אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האחים הימלר - סיפורה של משפחה גרמנית / קטרין הימלר


האחים

האחים הימלר סיפורה של משפחה גרמנית, קטרין הימלר, הוצאת מטר. תרגום מגרמנית: דפנה עמית

בחזית כריכת הספר מופיעה תמונה של שלושה אחים: משמאל, הבכור, יושב בחליפה ומשקפיים, עלוות שפם דקיקה מסגירה את גיל שנות ההתבגרות, סבר פניו רצינית. מימין, ידו האחת נוגעת בכיסא אחיו, עומד הצעיר, לבוש חליפת נוער המזכירה את תלבושת המלחים האמריקאים של שנות המלחמה. ארשת פניו, רצינית ככול שתהיה עבור ילד בגילו, מסגירה שובבות. באמצע עומד האח האמצעי, לבוש חליפה סגורה בפפיון, לעיניו משקפיים מעוגלים. האח האמצעי הוא היינריך הימלר.גם לולא הייתה כותרת הספר מסגירה בשם 'האחים הימלר' את שלושת הפרצופים בתמונה, הייתה תגובתי זהה: ערבוב רגשות של תדהמה ויראה, רגע שבו האוויר נותר תקוע בריאותיי. היינריך הימלר. היינריך הימלר! הינה לפני, במבט חמור ורציני, מאופק מעבר ליכולת התיאור, משקיף לעברי - לעברי! – גדול המרצחים של התקופה, היינריך הימלר. ומיד עולַה בי תחושה משונה, מוזרה וקרה: אינני מביט בגבר במשקפיים עגולים לבוש חליפת אס-אס, צלבי-קרס מעטרים את צווארונו ועל הכול חותם מעיל עור כבד שחור כפחם. לא. לפני עומד ילד. ילד ותו לא. ואם זאת, ילד שפניו מהדהדות בראשי ועונות לשם הנורא, המפלצתי, ילד שבעוד כמה שנים מרגע הלקח התמונה יהפוך לגדול פושעי הנאצים, גדול אולי אף יותר ממנהגו שלו – ילד בשם היינריך הימלר.זה אכן מוזר, להביט בפּני ילד, תמונה שנלקחה יותר מחמישים שנה לפני שנולדתי, ולדעת את מה שהילד בתמונה עדיין לא לגמרי יודע – אתה עתיד לנטוע בעולם אימה. אתה עתיד לשנות את משמעות המושג 'רצח-עם'. שמך בלבד עתיד לרדוף אנשים בחלומותיהם, עתיד להוות מילה נרדפת לשואה, טבח, ג'נוסייד. אתה, ילד קטן, אתה. ואף יותר מזה, מוזר להביט בתמונה של ילד, שאת פניו ראיתי מאות פעמים בכתבות, ספרים, סרטונים וסרטים דוקומנטאריים, ולחוש כפי שאני חש כשאני מביט בתמונת שחור לבן מאלבום נשכח של סבי או סבתי, או אולי אפילו של אשתי, כפי שהייתי מתבונן בם ושואל עצמי כיצד התנהלו אז החיים, איזה ילדים היו אז, מה הם חשבו או חשו. הינה, עתה אני עושה זאת עם רוצח-המונים. כן, גם רוצחי-המונים היו פעם ילדים.ברגע שחוזר האוויר לריאותיי עולה המבט מן התמונה הזאת אל כותרת הספר: 'האחים הימלר'. מתחת לכותרת מופיע כותרת משנה, שמומלץ ביותר להתעמק בה: 'סיפורה של משפחה גרמנית'. וכאן, רבותיי, קבור הכלב.קטרין הימלר היא אינה סופרת. הנרטיב אומנם זורם בסיפורה, אך כפי שמעידה כותרת המשנה יותר מן הכותרת הראשית – זהו סיפורה שלה. זהו אינו סיפורו של היינריך הימלר, אלא סיפורה של נכדת אחיו הצעיר, בעת שהיא מנסה לחבר את הנקודות החסרות בסיפור משפחתה. חשוב לזכור זאת, כי מי שמחפש ללמוד כמה שיותר על התקופה ההיא ועל הנפשות הפועלות בה, צפוי מעט להתאכזב, כפי שקרה לי. הסיפור נפתח טוב. הוא מתאר את הורי היינריך הימלר ואחיו, דבר המאפשר לקורא איזושהי נגיעה בהבנה פרוידיאנית. אחרי הכול, אחת השאלות החשובות מבחינתי בכול הקשור לתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה היא; כיצד מגיע קורבן לרמה פסיכולוגית של קורבן, ומה מניע רב-מרצחים כהיינריך הימלר לשלוט במכונה רצחנית מדוקדקת העונה לשם האימתני אס-אס? מה קדם לכול זה? איזה חינוך קיבל? מה למד בבית-הספר? מה היו תחביביו של רוצח בסדר גודל שכזה? על שאלות מעין אלו יכול הקורא להשיג מעט אינפורמציה כבר בפתיחת הספר. אולם למי שציפה בהמשך, כמוני, להיכנס לעובי הקורה של מנגנון האס-אס, פועליו ומנהגיו, מצפה התפכחות מסוג אחר. הספר מתעסק – שוב, כפי שמכריזה הכותרת המשנית – בסיפור המשפחה. על האח הצעיר לבית משפחת הימלר, ארנסט, סבי המחברת קטרין הימלר, כתוב לא פחות מאשר על אחיו היינריך. על גבהארד, האח הבכור והיחיד ששרד את המלחמה, כתוב אולי, אפילו יותר. אז העניין כאן אינו 'היינריך הנאמן', כפי שכונה בפי הפיהרר, אלא המשפחה השלמה עצמה. והנה, אליה וקוץ בה – מצד אחד אין התמקדות של ממש, מצד שני – לעיתים חושפת הסביבה החברתית והמשפחתית, דרך חוג מכריו וחבריו למשל, הסבר מאלף על דרך היווצרותו של אדם. הורגלנו, שבכול הקשור לאזכורי שואה ומלחמת עולם, ספרים וסרטים כאחד, אנו זוכים לאיזושהי טלטלה מתקנת או זעזוע בריא שהציפייה אליהם, לעיתים קרובות, היא זו הדוחפת אותנו לקרוא את הספר או לראות את הסרט מלכתחילה. לא כך בספרה של קטרין הימלר. הספר אינו מכיל פרטים מזעזעים, אינו מציע ניתוח קר שלאחר-המוות בגופתו של מי שאחראי לאינספור גופות אחרות, ואינו חושף שערורייה חדשה שמעולם קודם לא נתקלנו בה. הספר אינו מציע ואינו מתיימר להציע זעזוע, על אף שיש בו כמה אזכורים לחוויית האס-אס, אותו עדר זאבים שהסתמך כול כך על המורשת האגדית הגראמנית. זה כשלעצמו הינו הצד המאלף ביותר של הספר, לטעמי. אך שוב – אין קטרין הימלר סופרת. הספר אינו מוצג כסיפור עלילתי, סיפור תקופתי או ניתוח פסיכולוגי של העבר. זהו מעל הכול תרכיב אינפורמציות שנחשפו עת החליטה הסופרת, כמו רבים בני הדור השלישי למלחמה, להרים את הכפפה ולמוטט את קיר השתיקה שהאפילו שורדי המלחמה, בניהם ובנותיהם על התקופה. כך נחשף הקורא לעיתים קרובות לשאלות אישיות שעולות אצל המחברת, שאלות המטרידות אותה, הנובעות מן הממצאים שהיא חושפת בנוגע לעבר משפחתה, שאלות שלא תמיד מעניינות את הקורא אך אימננטיות מאד עבורה, שאלות שניתן לנסחן בשאלה אחת: באיזה אור עלי לראות את סבי וסבתי ובני משפחתי?' ועל אף שאין הקורא מבין את חשיבותו של ניסוח כזה או אחר במכתב שכתבה גיסתו של היינריך הימלר אל פושע נאצי המחכה בכלא לנדסברג להוצאתו להורג בזמן משפטי נירנברג, חשיבות המטרידה את המחברת מאד, יכול הקורא להבין ולהזדהות עם אותם פחדים העומדים מאחורי טרדות לכאורה בנאליות אלו – אותם פחדים קמאיים המקיפים את כול מי שבמשפחתו נעשה איזשהו פשע, או שכנגד משפחתו נעשה איזשהו פשע. שאלות אלו, מסוג: איזה דם זורם בעורקיי? מדוע לא בחרו אבותיי אחרת? מי באמת היו הוריי הורי? או; האם אפשר בכלל לשפוט אותם? – שאלות אלו מתווספות לעניין אותו נוטה קורא הספר לשכוח, והוא: מה מסמל שם-משפחה. עבור רובינו, הישראליים היהודים, שמות משפחה כמו 'כהן', 'לוי', 'קאופמן' או 'אייזנברג' מסמלים מסורת עם או בלי זיקה לעבר ותו לא. לא כול שכן אנשים שנולדו אל שמות כמו: 'הימלר', היידריך', 'אייכמן' ו 'הֶס'. עבורם, כמו עבור המחברת, הופכת השאלה: 'מה מסמל שם משפחה?' קונקרטית הרבה יותר ואולי אפילו עניין של דעה קדומה. כיצד אכן חיים עם שם כזה? האם לא מוטב - כפי שעשו צאצאים רבים של מרצחים – פשוט להחליפו? כיצד מתמודדים עם פקיד הקבלה במשרד הפנים, בביקורת הדרכונים, ברשויות המס – היכן שזה לא יהיה – כיצד מתמודדים עם הרמת הגבה והמבט העקום? זוהי שאלה, או סימבול לשאלה, שהרבה מאד מן הגרמנים של הדור השלישי מתמודדים עימה: האם להתנער מן העבר, במין אופן של: 'לא אני ולא הדור שלי?' או דווקא להתעמק בו, לנסות ולהבין אותו? קטרין הימלר, כך עולה מן הספר, בחרה להתעמק ולנסות.מעל הכול, אחד מנקודות האור הגדולות של הספר, לפחות עבורי, היה הנספח. מעבר להכרת היינריך הילד – הכרה מדהימה כשלעצמה – ומעבר למידע המוצג בספר על פושעי אס-אס אחרים ועל קשר האחווה שאיגד את רובם ככולם, לפני כאחרי המלחמה – מעבר לכול אלו מציג כותב אחרית הדבר מיכאל וילדט, את משמעות ספרה של קטרין הימלר בראייה מדעית-חוקרת. הגישה המוצגת בספר – חקר משפחות – הינו גישה חדשה, כך מסתבר, לחשיפת 'העולם של אתמול', גישה היוצאת לעיתים קרובות חוצץ כנגד הגישה המדעית-החוקרת, הקרה משהו, השייכת לחוקרים והיסטוריונים בלבד. וכך נחשף לפנינו עולם ישן באופן חדש, שונה: מעתה לא מדובר עוד בקצין בכיר בוואפן אס.אס גרידא, לא עוד בפקיד מפלגה אפור, לא עוד בממלא פקודות מן האיינזצגרופן ולא עוד בברנש בעל פנים ומשקפיים מעוגלים ובסבר מבט חמור – מעתה מדובר בחבר משפחה, בדוד המופיע בתמונה, בסבא, באחיו של הסבא. מעתה הופך הקשר למרצחים – הקשר לצד השני של המתרס - אישי. כתב: שגיא כהן

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שגיא כהן