אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אברהים סמארה - מתוך - האור והקסם - תל אביב של פעם


src=http://www.e-mago.co.il/images4/haor_vehakesem(1).jpgבחודש שעבר יצא לאור , במתכונת אלבומית מהודרת, הספר "האור והקסם - תל אביב של פעם" ובו 101 סיפורים, המבוססים על ארועים שהתרחשו בימי תל אביב הקטנה. (הוצאת ידיעות אחרונות, 238 עמודים)הסופר והלשונאי רוביק רוזנטל, כתב את הסיפורים ומציגם בליווי צילומים מימי ראשיתה של תל אביב. הסיפור שלפניכם אירע בתקופת גירוש תושבי תל אביב ב1917.-------------------------------------------------------------------------------------

אברהים סמארה

יוסף אליהו שלוש, המכונה ייספליהו, ישב בגן העיר בקלקיליה. כבר שלושה חודשים עברו מאז הגירוש, וייספליהו ראה איך אוזל כספו האחרון, איך יורדת תוגת הייאוש על בני ביתו, ואמר לנפשו שמזלה הטוב של המשפחה, שלא עזב אותה מאז הגיעה ארצה אז, לפני 80 שנה, אוזל גם הוא, כי כך הוא גלגל העולם. גם את כפר ג'מאל הסמוך שבו נצטוותה להתגורר בצוותא עם גמלים במאורה חשוכה יצטרכו לעזוב גם הם, ועוד מעט קט יהפכו למשפחת קבצנים.

על אבן לידו ישב ערבי והביט בו. ייספליהו הרים את ראשו. הערבי נעץ בו מבט ממושך, כאילו פגש בו אי פעם, בחיים קודמים. שניהם שתקו.

"ואנת, מן הון?" שאל הערבי.

"מן תל אביב. יעני יפו", אמר ייספליהו.

"מאפיש תל אביב", נד הערבי בראשו. שו אסמכ, יא חוואג'ה?"

"אנא שלוש. יוסוף אליהו שלוש", אמר ייספליהו.

"שלוש", אמר הערבי, "אנת יוסוף. ואבוך, וויין?"

"אבוי בג'מאל. חתיאר", השיב ייספליהו והתפלא מה לו לאותו ערבי ולאביו.

"שו סמו אבוך?" שאל הערבי בשלווה.

"אהרון", אמר ייספליהו. "אהרון שלוש".

הערבי קם מן האבן ואמר בקול מצווה: "נמשי לאבוך", וייספליהו הביט בו בתימהון אבל משהו בעיניו של הערבי משך אותו בעבותות והן החלו ללכת.

"ואנת, מן וויין?" שאל ייספליהו.

"מן ג'מאל אנא".

כמחצית השעה צעדו השניים עד שהגיעו לחדר האפל שבו שכב אהרון. ריח צחנת החדר התערבב במעט תרופות שעוד נותרו. אהרון שכב בשקט. הערבי קרב אליו. זיק עלה בעיני אהרון וייספליהו ראה אותו מתרומם ממיטתו בכוח פתאום. פניו של הערבי שכבר החלו להעלות קמטים קרנו, פיו נפער לרווחה והוא חבק את אהרון בכוח רב עד שייספליהו חרד לשלומו, וכל אותה עת לא הפסיק למלמל, "חוואג'ה אהרון, חוואג'ה אהרון, הכול מן אללה, חוואג'ה אהרון".

אהרון לא אמר עדיין מילה, והערבי ציווה שוב: "נמשי לביתי". ייספליהו ניסה למחות אבל אהרון נענע בראשו, הניח עליו את זרועו ויחד צעדו בדרך הנכנסת אל הכפר ובאו אל ביתו של הערבי. הרבה חדרים היו בבית, שהיה מכוסה שטיחים רבים. פנה האיש אל אחד הכתלים החשופים והיכה בו בנבוט עד שנשר טיח רב, הוציא מטפחת אדומה והגיש אותה לייספליהו.

ייספליהו פתח את המטפחת. מן המטפחת נשרו מטבעות זהב, ואברהים הזדרז לאסוף אותם ולהחזירם למטפחת, ודחק בייספליהו.

"זה כספך" אמר ייספליהו, "למה תיתן לי את כספך?"

רמז האיש בכף ידו ומן החדר הסמוך יצאו שתי נשים ברעלות וציווה עליהן דבר מה. אחר כך ישב על השטיח, ובחדר שררה דממה.

החל האיש לשאת את דברו וייספליהו מקשיב רוב קשב וכולו נדהם.

"אללה רחמן ורחום הוא", אמר האיש. "אללה הוא לנו ולכם. איש טוב הוא יהודי או מוסלמי, לא חשוב. ואיש רע – יהודי או מוסלמי, גם כן לא חשוב".

ייספליהו פנה לאביו במבט שואל אך אהרון שתק עדיין, ורק נענע בראשו ועיניו ברקו. הנשים נכנסו לחדר והביאו מגשי אורז וצנובר ונתחי בשר ועדשים ובצלים וקנקני תה אדום שנמזגו לכוסות קטנים ויצאו בחופזה לתנועת ידו המצווה של אברהים.

"אני אברהים סמארה", אמר הערבי, ואהרון נענע בראשו בחוזקה ופניו חזרו לשזפונם ולא גרע מאברהים עין.

"לפני הרבה שנים", אמר אברהים, "אני הייתי ג'חש. בן שש עשרה אולי. יצאתי למסע עם גברים הרבה, למקומות רחוקים, אבל רצה אללה והלכו הגברים, נעלמו, כאילו מפלצת פגשה אותם ואכלה אותם בעודם בחיים".

אהרון חייך חיוך דק.

"תאכלו, תאכלו", אמר אברהים, "זה אוכל בשביל אנשים רעבים, אתם רעבים, תאכל חוואג'ה אהרון, שתחיה הרבה שנים".

אהרון שלה בידיו מעט מן האורז והבשר וייספליהו עשה כמותו וידע שלא בא אל קרבו מעדן שכזה מאז יצאו בחופזה מתל אביב והותירו את מטבח הפלאות של שמחה פרחה לחסדי זרים.

"אני ג'חש. בן שש עשרה אולי. וכסף אין לי. מה אעשה?", המשיך אברהים, "אולי אמות כאן מרעב? או שאלך לבקש כסף מאנשים ואני אתבייש ככה כל החיים שלי? ככה אני כבר יום ועוד לילה, הולך בדרך. ג'חש. ואז אני רואה איש. בן אדם. תיכף ידעתי זה יהודי, ולא רציתי שום דבר ממנו אפילו שאני ככה, כמעט מת".

ייספליהו הביט בו בתהייה.

"זה", אמר אברהים וקולו עוטה חג, "זה היהודי. חוואג'ה אהרון".

אהרון צחק עתה צחוק חלוש שהתגבר מעט.

"הוציא חוואג'ה אהרון מהכיס מג'ידה. מטבע טורקי מאוד גדול. מג'ידה. ואני ג'חש, לא ראיתי צורת מג'ידה בימי חיי. נתן לי ואמר, לך, תקנה לך קצת אוכל, ותעשה לך משפחה, וגם שאל אותי אני מה שמי ואמרתי לו, אני שם שלי אברהים סמארה, אדון, ומה שמך אתה, ואמר לי, אני שם שלי אהרון, אהרון שלוש, והלך. ואני הסתכלתי עליו ככה שנעלם, ביד שלי המג'ידה, והלכתי וקניתי אוכל, ועשיתי משפחה, וקניתי מקום לשדה ופרדס, אבל ידעתי כל החיים שלי, הטוב הזה ממנו, מן המג'ידה של חוואג'ה אהרון, ומתי אני אחזיר לו על כל הטוב שעשה לי? מתי?"

קולו של אברהים סמארה נצרד והוא פרץ ביבבה משתנקת אך התעשת מיד, פנה אל ייספליהו, חיבק אותו ואמר, "אללה הביא אותך אלי, ועכשיו זה כסף שלך, זה מהמג'ידה של חוואג'ה אהרון".

"אתה עבדת בשביל זה", אמר ייספליהו. "אני לא יכול לקחת את הכסף הזה".

"כמו אצלי תעשה", אמר אברהים. "אתה תיקח, תקנה אוכל, תחזור לבית שלך אינשאללה, ואם יישאר – תחזיר לי. אני אברהים סמארה מכפר ג'מאל, תזכור עכשיו שם כזה".

"ואם יקרה אסון חלילה, חוואג'ה אברהים, איך אחזיר לך את הכסף?"

"אם יקרה אסון כבר לא נצטרך את הכסף הזה, חוואג'ה יוסוף. אללה יביא אותו אל מקומו הנכון".

שעה ארוכה ישבו אברהים סמארה, אהרון שלוש וייספליהו שלוש ודיברו בענייני דיומא ובענייני אמונה ובסיפורי הימים שהיו, והחיוך לא מש מפניו של אהרון הזקן עוד ימים רבים. -------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------רקע היסטורי - מאת מערכת אימגו1 src=http://www.e-mago.co.il/images4/200px-yosef_eliyahu_chelouche-portrait.jpgיוסף אליהו שלושיוסף אליהו שלוש (1870 - 1934), מן המייסדים הראשונים של תל אביב, היה יזם, סוחר ותעשיין.

יוסף אליהו שלוש נולד ביפו בשנת 1870. אביו, אהרן שלוש, מראשי העדה הספרדית בעיר, היה צורף, חלפן כספים וסוחר קרקעות. בילדותו התחנך בתלמוד תורה ובבית הספר תפארת ישראל בביירות. נישואיו בגיל 17 קטעו את לימודיו, והוא פנה לעיסוק במסחר. בתחילת שנות התשעים של המאה התשע-עשרה הקים יחד עם אחיו הבכור, אברהם חיים שלוש, את בית העסק של "האחים שלוש" לחומרי בניין, ובהמשך גם בית חרושת למוצרי בניין טרומיים תחת אותו שם.

עסקיו בתחום הבניין ועסקי הקרקעות של אביו דחפו את יוסף אליהו שלוש לעיסוק מעשי בבנייה. הוא החל לפעול גם כקבלן, ובמסגרת זו בנה בניינים שונים בצפונה של יפו ובתל אביב, בראשם בתי פיינגולד בשכונת יפה נוף, בית הספר לבנות ובית הספר של "כל ישראל חברים" בנווה צדק, שלושים ושניים מבתיה הראשונים של אחוזת בית ובניין הגימנסיה העברית הרצליה. במקביל המשיך לבדו ובשותפות עם אחרים בגאולת אדמות, בסביבות תל אביב וברחבי הארץ כולה.

כאחד מפרנסי תל אביב עשה יוסף אליהו שלוש רבות במהלך מלחמת העולם הראשונה כדי להתמודד עם הגזרות השונות שהטיל השלטון העות'מאני, ובראשן – גזרת הגירוש מן העיר. דאגתו הראשית הייתה אספקת הצרכים החיוניים של הגולים, אשר נותקו מבתיהם וממקורות פרנסתם. בטלטלותיהם הגיעו הוא ומשפחתו, ואיתם עשרות גולים נוספים, לפתח תקווה, ומשם לקלקיליה ולכפר ג'מאל. בימי הגירוש, ביקר אותו מאיר דיזנגוף שעמד באותה תקופה בראש גולי תל אביב. בספר זכרונותיו עם תל אביב בגולה (ר' לקריאה נוספת) רשם דיזנגוף על הביקור:

src=http://www.e-mago.co.il/images4/girush.jpgמכתב לשומרי תל אביב בעת הגירושמתוך אתר ראשוני תל אביב

[...] ומשם סרתי לקלקיליה לראות שם את ידידי מר יוסף אליהו שלוש, שבכפר הערבי הזה ישב עם משפחתו כמעט כל ימי הגירוש.

אחי-עזר ואחי-סמך היה עמי הרי"א [הרבי יוסף אליהו] שלוש בעבודתי הציבורית מעת שֵבתי בתל אביב, - ובייחוד הועיל הרבה בסידור יחסים טובים בינינו ובין הרשות ועיריית יפו בפרט, ובינינו ובין שכנינו בכלל. ספרדי טהור זה מילידי הארץ נכבד, נאמן וחביב הוא בין ראשי עם הארץ עד מאוד. עמו יחד נכנסתי גם בקבלנות בימי המלחמה לבניין כביש צבאי בין לטרון ובין עזה. - עסק פרטי שהיה בו אז ערך ציבורי ידוע ליישוב היהודי - והרבה זמן ומרץ נתַנו שנינו לעבודה זו, וגם הפסדנו בה את כל הכספים שהשקענו בתוכה מכיסנו, כי הרשות לא שילמה לנו התחיבויותיה. - עכשיו, לא בתל אביב משוש נפשנו, אשר שלוש היה מראשי בוניה, אלא בקלקיליה מצאתי את ידידי זה, - את שלוש עשיר הנכסים, בעל הקרקעות, בעל הבתים והחנויות ובעל בתי החרושת, שייסד זה חלוץ-התחייה התעשייתית בארץ, - והנה אחד בביתו של ערבי ממכיריו. חדר רחב וריק בלי שום רהיטים, ושלוש וביתו מתענים שם בדלות ובחסד ערביים ועל הארץ יִשנו כולם. - אף אני שכבתי בתוכם על רצפת האבן - ומרוב צער וכעס לא יכולתי לישון גם בלילה ההוא.

אכן עתה [עת כתיבת הדברים לראשונה, בשנת 1931], אעשה נחת רוח לעצמי לציין כאן, כי כעת ידידי עודנו עומד על משמרתו כקדם, לעשות לציבור העברי בכל עת מצוא. כי אחי-עזר ואחי-סמך הוא לכל טוב ומועיל לישראל ולארצו. הוא חזר לכבודו וציר נאמן הוא לשולחיו לטובה. תחזקנה ידיך, אח נאמן וטוב!"אהרן שלוש (19 במאי 1840 - 7 באפריל 1920), היה מראשי העדה הספרדית בעיר יפו, ממייסדי נווה צדק, צורף, חלפן כספים וסוחר קרקעות שעודד את ההתיישבות היהודית מחוץ לחומות העיר וראש משפחת שלוש לה היה תפקיד מרכזי בהקמת השכונות היהודיות ביפו ובעיר תל אביב.

גירוש תל אביב הוא גירושם של תושבי תל אביב, יפו ומושבות יהודה שנעשה על ידי הטורקים בימי מלחמת העולם הראשונה.

הגירוש יצא לפועל בערב פסח תרע"ז, 6 באפריל 1917. לאחר מועד זה התרוקנה תל אביב מתושביה. אלפי גולים (לפי אומדנים שונים - 5,000 עד 10,000) יצאו מתל אביב וממושבות יהודה לירושלים, למרכז הארץ (פתח תקוה וכפר סבא) ולצפונה והתפזרו במושבות הגליל התחתון, ובערים טבריה וצפת. בתי היהודים ורכושם בעיר הנטושה נשמרו ברשות השלטונות על ידי קומץ שומרים יהודיים. המגורשים סבלו מרעב וממחלות וחלק אף מתו במקום גלותם (כפר סבא, טבריה, יבניאל). רק לאחר כיבוש החלק הצפוני של הארץ בידי הבריטים בסוף שנת 1918 יכלו הגולים לשוב לבתיהם.

להמחשת התופעה נצטט קטע ממאמרם של דן גלעדי ומרדכי נאור המביא את תיאורו של אהרון אהרונסון , המתייחס ללא-יהודים: "בינתיים גוועים אנשים מרעב, פשוטו כמשמעו. מראות זועה ראו עינינו: זקנים נשים וטף משוטטים, רעב ובלהות-טירוף בעיניהם הגוססות ומאפס מזון נופלים תחתם ומתים". הם מוסיפים כי גם מצב היהודים היה בכי רע. עד ראיה מספר כי אפילו אנשים אמידים בירושלים "הולכים ונעשים למקבלים (של נדבות) ואף מחזרים על הפתחים".src=http://www.e-mago.co.il/images4/othman.jpgהמסמך מארכיון עיריית תל אביב1מתוך ויקיפדיה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רוביק רוזנטל