אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

סיוול: מחקר היסטורי הרמונויטי


משמעות המילה הרמנויטיקה (hermeneutics ) היא מדע הפרשנות. מחקר הרמונויטי מתבסס על הכפפת תיאור והסבר פוזיטיביסטי לפרשנות שהולכת מעבר להתבוננות על המציאות האובייקטיבית. במילים אחרות, מחקר הרמונאוטי יוצא מתוך נקודת הנחה שהסבר המציאות החברתית באמצעות אובייקטיביזציה של פעילות אנושית ישאיר בידי החוקר תמונה חלקית ולא מספקת, לפיכך החוקר חייב ללכת אל מעבר למידע שמושג על ידי התבוננות ישירה עלהמציאות ובכך להעניק לה פרשנות. פרשנות הרמונאוטית נשענת על ניתוח סמלים ואינטראקציה חברתית והמשמעות שהסובייקטים מעניקים להם בקונטקסט תרבותי כולל. מרבית הגישות ההרמונויטיות שמות דגש על חשיבותה של השפה כמאפיינת מרכזית של מבנה חברתי. הבנה של המשמעות המסתתרת מאחורי מילים כלומר חקרשיח, תפתח בפני החוקר עולם ומלואו של משמעויות והבניות חברתיות שמרכיבותאת המציאות.

במקורה, הגישה ההרמונויטית, יצאה מתוך תפישת עולם מודרנית באמונה באחדות בין הסובייקט והרעיונות שהוא שואב מהמציאות החברתית בה הוא חי ובתמורה משפיע עליה. כמו האל הרמס במיתוס היווני שתיפקד כשליח האלים, הרמנויטיקה מציעה ניתוח של תקשורת, תקשורת בין בני האדם המתבצעת על ידי סמלים והבנות אינטר סובייקטיביות שמתגלמות בשיח. ככך החברה נתפשת כטקסט והרמנויטיקה תנסה להבין את המשמעויות הטמונות באותו הטקסט. מחקר הרמונאוטי שואב תובנות מהיחסים של האינדיבידואל ליחידה החברתית בה הוא חי וההשפעה ההדדית ביניהם שיוצרת משמעויות שניתן להבינן.

הרמנויטיקה קשורה קשר אדוק למחקר היסטורי ותרבותי ובכך משקפת ראיה היסטוריוסיצטית (historicism ) על פיה קיים הבדל משמעותי בין מדעי הטבע למדעי החברה היות שחוקי החברה שונים מחוקי הטבע וההיסטוריה האנושית היא תוצאה של אותם חוקים הלקוחים מעולמה של התרבות ומדעי החברה. ויקו ג'מבטיסטה (vico) עוד במאה השמונה עשרה הפריד בין חוקי הטבע לחוקי ההיסטוריה, המדע החדש שהוא הציע כונה על ידו 'מדע ההיסטוריה' והוא נשען על גישה הרמונאוטית: ההיסטוריון מסוגל ליצור אמפתיה לתרבויות על ידי הבנת מצבור המשמעויות החברתיות המעצבות אותם. הפילוסוף הגרמני יוהאן הרדר דגל בגישה פרשנית ללימוד היסטוריה ותרבות. את הסגידה של תקופת ההארה לבינה הוא החליף בסגידה לתחושות סובייקטיביות ואינטואיציה של החוקר. גישתו הרומנטית שמה דגש על אנתרופולוגיה כחקר של תרבויות זרות, "פרימיטיביות" ו"אקזוטיות", והמאפיין הייחודי של כל אחת מהן.

אחת מהאסכולותה הרמונאוטיות הבולטות ביותר התפתחה בגרמניה בצורת הניאו-קאנטיניזם. הניאו קאנטינים הרחיבו את הטענה של עמנואל קאנט לפיה ידע מדעי אפשרי במסגרת גבולות הידע האנושי, בעוד שקאנט דיבר על ביקורת תבונה טהורה ממשיכיו הזכירו ביקורת של תבונה היסטורית. לטענתם המשמעות שאנו נותנים למציאות היא זו שמגדירה אותה. בניגוד להסבר אמפירי-סיבתי יש לחפש הסברים תרבותיים בהבנת המציאות החברתית. דילטי (dilthey) טען בסוף המאה התשע עשרה בספרו "הקדמה למדעי החברה" (1883) שהמציאות ההיסטורית היא מציאות חברתית. ההיסטוריה מורכבת ממשמעויות חברתיות ששורשם בהרמנויטיקה שלחיי היום-יום.

מקס וובר (weber) המשיך את המסורת הניאו קאנטיאנית בכל הקשור להפרדה בין מדעי הטבע למדעי החברה. הבנת ההיסטוריה והסוציולוגיה נשענת על תרבות ועל הבנת משמעויות חברתיות שנבנות באמצעות אינטראקציה בין אינדיבידואלים שמרכיבים את החברה. מושג מרכזי שמאפיין את ראית העולם שלו מכונה "הבנה" (verstehen). הבנה של המשמעויות הטמונות בכל פעילות אנושית תגרור הבנה של ההיסטוריה. וובר פעל על פי מודלים של אינדיבידואליזם מתודולוגי. כל פעולה אנושית היא בעלת משמעות רציונאלית. הדרך הטובה להבין פעילות אנושית היא לבנות טיפוס אידיאלי שבמסגרתו כל פעילות אנושית מקבלת פרשנות רציונלית, דהיינו, ניתן להבין מניעים של בני אדם כרצון להגשמת מטרות מוגדרות. אולם את המטרות הללויש להבין בקונטקסט חברתי ייחודי, למשל, תחת המוסר הפרוטסטנטי החוקר מסוגל להקנות משמעות לפעולה אנושית רציונאלית רק לאחר שהבין את המאפיינים שלהתקופה הפרוטסטנטית ביחס לתקופה אחרת.

הפילוסוף הגרמני בן המאה העשרים, מרטין היידגר (heidegger ) והפילוסוף האוסטרי של השפה לודוויג וייטגנשטיין (wittgenstein) ביססו את המסורת ההרמונאוטית על אינטרפרטציה תלוית תרבות. פרשנות היא כמו דיאלוג שהחוקר מנהל עם השיח החברתי. ככך הם מניחים את היסודות להרמנויטיקה המודרנית – המציאות והבנתה הן פועל יוצא של שפה. מודעות של האדם לסביבתו ניתנת להבנה באופן בו היא מובעת בשיח כלומר במבנים אדיומטים וסימבוליים. עבור היידגר פרשנות לעולם אינה יכולה להתנסות מעל הקונטקסט של החיים היום יומיים בעולם הזה. את הקונטקסט הזה מגדירות מילים, סמלים וביטויים – שוב, תרבות ושיח. ויטגנשטיין בספרו "חקירות פילוסופיות" (philosophicalinvestigations) דן במציאות חברתית כמציאות לינגוויסטית - מגבלות השפה הן מגבלות המציאות. תפישתנו את המציאות והאופן בו חוקר מבין תפישה זו מעוצב על ידי שפה. כפי שהשפה משתנה כך גם המציאות היא דינאמית.

סיוו'ל –היסטוריה כחקר שיח – מתודולוגיה

בדומה למסורת ההרמונאוטית של היידגר וויטגנשטיין, סיוו'ל (sewell ) ניגש אל מחקר היסטורי מתוך מנקודת מוצא על פיה מודעות של האדם לסביבתו ניתנת להבנה באופן בו היא מובעת בשיח כלומר במבנים אדיומטים וסימבוליים. סיוו'ל שואל כיצד עוצבו הוויתם וניסיונם של אנשים בעבר וכיצד הם הבינו ניסיון זה. על שאלה זו הוא עונה באמצעות חיפוש אחר מבנים סימבולים אשר ביטאו את תפישת המציאות של אותם האנשים. חיפוש זה כולל בנייה של המשמעויות המסתתרות מאחורי מילים, מטפורות, ומוסכמות רטוריות שדרכם חשבו וביטאו אנשי התקופה את ניסיונם. מכיוון שתקשורת בין אנשים אינה מוגבלת אך רק לדיבור ולכתיבה, סיוו'ל טוען שיש לאתר צורות אחרות של פרקטיקה יום יומית, אירועים, מוסדות, טקסים וריטואל, מיתוסים, טאבו, וחלוקה מגדרית של עבודה. הוא מעיר לגבי אופיו ההרמונאוטי של מחקרו על תפישותיהם וראיית עולמם של מעמד הפועלים במאה התשע עשרה: אם נגלה את התוכן הסימבולי והרצף הקונספטואלי שעיצב את ההוויה של מעמד הפועלים, אזי כל אימוץ של אידיאולוגיה כזאת או אחרת על ידם לא יראה כהבנייה מלאכותית שבאה מבחוץ אלא כתהליך טבעי ומתמשך של רעיונות וקונספציות שהתפתחו עם הזמן מתוך האנשים שחיו וחוו אותם. גישה זו תאפשר לחוקר להבין מודעות מעמדית לא ככפייה של תיאוריות בורגניות על מעמד פועלים פסיבי שמתפקד כמו ספוג לרעיונות אלא כהבנת מעמד הפועלים כאינטר סובייקט שעיצב את רעיונותיו כחלק מפרקטיקה פנימית היסטורית.

היסטוריונים של העבודה (labor), לטענתו של סיוו'ל, שמו דגש על התפתחויות כלכליות כבסיס מטריאלי. הפרספקטיבה שסיוו'ל מאמץ שוללת קדימות אונטולוגית לאירועים כלכלים. למרות שתהליכים כלכליים תופשים מקום חשוב בהיסטוריה של העבודה, הם צריכים לבוא בד בבד עם אספקטים אחרים של הניסיון של הפועלים. סוגיות של ייצור וחילופין כפופים להגדרות סימבוליות ותוצאתן חייבת להיתפש במונחים תרבותיים יותר מאשר חומריים. שוב, סיוו'ל לא מבטל כלכלה אלא תופש אותה באופן בו היא מתפרשת בהוויה התרבותית של הפועלים. רק כך ניתן לתפוש את הפועלים של צרפת בסוף המאה השמונה עשרה ולאורך מחצית המאה התשע העשרה כסוכנים שעשו היסטוריה. סיוו'ל מעוניין בעבודה כשפה.

למעשה סיוו'ל מאמץ קו מחקרי שלקוח מהדסיפלינה של האנתרופולוגיה. הוא מתייחס לשתי רמות ניתוח עיקריות ששלובות זה בזה ובכך נותן ביטוי לסוכן ולמבנה כלומר לאינדיבידואל שמעוצב על ידי מערכת של נורמות תרבותיות ובתורו מעצב אותה בעצמו:

ittherefore follows that a history of worker's actions and consciousnessmust constantly move back and forth between the particular experiencesof workers and the changing patterns of the larger society – the formof the state, major political battles, the nature of relations betweenvarious classes or orders, the ideas that informed public discourse,and so on.

משחק הגומלין בין מערכת לסוכן וסוכן למערכת מסוגל להסביר את ההתהוות והשינוי שחל בהוויה, ניסיון ואתוס של מעמד הפועלים לאורך תקופת זמן והרי זהו מעניינו של סיוו'ל, לבדוק את הנקסוס בין תפישת העולם של מעמד הפועלים במשטר הישן הפרה מהפכני לבין התקופה הרדיקלית של שנות הארבעים של המאה התשע עשרה.

מחקר סוציולוגי והיסטוריה אינטלקטואלית

חשוב לציין שסיוו'ל מבקר מחקר סוציולוגי שנשען על רמת ניתוח אזורית. מחקר שכזה חושף המון על אזור מסוים אך מתעלם מהשפעות ברמת המערכת, המאקרו. בניתוח של הדחף המהפכני של פועלי מרסיי בשנת 1848 לא ניתן להתעלם מהרעיונות המהפכניים ששררו בצרפת ברמה הלאומית. למעשה, התמורות בפריז (פריז כמיקרוקוסמוס של כלצרפת) השפיעו ישירות על ערים קטנות יותר. בנוסף לכך מחקר סוציולוגי שמתבסס על נתונים "קשים" – נתונים כמותיים – מדגיש פרקטיקה חברתית שניתן לעגן אותה רק כמכלול כמותי וסיסטמטי תוך התעלמות מנתונים "רכים" שכוללים מודעות, הוויה, גישות, דעות, סנטימנטים וכדומה – הרי את אלה לא ניתן לכמת.

the mental orideational aspects of working-class social experience have generallybeen slighted in favor of economic and social structures, leavingsocial historians ill-equipped to handle ideologies when these make anappearance in their locality

בנוסף, סיוו'ל מבקר את הרלבנטיות של היסטוריה אינטלקטואלית למחקרו. היסטוריה אינטלקטואלית מבוססת על ניתוח הרעיונות של הוגים פרטיקולרים או לחילופין דנה בשוני הרעיוני בין תיאורטיקן אחד למשנהו. מצד שני, היא נכשלת בלהבין סוגיות כמו מודעות או הבנה של האדם הפשוט, לענייננו הפועל. היסטוריה אינטלקטואלית יכולה ללמד אותנו רבות על הרעיונות הפורמליים שמאפיינים כלתקופה, רעיונות שמהם פועלים היו יכולים לשאוב השראה. אולם בכל הקשור לרעיונות של הפועלים עצמם, שלעיתים שונים מהרעיונות של התיאורטיקנים, היסטוריה אינטלקטואלית ממלאת את פיה מים. במילותיו של סיוו'ל, היא נכשלת בלהבין תנועות קולקטיביות של מחשבה מהסוג שמאפיין תמורות בהלך הרוח הכללי. בניסיון להבין את הדיסוננס שהיה מנת חלקם של המהפכנים ב-1830 או ב- 1848,החומר שממנו שואב סיוו'ל נמצא בפרגמנטים שנכתבו בלהט המאורעות לרוב בידי כותבים אנונימיים במניפסטים, ברשומות של דיונים, בהפגנות, במאמרים, בעיתונות, בסיסמאות, בפמפלטים או בפוסטרים שנתלו ברחוב. במקרים כאלו, רוחהתקופה נמצאת לא בטקסטים אינטלקטואלים מרכזיים אלא בשיח אידיאולוגי יומיומי שמגיע מלמטה, מהעם ולא ממגדל השן של מלומדים.

כאמור כוונתו העיקרית של סיוו'ל היא לבדוק את הזיקה בין תפישת העולם של מעמד הפועלים במשטר הישן הפרה מהפכני לבין התקופה הרדיקלית של המהפכות במאה ה19. תנועת העבודה של המאה התשע עשרה נולדה בבתי המלאכה של התקופה הפרה מהפכנית ולא בבתי החרושת של המהפכה התעשייתית. לא ניתן להבין את מהפכת1848 כתקופה העומדת בפני עצמה ללא קשר לתקופה קודמת. בחדש יש הרבה מן הישן ואי אפשר להפרידם ביניהם. מכיוון שהעידן התעשייתי הוזנק על גבם של בעלי מלאכה וסוחרים (gende metier ) של המשטר הישן, התעלמות מאלו עלולה לגרור השפעות הרסניות על טבעו של המחקר. זה נכון שבמהלך המאה התשע עשרה בעלי המלאכה של המשטר הישן תיפקדו תחת מערכת לחצים ואתגרים שהציב הקפיטליזם התעשייתי אולם התמודדותם עם אותה מערכת לחצים הותווה על ידי ערכים, מסורות וניסיון ארגוני שמקורו בעידן הפרה תעשייתי. שינוי בין תקופות חייב להימדד במונחים של המשכיות. מרבית ההיסטוריונים הצרפתים הניחו שהאיגודים המקצועיים (הגילדות) נעלמו עם המהפכה הצרפתית (במהלך המהפכה הגילדות בוטלו). טעותם, שעיניהם עיוורות להשפעות של המשטר הישן. ההיסטוריה של סיוו'ל בודקת מקרוב מה מפריד ומה מאחד את איש הגילדה לפני המהפכה, הסאנקילוטים שב-1793 והפועל הסוציאליסטי של 1848.

סיוו'ל מעיד שהוא חווה הפתעה כשהתברר לו ששיח שאפיין את המשטר הישן נכח גם במהפכות הרדיקליות של המחצית הראשונה של המאה התשע עשרה. הנחתו הראשונית הייתה שמושגים כגון 'איגוד' (corporation) היו בתקופה המודרנית שאריות חסרות משמעות של המשטר הישן ואיבדו את משמעותן מעבר לביטוי שהיה שגור בפיהם של הפועלים מטעמי נוחות בלבד. אולם ככל שמחקרו התקדם הוא השתכנע שביטויים מהשפה של המשטר הישן שמרו על חשיבותם בפרקטיקה היום יומית של מעמד הפועלים. מרבית מארגוני הפועלים החזקים והמשפיעים ביותר של המאה התשע עשרה הציגו דפוסי פעולה ומבנה ארכאיים. למשל, במרסיי של המאה התשע עשרה נהוג היה להעביר מקצוע מאב לבן ולמנוע מזרים להצטרף, בדיוק כמו בגילדות של המשטר הישן. סיוו'ל נאלץ לפנות למקורות נרחבים כדי להבין את האופן בו פירשו הפועלים של המאה התשע עשרה טרמינולוגיה יום יומית ועל כן הכיוון ההרמונויטי של מחקרו. מסמכים היסטוריים שעוסקים בפועליםהפריזאיים של 1848 (שנלקחו מעבודתו של היסטוריון אחר בשם remigossez )סיפקו לסיוו'ל מידע שממנו הוא גוזר למחקר שלו על מרסיי. האחרון משוכנע שמושגים הלקוחים מעולם ההוויה של הגילדות מצאו ביטוי מרכזי בניסיון המהפכני של 1848. העולם האידיומטי של המשטר הישן התגלה במשטר החדש,במילותיו של סיוו'ל:

"radicalrevolution carried out in corporate terms (ע'3). עם זאת, אין ספק שהמשכיות מתקיימת בצילו של שינוי. האידיאולוגיה שלהפועלים בשנת 1848 הייתה פרי של שינויים בערכים של המשטר הישן, שינויים שהם פרי טרנספורמציה היסטוריות. מחקרו של סיוו'ל בלשונו, מהווה סינתזה בין תקופות.

סיכום

הגישה הקפיטליסטית של התקדמות מדעית וטכנולוגית באמצעות יוזמה פרטית אינה מספקת בלהסביר את הסוציאליזם והתפתחותו. על מנת להבין כיצד הסוציאליזם בא לעולם יהיה זה חיוני להבין מדוע מאפיינים שמקורם בתקופות קודמות המשיכו להתקיים וכיצד הם השפיעו ברוח של תקופה משתנה. סיוו'ל אינו מאמין בהתקדמות ליניארית אלא בהתקדמות דיאלקטית שבה החדש מכיל את הישן או יותר נכון נמצא בקונפליקט עימו שבא לידי ביטוי בהתפרצויות ותהפוכות. את החדש ואת הישן ואת הניגודים ביניהם הוא מאתר באמצעות גישה תרבותית – אנתרופולוגית ששמה דגש על ניתוח שיח ולפיכך על הרמנויטיקה שבה סמלים ופרקטיקות חברתיות והפרשנות שהסוכן מקנה להם זוכים לעליונות על הסברים חומריים ופוזיטיביסטים. עם זאת, סיוו'ל מודע לחסרונות של המתודולוגיה בה הוא נוקט. אין זה קל כלל וכלל לשחזר שיח היסטורי מלפני מאתיים שנה, יהיה זה אפילו בתקופה רועשת שלמהפכות. הבעיה בעיקר מורגשת בתקופות שקטות יותר שבהן מושא השיח, הפועלים, חיים תחת דיכוי או צנזורה. במקרים כאלה הנגישות למודעות ולתפישות שאפיינו את הסוכנים אינה תמיד אפשרית. מחקר הבנוי על ניתוח שיח דורש מן החוקר עבודה ממושכת שלעיתים הופכת לסיזיפית. סיוו'ל מעיד בהקדמה לספרו שלקח לושנים רבות עד שהצליח לסיים את עבודתו.

לקריאה נוספת אימגו

קונסטרוקטיביזם -סוכן מבנה שפה בפוליטיקה בינלאומית

חקר השיח בפוליטיקהבינלאומית

הסוציאליזם של רוברט אוון

ביבליוגרפיה

work and revolution in france, the language of labor from the oldregime to 1848. william h. sewell jr., cambridge university press,1980.

social science, beyond constructivism and realism. gerard delanty,university of minnesota press, 1997.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יעקב עיון