אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המשבר הכלכלי 1929


התמונה של רבקה שפק ליסק

המשבר הכלכלי ב- 1929 : התמוטטות הבורסהוול

וול סטריט 1929

המשבר הכלכלי הנוכחי החל כמו זה של 1929, בארה"ב, והתפשט לעולם כולו. יש קווי דמיון בין שני הארועים, מכיוון שאמריקה תחת השלטון הרפובליקני שכחה את הלקחים של המשבר הקודם, והתעלמה מחקיקה שנעשתה בתקופת ה"ניו דיל" שנועדה להבטיח, בין השאר, פיקוח על הבנקים, הבורסה והמערכת הכלכלית בכללה. המשבר הכלכלי ב- 1929 החל בשל מדיניות הפנים והחוץ הרפובליקנית. הנשיא הובר סירב להתערב משום שהשקפתו הכלכלית הייתה שהשוק החופשי יודע לפתור את בעיותיו ללא התערבות. כתוצאה ממדיניות אי ההתערבות, בין 1929 – 1933 הפך המשבר למשבר עולמי והביא טרגדיה על מיליוני אנשים בארה"ב ובעולם. ב- 21.10.1929 הייתה ירידה דרמטית בבורסה של ניו יורק וב- 23 לאוקטובר החלה ההתמוטטות. מאמצי התאגידים הבנקאיים הגדולים ובראשם התאגיד הבנקאי של מורגן לעצור את המפולת, נכשלו. ב- 29 באוקטובר הפכה התמוטטות הבורסה לעובדה מוגמרת. התהליך שהתחולל באוקטובר 1929 זכה לכינוי "אוקטובר השחור". ב- 29 באוקטובר נמכרו 16,000,000 מניות ביום אחד וההפסד הכולל לחודש אוקטובר הגיע ל- 16 ביליון דולר. במשך שבועים נוספים המשיכו המניות לרדת ועד אמצע נובמבר הן אבדו 40% מערכן. הבנקים , שמילאו תפקיד פעיל בשוק המניות, נפגעו מהתמוטטות הבורסה. על רקע אירועים אלה פרצה פניקה והציבור התנפל על הבנקים על מנת להוציא את כספי חסכונותיו. חלק ניכר מהבנקים לא היו מסוגלים להחזיר לציבור את כספו מאחר שהם נהגו בחוסר אחריות ונתנו הלוואות לרכישת מניות כשהמניות עצמן שימשו ערבות להלוואות. כמו כן, הם לא שמרו על רזרבות, כנדרש עפ"י החוק, כדי לאפשר לחוסכים פדיון חסכונותיהם. התמוטטות המערכת הבנקאית כולה לא אחרה לבוא. מיליוני חוסכים בבנקים ומשקיעים בבורסה איבדו את כל כספם. למעלה מ- 5,000 בנקים נסגרו בין השנים 1929 – 1932 . הבורסה והבנקים התמוטטו בשל העדר פיקוח נאות על פעילות הבורסה ועל המערכת הבנקאית, מצד הממשל הפדרלי הרפובליקני, שהתעלם מהחקיקה שנעשתה בנדון ע"י הממשל הדמוקרטי של הנשיא וילסון. המשחק בבורסה הפך בשנות ה- 1920 ל"ספורט לאומי". אמריקנים מכל שכבות הציבור שיחקו בבורסה. חברות מניות ניפחו את מספר המניות והעלו את ערכן הרבה מעבר לערכן הריאלי. קמו חברות מדומות שהנפיקו מניות מדומות. הבנקים לקחו חלק פעיל במשחק בבורסה, ובהעדר פיקוח פדרלי השקיעו סכומי עתק בבורסה ולא שמרו על רזרבות למקרה שהחוסכים יבקשו להוציא את כספם. הבנקים מכרו לאנשי שלומם ניירות ערך המחירים יותר נמוכים מאשר לציבור והשחיתות וחוסר האחריות חגגו. ההלוואות לרוכשי המניות ללא כיסוי של ממש הגבירו את הסכנה. כולם שיחקו בבורסה: האוכלוסייה, הבנקים, חברות הביטוח, והממשל הפדרלי הרפובליקני שהתנגד עקרונית למעורבות ממשלתית, התעלם מהסכנות. התמוטטות הבורסה והמערכת הבנקאית הביאו לתגובות שרשרת בכל ענפי הכלכלה:החקלאות, שמצבה היה קשה עוד קודם לכן, החמיר עוד יותר. ההכנסה מחקלאות ירדה מ- 15.5 ביליון דולר ל- 5.5 ביליון דולר. התעשייה, הייצור התעשייתי הצטמק ב- 50% עקב ירידה בביקוש והעדר אשראי ושיעורי האבטלה עלו מ- 8% ב- 1929 ל- 25.5% ב- 1933 . מספר המובטלים הגיע ל- 15,000,000 מתוך 120,000,000 תושבים. למעלה מ- 40,000,000 השתייכו למשפחות של מובטלים. שכר העבודה ירד לשפל שלא היה כמוהו ומצבם של השחורים היה הגרוע ביותר. ענף הבנייה שותק לחלוטין. סחר החוץ ירד מ- 9 ביליון דולר ב- 1929 ל- 3 ביליון דולר ב- 1932 . מסתיו 1930 חדלה אירופה להחזיר הלוואות לממשל האמריקני- חובות ממלחה"ע הראשונה- ולבנקים אמריקנים ומשקיעים אמריקנים חדלו להשקיע באירופה. המשבר הכלכלי בארה"ב מוטט את כלכלת העולם כולו. בעקבות התמוטטות הבורסה בניו יורק התמוטטו הבורסות באירופה ובעולם כולו. אירופה הגיבה בפיחות ובנטישת בסיס הזהב.

הממשל הרפובליקני של הנשיא הובר נכשל מכיוון שסירב לסגת ממדיניות אי ההתערבות

הממשל הרפובליקני נכשל בטיפול במשבר מפני שהנשיא הובר ומפלגתו סירבו לסגת ממדיניות אי ההתערבות בכלכלה. כאשר המצב המשיך להידרדר הם עשו מעט מדי ומאוחר מדי.הגורמים למשבר היו מדיניות ה"לסה פר" (מדיניות השוק החופשי) של הממשל הפדרלי הרפובליקני, כלפי פנים, ומדיניות ההתבדלות והתעלמות מהמצב באירופה, כלפי חוץ. מדיניות אי ההתערבות של המדינה בענייני כלכלה וחברה הביאה לריכוז עושר רב למעלה, לפערים חברתיים ולפגיעה בשכבות החלשות. העדר הפיקוח על העסקים, על הבורסה ועל המערכת הפיננסית הביא להתמוטטות כל המערכות. העדר מדיניות חברתית. התעלמות מבעיותיהם של החקלאים, העדר טיפול בבעיית העוני וביחסי עבודה, פגעו בסופו של דבר בכוח הקנייה של שכבות רחבות בחברה, וענפי הכלכלה לא היו מסוגלים לתפקד בהעדר ביקוש לסחורות בתוך הארץ ובחו"ל. כלכלה קפיטליסטית תלויה ברמת הביקוש או הצריכה. זה מה שמניע את גלגליה. במצב של שוק מונופוליסטי עם מחירים נבונים הביקוש ירד. בהעדר ביקוש הצטברו סחורות במחסנים, הפועלים פוטרו, הייצור הצטמק וחוזר חלילה.

הנשיא הובר

המדיניות כלפי אירופה – הדרישה מבעלות הברית להחזיר את חובות מלחה"ע הראשונה במזומן ומגרמניה לשלם במזומן לארה"ב על אחריותה למלחמה- צמצמה את יכולתה של אירופה לקנות סחורות אמריקניות והביאה את אירופה למצב שלא הייתה מסוגלת להחזיר את חובותיה לארה"ב. מלאי הזהב של אירופה הידלדל משום שנאלצה לשלם בזהב. מכסי המגן הגבוהים שקבע הקונגרס האמריקני והמונופולים שמרו על רמת מחירים גבוהה למרות העדר ביקושים. הנשיא הובר לא מצא לנכון לשנות את תפישתו הכלכלית ואת המדיניות המוניטרית לנוכח המצב. הוא נקט במדיניות של תקציב מאוזן ושמירת בסיס הזהב. במסגרת מדיניות זו הוא קיצץ בתקציב ובמיסים וצמצם את הוצאות הממשל. הקיצוץ תקציב והורדת המסים גרמו לספירלה דפלציונית, כלומר לעליית ערך הכסף. הדפלציה והירידה בביקוש הביאו לירידה הדרגתית במחירים, אבל במצב של אבטלה המונית והתמוטטות כל המערכות, הביקוש לא עלה. הובר ניסה , כתחליף למדיניות התערבות, מצד הממשל, לשכנע את אנשי העסקים, החקלאים והאיגודים המקצועיים לשתף פעולה מרצון ולנקוט באמצעים וולונטריים לטיפול במצב. אנשי העסקים הבטיחו לא להוריד את השכר ולא לצמצם את הייצור, כאמצעי לשמירה על כוח הקנייה. האיגודים הבטיחו לא לדרוש תוספות שכר וצמצום שעות העבודה. החקלאים הבטיחו לצמצם את שטחי העיבוד. אף אחת מההבטחות הללו לא קויימה. ההחמרה במצב שכנעה, בסופו של דבר, את הובר להתערבות מתונה בכלכלה ובחברה. הוא העניק אשראי לעסקים על מנת לעודד את הפעילות הכלכלית, נתן תמיכה לחקלאים ע"י תמיכה בהעלאת מחירי התוצרת החקלאית, והקציב 423 מיליון דולר, סכום פעוט יחסית לצרכים, מהתקציב הפדרלי, לעבודות ציבוריות כדי לספק תעסוקה למובטלים. הוא הטיל על הממשל המקומי את עיקר הדאגה לעבודות ציבוריות ולסעד והסתפק במתן הלוואות לממשל המקומי לצורך זה. כמו כן, הוא הקים גוף להבראה פיננסית שנועד לתת הלוואות לבנקים, לעסקים ולחברות הרכבות, על מנת ליצור מקומות עבודה. מאחר שבתיהם של רבים מאזרחי ארה"ב עוקלו, לאחר שרוכשיהם לא היו מסוגלים להמשיך לעמוד בתשלומי המשכנתאות, הוא יזם בנק להלוואות לשם מניעת עיקולים.

אבל, הפעולות שנקט הובר היו מעט מדי ומאוחר מדי. בארה"ב לא היה ביטוח אבטלה, לא מערכת סעד או רווחה ולא היו פיצויים על פיטורים. המוני המפוטרים הופקרו לגורלם. המפעלים הגדולים וחברות המכרות, שהקימו שיכונים בשכירות לפועליהם וחנויות בהן יכלו לקנות באשראי, סילקו את הפועלים המפוטרים מבתיהם וחדלו לאפשר קנייה באשראי. מיליוני פועלים שעברו בעבר מחקלאות לתעשייה, חזרו בהמוניהם לחוות ומיליוני פועלים תושבי הערים שאיבדו את עבודתם ובתיהם, התרכזו בפארקים או בשולי הערים והקימו שכונות פחונים או השתכנו בתחנות הרכבות. האזרחים שבתיהם עוקלו הצטרפו לפועלים המובטלים. שכונות הפחים בפארקים ובשולי הערים נקראו "הוברוויל". מיליוני חוות עוקלו בשל חובות או אי תשלום משכנתאות לבנקים והחוואים הצטרפו ל"הוברווילים". מהגרים רבים שפוטרו מעבודתם החלו לחזור לאירופה. בקיצור, מיליוני בני אדם נותרו ללא עבודה וללא קורת גג. בייאושם, הם התנפלו על חנויות ומעשי שוד הפכו לתופעה יומיומית. בצר להם, התארגנו תושבי ה"הוברווילי" ויצאו להפגנות בכל רחבי המדינה. ההפגנות פוזרו בכוח ע"י המשטרה. לא רק מעמד הפועלים שילם את מחיר מדיניות אי ההתערבות. המעמד הבינוני נפגע אף הוא מהירידה הדרסטית בצריכה ומהתמוטטות הבורסה והבנקים. רבים איבדו את כל חסכונותיהם בשל פשיטות הרגל של הבנקים, את השקעותיהם במניות מהתמוטטות הבורסה, ואת מקור פרנסתם בשל ירידת הביקוש. רבים מהם איבדו את בתיהם בשל חוסר יכולת לעמוד בתשלומי המשכנתאות והצטרפו למובטלים בפארקים ובשולי הערים. רבים שקעו בייאוש ומספר ההתאבדויות הרקיע שחקים.ובשעה שמיליוני אמריקנים ממעמד הפועלים ומהמעמד הבינוני סבלו חרפת רעב ואיבדו את בתיהם, עילית העסקים המשיכה לנהל אורח חיים ראוותני. אומנם היו גם התאבדויות ורבים הפסידו כסף, אך לרובם עדין נותרו רזרבות מספיקות. ראשי הבנקים ותאגידי הענק המשיכו לקבל משכורות עתק ולא שילמו מס אמת. המשבר הכלכלי בארה"ב היה משבר של מחסור בתוך שפע. המחסנים היו מלאים בסחורות אבל, האנשים חיטטו בפחי האשפה. הייאוש פקד שכבות רחבות בחברה ורבים איבדו את האמון בקפיטליזם וב"חלום האמריקני".

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק