אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ההגירה הערבית לאזור השרון בתקופת המנדט הבריטי


התמונה של רבקה שפק ליסק

מעין הס- אשכנזי חקר את ההגירה הערבית לאזור השרון ואלו ממצאיו:אזור השרון משתרע בין נחל התנינים בצפון לנחל הירקון בדרום ועד מרגלות הרי השומרון במזרח והים התיכון במערב. עפ"י נתונים שפורסמו ע"י ממשלת המנדט גדל היישוב הערבי באזור השרון ביותר מפי 3 . בראשית תקופת המנדט היו בשרון כ- 10,000 ערבים, רובם מוסלמים וב- 1944 היו בשרון למעלה מ- 30,000 ערבים. בשלוש השנים עד לסיום המנדט הבריטי נוספו ערבים נוספים לאוכלוסיית השרון.המקורות מהם ניתן לעמוד על הדמוגרפיה של תקופת השלטון המנדטורי בארץ הם מפקדי האוכלוסין שנערכו ב- 1922 וב- 1931 ונתונים שפורסמו על היישוב הכפרי מ- 1945 . לרשות המחקר עומדים נוסף למקורות הבריטיים, מקורות של היישוב העברי בתקופת המנדט: הארכיון של ארגון "ההגנה", העיתונות העברית ומחקרים שנערכו בתקופת המנדט. כמו כן, מסתמך המחקר על ראיונות אישיים עם בני התקופה. מתוך כלל הנתונים שפורסמו ע"י ממשלת המנדט מתברר שמספר הערבים גדל מ- 752,048 ב- 1914 ל- 1,294,000 ב- 1944 . האוכלוסייה הערבית כמעט הוכפלה תוך 30 שנה.הנתונים על הריבוי הטבעי של הערבים שפורסמו ע"י ממשלת המנדט מראים שהיה גידול משמעותי בריבוי הטבעי. אצל המוסלמים היה גידול מ- 10 ילדים על כל 1,000 נפש ל- 29.1 ילדים ל- 1,000 נפש. שיעור הריבוי הטבעי אצל הערבים הנוצרים הגיע בסוף תקופת המנדט ל- 30.1 ילדים על כל 1,000 נפש. הגורם העיקרי לעלייה העצומה בריבוי הטבעי היה הירידה בשיעורי התמותה מ- 25- 30 על כל 1,000 ל- 20 על כל 1,000 . החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי התרומה של ההגירה הערבית לארץ לגידול במספר הערבים בתקופת המנדט. עפ"י הנתונים שפרסמה ממשלת המנדט הריבוי הטבעי של האוכלוסייה המוסלמית תרם כ- 88% לריבוי הטבעי, בעוד שההגירה תרמה 12% בלבד. והריבוי הטבעי של הנוצרים תרם 72% לריבוי הטבעי וההגירה תרמה 28% . מבדיקת הנתונים הסטטיסטיים של ממשלת המנדט מתברר שהיו הבדלים בשיעורי גידול האוכלוסייה הערבית בין אזורים שנהנו מפיתוח כלכלי ויישובי, כמו מישור החוף והשרון, ובין אזורים שלא נהנו מפיתוח כלכלי ויישובי, כמו נפת ג'נין. בנפת ג'נין היה הריבוי הטבעי הממוצע כ- 70% בעוד שבאזורי החוף והשרון הוא הגיע לעשרות ואף מאות אחוזים. עפ"י הנתונים של ממשלת המנדט חיו באזור השרון בראשית תקופת המנדט, כ- 10,000 ערבים שרובם התגוררו בכ- 20 יישובי קבע ומיעוטם היו בדווים נודדים או נודדים למחצה. בסוף תקופת המנדט היו באזור השרון כ- 30,000 ערבים שרובם- כ- 20,000 – התגוררו ביישובי קבע ומיעוטם- כ- 10,000 – היו בדווים.

בדיקה מדוקדקת של גידול האוכלוסין באזור השרון מביאה למסקנה שהיה פער בין נתוני שיעורי הריבוי הטבעי הערבי הארצי של ממשלת המנדט ובין אזור השרון. באזור השרון ההגירה תרמה תרומה משמעותית לגידול האוכלוסין. במסגרת המחקר נבדקו 35 כפרים ושכונות ערביות בערים. מתברר שב- 1922 התגוררו בכפרים ובשכונות 9,892 ערבים, ב- 1931 עלה המספר ל- 14,261 וב- 1944 הייתה עלייה נוספת ל- 25,930 . כמו כן יש לקחת בחשבון שבין השנים 1945 ו- 1948 נמשך גידול האוכלוסין. עפ"י נתונים אלה נע הריבוי הטבעי בין 1922 ל- 1931 בין מינמום של 37% למכסימום של 510% ואילו בין השנים 1931 ו- 1944 נע הריבוי הטבעי בין 28% ל- 138% . אבל, למען הדיוק יש לציין שמספר היישובים בהם היה הריבוי 100% ומעלה עלה באופן ניכר על מספר היישובים בהם היה הריבוי נמוך. באבו כשך, ב- 1922 היו במקום 200 תושבים, ב- 1931 עלה המספר ל- 1,007 וב- 1944 ל- 2,400 . בין 1922 ל- 1931 היה גידול אוכלוסין של 400% ובין 1931 ל- 1944 היה גידול של 138% .באזור הפאליק, לעומת זאת לא היו ערבים עד 1944 . באותה שנה התיישבו במקום 1,030 ערבים. בשיח' מונס חיו ב- 1922 664 תושבים, מספרם עלה ל- 1,154 ב- 1931 ול- 1,930 ב- 1944 . גידול של 73% בין 1922 ל- 1931 וגידול של 67% מ- 1931 ל- 1944 .

גורמי ההגירה הגורם הראשון: ייבוש ביצות השרון. הקק"ל בשיתוף פעולה עם מחלקת הבריאות המנדטורית החלו בראשית שנות ה- 1920 בייבוש ביצות בשרון. ייבוש הביצות ריסן את מחלת המלריה שהייתה נפוצה באזור והביא לירידה בתמותה בקרב ערביי האזור. כמו כן, ייבוש הביצות סיפק תעסוקה למאות פועלים וערבים הגיעו מארצות ערב כדי לעבוד בייבוש הביצות והתיישבו באזור. הגורם השני: פיתוח ענף הפרדסנות. הנטיעה, הטיפול בעצים ובפרי יצרו מקומות תעסוקה ומשכו לאזור ערבים מארצות ערב. שטחי הפרדסים בשרון גדלו מ- 70,000 דונם ב- 1931 ל- 128,000 דונם ב- 1946הגורם השלישי: בניית היישובים היהודיים בניימינה, כפר סבא, רעננה, הרצליה, רמת השרון, גבעת שאול ועוד... העבודה בבניין יצרה מאות מקומות עבודה שמשכו לאזור ערבים מארצות ערב. לעבודות הבנייה נזקקו הבונים לזיפזיף ובדווים הגיעו לאזור עם גמליהם ועסקו בהובלת זיפזיף. הגורם הרביעי: קידוחים שסיפקו מים בשפע והגדילו את כושר הקליטה של האזור ואת יבולי החקלאות.

גן-שמואל 1931-3 - מפגש עם ערבי מהכפר צ'רקס השכן. ארכיון גן-שמואל

כוח העבודה בשרון היה מורכב:מהפלאחים בשרון שמצבם הכלכלי הוחמר בין השנים 1926 – 1932 בשל מגיפה בבקר, מיעוט גשמים, ירידת מחירי התוצרת החקלאית ומכת ארבה. מקומות העבודה שיצרו הקק"ל, ממשלת המנדט, ענף הפרדסנות ופעולות הבנייה הצילו אותם מחרפת רעב. מבדווים . ממסמכי ארגון ההגנה מתברר שרסיסי שבטים בדווים מהנגב, מסיני ומעבר הירדן השתלבו בעבודות הפיתוח בשרון והתיישבו במקום. מחורנים. בסוף שנות ה- 1920 החלו להגיע לארץ וגם לשרון פועלים ערבים מהחורן בדרום סוריה ועפ"י עדותו של המושל הסורי מספרם היה בין 30,000 ל- 35,000. בעיתון "דבר" דווח ב- 2 ביולי 1934 על 25,000 חורנים ש"עלו לארץ". בעקבות פעולות הפיתוח של הקק"ל, ממשלת המנדט ובעלי הון יהודיים נוצרו בשרון מקומות עבודה רבים שמשכו לשרון מהגרים מארצות ערב ובדווים מאזורי הנגב, סיני ועבה"י. 10 שנים לאחר הקמת שלטון המנדט כבר גדלה האוכלוסייה הערבית באזור השרון ב- 50% . אין אפשרות סבירה לייחס גידול זה לריבוי הטבעי. הגידול העצום באוכלוסייה הערבית היה בולט בכפרים בשכנות ליישובים היהודיים שמספרם עלה מ- 25 ל- 77 בתקופת המנדט. למשל, בביר עדס, הנמצאת בשכנות למגדיאל גדלה האוכלוסייה ב- 216% ו- 40% מגברי הכפר עבדו ביישובים הסמוכים. הבדווים והפלאחים של האזור ההררי, לעומת זאת, שגם הם נפגעו מפגעי הטבע, העדיפו להגר לערים יפו וחיפה שבהן הייתה רמת ההכנסה גבוהה יותר. בעקבות המרד הערבי בין השנים 1936 – 1939 הגיעו להרי השומרון לוחמים ערביים מהארצות השכנות ולאחר דיכוי המרד הם השתקעו בשומרון. מלחמת העולם השנייה פגעה בענף הפרדסנות בשל הפסקת יצוא התפוזים לאירופה, אבל, הצבא הבריטי, שהקים מחנות צבא בשרון סיפק תעסוקה לערביי השרון בהקמת המחנות ובאחזקתם. כמו כן, הצבא הבריטי היה זקוק למזון והביקוש לתוצרת חקלאית הציל את החקלאות הערבית בשרון, שהייתה במשבר. הביקוש לידיים עובדות למחנות הבריטיים הביא להגירה ערבית מארצות ערב. הבריטים הביאו עמם פועלים ערבים ממצרים שהתיישבו ליד כפר צור מדרום לנתניה, והקימו בשנות ה- 1940 יישוב ערבי של פועלים מצריים שמנה מאות תושבים. באום חאלד ליד נתניה התיישבו בדווים, מצרים וחורנים שעבדו במחנות הבריטיים ובענף התעשייה שהחל להתפתח בנתניה בעקבות המלחמה. כמו כן, בתקופת המלחמה החלו לרדת כפריים מהאזור ההררי ולהקים יישובים בשרון. חלקם היו ממוצא מצרי שמוחמד עלי, שליט מצרים הושיב בארץ בתקופה ששלט בארץ (1832 – 1840 ). בנתונים על היישוב הכפרי שפורסמו ע"י ממשלת המנדט ב- 1944/5 הובאה רשימה של שבטים בדווים שהתנחלו בשרון, ערב א- נציראת, ערב אלמרמרה ועוד... פיתוחה של תל אביב בשנות ה- 1930- 1940 לכיוון שיח' מונס הביא להגירה לכפר. מספר תושבי שיח' מונס גדל מ- 664 ב- 1922 ל- 1,930 ב- 1944 . רבים מהתושבים החדשים היו בדווים שהגיעו מחו"ל והשתלבו בעבודות הבניין, בהובלת זיפזיף ובתעשייה. רבים מתושבי הכפר סיפקו תוצרת חקלאית לשווקים בתל אביב. לסיכום, ההתיישבות היהודית בשרון בתקופת המנדט ופעולות הפיתוח של ממשלת המנדט הביאו לחיסול המלריה ולהקמת שירותים רפואיים , ששיפרו את מצב התברואה בכפרים הערביים וצמצמו את שיעורי התמותה של תינוקות ומבוגרים והעלו את תוחלת החיים. כמו כן, נוצר שפע של מקומות עבודה בענפים שונים שמשכו לשרון ערבים ובדווים מארצות ערב. מצרים הייתה מקור חשוב למהגרים. בתקופת המלחמה תרם הצבא הבריטי ליצירת מקומות עבודה ולהגדלת הביקוש לתוצרת חקלאית. מקורות הפרנסה הביאו לגידול האוכלוסייה הערבית בשרון מכ- 10,000 לכ- 30,000 תוך 30 שנה.

קריאה נוספת אימגו- גלי החדירה של הערבים והמוסלמים לארץ ישראל- הגירת פועלים ממצרים לארץ בתקופת המנדט- הנרטיב הפלסטיני: תמורות באוכלוסיית ארץ ישראל / שמעון גילר

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק