אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לא כנענים ,לא צלבנים: מקורות המיתולוגיה הישראלית / דוד אוחנה


התמונה של אלי אשד

פרופסור דוד אוחנה, חוקר ומרצה ידוע ומכובד נתפס במה שעל פניו נראה כהעתקה ממאמר של כותב שורות אלו באינטרנט שקטע שלם ממנו לכאורה הכניס ללא רשות לספרו החדש "לא כנענים לא צלבנים. "בימים אלו יצא לאור ספרו של פרופסור דוד אוחנה "לא כנענים ,לא צלבנים: מקורות המיתולוגיה הישראלית". פרופסור אוחנה הוא היסטוריון ידוע שכתב ספרים כמו התשוקה הפרומתאית, (מוסד ביאליק 2000.) ו-חרון האינטלקטואלים, (הקיבוץ המאוחד, 2007) ואחרים. הספר הנ"ל הוא מקיף ומפורט ויש בו קטעים מעניינים. אולם דפדוף קצר בספרו זה גילה תוצאה מפתיעה ובלתי צפויה :בע''מ 331 ובעמוד-337 מביא הפרופסור אוחנה רשימה של ספרי ספרות יפה על הצלבנים בעברית. כאשר את כל ספר הוא מתאר בכמה מילים לעניות דעתי יש כאן העתקה לא הוגנת (מאחר שלא ניתן קרדיט) של מידע הלקוח ממאמר שלי באינטרנט "הישראלים והצלבנים: חלק ב'" שהופיע באתר "האייל הקורא" בשנת 2003 מבלי לטרוח לציין את המקור. ואיך אני יודע זאת? על פי האזכור של שני סיפורי קומיקס שם בעמוד 337.

הפרופסור אוחנה מתאר את הסיפור ''אבירי הכותב המערבי'' שצוייר בידי גיורא רוטמן, סיפור קומיקס מ"הארץ שלנו" והוא מתאר אותו כך:...''גם בסדרת אבירי הכותל המערבי '' מאת דב זליגמן מלווה בציוריו של גיורא צעיר יהודי המדמה לצלבן מציל את חייו של ''מגן הקבר הקדוש'' גוטפריד מבויון ( 112 וזהו ציון הערת שוליים שבה אוחנה טורח ברוב חסדו לספק לקורא את המיקום המדוייק של המקור שממנו לקח "דב זילגמן'' 'אביר הכותל המערבי' 'הארץ שלנו חוברות 26-50 1974. כעבור שלוש שנים התפרסמה גם סדרה של עשרה מאמרים בהארץ שלנו על תולדות הצלבנים מאת יעקב שביט. סוף הערת השוליים ). הצעיר מסייע ליהודים הנצורים בירושלים, מונע את שריפתו של הכותל המערבי חובר לבסוף לצבא ישראל. סוג זה של אמפטיה לצלבנים רודפי היהודים ואנלוגיה ביניהם ובין החיילים הישראלים אינם יוצאי דופן במסע המופלא במנהרת הזמן מאת עודד בצר .." (לא כנענים לא צלבנים " ע' 337) ועכשיו יואילו בבקשה הקוראים לראות מה אני כתבתי על אותו הסיפור במאמר הנ"ל באינטרנט: שבועון הילדים "הארץ שלנו'' פרסם בשנת 1974 סיפור מצויר ב-‏25 חלקים (בחוברות 26-50) בשם ''אבירי הכותל המערבי'', שכתב דב זליגמן וצייר גיורא רוטמן. הגיבור הוא צעיר יהודי המתחזה לצלבן בתקופת מסע הצלב הראשון (אמצעי ספרותי בו השתמשו כבר, כזכור, פרידברג ורבינוביץ), מציל את חייו של גוטפריד דה־בויון, מנהיג הצלבנים, ומנסה לעזור לקהילת יהודי ירושלים בזמן המצור. הצעיר מציל את הכותל המערבי משריפה ונשאר לשמור עליו עד שהוא נכבש על ידי חיילים ישראליים. הסיפור משדר אהדה רבה לצלבנים ולמנהיגם, למרות שהוצגו כרודפי יהודים, והיה בו יותר משמץ של השוואה ביניהם לבין החיילים הישראלים המודרניים שהופיעו בסוף הסיפור (להבדיל מהיהודים הדתיים של ירושלים).. העניין החדש בצלבנים בספרות הילדים הגיע לשיאו בשנת 1977, כאשר הופיעה בעיתון הילדים ''הארץ שלנו'' סדרה של עשרה מאמרים בהמשכים מאת ההיסטוריון וסופר הילדים יעקב שביט, על תולדות מסעי הצלב וממלכת הצלבנים. הסדרה הסתיימה בתיאור מלכותו של בולדוין ה-‏1. דהיינו כאן במקרה של "אבירי הכותל המערבי" הפרופסור אוחנה טורח לציין במראה מקום מדוייק בסוף הספר את החוברות שבהן הופיע סיפור זה.

הפרופסור אוחנה מציין ברשימה עוד סיפור קומיקס ''מיסטר טי במזרח הפרוע ( 1988) מאת מישל קישקה שם "הנער הישראלי נמלט מהצלבנים האכזריים". עכשיו נראה מה אני כתבתי על הסיפור הנ''ל :בסיפור קומיקס מ-‏1988 בשם ''מיסטר טי במזרח הפרוע'', מאת מישל קישקה, שהופיע בכתב העת לילדים ''משהו'', נוסע הנער מיסטר טי בזמן לתקופות שונות ומגיע, בין השאר, לתקופת מסע הצלב הראשון. שם הוא פוגש בצלבנים, המתוארים (לראשונה מזה זמן רב בספרות העברית) כברברים רצחניים, עמם הוא שוהה עד לכיבוש ירושלים בידיהם, שאז הוא מצליח להימלט (הוא אף רואה, במנזר של העתיד, ציור צלבני המתאר את רדיפתם אחריו...). יכול הפרופסור דוד אוחנה לטעון שהוא הלך ל"ארץ שלנו" וקרא את הסיפור בעצמו ורשם את מיקומו המדויק של הסיפור "אבירי הכותל המערבי". אכן יפה, רק חבל שלא טרח בהזדמנות זאת גם לציין את התאריכים המדוייקים של מאמריו של יעקב שביט גם הם "מהארץ שלנו" מאותו פרק זמן שגם הם צויינו במאמרי (ללא ציון תאריכיהם המקוריים). דהיינו : כאשר פירטתי את התאריכים במקרה של ''אבירי הכותל המערבי'' הפרופסור אוחנה הכניס אותם. כאשר אני לא פירטתי את התאריכים המדויקים של הסיפור של מיסטר טי והסדרה של יעקב שביט גם הפרופסור אוחנה לא פירט. אבל אם הייתה אצלו קונסיסטנטיות ואם היה מבצע את המחקר בעצמו ולא מסתמך עלי הוא היה טורח לבדוק את התאריכים גם ב''משהו'' ולהוסיף אותם. דהיינו, לדעתי, הוא פשוט העתיק את הפרטים שהופיעו במאמר שלי בלי לטרוח לציין זאת.

ועוד פרט נוסף וחשוב גם אני וגם אוחנה קוראים למחבר הסיפור "אבירי הכותל המערבי" "דב זליגמן". אבל זוהי טעות. שמו של המחבר הוא "דב זיגלמן" וכך הוא מופיע בכל פרקי הסיפור. ובכל הסיפורים האחרים שאותם כתב עבור "הארץ שלנו ". אני מתנצל בזה לפני מר זיגלמן על טעות הכתיב הקונסיסטנטית שלי באיות שמו, במאמר זה. טעות שמשום מה גם הפרופסור אוחנה מקפיד לחזור עליה למרות ששמו של מר זיגלמן מאוית כהלכה בכל פרקי הסיפור ב"הארץ שלנו". דהיינו הפרופסור אוחנה קיבל את המידע שלו לכאורה ממקור שני ממני כולל שגיאות הכתיב שלי שאותן לא טרח לתקן כפי שהיה עליו לעשות. למיטב ידיעתי זאת פעם ראשונה בתולדות ספרות ההיסטוריה וההיסטוריוגרפיה הישראלית שהיסטוריון רציני טרח לאזכר בספר בנושא היסטורי=היסטוריוגרפי כלשהו יצירות קומיקס היסטוריות מעיתוני ילדים.את ''אבירי הכותל המערבי'' של רוטמן ואת מיסטר טי . היו שעשו את זה לגבי ספרים רומנים אבל מעולם לא לגבי קומיקסים. זאת הפעם הראשונה בהחלט. אז זה בהחלט מצער שאם פרופסור אוחנה הוא כזה חובב קומיקס גדול שהטריח את עצמו להזכיר אותם בספרו הוא לא מצא לנכון לאמר עליהם שום דבר מעבר לכמה מילים שהם פחות או יותר חזרה על מה שנאמר כבר בידי.דהיינו לכאורה הוא הסתמך על מקור זמין שביצע את החיפוש עבורו בקומיקס הישראלי בנושא "הצלבנים", אבל הקפיד שלא לציין את המקור הזה. גם חלק משאר הספרים והסיפורים שמובאת ברשימה זאת שלו היצירות הפחות ידועות על התקופה כמו סיפור "מזכרונות לבית דוד " של רקנדורף ופרדיברג ואחרות .הפרטים לגביהם זה די ברור לקוחים מהחלק השני של מהמאמר שלי בנושא ''הישראלים והצלבנים'' שנמצא ברשת והוא כאמור רלבנטי מאוד לספרו של אוחנה שהוא (או התחקירן שלו) מן הסתם מכיר אותה מאחר שזה אחד המאמרים הראשונים בגוגל כאשר מחפשים את המילה "צלבנים".

אבל בכל זאת מר אוחנה לא טרח לאזכר רשימה זאת או את שמי בשום מקום או להכניס אותי לרשימה הביליוגרפית המפורטת שלו. הפרופסור אוחנה מקפיד לתת הפניות רק לספרים עצמם אך לא לרשימה שבה סודרו כולם ביחד לידיעת הקהל הרחב. אני יכול להעלות על דעתי שייתכן ואל שאר הספרים ברשימה דוד אוחנה יכול היה להגיע בעצמו בלי הפנייתי, אם כי הוא לא אמר עליהם שום דבר שאי אפשר למצוא עליהם במה שאני כבר כתבתי עליהם, לכאורה, הוא פחות או יותר ניסח מחדש את דברי על כל ספר בכמה מילים קצת שונות.

אבל קשה לי להאמין שהוא יכול היה לדעת על סיפור הקומיקס הצלבני בסדרת ''מיסטר טי'' שהופיע במגזין לא ידוע לנוער בראשית שנות השמונים מבלי שיקרא על כך ברשימה שאני הכנתי. קרא את הרשימה שלי השתמש בה בספרו אבל לא טרח לתת קרדיט לאיש שאצלו הוא קרא על כך. על פניו אם כך: יש כאן חשד לשימוש לא הוגן בחומרים מהאינטרנט בידי פרופסור דוד אוחנה, דהיינו העתקה של חומר מהאינטרנט (ועם זה אין כל בעיה) ופרסומו בספר ללא ציון המקור ומתן קרדיט בהערת שוליים ו-או בביליוגרפיה ( ואם זה ישנה בעיה גדולה). כאשר פרופסור דוד אוחנה מביא חומר גם מרשימות ביבליוגרפיות על ספרים גם כאלה שהופיעו רק באינטרנט, עליו לתת ליוצר הרשימה קרדיט ולציין שהוא מקור המידע שלו ולהביא קישור למיקום הכתבה ברשת ובאתר שבו היא מופיעה (במקרה זה אתר ''האייל הקורא. בכך הוא מראה שהוא מכבד את המאמץ שאותו השקיע יוצר הרשימה) ללא שום תרומה כספית או אקדמאית כל שהיא מיותר לציין במקרה שלי) ומאפשר לאנשים אחרים להגיע לרשימה שלו וכאשר הוא אינו מציין את המקור הוא יוצר רושם מוטעה ושקרי כאילו הוא יצר את הרשימה הביבליוגרפית בכוחות עצמו. כדאי לציין כאן שבעבר כבר קרה דבר דומה שחוקר באונ' בר אילן פרסם ספר בסדרת האוניברסיטה המשודרת על הנביא ירמיהו ובו ציין רשימת יצירות ספרות יפה על ימי הנביא מבלי לטרוח לציין שמקור הרשימה הוא במאמר שלי בנושא שפורסם באינטרנט. לאחר שהודעתי על כך ברשת האיש שלח אלי מכתב התנצלות וטען ששכח וזה יתוקן במהדורות הבאות תגובות עורך הדין של פרופסור דוד אוחנה :דרור איילון עורך דינו של פרופסור דוד אוחנהצוות עורכי הדין שלי אייל ליאני ואמציה שצקי פנו בעניין במכתב לפרופסור אוחנה . התגובה התקבלה דרך עורך דינו הידוע דרור איילון שייצג את פרופסור אוחנה במשפטיו הקודמים לגבי הטענות כנגדו במקום עבודתו במכון בן גוריון. 1. תגובת עורך הדין הייתה הודעה מאיימת שאני הוא זה שהעתקתי ממאמר גדול של אוחנה שהתפרסם לפני המאמר שלי האם צלבנים אנחנו" שהופיע בגליון "גג" מספר חמש וגם בגרסה מורחבת יותר בתקופון "עיונים בתקומת ישראל". אלא שמשום מה הוא נמנע מלתת דוגמאות ספציפיות בעניין למרות שהתבקש לפרט ובכתב.טענתו של עורך הדין שסירב להתייחס לקטעים הספציפיים (שבכל מקרה אינם מופיעים בשום גרסה של מאמר זה בדפוס) הייתה ככל הנראה אם הובנה נכון בידי עורכי הדין שלי שמאחר שהעתקתי מאוחנה הוא יכול לעשות כשלו במאמר שלי. (דהיינו משהו בסגנון "הגונב מהגנב פטור") . 2. טענתו השנייה הייתה שהפרופסור אוחנה אינו גולש כלל ומעולם לא גלש באינטרנט וממילא לא יכול היה להיתקל במאמרי הנ"ל . 3. טענתו השלישית הייתה איומים בהגשת תביעה נגדי על פגיעה בכבודו של אוחנה בהעזתי לפרסם הודעה בעניין באינטרנט. (עורך הדין אגב מסיבות שאינו ברורות לנו סירב לשלוח את טענותיו אלו בכתב כפי שהתבקש). ותגובתי על הטענה הראשונה היא זאת: אכן הייתי מודע למאמריו של אוחנה (אם כי התחלתי לכתוב את המאמר הגדול עוד לפני שהם יצאו לאור) בהחלט לא העתקתי מהם שום דבר וגם כשאני מעיין בהם כעת איני רואה שום העתקה. יש רק ציטוטים דומים מאותם המקורות שעוסקים באותם הנושאים. בכל מקרה הקטעים השנויים במחלוקת בוודאי שאינם נמצאים במאמרים הנ"ל של אוחנה.אם זאת ..אם יבואו ויראו לי קטע ספציפי שבבירור מופיע בצורה זהה אצלי ואגיע למסקנה שאכן בוצעה שם העתקה לא הוגנת ממאמרו הנ"ל של פרופסור דוד אוחנה הרי שאודה על כך בפה. מלא ואתן על כך את התנצלותי. כרגע בכל אופן לא ידוע לי על קטעים כאלו. הודעה ברוח זאת לעורכי הדין של אוחנה לא נענתה עד כה בתגובה. הודעתי לעורכי הדין של הפרופסור דוד אוחנה שאין לי בעיה לפרסם התנצלות בכתב אם רק יראו לי במדוייק קטעים מועתקים ממאמריו של אוחנה אצלי. הצעתי לפרסם ברשת ביחד שני מכתבים מקבילים בנושא אחד שלי ואחד של הפרופסור אוחנה שיודיעו שניהם על צערנו על השימוש הלא הוגן האחד בחומרים של האחר על החשיבות של פרסום המקורות שבהם אתה משתמש אם אתה מעתיק מהם. וזה ישמש לדעתי כתמרור הזהרה בנושא לגבי אנשים אחרים על החשיבות לצטט במדוייק כל מקור שבו משתמשים מאמר בכתב עת או מאמר באינטרנט. תגובת עורך הדין של אוחנה לבקשתי לפרסם הודעת התנצלות על השימוש ללא רשות בקטעים ממאמרי הייתה הודעה על כוונתם להגיש נגדי תביעה על עצם העזתי לפרסם את הדברים האלו כלפי הפרופסור אוחנה. הם סירבו להתייחס להצעותיי השונות. אני מוצא את התגובה הזאת מצערת. אפשר היה לסיים את העניין במכתב פשוט באינטרנט שמבהיר את העניין בצורה פשוטה מצידי ומצד מר אוחנה. כפי שהדברים נראים כרגע הפרופסור אוחנה ביצע לכאורה העתקה של קטע ממאמר שלי באינטרנט, ולא טרח לתת לו שום קרדיט לא הערת שולים ולא בביבליוגרפיה ומסרב להתנצל על כך. משל היה זה דבר רגיל ומקובל שמרצה בכיר יעתיק קטע שלם מהאינטרנט עבור ספרו ויציג אותו כפרי מחקרו שלו. יש להבין שאין לי שום בעיה עם שימוש במידע שאני מספק לצרכים מחקריים. כל מה שאני מבקש הוא שיינתן לי קרדיט והפנייה נאותים.

----------------------------------------------תגובת עורך הדין אמציה שצקי על כל הפרשה:"מאמר, או כל חלק ממנו, הינו "יצירה ספרותית" כהגדרתה בחוק זכות יוצרים התשס"ח -2007 (להלן: "החוק"). מכח החוק לכותב המאמר יש את זכות היוצרים הבלעדית במאמר, והוא, ורק הוא, רשאי להעתיק, לפרסם, לבצע, לשדר ו/או להעמיד את יצירתו, או כל חלק ממנה, לרשות הציבור. החוק אמנם מתיר לכל אחד לעשות שימוש הוגן ביצירה, אך אין בכך בכדי להרשות לכל מאן דהוא להשתמש במאמר כחלק מספר, מבלי לקבל את רשותו של כותב המאמר לכך, או למצער לתת לכותב המאמר קרדיט בשל השימוש ביצירתו. אדם אשר עושה שימוש ביצירה ספרותית של אדם אחר, ללא רשותו של יוצר היצירה הספרותית, עלול להיתבע לדין ולשלם פיצויים ליוצר (אין באמור לעיל בכדי להוות ייעוץ משפטי, ובכל מקרה יש לפנות לעורך דין לשם קבלת ייעוץ משפטי לגופו של כל מקרה).

-------------------------------------------------

נספח : מכתב שנשלח בעניין בידי עו"ד אייל ליאני לפרופסור דוד אוחנה לכבוד מר דוד אוחנה בשם מרשי מר אלי אשד, ת"ז 59759357, הנני פונה אליך כדלקלמן:· ביום שני ה-28 באפריל 2008 מתוכנן במכון ואן ליר בירושלים ערב ספרותי לכבוד ספרך "לא כנענים,לא צלבנים – מקורות המיתולוגיה הישראלית". · בערב לפי הפירסומים משתתפים אישים כמו אורי אבנרי, חיים באר, פרופ' עליזה מיוחס-ג'יניאו, יהושע סובול, פרופ' יהושע פורת, הרב חנן פורת, פרופ' חביבה פדיה, פרופ' זאב צחור.· לפי גרסת מרשי, אותה בדקתי ואימתתי, הספר שעליו מבוסס הערב נמצא כבעייתי ביותר מבחינתנו ויש בו משום פגיעה חמורה בחוק זכויות יוצרים 1911 ובפקודת זכויות יוצרים.· על פי החוק ועל פי המוסר הפשוט אין להעתיק יצירה של מחבר ללא רשותו וללא ציון בהערת שוליים שם המחבר ומקור הציטוט. · בספר "לא כנענים ולא צלבנים" ( הוצאת כתר ומכון הרטמן) יש לדעת מרשי ולדעתי משום פלגיאט. מאמרו של אלי אשד "הישראלים והצלבנים חלק שני שנמצא ברשת באתר "האייל הקורא": · http://www.haayal.co.il/story?id=1371&newonly=2&lastview=2008-04-11%2018...· נעשה כאן דבר חמור: היה עליך לציין את את שמו של אלי אשד כמקור המידע שלך כאשר הבאת חומר גם מרשימות ביבליוגרפיות על ספרים גם כאלה שהופיעו רק באינטרנט..· כמו כן היה עליך לתת ליוצר הרשימה קרדיט ולציין שהוא מקור המידע שלו ולהביא קישור למיקום הכתבה ברשת ובאתר שבו היא מופיעה (במקרה זה אתר "האייל הקורא").· בכך היית מראה שאתה מכבד את המאמץ שהשקיע יוצר הרשימה (ללא שום תמורה כספית או אקדמאית כל שהיא) ומאפשר לאנשים אחרים להגיע לרשימה שלו. וכאשר לא ציינת את שם המקור יצרת רושם מוטעה ושקרי כאילו יצרת בכוחות עצמך את הרשימה הביבליוגרפית על יצירות ספרות על ימי הצלבנים. רשימה שלאמיתו של דבר נוצרה בידי אלי אשד ופורסמה באינטרנט כזמינה לכל.· בשל כך , מר אוחנה, אין אנו חושבים שראוי שתקיים את האירוע עד שלא תסדיר את העניין הזה עם אירגון "שיתוף", שהח"מ הוא יועצו המשפטי, לשביעות רצונם של כל הצדדים. · אם העניין לא יוסדר כבר בימים הקרובים ביותר נאלץ לצאת לתקשורת לפני יום ה-28 באפריל ולקרוא למשתתפים המכובדים של האירוע לא להשתתף באירוע לכבוד ספר שיש עליו חשד של פלגיאט ופגיעה חמורה בחוק זכויות יוצרים ועושק זכויותיו ושמו של מרשי.

קישורים רלבנטיים הישראלים והצלבנים חלק א' חלק ב' חלק ג' ראיון עם דב זיגלמן וגיורא רוטמן

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד