אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חדשות בעתיקות – עשרה סיפורים ועוד אחד – חלק ב


רמי נוידרפר's picture

לקראת סוף שנת 2007, פרסם המגזין 'נשיונל ג'יאוגרפיק' באתר שלו , את עשרת התגליות הארכיאולוגיות הגדולות ביותר בשנת 2007. היות ומצאתי את הנושא מעניין, והיות שלדעתי החמיץ המגזין את התגלית החשובה מכולן, החלטתי להביא לכם את הסיפורים, בהתבסס על מקורות שונים, ולהוסיף עוד תגלית אחת, שבעיני הייתה המרתקת מכולן

חלקו הראשון של המאמר פורסם כאן

6.גילוי הפירמידה המסתורית ליד חופי יפן – אטלנטיס פאסיפי או מבנה גיאולוגי?

קוראינו , הבקיאים אל נכון בתולדות התגליות הארכיאולוגיות באוקיינוסים שבמזרח אסיה, יודעים כי התגלית השנויה במחלוקת שעל אודותיה אני עומד לספר לכם, נעשתה עוד בשנת 1986, אולם היא נכללת ברשימה זו משום שצוינה במגזין 'נשיונל ג'יאוגרפיק' בשנת 2007.

ובכן, בשנת 1986 הבחין צולל מקומי, ליד האי הזעיר יוֹנָגוּני ג'ימָה, אשר בקצהו הדרומי של ארכיפלג ריוּקוּ שבים יפן. הוא גילהאת מה שנראה לעיניו כבסיס של פירמידת מדרגות מסתורית.

מאז ועד היום, צולל במקום הפרופסור מַסַאָקי קימוּרה, הסבור כי המבנים שגילה הם שרידיה של עיר עתיקה שצללה במצולות הים לפני 2000, ויש אומרים, 5000 שנה.

יש אפילו המאמינים כי השרידים הם שרידיה של תרבות המוּ, תרבות , שבדומה לאטלנטיס האגדית, נעלמה במצולות ים לפני אלפי שנים.

בראיון עמו מביא פרופסור קימוּרה ראיות לכך, שאמנם מדובר בעיר קדומה, למשל גרם המדרגות הזה , הנראה בבירור בצילום הבא. הוא גם מספר על תחריטים בסלע, על פסל ענק דמוי ראש אדם שגדלו 7 מטרים, ועל תגליות מרשימות אחרות

לא כן, אומרים אחרים, רבים אחרים. מה שנתגלה ביוֹנָגוּני ג'ימָה, אומר למשל פרופסור רוברט שצ'וץ', מאוניברסיטת בוסטון, כי מה שגילה כביכול קימורה אינו אלא תצורות סלע טבעיות של אבן חול.

גם הסוכנות הממשלתית לענייני תרבות וגם הממשל של האי הסמוך אוקינווה, אליו משתייך מנהלתית יוֹנָגוּני ג'ימָה, אינם מכירים בתגליותיו של קימוּרה, והם טוענים כי אין ראיה לכך שהממצאים הם מעשה ידי אדם.

הוויכוח בין שני המחנות בעיצומו, והסוגיה – האם מדובר כאן בשרידי תרבות מפוארת ששקעה במצולות ולא נותר לה שריד, או שמא בסלעים מעשה ידי אדם, נותרה בשלב הנוכחי פתוחה.

7. רומיאו ויוליה מתקופת האבן לא יופרדו

לפני כשנה, ביום הממוסחר המכונה 'יום האהבה' – או יום ואלנטיין, מצאו החופרים בחפירת הצלה בעיר מנטואה, לא הרחק מהעיר ורונה, בה חיו ומתו זוג הנאהבים הנודע – רומיאו ויוליה של שייקספיר, את זוג השלדים שבתמונה. מיד הפך מה שנראה כזוג נאהבים, שבחייהם ובמותם לא נפרדו, לסנסציה בציבור האיטלקי, וכונו 'רומיאו ויוליה של תקופת האבן'.

איש לא יודע הרבה על הזוג, אולם מבדיקת שיניהם, סביר להניח כי היו צעירים, כרומיאו ויוליה המקוריים.

"זה היה רגע מאד מרגש" , ספרה הארכיאולוגית אלנה מֶנוֹטי. "אהבה, אנחנו חייבים לקרוא לזה אהבה"

הארכיאולוגים החליטו לשמר את הזוג המאוהב במצב של חיבוק, לנצח.

8. העלמה החנוטה מוצגת במוזיאון בארגנטינה

ב1999 נמצאה בהרי האנדים גופתה המשומרת היטב של נערה בת 15 שהוקרבה לאלים על ידי האינקה. הנערה ועוד שני ילדים, הושארו כבולים בשלג, כקורבן לאלים, סיפר הארכיאולוג יוהאן ריינהארד , שהוביל את משלחת החופרים.

"זוהי המומיה המשומרת ביותר שראיתי מעולם" סיפר ריינהארד על הגופה בת 500 השנה, שנשתמרה כאילו מתה זה עתה, בגלל הקור העז והעדר החמצן.

בספטמבר 2007 הוצבה הגופה שזכתה לכינוי 'לה דונצ'לה' – או העלמה, במוזיאון הארכיאולוגי של ההרים כשהיא משומרת במיכל זכוכית בטמפרטורה נמוכה.

9. נמצא קברו של שר האופים?

כולנו מכירים את הסיפור המקראי על חלום יוסף האסור במצרים, על שר המשקים ושר האופים האסורים עמו? ובכן זו הייתה האסוציאציה שלי למראה התמונות המרתקות מקברו של הֶנוּ - שר מצרי ומנהל נכסי דלא ניידי שחי בתקופת הביניים הסוערת של מצרים העתיקה (בין 2181 ל2050 לפנה"ס)

קברו של הֶנוּ נמצא בעיר המתים באֶל מיניה, ליד הכפר דיר אל ברשָה, בחודש מאי 2007. המיוחד בקברו של השר הֶנוּ הוא, שבניגוד לרוב הקברים האחרים נמצא הקבר שלם, ללא פגע, ובו יצירות אמנות מרהיבות עין. בין היתר נמצאו בקבר פסלונים צבעוניים שצבעם לא דהה של דמויות בעבודה - נשים מכינות בירה (שר המשקים?) ודשות גרעיני תבואה (שר האופים?). בפסלים אחרים נראה אדם חופר בחימר באמצעות מעדר ושתי דמויות נושאות שק חימר על מוט. אלה, אומרים החוקרים דמויות של עבדים המלבנים לבנים.

החופרים , מן האוניברסיטה הקתולית של לויבן בבלגיה, מצאו גם פסלון של הֶמוּ לבוש במדי השרד שלו וכמובן את המומיה של המו שנשתמרה במצב טוב, כולל הסנדלים שלרגלי המנוח.

הארקו ווילֶמס , מנהל משלחת החפירות ציין כי הפסלים הם באיכות נדירה. האמנים צבעו למשל בוץ ולכלוך על ידי העובדים.

בתקופה הנדונה לא היה מלך במצרים, לפחות לא מלך מרכזי, והארץ נשלטה על ידי שליטים מחוזיים – נומארכים, ששלטו בחבלי ארץ שונים במצרים . הֶנוּ, שכונה בתואר 'הידיד היחיד' , היה קרוב לוודאי שר בממשלו של אחד השליטים הללו.

סקירה מפורטת על קברו של השר , באתר אוניברסיטת לויבן

10. אדם משומר במלח נמצא במכרה מלח באיראן

כידוע שימש המלח , במשך אלפי שנים, עד להמצאת המקרר, כאמצעי היחיד כמעט לשימור טריות מוצרי מזון, ומכאן הפך למוצר כה מבוקש וכה יקר עד לעת החדשה.

את תכונותיו של המלח כחומר שימור, מדגימה לעיתים העובדה, שגופות אדם שנלכדו במכרות מלח נמצאות במצב שימור מעולה , אחרי מאות ואף אלפי שנים.

ביולי 2007 כתב נשיונל ג'יאוגרפיק על גופתו של גבר, בן 1800 שנה, שנמצאה משומת היטב במכרה המלח צֶ'ראָבָּאד שבמחוז זנג'אן, בצפון איראן. המדענים מאמינים כי זוהי גופתו של כורה שנקברה תחת סלעים בתקופת השלטון הרומי במקום.

גופה זו היא השישית שנמצאה במכרה המלח, בשנים האחרונות, כשהגופות האחרות הן מתקופות שונות בהיסטוריה האיראנית, ונעות בציר הזמן בין התקופה האחמנית (מ539 עד 333 לפנה"ס) ועד התקופה הסאסאנית (240 עד 640 לספירה).

חשיבותן של תגליות אלה כה גדולה בגלל השימור המופלא שלהן. במקרים רבין נמצאו בגדים, וזקנים שלמים, ולפעמים גם המזון שאכל האיש בטרם מותו.

איראן, שארכיאולוגיה אינה במקום גבוה בסדר העדיפויות שלה, הודיעה כי ייתכן ולא יהיו לה משאבים להוציא את הגופה ממקום המצאה ולשמר אותה.

ומה חסר - מה עם קבר הורדוס?

כשקראתי לראשונה את הרשימה נתמלאתי חמה – ומה עם הורדוס? איך שכח המגזין המכובד את התגלית הארכיאולוגית בהא הידיעה של שנת 2007 – גילויו של קבר הורדוס? ואם תאמרו כי רק פרובינציאליזם יהודי צר מדבר מגרוני – מה עם מאות מיליוני הנוצרים, שגילוי קברו של הורדוס – הנבל מן הברית החדשה שטובח את כל תינוקות בית לחם כדי לסכל את הולדתו של המושיע? כלום הם לא זכאים לרגע של נחת , ליהנות קצת מסופו רב הייסורים של האויב המר?

לאחר בחינת החדשות העיקריות לעיל, הגעתי למסקנה כי לא אנטישמיות הנחתה את המגזין בפרסומו ובוודאי לא הייתה כאן רשלנות עיתונאית, שכן נשיונל ג'יאוגרפיק פרסם בהבלטה את דבר התגלית ואף הקדיש לה כתבה מצולמת מרתקת. מה שקרה כאן פשוט מאד – בניגוד לממצאים המרתקים האחרים, התופסים את העין בדמויות אדם משומרות, פסלים או יצירות אמנות מרהיבות, או סיפורים אנושיים מחרידים כדוגמת מתי הדבר, הרי קברו של הורדוס הוא אמנם תגלית חשובה , אך מרתקת הרבה פחות מבחינה ויזואלית, ואולי גםדמותו של שליט של פרובינקיה נידחת באימפריה הרומית, חשובה לגבינו הישראלים יותר מאשר לבני אומות העולם.

אנו בכל אופן נעשה צדק עם הורדוס וקברו ועם החופר הארכיאולוג פרופ' אהוד נצר, ונספר לכם את סיפור המעשה.

ובכן, ב8 למאי 2007, במסיבת עיתונאים נדירה, חשף פרופ' אהוד נצר, את תגליתו החשובה, שהרעישה את העולם הארכיאולוגי, לאחר למעלה מ150 שנות חיפושים, מתוכן למעלה מ30 שנות חיפושים של אהוד נצר עצמו, התגלה וזוהה בוודאות קברו של המלך הורדוס על מדרונות ההרודיון.

אהוד נצר במסיבת העיתונאיםמדוע חיפשו את קבורת הורדוס דווקא בהרודיון? הסיבה לכך ברורה, יוסף בן מתתיהו , שכונה ברומי יוספוס פלאביוס, מתאר בספרו "קדמוניות היהודים" בפרטי פרטים את טקס קבורתו של המלך האכזר:

" "...אז הכינו את קבורתו של המלך, וארכילאוס נתן דעתו על כך, שהלווית אביו תהא רבת הוצאות ביותר, ויישאו לפניו את כל תכשיטיו, כדי שיהיו גם הם בלוויית המת. המלך נישא על מיטת זהב, משובצת אבנים יקרות מכל המינים (ועליה) שטיח ארגמן, הגווייה הייתה עטופה בגדי פורפורה ומקושטת בכתר (ומעליו) היה מונח זר זהב, וליד ימינו (של המת) הושם שרביט. סביב המיטה היו הבנים והמון הקרובים, ואחריהם אנשי הצבא מחולקים לפי אומותיהם או הכינויים. וכך היו ערוכים: הראשונים היו שומרי הראש, אחר כך הגדוד התראקי, ואחריהם הגרמנים כמה שהיו, אחרי אלה הגדוד הגאלטי, כולם בכלי מלחמה. מאחורי אלה היה כל הצבא כאילו הוא יוצא למלחמה, בהנהגת ראשי הגדודים, וראשי המערכה שלהם. אליהם נצטרפו חמש מאות עבדים נושאי בשמים. הם הלכו שמונה ריס להרודיון, שכן בפקודתו של הורדוס שם הייתה קבורתו. כך אפוא נפטר הורדוס מן העולם".

(קדמוניות היהודים, י"ז, 196-199)

ואם ישאל השואל, כיצד ידע יוסף לתאר בפירוט רב כל כך את קבורת הורדוס, שכן זה נפטר מן העולם שנים רבות לפני הולדתו של ההיסטוריון היהודי הנודע? גם לכך מספק יוספוס תשובה שכן הוא מסביר כי קטעים אלה של ספרו המונומנטאלי מתבססים על כתביו של ניקולאוס איש דמשק, היסטוריון יווני חשוב שהיה היסטוריון החצר של הורדוס. כתביו של ניקולאוס על הורדוס לא נשתמרו, אולם יוספוס השתמש בכתביו המפורטים שהיו לנגד עיניו כדי לתעד את חייו של הורדוס, ומותו.

נסטה לרגע מדרך המלך, ונספר לכם על ניקולאוס, היסטוריון חשוב שבלעדיו לא היינו יודעים מאומה על תקופה רבת חשיבות בתולדות העם היהודי:

מתוך ויקיפדיה: ניקולאוס נולד בשנת 64 לפנה"ס בדמשק למשפחה מיוחסת. בתחילה שימש כמחנך לילדיהם של מרקוס אנטוניוס וקליאופטרה, אחרי מותם וכיבוש מצרים על ידי אוקטביוס (לימים אוגוסטוס קיסר) עבר לממלכת יהודה שם היה ליועצו של המלך הורדוס.

ניקולאוס הפך ליועצו המרכזי של הורדוס ומילא בשרותו מגוון שליחויות, הוא נשלח בשנת 14 לפנה"ס לאסיה הקטנה להתייצב לפני מרקוס ויפסניוס אגריפּה, שהיה באותה העת שליט המזרח, כדי להגן על זכויותיהם של היהודים שנפלו קורבן להתנכלותם של תושבי הערים ההלניסטיות. כשאגריפה הטיל קנסות כבדים על תושביה של איליום שכן אשתו יוליה כמעט קיפחה את חייה שם, שלח הורדוס את ניקולאוס לשדל את אגריפה לבטל את הקנס, דבר שעלה בידו. כשהתגלה קרע בין הורדוס לאוגוסטוס כתוצאה מפלישתו של הורדוס לממלכה הנבטית היה זה ניקולאוס שישר את ההדורים בניהם וסייע לו בהליכים המשפטיים נגד בנו הבכור אנטיפטרוס.

לאחר מותו של הורדוס בשנת 4 לפנה"ס יצא ניקולאוס לרומא עם בניו של הורדוס כדי לקבוע את סדרי הירושה בדיון לפני הקיסר אוגוסטוס. בשאלה מי מבין הבנים צריך לרשת את עיקר הממלכה דיבר ניקולאוס בשבחו של ארכילאוס. ניקולאוס בילה את שארית חייו ברומא.

ניקולאוס חיבר ביוגרפיה אוהדת, שנשתמרה, על הקיסר אוגוסטוס, חיבורים פילוסופיים, וטרגדיות וחיבור על ההיסטוריה של העולם, שבהם הביע את אהדתו לרומאים והערצתו לקיסר אוגוסטוס ובכך הפך לאחד משופרי התעמולה של הקיסרות במזרח. יוסף בן מתתיהו שאב את מרב החומר ההיסטורי שכתב על החשמונאים והורדוס מספריו של ניקולאוס שלא השתמרו.

ולפני שנלך לממצא הארכיאולוגי, נספר על הרודיון מפיו של ניקולאוס, מתוך ספרו של יוסף בן מתיתיהו:

מקור השם ומדוע נבחר המיקום?

בשנת 42 לפה"ס, לאחר שנרצח אנטיפטרוס אביהם,קיבלו הורדוס ופצאל מהרומאים את השלטון על יהודה כולה, בעוד הורקנוס השני ממלא תפקיד חסר סמכות של אתנרך (שליט העם). שנתיים לאחר מכן (בשנת 40 לפה"ס)פלשו הפרתים לסוריהואיימו עלהשלטון הרומי במזרח. מתתיהו אנטיגונוס החשמונאי בן אחיו של הורקנוס (אריסטובלוס)ניצל המצבוכרת ברית עם חילות הפרתים המתקדמים.אנטיגונוס תכנן לתפוס את השלטון בירושלים בעזרת הפרתים תוך כדי סילוקם של הורקנוס, הורדוס ופצאל.

הצבא הפרתי התקרב לירושלים כשאליו הצטרפו היהודים תושבי הכרמל והשרון. יהודי ירושלים מתקוממים נגד הורדוס ומאלצים אותו לפתוח שערי העיר לצבא הפרתי. פצאל, הנשלח לניהול משא ומתן עם המצביא הפרתי נלקח בשבי ואיתו הורקנוס השני. פצאל התאבד בשבי ובהורקנוס הוטל מום על מנת לפסלו מן הכהונה הגדולה.

מתתיהו אנטיגונוס הומלך בירושלים בסיוע הפרתים, בשנת 40 לפה"ס. הורדוס, שלא רצה כי גטרלו יהיה כגורל אחיונסוג מירושלים.

"הקדים הורדוס את הסכנה ויצא בלילה עם בני ביתו הקרובים אליו אל פני העיר, ללכת אל ארץ אדום, והשונאים לא ידעו בצאתו, וכאשר נגלה להם הדבר, מהרו לרדוף אחריו. אבל הורדוס שלח את אמו ואת אחיותיו ואת הנערה אשר ארש לו לאישה עם אמה ואחיה הצעיר לעבור לפניו, והוא עם עבדיו עצר במנוחה את הלועזים, וכפעם בפעם התנגח אתם והמית רבים מהם, עד אשר הגיע אל מבצר מצדה.

ובעת מנוסתו היו היהודים קשים לו מן הפרתים, כי הקיפו עליו בלי הרף ובמרחק שישים ריס[1] מירושלים התייצבו למערכה למולו ונלחמו אתו זמן רב. אך הורדוס גבר והמית רבים מהם לפי חרב. ואחרי זמן בנה עיר במקום ההוא לזכר נצחונו ופאר אותה בארמונות נהדרים וגם בירה בצורה מאוד הקים בה וקרא לה הירודיון על שמו"...

לאחר הניצחון המשיך הורדוס דרומה אל אדום, שהיתה אז בשלטון יהודה. ליד ריסה הצטרף אליו אחיו יוסף וכל הכוח נע לעבר מבצר המצדה; משפחת הורדוסהושארה מאחורבמצדה ואנטיגונוס הטיל עליהם מצור. הורדוס המשיך בדרכו למלך הנבטים ואח"כ לרומא בניסיונותיו להשיג מהםסיוע נגד הפרתים.

"הוא הלך בדרך אשר לפניו ועשה מסעו ביתר חיפזון לעבר מבצר מצדה. קרבות רבים היו לו עם הפרתים שזינבוהו ברודפם אחריו, וניצח בכולם.

ואולם בשעת בריחתו לא היה מובטח גם מפני היהודים, כי אף אלה נטפלו אליו ואל אנשיו כשהיו במרחק שישים ריס מהעיר, ותקפו אותם והגיעו לתגרת ידיים בדרך. הוא הניס גם אותם והכריעם, לא כמי שנמצא בצרה ובמצוקה כזו, אלא מי שהתכונן למלחמה באופן היאה ביותר וביתרון (כוח) רב. לאחר זמן כשהגיע למלכות, כונן ובנה באותו מקום, שבו ניצח את היהודים, ארמון מלך הדור ביותר וסביבו עיר וקרא לה הרודיון".

(קדמוניות היהודים י"ד 358)

בניית ההרודיון

"וכאשר עשה הורדוס זכר עולם לקרוביו ולאוהביו, לא זלזל גם בזכר עצמו: (על כן בנה מבצר בהר הפונה אל ארץ ערב; וקרא לו הרודיון על שמו.) ואף הרמה העשויה בידי אדם, במרחק שישים ריס מירושלים, אשר דמות לה כמראה שד, גם לה קרא הורדוס בשם הזה, וכלל את יופייה בכבוד וברוח נדיבה, כי את ראש הרמה הקיף מגדלים עגולים, ואת כל הכיכר המוקף מילא ארמונות נהדרים, ולא רק מראה הבתים בפנים היה תאווה לעיניים, כי אם גם מבחוץ היה עושר רב שפוך על הקירות והקרנות והגגות. המלך פיזר כסף רב למשוך ממרחק מים רבים עד ראש הרמה, ובשיפוע הגבעה חצב מאתים מעלות שיש לבן צח, כי הייתה הגבעה גבוהה למדי, אף כי כולה נעשתה בידי אדם, וגם בתחתית הגבעה הקים הורדוס בניני מלכים אחרים, בתי מסכנות לכלי בית המלך ובתי משכן לעבדיו, עד כי דמתה המצודה הזאת לכל חוקיה לעיר שלמה בתחום ארמון מלכים."

(מלחמות היהודים א' כ"א י')

"כשנסתיימה חתונתו (של הורדוס), בנה מבצר נוף באותם מקומות, שבהם ניצח את היהודים כשקיפח את שלטונו ואנטיגונוס עמד בראש המדינה, מקום מבצר זה מרוחק מירושלים כשישים ריס והוא חזק מטבעו ונוח ביותר לבנין (מבוצר), זו גבעה (עגולה?) המתרוממת בנחת לגובה עשוי בידיים, עד שבהיקפה צורתה היא צורת שד, ונתחלקה חלקים חלקים ע"י מגדלים עגולים. העלייה אל המבצר היא ישרה, בנויה מדרגות חלקות עד מאתיים (במספר). בפנים המבצר חדרי מגורים יקרים של המלך, עשויים לביטחון ולנוי כאחד. לרגלי הגבעה (היו) בניינים שבנייתם הייתה מרהיבת עין מטעמים אחרים וגם משום אמת המים, שנעשתה לאורך מרחק רב ובהוצאות גדולות – שכן לא היו (מים) במקום עצמו. על פני המישור מסביב (לגבעה) היו בנינים שלא נפלו משום עיר, והגבעה שימשה בירה לשאר הבניינים."

(קדמוניות היהודים ט"ו 322-325)

מותו של הורדוס

"ומחלת המלך גברה עליו, כי רפיון הזקנה וצרות לבבו חברו עליו יחד להכריעהו. כבר היה כבן שבעים שנה והאסונות אשר באו עליו מידי בניו דכאו את נשמתו מאד, עד כי גם בהיותו בריא בגופו, לא יכול לשמוח בחייו".

"הורדוס שב אל יריחו וכבר גברה עליו מרה שחורה, עד אשר כמעט רצה להפיל את פחדו על המוות בעצמו, וליבו מלא אותו לעשות תועבה נוראה. הוא צווה לאסוף את האנשים נשואי הפנים מכל ארץ יהודה אל המקום הנקרא היפודרומוס (מקום מרוץ הסוסים) ולתיתם שם על מסגר, וקרא לאחותו שלמית ולבעלה אלכסא ואמר אליהם: "ידעתי כי יעשו היהודים חג ביום מותי. אולם יש לאל ידי לתקן לי מספד על ידי אחרים, וגם לערוך לי קבורה מפוארת, אם תרצו למלא אחר מצוותי. כאשר תצא נשמתי, תמהרו לקחת את האנשים העצורים ולהקיף אותם באנשי צבא ולהמיתם, למען תתאבל עלי כל ארץ יהודה וכל בית ובית יבכה בעל כורחו".

"ואחרי רצח (אנטיפטרוס) בנו חי עוד הורדוס חמישה ימים, ולקץ הימים האלה מת; מן היום אשר המית את אנטיגונוס ותפס בידו את השלטון עברו שלושים וארבע שנים, ומיום אשר בו הוקם למלך בידי הרומים, מלאו שלושים ושבע שנה..."

(מלחמות היהודים א', ל"ג, א, ו, ח)

הממצא הארכיאולוגי וחיפוש הקבר

ההרודיון כפי שנראה בשיא תפארתוהרודיון הוא ללא ספק אתר מונומנטאלי והיה אף יותר מרשים בעת שניצב , חולש על סביבתו, בימי הורדוס. העבודה שהושקעה בבנין המבצר ובהקמת ההר המלכותי סביבו הייתה כבירה. אתר זה והסיפור שמאחוריו ריתקו נוסעים רבים ועולי רגל שרבים מהם בקשו להתחקות אחר מקום קברו של הורדוס. חפירה ראשונה, בקנה מידה קטן, נערכה בשנת 1850 בידי החוקר הצרפתי פליסיאן דה סוסי, במסגרת סקר נרחב שערך בארץ ישראל וסביבותיה. בין היתר מצאו החוקרים את הבריכה הגדולה שבהרודיון ודה סוסי שיער כי המבנה העגול שניצב במרכז הברכה הוא קברו של הורדוס.

בשנת 1972 החל אהוד נצר לעבוד בהרודיון, והוא חוקר וחופר שם מאז ועד היום, במשך למעלה מ35 שנה.

ההרודיון כיוםחיש מהר גילה נצר כי המבנה שבמרכז הברכה לא היה קברו של הורדוס. בעזרת תצלומי אוויר גילו נצר וחבריו את מה שהם מכנים 'המסלול' – שטח ענק (350x30 מ') שהוכשר בידי אדם למטרה כלשהי. כיוונו של המסלול היה ממערב למזרח. בשנות העבודה הראשונות שיערו החוקרים כי המסלול שימש כהיפודרום, אולם במהרה התברר כי היה צר מדי לתחרויות סוסים. לאחר שנים מספר בהם חפר ביריחו את ארמונות החורף של בית החשמונאים והורדוס, חזר נצר ב1980 להרודיון. בקצה המערבי של המסלול ניצב מבנה, שנצר הציע לזהותו בתחילה כמאוזוליאום של הורדוס. לאחר שהתברר כי המסלול אין כל קשר להיפודרום, הועלתה ההשערה כי הוא נבנה לצורך הלווייתו של הורדוס, ולכן שיערו כי המבנה המונומנטאלי שבקצהו הוא המאוזוליאום. אכזבת החופרים הייתה רבה כאשר נחשף המבנה והתגלה כי גם הוא לא הקבר, אולם אז מצאו החופרים סמוך למבנה מפולת של אבנים מסותתות בסגנון הרודיאני, עם סיתות השוליים האופייני. רבות מהאבנים היו מעוטרות והעידו על כך שאולי הן שייכות למצבת הקבר של הורדוס. נצר הגיע למסקנה כי המבנים מהם הגיעו האבנים היו מעין מבואה שהובילה לאחוזת הקבר , אולם חיפושים שנסתיימו בשנת 2006 לא העלו דבר. נצר סבור כי המבנה הוכן להיות אחוזת הקבר ההרודיאנית אולם לבסוף לא נעשה בו שימוש.

לא נותר לנצר אלא לבדוק את האפשרות שהקבר מצוי לא למרגלות ההר אלא על גביו. היה ברור שהקבר לא יכול היה להימצא בתוך מתחם הארמון המבוצר על גבי ההר, שכן על פי חוקי היהדות היה מטמא את הבניין ומונע שימוש בו כארמון.

בשלב הראשון חיפשו את הקבר ליד קיר משופע שגובהו כחמישה מטר שנמצא מתחת לפסגת הגבעה המקורית, אולם גם שם לא נמצא הקבר המיוחל.

נצר מספר כי בשלב זה מצא רמזים שהוליכו אותו למסקנה כי הקבר חייב להימצא ליד גרם המדרגות הרחב והתלול שטיפס על ההר. יוספוס מתאר גרם מדרגות זה ומציין כי מספרן 200, מספר דומה לזה של סימני המדרגות (שלא שרדו) שמנה נצר.

שיחזור הסרקופאג של הורדוסבמחצית חודש אפריל 2007 , כמעט באקראי, נמצאו שברי סרקופג, עשויים מאבן גיר קשה בצבע אדמדם שבלטו על רקע האבנים המקומיות. ביניהם בלט שבר גדול יחסית עם עיטור של ורדה (רוזטה) המוכר מירושלים של אותה תקופה , במיוחד מקבר הלני המלכה שבקברי המלכים. "היה ברור לנו כי אנו קרובים אל אתר הקבר הנכסף", מספר נצר במאמר שפרסם לאחרונה בכתב העת 'אריאל'. לאחר ימים ספורים הגיעו החוקרים למרגלות הכבש של המאוזוליאום, אל ראשי קירותיו הבנויים באבני גזית מסותתים להפליא.

שרידי קבר הורדוסצריך, אני מודה, דמיון של ארכיאולוג כדי לראות בממצאים את שרידי המאוזוליאום המפואר של הורדוס, שלדברי נצר עמד במקום.

נצר סבור כי על גבי פודיום, שנשמר, נמצא באותה עת מבנה עגול מוקף עמודים, שרדיו טרם נמצאו או שאולי נהרס. ממצא נוסף המחזק את סברתו של נצר היו האורנות (urn באנגלית) המונומנטאליות מאבן שנמצאו במקום. האורנות שמשו ברומא לאחסון אפרם של נפטרים, אולם בקברים יהודיים בהם לא הייתה נהוגה שריפת המת, נעשה שימוש באורנות אטומות מאבן לצרכים אורנמנטאליים.

אורנה מונומנטאלית מקבר הורדוסששה סימנים מונה נצר כסיבות בגללן זיהה את האתר שמצא בוודאות כקבר הורדוס:

א. המבנה שנחשף על צלע ההר היה מבנה מונומנטאלי המתיישב עם בניית ההרודיון מראש בידי הורדוס כדי להיקבר במקום.

ב. שרידי המבנה מעידים על מבנה מעוטר שניצב על פודיום (במה) האופייני למצבות קבורה.

ג. שרידי הסרקופג המפואר הם העדות החשובה ביותר לכך שזה היה קבר

ד. העיטורים בדמות אורנות – (חיקוי לכדים בהם נשמר האפר לאחר שריפת הגופה) אורנות רבות כאלה, חצובות באבן, נמצאו בקברים נבטיים בפטרה ובחצי האי ערב.

ה. החפירות הוכיחו כי המדרגות שעלו עד קרוב לראש ההר והובילו לקבר התווספו באחרית ימין של הורדוס

ו. איכות הבניה של מצבת הקבר חריגה בהשוואה ליתר המבנים בהרודיון. מדובר באבני גיר לבנות עם סיתות עדין וביחד עם גודלן המרשים הן מעניקות למבנה את ייחודו.

מדוע לא נשתמר הקבר?

נצר סבור כי מבנה הקבר נותץ לאחר מותו של הורדוס, אולי בתקופת המרד הגדול. הורדוס היו שנוא מאד על יהודי ארץ ישראל ובמיוחד על אוהדי בית חשמונאי ושוחרי עצמאות ישראל, ולא ייפלא כי נתצו את קברו של המלך השנוא ששלט באמצעות צבאות שכירים והכביד עולו על עמו.

מקורות

'גילוי קברו של הורדוס – מצאנו את קברו של הורדוס' – אהוד נצר בהשתתפות יעקב קלמן ורועי פורת, אריאל , כתב עת לידיעת ארץ ישראל, נובמבר 2007, עמ' 28.

פרופ' נצר חשף פרטי איתור קבר הורדוס – מאמר באתר ערוץ 7

king herod's tomb said found near jerusalem

[1]ריס = 180 מטר

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר