אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מוצא השבטים - חלק א


הראשית

הארכיאולוגיה של 40 השנים האחרונות מגלה לנו עובדות רבות על ראשית ההתנחלות של המתיישבים הישראליים. ההתנחלות החלה בסביבות 1200 לפה”ס והיא מרוכזת בעיקר בהר המרכזי, כלומר באזור נחלותיהם של השבטים אפרים ומנשה, ממזרח לירדן, בגליל ובנגב. לפי אופים של האתרים של ראשוני המתנחלים עולה באופן ברור מוצאם הנוודי של מתיישבים חדשים אלו.

החיסרון של הארכיאולוגיה הישראלית מאותה תקופה שהיא אינה מדברת, כלומר חסר חומר כתוב, המספר את סיפור מוצאם של מתיישבים חדשים אלה, וכן את סיפור המאורעות הקשור בהתנחלות.

המקור העיקרי העוסק במוצאו של עם ישראל הוא התנ"ך, והוא לצד מקורות ארכיאולוגיים צריך לספק לנו את המידע על תקופה זו. הבעיה בסיפור התנכי שהוא בלתי אפשרי, כלומר משקולים ולו הפשוטים ביותר עולה שלא יתכן שעם ישראל "נוצר" במצרים, יצא כעם אחד, שהה 40 שנה במדבר, כבש את הארץ והתנחל בה. כך למשל (וראה בהמשך נימוקים נוספים) אילו חי כל העם יחד בארץ-גושן היה נוצר עם אחיד והומוגני. העובדה שבראשית ההתנחלות היה העם בנוי משבטים השונים מאוד זה מזה מוכיחה שהשבטים באו ארצה מאזורי מחיה שונים ומרוחקים זה מזה.

ברשימות שלהלן ניסיתי להציע גישה חדשה לסדר המאורעות בתקופה זו. מעבודתי הגעתי לשתי מסקנות מרכזיות:

1. במאות השנים קודם לתקופת ההתנחלות שלטה מצרים בכנען. ארץ זו נראתה כ"מצרים" בעיני השבטים הנוודים שהגיעו בתקופה זו לכנען (הישראלים). והמאורעות שהתרחשו ב" מצרים", התרחשו למעשה בכנען. עם חלוף השנים, בעת שנכתבו ספרי התורה עפ"י מקורות בע"פ ובכתב, הושלכו המאורעות מארץ כנען-מצרים לארץ מצרים, וכך נוצר השיבוש הגיאוגרפי של המאורעות.

2. השבטים המרכיבים את עם-ישראל הגיעו ארצה מאזורים גיאוגרפיים שונים, מאזורי תרבות ואמונה שונים, ואולי אפילו ממקורות אתניים שונים. והם התגבשו לשבטים ולעם רק בזמן ולאחר ההתנחלות.

3. מיזוג יסודות מרוחקים זה מזה יצר מחד את המתחים הבין-שבטיים ואף את הפילוג בעם, אך מאידך יצר גם את "הלחץ האבולוציוני" ליצירת מורשת היסטורית משותפת לכולם לרבות האמונה המשותפת באל אחד, שהפכה במרוצת השנים לאמונה המונותיאיסטית.

כלי המחקר

בעבודה זו ניסיתי לעשות שימוש בכלי מחקר שונים ששרתו את ניתוח העובדות, ואלה הם:

1. השגרה :-רבים מסיפורי התורה מוזכרים כאירועים חד-פעמיים בתולדות האומה למשל: מעמד הר-סיני, טקס הברכה והקללה, חצית-הירדן ועוד. עפ"י מודל השגרה צמחו סיפורים אלו על רקע של שהות ממושכת של שבט, או קבוצת שבטים, באזור מסוים. איתור מקומו של הסיפור מבחינה גיאוגרפית, וכן שיוך הגורם האנושי המתאים לאזור ייתן לנו את התשובה על מוצאו של שבט זה.

2. מורשת :- ניסיון להצמיד מורשת לשבט או לאשיות המייצגת שבט, ייתן אף הוא סימן לגבי מוצאו של השבט. לדוגמה שבט שמוצאו ממצרים או מחרן, נצפה מראש שמורשת מצרית או מסופוטמית תיצמד אליו בהתאמה. שלוב שקול זה בראשון יהווה אימות וביקורת הדדיים.

3. הסיפורים - הכפולים:-ישנם בתורה סיפורים רבים הנראים שהאחד הוא כפילו של השני, או דווקא גרסה שונה של אותו הסיפור. הדעת נותנת שבמקור היה סיפור מקורי אחד, ושמסבות שונות הוכפל או שונה. ניסיון לקבוע מהוא הסיפור המקורי, וכן איתור הסיבה להכפלה יכולים להביא אותנו לסילוק גרסאות "בלתי אפשריות", ומציאת הגרסה הנכונה.

הפרדוקס הגדול

על-פי המסופר בסיפור המקראי, ירדו 70 נפש מבית-יעקב למצרים, ותוך שהות בת 430 שנה "התהווה" שם העם, תוך "התהוות" מקבילה של השבטים.

התהוות עם ממשפחה מצומצמת מחייבת יחס גבוה של נשואי תערובת. ואכן גם התורה מזכירה מקרים כאלו, של נשואי בני-יעקב לנשים כנעניות ולמצריה. גם נשואי תערובת כשלעצמם, וגם הצמיחה של עם קטן בתוך רוב דמוגרפי מכריע של העם המצרי, מחייבים היו שהשפה, התרבות החברתית והחומרית יהיו בעלי "מרכיב מצרי" גבוה במיוחד.

בחינת השפה והרקע של סיפורי התורה מעלה שלא כך הדבר. השפה והרקע של מרבית הסיפורים הם "צפוניים". למשל:- 1) מתן הגר ע"י שרה לאברהם ובלהה ליעקב להולדת יורש,. 2) גניבת התרפים ע"י רחל שנועדה לקביעת הבכורה במעמדה שלה בין הנשים, ולבניה בין הבנים,. 3) המזבח שבנה שלמה במקדש היה בדיוק זיקורת בבלי,. 4) צורת ההמתה המכונה "הוקעה", שהייתה כנראה הצליבה הקדומה מאותם ימים,. 5) סיפור בלעם,. 6) ואפילו האלמנט על שליחת משה התינוק לחסדי גורלו בנהר, הוא ממקור בבלי, שלא לדבר על מידת הדמיון של הסיפור לעלילות-גילגמש. 7) השפה העברית דומה, מכל השפות השמיות העתיקות לאוגריתית, וכן גם הכתיב העברי העתיק שהוא זהה ממש לכתיב האוגריתי. מכיוון שאוגרית חרבה בשנת 1200 לפה”ס, בתקופה הנחשבת לראשית ההתנחלות, הרי שנתון זה מחייב ששבטים דוברי אוגריתית ולא דוברי מצרית התיישבו בכנען. ודיון נוסף על אוגרית, תרבותה והשפעתה על התנ"ך ראה בפרקים הבאים.

בלעם והאתון - ציור של רמברנדט

יש כמובן בתורה מילים, שמות, מידות ומשקלות, מנהגים וכו', בעלי רקע מצרי ואחר, אולם מיעוטם זועק ממש. אין גם כל צורך למצוא הסבר מיוחד לחדירת מילים ומנהגים אלה למורשת העברית, שכן יחסי השכנות בין שני העמים, והעובדה שהמצרים שלטו בארץ כנען תקופות ארוכות, דיה להסביר חדירת השפעה תרבותית כזו. ויש לזכור גם שלמצרים היה מעמד של מעצמה בין-לאומית, ולכן לא היו שכנים זוטרים כמו שכנים רבים אחרים למשל:- ארם, מואב, ערבים ועוד, שגם השפעתם חדרה למורשת העברית.

בעקבות הסתירה העובדתית שצוינה לעיל עולות השאלות הבאות:-

האם יתכן ששבטי-ישראל בכלל לא באו ממצרים?

האם יתכן שכל סיפורי מצרים לא היו ולא נבראו, ורק בדמיונו של המספר צמחו?

האם תתכן פשרה, ששבט אחד או קבוצת שבטים קטנה הם שהביאו את מורשת מצרים, ושאחר כך הונחלו לכלל ישראל?

האם יש סיכוי שבתוך סיפורי התורה שהם בעלי אופי מיתי, משובצות עובדות אותנטיות? האם יש סיכוי לשייך סיפורי מורשת אותנטיים אלה לשבט או לשבטים מסוימים, ובכך למצוא הסבר מניח את הדעת למוצא השבטים? אלו נפגשים, מתאחדים, ומתגבשים לעם, בתוך ארץ-כנען, בעת ולאחר הכיבוש וההתנחלות. נראה בהמשך שאכן כך הוא המצב.

שני סיפורים שונים

עיון בסיפורי ספר בראשית מעלה שישנם בו שני סיפורים שונים על מוצא השבטים והתהוותו של עם-ישראל:

הסיפור הראשון מספר על התכנית האלוהית, המתחילה ביציאת אברהם מאור-כשדים, ממשיך בהתהוותה של משפחה מצומצמת בת 70 נפש הכוללת את אבות השבטים והמשפחות. ירידת משפחה זו למצרים. התרבות המשפחה והתהוותו של עם-ישראל והשבטים. ולאחר מכן יציאת-מצרים, כיבוש הארץ וההתנחלות, בארץ המובטחת עוד לאבי האומה.

הסיפור השני מתחיל עוד באבי האנושות, נוח. נמשך בהתפצלות והתהוות העמים, תוך התייחסות רק לאב הקדמון של כל עם ועם, ולגבי ישראל נמשך הפירוט למוצא השבטים והמשפחות.

על מנת להסביר את הסיפור השני נסביר להלן רק את סיפור מוצאם של הפלשתים. על-פי בראשית פרק י' מוצא הפלשתים מהמצרים. מקובל על החוקרים ששיוכם של הפלשתים הוא לקבוצת "גויי הים" אשר ברובם באו מהצפון בדרך היבשה. הפלשתים לעומת זאת באו בדרך הים, נחתו בלוב, כלומר ממערב למצרים, ולאחר שנהדפו ממצרים הגיעו בדרך היבשה לאזור התנחלותם הידוע בשפלת החוף הדרומית. מכאן שנקודת ההשקפה של המספר היא של תושב ארץ-כנען אשר יודע שהפלשתים הגיעו ממצרים, ובכך הוא מסתפק לגבי מוצאם. בהמשך התנ"ך מופיע ידע נוסף על מוצאם האמיתי של הפלשתים.

דיון אחרון זה על ההיסטוריה של הופעת הפלשתים באזור העיר עזה נראה שהוא מחייב ידע שלא עמד לרשותו של המספר. נראה לכן שהעובדה שהפלשתים הם "בני" מצרים דומה להסבר על "מצריותו" של שבט מנשה, כלומר שהישות הפלשתית צמחה בחסות המרכז השלטוני המצרי בעזה.

בחינת השבטים לגבי מוצאם מסווגת אותם לפי קטגוריות שונות למשל:-

גבירות לעומת שפחות, וכל גבירה שונה מרעותה, וגם לשפחות יש זיקה כל אחת לגבירתה. האם יש משמעות לסיווג זה?

סיווג לפי ארצות מוצא. לפי סיווג זה מוצאם של 9 שבטים הוא מחרן שהם השבטים הצפוניים. שני שבטים ממוצא מצרי: אפרים ומנשה, ואילו בנימין מוצאו מישראל.

לפי הדוגמה שהובאה על הפלשתים, גם כאן יש צורך במיקומו של המספר. ההסבר הטוב ביותר הוא, שהסיפור צמח בישראל, והוא מספר על שבטים שבאו מחרן ועל שבטים שבאו ממצרים.

הסיווג לפי הגבירות מוצע על-ידי החוקרים, כקבוצה של רועי צאן: שבטי בית-רחל, לעומת שבטים רועי בקר, או בקר וצאן במעורב (לאה פרושה באכדית פרה). הסבר זה באם הוא נכון מחייב הסבר נוסף, מצב כזה מחייב ניתוק של מאות בשנים, ומחייב גם מחיה בתנאי שטח שונים הגורמים למחיה על חית-מרעה שונה. באם ננסה למצוא קשר בין שני הסיוגים, יתכן למצוא הסבר הגיוני, למשל, ששבטי בית-רחל הם הדרומיים, ממצרים, ואילו שבטי בית-לאה היו צפוניים: מחרן. ניתוק ממושך דיו, יאפשר את הסיווג הניתן ע"י התורה ממש כפי ששיבת-ציון בימינו היא מארצות-פזורה שונות, לרבות מורשת, מראה חיצוני, שפה, מנהגים ועוד ועוד, השונים מאוד פזורה אחת מרעותה. וראה הנאמר על אברהם "ואברהם כבד מאד במקנהבכסף ובזהב ...." (ברא' יג' ב'), ואילו על לוט נאמר "וגם ללוט ההולך את אברהם היה צאן ובקר ואוהלים" (ברא' יג' ה'). ועל מורכבות דמותו של אברהם ראה דיון בהמשך שכן כאן מדובר על מרכיבו הדרומי של אברהם. על מרכיבו הצפוני של אברהם נאמר בברא' יב' טז' "...ויהי לו צאן ובקר...", וראה הדיון על הירידה למצרים בפרק "ארץ רעמסס". גם כאשר מארח אברהם את המלאכים (ברא' יח') הוא מכין עבורם בן-בקר. ומכאן שגם אברהם זה הוא אברהם הצפוני, כפילם של יעקב ורבקה.

השבטים שמוצאם מהשפחות הם כנראה שבטים שאינם די טהורי-גזע, או במלים אחרות, בעלי רמת התבוללות אנושית ותרבותית גבוהה. לפחות כפי שהדבר נראה למספר בתקופת מפגש השבטים בארץ, בעת כבוש הארץ וההתנחלות. בהמשך יוצע הסבר שונה, שגם על פיו באו שבטי השפחות מאזורי מחיה שונים. נציין כאן רק עובדה מעניינת אחת, שהשבטים גד ואשר, שניהם בני זילפה, ושניהם בעלי שמות של אלים כנעניים.

הרעיון שהסיווג של השבטים הוא לפי מוצאם הגיאוגרפי מחוזק עפ"י דוגמאות נוספות הידועות מחקר המקרא. כך למשל, סיווג בני-נחור לפי שתי נשותיו מקובל שהוא מציין את פרישת שבטי בני-נחור באזורים גיאוגרפיים שונים, בתקופה מסוימת. בהמשך נביא דוגמאות נוספות על סיווג משפחות לפי מוצאן הגיאוגרפי, המצוין בתנ"ך ע"י אם מתאימה.

באם ננתק את הסיפור הראשון מהשני, יתכן בהחלט שסיפור ירידתו של יוסף (לבדו) למצרים, והולדת אפרים ומנשה שם, שייך במקורו לקבוצת הסיפורים השנייה, ורק לאחר מכן כאשר חובר המיתוס היפה והמושלם (ספר שמות), כלומר סיפור מספר אחד, ירדו גם שאר שבטי-ישראל למצרים, אלא שהפעם כפרטים ולא כשבטים.

גם סיפורי יהודה עם בת-שוע ותמר שייך לקבוצת הסיפורים השנייה, שכן ניתוח מפת ההתנחלות של משפחות בת-שוע מעלה שהן נפרשו בשפלת-יהודה המערבית, ואילו משפחות בית-תמר נפרשו והתנחלו בגב-ההר ובמורדות המזרחיים שלו. גם שני סיפורי הכיבוש של נחלת יהודה חופפים את מוצא הנשים-האמהות של שבט יהודה, שכן לפי ספר יהושע נכבשה תחילה שפלת יהודה המערבית, ורק לאחר מכן, חברון ודרום הנחלה. ואילו לפי סיפור הכיבוש שבספר שופטים, הכיבוש הוא בדיוק הפוך וראשיתו בגב ההר. כלומר שתי הגרסאות של כיבוש נחלת-יהודה אינן שתי גרסאות שונות של אותו הכיבוש, אלא סיפורים משלימים דווקא, של שני כיבושים של שתי תת-הנחלות של שבט יהודה המורכב משני תת-שבטים על-פי סיווג לאמהות שונות. ישנה גם חשיבות רבה לנקודת היציאה לכיבושים אלה אולם על כך נדון בהמשך. יודגש כאן שזהו סווגו של ספר בראשית, כי עבודה יסודית על הרכבו של שבט יהודה מעלה שהרכבו מורכב הרבה יותר.

יהודה ותמר- אסכולת רמברנדט, המאה ה17

סיפור כיבושה של שכם ע"י שמעון ולוי (ברא' לד'), או ע"י שבט יעקב (ברא' מח' כב') שייך כנראה אף הוא לקבוצת הסיפורים השנייה, אלא ששיוכו קשה מאוד.

בהמשך רשימות אלו ננסה להביא דוגמאות ולהוכיח, עד כמה שהדבר ניתן, שהסיפור השני הוא הנכון. כלומר, בתקופה מסוימת הגיעו השבטים לארץ-כנען מכוונים, בדרכים, ובזמנים שונים, ורק שבטי בית-רחל (אפרים, בנימין ומנשה) באו מהדרום.

ארץ - גושן

לפי התורה, מקום מושבם של בני-ישראל במצרים היה ארץ-גושן. ישנן הצעות שונות לזיהויה של ארץ-גושן אולם אפילו אחת מהן אינה ודאית. לבד מארץ-גושן גם מיקומן של שאר תחנות-המדבר לרבות ים-סוף והר-סיני אינו ידוע למעט כנראה קדש-ברנע. ועל הסבות לכך אדבר בהמשך.

לבד מארץ-גושן גם המושג "ארץ מצרים" אינו כה פשוט. כל-כך שבויים אנו בחשיבה שארץ-מצרים חופפת את ארץ הנילוס והדלתה, עד ששוכחים אנו שלמושג "מצרים" היו פנים שונות בהתאם למתבונן. למשל: 1) בני-חם חופפים את ארצות מצרים-רבתי בתקופה מסוימת. בני-כנען הנמנה על בני-חם, מקובל על כל החוקרים, שהיו שמיים לפי לשונם ותרבותם, ואילו סיווג כנען כבני-חם מוכיח שלמספר היה שיקול אחר ולא אתני, והשיקול הגיאוגרפי שהוזכר, הוא ההסבר הטוב ביותר לסיווג זה. 2) "הארץ המובטחת" כלומר כל האזור למן ארץ-כנען ועד לפרת, חופף גם הוא את אזור שלטונם של המצרים בתקופה מסוימת, ובהמשך אציע הסבר שונה למשמעות הארץ-המובטחת. לדוגמא "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, את כל ארץ-כנען לאחוזת עולם" (ברא' יז' ח').

האם יתכן שירידתו של יוסף ל"ארץ-מצרים" לא הייתה לארץ הדלתה, אלא לרצועת-עזה למשל, ששם היה מרכז שלטון מצרי חשוב בארץ כנען? כדאי לציין כבר בשלב זה נקודה חשובה, והיא שיש בתנ"ך ביטויים רבים הכוללים את המלה "ארץ" ומתייחסים לאזור גיאוגרפי מצומצם, למשל: "ארץ-שועל", "ארץ-צוף", וכן גם "נגב-ירחמאלי", "מדבר-מואב", "שדה-צוען", "הכיכר ביקעת יריחו", "ערבות-מואב" ועוד.

האם יתכן ש"ארץ-גושן" אין מקומה בארץ הדלתה אלא באזור אחר לחלוטין? נראה שהתשובה לשאלה האחרונה היא כנראה חיובית, ושתשובה זו על המקום האמיתי של ארץ-גושן תיתן לנו נקודת מבט נכונה על שהתרחש בתקופה שקדמה להתנחלות.

בספר יהושע י' מא' כתוב "ויכם יהושע מקדש-ברנע ועד עזה, ואת כל ארץ-גושן, ועד גבעון". וראה גם יהו' יא' טז'. מכיוון שהערים לכיש, מרישה, דביר ועוד הוזכרו לפני-כן יוצא ש"ארץ-גושן" היא כנראה דרום-הארץ, כלומר חבל הארץ הכולל את קדש-ברנע, קציעות, רביבים, עזה ואולי אף באר-שבע, גרר, גת ועוד. באם יש קשר בין ארץ-גושן לבין גישן מצאצאי כלב משבט יהודה, הרי שניתן לדייק יותר בתיחומה של ארץ-גושן שכן גישן מזוהה כישוב בדרום-מערב הר-יהודה, והעיר גושן שבנחלת יהודה (יהו' טו' נא') תומכת ברעיון זה, אם כי היא נמצאת כנראה בדרום-מערב הר-יהודה ולא במקום הצפוי לארץ-גושן. כן ישנה אפשרות שהישוב גושן שבהרי – יהודה ניקרא על שם הישוב גושן שבארץ-גושן, זאת בדומה למקומות חשובים מארצות מוצאם של השבטים שכינו בשמות אלו מקומות בנחלותיהם שלאחר ההתנחלות ועל כך ראה מספר דוגמאות בהמשך. ולכן יתכן שארץ-גושן היא צפונית לקו המחבר את עזה ובאר-שבע, ואילו ארץ-שור (ראה דיון להלן) נמצאת דרומית לקו זה. גם השימוש בסיפורים הכפולים מכוון את הדיון לנגב המערבי, שכן במחזורי הסיפורים של אברהם ויצחק הירידה היא לגרר, ואילו במחזור סיפורי יעקב הירידה היא לארץ-גושן. מהיות סיפורים אלו סיפורים כפולים, מקבלים את הזהות גרר-גושן. ואולי אפילו לישוב גרר היה שם נוסף-גושן. טיעון נוסף שארץ-גושן שבנגב- המערבי היא ארץ-גושן בה שהו בני-ישראל במצרים, היא ניתוח הירידה לארץ-גושן אשר בספר בראשית מו' כה', שכן התחנה שלפני ארץ-גושן היא באר-שבע. והרי ההגיון מחייב שמדובר במסע קצר יחסית, בן יום הליכה אחד בערך.

עפ"י ברא' מ"ו כד' הוביל יהודה את המסע מבאר-שבע לארץ-גושן. כדאי ואף חובה להעלות אפשרות שיהודה הלך לא לארץ-גושן שבנגב אלא לזו שבדרום הר-חברון. באם אפשרות זו נכונה הרי שזה מסביר מדוע מורשת יציאת-מצרים התרכזה בשבט אפרים, שכן ישנה אפשרות ששבט יהודה כלל לא חווה את השלטון המצרי על בשרו וכן את חווית יציאת-מצרים.

האם יתכן שארץ-גושן זו היא ארץ מושבם של בני-ישראל ב"מצרים"? ובהקשר לשאלה הקודמת, האם יתכן שרק השבטים אפרים ומנשה חיו בארץ זו שנים רבות בתקופה שקדמה להתנחלות?

בהמשך אביא דוגמאות ואנסה להראות שכך היו פני הדברים. בכל אופן, בניסיון להוכיח ששבט אפרים ספג תרבות ומורשת בעת שהותו בארץ-גושן (דרום הארץ) הרי שספג מורשת לא רק מהמצרים אלא גם מעממים נוספים מדרום הארץ. למשל: 1) עמלק, שמקום פרישתו היה בנגב ובצפון סיני. יחסי גומלין אתו חייבים היו במקרה כזה להיות לטוב ולרע, עם שבט אפרים. שכן אזורי מחיתם היו חייבים להיות חופפים בעיקרם. 2) מעממי כנען יוזכרו העממים קיני וקניזי, שמקום מושבם הקדום חפף גם הוא במידה רבה את ארץ-גושן זו.

כשלב פתיחה נביא כעת מספר שיקולים בעלי אופי כללי שאירועי "מצרים" אירעו בארץ ולא במצרים:-

המונח "ארץ גושן" מתפרש לפי הכנענית ולא המצרית, והרי ההיגיון מחייב שאילו הייתה ארץ-גושן במצרים היה שמה מצרי אופייני.

בספר דבר' טז' א' נאמר "שמור את חודש האביב...כי בחודש האביב הוציאך יהווה אלוהיך ממצרים לילה". חודש האביב הוא מונח חקלאי המבטא שלב מסוים בהבשלת הקמה, ושוב כבדוגמה שמקודם אילו הייתה יציאת-מצרים ממצרים היינו מצפים למונח לשון בעל אופי מצרי.

הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" שמור לכנען. והנה בפסוק "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר..." (במד' טז' יג') הביטוי ארץ זבת חלב ודבש מתייחס למצרים. מקובל לומר שמטרת עדת קורח הייתה להוציא את דיבת הארץ רעה, אולם בהחלט ניתן גם לקרוא את הדברים כפשוטם שארץ זבת חלב ודבש היא מצרים וכנען בו זמנית.

בשירת הים (שמ' טו') מדובר על ההתרגשות הרבה והפחד האוחז את עמי האזור ובמיוחד פלשת. ושוב ההסבר שהאירועים אירעו פה בארץ הוא ההסבר הפשוט יותר, שכן הסבר אלטרנטיבי מחייב שעם בקיעת הים נפוצה על כך השמועה לארץ כנען ועמי האזור, ופחד אחזם בשל כך, והלא זהו הסבר מסורבל ושרירותי. וראה דיון חוזר בנושא זה בעת הדיון על זיהויו של " ים מצרים".

חור מוזכר פעמיים כאשיות חשובה. בספר שמות יז' יב' הוא ואהרון תומכים את ידי משה בעת הקרב עם העמלקים ואילו בשמות כד' יד' שוב הוא ואהרון נשארו לשפוט את העם בשעה שמשה עלה להר-סיני. שושלת היוחסין של חור נובעת מכלב ואפרת. כלב הוא קניזי אשר כפי שעוד ידון זהו שבט שחי בנגב ובאזורי דרום נוספים, ואילו אפרת היא דמות נשית לה מיוחסים מספר יישובים בהר יהודה, כך שבכל מקרה חור היא דמות מקומית מארץ כנען, ואולי אפילו מתקופה שלאחר ההתנחלות. (ועל אפרת אמו של חור ראה דיון נפרד בהמשך).

תגיות: 

תגובות

יישר כח, יאיר

עבודת מחקר מענינת מאד. מצפה בקוצר רוח להמשכים.

ההמשכים כבר פורסמו ...

אחסוך זמן למחפשים:

מוצא השבטים - חלק א' - http://www.e-mago.co.il/Editor/history-2176.htm
מוצא השבטים - חלק ב´ - http://www.e-mago.co.il/Editor/history-2204.htm
מוצא השבטים - חלק ג - http://www.e-mago.co.il/Editor/history-2289.htm
הר חורב - מוצא השבטים ד - http://www.e-mago.co.il/Editor/history-3070.htm

מוצא השבטים: אבל מה עם נקודת המוצא ?

חולשתו של מאמר זה היא נקודת המוצא השגוייה שלו.הסיפור של 12 השבטים הוא סיפור המופיע במקרא שהוא אסופה של טכסטים תרבותיים . התנ"ך נכתב מאות רבות של שנים לאחר המאורעות המתוארים בו וכותביו נשענו על מסורות ואגדות עם שהועברו בעלפה מדור לדור. אין כיום ידע מה מקור סיפור השבטים. המספר 12 הא מספר שמניחים שבתרבויות הקדומות שיש שמספר המבטא שלמות. כדי להבין סוגייה היסטורית יש עשה ויש אל תעשה:\
אל תעשה:אל תיקח את התנ"ך ותנסה לבנות מסיפוריו תובנה היסטורית. עשה: למד מציאות גיאו- היסטורית בתקופה מסויימת (תיעוד היסטורי ארכיאולוגיה אקלים)ואז כחומר עזר אפשר להוסיף כחלק מהבנת התרבויות את התנ,ך
כל התהליך של היווצרות והתגבשות ישראל הקדום קשור לסוגיות אחרות הנלמדות בחוגי ההיסטוריה ושם לא עוסקים בשבטי ישראל(הנושא כן מועלה בלימודי התנ"ך אבל זה תחום שונה)
שתי הערות קטנות: זה לא העניין של קירבת האוגריתית לעברית החוקרים סבורים כיום שהייתה שפת אב ממנה התפצלו שפות שונות:אוגריתית פיניקית מואבית עברית המואבית קרובה לעברית ממש כמו האוגריתית.
הפלישתים אהם אחת מקבוצות גויי הים הם לא יישות שונה גם הם נמנים על הקבוצות שהגיעו מאזור הים האגאי
כך הם גם מצויירים בציורים בתבליטים במקדש המצרי אבו הקרוב ללוכסור
לעומת זאת אני מצטרף לעמדתך שישראל הקדום שהתגבש כאן היה רב -אתני(בעיקר אלה שהרכיבו את הממלכה הצפונית). צריך להחליט: או שמעוניינים ללמוד היסטוריה או שמעוניינם ללמוד תנ,ך שהוא נושא מדהים אבל הוא לא היסטוריה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יאיר קורן