקה ועוד מרכיבים רבים וטובים היכולים למלא סרט הרפתקאות מלהיב בסדרת אינדיאנה ג'ונס.

סמוך מאד למערות בהן נמצאו המגילות, נחשפו שרידים ארכיאולוגיים של ישוב עתיק – חירבת קומראן. הקשר בין המגילות ובין היישוב, השאלה מה היה היישוב הזה, מי גר בו ומה הקשר בין הגרים בו לבין המגילות, נתונה למחקר רב שנים ולפולמוס סוער, שעוד נעסוק בו.

בין שנת 1947 לשנת 1956 נחשפו בקומראן אחת-עשרה מערות (המערות ממוספרות בדוחות ובמחקרים על פי סדר חשיפתן) ובהן למעלה מ 10,000 - פיסות מגילות. לאחר פענוח מאומץ שנמשך עשרות שנים התברר כי לפנינו קטעים של כ- 900 מגילות שונות מימי בית שני. רק עשרים מגילות נשמרו במצב סביר באופן יחסי, כלומר פחות או יותר בשלמותן, משאר המגילות נותרו קטעים. שני הכרכים שלפנינו מנסים לחקור ולדרוש במגוון הנושאים העולים מתוך מחקר המגילות: מקרא ויהדות (תפילות ומנהגים), לשון ושפה ארכיאולוגיה והיסטוריה ועוד.

המגילות הללו שזכו לפרסום אדיר, אפוף הילת מסתורין, עם גילויין בין השנים 1947 ו1956, היו במשך שנים סמויות חלקית מן העין. פרסומן המלא לקח עשרות שנים, מסיבות שלא נעמוד עליהן כאן, אולם אין ספק שהן היו, ועודן, הגילוי הארכיאולוגי ספרותי החשוב ביותר מתקופת בית שני, גילוי ששופך אור מרתק על תקופת חיבורן, החל מימי החשמונאים ועד סמוך מאד לחורבן הבית, ומאיר גם באור שונה ומרתק את מקורות הנצרות בראשיתה.

במאמר זה, הראשון בסדרה, נאיר מספר פנים של מגילות קומראן, כפי שהם עולים מן הכרכים המרתקים שלפנינו.

מי כתב את מגילות קומראן?

מחברי הספר שבידינו ועמם רוב הקהילה המדעית, מגיעים למסקנה כי את המגילות ברובן כתבו בני 'כת ים המלח' שהיתה קבוצה של 'איסיים' - אותה כת יהודית מסתורית שנזכרה בכתביהם של יוסף בן מתתיהו, פילון האלכסנדרוני ופליניוס הזקן. חוקרים אלה סבורים שחלק גדול מהמגילות שנחשפו באזור קומראן נכתבו בידי בני כת זו, מעין קבוצה של נזירים יהודים שהתגוררו ביישוב קומונאלי שנמצא בקומראן. אבי התיאוריה שמדובר באיסיים היה האב רולאנד, נזיר וארכיאולוג צרפתי וחוקר ב"אקול ביבליק" שבירושלים.

חוקרים לא מעטים אחרים סבורים כי אין הדבר כך, ומעלים מספר השערות חלופיות עליהן הם מגינים בחירוף נפש ובלהט אקדמי, שגולש לעיתים לפולמוס סוער המגיע לעיתים עד כדי מעשים פליליים. על כך בכתבה הבאה בסדרת מאמרים זו.

זהותם של כותבי המגילות, כמו גם זהותם של יושבי קומראן, שנויה איפוא במחלוקת קשה, שאותה נאיר כאמור במאמר הבא בסדרה.

המגילות והמקרא

אחד הממצאים החשובים והמרגשים , במערות קומראן, היה מספר רב של קטעי תנ"ך, הכוללים חלקים, לפעמים ארוכים ולפעמים חלקיים מאד, מכל ספרי המקרא להוציא מגילת אסתר. בנוסף, נמצאו במערות קטעים של ספרי קודש שלא מצאו את דרכם לתנ"ך היהודי, כגון מזמורי תהילים שלא היו ידועים לנו, וקטעים מן 'הספרים החיצוניים'.

צפורה טלשיר (כרך א') מרחיבה על הפן המקראי העולה מתגלית המגילות, לדבריה "טלטל גילוי המגילות המקראיות את אושיות מחקר המקרא. המגילות לא סיפקו חומר חדש רב שלא היה ידוע קודם לכן, אבל הן עיצבו מחדש את תפיסת תהליכי החיבור, העריכה והמסירה של ספרי המקרא. די בפער הזמן שהמגילות פתחו כדי לפתוח פרספקטיבות חדשות במחקר."

עד לגילוי המגילות היה נוסח המקרא העברי היחידי כמעט שבידינו נוסח המסורה, נוסח שכפי הנראה התגבש במאה התשיעית לסה"נ. כתבי היד הקדומים ביותר של נוסח המסורה שהגיעו לידינו הם כתר חלב (שכמעט כל התורה חסרה בו) משנת 925 לסה"נ וכ"י לנינגרד, כתב יד שלם של המקרא כולו, משנת 1009 לסה"נ. מגילות מדבר יהודה, בהן נכתב הטקסט בלבד ללא ניקוד וטעמים, קדומות מכל אלה באלף שנים ויותר.

מחקר המקרא, בצד נוסח המסורה, התבסס, לפני גילוי המגילות, על:

התורה השומרונית – בה התגבש נוסח של התורה השונה מזה שהתגבש בנוסח המסורה.

תרגומים נוספים – תרגום אונקלוס לתורה, יונתן לנביאים, התרגום הסורי, והתרגום הלטיני שאינם שונים מהמסורה והתחברו במאות הראשונות לסה"נ.

התרגום העתיק היחיד שתורם תרומה של ממש לתולדות נוסח המקרא הוא התרגום היווני של התנ"ך, תרגום השבעים. המתעד את הנוסח העברי בטרם התגבש מאחר ורובו נוצר במאה השלישית לפסה"נ. אך גם לאחר גילוי המגילות לא מאבד תרגום זה מערכו מאחר והוא שלם, ואילו המגילות מקוטעות ביותר ועדותן חלקית עד מאוד. בין המגילות נתגלו נוסחים דומים לנוסח המסורה, נוסחים דומים לתורה השומרונית, נוסחים בכתיב שונה לגמרי, שלא היו ידועים עד כה. אחת התגליות המרתקות במגילות הייתה גילויים של קטעי מקרא בעברית, המשקפים את הנוסח העברי שעמד לנגד עיניהם של מתרגמי תרגום השבעים. קטעים כאלה לא היו ידועים קודם לכן.

בספר שלפנינו מוצגות מגילות וקטעי מגילות המכילות פסוקים וקטעים מהמקרא, כל מגילה, כל קטע הם אוצר בלום של פרושים והבנות לגבי נוסח המקרא הנמצא בידינו כיום, לדוגמא:

חנן אשל (כרך א') מציג וחוקר שלוש מגילות המכילות מזמורים מספר תהילים ביחד עם מזמורים שאינם בנוסח המסורה, וכך אנו זוכים להכיר מזמורים עבריים מימי בית שני, מזמורים שאבדו במהלך הדורות.

בלהה ניצן (כרך א') מציגה בפני הקורא את מגילות הפשרים. מגילות בהן פירושים לדברי נבואה בשיטה הנקראת בידי מחבריה 'פשר'. מתברר, מתוך הנאמר במגילות הפשרים, כי דברי הנבואה הכתובים במקרא נחשבו דברי אלוהים האוצרים בחובם רזים מסתוריים על הגשמתם 'בדור האחרון'. פתרון אותם דברים לא נאמר לנביאים אלא צפוי להתגלות לקורא שייבחר לכך על ידי האל, סמוך להגשמתם. תארוך המגילות משייך אותן לסוף התקופה החשמונאית ולראשית התקופה ההרודיאנית (בערך אמצע המאה הראשונה לפסה"נ). מכאן חשיבות מגילות אלה לחקר ההיסטורי של אותה התקופה, ימי בית שני.

מגילות הפשרים כתובות בצורה מעניינת – ציטוט של פסוק מדברי נבואה, מונח טכני מקשר – 'פשרו' או 'פשר הדבר', ודברי הפשר. להלן דוגמה:

ציטוט (ב, ד b ): '[ וצדיק באמונתו יחיה ]'

מונח טכני: פשרו

פשר: על כול עושי התורה בבית יהודה

אשר יצילם אל מבית המשפט בעבור עמלם ואמנתם במורה הצדק

( qphab 1, טור ח, שורה 3)

הכתוב במגילות אלו חושף כותבים בעלי השקפת עולם דטרמיניסטית, אשר ראו ופרשו את התגשמות אותן הנבואות באירועים ההיסטורים שהתרחשו בימיהם.

'ויענני ה' [ויאמר כתוב חזון ובא] על הלוחות למען [הקורא בו]'

[פשר...] וידבר אל אל חבקוק לכתוב את הבאות על הדור האחרון

ואת גמר הקץ לוא הודעו.

פשרו על מורה הצדק אשר הודיעו אל את כול רזי דברי עבדיו הנבאים

( qphab 1, טור ו, שורה 14 – טור ז, שורה 5)

המגילות קשורות רובן ככולן אל כתבי הקודש, גם מגילות שאינן שרידים של ספרי המקרא עצמם, עוסקות, כפי שכבר צוין, בפרשנות, בהרחבה או מתיחסות אל המקרא. יעקב כדורי (כרך ב') סוקר עבורנו מבחר מדגמי של סוגי הפרשנות העיקריים העולים מהכתבים. כדורי רואה בפרשנות זו, הקיימת בין המגילות במגוון רחב של סוגות פרשניות, כצוהר הנפתח עבורנו לפרשנות המקרא בשלב קדום מאוד.

תפילות ומזמורים

עד לגילוין של המגילות, לא היה ידוע כמעט על קיומן של תפילות חוץ מקראיות שנכתבו ונאמרו על ידי יהודים לפני חורבן הבית. במגילות נתגלו קטעים רבים מאד של תפילות ומזמורים שלא היו ידועים עד כה.

בלהה ניצן (כרך א') מציגה גם לפני הקורא תפילות שנחשפו בין המגילות ושופכות אור על ראשיתה של התפילה הסדורה בישראל, זמניה, מנהגיה וצורתה הספרותית.

לכפר על אשמת פשע ומעל חטאת ולרצון לארץ מבשר עולות ומחלבי זבח ותרומת שפתים

למשפט כניחוח צדק ותמים דרך כנדבת מנחת רצון.

(סרך היחד, qs 1, טור ט, שורו 4-5)

כלומר, התפילה ותמים הדרך שקולים לקרבן לצורך כפרת עוונות.

גם מגילת ההודיות, המפורטת בידי איילין שולר (כרך א') חושפת בפנינו עולם מזמורים חדש, המגילה מציגה לפנינו קובץ של למעלה משלושים מזמורים הדומים במידת מה למזמורי תהלים. מאחר ורובם פותחים בנוסח 'אודכה אדוני' מכונה המגילה 'מגילת ההודיות'. לצערנו, לא ברור מתוכנן או מקטעים אחרים מתי נהגו לאמר הודיות אלה או לשם מה נועדו.

עדות המגילות לקיום המצוות

על חסדיך אני נסמכתי

סלחה ה' לחטאי וטהרני מעווני

רוח אמונה ודעת חונני אל אתקלה בעויה

אל תשלט בי שטן ורוח טמאה מכאוב ויצר רע אל ירשו בעצמי

(5 q 11, טור יט, שורות 16-14)

תפילה זו היא דוגמא אחת לדגם של תפילות המבקשות הגנה אלוהית מן הרע.

דוד נחמן (כרך א') מאיר את עיננו לתפילין והמזוזות שנחשפו בין קטעי המגילות ואת המשתמע מכך לגבי הבנתנו את האנשים שהטמינו את אותן מגילות ואמונתם. השוואתם לידוע לנו ממקורות חז"ל מלמדת אותנו על ההלכה הקדומה מימי בית שני ועל אחדות אמונת היהודים סביב הנושא.

כנה ורמן ואהרון שמש (כרך ב') רואים את המגילות כמתארות את המסורות, הנהגים והתקנות שאינם מעוגנים במקרא, מה שהם מכנים 'ההלכה הקומראנית', מתוכה עולה חשיבותה לחברי הכת וחרדתם לביצועה המדוקדק. הלכה זו, כמו התורה לפניה וספרות חז"ל אחריה, עוסקת בכל תחומי החיים. הפולחן והריטואל תופסים בה, כצפוי, מקום מרכזי, והיא משקפת לנו את פרשנותם ומסורותיהם של הכותבים. הכותבים מדגישים גם את חשיבות עדותה של 'ההלכה הקומראנית' כמשקפת לא רק את חייהם של מאמיניה, אלא אף את של מתנגדיהם, מאחר וניתן להבין בעקיפין כיצד נהגו האחרים, על פי האיסורים הנכללים בה.

גם יוסף אלימלך באומגרטן (כרך ב') כותב על מסורות 'הלכתיות' קדומות במגילות ים המלח, וסוקר את הפרשנות המשפטית הקומראנית, הנחשפת מהמגילות, כדי לקבוע האם יש בה גם גישות דומות לאלו של ההלכה המסורתית.

הכינוי מגילת המקדש ניתן למגילה שרכש יגאל ידין מידי סוחר עתיקות בבית לחם. היא הארוכה בין המגילות אך גם פגועה ביותר, זאת בגלל תנאי אחסון עלובים בהם שמר אותה הסוחר. יחודה של מגילת המקדש הוא בהיותה בעיקר מהדורה משוכתבת של התורה. מהדורה בה מנסה המחבר לפתור קשיים העולים מנוסח התורה על ידי ארגון שונה. ישראל קנוהל (כרך א') מעלה בספר מחקר העוסק במגילת המקדש, ובקטעים נוספים מן התורה ומנסה לבדוק ולחקור את הכתוב בה ואת המשתמע מכך.

הספרות במגילות

המגילות חושפות לפנינו היבט ספרותי מרתק, חלק אחד ממנו מתייחס לספרות החכמה. עד לחשיפת המגילות הכרנו את ספרי החכמה המקראיים : משלי, איוב וקהלת השונים מאוד זה מזה . מנחם קיסטר (כרך א') חושף לפנינו קטעים מתוך המגילות, בהם ניתן אולי לראות המשכיות לספרות החכמה.

חלק אחר הינו 'הספרות החיצונית'. בין המגילות מתועדים שישה ספרים חיצוניים בהם דנה אסתר אשל (כרך ב'), ספרות חנוך, כתב לוי הארמי, ספר היובלים, ספר טוביה, צוואת נפתלי העברית וספר בן סירא. חיבורים אלה היו מוכרים מתרגומים שהשתמרו בידי כנסיות נוצריות שונות, והנה ניתנת לנו ההזדמנות לבחון אותם בכתבים קדומים.

נגיעה נוספת בפן הספרותי מוצגת על ידי בריאן שולץ (כרך א') במגילת מלחמת בני האור בבני החושך (מכונה גם 'מגילת המלחמה'). אחת משבע המגילות הראשונות שגילו הבדווים במערה 1. המגילה חושפת לפנינו טקסט אסכטולוגי המתאר את המלחמה הסופית בין כוחות הטוב, בני האור, ובין כוחות הרע, בני החושך, לביעור הרוע מהעולם. ונותנת לנו תיאור מרתק על מערך הלוחמה, התפילות המלוות אותו, הטקסים ותפקידי הכהנים והמנהיגים.

חקר השפה

מקצת המגילות שנמצאו היו כתובות ארמית, אך רובן נכתבו בעברית ולכן הן מקור חשוב ביותר להכרת העברית הקדומה ותולדותיה. אלישע קימרון (כרך ב') משבח את העדות הלשונית של המגילות, מאחר והן נכתבו ישירות על ידי דוברי עברית, ולא נשתבשו על ידי מעתיקים מאוחרים שהעברית זרה להם. יש במגילות קווי לשון שלא היו ידועים קודם ואינם דומים לקווי הלשון של המקרא או של לשון חז"ל. המגילות כתובות בניב מיוחד, עם דקדוק מיוחד לעצמו, כנראה של ניב מקומי – 'הואה', 'רואש', 'ראוש' 'יואמר', 'פרעוה' ועוד, כנראה שסימון התנועה בשתי אותיות אהו"י מעיד על הגייה מיוחדת. מנחם קיסטר (כרך ב') מעלה קווים לאוצר המילים שנחשף מהמגילות וחלקו אבד במהלך הדורות, דוגמת 'עצה' במשמעות 'מועצה', 'תזיז' כפי הנראה שם של צמח, 'בדנים' אולי משמעותה צורות.

אמונה

הספר שלפנינו מציין גם את העדויות הנחשפות עם פענוח המגילות על אמונתם של כותבי המגילות. מנחם קיסטר (כרך ב') דן בבסיס התאולוגי של 'העדה' (אחד הכינויים לכותבי המגילות). כנה ורמן (כרך ב') חוקרת את תפיסת 'אחרית הימים' בהגות 'העדה'.

כאמור, על אותה 'עדה' שהתגוררה באתר המבודד, בקומראן, נאמר ונכתב רבות, הם מכונים 'איסיים' (בעקבות כתבי יוסף בן-מתתיהו) או 'כת קומראן' (כשם האתר בו נחשפו הממצאים) או 'כת היחד' (לפי השורה הראשונה ב'סרך היחד' המדבר על חוקי העדה). מקומם לא נפקד גם מהספר שלפנינו [ דניאל שוורץ (כרך ב') על כת מדבר יהודה והאיסיים] אך לנושא זה, ולדיון הנרחב האם אכן לפנינו סימנים לכת, יש מקום להקדיש מאמר נפרד.

ארכיאולוגיה והיסטוריה

מגילת מלחמת בני האור בבני החושך נותנת לנו גם מבט מעניין על כלי הנשק וטקטיקת המלחמה שהיו נהוגים בצבאות התקופה. ישראל שצמן (כרך א') חושף לפנינו את ההיבטים הצבאיים של המגילה. בניגוד למחקרים קודמים בהם נטען כי תיאורי הצבא המובאים במגילה מבוססים על דגמים של צבאות שהיו נהוגים בתקופת כתיבתה, דוגמת הצבא המקראי, ההלניסטי, החשמונאי או אפילו הרומאי, טוען שצמן כי מחבר המגילה, המגלה בקיאות רבה בענייני צבא, מתאר לפנינו את צבא בני האור, צבא ייחודי המאופיין מצד אחד על בסיס נתונים ראליים צבאיים ומתבסס מצד שני על השקפות תאולוגיות ואמונות דתיות הנוגעות לסדרי חברה וצבא בחוג שבמסגרתו נכתבה המגילה.

וז[ה ספר סרך] המלחמה. ראשית משלוח יד בני אור להחל בגורל בני חושך בחיל בליעל בגדוד אדום ומואב ובני עמון / וחי[ל יושבי] פלשת ובגדודי כיי אשור ועמהם בעזר מרשיעי ברית. בני לוי ובני יהודה ובני בנימין גולת המדבר ילחמו בם / ב[ ] לכול גדודיהם בשוב גולת בני אור ממדבר העמים לחנות במדבר ירושלים, ואחר המלחמה יעלו משם. / [ויבוא מלך / ] הכתיים במצרים. ובקצו יצא בחמה גדולה להלחם במלכי הצפון ואפו להשמיד ולהכרית את קרן / [ישראל / והי] אה עת ישועה לעם אל וקץ ממשל לכול אנשי גורלו וכלת עולמים לכול גורל בליעל. והיתה מהומה / ג[דולה ב]בני יפת ונפל אשור ואין עוזר לו וסרה ממשלת כתיים להכני[ע] רשעה לאין שארית ופלטה לוא תהיה / ל[כול בנ]י חושך.('מגילת המלחמה', שבע השורות הראשונות)

המגילה מציירת לנו תיאור ממשי של צבא בני האור, יחידותיו, אותותיו ודגליו, תענוג ממשי לחובבי הצבא שבין הקוראים. שצמן דן בתאורי המגילה ובדיוני החוקרים בנוגע למספרי הלוחמים, סדר עמידת היחידות, כלי הנשק השונים והדומה והשונה בין תאורי הצבא העולים מהמגילה ותאורי הצבאות הידועים לנו מהתקופה (תיארוך המגילה הינו נושא הנתון אף הוא לדיון, בהתייחס להשוואות בין תאורי הצבא במגילה למוכר לנו מתאורי צבאות אחרים).

לוח השנה

אחד הפרטים המרתקים העולה מתוך המגילות הוא העובדה שמחבריהן (שבזהותם נדון במאמר נפרד), השתמשו בלוח שנה שונה מלוח השנה העברי הירחי המקובל. היה זה לוח שנה שבו 364 ימים – 52 שבועות בדיוק.

לוח שנה זה מהווה נושא לדיון רחב המועלה בספר על ידי יונתן בן-דב (כרך ב') החוקר את שלל מקורותיו של לוח השנה בן 364 הימים העולה במגילות. שנה בת 364 הימים היא בעלת פשטות מספרית, היא מתחילה תמיד באביב (החודש הראשון שווה במיקומו לניסן) ושנים עשר החודשים מכונים לפי הסדר, חודש ראשון, שני.... וכוללים 30,30,31 ימים בהתאם, ככה יוצא שהחגים חלים תמיד באותו היום בשבוע. יונתן בן-דב דן גם בחגים ובמועדים הכתובים במגילות, הכוללות גם מועדים שאינם מוכרים לנו כגון הינף העומר, מועד התירוש, מועד קורבן העצים ועוד. מועדים המדגישים את התלות הקיימת בין כותבי המגילות ובין עונות השנה ותפוקת האדמה.

ירושלים במגילות

אהבת ירושלים ובית המקדש, שעדיין עומד על תילו בתקופת כתיבתן של המגילות, נדונים בינות למזמורים ולכתובים. מנחם קיסטר (כרך ב') מביא לפנינו מגילות שנחשפו יחדיו במערה 11. אחת מהן זו מגילת המקדש בה מפורט תיאור המקדש (מכאן, כמובן, שמה). בית המקדש מתואר במגילה בתיאור טכני, דקדקני, המכיל המוני פרטים, שאינם תמיד ראליים כל כך, אבל כוללים הוראות ומידות שיש לעשות, לבנות ולהתקין כדי לבנות מקדש.

מתוך מגילות שנחשפו במערה 11 עולה תיאור ארכיטקטוני דקדקני של ירושלים, כנראה ירושלים העתידית, דוגמא:

]מדנחא די בצפונא

]ראסין תלתין וחמשה ושם

[תרעא דן קרין לה תרע] שמעון ומן תרעא דן ע[ד]

תרעא מציעא

[משח ראסין תלתין וחמשה ו]שם תרעא דן די

[קר]ין לה תרע

[לוי.

(מתוך: 554 q 4, קטע 1, טור א)

מזרח שבצפון

שלושים וחמישה ריסים (מידת אורך) ושם

[השער הזה קוראים לו שער] שמעון, ומן

השער הזה ע[ד] השער האמצעי

[מדד שלושים וחמישה ריס ו]שם השער הזה

ש[קור]אים לו שער

[לוי.

(תרגום)

מנחם קיסטר רואה בעיון בנושא ירושלים, מתוך המגילות, "את נקודת החיתוך שבין הגאוגרפי והראלי (העיר ירושלים, המקדש) לבין האידיאולוגי (האסכטולוגי, הכתתי), עיון בעזרתו נוכל לחוש את הגעגוע לירושלים אחרת". (אחרת בגלל הכעס על הכהנים וההנהגה, העולים מתוך הכתוב, או אחרת מבחינת עיר אלוהית שתיבנה על ידי האל).

מי כתב את המגילות? ומדוע נטמנו במערות? לא בטוח שהמחקר יכול על פי הנתונים כיום לקבוע את התשובה לשאלות אלה באופן חד משמעי, עלינו לחכות לחשיפות ומחקרים נוספים מהם אולי תעלה התשובה. אבל אין ספק, המגילות שנחשפו עד כה מרתקות ומעניינות, צפורה טלשיר (כרך א') מסכמת את תרומת המגילות למחקר – "המגילות המקראיות ממדבר יהודה מתגדרות בהיבטים שונים, וכולם מעידים על רבגוניות הממצא:

מצד החומר – רובן כתובות על קלף, אך יש בהן הכתובות על פפירוס; מצד הכתב – רובן כתובות בכתב מרובע, אל יש בהן הכתובות בכתב העברי העתיק; מצד טיב המסירה – יש מהן שנכתבו בקפדנות, ויש ברשלנות מרובה; מצד הכתיב והמערכת הדקדוקים – יש מהן הכתובות על דרך המערכות המאפיינות את נוסח המסורה, ויש הכתובות בכתיב מלא דמלא תוך שימוש בצורות דיקדוקיות משונות; מצד ייעודן – רובן בבחינת העתקים של ספרי המקרא, אך מיעוטן הוכן לצרכים ליטורגיים; מצד הזמן – יש בהן החופפות את זמן ההתיישבות בקומראן, ויש קדומות יותר, מן המחצית השניה של המאה השלישית לפסה"נ; יש התואמות את נוסח המסורה, יש בהן הקרובות מאוד לנוסחים הנמצאים בתורה השומרונית או בתרגום השבעים". החשיבות העצומה של הממצאים ממדבר יהודה נובעת בראש ובראשונה מכך שאין כל ממצא מקביל להם. אלפיים שנה חלפו, בממוצע, בין זמן הטמנתן של המגילות במערות מדבר יהודה עד לזמן חשיפתן וחקירתן, המחקר המוצג בספר נותן לנו מבט מבעד לקרעי הקלף אל עולם של אמונות וחיים, עולם של תעשייה והיסטוריה, עולם שלם שהמגילות כמו משמשות לו לקול, המגיע אלינו מן העבר. אם זאת אין לשכוח כי למרות חשיבותן, הרי שהמגילות מקפיאות נקודת זמן אחת מסוימת, וכי הדברים החלו הרבה לפני זמנן ונמשכו אחריהן.

מומלץ ביותר לחוקרים ולתלמידים, ולכל מי שמתעניין בהיסטוריה של ארץ ישראל ועם ישראל

קריאה נוספת אימגו

- המגילות הגנוזות - 60 שנה / אלי אשד

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת