אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הבלדה על יואל משה סלומון חלק ב


התמונה של אלי אשד

הבלדה על יואל משה סלומון חלק א

מלחמת הגירסאות

עם מזאראקי היו עוד כמה אנשים ונראה שכלאחד מהם הפיץ גרסה שונה על אירועי היום. על פי גרסת בנו של יואל משה סלומון, טוביה, (הנמצאת ב"זכרונות ארץ ישראל" של יערי ומשם עברה לבלדה), הם קפאו על עומדם בשומעם את חריצת הדין הקשה של הרופא על טיב המקום. אמנם גוטמן החליט בנפשו שלא להישמע ליווני ולחקירתו ולהביא את עניין קנית האדמה לידי גמר, אולם בהציצו בפניהם של יתר חבריו שעמדו מורדי ראש ומבטיהם נעוצים בקרקע כמצפים למענה מפיו, לא מלאו לבו להביע את החלטתו הנועזת בקול ויוסף לעמוד אף הוא דומם ומחריש ושלושתם כמו יראים להביט איש בפני רעהו. מחזה אילם זה נמשך רגעים מספר עד שפתאום הפליט יואל משה סלומון חרש: "ובכל זאת"!. "ננסה!" צרף גם שטמפפר את קולו. המילים הללו אך נפלטו מפיהם וגוטמן נרגש עד עומק נפשו ממה ששמע, התנפל על צווארי שני חבריו ופרץ בבכי מחמת התרגשותו העזה. אז כבר לא יכלו להתאפק שני חבריו ודמעותיהם התערבו בשלו (האחרים לא הסתלקו כפי שמספר זאת טהר לב בבלדה, דבר שגורם לעוינות רבה מצאצאי האישים הנ"ל שמוצגים כמוגי לב בניגוד לסלומון).

על פי גרסה זאת התקרב אליהם הרופא וראה שהם מדברים זה עם זה בהתרגשות ושיער שזוהי תוצאת חקירתו את המקום, וחשב שהם בוכים על ממונם שאבד. ואז החל לנחמם כי עדיף לאדם להפסיד את כספו ובלבד שלא יסכן את חייו היקרים מכל הון. אולם הרופא נדהם לשמוע מהשלושה שגם לאחר שמיעת ממצאי חקירתו הם נשארו בדעתם להתנחל במקום המסוכן, וכי דמעותיהם אינן דמעות הבאות מתוך מורך-לב וחרטה. הסיפור כפי שאנו מכירים אותו כיום הופיע לראשונה בספר היובל של פתח תקווה משנת תרפ"ט ונכתב בידי טוביה סלומון. ומאיפה הוא קיבל אותו? בספרו לילדים של אברהם סלומון "פתח תקווה" שיצא לאור ב1939 נמסר בהערה בעמוד 38 שאת הסיפור הזה שמע מרדכי סלומון אחיו של טוביה בעל פה מפי אביו יואל משה סלומון. זוהי הגירסה המשתקפת בבלדה של טהר לב. אבל יש גם גירסאות אחרות למה שקרה שם. על פי גרסה אחרת לא היה זה סלומון אלא גוטמן הדמות הדומיננטית בעסקה והוא גם זה שהחליט להמשיך בה ויהי מה.

יגאל בן נתן מתאר את הגרסה הזאת בספרו "הפרש מן המדבר":

"הארבעה קפאו תחתם ביאוש ,כל עולמם חרב עליהם בבת אחת. "כיצד יתכן?" לפת יואל משה את ראשון " לאחר כל טרחותינו,תקוותינו והמאמצים הרבים שהשקענו " "כבר שמעתי עצות רופאים לרוב" נוצצו עניו הפקחיות של זרח ברנט "הרופא אמנם אמר את שלו, ומובן שאין להטיל ספק בידיעתו המקצועית, עם זאת אנו דנים כאן באדמת ארץ ישראל, האדמה השוממה מחכה לגאולה. עלינו לקוות לעזרת השם" הם השתתקו במבוכה איש לא העז להביע את דעתו בקול רם.לפתע נשא דויד מאיר גוטמן את ראשו: "נקנה את הקרקע " הכריז בתוקף ונשף עמוקות מן הסיגר "אולי טועה הרופא ואולי הצדק עימו, אך לעולם לא נסלח לעצמנו אם נדע שהחמצנו הזדמנות לגאול את אדמת הארץ". "דוד מאיר צודק" קראו שלושתם בבת אחת. אבן כבדה נגולה מעל ליבם.בבת אחת חשו עצמם חופשיים ובטוחים במזלם הטוב. ...דמעות גיל עמדו בעיני ארבעתם. הם פסעו לקראת דוקטור מזוריקה שלובי זרוע. הרופא היווני התבונן בהם בתימהון. הוא היה סבור שהם אבלים על דמי הקדימה ששילשלו ביד הסוחר ועתה הלכו לאיבוד. "אל לכם להצטער" ניסה לנחמם" חסכתם לעצמכם צרות רבות. ממון הוא רק ממון. "מה אתה שח" ניענע דוד מאיר גוטמן ידיו והטיל בלי משים אפר על הרופא "על אף עצתך החלטנו לקנות את הקרקע. הישוב יהיה פתח תקוה לעם כולו". "אמן ואמן" הריע יואל משה סלומון בהתלהבות "הנה נמצא השם למושבתנו. פתח תקווה". "יצאתם מדעתכם" נענע הדוקטור מזוריקה ראשו בעצב "אני את שלי עשיתי. יותר לא אוסיף מילה". הוא ביקש לשוב לירושלים מיד. אולם הארבעה עיכבוהו, קשה הייתה עליהם הפרידה מאדמתם. הם שוטטו בחורשות, השתטחו על הדשא הירוק ,וליטפו בידיהם רגבי אדמה. "כמו ילדים קטנים" משך הדוקטור מזוריקה בכתפו והתרחק מהם".( יגאל בן נתן "הפרש מן המדבר ע' 39-40) לפי הגרסה הזאת היה זה גוטמן ולא סלומון שיזם את ההחלטה להמשיך בהתיישבות ויהי מה כנגד עצת הרופא. אם היה טהר לב נתקל בגירסה הזאת קודם אולי היה מפרסם בלדה בשם "הבלדה על דוד גוטמן? או על זרח ברנט? - יתכן.

וטמן עצמו פרסם מאמר אחד ויחיד על הפרשה בעיתון "הצפירה" ב-1882 בשם "הקולוניה הראשונה בארץ הקודש" (נדפס שוב אצל ש.יבנאלי תקופת חיבת ציון א' ירושלים תשכ"ב ע' 184-187), אך הוא אינו מזכיר את פרשת הרופא ולמעשה אינו מזכיר את עצמו כלל.

גרסת יהושע שטמפפר

הגרסה השלישית של יהושע שטמפפר השתמרה הן במכתבים שפירסם בעיתון הלונדוני "גו'ואיש כרוניקל" והן במכתב ששלח אל הרב זאב יעבץ ופורסמה ב"מגנזי ירושלים של פנחס גרייבסקי חוברת קי"ז 117 ושם דיווח על הנעשה בארץ ישראל.ובמכתב מ-ראש חודש אב תרל"ח הוא מספר על רכישת אדמת מהסוחר קסאר בידי דוד גוטמן זרח ברנט יואל משה מירושלים והוא עצמו . לפי עדות יהושע שטמפפר, קניית הקרקע נעשתה ביפו בערב ראש-חודש מנחם-אב תרל"ח. יום א' באב חל ביום רביעי, 31 ביולי 1878. כלומר הקנייה נעשתה יום לפני כן, ביום שלישי, שנאמר בו "פעמיים כי טוב," והוא יום כ"ט בתמוז תרל"ח, 30 ביולי 1878.

"אך נתגלגל הדבר ונודע מטרתנו ביפו וכבוד הרי"מ סלמן נתן לנו יד ובחברתו ועוד חברים נאמנים קנינו מהסוחר קסאר ביפו 3284 דונם על מי הירקון במחיר 1075 נאפ' " ונקראה שם הנחלה "פתח תקווה" עד היום הזה" הוא כותב. .

לפי עדות שטמפפר, הוא הגיע ליפו רק ביום שלישי, י"ב באלול תרל"ח, 10 בספטמבר 1878, כדי להשגיח על העבודות הראשונות של חפירת הבאר ובניית הבתים בנחלה החדשה, פתח-תקווה. הוא לא הזכירבשום מקום את פרשת הרופא היווני .

כדאי לציין גם שעל פי גרסה אחת היה זה שטמפפר שנתן למושבה את השם "פתח תקווה " , על פי האמור בספר הושע פרק ב' - "ונתתי לה את כרמיה משם, ואת עמק עכור לפתח תקוה". אבל האמת היא ששם היה המצאתו של יואל משה סלומון שכבר נתן בעבר את השם הזה לישוב אחר שניסה להקים ללא הצלחה ביריחו דווקא .

לעומת זאת :

ברשימתה של זהבה בן-דב (נינתו של יהושע שטמפפר) "124 שנים לקניית אדמת פתח-תקווה" שנדפסה בעיתון "הצופה" ביום 9.7.2002. נכתב:

הבלדה על הציפורים ושלושת המייסדים שנכתבה [כלומר, מקור הסיפור לשיר של יורם טהר-לב] על ידי נכדו של סלומון, לא נאמנה לעובדות ההיסטוריות. אגדת הציפורים האמיתית היא זו: אחיו של [יהושע] שטמפפר [הכוונה לאחיו הצעיר, מנחם-יהודה שטמפפר] שאל אותו: "מאין לקחת את העוז לקנות אדמה וליישב בה אנשים, למרות שהרופא היווני אמר שהמקום מלא מחלות ואפילו הציפורים לא באות?"

ענה לו שטמפפר: "כששמעתי את דברי הרופא, נזכרתי באגדה על רבי עקיבא וחכמים שראו את חורבן המקדש ושועלים מהלכים בו. חכמים בכו ורבי עקיבא מצחק. שאלוהו: "למה אתה מצחק?"

אמר להם: "אני מצחק כי כשם שהתגשמה נבואת החורבן כן תתגשם נבואת הגאולה. והנה בהפטרה כתוב: 'ראיתי ואין האדם וכל עוף השמיים נדדו." (ירמיהו ד', ב'). אין כאן ציפורים כי אין אדם. אנחנו נהיה האדם ובעקבותינו יבואו הציפורים".

כלומר לפי משפחת שטמפפר אכן היה מפגש עם הרופא יווני שהיה בערך כמו בסיפור גם אם הפרטים היו קצת שונים ואבי המשפחה לא העלה זאת על הכתב.

גרסת זרח ברנט

זרח ברנט בניגוד לכל שאר המייסדים פירסם ספר זכרונות שלם.הוא מספר שם כיצד התחבר עם גוטמן, שטמפפר וסלומון לאחר שאלו גמרו בדעתם שלא יסוגו אחורה משום מכשול בעול וכיצד בקיץ תרל"ח החלו לנסוע למקומות שונים כדי לבחון אם הם ראויים ליסד עליהם מושבה חקלאית.

הוא מספר כיצד יצאו באחד מימי תמוז לסביבות יפו כדי לבקר את שטחי האדמה שהוצעו להם בידי סרסורים ספרדים וכיצד חקרו אדמות שונות במקומות שונים ולבסוף בחרו באדמת הכפר הערבי מלבס וקנו אותה מהיוני קסר. הוא מספר שכאשר חזרו לירושלים לאחר זמן ארוך בהרבה מהמתוכנן כל ידידיהם ובני משפחתם שמחו עליהם כי חשבו שהם בין המתים ואולי נרצחו בדרך בידי שודדים בדואים . הוא מספר שבט"ו שבאב בפעם השנייה שיצאו אל אדמתם בדגי לקבוע את המקום המתאים בדיוק לבניין בתים בחרו בגבעה. וכשהגיעו אליה התנפל על האדמה ואז "נישקתי את האדמה ,הרויתיה בדמעות שמחה וגיל וכמוני עשו גם יתר חברי וכולנו ברכנו מקרב לב ברכת שהחינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.הרגשתי אז כאילו נולדתי מחדש. ובמקום הזה היו הורתי ולידתי". ( ע' 11)

אבל גם הוא אינו מזכיר את פרשת הרופא היווני.

גירסת יעקב גולדמן הגירסה המקורית של הסיפור?

יעקב

אז האם הסיפור שמופיע בבלדה הוא רק גירסה "משופצת" של סיפור אחר לגמרי ? שמו של מזאראקי כרופא המזהיר את תושבי פתח תקווה מופיע לראשונה בכתבה של יעקב גאלדמאן, "שאר ישוב: השקפה כללית על מצב אחינו בני ישראל בארץ הקודש, ועל קורות ישוב הארץ בעבר ובהווה" בשנתון "האסיף", כרך ראשון בעריכת נ' סוקולוב ווארשא 1884. בעמ' 137.

יעקב גולדמן הראשון שכתב על פרשת ד"ר מאדארקי בפתח תקווה

יעקב גולדמן (1856-1931) בנו של שד"ר אשר גולדמן שנרצח בעת שליחותו בסלוניקי בידי שודדים ואחיו של היסטוריון ירושלים פנחס גרייבסקי והיה גיסו של המנהיג הירושלמי המפורסם זאב וולפנזון שהיה גם הואמהמשקיעים בישוב פתח תקווה ויהוד.

גולדמן היה עיתונאי ידוע משכיל ירושלמי ועסקן ציבורי ש כתב רבות בעיתונות של התקופה על ההיסטוריה של ירושלים וההתישבות בארץ ישראל. הוא החל לפרסם בעיתונות בשנת תרל"ז בעיתונו של יואל משה סלומון "יהודה וירושלים" ושימש ככתב לגבי הנעשה בארץ ישראל לעיתונים עבריים בחו"ל כמו ה"הצפירה". בעריכת נחוo סוקולוב ועבור הקובץ האסיף שבעריכת נחום סוקולוב פרסם סדרת מאמרים בשם "שאר הישוב" שבהם סקר את תולדות הישוב היהודי בארץ ישראל .

במאמרו של גולדמאן נכתבו הדברים הללו: "ובשנת תר"ם נאחזון החברים החדשים בנחלתם ובהגיע עת החריש ,עזבו בתיהם אשר בירושלים ויצאו השדה לחרוש ולזרוע ובתים לא בנו להם עדנה ,וישכנו בערוץ נחלים ובנקיקיט הסלעים ובמערות אשר כוננו על ידי הטבע בהרים ובגבעות ,וברדת הגשם והשלג עליהם ,לא שתו לב ,מאהבתם את האדמה ובצפייתם לטוב .ואחרי עבור ימי החורף אמרו בני האגודה לבנות בתים למושב ויביאו את הרופא היותר גדול בציון – 'אזראייקע' היוני שמו – אל הנחלה, למען יורם המקום אשר שמה יטהר האוויר ..,ויושביו לא ידעו רע ומשכלת ,ויצו הרופא עליהם כי יבנו בתיהם על הגבעה ,הרחק מימי הירקון . הירא דבר הרופא מבני החברה בנה ביתו על הגבעה ,ואשר לא שת ליבו לדבריו בנה ביתו ע שפת הירקון . למען יקל לו לצוד דגים חדשים לבקרים סמוך למושבו .ותחלק החברה לשתים ,ותהי מריבה בין יושבי ההר ובין יושבי הנחל ..ו\בבוא ימי האסיף והנעה בלהה ,זרעו הרבה והביאו מעט כי חלתה בם מארת ה' גם חליים רבים ונאמנים דבקו בהם בימים ההם,עת יגבר החום ואחרים כרו למו שם קבר. ויהי פחד אלוהים על הנשארים ,ויעזבו נחלתם וישובו ירושלמה, רעבים וצואים, עניים ודלים, מוכים במחלת הקדחת ומיללים בשבר רוח. זאת הייתה מנת יושבי הנחל בשנה ההיא. לפי זה הרופא היווני בא למקום לא בשנת 1878 אלא בשנת 1880 והאנשים שעימם היו לו שיח ושיג לא היו המייסדים. אלא קבוצה מאוחרת יותר של מתיישבים שקיבלו את השם "הירקונאים".

ודבריו התאמתו לפי דברי דוד גוטמן במאמר "הקולוניה הראשונה בארץ ישראל" שפורסם בעיתון "הצפירה "ב-1882 "קצת השותפים בנו להם בים על יד מי הירקון "ולא שמעו לקולנו אף כעי הזהרנום השכם והערב לבל ישימו להם שם מכון לשבתם, כי האדים העולים מן הנחל הם באושים ומזיקים עד מאוד.. אך הם לא חפצו לקחת מאיתנו עצה ותושיה.. הם מאהבת הניצוח ומתוך נטייתם לקפוץ בראש ולקנטור ולאיבה וגם מפאת עונים הגדול אשר המריצם לעשות כל מעשיהם בחיפזון מבלי מתינות וסבלנות ומבלי ישוב הדעת ועל כן מרה בהייתה אחריתם, רעב וניוון שנים. וכל מחלה וכל תקלה אשר הם עצמם אשמים בה, היו בעוכרי אחינו האומללים. נראה שההזהרות על הסכנה במקום ועברו דרך ד"ר מאזאראקי אם כי גוטמן אינו נוקב כאן בשמו . לפי זה מה שקרה היה כך:

מזארקי הוזמן בידי ראשי המושבה ובהם סלומון וגוטמן בשנת 1880 על מנת להזהיר את ראשי הקבוצה השנייה "הירקונים" שלאלהתישב קרוב מידי לירקון מאחר שהאיזור מסוכן. מזראקי התריע בפני הירקונים על כך שציפורים אינן מקוננות במים מה שמראה שמימיו הם מסוכנים . אבל צרה צרורה בדיוק אז הייתה נדידה של ציפורים הירקוניים ראו ציפורים במקום ולא שעו להזהרתו לאסונם . רבים מהם מתו בקדחת וההתישבות בפתח תקווה הופסקה לשנים . וצדקתו של מאזארקי הוכחה הוכחה חותכת. אבל האם זה שהוא הזהיר את התושבים ב-1880 סותר את הסיפור על ביקורו של מזאראקי במקום גם ב1878? בכלל לא. מזאראקי יכול היה בהחלט לבקר במקום יותר מפעם אחת בזמנים שונים וגם סביר שעשה זאת . המתישבים מן הסתם הזמינו את הרופא שוב ושוב ושוב לצרכים שונים .

גירסת יהודה ראב

גם יהודה ראב, מתישב בולט נוסף וקרובו של שטמפפר, לא מזכיר את הפרשה בספר זכרונותיו "התלם הראשון " ודעת נכדו אהוד בן עזר כתוצאה היא שהסיפור הוא מומצא. בן עזר מזכיר בעקבות החוקר רמי יזרעאל שביומנו של סלומון לא מוזכרת פרשת מזוריקה אף ברמז וביומן אין גם שום ידיעה שיואל משה סלומון נותר כמה ימים לבדו בקרב הפלחים על מנת לאמת את השמועות על נפוצותה של מחלת הקדחת כמסופר בספר היובל.

עלפי ספרו של יהודה ראב "התלם הראשון "המשלחת הראשונה לבדיקת הקרקע, זו של סלים קאסאר, קרוב לירקון, היתה כנראה בראשית יולי 1878, תמוז תרל"ח, השתתפו בה רק דוד מאיר גוטמן, יואל-משה סלומון וזכרי אפנדי, סוכנו של טאיאן. לבסוף קנו ראשונה את הקרקע של סלים קאסאר. הכוללת את "כיכר המייסדים" והשדה של התלם הראשון.

אך למרות שראב אינו מזכיר כלל את פרשת מאזאראקי בספר זכרונותיו הדבר אינו אומר ולא כלום וגם הפרטים שהוא מביא אינם מכחישים את הסיפור על הרופא ויואל משה סלומון.

שהרי בהחלט ייתכן שראב אף לא היה מודע לכל הפרשה שהרי היה צעיר המתישבים ומן הסתם המנהיגים לא טרחו לידע אותו בכל עניין או לגבי איזה שהוא עניין הנוגע לפעילויותיהם השונות. וייתכן שהסיבה שראב אינו מזכיר את הפרשה בזכרונותיו (וכתוצאה כל הסיפור אינו מוזכר גם בביוגרפיה של ראב שכתב נכדו אהוד בן עזר לנוער "פרשים על הירקון") היא משום שפשוט לא היה שם ביום שבו פגשו גוטמן סלומון ושטמפפר את מאזארקי. לאמיתו של דבר כל מה שמביא כאן בן עזר הוא בגדר לא רלבנטי לפרשה המתוארת בבלדה.. מן הסתם היו כמה משלחות של רכישה ורק אחת מהן נגעה לד"ר מזאראקי.

גרסת אהוד בן עזר

הסופר אהוד בן עזר נכדו של יהודה ראב רואה את עצמו כמומחה הגדול ביותר לתולדותיה של פתח תקווה הוא כתב ספרים בנושא "הפרשים על הירקון" וספרי הילדים כמו אוצר הבאר הראשונה ו"הפרשים מן המדבר". מאשים שהסיפור נוצר על-ידי צאצאיו של סלומון על מנת להאדיר את שמו של סלומון ולהצניע את חלקו המכריע של גוטמן שהוא הוא ולא סלומון היה מנהיג פרוייקט פתח תקווה, ובלעדי חזונו והונו, וניתן לומר תמימותו, לא הייתה מוקמת המושבה העברית הראשונה. לטענתו חלקו של יואל משה סלומון "הצבר" הירושלמי הועלה מעל ומעבר לכל פרופורציה למרות שרוב הישוב של פתח תקווה היה מעשה יצירתם של עולים מהונגריה.

-מר בן עזר האם אתה חושב שהבלדה של יורם טהר לב היא שיקרית? -אהוד בן עזר: ודאי. הכל צ'יזבאט היסטורי אמנם יפה, שאחרת לא היו יודעים כלום על תולדות פתח-תקווה ד"ר מאזאראקי לא היה במשלחת ההזוייה שרקם יורם טהר-לב מעדויות שונות, שאותן צירף יחד בחוסר אחריות היסטורי, ובעצמו הוסיף "אולי זו אגדה". החוקר רמי יזרעאל מביא קטעים מיומנו של יואל משה סלומון, שמהם עולה כי במשלחת הראשונה, שיצאה לבדוק את אדמת הכפר אימלבס שעמדה למכירה, השתתפו רק שלושה אנשים: יואל משה סלומון עצמו, הרד"ג – הלא הוא ר' דוד גוטמן – ואדם ששמו זאכרי, או זכרי אפנדי, סוכנו או פקידו של הסוחר היפואי טייאן, בעל הנחלה הקרויה על שמו, שאף היא נקנתה לימים בפתח-תקווה. ביומן של סלומון אין זכר ליהושע שטמפפר ולזרח ברנט, כגירסת עורכיו של ספר היובל [הראשון, משנת 1929] בעמוד ט"ו.

יואל משה סלומון, אומר יזרעאל, אף לא הזכיר ברמז את ד"ר מזוריקה, שאיים, כביכול, על שלושת הקונים לבל יעזו לרכוש את האדמה. ביומן גם אין שום ידיעה, שיואל משה סלומון נותר במשך כמה ימים לבדו בקרב הפלחים על-מנת לאמת את השמועות בעניין הקדחת, כמסופר בספר היובל [הנ"ל]. מניין צצה אפוא פרשת הרופא היווני, ד"ר מזוריקה, היוצא, כביכול, עם משלחת של קוני הקרקע ומזהיר אותם מפני הקדחת, כפי ש"תיעדו" אותה צאצאיו של יואל משה סלומון בספר היובל [הנ"ל]? שמו של הרופא היווני, המזהיר את תושבי פתח-תקווה מפני הירקון, מופיע בכתבה של יעקב גולדמן, שנתפרסמה בשנת תרמ"ה / 1885. וכך כותב [רמי] יזרעאל: "מתוך ההקדמה עולה שגולדמן הולך בתלם שבו הלכו כבר סלומון ופינס, בעיקר בכל הנוגע לתיאור פרשת הפולמוס החברתי. כקודמיו ראה גם גולדמן את תחילת הדרך בפרשת יריחו [ניסיון קניית אדמות שלא הצליח אך נתן למושבה את שמה, "מעמק עכור ל פתח-תקווה"] והאדיר את חלקו של סלומון. מכאן ואילך עומעם חלקו של גוטמן בכל פרשה. תיאורו הוא שהניח כנראה את היסוד למסורת הידועה על אזהרת הרופא היווני לשלושת הקונים, כפי שעוצבה לאחר מכן בידי טוביה סלומון בספר היובל (עמ' י"ז). כאן לראשונה מוזכר ד"ר מזוריקה, המזהיר את היושבים מפני הירקון, אלא שאצל גולדמן מדובר ב"ירקונים" [בשנת 1880] ואצל טוביה בשלושת המייסדים – – – " -אז מה קרה באמת ? בן עזר: לדעתי ד"ר מזוריקי כלל לא הובא לנחלת טאיאן (שליד הירקון) או לנחלת קאסאר (שסביב לכיכר המייסדים) בקיץ תרל"ח, 1878, אלא כשנה מאוחר יותר, כאשר כבר נקנתה נחלת טאיאן מדרום לירקון וסמוך אליו, ובאו להתיישב עליה "הירקונים". המייסדים הראשונים, ובראשם סלומון וגוטמן שגרו כבר באזור "הגבעה", כיכר המייסדים, נחלת קאסאר – הביאו כנראה את הרופא היווני כדי להזהיר את "הירקונים", המבקשים להתיישב על גדות הירקון לבל יקימו את בתיהם במקום הנגוע בקדחת." והוא אכן צדק במאה אחוז בתחזיתו הקשה. בניגוד לכל מה שאנו שומעים בבלדה. הם סבלו ממגפות ונאלצו כולם לעזוב את המקום. ומאחר שמעולם לא היתה ולא נבראה משלחת "חמישה רוכבים" מיפו לפתח תקווה בקיץ תרל"ח, 1878, לכן יהודה ראב, המונצח כיום גם הוא בשמו בפסל הרוכב על סוסו בכיכר המייסדים (מה שראוי לו בהחלט על פי חלקו בייסוד המושבה!) – מעולם לא היה אחד מ"חמשת הרוכבים" ההזויים האלה שבבלדה של יורם טהרלב. איש מפרנסי פתח-תקווה גם לא התייעץ איתנו בקשר ל"פסל הרוכב" של יהודה ראב, סבֵנוּ, ובקשר לכיתוב הלא-מדוייק הצמוד לו – וכל הדבר נודע לי, נכדו, לראשונה רק יום קודם לכן!

-או קי חוסר אמינות, אבל למה זה מפריע לך כל כך הרי הכל מדובר רק בפזמון שמראש אינו מתיימר כלל להיות אמין ? -בן עזר: הבעיה שלי היא עם השאלה האם יקבלו הדורות הבאים את רוב המידע שלהם על סיפור יסוד פתח תקווה מהבלדה הזאת של יורם טהרלב? הבעייה איננה בבלדה היפה, השירית, הספרותית, הלגיטימית מכל קנה-מידה שהוא, שיורם כתב. הבעייה היא שהבורות כל-כך שלטת עד שמערכת החינוך בבתי הספר, כלומר כותבי ספרי הלימוד וכמובן גם המורות, קיבלו את הבלדה כמקור המוסמך היחיד ללמוד ממנו על תולדות פתח-תקווה, ואפילו הממונים על הצבת הפסלים המכוערים בכיכר המייסדים אינם יודעים כנראה על תולדות ראשיתה של המושבה יותר מהכתוב בבלדה הבידיונית הזו.

זה כאילו היו לומדים את תולדות מלחמת השחרור רק לפי "מגש הכסף" של אלתרמן ומבלי להתייחס להיסטוריה של אותה תקופה. אבל אולי בעוד שנים גם תולדות מלחמת השחרור תישכחנה, ויישארו רק השירים, ובייחוד המולחנים. וה"אליהו הכהנים" של העתיד ישתמשו בהם כבנקודת מוצא לספֵּר את קורותינו במשולב בתולדות הזמר העברי. -על מה נאבקת כל כך עם עיריית פתח תקווה ? -בן עזר : המאבק בעירייה היה על הכיתוב לפסל המחרשה מברזל שאמור היה להיות מוצב בפינה המזרחית-צפונית של כיכר המייסדים ולסמל את התלם הראשון שנחרש בו' חנוכה תרל"ט על ידי סבי יהודה ראב והם בעירייה ניסו כל הזמן להוציא ממנו את הבכורה והציעו כיתובים נלעגים עד שלבסוף הסכימו לכיתוב שרובו כבר היה לפי הצעתי אך להפתעתי הרבה אין שום פסל ושום כיתוב כזה בכיכר ולעומת זאת לא סיפרו לי על "פסל הרוכב" הנוסף של יהודה ראב בין חמשת הרוכבים מהאגדה ולא שלחו לי לביקורת את הכיתוב של ה"פסל" ולפי הערכתי הם נלכדו במספר ה"חמשת" של אגדת טהרלב בבלדה כאשר החמישי היה כביכול הרופא היווני מזוריקי ומאחר שאי אפשר לתת את פסלו (באין שום תמונה ידועה של אחד מהאחים מזאריקי א.א. ) הוסיפו לארבעת המייסדים את יהודה ראב שזה נכון אך לא בהקשר ההזוי של "חמשת הרוכבים" שקשה לדעת אם לצחוק או לבכות עליו וגם אי אפשר להזכיר את יהודה מבלי אביו אליעזר שהיה בן-גילם של המייסדים האחרים .-אתה היית בטקס שיחזור מסע חמשת הרוכבים? -בן עזר: ודאי שלא הייתי שם. מה פתאום שאני אלך לטקס שקרי כזה המתבסס על מיתוס? אני האדם היחיד כעת שיודע לאשורן את תולדות ראשיתה של פתח תקווה וגם כתבתי על כך בכמה וכמה מספריי אבל ידיעותיי אלה אינן מעניינות איש בפתח תקווה. לא טרחו להזמין אותי לומר אפילו מילה אחת על תולדות המושבה בשנת המאה ושלושים שלה במשך כל שנת היובל הזו, למרות שאני יודע יותר מכל אדם אחר את תולדות ראשיתה של פתח תקווה וגם כתבתי על כך רבות בספריי וכן כתבתי על כך חוברת שלמה. אבל כמו שכתוב בור כרה ויחפרהו וזה מה שקורה להם עכשיו אחרי שלשו את מה שנראה להם תולדות ראשית המושבה כמו בפלסטלינה. בעקבות הבלדה של יורם טהרלב שזה החומר ההיסטורי היחיד שהם יודעים על ראשית המושבה. תבין מה שפתח תקווה עשתה מהבלדה של יורם טהרלב זוהי בדיחה אחת גדולה, שהפכה לנושא המרכזי של ההתייחסות ליובל המאה ושלושים, ויש להתבייש על כך ולא להתפאר. הזמינו אותי לכלי תקשורת אחדים ובהם ללונדון וקירשנבאום, לדבר על אמינות הבלדה, וסירבתי באומרי שאם סוף-סוף מדברים על פתח תקווה ביום חגה, אני לא רוצה לקלקל להם את החג ולומר שהוא בנוי על זיוף, כי אז היו חושבים שגם שנת ה-130 היא זיוף, או לפחות בלבול היסטורי. אמנם נכון בזכות הבלדה המוצלחת והלא-אמינה נתקבעו שמותיהם של ארבעה מייסדים בפסלים בכיכר המייסדים. אבל משפחות המייסדים הן רבות ולכולן זכויות ומקום להיזכר כמייסדי אם המושבות. לכן נראה לי שראוי היה להציב במקום מרכזי, בכיכר המייסדים או בגן של המוזיאון העירוני שהיה פעם "יד לבנים", או באחת הכניסות למושבה – אנדרטת אבן גדולה מאוד, כזו הניצבת בשדרות רוטשילד על רחוב נחלת בנימין ובה חקוקים כל שמות מייסדי תל אביב – וכך לעשות צדק היסטורי גם בפתח תקווה לכל המייסדים של פתח תקווה, הם ונשותיהן, שצאצאיהם ודאי רותחים מזעם.

-------------------------

בן עזר גם טוען שבניגוד לטענות צאצאיו של סלומון, הוא מעולם לא שלח את ידו בעבודה פיזית במקום, כפי שכתב סבו יהודה ראב בהערה. בן עזר מאשים שחלקו של סבו ביסוד פתח תקווה קופח בידי ההיסטוריונים שהשתמשו בגרסת טוביה סלומון ומזכיר שספר היובל של פתח תקווה שבו הושם דגש מוגזם על דמותו של יואל משה סלומון הוא תוצאה של מעורבותם האינטנסיבית של בניו של יואל משה, מרדכי וטוביה, בכתיבת הספר, ונחישותם להנציח את זכר אביהם ומפעלו. על רקע זה כאמור התעוררה מחלוקת קשה הנמשכת במשך שנים כתוצאה מזעמם של צאצאי האנשים שחשו שפועלם של אבותיהם קופח והומעט במזיד. כה גדולה הייתה סערת הרוחות והפולמוס הרותח שכמוהו ככל הנראה לא היה לגבי שום ספר יובל אחר בתולדות ארץ ישראל שהביאה לבסוף את חברי המועצה המקומית למנות ועדת בוררים בהשתתפות הסופר משה סמילנסקי ששמעה את כל הטענות של כל הצדדים, לאחר דיונים נזעמים מלווים בצעקות של אלו שחשו עצמם מקופחים פסקה הועדה שבגלל ההוצאות המרובות הכרוכות בהוצאת הספר יש להפיצו ויהי מה, אולם יש להדפיס חלק שני שבו יתוארו עניינים שלא נזכרו בחלק הראשון. אולם רבים ערערו על החלטה זאת והפצתו של הספר עוכבה במשך שנים אחדות ולמעשה כמעט נגנז. אך לבסוף החל להסתנן ופורסם ואנשים השתמשו בו כמקור מידע ראשי לידיעות על תולדות פתח תקווה, ולבסוף קטע ממנו נכנס לזכרונות ארץ ישראל של יערי והגיע לידי יורם טהר לב שהפך אותו בסיס לבלדה שלו, ובכך מימש את כל חששותיהם ופחדיהם של מתנגדי ספר היובל משנת 1929.

גרסת משפחת סלומון

והוא נשאר על הגבעה,ובין חצות לאור פתאום צמחו לסלומון כנפיים של ציפור.לאן הוא עף, לאן פרח אין איש אשר ידע,אולי היה זה רק חלום אולי רק אגדה.

ולסיום להלן גרסת משפחת סלומון על כל הפרשה כפי שהיא מיוצגת בידי גרשון סלומון (גרשון סלומון הוא אחיו של עוזי סלומון שהוא דודו של כותב שורות אלה). -גרשון סלומון איך אתה ואחיך עוזי מקורבים ליואל משה סלומון? -גרשון סלומון: אנחנו הנינים של אחיו של יואל משה סלומון שלמה יעקב סלומון האח הצעיר מכולם

-ומה דעתך על כל הטענות שהבלדה שגויה ולא יואל משה סלומון הוא שייסד את פתח תקווה וכל הסיפור עם מזאראקי לא התרחש? -גרשון סלומון: אין ספק שהיוזם של כל פרוייקט פתח תקווה היה יואל משה סלומון הוא הוא שהמציא את השם "פתח תקווה" ומשמעות השם שבכך נפתח פתח תקווה לגאולת הארץ. כל שאר הטענות הן קשקוש ואין להן שחר. וזה מצחיק כי מעולם לא היה ויכוח. תמיד היה ברור לכל חוץ מלכמה טיפוסים אכולי קנאה שמייסד פתח תקווה הוא יואל משה סלומון ואין אחר. תבין, הוא בא לשם הראשון נשאר במקום כדי להוכיח שאכן אפשרי חיים יהודיים במקום. ואחרי פתח תקווה הוא הקים ישוב ביהוד. וכל זה משתלב בתנופת התיישבות שבני משפחת סלומון יזמו תכננו ועמדו בראשה. -יש טענה שהוא בכלל לא גר בפתח תקווה.

-גרשון סלומון: הבל הבלים. את רוב זמנו היה מבלה בפתח תקווה. היה לו בית בפתח תקווה. כל מילה בבלדה היא עובדתית לחלוטין אני תמה שהשאלה הזאת בכלל עלתה. תראה יש כאן סיפור לא נעים של משפחות שמנסות לנכס לעצמן תהילה שפשוט לא מגיעה להן ובשביל זה הן מוכנות לשבש עובדות היסטוריות שאין בהן בכלל שום ספק. זה נכון לגם לגבי נחלת שבעה, השכונה הראשונה שיוזמה ומיסדה היה ללא כל ספק יואל משה סלומון.

-האם אין טענה שהיה אחד יוסף ריבלין שהוא זה שייסד את השכונה הזאת?-סלומון: כן ישנה טענה שגויה כזאת. ובני משפחת ריבלין בחוסר צדק היסטורי מוחלט מנסים לנכס עצמם מפעלים חשובים שהם אמנם היו קשורים אליהם אבל לא הם יזמו אותם. הריבלינים ללא ספק ישבו שכונות מחוץ לחומות ירושלים אבל כל המגמה והאידאה של יציאה מן החומות בירושלים וגאולת האדמה בארץ ישראל עם ישובים חקלאיים זה הכל פרי פעילותו של יואל משה סלומון. אבל תבין כל הרעיונות הללו היו של יואל משה סלומון אבל לא הוא יצר אותם. הוא המשיך בכך את המסורת המשפחתית. זה היה מפעל לפי תורה ורעיונות של אביו מרדכי וסבו זלמן צורף פיתחו ועברו מדור לדור ויואל משה סלומון לקח על עצמו להגשימם.

-איזו תורה משפחתית זאת הייתה? -סלומון : זה הכל התחיל עם תוכנית מפורטת לפרטי פרטים תוכנית למאות שנים לעתיד של הגאון מוילנה שקבע שיהודים צריכים להתיישב בארץ ישראל כדי להביא לבסוף בעתיד בעוד מאות שנים או אלף שנה את הגאולה הסופית של העולם ושל המין האנושי. ואחר כך כדי להגשים את תוכנית אלף השנים הזאת משפחת סלומון היא זו שיצרה והובילה את ההתישבות בירושלים ובארץ ישראל לאורך כל הדרך. הסבא של יואל משה סלומון אברהם שלמה זלמן צורף עלה לארץ ב- 1811 במטרה להיות האיש שיתחיל בהגשמתה של התוכנית הזאת של הגר"א הלכה למעשה. העלייה הזאת מטרתה הייתה להתחיל את מהלך הגאולה. והוא היה האשכנזי הראשון שהתיישב בירושלים. וקיבל בגדי יהודי ספרדי כי אסור היה ליהודי אשכנזי להיכנס לירושלים. ובין הרבה דברים אחרים זלמן צורף הוא שהציע את רעיון הקמתה של תחנת הקמח של מונטיפיורי כשלב ראשון בהקמת תעשייה יהודית בארץ ישראל. אחריו בא בנו מרדכי שתכנן תוכנית מפורטת של הקמת מושבות חקלאיות בארץ ישראל ניסח תורה של גאולת הארץ ויואל משה סלומון היה האיש שישם את הרעיונות הלכה למעשה

רק לאחר שסלומון התיישב בפתח תקווה והראה לכולם שאפשר לקיים שם חיים של ישוב רק אז הצטרפו אליו ראב ושטמפר ושלושתם ממשיכים ישוב בפתח תקווה. הוא היה הראשון לפני כולם שהתישב שם הוא היה הראשון שקנה אדמות במחיר כמעט חינם כי אלה היו אדמות ביצות. פתח תקווה לא הייתה סתם מקום התיישבות. היא הייתה שלב בשרשרת הישובים שיואל משה סלומון הקים לאורך ולרוחב של ארץ ישראל. תבין גוטמן, ראב, שטמפפר, ברנט וכל השאר בוודאי שהיו חשובים ואיש אינו מטיל ספק בתרומתם. אבל בסופו של דבר מי הם היו? היו יהודים פשוטים מהונגריה בלי יחוס, בלי חזון, בלי כלום שבאו לעבוד את האדמה. הם בכלל לא הכירו את הארץ הזאת לא ידעו מה התנאים שבה. הם היו זקוקים למנהיג שיספק את החזון והרעיונות ואת כוח הדחף. וזה היה יואל משה סלומון שהיה לו חזון ותוכנית עתיד מפורטת. ויואל משה סלומון ובנייתה של פתח תקווה היו חוליה בשרשרת הזאת. והבלדה של יורם טהר לב שהיא אמת צרופה מראה זאת בצורה יוצאת מהכלל .

יואל משה סלומון ומשפחתו המורחבת בצילום משפחתי לרגל נישואי נכדתו משנת 1913. יואל משה סלומון ואישתו יושבים במרכז השורה השנייה.

------------------------

ומה הולך להיות בעתיד עם האגדה? -יורם טהר לב : אמרו לי בעיריית פתח תקווה שרוצים לעשות פסל של יואל משה סלומון על אופנוע עם כנפיים ..יורם טהר לב בבלדה שלו פירסם את פרשת יסודה של פתח תקווה אך מבלי דעת נכנס לשדה מוקשים ועורר קן של צרעות מצד צאצאים שאבותיהם קופחו לעומת סלומון בבלדה שלו. אך טהר לב לא התיימר למסור אמת היסטורית אלא רק סיפור יוצא מהכלל ובכך הצליח מעל ומעבר. והבלדה שלו היא יצירת מופת קטנה בתחום הפזמונאות העברית והיא היא יותר מכל יצירה אחרת שמשמרת את זכרם של חלוצי פתח תקווה.

לסיום עוד לפני השחזור של הבלדה . יורם טהר לב כבר חזה את המסע הזה בשיר המדמיין מה היה קורה אם אותה משלחת היתה מנסה בימינו להגיע מיפו לפתח תקווה על סוסים והוא בהחלט צדק כשחזה שהיא תיתקע בדרך בפקקים ...

שובו של יואל משה סלומון

מאת יורם טהרלב

בבוקר לח בשנת תשס"חממש בלב הולםיצאו מיפו על סוסיםהחמישה ההם:שטמפר, גוטמן וברנטזקנים וחביביםויואל משה סלומון בן מאה ושבעים.

רצו לחזור הם לירקוןכמו בשנת תרל"חשוב להתחיל את המדינהטיפה יותר מוצלח.

איתם רכב מזרקיהדוקטור המדופלםלבדוק להם בשעות העומסאת הלחץ דם.

ברמת גן הם נעצרובפקק ללא תכליתשני נהגים הלכו מכותבצומת של עליתבביאליק תאונה קשהבבן גוריון מחסוםבצומת בני ברק הרמזורתקוע באדום.

אמר להם מזרקי:מה אתם עושים!?נחזור ליפו רבותיחבל על הסוסים.

אמר אז יואל סלומוןומבטו הוזה:אני נשאר הלילה פהמול הרמזור הזה.

החמישה טיפסו בצדעל מדרכה קטנהחשבו שפס כחול לבןזה דגל המדינה.

שוטר עשה להם רפורטותוך שהוא כותבהעיף מבט אחד קצרלצג של המחשב.

ואז הביט בחבורהובלי היסוס קרא:כמעט מאה שנהשלא שילמתם ת'אגרה!כשהם התחילו להסביראז הוא אמר: תודהאתם גם תשלמו ריבית,קנסות והצמדה!

והם תקועים שם עד היוםאיתם אנחנו גםכי בלי חולמי החלומותעוד שום דבר לא קם!

מילות הבלדה "הבלדה על יואל משה סלומון": הקליפ המקורי של אורי זוהר ואריק אינשטיין "הבלדה על יואל משה סלומון": הקליפ של שלום חנוך "הבלדה על יואל משה סלומון" גרסת אף אוזן גרון"הבלדה על יואל משה סלומון: קליפ חדש של אריק אינשטיין סיפורו של השיר אתר על תולדות פתח תקווהגרסתו של טוביה סלומון יואל משה סלומון האיש והאגדה יסוד פתח תקווה ראשונים בפתח תקווה מאת אריה חשביה מאגר פתח תקווה אם המושבות יואל יעקובי מתקיף את הבלדה שחזור המסע מהבלדה מחלוקת היסטורית נוסח פתח תקווה ניפוץ המיתוס יפה ברלוביץ על מספר המיסדים כן מספר ההיסטוריות האתר של צייר הקיר אבי בליטשטיין האתר של הפסל שמואל בן עמי יואל משה סלומון הדור הבא יורם טהרלב על הבלדההפזמונים של יורם טהרלב גבעת התחמושת עוד פזמון מפורסם של יורם טהרלב איש החזון נגד הטכנוקראט: חיים מזר על הבלדה תודה למר בצלאל תדהר על הצילומים עבור כתבה זאת.ביבליוגרפיה זכרונות ר' זרח ברנט / ספרו על ידו. סדרו והובאו לדפוס על ידי יהודא הלוי שחטר, ירושלים : דפוס "מוריה", (תרפ"ט יהודה ראב (בן-עזר) נרשם בידי בנימין בן עזר ראב התלם הראשון : זכרונות 1862-1930 מבוא מאת ג' קרסל ואחרית דבר מאת אהוד בן עזר ירושלים : הספריה הציונית, ההסתדרות הציונית, מהדורה ראשונה 1956. מהדורה שנייה 1988 תשמ"ח זרח ברנט / (העורך: יעקב חורגין ; המנהל: דוד תדהר) תל-אביב : ספרית ראשונים כרך א, חוברת ט, תש"ג 1943 ספר היובל : למלאת חמשים שנה ליסוד פתח-תקוה תרל"ח-תרפ"ח / אסף את החומר:י. יערי (פולסקין) הכשירו לדפוס:מ. חריזמן. -- תל-אביב : ועדת ספר היובל שעל יד המועצה המקומית, תרפ"ט 1929. אברהם סלומון פתח תקוה / תל אביב : אמנות, תרצ"ט 1939 אברהם מרדכי חרימן גבורת ראשונים : תולדות יסוד פתח תקוה ומיסודיה. ירושלים : המחלקה לעניני הנוער, המדור הדתי של ההסתדרות הציונית, תש"ו.1946. ראשית : למלאת שבעים שנה לפתח-תקוה (תרל"ח-תש"ח) / לוקט ונערך בידי אלעזר טרופה פתח תקוה : (דפוס אחדות), תש"ח (1948אליעזר טרופה יסודות לתולדות פתח-תקוה / פתח תקוה : אלעזר טרופה, תש"ט 1949 אם המושבות פתח תקוה : תרל"ח - תשי"ג 1878 - 1953 / דברי פתיחה - ד. בן-גוריון ; שבעים וחמש שנות חיים - ג. קרסל הוצאת עירית פתח תקוה ,1953 גצל אליקים קרסל אם המושבות בעשור למדינת ישראל : (תרל"ח-תשי"ח, 1878-1958) פתח תקוה : עירית פתח תקוה, תשי"ח ליקט ועיבד מן המקורות יצחק סבר ; ערך והוציא לאור י. צ. שרגל : תרל"ח-תשכ"ד, 1963-1878 פתח תקוה : אם המושבות ועיר בישראל : פרקים בתולדות המושבה והעיר לנוער ולתלמידים / פתח-תקוה : עירית פתח תקוה, (תשכ"ד). אריה חשביה אם ועיר : 120 השנים הראשונות / פתח תקוה : עירית פתח תקוה, תשנ"ח 1998 רמי יזרעאל "לביקורת ההיסטוריוגרפיה של שנותיה הראשונות של פתח תקוה " בתוך אבני דרך בידיעת הארץ / ירושלים : אריאל, 2004 ספרות יפה על ראשיתה של פתח תקווה יגאל בן נתן הפרש מן המדבר,איורים אורה איתן / תל-אביב : עם עובד, [תשל"ה אהוד בן עזר אוצר הבאר הראשונה /, צייר דני קרמן -- : שוקן, (תשמ"ב 1982) ספר ראשון בסדרת אבבטן וקפטין יוקי . אהוד בן עזר "בעקבות יהודי המידבר" הוצאת שוקן (1983 אהוד בן עזר פרשים על הירקון / אהוד בן עזר ; [צייר דני קרמן, סדרת נועזים הוצאת יוסף שרברק ,1989 .סקירה כללית על ספרות יפה על פתח תקווהנורית גוברין"פתח תקוה זירת- ההתרחשות" בתוך 'כתיבת הארץ. ארצות וערים על מפת הספרות העברית': "הוצאת כרמל, תשנ"ט/1998, עמ' 146 - 162

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד