אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המהפכה האמריקאית חלק א


המהפכה האמריקאית
המהפכה האמריקאית

מהפכה בארץ המובטחת: עיון במקורות האידיאולוגיים,הדתיים והחילוניים של המהפכה האמריקאית חלק א'

ארצות הברית תחגוג בשנה הבאה מאתיים ושלושים שנים להיווסדה. בניגוד לכל מדינה אחרת עלי אדמות, הזרמים המחשבתיים שהובילו אל הקמת הדמוקרטיה המפורסמת ביותר בתקופה המודרנית מקורם בכתות שונות, רובן בעלות מסורת נוצרית שמרנית מאוד, שראו בצפון אמריקה מעין ''ארץ מובטחת'' נוסח המאה ה-‏18.

אימוץ התפישה הזו הביא לכך שהבריטים, שליטי הארץ במשך מאתיים השנים שקדמו למהפכה, נתפשו כהתגלמות בת-זמנם של פרעה וחייליו.

הדור האמריקני שהגיע לבגרות בין שלום פאריס לבין השבעתו של הנשיא וושינגטון חי בתקופה שהייתה מהפכנית והרסנית לגבי האימפריה הבריטית הישנה, אך יצירתית וקונסטרוקטיבית לגבי ארצות הברית. ממש כשם שהטרגדיות היווניות מתקופת פריקלס עוסקות לא רק בסכסוכים של אלים וגיבורים אלא גם במעמקי טבע האדם, כך יש ביכולתנו להבחין, מאחורי הסכסוך הרעשני שליווה את המהפכה האמריקנית, ברחשיה של בעיה מדינית, שימיה עתיקים מימי ההיסטוריה הכתובה ושמצאה ביטוי בהתרחשויות הסוערות שבין השנים 1763-1789: האיזון בין חירות לבין סמכות. שאלה עתיקה זו ניתן לפרוט לשניים: הבעיה הפדרלית – של חלוקת השררה בין ממשל מרכזי אחד לממשלים אזוריים רבים; והבעיה הדמוקרטית – של מידת השליטה שראוי להפקיד בידי ההמונים. שתי בעיות אלה ארוגות שתי וערב בתולדות אמריקה עד תום מלחמת האזרחים.

ג'ורג'

ג'ורג' וושינגטון חוצה את הדאלוור

גורדון ס. ווד (wood) טוען בספרו the creation of the american republic כי המהפכה האמריקנית הייתה למעשה מהפכות רבות בעת ובעונה אחת, תוצר של שיא סבוך של עוולות אישיות ומגמות חברתיות שונות. אני נוטה לקבל את ההערכה הזו, משום שהיא יוצאת מנקודת הנחה שתהליכים שונים – הן ברמת האירועים והן ברמה החשיבתית-פילוסופית – הגיעו בנקודת זמן מסוימת להבשלה, השתלבו זה בזה והולידו את התהליך שסופו המהפכה האמריקנית, על כל ביטוייה והשלכותיה. כמה פנים יש לתהליך זה, ואתייחס אליהם בתשובה לשאלה הממוקדת שביסוד מבחן זה..

המהפכה

המהפכה החלה עוד לפני המלחמה. ג'ון אדאמס

המהפכה האמריקנית היא סדרה של אירועים, רעיונות ושינויים שתוצאתם היא היפרדותן של שלוש עשרה מושבות בצפון אמריקה מהאימפריה הבריטית ובהקמת ארצות הברית של אמריקה. מלחמת העצמאות האמריקנית (1775-1783) הייתה אחד המרכיבים העיקריים במהפכה, אבל המהפכה עצמה החלה עוד בטרם נורתה ולו ירייה אחת בלקסינגטון ובקונקורד ונמשכה גם לאחר כניעת הצבא הבריטי ביורקטאון. ''המהפכה החלה עוד לפני פרוץ המלחמה'', כתב ג'ון אדאמס, ''המהפכה הייתה במוחם ובלבם של בני העם''.

מאחר והאמריקנים ראו עצמם כיוצרם של עולם חדש, הם גם ראו עצמם כמי שממשיכים מסורות אידיאליסטיות שרווחו בעולמות הישנים שהכירו. ברמת החשיבה המשטרית, שיטת הממשל שלהם ינקה מ-הדמוקרטיה היוונית והמשטר הרפובליקני הרומאי, משום שלהנחתם המונרכיות – כולל, כמובן, זו של אנגליה – היוו השחתה של רעיונות קדומים שמיסדו יחסים טובים יותר בין עם לממשל המנהל אותו ומספק את צרכיו. מבחינה תיאולוגית, הם נשענו על המודל של יציאת עם ישראל מעבדות לחירות וביססו את כל תפישתם על המשולש אלוהים – כוחות הרשע (שטן ושלוחיו) – העם הנבחר. תקופת השופטים היא דגם לרפובליקה היהודית, המאבק לעצמאות מושווה ליציאת מצרים וכינון הרפובליקה האמריקנית הוא ההגעה המיוחלת לארץ המובטחת. כל ניתוח של המקורות האידיאולוגיים שהשפיעו על מחוללי המהפכה האמריקנית חייב לבדוק קודם כל את הטיעונים שהעלו הזרמים השונים שפעלו למען עצמאות המושבות ולבדוק מאילו מקורות הם שואבים. בתהליך הארוך שעבר על המושבות עד לקבלת עצמאותן ניכרות טביעות אצבעות של שמרנים וליברלים, דתיים וחילונים, אנשי מדיניות ומטיפי מוסר. ניסיתי לחלק אותם לקטגוריות בסיסיות, לפי השתייכות חילונית או דתית. אבל גם בתוך אלה קיימים זרמי משנה, שעל חלק מהם אעמוד כאן. א. מקורות דתיים:

התיאולוגיה הפוריטנית

''על אף שהיו מספר זרמים אידיאולוגיים שהשפיעו על המתיישבים במהלך המהפכה, הוכח שהדת הייתה הזרם החשוב מכולם'', כך טוען רוברט מידלקוף (middlekauf). הנימוק של מידלקוף כולל ומקיף: לשיטתו, הדת היא היא הגורם שעיצב יותר מכל את התרבות האמריקנית של אותה תקופה, משום שעיקר חסידיה היו אנשים פשוטים ועמלים, ואילו האצולה הייתה בעלת מוחלש בהרבה בקהילותיהם של אנשים אלה, לפחות בהשוואה לאירופה. לשיטתו, בין הפלגים הדתיים השונים שאפיינו את קהילות המתיישבים היה הרבה יותר מהמשותף מאשר מהמפריד, מה שסייע להן לשמור על לכידות גבוהה במהלך ימי המלחמה הקשים. ההיסטוריון הישראלי אביהו זכאי (zakai) מרחיב את התפישה הזו עוד יותר. הוא סבור כי יכולתם של רטוריקנים מוכשרים מהכמורה המקומית להסביר את הצורך בשלטון עצמי במונחים תיאולוגיים ותוך בנייה של תיאוריה המקשרת את המתיישבים לאדמתם באמצעות החסד האלוהי והברית בינם לבין האלוהים, סייעה במידה מכרעת בעיצוב התודעה הרפובליקנית של אנשי ניו-אינגלנד. כך קרה שציבורים שונים הגיעו אל אותה מסקנה – הצורך ברפובליקניזם כתחליף לשלטון האנגלי – בניתוחים דיאלקטיים שונים. כדאי להתעכב על הרטוריקה הפוריטנית בניו-אינגלנד, שדחפה את ניו-אינגלנד לשמש כראש החץ של המאבק המהפכני באנגלים. הרטוריקה הפוריטנית מבוססת על טיפולוגיה שלפיה אישים ומאורעות שהופיעו ב''ברית הישנה'' מגיעים למלוא ביטוים ומיצוים ב''ברית החדשה''. בדרך זו סלל המלך דוד את הדרך להופעת ישו, ירושלים הארצית מבשרת את ירושלים השמימית, ועוד. מכוח פרשנות טיפולוגית זו, המהגרים הפוריטנים הראשונים לאמריקה ראו עצמם בדמות ''עם ישראל החדש'' – עם נבחר שאלוהים כרת עמו ברית מיוחדת. הם היו ''עמו של אלוהים'' וזכותם להתיישב בניו-אינגלנד, כפי שטענו מנהיגי המושבה, נבעה ''מכוח ההבטחה'' האלוהית. מאחר וההשגחה האלוהית הוליכה אותם ל''ארץ ההבטחה'' באמריקה, הפוריטנים השוו את הגירתם לאמריקה ליציאת מצרים, או למנוסת לוט מסדום. תפישה אפוקליפטית זו יצרה שסע עמוק בין העולם הישן לחדש ברטוריקה הפוריטנית. ניו-אינגלנד הפכה לארץ כנען או לארץ המובטחת, ארצו של העם שנבחר ליישבה על ידי אלוהים. מאחר שכתבי הקודש סיפקו את המטפורות ואת האנלוגיות העיקריות לקיום באמריקה, התבססה הרטוריקה הזו על תפישה ברורה של מהלך ההיסטוריה הרואה את העולם כשדה קרב בין כוחות האור לבין כוחות החושך, או בין ישו לשטן. מאבק זה מדריך את מהלך ההיסטוריה ומעניק לה משמעות. זו הסיבה שהפוריטנים הבינו את הגירתם לאמריקה כחלק מהותי מהמאבק האפוקליפטי נגד השטן, אויב ישו השולט באירופה, ותכליתם לפיכך הייתה להקים באמריקה את ''מלכות אלוהים''. זוהי תפישה משיחית של ההיסטוריה – הקמת עולם חדש באמריקה המנותק מחטאי העולם הישן ושחיתויותיו. בדרך זו נוצרה תפישה מהפכנית שהכתיבה את תפקיד העולם החדש במהלך ההיסטוריה. במקום לראות ביבשת זו שלוחה של האימפריה הבריטית הצומחת, הפוריטנים ניתקו עצמם מהעולם הישן ופיתחו חזון מפואר לעולם החדש. רטוריקה דתית זו הדריכה את ההגירה הפוריטנית לאמריקה, וסמליה וערכיה הסבירו את פשר נוכחותם ותפקידם של אנשי דת אדוקים אלה בעולם החדש. לדבר זה היו השלכות חברתיות ותרבותיות חשובות ביותר. אין חברה במאה ה-‏17 שדמתה לניו-אינגלנד מבחינת שיעור יודעי הקרוא וכתוב שבה. עניים ועשירים כאחד ידעו לקרוא בכתבי הקודש מראשית ועד אחרית. אבל בחברה הדתית הזו לא חל עדיין המעבר מתרבות של שמיעה לתרבות של קריאה. הפוריטנים הסתמכו בעיקר על דרשות אנשי הכמורה ופרשנותה כדי להבין את העולם שסביבם. למרות השינויים הכלכליים והמדיניים שעברו על ניו-אינגלנד במשך מאה וחמישים שנות התיישבות, תושביה המשיכו בעקשנות להסביר את פשר הימצאותם ותכלית שליחותם באמריקה לאור הרטוריקה של אבותיהם המהגרים, או לאור השסע בין העולם הישן לחדש ורעיון הבחירה וייעודה המיוחד של ניו-אינגלנד. מי שהייתה אחראית יותר מכל לשימורה של אותה רטוריקה היא הכמורה הפוריטנית בניו-אינגלנד. דרשותיהם ופרסומיהם של אנשי הדת בניו-אינגלנד במשך מאה וחמישים שנים רצופות סייעו בגיבוש תחושת זהות ייחודית למרחב הגיאוגרפי הזה באמצעות ערכי הרטוריקה הפוריטנית וסמליה. לכך סייעה גם העובדה שניו-אינגלנד הייתה האזור ההומוגני ביותר מבחינה דתית, חברתית ומדינית באמריקה הבריטית. כמרים אלה הוסמכו לתפקידם בעיקר באוניברסיטאות המקומיות, דהיינו הארווארד, ייל ופרינסטון. הם לא היו זרים לאקלים הדעות של תקופתם, כולל לרעיונות המהפכה המדעית ותנועת ההשכלה. תהליך רטורי חברתי זה היה חזק, במידה מסוימת מתהליך התפתחותם של אמצעי התקשורת בחלק זה של העולם, בין השאר משום שהקהילות היו קטנות דיין כדי שניתן יהיה לכנותן אינטימיות ומשום שבפורומים כאלה היה ערך רב מאוד לאדם המפרש עבורן את ההתרחשויות בהתאם לקודים החברתיים ולתפישת העולם שרווחה בהן. האינטימיות של כומר עם צאן מרעיתו סיפקה לו את היכולת להשפיע על הקהל במידה שכלי התקשורת יגיעו אליה רק עשרות שנים לאחר המהפכה. הרטוריקה הפוריטנית, קובע זכאי, כאמור, הפכה את ניו-אינגלנד לראש החץ במאבק המהפכני לשחרור המושבות משלטון אנגליה. באוכלוסייה שחיה באזור מוגדר זה, הנאמדת בלמעלה מחצי מיליון נפש בשנת 1760, ושבה יותר מתשעים אחוזים השתייכו לכנסייה זו או אחרת, פעלו יותר משש מאות אנשי כמורה. גוף זה, יותר מכל קבוצה, היה האחראי להפחת הרעיונות הפטריוטיים בציבור, גיוס התושבים להתנגדות לאנגליה והכשרת הלבבות לעצמאות. מאחר שביד אנשי הכמורה הייתה זה כבר רטוריקה לכידה שהפכה אזור זה לחבל ארץ קדוש מבחינה של חרות דתית ואזרחית, הם הדגישו והשרישו במהלך המאבק המהפכני נגד אנגליה תחושת ייחוד ושליחות זו בקרב בני קהילתם. בהיעדר לאומיות מגובשת בתקופה זו, הפכו אנשי הכמורה את הרטוריקה שבידם לכלי חשוב ביותר להגדרת המאבק נגד אנגליה. בשאר המושבות שבאמריקה, היסוד הדתי לא היה כה חשוב בהגירת התושבים לשם ולכן לא התפתחה שם רטוריקה ייחודית בעניין זה. בניגוד לכך, לבני ניו-אינגלנד הייתה רטוריקה זמינה ושפת מושגים עשירה משכבר הימים, שלאורה יכלו לנסח מייד את מאבקם נגד אנגליה. רטוריקה זו הציבה את תושבי ניו-אינגלנד בראש המאבק המהפכני לעצמאות ותרמה רבות לעיצוב הדמוקרטיה באמריקה.

משה

משה ובני ישראל. הפוריטנים ראו עצמם כמי שהובלו בהשגחה אלוהית אל הארץ המובטחת שבאמריקה

ב-‏1763 הגיעה אל קיצה מלחמת שבע השנים, שבאמריקה התחוללה בין כוחות צרפת ואנגליה. במהלך אותה מלחמה נטלו על עצמם הכמרים את התפקיד לפרש בפני צאן מרעיתם את פשרה ומשמעותה. המאבק הוסבר, בהתאם לטרמינולוגיה הפוריטנית המקובלת, כמאבק בין נאמני ישו לבין כוחות השטן. בדומה לממלכת ישראל ערב נפילתה, ניו-אינגלנד חשה עצמה כמרכז קדוש החש עצמו מאוים ונתון במצור על ידי שלוחי השטן. בעבר דימו הפוריטנים את הגירתם ליציאת בני ישראל ממצרים והליכתם לארץ כנען באמריקה. עכשיו, לאחר שירשו את כנען באמריקה, עולם סמלים רטורי זה יצר זיהוי בין פורענויות המלחמה במושבות לנפילת ממלכת ישראל שהובילה לגלות בבל. בשני המקרים כאחד, בני עם נבחר מצאו עצמם מאוימים על ידי אויבי האלוהים. הכישלונות במלחמה נגד הצרפתים הביאו את הכמרים להשוות בין אנשי ניו-אינגלנד לבני ישראל הניצבים ערב הרס וחורבן ממלכתם, ולחזות שחירויותיהם המדיניות והדתיות עתידות להתחסל במהרה. גם לאחר שהשתנו המגמות במלחמה והבריטים נחלו מספר ניצחונות בשדה הקרב המחישה הרטוריקה הפוריטנית את המצב החדש באמצעות דימויים תנ''כיים בנוסח דומה. כומר אחד השווה את כיבוש קנדה על ידי הבריטים לשיבת היהודים מבבל. כלומר, כפי שאלוהים שמר בעבר על עם ישראל, כך הוא הושיע עכשיו את ניו-אינגלנד מאויביה וצריה. כומר אחר השווה את אופיו של משה, ''הפטריוט האציל'', לדורות של מנהיגים גדולים שצמחו ''בישראל של ניו-אינגלנד''. כומר שלישי הסביר כי בניצחון על קנדה ''אלוהים החזיר לנו את האדמה הזו, כיוון שאנו, בזכות הברית הישנה שאלוהים כרת עם עמו, בני זרע אברהם''. ההיסטוריה של עם ישראל וזו של ניו-אינגלנד הפכו לאחד ברטוריקה הפוריטנית, והניצחון הביא לגילוי מחודש של השליחות הפוריטנית שם הישגי המלחמה רק איששו מחדש את התפישה שלאנשי ניו-אינגלנד יש ברית מיוחדת עם אלוהים והעצימו את תודעת השליחות ההיסטורית של תושביה. הדימויים התנ''כיים של אנשי ניו-אינגלנד היו שמישים גם משהשתנו הנסיבות הפוליטיות ואנגליה הפכה מבעלת-ברית למדינה הפועלת נגיד שליח האל ומשיחו. אנגליה, שביקשה לכסות את חובות המלחמה, הטילה מסים ומכסים שונים על אנשי המושבות באמריקה. במושבות נתפשה מדיניות אימפריאלית חדשה זו כהפרה בוטה של חירויותיהם וזכויותיהם כאנגלים בני חורין מהן נהנו במשך יותר ממאה וחמישים שנה, ולכן התנגדו לכך בתוקף וללא פשרות. בין הבולטים והחשובים במתנגדים היו אנשי כמורה מניו-אינגלנד. בדומה למאבק נגד צרפת, הם ניסחו עכשיו את המאבק נגד אנגליה במונחים אפוקליפטיים ומשיחיים, והגדירו את השלטון האנגלי כטירן ועריץ. אסיפת העיר בבוסטון היא שקבעה לראשונה בשנת 1764 את הביטוי ''אין מיסוי ללא ייצוג'', והמאבק נוסח עכשיו בצורה חסרת פרשות – ''חירות או מוות''. מושג החירות לא השתנה הרבה בקרב תושבי ניו-אינגלנד באותן מאה וחמישים שנים: משמעותו הייתה חופש דתי ואזרחי כאחד. התנגדות התושבים למדיניות האימפריאלית החדשה מצד אנגליה הייתה מבוססת בעיקר על פשר החוקה האנגלית ומשמעותה. בני המושבות טענו שאנגליה הפרה את זכויותיהם וחירויותיהם כאנגלים בני חורין. את הבסיס לכך מצאו במסורת חשובה של התנגדות מדינית באנגליה במאות ה-‏18 וה-‏18, או באידיאולוגיה ויגית (whig) הרואה את ההיסטוריה האנגלית כשרשרת מאבקים חסר פשרות בין אזרחים בעלי מידות טובות ואוהבי חירות לבין ממשל רודני ומושחת השואף להעצים את כוחו. בשנות המאבק הראשונות, האזור היחיד במושבות שבו הציבור העניק תמיכה בלתי פוסקת ובלתי מסויגת לעניין הפטריוטי היה ניו-אינגלנד. אחת הסיבות לכך נמצאת בשילוב ההדוק בין מסורת התנגדות מדינית לבין מסורת של התנגדות דתית באזור זה, שמקורותיה בהגירה הפוריטנית בראשית המאה ה-‏17. להשקפה הוויגית של ההיסטוריה שעליה הסתמכו התושבים בהתנגדותם לאנגליה היה גם בסיס דתי מובהק, מאחר שבתפישה זו חירות דתית ואזרחית היו שלובות יחדיו. כבר בראשית המאה ה-‏18 אימצו אנשי כמורה רבים בניו-אינגלנד את התפישה הוויגית של ההיסטוריה ושילבו אותה בתיאולוגיית הברית של ניו-אינגלנד. לדוגמה, במסורת הוויגית המונח ''טירן'' מתייחס הן לעריצות מדינית והן לעריצות דתית של שליט על עמו. זאת ועוד, מאחר שבאזור זה הייתה הדת משולבת תמיד באידיאולוגיה מדינית מהפכנית, התייחד לחירות מעמד של קדושה. שילוב זה מתגלה בבירור ברטוריקה הפוריטנית בזמן זה, כמו במושג ''הברית'' שפיתחו הפוריטנים במאה ה-‏17. מאחר שכרתו ברית מיוחדת עם אלוהים, הם ראו את עצמם עכשיו, כמו בעבר, כקהילייה נבחרת שההשגחה האלוהית מגינה ושומרת עליה מול הרדיפות של אנגליה. כך, כפי שהרטוריקה הוויגית יצרה אידיאליזציה של עבר מיתולוגי של חירות אנגלית במבנה חוקתי מאוזן, אנשי ניו-אינגלנד פיתחו עבר מיתולוגי של ברית עם אלוהים כדי להצדיק את ההתנגדות לאנגליה. בשני המקרים כאחד, הפנייה אל העבר באה להצדיק את המאבק בהווה נגד אנגליה. ''חוק הבולים'', שהיה המס הישיר הראשון שהוטל על התושבים באמריקה, עורר התנגדות עצומה והביא להקמת קבוצות מחאה אלימות שתקפו פיסית את גובי המס והרסו את בתיהם. לאנשי הכמורה הייתה השפעה רבה על גיבוש עקרונות ההתנגדות למס והקמת קבוצות אלה. במסגרת הסמכתם לכמורה, הם הכירו היטב את חיבוריהם של הוגים ויגים ולכן יכלו ללמד את התושבים פרק חשוב בזכויותיהם המדיניות והדתיות. בנוסף לכך, פיזורם הגיאוגרפי הנרחב בכל ניו-אינגלנד סייע בידם להפיץ את המסר הפטריוטי וליצור חזית אחידה נגד הצעדים שנקטה אנגליה. תופעה זו, של יצירת תיאולוגיה פוליטית, או התנגדות גלויה של אנשי כמורה לממשל חילוני, הייתה בלתי אפשרית באנגליה, אך בניו-אינגלנד, דת וחוק, חירות אזרחית ודתית, היו מאז ומתמיד שלובות יחד. לפי תפישה זו, ההתנגדות לאנגליה מוצדקת משום שזכויותיה וחירויותיה של ניו-אינגלנד הוענקו לה לא על ידי אנגליה עצמה כי אם על ידי אלוהים בכבודו ובעצמו. כישלון התושבים לשמור על זכויות אלה יסמל לא רק אובדן זכויות מדיניות, אלא בעיקר הפרה של הברית המיוחדת שיש לניו-אינגלנד עם אלוהים. במסגרת זו של עליונות זכויות אלוהיות על פני אלה הנובעות מהחוקה האנגלית, ברור כי הפיכת עם חופשי לעבדים, עם שיש לו ברית עם אלוהיו, ולהביאו למצב ארור של תלות וכפיפות, הוא דבר לא צודק אשר יעורר את חמת האלוהים עצמו. מכאן נגזרת גם הנאמנות: מאחר ואלוהים הוא ששלח את הפוריטנים לאמריקה וכלכל אותם שם בחסד ההשגחה האלוהית, הרי נאמנותם שמורה קודם לאלוהים עצמו ולא לאנגליה. אם צעדיה של בריטניה היו אות וסימן לעריצות מצד כוחות השטן המופעלת נגד שליחי האל, הרי שביטול מס הבולים הוכיח, כביכול, כי טענות אלה מוצדקות. מאחר שאחדות תושבים ומאבקם הביאה לסילוק המס, חירות מדינית הייתה לתנאי הכרחי למימוש זכויות אזרחיות ודתיות. וכתמיד הוגדרו זכויות אלה כמיוסדות על ברית עם אלוהים. מאבק זה גרם לתוצאה חשובה: ההמון הפשוט קיבל עכשיו לגיטימציה בשל מאבקו העיקש נגד גובי המסים. בהגנתו על פעולות ''בני החירות'' ובהצדיקו את מעשיהם כמאבק פטריוטי, קבע הכומר ג'ונתן מיו (mew) ש''בני העם הפשוט בניו-אינגלנד היו תמיד בבחינת פילוסופים וקדושים בהשוואה לבני המעמד הפשוט באנגליה''. אם הפוריטנים במאה ה-‏17 הקפידו לשמור על גבולות חברתיים מוגדרים וברורים, הרי המאבק עם אנגליה הביא לעליית כוחו של הציבור הפשוט. טבח בוסטון היה שיא חדש במאבק שניהלו המושבות נגד אנגליה. חשיבות העיקרית הייתה בכך שבעקבותיו נשמע מבול של דרשות ותועדו פרצי רגשות חסרי תקדים. החרפת היחסים עם אנגליה הביאה לגיבוש השקפות מדיניות חדשות שלפיהן הזכויות והחירויות של ניו-אינגלנד אינן מבוססות על החוקה האנגלית אלא על אלוהים עצמו. לפיכך, את אנשי ניו-אינגלנד מדריך חוק העולה על החוק האנגלי, חוק אלוהי, והוא מחייב אותם להגן על זכויותיהם האזרחיות והדתיות. ומאחר ואלוהים לא יפר את בריתו עם בני עמו הנבחר בניו-אינגלנד, יכולים התושבים להתנגד לעריצות של אנגליה ללא כל חשש. זווית נוספת, חשובה כשלעצמה, הייתה זו שתיאר הכומר ג'ון אלן (allan) ב-‏1772 בדרשה שנקראה ''בשבח יופי החירות''. עד כה התנגדות התושבים הייתה מכוונת בעיקר נגד הפרלמנט ויועצי המלך המושחתים. אך בדרשה זו הרחיב אלן את זכות התושבים להתנגד גם למלך ג'ורג' השלישי עצמו. סמכות המלך, קבע המחבר, נובעת מהם, ולכן ''אסור למלכים לחשוב רק על מעמדם הרם, כיוון שהשוכן במרומים תמיד התכוון לכך שהם יהיו משרתי העם''.

טבח

טבח בוסטון מאת פול רברה.

כשהפך המאבק לאלים היו אלה אנשי הכמורה שהעניקו לאנשי המושבות הצדקה תיאולוגית. שש מאות אנשי הכמורה יצרו חזית אחידה, ומתוכם סמכותם המוסרית, הדתית וההיסטורית, הטיפו בגלוי על זכות התושבים לצאת במאבק מזוין נגד אנגליה: ''נרקמת תוכנית ברורה מצד האנגלים להרוס את החוקה האנגלית ולהקים במקומה עריצות אבסולוטית במסצ'וסטס'', קבע אחד הכמרים. אחת מתוצאותיה, חזה, תהיה ''עריצות אכזרית ועבדות מוחלטת של כל אמריקה''. הייתה זו הרחבה של קביעת הקונגרס הקונטיננטלי הראשון, שהתכנס בפילדלפיה ב-‏1774 וקבע שמאבקה של מסצ'וסטס נגד חוקי הכפייה שייך לכל אמריקה הבריטית. עתה הכריזה הכמורה כי מאבק זה שייך לאמריקה כולה. ב-‏1775 חלה תפנית חשובה ברטוריקה הפוריטנית. עד כה נוסח המאבק נגד אנגליה כעניין מקומי השייך לעמו הנבחר של אלוהים בניו-אינגלנד. עכשיו הורחב מאבק זה וכלל את שאר המושבות. בדרך זו הברית המיוחדת והמסורתית של ניו-אינגלנד עם אלוהים הועתקה לכל המושבות הבריטיות באמריקה. אנשי ניו-אינגלנד כמובן לא ויתרו על שליחותם הסגולית בהיסטוריה. ההפך מכך, את שליחותם ובריתם הם הפכו לעניין של כל אמריקה הבריטית. הזדהותן שאר המושבות עם הפטריוטיות של ניו-אינגלנד גרמה לכך שאף הן נכללו עכשיו בהטחת אלוהים לעולם החדש של אמריקה. במשך המהפכה האמריקנית, אם כן, הורחבה הברית המיוחדת של אלוהים עם ניו-אינגלנד וכללה את כל הפטריוטים באמריקה. בתקופה זו החל מושג הברית להופיע בהצהרות הרשמיות של הקונגרס הקונטיננטלי, כולל קריאה לימי תענית והודיה, ולמושג החירות הוענקה משמעות דתית קדושה בכל אמריקה – בני המושבות הם עמו הנבחר של אלוהים, והלויאליסטים תומכי אנגליה במושבות, יחד עם האנגלים, הם שליחי השטן. לשון המושגים והרטוריקה הפוריטנית הפכה כך לאמצעי חשוב ביותר בהגדרת המאבק של כלל המושבות נגד אנגליה. גם מנהיגים מהפכנים חילונים, כמו אלכסנדר המילטון (hamilton) מניו-יורק ופטריק הנרי (henry) מווירג'יניה, התייחסו עכשיו לאמריקנים כאל עם נבחר שיש לו ברית מיוחדת עם אלוהים והגדירו את המאבק נגד אנגליה במושגים קולקטיביים של השגחה אלוהית.

פטריק

הגדיר את המאבק נגד אנגליה במושגים קולקטיביים של השגחה אלוהית. פטריק הנרי

הצעדים הקשים נגד בוסטון חשפו מוטיב חשוב נוסף ברטוריקה הפוריטנית – הענקת מעמד של קדושה לממשל רפובליקני. בשנות הששים, או בשלב הראשון של ההתנגדות לאנגליה, תושבי המושבות ביקשו לממש את חירויותיהם וזכויותיהם במסגרת מורשת החוק האנגלי. אך המאבק הגלוי בשנות השבעים יצר תמורה חשובה בנושא זה, שעה שבני המושבות ביקשו לבסס את חירויותיהם וזכויותיהם מחוץ לחוקה האנגלית. בשלב זה נהפכו מושגים של חירות דתית ואזרחית למזוהים עם צורת הממשל הרפובליקני. הקהילה הקדושה של אזרחים אמריקנים נתפשה עכשיו כבלתי נפרדת משיטת הממשל הרפובליקני, או ממשל העם. הביטוי הראשון לכך נמצא בניו-אינגלנד. אנשי כמורה החלו להדגיש יותר ויותר בדרשותיהם את צורת הממשל של הרפובליקה היהודית. הכומר צ'פלין (chaplin) טען כי עם ישראל נהנה משפע שלווה יותר מארבע מאות שנים תחת ''רפובליקה'' של השופטים. המוטיב של ''הרפובליקה היהודית'' שימש גם אמצעי חשוב לעורר את מחאת התושבים נגד השימוש בצבא קבע מצד אנגליה. כדי לחזק את רוח אנשי ניו-אינגלנד, השווה הכומר צ'פלין בין אנשי המיליציה של ניו-אינגלנד לצבא המתנדבים של דויד שהביס את צבאות המלך שאול. תופעה זו ממחישה בעליל לא רק את גמישותה של פרשנות דתית והתאמתה לנסיבות בהווה, אלא גם יצירת שילוב חדש בין מדינה וקהילה קדושה, או בין צורת ממשל מדיני וקהילה נוצרית. תופעה זו גם ממחישה בבירור שעקרונות המורשת הרפובליקנית, שראשיתם בהגותו של ניקולו מקיאוולי, עלו בקנה אחד עם מסורת דתית. התמיכה בשלטון העם יצרה זהות ברורה בין צורה מסוימת של ממשל מדיני לבין עם אלוהים. דבר זה היה כמובן הבסיס לתאוקרטיה בניו-אינגלנד בראשית המאה ה-‏17. בשנות המאבק המהפכני נגד אנגליה זיקה חשובה זו בין עם אלוהים לממשל רפובליקני העניקה לגיטימציה דתית חזקה לאימוץ שיטת הממשל הרפובליקני באמריקה. בשלב השני של המהפכה האמריקנית התפתחה הגדרה חדשה של קהילה קדושה ותקווה משיחית לבואו של יום חדש בהיסטוריה, עם העצמאות מאנגליה. מושגים אלה – הפן הדתי של לאומיות מהפכנית, אופטימיות ביחס לעתיד אמריקה, ונאמנות לצורת המשטר הרפובליקנית – חושפים את הקשר החשוב בין ההשגחה האלוהית לקהילה דתית ומסמלים שוב את חשיבות הדת בעיצוב אידיאולוגיה מהפכנית וביצירת זהות כל-אמריקנית עוד לפני הגיבוש הפורמלי של הלאומיות האמריקנית עם הקמת הממשל הפדרלי. מסקנתו של זכאי היא שהכרזת העצמאות של המושבות באמריקה על ידי הקונגרס בשנת 1776 רק אישרה את המצב שהיה קיים בניו-אינגלנד זה למעלה משנה. ההכרזה הוקראה בכל הכנסיות ברחבי ניו-אינגלנד, ומשמעותה הוסברה לתושבים על ידי אנשי הכמורה. שוב ניתן לראות בבירור את התגייסות הכמורה לעניין הפטריוטי וכיצד מכוח סמכותה השפיעה על הציבור הרחב שנקהל לשמוע אותה. בפרשנותו את הצהרת העצמאות הסביר הכומר פיטר ויטני (whitney) לקהל מאזיניו בכנסייה כי ''משטר מלוכני אינו עולה בקנה אחד עם רצון האלוהים, ולרוב הוא חטא חמור'' בעיני ההשגחה האלוהית. זה המשפט שחרץ על המשטר המלוכני של ג'ורג' השלישי. הכומר פיטר תאצ'ר התקיף את ''החיה המלוכנית'' השוכנת מאנגליה, דימוי אפוקליפטי מובהק, ופירש את הצהרת העצמאות כ''זכות חוקית של האנושות להגן על אותן זכויות שאין להפקיען אשר העניק אלוהים'' לעמו, או להגן על ''חירויות דתיות ואזרחיות כאחד''. הוא סיכם את דרשתו תוך ציון ברור למי באמת חייבים התושבים את עצמאותם: ''עלינו לזכור שאנו תלויים באלוהים בלבד. לא חרבנו ולא קשתנו הם שהביאו לנו את הניצחון''. כשהתפרסמה הצהרת העצמאות ב-‏4 ביולי 1776, אנשי ניו-אינגלנד היו רגילים זה כבר לעולם הסמלים הרטוריים החשובים המובעים בה. זו הסיבה שהם אימצו ללא כל סייג את לשון המושגים והערכים של הצהרת העצמאות. הם לא מצאו כל ניגוד בין רטוריקה דתית לבין זו של המהפכה האמריקנית. זו גם הסיבה שלא סברו שערכי הדמוקרטיה האמריקנית, שיסודותיה מנוסחים בעקרונות הצהרת העצמאות, שוללים את הסמלים והערכים הדתיים שבהם האמינו. מושגים כגון חופש מצפון, חירות אזרחית ודתית, משטר רפובליקני ועוד, לא היו זרים להם, כיוון שהוכשר על ידי אנשי הכמורה לתמוך בלא סייג בשלטון העם, בהסכם חברתי כתנאי לממשל, ובזכויות וחירויות מקודשות של בני האדם. כאן ניתן למצוא את אחת הסיבות העיקריות מדוע בני דור זה לא ראו, בניגוד, לדוגמה, למה שקרה בצרפת כעבור עשר שנים בלבד, שום ניגוד בין דת מהפכה אלא דווקא ראו אותן כמשלימות וכמפרות זו את זו. הפריה הדדית זו מסמלת, בין השאר, את אופייה המיוחד של הדמוקרטיה באמריקה. גם לאחר הכרזת העצמאות ניתן היה לחוש בהשפעתה של הרטוריקה הפוריטנית. בתפיסה שהתקבלה על דעת רוב האמריקנים מאז סימלה העצמאות מאנגליה את סוף נדודי עמו הנבחר של אלוהים במדבר והגעתו לארץ ההבטחה בכנען. כך ירשו המדינות החדשות באמריקה לאחר העצמאות מאנגליה, אשר הפכו מאוחר יותר לארצות הברית של אמריקה, את הברית המיוחדת שהייתה לפוריטנים בניו-אינגלנד עם אלוהים, ובדרך זו הפכו לעם ישראל הנבחר, או לאומה קדושה שיש לה שליחות חשובה בהיסטוריה.

באדיבות אתר אפלטון

המהפכה האמריקאית חלק ב'

היסטוריה אמריקאית: קריאה נוספת - אימגו

מגלים את אמריקה

חמש פעמים טקסס

דדווד: זהב בגבעות השחורות

ז'אן לאפיט: הפיראט מביצות לואיזיאנה

הביטול של דרום קרוליינה

שובו של הבאפלו

בלדה לחמור: פיירפליי קולורדו

משפט המכשפות מסיילם

משפט וויאט ארפ - הולידיי

המשפט של צ'רלס מנסון

נאום גטיסבורג - אברהם לינקולן

מלחמת העולם השניה באוקיאנוס השקט

מדוע הוטלו פצצות האטום על יפן?

האמריקאים רכשו מידע על לוחמה ביולוגית יפנית

נפט - שמן הסלע

משבר חברת הרכבות האמריקאית

הגברת באדום של וול סטריט

המדיניות הניאו ליברלית בממשל רייגן

הפרטה, הלאמה או החמצה

משבר הטילים בקובה

ג'ון דיר: טרקטורים ושוויון

תומס דייבנפורט

ההגמוניה האמריקאית

ממשל קנדי וג'ונסון

התפתחות ממשל ניקסון

תגובות

המהפכה האמריקאית

כולם מדברים כל הזמן על המהפכה הצרפתית אב לא יודעים שהמהפכה האמריקאית הכי דמוקרטית היתה לפני

הכי דמוקרטית ?

המהפכה הצרפתית סימנה שני תהליכים מכריעים:1. סדר חברתי חדש ושונה ממה שהיה . 2 יצירת מדינת הלאום המודרנית. המהפכה האמריקאית הייתה בראש ובראשונה מלחמה לעצמאות המושבות האמריקאיות מעול הבריטים. חשוב לזכור: על כל המילים והכוונות היפות שפיזרו
מעצבי הרעיונות של המהמפכה האמריקאית העיב צל כבד : השחורים שחיו בתנאי עבדות נוראה ומשפילה ולא נחשבו בעיני האמריקאים כבני אדם הזכאים לזכויות אדם בסיסיות

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורי קציר